דיסלדורף-העיר - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

מילים-מראות-קולות-עבר/הווה

קישור ל-

היום 21.11.2024, 11:11. באתר "מילים" 672 פוסטים ובהם 857,912 מילים. { לשם השוואה: לפי ה'ויקיפדיה' בתנ"ך כולו יש 306,757 מילים...}

קטגוריות

תגובות אחרונות

נורית לימור על [10] לורקה “בחמש…” תרגום רמי סערי/ מוזיקה לוסיין פוסטיגו
וילי טלמור על יום הולדת 80 – חגיגה משפחתית בהפתעה
אדולף גומן על [5.1] השיר לורליי – מקור וחמישה עשר תרגומים לעברית
ענת איטקין נריה על 0.1 הסימפוניה השלישית של גוסטאב מהלר – מבוא
יוס ואחיו על אמש בבית האופרה של ציריך: הריינגולד של ריכארד ואגנר

פוסטים אחרונים

Views

דף הבית - 245,103 views
טריסטאן ומתילדה - 23,756 views
[2]ורדי – ערבית סיציליאנית או במקור “וספארי-סיציליאני” - 21,215 views
[02] פרידריך ניטשה: “..ואלוהים מת ! ” Gott ist tot - 20,683 views
[01] פושקין – פרש-הנחושת - 17,374 views
[5.1] השיר לורליי – מקור וחמישה עשר תרגומים לעברית - 17,178 views
[3] פנחס שדה או – חבצלת כנמשל - 13,481 views
מר”ן עובדיה יוסף, תסצא בחוס… - 12,473 views
בטהובן, נוסטלגיה - 11,124 views
אודות “מילים” - 9,822 views

Google Translator

Font Controller

…….[ צ ו ה ר ]…….

מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....

שוברט – גיתה

גרכטן טווה בכישור

פראנץ שוברט – שיר הנודד

אנדריאס שיף על שוברט כדמות ה”נודד”

פרנץ שוברט

שיר דך-השמך [ הפורל]

שריפת הספרים בברלין

10 במאי 1933

בית ביאליק – גומחת ההסבה

הועמדנו שם צפופים ומפוחדים בביתו של “המשורר הלאומי”, וחבל מפריד ביננו ובין גומחת ההסבה המעוגלת, החשוכה מעט. על השולחן היו איזה חפצים, אך המנהל האימתני, [ משה אונגרפלד, שהסתיר את מכתביו של ביאליק לציירת אירה יאן, על שום שהיתה אשת-איש] ] שהרעים עלינו בקולו : “אסור לגעת בשום דבר! “, החל מסביר לנו כי חיים נחמן הקטן, למד בחדר צר, צפוף ואפלולי, וכי ה”מלמד” שלו [בהברה אשכנזית ], היה מכה על כפות ידיו כאשר היה טועה בקריאה. חיים נחמן הקטן הרבה לשמוע צרצורו של “הצרצר משורר הדלות” ומשהרבה לשמוע אותו מצרצר, היה ל”משוררנו הלאומי”… – כשחזרתי מהטיול השנתי הזה [ היה זה בכיתה א’ או ב’ ] ואני עדיין תחת רושמו של הארמון בו ביקרנו, שכבתי על מיטתי בדירתנו בת החדר וחצי בשיכון ההסתדרות וניסיתי לשמוע את צרצורו של הצרצר משורר הדלות, אך לא שמעתי וזו הסיבה, כך האמנתי אז שאני לא הפכתי להיות משוררנו הלאומי …ועלי להסתפק בכתיבת פוסטים פרוזאיים אלה באתר חסר מעוף זה…

ביאליק על היינה

“זכרו את הינה. בשום פנים לא הייתי פודה את פסל מצבתו המפורסמת של הינה, אלא מניח הייתי לה שתהא מושלכת ממקום למקום מעתה ועד עולם. הלא זהו שירו היותר חריף של הינה, שחוקו המר והנמהר ביותר, שירו שלאחר המות. תהא נא מצבה מטולטלת זו סמל מוחשי לנשמת בן ישראל ונדודיה הרבים, נשמה זו שאין לה עכול בשום קיבה זרה, אין לה קבורה בשום תכריכים שאולים, ומשהו שלה אינו בטל בשום אלף. אבל תחת זה אין לך, כמדומה, מצות “פדיון שבויים” גדולה מזו, שיש בתרגום עברי לשירי הינה, יהודי זה, שהיסורים מרקו את עונו ומותו הטיל שלום בינו ובין אלהי ישראל. ולא שירי הינה בלבד.”

ח.נ. ביאליק : “הספר העברי”.