---

פוסט זה מוקדש לשירו של החייל והמשורר האנגלי וילפרד אואן  [ 18.3.1893 – 4.11.1918  ] Wilfred Owen:

“.DULCE ET DECORUM EST” 

♥ ♥ ♥

 

שם השיר הוא ציטוט משירו של המשורר הרומי HORATIUS  שכתב:

” DULCE ET DECORUM EST PRO PATRIA MORI”

     [ “מתוק ומכובד הוא למות למען ארץ-אבות”] –

אמירה שהרבו לצטטה ולחזור ולשנן אותה…

והיא “מככבת” על מצבותיהם של רבים מהנופלים בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה…

זו אותה כתובת המקדמת את פניהם של הבאים בשערי בית הקברות הלאומי – ארלינגטון, שבושינגטון – בו קבורים חללים אמריקאיים מכל המלחמות:

 

שורות הסיום של השיר – מנתצות את מיתוס הגבורה וההקרבה ואף את מילות הנחמה-פורתא שאמירתו של המשורר הרומי הוראטיוס  אמורות להשרות על האבלים על מות הנופלים:

“My friend, you would not tell with such high zest
To children ardent for some desperate glory,

The old Lie: Dulce et decorum est
Pro patria mori.

 

---

 

את השיר הזה כתב וילפרד אואן [ 1898-1918 ], בגרסאות אחדות, בשנת 1917 [ בהיותו כבן 24 ] בעת שהיה מאושפז בבית חולים צבאי בו טופל כסובל מ Shellshock [ “הלם-פגז” ] שכיום מכונה כ”הלם-קרב”;

וילפרד אואן, היה קצין בדרגת סגן בצבא הבריטי, שנלחם על אדמת צרפת. במהלך הקרבות, לקה באותו Shellshock ופונה לבית חולים צבאי באנגליה שהתמחה בטיפול בנפגעי “הלם-קרב”. לאחר שהחלים חזר לשירות ולהלחם על אדמת צרפת ב”חזית-המערב”.

“חזית-המערב” במלחמת העולם הראשונה, היא אותה חזית, של מלחמת החפירות העקובה מדמם של חיילים צעירים, משני צדיה של אותה חזית, שנפלו חלל על הגנת ה“PATRIA” היא “המולדת” ] .

הסופר הגרמני אריך מריה רמרק  בספרו האנטי מלחמתי משנת 1929 :  “במערב אין כל חדש” [ “Im Westen nichts Neues” ] ; הציג את הצד הגרמני של מטבע הזועות של מלחמת-החפירות, כפי שחווה, גיבור ספרו: החייל פאול בוימל, בן העשרים – מצידה הגרמני של אותה “חזית-המערב” עצמה ].

 

♦

הסגן וילפרד אואן   נהרג, כשהוא בן 25 בלבד,  כשבוע ימים בלבד לפני הפסקת האש, שסיימה את מלחמת העולם הראשונה. הידיעה על נפילתו הגיעה לידיעת אמו – באותו יום בו הוכרזה הפסקת האש ! 

המשורר וילפרד אואן הצליח לזקק ב 27 שורות השיר שכתב, את אימי המלחמה ואת סלידת החיילים: אותם צעירים שה “PATRIA” שלחה אותם להרוג ולהיהרג בהמוניהם בשמה ועבורה.

 

♦

ה “PATRIA” , הבולטת בציטוט שבראש פוסט זה, היא, כאמור, משל המשורר הרומי

QUINTUS   HORATIUS   FLACCUS 

שחי בשנים  65-8  לפני הספירה, (בתקופת הקיסר אוגוסטוס ) 

 

“PATRIA” הוא ביטוי רב-פנים, שתוכנו הגמיש משתנה בהתאם לצורך של המצטט ולנסיבות… ומקורה בביטוי Pater = “אב”, ובגרמנית Vater ;

אלא שבתקופת קיסרותו של גַּאיוּס יוּלְיוּס קֵיסָר אוֹקְטַבְיָאנוּס, שמשנת 63 לפני הספירה הוכתר בתואר שהפך והיה לשמו: “אוגוסטוס [‘הנשגב’ / ‘המרהיב’ ] קיסר”.  ובשנת 2 לספירה זכה לתואר נוסף : PATER-PATRIA [ “אבי-המולדת”].

הקיסר אוגוסטוס, האריך ימים בשלטון ובכלל – והפך את רומא לאימפריה רבת לאומים, ארצות ועמים – דבר המקשה להצביע על “ארץ אבות” / “ארץ-מכורה” שניתן להכתירה כ“ארץ-מולדת”, בכל האיזורים עם המגוון האתני והתרבותי השונה שחסו תחת שלטון האימפריה הרומית רחבת הידיים בימיו של אוגוסטוס.

מאז המאה 19 ועד ימינו אלה המושג “מולדת”  קיבל משמעות שונה בתכלית מהמובן שהיה לו באימפריה רחבת הידיים בימי אגוסטוס קיסר;

“PATRIA” התגלגלה והיתה בגרמנית ל  “VATERLAND” [ “ארץ-אבות” ] ובצרפתית הפכה ל “PATRIE” = “מולדת”

– שני מושגים המתחרים זה בזה בסצינה אחת בסרט “קזבלנקה” משנת 1942: סצינה בה מתלקחת “מלחמת-המנונים” בבר בעיר קזבלנקה שבמרוקו, כאשר הגרמנים שרים את שירם הפאטריוטי “משמר הריין” ומדגישים את הביטוי “VATERLAND” [ “ארץ-אבות”] – שירה המציתה בצרפתים שבאותו בר את הרגשות הלאומיים שלהם – והם משיבים לגרמנים מלחמה שערה ופוצחים בשירת ההמנון הצרפתי “המרסלייז”, הנפתח בשורה: “Allons enfants de la Patrie”[ “קומו ילדי המולדת”…]; ה”מלחמה” הופכת להיות מלחמת ה VATERLAND  נגד ה PATRIE … העיקר ש”המולדת” לא תישכח… ובכל מקרה תנצח…

כפי שניתן לצפות בסצינת “דו-קרב-ההמנונים”  בסרט “קזבלנה” 

 

באיטליה של בניטו מוסוליני, שבשנת 1925 חנך את המונומנט הגראנדיוזי ברומא לכבודו של המלך ויקטור עמנואל, שה”דוצ’ה” [ “המנהיג” ] דאג להכתירו בכינוי “Altera della PATRIA“  [ “מזבח המולדת”];

ה”פאטריה” נתגלגלה באנגלית והיתה ל “PATRIOT” [ “אוהב המולדת”]  והדרך היתה קצרה עד שאיש-הרוח האנגלי סמואל ג’והנסון – גזר ממנה את אימרתו המפורסמת:

 

“Patriotism is the last refuge of a scoundrel” 

“הפאטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל ” 

[  7.4.1775 ]

♦ ♦ ♦

היו שסברו כי הד קולה של אמירתו של המשורר הרומי HORATIUS הדהדה גם במחוזותינו – והיו שביקשו להפוך בתד-קול זו למיתוס מכונן, הנשאג מפסל האריה בסגנון אשורי – מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב, שבתל-חי [ על כך תוכלו לקרוא בפוסט רחב יריעה שבקישור זה ].

 

♦ ♦ ♦

 

כנגד הפאתוס הפטריוטי של הורטיוס – בן תקופת הקיסר אוגוסטוס – מפנה החייל האנגלי הצעיר, בן ה 24, פגוע “הלם-הפגז” המטופל בבית חולים לנפגעי הלם קרב – בתוספת שהוסיף לפסוקו של הוראטיוס – תוספת שאינה מותירה כל מקום לספק מה חשב עליה כשכינה אותה ” THE OLD LIE – השקר הגדול !

 

♦ ♦ ♦

על היבטים שונים של שיר זה והרלוונטיות שלו עבורנו :

 בישראל של תחילת שנת 2025

נשתדל לעמוד בפוסטים אלו

 

---

לפני שנעבור לשיר עצמו, נקדיש שורות אחדות למחברו ולנסיבות חיבורו של השיר:

 

1.

וילפרד אואן – החייל שהיה למשורר 

וילפרד אואן נולד ב 18.3.1893 בעירה קטנה בשם Oswestry  שבמחוז Shorpshir  סמוך לגבול עם ווילס, כ 70 ק”מ מדרום לעיר הנמל ליברפול וכ 300 ק”מ צפונית ללונדון.     

 

וילפרד החל להתענין בשירה בשנת 1904 במהלך חופשה שערך במחוז צ’שייר ושם החל בנסיונות הכתיבה שלו. כנוצרי אנגקליקני מאמין, הושפע מכתבי הקודש ובנוסף עליהם אהב במיוחד את השירה הרומנטית האנגלית,  ומשוררים כגון ויליאם וורדסוות’ וג’והן קיטס השאירו עליו רושם רב.  

ב 1911 עמד בבחינות בגרות. לצרכי פרנסה ומגורים, עבד כשוליה של כומר בסמוך לעיר רידינג.

בשנת 1913 עבר לצרפת ושימש כמורה בבית ספר של ברליץ לשפות בעיר בורדו.

בשהותו בצרפת נחשף לשירתו של המשורר בעל הנטיות האנרכיסטיות Laurent Tailhad . עם התמשכותה של המלחמה הפכו דעותיו של אותו משורר להיות פאציפיסטיות. באותה עת נחשף וילפרד אואן גם לסיפוריו של הסופר Jules Romains שהיה בעל השקפות פאציפיסטיות. 

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, שהה אואן בצרפת, ושקל להתנדב לצבא הצרפתי כדי להשתתף בהדיפת המתקפה הגרמנית שפתחה את “המלחמה הגדולה”.

כעבור זמן חזר וילפרד לאנגליה וב 21.10.1915 [ כשנה לאחר פרוץ “המלחמה הגדולה” ] התגייס לצבא הבריטי. הוא עבר הכשרה צבאית תקופה של כ 7 חודשים במסגרתה עבר קורס קצינים וביום 4.6.1916 עוטר בדרגת לייטננט שני [ דרגת הקצונה הנמוכה ביותר – המקבילה לסגן-משנה ] “לתקופת נסיון”. חייליו התלוננו כי הפגין כלפיהם יחס נוקשה והקפיד על משמעת צבאית מחמירה.

 

וילפרד אואן – במדי הצבא הבריטי

 

 

2.

וילפרד אואן – כלוחם במלחמת העולם הראשונה 

• בתחילת חודש ינואר 1917 נשלח וילפרד אואן, כמפקד, להלחם בחזית אל מול הכוחות הגרמניים על אדמת צרפת. במהלך חודש ינואר 1917 הוא וחייליו, נקלעו למצבי לחימה קשים;

 

• כדי להמחיש לקוראים את תמונת הארועים – נצרף להלן תצלומים שצולמו בשדות הקרב והקטל של מלחמת החפירות ב”חזית-המערב” כאילוסטרציה לארועים שדומים להם עברו על וילפרד אואן וחייליו, והם מהדהדים בשיר נשוא פוסט זה;

 

להלן לוחות הזמנים שהצלחתי לשחזר ממקורות שונים:

 

• ב-8 בינואר 1917 , כשהוא מצויד בנעלי-גומי, וילפרד אואן הוליך את חייליו לאורך כשניים וחצי קילומטרים בחפירות בוציות שנתמלאו מים, עד לעומק של שני מטרים.

חייל שקוע בתעלה מוצפת במים

 

• ב  9 בינואר 1917 וילפרד אואן שוכן בבקתה שהיתה מרוחקת כ 70 מטר בלבד מעמדת תותח-הוביצר גרמני – שירה פגזים בקול רעש מחריש אזניים בקצב גבוה של פגז כל כמה דקות – גם ביום וגם בלילה, רעש שהשפיע על אואן ועל חייליו.

בחזית המערב תותח הוביצר גרמני  -1917

 

• ב-12 בינואר 1917, בעודו צועד עם חייליו בשדה הקרב, מרחק של כשלושה קילומטרים על דרך מופגזת ושלושה ק”מ נוספים לאורך תעלה מוצפת, החיילים, שהחלו שוקעים בבוץ הכבד, נאלצו להיפטר מציוד מכביד ולהתקדם ברגלים מדממות וקפואות. הם היו תחת אש מקלעים, מופגזים על ידי חומרי נפץ. לאורך כל הצעדה הקרה, כאשר כבר היו באפיסת כוחות – וכמעט מחוסרי הכרה מרוב עייפות, הופעלה כנגדם התקפת גז – חרדל.

 

מתקפת גז כנגד חילים במלחמת העולם הראשונה

 

• במתקפות אלו נפגעו חיילים בעיניהם וסבלו עיוורון – שהחל כעוורון זמני, ששיתק אותם מפעולה. לעיתים העוורון היה זמני, וראייתם חזרה אליהם כעבור זמן החלמה – אך לעיתים הוא המשיך והפך אותם לעוורים לחלוטין:

 

תצלום של חיילים בריטיים  שנפגעו בהתקפת גז – [ 10.4.1918 ]

 

• חוויה קשה זו של מתקפת הגז, תהדהד בשיר שיכתוב וילפרד אואן, שהוא הנושא של פוסט זה. [ השיר:  “Dulce et Decorum Est”. [ “טוב ומכובד הוא” … ] (‘למות למען המולדת’)

 

[ מתוך השיר:  “Dulce et Decorum Est”  [ “טוב ומכובד הוא” …] (‘למות למען המולדת’)

 

הצייר האמריקאי  John Singer Sargent, שחי באירופה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הוזמן על ידי ממשלת בריטניה לצייר ציור גדל מימדים במטרה להנציח את מראות המלחמה לטובת “היכל הזכרון של מלחמת העולם”.

את הנושא לציורו מצא כאשר ביקר מדרום לעיר הצרפתית Arras והגיע לתחנת עזרה ראשונה בכפר קטן בשם  Bailleulval  שבה טופלו חיילים בריטיים שנפגעו מהתקפת גז.

את התרשמותו וחוויותיו ממה שראה, העלה על בד במימדים גדולים במיוחד [ 2.7 מטר גובה ו 6.4 מטר רוחב ] – כפי שהיא מוצגת כיום במוזיאון המלכותי הבריטי לתולדות מלחמת העולם:

לציורו קרא  :                                                                                       

[  GASSED [1919

 

ציורו של הצייר [ האמריקאי ] JOHN SINGER SARGENT – GASSED – 1919 

מוזיאון המלחמה המלכותי הבריטי

 

קטע מציורו של הצייר [ האמריקאי] JOHN SINGER SARGENT – “GASSED” – 1919

ציור המתאר חיילים אנגליים שנפגעו בהתקפת גז – ואיבדו את ראייתם

 

• ב-19 במרץ 1917 וילפרד אואן אושפז, בשל זעזוע מוח, שסבל שישה לילות קודם לכן, כאשר נפל לתוך מכתש שיצר פגז בעומק של 15 מטרים בזמן שחיפש בחושך אחר חייל מהיחידה שלו שהלך לאיבוד.

חיילים בריטיים מותשים תופסים מחסה בסמוך לגופות חבריהם שמתו

• בחודש מרץ 1917 מרץ וילפרד אואן, סבל מזעזוע מוח ופונה לקבלת טיפול רפואי:

פינוי חייל פצוע לקבלת טיפול רפואי

• בחודש באפריל 1917 הוא הוחזר לחזית ונקלע ללחימה קשה.

 

• במהלך חודש אפריל 1917 סבל הגדוד של אואן מחסור פיזי קשה שנגרם מהקור והשלג הכבדים שירדו באותם ימים והכל תחת הפגזות ארטילריות כבדות.

 

• במשך ארבעה ימים ולילות אוון ואנשיו נשארו בשדה פתוח בשלג, ללא כוחות תמיכה שיגיעו להקל עליהם וללא סיכוי להחליף בגדים רטובים וקפואים ולא יכלו לישון תחת מחסה: 

 

• ב-25 באפריל, כתב לאמו על ההפגזה העזה:

 

“במשך שנים עשר ימים לא שטפתי פנים, לא חלצתי את המגפיים ולא ישנתי שינה עמוקה. שנים עשר יום שכבנו בחורים שבהם בכל רגע פגז עלול להוציא אותנו החוצה“.

 

באחד הלילות, כשהצליח להרדם, אואן הועף באויר עקב הפצצה שהיתה בקרבת מקום, והוטח לקרקע. במשך הימים הבאים הוא הסתתר בגומחה צרה שבקושי הספיקה למימדי גופו,  כשגופת חבר מת מוטלת מטרים ספורים ממנו: 

 

גופות חיילים מוטלות בשדה הקרב

 

• ב 30 באפריל 1917 הוא אובחן בשדה הקרב כ”חייל-רעוע” [ כיוון שגילה סימנים של ערעור נפשי ] 

 

• ב 1 במאי 1917 הוא אובחן כסובל ממה שכונה באותה עת כ Shellshock [ “הלם-פגז” ] שכיום מכונה “הלם-קרב” ופונה לבית-חולים.

 

• במכתבים שכתב לאמו באותה תקופה הוא כיוון את מרירותו וכעסו, לא כלפי האויב אלא, כלפי האנשים באנגליה “שעשויים להקל עלינו ואינם רוצים“. 

 

• לאחר שעבר חוויות מלחמתיות קשות אלה, וילפרד אואן פונה לאנגליה ונשלח לבתי חולים אחדים לשם איבחון. הוא סבל באותה תקופה מכאבי ראש עזים – אותם ייחס לתוצאות הלוואי, של זעזוע המוח שעבר, בתקופה מ 1 במאי עד ל 26 ליוני 1917, לאחר סידרה של איבחונים רפואיים בבתי חולים אחדים הוא אושפז בית החולים Craiglockhart שליד אידנבורו שבסקוטלנד, שהתמחה בטיפול בחיילים שאובחנו כסובלים מהתופעות של “הלם-פגז” או בניסוח המוכר כיום – “הלם-קרב”:

 

 

3.

וילפרד אואן – בבית החולים Craiglockhart לחיילים שלקו ב’הלם-קרב’ 

 

בית החולים Craiglockhart War Hospital – הצוות הרפואי וקבוצת מטופלים

 

• ביום 26 ביוני 1917 הגיע וילפרד אואן לבית החולים Craiglockhart War Hospital שליד אידנבורו שבסקוטלנד. בבית החולים היה למטופל של  ד”ר א. ברוק, מקורבו של ד”ר W.H.R. ריברס, הנוירולוג והפסיכולוג הנודע, שדגל בשיטת ריפוי של החזרה של הלומי-הקרב לפעילות [ בדומה ל’ריפוי-בעיסוק” ] בתחומים בהם עסקו החיילים קודם לפגיעתם.

 

• אחת הפעולות שיזם אותו רופא היתה: פרסומו של עתון שהודפס בבית החולים – בו כתבו החיילים המאושפזים את זכרונותיהם וחוויותיהם מהקרבות ומהסבל שעברו – כחלק מתהליך הריפוי וההחלמה שלהם.

 

• לעתון קראו “הידרה” על שום שבית החולים Craiglockhart שימש, לפני המלחמה, כמקום מרפא במים [ הידרו-טרפיה ]. כאן תצלום אחד הגליונות של העתון ועל עמוד השער תצלום של בנין בית החולים:

עתון בית החולים Craiglockhart

ברקע מראה בנין בית החולים ששימש קודם לכן מרכז לטיפולים הידרו-טרפיים

 

“הידרה” היא גם המפלצת מרובת הראשים המוזכרת במיתולוגיה היוונית ולכן גם מקומה לא נפקד משער אחד מגליונות אותו עתון.

 

עמוד השער של העתון הידרה

של בית החולים לנפגעי הלם-קרב של הצבא הבריטי

 

4.

גירסה ראשונית של השיר המופנה למשוררת ג’סי פופ 

בהיותו מאושפז בבית החולים, ובעדוד הצוות המטפל בו, החל וילפרד אואן לכתוב את השיר אותו הכתיר בכותרת :  .DULCE ET DECORUM EST

אנו מציגים כאן אחת הגירסאות הראשונות של השיר, בכתב ידו של וילפרד אואן –

 

ענין ראשון התופס את תשומת הלב הוא מה שהדגשנו בשתי המסגרות שהוספנו לתצלום הדף המקורי :

 

באדום: מעין “הקדשה”‘ בפועל הפניה עוקצנית ואף צינית. של וילפרד אואן – כנגד Jessie Pope  אותה מחק לאחר מכן 

והחליף אותה בהפניה כללית [בצבע הכחול ] : “To a certain Poetess” – “למשוררת מסוימת”

 

כדי לרדת לסוף דעתו של וילפרד אואן ב”הקדשה” צינית זו, מן הראוי להקדים הערות אחדות, אודות אותה משוררת:  ג’סי פופ:

ספר שיריה של ג’סי פופ

 

המשוררת  Jessie Pope  ג’סי פופ [ 1868 – 1944 ] החלה את דרכה כסופרת של ספרי ילדים.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בחודש אוגוסט 1914, וממשלת בריטניה החלה מסע של תעמולה לשם דירבון צעירי הממלכה להתגייס לצבא, סופרת ספרי-הילדים, [ שהיתה באותה עת בת כ 46 שנים ] החליטה לשנות כיוון והחלה להזקק למיומנויות הכתיבה שלה, ולנצל את השם והמוניטין שלה כסופרת-ילדים, והתגייסה בהתלהבות רבה, רובה ככולה, למאמץ התעמולתי הממשלתי לדרבן ולשכנע את הצעירים להתגייס לצבא ולהלחם להגנת המולדת. 

אחד השירים שחיברה כתעמולה להתגייסות זו היה השיר שזכה מידה של הכותבת לכותרת :

“? Who’s for the Game ”  “מי בעד המשחק ? “

[ שימו לב למטאפורה : “המלחמה” כ”משחק”… ]

את השיר הזה חיברה ג’סי פופ ב 1915, לפני שהגיוס הפך לחובה על פי החוק, השיר נועד לעודד ולדרבן את הצעירים להתנדב כדי “לשחק במשחק הגדול של חייהם” .

השיר פורסם בעתון יומי, לפני שמוראות המלחמה הגיעו לדיעת הציבור הרחב: 

 

 

להלן מילות השיר במקור :

The Full Text of “Who’s for the Game?”

1. Who’s for the game, the biggest that’s played,

2. The red crashing game of a fight?

3. Who’ll grip and tackle the job unafraid?

4. And who thinks he’d rather sit tight?

5. Who’ll toe the line for the signal to ‘Go!’?

6. Who’ll give his country a hand?

7. Who wants a turn to himself in the show?

8. And who wants a seat in the stand?

9. Who knows it won’t be a picnic – not much –

10. Yet eagerly shoulders a gun?

11. Who would much rather come back with a crutch

12. Than lie low and be out of the fun?

13. Come along, lads –

14. But you’ll come on all right –

15. For there’s only one course to pursue,

16. Your country is up to her neck in a fight,

17. And she’s looking and calling for you.

 

וכאן תרגום מילולי [ מעשה ידי הח”מ ]

מי בעד המשחק?

1. מי בעד המשחק, הגדול מכולם,

2. המשחק האדום והמרעום של הקרב ?

3. מי יאחז  ויתמודד עם המשימה ללא פחד ?

4. ומי חושב שעדיף לו להישאר בצד ?

5. מי יעמוד על הקו וימתין לאות “צא!” ?

6. מי יושיט יד למען ארצו ?

7. מי מעדיף לעצמו תפנית בעלילה ?

8. ומי יעדיף להיות בקהל ביציע ?

9. מי יודע שזה לא יהיה פיקניק – ממש לא –

10. ובכל זאת ישולף רובה בלהט ?

11. מי יעדיף לשוב הביתה עם קב

12. מאשר לשכב בצד ולפספס את הקרב?

13. בואו, בחורים  –

14. אך תבואו בכל מקרה –

15. כי יש רק מסלול אחד לבחור בו,

16. ארצכם שקועה במאבק עד צוואר,

17. והיא מביטה וקוראת לכם לחזור.

 

כאן, פוסטר נוסף – מתוך סרטון וידאו הדן בשני שירים של ג’סי פופ משנת 1915 – והערות “לא מחמיאות” [ בלשון המעטה] על שירתה:

 

את ההדגשות באדום הוסיף הח”מ.

ראשית : הציון שאת דרכה החלה כסופרת של ספרי ילדים בתקופה שלפני פרוץ המלחמה ושינוי סגנון כתיבתה לעבר שירה לאומנית ופטריוטית שניתן להגדירה כ: Jingoistic

כיוון שמושג זה  “Jingoistic” אינו רגיל ושיגרתי חיפשתי את הגדרתו ומה שמצאתי הוא הגדרת ב’ויקיפדיה’ אותה אביא לטובת הקוראים:

” לאומני קיצוני, ג’ינגואיסט

ג’ינגואיזם (אנגלית: Jingoism) הוא מונח המתאר פטריוטיזם אשר מאופיין במדיניות חוץ אגרסיבית, ניתן לתאר מדינה אשר מושפעת מערכי הג’ינגואיזם כמדינה אשר ששה למלחמה מתוך הבנה שהיא נעלית וצודקת בכל אשר תעשה.” 

 

או ההגדרה ב: The American Heritage Dictionary of the English Languag

“Extreme nationalism characterized especially by a belligerent foreign policy; chauvinistic patriotism”

“לאומיות קיצונית המאופיינת במיוחד במדיניות חוץ לוחמנית; פטריוטיות שוביניסטית”

 

במסגרת האדומה הדגשנו את העמדה המובעת כלפי המשוררת ושירתה:

“היא לא היתה מפורסמת כמו שגם שירתה לא היתה טובה, אך היא היתה מאוד פופולרית באותו זמן. לרוב היא מופיעה בהסטוריה של המלחמה כדוגמה של תומכת-מלחמה הכותבת לצריכה המונית”

ספר “שירי המלחמה” של ג’סי פופ 

שיריה של ג’סי פופ, פורסמו במקור בעתונות בעיקר ב”דיילי מייל”; לימים הם קובצו בקובצי שירה שנקראו “שירי המלחמה”. בימינו נחשבת שירה בסגנון הזה כשירה מגוייסת, ונקראת כ”פלאקטים” ומכונה “שירה לאומנית” ; 

שירתה התאפיינה במקצבים פשוטים ובחריזה פשוטה ופשטנית – תוך שימוש נרחב בשאלות רטוריות במטרה לשכנע, ולרוב עד כדי “ללחוץ” על צעירים להצטרף למלחמה.

כאן דוגמה של שיר כזה בהקראה: [ להדליק רמקולים ]

קישור ישיר לוידאו 

 

כנגד שירתה ה”פטריוטית” של ג’סי פופ, שלא חוותה באופן ישיר את מוראותיה של המלחמה, שירתו של וילפריד אואן, החייל בן ה 24-5 שחווה על בשרו ועל נפשו, את זוועותיה של מלחמת החפירות ואת מתקפות הגז – שירתו נתנה ביטוי לכאב וזעקת חיילי החזית – שחוו על גופם וספגו בנפשם את תוצאותיה של מלחמה אכזרית זו.

מה שהעצים והדגיש את החוויות השליליות שחווה וילפרד אואן במלחמה, היה המפגש עם הקצין המעוטר והמשורר זיגפריד ששון, שהאישפוז באותו בית חולים צבאי לנפגעי “Shellshock הפגיש ביניהם:

 

 

5.

המפגש בין שני הקצינים / שני המשוררים :  וילפריד אואן זיגפריד ששון

כחלק מתהליך השיקום שלו החל וילפרד אואן לכתוב בעתון “הידרה” שיצא בבית החולים. 

ביום 1 לאוגוסט 1917 הגיע זיגפריד ששון, קצין מעוטר ומשורר לבית החולים הצבאי  Craiglockhart. 

וילפריד אואן הכיר את שירתו של המשורר הבוגר ממנו, אך היסס לפנות אליו. רק לאחר כשבועיים של היסוסים הרהיב וילפרד אואן עוז לפנות לזיגפריד ששון, וביקש ממנו כי… יחתום לו על ספר שיריו.

פגישה זו הציתה ידידות בין שני החיילים, שניהם קצינים צעירים, המאושפזים בבית חולים המתמחה בטיפול בהלומי-קרב – על רקע משבר אמון של שניהם במלחמה ממנה נפלטו, לאחר שנפגעו ב”הלם-קרב” והועברו לטיפול והחלמה לשם החזרתם לשדה הקרב, ופגישתם המקרית בבית החולים תוליד ידידות ושיתוף פעולה כפי שיפורט להלן:

 

על המפגשים הראשונים של וילפריד אואן וזיגפריד ששון יש בידינו עדות במכתב מיום 22 באוגוסט 1917 שכתב זיגפריד אואן לבת דודתו LESLIE GUNSTON :

“לסלי היקרה שלי, סוף סוף יש לי אירוע ששווה מכתב. הכרתי את עצמי לזיגפריד ששון. נכנסתי אליו אתמול בלילה (השיחה השנייה שלי). הביקור הראשון היה בוקר אחד בשבוע שעבר. השמש זרחה לחדרו והפכה את חליפת ההלבשה הסגולה שלו לזוהרת – כמעט תואמת את הסונטה שלי! הוא גבוה מאוד וממלכתי, עם ראש מוצק (איך זה?), שיער חום רגיל וקצר. ההבעה הכללית של פניו היא של שעמום. . . . הדבר האחרון שהוא אמר היה “הזיע את האומץ שלך בכתיבת שירה !” .

 

זיגפריד ששון, שהיה מבוגר מוילפריד אואן בכ-7 שנים, כבר זכה לפרסום מסויים כמשורר.

בספרה “וילפרד אואן – בנג’מין בריטן רקוויאם המלחמה טכסטים ומכתבים” ערכה, תרגמה והוסיפה הקדמות והעורכת רנה ליטוין [ בהוצאת אבן חושן”] מקדישה הכותבת דפים אחדים למערכת היחסים שהתפתחה בין שני המשוררים:

מיד לאחר המפגש הראשון ביניהם הפכו השניים לידידים – כאשר זיגפריד ששון משמש לוילפרד אואן, כמדריך וכמנטור ונצטט כמה שורות ממה שכתבה רנה ליטוין על מערכת היחסים ביניהם:

“ששון התברר כרופא האידיאלי בשבילו: לא תובעני כמו ד״ר ברוק, אבל מועיל מאוד, מבלי משים כמעט, כשהוא מספק בדיוק את סוג הייעוץ, האמון והקשר שהיו דרושים לווילפרד. כשווילפרד ביקר אצלו שוב ב־21באוגוסט, ששון עזר לו בפיענוח מכתב מהסופר ה.ני. ולס, ואז ביקש בנימוס לראות משהו מיצירותיו של אוון. כל אותו לילה ישב וילפרר לערוך את השירים שנראו לו ראויים לקריאה. למחרת עבר ששון על הערימה כשהוא מצביע פה ושם על אי עקביות או על סגנון מיושן, משבח או מביע את התפעלותו מן הסגולות המוסיקליות. הוא יעץ לו שלא לפרסם מוקדם מדי, אך לפני שווילפרד יצא מחדרו, הוסיף: “תזיע דם ותכתוב שירה!”

בשבועות הבאים, בעודו מאזין לששון, מושגיו של וילפרד על החיים ועל השירה עברו שינוי עמוק. השיעור הראשון שהוא למד ממנו היה השיעור שששון עצמו למד לא מכבר: שעל השירה להיות נאמנה לנסיון המציאות (שירתו המוקדמת של ששון עצמו היתה ערטילאית בעליל). השיעור השני היה, שאפילו החוויות הכאובות ביותר של המלחמה יכולות לשמש חומר לשירה. ואמנם וילפרד סבר שהשיר הטוב ביותר בספרו של ששון “הצייד הזקן” הוא “ערש־הדווי“ – תיאור אלגי של חייל צעיר הגוסס במחלקה בבית־חולים.

ששון הסכים איתו: לא מכבר אמר לידיד, ששירים כאלה הם “החלק הטוב ביותר שבי: הביטוי לבקשת היופי, להזדהות עם צער הזולת ולידידות“. ״היופי הוא האמת, האמת – היופי“ של קיטס, הובנו על ידי ששון ואוון כיופי שנובע מאמת הרגש והחוויה, יהיה הנושא אשר יהיה. מאוחר יותר היה וילפרד עתיד להביע רעיון דומה במשפטו המפורסם: “השירה היא בחמלה“.

גילוי אחר שהשניים גילו זה לזה לא ניתן היה להזכיר במכתבים הביתה. שני המשוררים תפסו עד מהרה שהם בעלי נטייה מינית זהה, ולראשונה בחייו היה וילפרד יכול לדבר על כך בגלוי. לא רק שבטחונו העצמי חזר אליו, כי אם התחזק במידה רבה.

ששון השאיל לו ספרים, הרחיב את היכרותו עם ספרות אנטי־מלחמתית, בין השאר עם ספריו של ברטרנד ראסל “צדק בעיתות מלחמה“ ו”עקרונות השיקום החברתי“ – כמה מהרעיונות שעליהם התבססה המחאה שלו. השיחות עם ששון והערותיו על שיריו של אוון שנכתבו באותו זמן השפיעו השפעה מכרעת על דרך כתיבתו, על השינויים שהכניס בשירים הקיימים, ועל השקפותיו על המלחמה. וילפרד, שזועזע על ידי מה שחווה במלחמה והשב שיש לטלטל את העורף, נרתע בתחילה בחושבו שאין טעם בטלטלה אם צריך להמשיך להילחם במלחמת הגנה ושחרור או במלחמה שאמורה לשים קץ למלחמה, המחאה רק תחליש את המורל. ואולם אם המטרות האמיתיות היו עתה תוקפנות וכיבוש, ואם השלום ניתן להשגה באמצעות מו״מ, סבור היה שעל המשוררים לדבר בשם כל החיילים, והשירה היא האמצעי הטוב ביותר לכך: היא יכולה לחמוק מהצנזורה ביתר קלות מאשר הפרוזה, ובחצי תריסר שורות בכתב־עת יש כדי להשפיע יותר מאשר באמצעות מאמר ארכני. עתה היה סבור שהמטרה צריכה להיות לנער את המצפון האזרחי, כך שהלחץ יופעל על המדינאים. אכן, נראה לו שד״ר ברוק צדק בעליל בטענה שלאמנות יש ייעוד חברתי.

בחוברת הבאה של “הידרה“ בעריכתו הופיע לראשונה בדפוס שיר של וילפרד לצד שירו של ששון. ששון שלח עותק של החוברת לליידי אוטולין מורל, ומתחת לשירו של וילפרד, “שיר השירים“, רשם: “האדם שכתב את זה מביא לי עוד כמויות מזה, ועלי לומר לו דברים אדיבים. הוא ישתפר, אני חושב!“ למרבה המזל, דעתו האמיתית של ששון על שיריו באותה תקופה לא היתה, ידועה לווילפרד, והוא חווה כמה מהימים המאושרים ביותר של אותה שנה. וילפרד היה יותר מאשר חסיד נלהב: הוא היה מאוהב. התרגשותו לא הוסתרה נם במכתביו לאמו. סגנון כתיבתו הלך והשתנה: הוא התרחק ממשוררי הרומנטיקה, התייחס לאירועים אקטואליים, נקט שפה ישירה יותר וסלנג צבאי, ושורותיו הפכו למרוכזות ורבות־עוצמה יותר.”

[ עמ’ 74] 

על מידת השותפות של זיגפריד ששון בגיבוש השיר – Dulce et Decorum est יכול להעיד תצלום זה של כתב ידו של וילפרד אואן ועליו תיקונים והערות בכתב ידו של זיגפריד ששון:

 

כתב ידו של וילפרד אואן עם

הערות ותיקונים בכתב ישו של זיגפריד ששון

 

למחאתו יוצאת הדופן בנחרצותה וחד משמעותה של זיגפריד ששון כנגד המלחמה – היא המחאה שהובילה אותו לבית החולים בו פגש את ולפרד אואן – היתה השפעה מכרעת על שינוי עמדותיו של אואן,  שגם הוא הפך ללוחם כנגד המלחמה – ולמבטא הסתייגות זו בשיר זה ובשירים נוספים אותם ניתן לקרוא בתרגום לעברית מעשה ידיה של חנה ניר בקובץ “קרעי שני”

תרגום לעברית משירי וילפרד אואן – מאת חנה ניר

 

 

---

על חייו של המשורר זיגפריד ששון ועל מחאתו יוצאת הדופן והאמיצה – כנגד המלחמה –

אנו מפרטים בפוסט נרחב ונפרד אותו אנו ממליצים לקרוא בהמשך וכהשלמה לפוסט זה על וילפרד  אואן.

למעבר לפוסט על זיגפריד ששון – [ הנמצא עדיין בהכנה ויועלה בקרוב לאתר ] נא להקליק על התמונה הבאה:

 

---

 

 

6.

ולסיום פוסט זה להלן השיר עצמו:

 

כאן נוסח השיר בשפת המקור האנגלית – ולצידה תרגום לעברית. 

תרגום השיר לעברית : חנה ניר [פורסם ב “מאזניים” אפריל 2001 עמ’ 27]

---

להאזנה להקראת השיר על רקע סרטון עם תצלומים מהחפירות –

נא להדליק את הרמקולים

 

 

קישור ישיר לסרטון

ולהלן תרגום נוסף של השיר מעשה ידיו של המתרגם אברהם עוז

 

מתוק וראוי הוא
מאת וילפרד אוון
מאנגלית: אברהם עוז

כְּפוּפִים, כְּמוֹ קַבְּצָנִים בְּעֹל הַשַּׂק,
דְּרוּסִים, צְרוּדֵי שִׁעוּל, שְׂרוּכִים בָּרֶפֶשׁ,
הִפְנֵינוּ גַּב לִלְהָבוֹת בָּרָק
אֶל עֵבֶר מְנֻחָתֵנוּ הַנִּטְרֶפֶת.
הוֹלְכֵי שֵׁנָה. רַבִּים אִבְּדוּ מַגָּף
אֲבָל צָלְעוּ בְּדָּם, פִּסְחִים, עִוְּרִים,
שְׁכוּרֵי עַיֶּפֶת וְחֵרְשִׁים לִיעַף
פִּגְזֵי הַגַּז נוֹתְבִים וּבוֹעֲרִים.

גַּז! גַּז! מַהֵר! עִרְפּוּל גּוֹשֵׁשׁ בָּאֹפֶל
לתְקֹן קַסְדּוֹת נִרְפּוֹת בִּזְמַן גּוֹעֵשׁ,
אַךְ יֵשׁ מִי שֶׁזּוֹעֵק מִלֵּב הַתֹּפֶת
וּמְפַרְפֵּר כְּמוֹ לָכוּד בָּאֵש. –
נִשְׁקָף אֵלַי מֵאֵד בְּאוֹר יָרֹק,
כְּמוֹ בִּירֹקֶת הַגַּלִּים טוֹבֵעַ.

בְּכָל חֲלוֹמוֹתַי, נוֹאָשׁ, רָחוֹק,
יֹאחַז בִּי, מְחַרְחֵר, נִשְׁנָָק, טוֹבֵעַ.
לוּ בְּחֶנְקַת חֲלוֹם תּוּכְלוּ לִפְסֹעַ
מוּל הָעֲגָלָה גּוּפוֹ הָשְׁלַךְ עָלֶיהָ,
לִרְאוֹת עֵינָיו לָעוֹת לְלֹא מָנוֹחַ
בִּיקֹוֹד פָּנָיו, פְּנֵי שֵׁד בְּחֵטְא קוֹדֵחַ.
לוּ שְׁמַעְתֶּם, בְּכָל טִלְטוּל, רִיר דָּם
פּוֹרֵץ מֵרֵאוֹתָיו קוֹצְפוֹת הַלֵחַ,
סָרוּחַ כְּסַרְטָן, לוֹעֵן וַאֲדַמְדָּם
עַל לְשׁוֹנוֹ בְּפִיו הַמְלַעְלֵעַ –
כִּי אָז, רֵעַי, מוּטָב לָכֶם לִשְׁתֹּק,
וְלֹא לְשַׁנֵּן בְּאֹזֶן יְלָדֵינוּ
אֶת שְֶׁקֶר הַדּוֹרוֹת: כַּמַָּּּה מָתוֹק
וְטוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ.

 

ולסיום נחזור ונדגיש:

 

שורות הסיום של השיר – מנתצות את מיתוס הגבורה וההקרבה ואף את מילות הנחמה-פורתא שאמירתו של המשורר הרומי הוראטיוס  אמורות להשרות על האבלים על מות הנופלים:

“My friend, you would not tell with such high zest
To children ardent for some desperate glory,

The old Lie: Dulce et decorum est
Pro patria mori.

 

 

 

 

---

ויקטור הרצברג, 24.3.2025

 

 

.

.

 

_____________________________________________

פוסטים נוספים בנושא – ה PATRIA המולדת, המלחמה והמוות

______________________________________________

0.1 הרקוויאם האנטי-מלחמתי של בנג’מין בריטן- מבוא ורקע

0.2 בין DULCE ET DECORUM EST PRO PATRIA MORI  לבין “טוב למות בעד ארצנו”

0.3 וילפרד אואן ושירו האנטי מלחמתי : DULCE ET DECORUM EST – ואנחנו, 2025

0.4 זיגפריד ששון : משורר, קצין מעוטר ופציפיסט [ הפוסט בהכנה ויועלה בקרוב ] 

 

 

 

.

.