גוסטאב מהלר – כמנהל האופרה בהמבורג – 1896

בתקופת הלחנת הסמפוניה השלישית

פתח-דבר

הרעיון לפוסט זה נולד בבוקר סתווי שטוף שמש חייכנית, ביום רביעי, הרביעי לאוקטובר 2023, בחול המועד סוכות, בבית קפה שכונתי ברמת-גן. יומיים קודם לכן הזמנתי כרטיסים לקונצרט הפתיחה של עונת 2023-4 של הפילהרמונית – בציפיה להאזין לביצוע של הסימפוניה השלישית של מהלר בניצוחו של להב שני.

 

מבין הספרים על גוסטאב מהלר שבספרייתי, מבטי נפל על ספרון צנוע, פרי עטו של המנצח המהולל ברונו ואלטר – ואיתו יצאתי לבית הקפה.

בעודי ממתין לקפה התחלתי לעלעל בספרון:

הספרון שיצא בהוצאת שוקן בניו יורק, שכן שנים רבות בספרייתי, מהעלעול הרופף בדפיו מצאתי בו את עקבות קריאתו בו, בדמותם של סימונים והדגשות שאני נוהג לסמן בספרים, אך כשהתעכבתי ליד סימונים אלה, הסתבר כי ברבות השנים, לא רק סימוני העפרון על הדפים שהצהיבו דהו מעט – גם זכרוני התטשטש  – ולא הצלחתי לזכור את אשר קראתי, שנים קודם לכן.

ניסיתי לשחזר מתי היה זה… ולפי אחד הסימונים בספר – עלו בזכרוני מילות הפתיחה בתרגום לעברית שהתקין הרופא בן העיר טריאסטה הדוקטור שאול פורמיג’יני בשנת 1869- שפתח את תרגומו לספר “מראות האלוהים” התפתה – ל”דנטי אליג’יארי”  במילים אלו:

“וַיְהִי הַיּוֹם, בִּהְיוֹתִי בַחֲצִי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ” –

“בִּהְיוֹתִי בַחֲצִי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ”

אכן, עברו עלי מאז קריאתי הראשונה בספר : “כמחצית ימי חיי” ואין פלא שתוכנו נשתכח ממני, ובעודי ממתין לקפה, ומעלעל בספרון  – מצאתי שברונו ולטר כותב כי:

‘I was familiar with the spiritual atmosphere of the Symphony long before I  knew its musical content. Yet it was a musical experience of an undreamed of and shattering kind to hear him play it on the piano.

I was literally dumfounded by the power and novelty of this music, and bowled over by the creative ardor and loftiness of the work as he played it to me.”

 

ובתרגומי לעברית:

“היתי מודע לאווירה הרוחנית של הסימפוניה הרבה לפני שידעתי את התוכן המוזיקלי שלה. ובכל זאת זו הייתה חוויה מוזיקלית מסוג שלא ניתן היה להעלות על הדעת ובה בעת מטלטלת, להאזין לו מנגן אותה בפסנתר.

ממש נדהמתי מהעוצמה והחדשנות של המוזיקה הזו, והתמוגגתי מהיצירתיות, הלהט והשגב של היצירה כפי שניגן אותה למעני.”

 

גילוי זה, שנקרה בדרכי, בעודי מעלעל בספר בקפה השכונתי השליו, מילא אותי התרגשות: הנה עדות מפי  עד לביצועה הראשון של הסמפוניה השלישית, על ידי יוצרה. 

הצטלמתי עם הספר בידי והעליתי תצלום זה לדף ה Stories  שלי בפייסבוק, כדי לשתף בהתרגשותי את חברי :

4 באוקטובר 2023 – בקפה השכונתי עם ספרו של ברונו ואלטר

ולהפתעתי הרבה [ ולשמחתי ! ] – דף זה זכה לצופים רבים ול”לייקים” רבים [ ראו בקישור זה ]  כמו גם דף קצר נוסף שהעליתי לפייסבוק  [ ראו כאן ].

 

ספרו של ברונו ולטר שבספרייתי –

בהוצאת SCHOKEN BOOKS NY

הוא משנת 1974 והוא בפועל הדפסה נוספת של הספר המקורי שנכתב בשנת 1938.

 

השבת-השחורה-משחור

 

 

וכעבור שלושה ימים בשבת בבוקר ה 7.10.2023  – החלה המתקפה הברברית של מרצחי החמאס על ישובי עוטף עזה – אסון שהתדרדר למלחמה – שהכתה בהלם את תושבי ישראל, גבתה למעלה מ 1,400 קורבנות ועוד פצועים רבים וכ220 אנשים נשים וטף שנחטפו לעזה. השבר העמוק שנבקע באמון הציבור בממשלה – ערער עד היסוד את התודעה של אזרחיה ואת תחושת הבטחון האישי של תושביה.;

 את הכאב – שלי, ואני מאמין גם של רבים אחרים – ניסיתי לבטא בפוסט שהכתרתי אותו “קינה” LAMENT בו נזקקתי לקטע החצוצרה בפרק השלישי מתוך הסמפוניה השלישית של מהלר – תוכלו להאזין לו בקישור זה

חרף הכאב והשכול הכבד וקולות המלחמה, האזעקות והטילים המשוגרים אל עבר ערי ישראל, וחרף הצורך להתלכד ולהתגבר על ההלם הראשוני – ומתוך תחושה שחייבים אנו – כולנו – לקום – ולחזור לחיים תקינים עד כמה שאפשר, החלטתי להקדיש זמן ומאמץ, בין אזעקת ‘צבע אדום’ לנוספת, ולכתוב פוסט זה, בעצם ימי המערכה, כשלנגד עיני דברים שכתבה המשוררת לאה גולדברג ביום 8.9.1939 [ ימים אחדים לאחר הפלישה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השניה ] תחת הכותרת “על אותו נושא עצמו” 

 

“ועוד אני מאמינה אני, כי לא יתכן שאין דבר למגר את הרשע בעולם, אלא על ידי טבח-האדם. כי עצלות המחשבה היא זו, המובילה אותנו תמיד בדרך האחת והסלולה, אם גם סלולה היא בעצמותיהם של מיליוני אנשים.
ומכאן לי ההכרה העמוקה, שהמשורר הוא האיש, אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכוח את הערכים האמיתיים של החיים. לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר-אהבה, אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח.

לא זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה, החובה להזכיר לאדם, כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר, את המות למושלם יותר, – את המות ולא את הרצח.
להזכיר לאדם, כי בכל עת ובכל שעה לא הוחמץ עדיין המועד לשוב ולהיות אדם. כי כל זמן שהשירה אוהבת את האדם בארץ הזאת ואת החיים על פניה, כדאי וראוי גם לו, לאדם, לאהבתם, להעריכם, לשמור עליהם.”

 

 

 

הסימפוניה השלישית של גוסטאב מהלר

 

1. מאפייניה של הסמפוניה השלישית 

 

הסימפונה השלישית של מהלר ברה-מינור  – היא יוצאת דופן במכלול 9 הסימפוניות של יצירותיו: 

• היא הארוכה בכל הסימפוניות שהלחין מהלר : נגינתה נמשכת כ 100 דקות ! ללא הפסקה.

 

• היא כוללת שישה פרקים [ למרות שסימפוניה, בדרך כלל, כוללת 4 פרקים בלבד]. 

 

• לצורך ביצועה יש צורך בזמרת אלט – כדי שתשיר בפרק הרביעי ;

 

• בפרק הרביעי שילב מהלר את מילות שירו של הפילוסוף פרידריך ניטשה “שיר לילה” מתוך החלק הרביעי והאחרון של יצירתו “כה אמר זרתוסטרה” הפותח במילים: – Oh Mensch – “הו אדם” – זה החיבור הישיר והמובהק בין הקומפוזיטור לבין הפילוסוף ;

 

• בפרק החמישי של הסימפוניה – מצטרפות לזמרת גם שתי מקהלות : מקהלת ילדים [ המלאכים ] ומקהלת נשים שישירו יחד עם זמרת האלט שיר מספר השירים העממיים “קרן הפלא של הנער” Des Knaben Wunderhorn  

 

הכותרות לסימפוניה השלישית

להבדיל משתי הסימפוניות הראשונות : להן הוצמדו – כותרת כוללת ליצירה :

• הסמפוניה מס’ 1 – כונתה “Titan” להדגיש את גודלה ורוחב היריעה שלה

 

• הסימפוניה השניה שכונתה : סמפוניית התחיה : “Resurrection” 

 

במהלך העבודה על הסמפוניה השלישית כינה מהלר את הפרקים השונים בכותרות בעלות אופי – תיאורי / ספרותי : 

להלן שמות הפרקים כפי שמהלר הצמיד לששת פרקי היצירה.

 

1.  “התעוררות פאן, הקיץ הולך ובא”

             Pan erwacht: der Sommer marschiert ein 

             (Pan awakes; summer marches in);

 

2.   “מה שָׂחים לי פרחי האחו”

             Was mir die Blumen auf der Wiese erzahlen  

             (What the flowers in die meadow tell me);

 

3.   “מה שָׂחות לי חיות היער”

                Was mr die tiere im Walde erzahlen

            ( What the animals in the woods tell me)

 

      4.   “מה שָׂח לי האדם”

                     War mir die Nacht eruihlt

               (What the night tells me);

 

5.   “מה שָׂחים לי המלאכים”

Was mir die  Morgenglocken erzahlen

(What the morning bells tell me);

 

6.   “מה שָׂחה לי האהבה”

 Was mir die Liebe erzahlt 

(What love tells me).

          

 

ראוי לשים לב לנוסח שבחר מהלר לכותרות הפרקים : הפרקים 2-6 פותחים בשאלה – מה ? [ …Was mir ] שהוא הנוסח ששאל מהלר מתוך הטקסט של ניטשה – אותו שילב בפרק הרביעי.

 

Oh Mensch! Gib Acht !       
Was spricht die tiefe Mitternacht ?      

הו אדם שים לב

מה שָׂח לי הלילה העמוק….

 

 

 

2.  הלחנתה של הסימפוניה השלישית –

2.1  המבורג 

כשקראתי בספרו של ברונו ואלטר כי את הסמפוניה השלישית שלו הלחין גוסטאב מהלר בתקופה בה כיהן כמנהל וכמנצח ראשי של בית האופרה בהמבורג, חזרתי בזכרונותי לביקור שערכתי בבית האופרה בהמבורג  – כשהצטלמתי שם למזכרת, לצד לוח זכרון שהוצב במקום לציון תקופת כהונתו של מהלר כמנהל בית האופרה וכמנצחה הראשי: 

בבית האופרה של המבורג – 2.4.2018

 

עתה – הפך אותו ביקור – ואותו לוח זכרון – משמעותי יותר בעיני. 

לוח הזכרון לכבוד מנהל בית האופרה בהמבורג – גוסטאב מהלר בשנים 1891-1897

 

ברונו ולטר כותב בספרו כי הגיע להמבורג בשנת 1894 בהמלצת ידיד כדי להתמנות כעוזרו של מהלר כמנצח בבית האופרה בהמבורג. כך נוצר הקשר הראשוני בין ברונו, שאז עדיין נקרא שלזינגר [ שם המזכיר את מקורה של משפחתו nשלזיה ] והופך להיות עוזרו של המנצח הראשי באופרה.

לאחר מכן הוא מונה להיות מנצח המקהלות של בית האופרה בהמבורג. הוא זוכר כיצד עבדו על הכנת האופרה ‘הנזל וגרטל’ . אך עיקר הרושם שעשה עליו מהלר, כמנצח, היו ביצועיו למחזור ה’טבעת של הניבלונג’ ו’המייסטר-זינגר מנירנברג’ של ריכארד ואגנר. ואלטר מעיד כי מהלר היה מעריץ של ואגנר ונשאר כזה כל חייו. 

כך עבד ברונוולטר לצד מהלר תקופה של כשנתיים. הקשרים בינהם לא נותקו וכאשר מהלר זכה להתמנות כמנצח הראשי של בית האופרה בוינה – הוזמן על ידי מהלר להיות עוזרו גםם בבית האופרה היוקרתי.

 

 

המנצח ברונו ולטר [ מימין ] בשיחה עם ידידו גוסטאב מהלר

 

הידידות בין מהלר ובן ברונו ואלטר נמשכה עד למותו של מהלר ב 1911.

דומה שאין צורך להציג בפני חובבי מהלר את ברונו ולטר, המנצח רב התהילה:  אין לך חובב מהלר שאינו נוצר בזכרונו את הביצועים החד פעמיים של של מיטב יצירות מהלר וזכורים לטוב התקליטים של “השיר על הארץ” ו“שירים על מות ילדים” בניצוחו של ברונו וולטר לקול זמרתה של זמרת הקנטרה אלט קתלין פרייר. לצד אלה זכורים לטוב ביצועים היסטוריים של הסימפוניות מס’ 1, 2, 4, 5, 8 ו-9 בניצוחו של ברונו ולטר. חלקם עם הפילהרמונית של וינה וחלקם ועם הפילהרמונית של ניו יורק ותזמורות מובילות אחרות. למרבה הפתעתי לא הצלחתי לאתר ביצוע של הסימפוניה השלישית בניצוחו של ברונו ואלטר.

 

קוראים המעונינים בפרטים נוספים על מערכת היחסים בין ברונו ולטר וגוסטאב מהלר – מוזמנים להאזין לקטע וידאו בן כ 6 דקות בהן מספר ברונו ולטר, באנגלית, על היכרותו ויחסיו ההדוקים עם גוסטאב מהלר:

 

קישור ישיר לוידאו

 

 

 

2.2.  שטיינבאך Steinbach am Attersee

 

בראש הפרק השלישי לספרו של ברונו ואלטר, שכותרתו  Steinbach מספר המחבר כי בתחילת חודש יולי 1896 קיבל מכתב ממהלר, ובמכתב [ שתצלומו בקישור זה ] מהלר הזמינו לבקרו באתר הנופש של משפחת מהלר ב Steinbach am Attersee  שבאוסטריה. 

 

מהלר נהג לנצל את פגרת הקיץ בעונת הקונצרטים והקדיש אותן להתבודדות ולהתרכזות כדי להלחין את יצירותיו. באתרי נופש שונים. 

Steinbach am Attersee הוא אתר נופש על אגם Atter – המצוי ממזרח לעיר זלצבורג באוסטריה – המרוחק כ 900 ! ק”מ מהמבורג – נסיעה לא קצרה ולא קלה באותם ימים:

בין המבורג לשטיינבאך – כ 900 ק”מ !

Steinbach am Attersee

הוא עיירה השוכנת לחופו של האגם המוקף הרים נישאים

 

“שתוך שבועות מספר העבודה על הסמפוניה השלישית תסתיים בהצלחה. הטיוטות הראשונות כבר ברורות ועתה אני עובד על התזמור”…

 

מנוסח ההזמנה נקל להבין כי מהלר ביקש להזמין את ברונו ולטר, על מנת להציג בפניו את היצירה שעמד לסיימה בשבועות הקרובים.

ואכן, בספרון, שחלקיו הגדולים הם זכרונות מאותם מפגשים בבית הקיץ של משפחת מהלר נדונו, הן ברמז והן במפורש, ענינים שונים הקשורים לסימפוניה השלישית. שיאו של הביקור – מבחינתו של ברונו ולטר היה כאשר זכה להאזין לגוסטאב מהלר מנגן את הסימפוניה בפסנתר שבביתן-העבודה של מהלר בסמוך לביתו ב”שטיינבאך”.Steinbach .

על רשמיו של ברונו ולטר מהביצוע נרחיב להלן, מה שחשוב לנו להדגיש הוא המעמד המיוחד לו זכה ברונו ואלטר כפרשנו המובהק של גוסטאב מהלר, והתפקיד החשוב שמילא כמנצח ותרם רבות לחשוף את יצירותיו לתודעת הציבור ולהפצתן ברבים.

בספרון צנוע זה תיאר ברונו ולטר את ביקורו אצל מהלר – בתקופה שמהלר היה עסוק בהלחנה של הסמפוניה השלישית של מהלר. 

ברונו ולטר כותב:

 

“I arrived by steamer on a glorious July day; Mahler was there on the jetty to meet me, and despite my protests, insisted on carrying my bag until he was relieved by a porter.

As on our way to his house I looked up to the Hollengebirge, whose sheer cliffs made a grim background to the charming landscape, he said:

“You don’t need t to look – I have composed all this already !”

 

ובתרגומי לעברית :

“הגעתי בספינת קיטור ביום יולי מואר;
מאהלר המתין  שם על המזח כדי לפגוש אותי, למרות מחאותי, התעקש לשאת את התיק שלי עד שהוחלף על ידי סבל. בדרכנו אל ביתו הרמתי את מבטי אל הרי Hollengebirge,שצוקיו הוסיפו רקע קודר לנוף המקסים, הוא אמר:

“אתה לא צריך להסתכל – אני כבר הלחנתי את כל זה ! “

 

הנוף עליו השקיף ברונו ואלטר נראה כך :  שרשרת הרי Hollengebirge חלשה ברוממותה המתנשאת מעל העמק והאגם והיא זו שמשכה את תשומת ליבו של ברונו ואלטר – וגוסטאב מהלר, המנצח הקפדן, הפדנט והמחמיר, שלא הצטיין בחוש ההומור שלו, העיר את ההערה שציטטנו לעיל :  “אני כבר הלחנתי את כל זה ! “.

כיצד עלינו להבין הערה זו : האם מהלר כיוון כי “תיאר” בצלילים את הנוף שניבט לעיני המתבונן, או שניסה באמצעות הצלילים לשתף את המאזינים בהשפעת הנוף עוצר הנשימה על נפשו ? האם ביקש להדגיש את אפסותו של האדם לנוכח הבריאה וחולשתו אל מול איתני הטבע ?

מצאתי תצלום של מראה כללי של Steinbach am Attersee והדגשתי עליו מצד אחד את ההרים ומצד שני את “ביקתת-ההלחנה” שהקים לעצמו מהלר לחופי האגם, ביקתה שיתה לו מקום מפלט, מקום בו יכול היה להתבודד עם נפשו, ולספוג את ‘משק כנפיה של המוזה’, וליצור את יצירותיו – שכדי שיצאו תחת ידו – היה זקוק לבדידות ולריכוז וביחוד לשקט כדי שיוכל להתרכז בעבודת ההלחנה.

 

ביקתת ההלחנה של מהלר ב Steinbach an Attensee  [ מסומנת הריבוע האדום ]

לרגלי הררי ה Hollengebirge –  

 

וכאן תצלום של אותו נוף – בימינו [ מומלץ להגדיל את התמונה ] 

 

מראה כללי של העיירה Steinbach am Attersee 

מבט מן האגם אל עבר ההרים

 

על המפגשים עם מהלר ב Steinbach am Attersee כתב ברונו וולטר:

 

“At Steinbach, Mahler was unbuttoned as never before.

Close to nature, free of the cares of the opera, wholly occupied with his own work and thoughts, he was relaxed: he could and did let the riches within him play over his surroundings.

On the meadow between the lake and the boarding house where he lodged, he had had four walls and a roof set up to make a room. This little, ivy-covered “composer’s hut” was furnished with a piano, a table, an armchair, and a sofa.  When the door opened, masses of beetles fell on your head. Here he spent the morning undisturbed by noise from the house or the road.

 

“בשטיינבך היה מאהלר הפחות-מכופתר כפי שלא היה מעולם.

קרוב לטבע, משוחרר מדאגותיה של האופרה, עסוק לחלוטין בעבודתו ובמחשבותיו, הוא היה נינוח: הוא יכול והיה לתת לעושר שבתוכו להקרין על סביבתו.

על האחו שבין האגם לפנסיון שבו התאכסן, הקים לו ארבע-קירות וגג כדי ליצור חדר ששימש כ”בקתת-הלחנה” קטנה, מכוסה קיסוס, שהייתה מרוהטת בפסנתר, שולחן, כורסה וספה. כשהדלת נפתחה, המוני מעופפים הסתערו על ראשך. כאן בילה מהלר את הבקרים ללא הפרעה מרעשי הבית או מהכביש הסמוך”.

 

תצלום של ביקתת ההלחנה בה יצר מהלר את הסימפוניה השלישית שלו

 

 

  He went there about six am. At seven breakfast was silently set before him; the opening of the”
door at midday recalled him to ordinary life.

[ … ] 
Not that he stayed continuously in his hut; he would wander about the fields, and often took
long walks up the hills, returning in order to “bring the harvest into the barn.”

On such days he would appear at lunch highly animated, and conversation was lively. He took a child-like
delight in good food, and had keen relish for a tasty sweet;

he declared that the cook, being animaginative person, had to surprise him in this line every day for four weeks!

[…] 

In the afternoon we went for walks or made music;

in the evening we talked or read. Sometimes he would break silence by reading aloud
something that had struck him in the book on which he was then engaged.

 

“הוא היה מגיע לביקתה בסביבות שש בבוקר. בשבע ארוחת הבוקר הונחה לפניו בדממה; הפתיחה של הדלת בצהריים החזירה אותו לחיים הרגילים.

[ … ]
הוא לא שהה בצריף שלו ברציפות ; הוא היה משוטט בשדות, ולעתים קרובות היה יוצא להליכות ארוכות במעלה הגבעות,

היה יוצא להליכות ארוכות במעלה הגבעות,

 

 

והיה חוזר לצריף שלו כדי : “להביא את הקציר לאסם”.

בימים כאלה הוא היה מופיע בארוחת הצהריים מלא חיים, והשיחה הייתה ערה. הוא נהג כילד וידע להתענג על אוכל טוב, ואהב להתענג מאוד על קינוחים טעימים;

[…]

אחר הצהריים יצאנו לטיולים או עשינו מוזיקה;

בערב דיברנו או קראנו. לפעמים הוא היה שובר שתיקה בקריאה בקול משהו ששנגע בו בספר שבו היה שקוע אז.”

 

 

וכאן, בביקתה זו השמיע גוסטאב מהלר את פרי יצירתו – הסימפוניה השלישית, על הפסנתר שבביקתה באזני ברונו ואלטר 

ועל חוויה זו כתב ברונו ואלטר:

הנה דבריו [ בתרגומי ]

 

“לבסוף, בסוף הקיץ, הגיע היום שבו הוא יכול היה לנגן לי את הסימפוניה השלישית בשלמותה. הודות לשיחות בינינו, מלאות הלהט-היצירתי העולה על גדותיו בעבודת הבקרים שלו, הכרתי את המימד הרוחני ואת האווירה של הסימפוניה הרבה לפניי שידעתי על התוכן המוזיקלי שלה.

ואף על פי כן, היתה זו חוויה מוזיקלית יוצאת דופן, להאזין לו מנגן אותה על הפסנתר באזני.

הייתי ממש המום מהעוצמה והחידוש שבמוזיקה הזו, היצירתיות השתלטה עליו, והלהט והנשגבות של היצירה בעת שניגן אותה הפעימו אותי. המוזיקה הזו גרמה לי להרגיש שאני כמו מזהה אותו לראשונה;

נראה היה שכל ישותו נושמת זיקה מסתורית אל כוחות הטבע. חשתי את המעמקים האלה בנפשו פנימה, עכשיו, לנוכח המוזיקה עצמה חשתי זאת בצורה בלתי אמצעית. אילו היה אך “חובב טבע” רגיל, חובב גנים וחיות, המוזיקה שלו הייתה הרבה יותר “מְתוּרבָּת”.

הנה, במקרה זה, בכח הדיוניסי שבטבע, אותו למדתי לזהות, המוזיקה ביטאה את שורש הוויתו. עתה ראיתיו במכלול שלמותו. אני רואה אותו בנוקשותם של הסלעים כמו ברגישותם של הפרחים, מכיר בסודות האפלים של חיי בעלי חיים ביער. במיוחד בפרק השלישי, ביטא הוא הכל: הבדידות וההומור, האכזבה וומה שאינו בר-אילוף – ראיתיו כאילו היה האל-פאן.

עם זאת – בשלושת הפרקים האחרונים – ניכרת הכמיהה של רוח האדם אל מעבר לארצי והזמני” 

 

משהו מהרוח הדיוניסית עלי כותב ברונו ואלטר – ניתן אולי לזהות בקטע הפתיחה הקצר מתוך הפרק הראשון של הסימפוניה השלישית 

הפתיחה לפרק הראשון – סימפוניה השלישית של מהלר

1.  “התעוררות פאן, הקיץ הולך ובא”

      Pan erwacht: der Sommer marschiert ein 

             (Pan awakes; summer marches in);

♥

“ביקתת-ההלחנה”

 

ביקתת ההלחנה שבנה לעצמו מהלר על שפת האגם – ובה עבד על הסמפוניה השלישית במהלך חופשות הקיץ של 1895 ו 1896  שוחזרה ומהווה כיום – מוקד ל’עולי-רגל’ ומעריצים של מהלר המבקשים ‘לספוג’ את אוירת המקום:

 הביקתה של מהלר בשטיינבאך

הביקתה של מהלר בשטיינבאך

 המוזיאון הקטן לזכרו של מהלר בביקתה בשטיינבאך 

 

 סרטון וידאו קצר על הביקתה וביקורבה: 

יקשור ישיר לוידאו

 

 

“מהלר” של קן ראסל – סרטו של הבמאי האנגלי חובב הפרובוקציות

 

בשנת 1974 יצא סרטו הסנסציוני של הבמאי האנגלי Ken Russel  הוא אף זכה בפרס בפסטיבל קאן של אותה שנה.

אם זקוקים אתם עדיין לניחוח של שערוריה או פרובוקציה – אתם מוזמנים לצפות בסצינת הפתיחה לסרט “מהלר” לפי גירסתו של קן ראסל.

מצאתי לנכון לצטט כאן פיסקה אחת מספרו של ניטשה “הנה האיש” תחת הכותרת : “מדוע אני גזרה” – וכך על שום הזיקה ההדוקה המתקיימת, בין ניטשה למהלר, כפי שלמדנו משילוב שירו של פרידריך ניטשה בפרק הרביעי של הסמפוניה השלישית של מהלר, וכפי שנרחיב ונפרט בחלק השני של פוסט זה.

 

“יודע אני מה גורל צפוי לי. יבואו ימים בהם שמי יהא מזכיר משהו מזעזע, משבר שלא היה כמותו עלי־אדמות, התנגשות מצפונית עמוקה מאין־כמוה, הכרעה שנצטוותה נגד כל מה שהאמינו בו, שתבעוהו, שקידשוהו עדי־אז.

לא אדם אני, חומר-נפץ אנוכי.

פרידריך-ניטשה – הנה האיש בעמוד 239 

 

קישור ישיר לוידאו

.

 

לדיון מפורט בכל אחד מששת פירקי הסימפוניה השלישית של גוסטאב מהלר – נא לגלוש לחלק השני של פוסט זה [ הנמצא בשלב זה בהכנה ] – ויועלה בהמשך לאתר “מילים”

 

---

ויקטור הרצברג

29.10.2023

 

 

.