ג’ורג’ גרוס – ציור של המשורר הגרמני מקס הרמן נייסה

חומרים ביאוגרפיים המוטמעים בסיפור

הסיפור הקצר אדון פרידמאן הקטן [ Der  Kleine  Herr  Friedemann ]  הינו מהסיפורים הראשונים שכתב תומאס מאן. העבודה עליו החלה בחודש מאי 1896 במינכן. בדצמבר של אותה שנה הציע מאן את הסיפור לעיתון  Neue Deutsche Rundschau  והעורך התלהב מהסיפור.

בשנת 1897 הסיפור הופיע בקובץ סיפורים קצרים הנקרא : “אדון פרידמאן הקטן”. תומאס מאן היה אז כבן 22 שנים.

המהדורה הראשונה בה פורסם הסיפור “מר פרידמן הקטן”

הרקע המשפחתי של אדון פרידמאן מזכיר בקווים אחדים את הרקע המשפחתי של תומאס מאן עצמו:

בשם שבחר תומאס מאן לגיבורו “פריד-מאן” נוכל לזהות איזו זיקה, אולי רמז, לשמו של הסופר: התיבה המחברת והקושרת היא כמובן “מאן”.  “פריד” – פירושו  “שלום”, “שלווה” כלומר פריד-מאן משמע:  “איש השלום” אולי “איש השלווה” . “השָׁלֵו”, גם הוא יעלה על הדעת. אביו של תומאס היה קונסול ואחר כך סנטור בסנט של עיר הנמל והמסחר ליבק, שבצפון גרמניה. אביו של פרידמן מוצג כ”הקונסול ההולנדי” בעיר בה מתרחש הסיפור, עיר שאינה מזוהה בשמה.

בסיפור ניתנים רמזים אחדים המאפשרים לזהות את העיר הבינונית בה מתרחש הסיפור כעיר הדומה לעיר הולדתו של תומאס מאן – היא העיר ליבק בצפונה של גרמניה.

“הבית האפור בעל גג הגמלון, שבו גדל יוהאנס פרידמן, שכן סמוך לשער הצפוני של עיר המסחר העתיקה, שבקושי היתה בינונית בגודלה..”¹

השער הצפוני – ליבק

גם התאטרון העירוני המוזכר בסיפור מזכיר את התאטרון העירוני בעיר ליבק, תאטרון בו חווה תומאס מאן את חשיפתו הראשונה למוזיקה של ואגנר.

התיאטרון העירוני בליבק – נוסד בשנת 1859

התאטרון העירוני בליבק בתחילת המאה העשרים

גם המים הזמינים בסופו של הסיפור, בהם ימצא פרידמן את מותו – יזכירו את העובדה כי העיר העתיקה של ליבק מוקפת מכל עבריה במימיו של נהר – הוא נהר ה Trave.

מפת העיר ליבק מוקפת נהר הטראווה – 1910

תצלום אויר – מראה ליבק בימינו

גם בתוכנו של הסיפור ניתן למצוא רמזים המזכירים את חייו של הסופר: 

אביו של פרידמן נפטר עוד לפני שהרך הנולד בא לעולם והבן לא הכיר את אביו. מקרהו של תומאס מאן דומה במידה: אביו נפטר בשנת 1891 – כאשר תומאס היה כבן 16. היתכן כי תחושת האבדן שפקדה את הנער המתבגר תומאס שאיבד את אביו – מוצאת ביטויה ביתמותו של פרידמן הקטן מעת לידתו ?

פרידמן הוא גיבן. מכאן קטנותו. פרשנים ציינו כי דמות פיזית זו מבוססת, ככל הנראה, על דמותו של של אחד מבני דודיו של תומאס מאן שהיה גיבן. שמות האחיות בסיפור: פרדריקה, הנרייטה ופיפי, חופפים לשמות הבנות במשפחת דודו של תומאס:  יוהכים זיגמונד מאן. יוהנס פרידמן גיבור הסיפור למרות עיסוקו הבורגני ועיסוקו בהנהלת חשבונות – מוצא זמן להלהקל על סבלו עקב נכותו – בנגינה בכינור, כלי שהיה הכלי שתומאס מאן למד לנגן עליוץ,,

רונלד היימן, מחבר הספר: “תומאס מאן, ביוגרפיה” משנת 1995 מציין, על בסיס יומניו של תומאס מאן, כי בגיל 21 היה תומאס מאן נתון להשפעתה של  “התפרצות מאוחרת ואלימה של מיניות” – “Late and  violent outbreak of sexuality”  והדיה של תקופה זו, על מורכבותה בחיי סופר צעיר ומתלבט, ניכרים בסיפורו של אדון פרידמאן הקטן.

בשנת 1893 כפי שמציין הביוגרף הרמן קורצקה בספרו² – ותומאס מאן כבן 18 שנה, וכארבע שנים לפני שהתחיל בכתיבת הסיפור – נכח תומאס מאן לראשונה בתיאטרון העירוני בליבק בהצגת האופרה לוהנגרין של ואגנר.

בשנת 1930 – התבקש תומאס מאן, אז כבר סופר מפורסם וזוכה בפרס נובל לספרות [ בשנת 1929 ] לשתף ברשמים מילדותו בעיר הולדתו והוא כתב “זכרונות מהתיאטרון העירוני” :

“לימים היה זה התיאטרון בעיר הולדתי [ ליבק ] לו אני חב את אחת החוויות המרכזיות של חיי – הכרותי הראשונה עם אמנותו של ריכארד ואגנר – היכרות [ עם “לוהנגרין” ] אשר השפעתה על חשיבתי האמנותית, היתה מכוננת ומכרעת. תמיד הזכרתיה, כאשר נקרתה בדרכי ההזדמנות להעיר על המקורות האינטלקטואליים לספרי. 

[…]

הנעורים בורכו בכוחות מופלאים של הפשטה. היתי מאושר היתי כפי שאומרים הצרפתים `Transporte [ = “מועבר” ] וכיום, וכל אותן שנים שלאחר מכן, אני עדיין זוכר את “לוהנגרין” כמעט בעל פה”³ 

ועל דברים דומים חזור בהזדמנות נוספת כאשר כתב:

“אני חב לואגנר חוב אדיר, ואין לי ספק כי עקבותיו ניכרות ביצירתי מתחילתה ובהמשך דרכי בכל דבר אשר כתבתי. לוהנגרין היתה התגלית הראשונה שלי. שמעתי יצירה זו אינספור פעמים, ועד היום אני עדיין זוכר את המילים ואת המוסיקה כמעט בעל פה. המערכה הראשונה היא פלא של צמצום דרמטי ושל אפקט תיאטרלי, הפרלוד הוא משהו קסום לחלוטין, פסגת הרומנטיקה.”⁴ 

ואף ממרום גילו והוא כבר כבן 74 שנה יכתוב בשנת 1949 למנצח אמיל פרטוריוס, שהתמחה בביצוע יצירות של ואגנר על אהבתו הרבה ל”לוהנגרין”:

“.. זה היה אחרת לחלוטין עם לוהנגרין, אשר הפרלוד שלה, הוא כנראה היצירה המופלאה ביותר שואגנר כתב, ואשר יופיה הכסוף-כחול אני אוהב כנראה, באור-יקרות מכל דבר אחר – זהו מקרה מקורי של אהבת נעורים אשר המשיכה להיות מוחיית בכל מפגש מחודש איתה” ((Thomas Mann : Pro and Contra Wagner `To Emil Pretorius` 1930  page 210)) 

וכאן הקלטה בקולו של תומאס מאן [ בשפה הגרמנית ] המשתף את המאזינים בחוויותיו מהאופרה לוהנגרין – תוך שהוא מזכיר את חויית, ההיכרות הראשונה שערך עם לוהנגרין בתיאטרון העירוני בעירו ליבק …..

לוהנגרין מגיע על גבי ספינה הנגררת על ידי ברבור

________________________  

עודכן בינואר 2019

1. אדון פרידמן הקטן – מצוטט תומאס מאן סיפורים מוקדמים – תרגום יעקב גוטשלק – ספריית פועלים – בעמוד 63 [↩]
2. Hermann Kurzke : Thmas Mann – LIfe As a Work of Art page 27 [↩]
3. Thomas Mann : Pro and Contra Wagner `Recollection of the Stadttheatre 1930  page 86 [↩]
4. Thomas Mann : Pro and Contra Wagner `Wagner and the Prsent Age` 1930  page 88 [↩]