דוסטוייבסקי – תצלום משנת 1861 – כחמש שנים לפני כתיבת החטא וענשו

את סיפרו – יתכן והמפורסם בספריו – שתורגם לעברית תחת הכותרת “החטא ועונשו” החל דוסטוייבסקי לגבש בקיץ 1865 בעת ששהה עקב הנסיבות אליהן נקלע בוייסבאדן שבגרמניה, רחוק מסנקט-פטרסבורג העיר שכה הטיב לתאר בסיפורו.

דוסטוייבסקי נמלט מסנט פטרסבוג בשל מצוקות שונות אליהן נקלע, והתדרדרות במכלול חייו.

זה החל במשברים אישיים:

ב 15 באפריל 1864 נפטרה אישתו מאריה דימיטרויבנה והוא נותר אפוטרופוס על בנה מנישואין קודמים ועול פרנסתו עליו.

מריה דימיטרייבנה – אשתו הראשונה של דוסטוייבסקי 1824-1864

לא יעברו אלא כשלושה חודשים ומכה נוספת ניתכה עליו: אחיו האהוב, ושותפו להוצאת העתון הספרותי שהוציאו, מיכאיל דוסטוייבסקי נפטר גם הוא.

הד לתחושותיו הקשות ניתן לקרוא במכתב המצוטט בספר “שלוש אהבותיו של דוסטוייבסקי” מאת מארק סלונים, תרגום עמינדב דיקמן , עם עובד , בעמ’ 120:

“אחרי שקברתי אותה [ את מאריה דימיטרייבנה – ו’ ] אצתי לפטרבורג, אל אחי מיכאיל, שרק הוא נותר לי, אבל כעבור שלושה חודשים מת גם הוא. והנה נשארתי פתאום לבדי, ואימה נוראה נפלה עלי. כל חיי נשברו פתאום לשנים. בחצי האחד, שכבר עבר, היה כל מה שחייתי למענו, ובחצי האחר, מה שעודנו נעלם – הכל זר, הכל חדש, ואין אף לב אחד שיוכל לבוא במקום השנים הללו. סביבי קר הכל ושומם“.

גם בתחום ההוצאה לאור – המזל לא האיר לו פנים. המצב הכלכלי בסנקט-פטרסבורג החמיר, מספר המנויים של העתון ירד, נוצרו קשיים לקבל אשראי, ולאחר פטירת אחיו, גם מצבו הכספי של העתון “אפוקה” [ “התקופה” ] ששניהם היו שותפים להוצאתו, הלך ורע עד שנסגר סופית בחודש יוני 1865.

העתון אפוקה = התקופה בהוצאת האחים דוסטוייבסקי

בנסיון  להחלץ מהמצוקה הכלכלית, ולהתמודד עם הנושים הרודפים אותו, דוסטוייבסקי הוגה כתיבת רומאן חדש. הוא מנסה לגייס כסף ממוציא לאור – קראיבסקי שמו, בהציעו לכתוב רומאן ששמו יהיה :

“השיכורים” 

“הרומאן שלי קרוי “השיכורים” ויהיה קשור לבעיית השכרות העכשווית. לא רק הבעיה עצמה מוסברת בו אלא גם כל הסתעפויותיה, במיוחד חיי המשפחות. חינוכם של הילדים בסביבה שכזו וכו’ וכו‘ . הרומאן יהיה בשיעור לא פחות מעשרים גליונות ואפשר גם יותר מזה. 150 רובלים לגליון…”

מכתב לא’ א’ קיאבסקי העורך של “אוטצ’סטבנייה זאפיסקי” מיום 8.6.1865  [ מצוטט מתוך : “החטא ועונשו” יצירה ויוצרה, מבחר מאמרים, שלוש אגרות בעמ’ 35 ]

הצעתו לא מניבה כסף וכשהמצוקה הכספית גוברת ולחץ הנושים נהיה בלתי נסבל הוא נמלט לויסבאדן שבגרמניה, העיר המפורסמת באותם ימים בבתי הקאזינו שלה.

הוא מגיע לוייסבאדן  בחודש יולי 1865. המולך החדש שהמליך על עצמו היה מולך הכסף, שכה היה חסר לו באותו שלב בחייו, וויסבאדן וביחוד הקזינו שבה, מושכים אותו כפרפר אל האור. הוא נסחף למחול הרולטה הסובבת, ועד מהרה מסתחרר ממנה, שיקוליו אל מול המשחקים המושכים מתגמדים °נושא אותו פיתח דוסטוייבסקי בסיפורו -המהמר- , מול כל שיקול אחר ועד מהרה ישאיר את יתרת הכספים שעוד נותרו מעט בארנקו על שולחנות הקאזינו.

שולחנות הרולטה בקזינו של ויסבאדן, עליהם השאיר דוסטוייבסקי את רוב כספו

עדות למצבו הנואש ניתן לקרוא במכתב שכתב באותה תקופה:

“הם [ עובדי המלון בו התגורר – ו’ ] אמרו לי מוקדם בבוקר כי הורו להם לא להגיש לי ארוחות, תה או קפה… מזה שלושה ימים לא סעדתי ארוחה ואני מתקיים על תה של ערב – ומוזר שאיני מרגיש מאוד רעב. מה שרע הוא שהם מציקים לי ולפעמים מסרבים לתת לי נר בערב”

[ Leonid Grossman , Dostoevsky ,  A Biography P. 349 ]

עתה, כשמצבו עגום מכל בחינה, ומן המצוקה הקשה אליה נקלע, חוזר ועולה בו רעיון שכבר עלה במוחו בעבר:

ממכתב שכתב לאחיו ביום 9 באוקטובר 1859 למדים אנו על רעיון שהעלה אז לכתיבתו של רומאן חדש . רומאן שיכתב כוידוי אישי. המכתב מיום 9 באוקטובר 1859, מעלה כי דוסטוייבסקי שולף מזכרונותיו, רעיונות שעלו עוד בתקופת מאסרו, בגלות בסיביר, תקופה של כעשר שנים, בה נשא בעוון פעילותו בחוגו של המהפכני של צ’רנשבסקי:

המצוקה האישית העכשווית מעלה מנבכי זכרונו את מצוקתו הקשה בהיותו במאסר:

“את כל דם ליבי אשקיע ברומאן זה. הגיתי אותו לראשונה בשהותי במאסר בשוכבי על דרגשי ברגע קשה של עצבות כאשר חשתי שאני מאבד שליטה בעצמי. הוידוי יבנה את שמי באופן סופי“

 [ Leonid Grossman , Dostoevsky ,  A Biography P. 349 ]

עתה הוא חוזר לרעיון שקינן בנפשו פנימה שנים רבות, והמצוקה העכשווית משחררת אותו מנבכי כאבי העבר.

בספטמבר 1865 הןא פונה לקטקוב, המוציא לאור של העתון “רוסקי ווסטניק” ומציע לו עלילה לספר חדש לפרסם בעתונוֹ. הוא טווה את קווי המתאר של הספר שהוא מתכוון לכתוב .  אנו קוראים:

“זהו דין וחשבון פסיכולוגי של פשע אחד.

האירוע מתרחש בזמננו בשנה זו. אדם צעיר, קרתני לפי מוצאו, אשר גורש מן האוניברסיטה, החי בעוני רב, החליט להשתחרר ממצבו, וזאת בשל קלות דעת, השגות מעורערות, כניעה לרעיונות ‘בלתי מלוטשים’ ומשונים שניסרו בחלל באותה עת.

הוא החליט להרוג זקנה, יועצת מוסמכת, מלווה בריבית. זקנה טיפשה, חירשת חולה, רודפת-בצע, מלווה בריבית כמו הז’ידים, מרשעת המכרסמת חייהם של אחרים ומענה בעבודות את אחותה הצעירה ‘היא אינה שוה פרוטה’, ‘לשם מה היא חיה ?’ , ‘המביאה היא תועלת למישהו ?’ וכו’ וכו’ , שאלות אלה מחלישות את דעתו של הצעיר. הוא מחליט להרוג אותה, לשדוד, כדי להביא אושר לאימו החיה במחוזֿ לשחרר את אחותו העובדת אצל בעל אחוזה מתביעותיו התאוותניות, תביעות העלולות להביא עליה כליה. וכן, כדי לסיים את לימודיו, לצאת לחוץ-לארץ ולאחר מכן להיות כל חייו אדם חזק, בלתי מתפשר במילוי ‘החוב ההומאני לאנושות’. בכך ‘ייסלח פשעו‘.

אם אפשר בכלל לכנות בשם פשע מעשה זה, הנעשה לזקנה חירשת, מטופשת, מרשעת וחולה, שבעצמה אינה יודעת לשם מה היא קיימת בעולם זה ואשר ייתכן שהיתה מתה בלאו הכי בעוד חודש ימים. אף על פי שפשעים מסוג זה נעשים בקושי רב, כלומר, כמעט תמיד משאירים עקבות, הוכחות וכו’ ומאוד תלויים ביד המקרה, המגלה לרוב את הפושע. למרות כל אלה, הוא מצליח בדרך מקרה לבצע את זממו בהצלחה ובמהירות.

חולף כמעט חודש עד פרוץ השואה הסופית. אין חושדים בו ואין יכולים לחשוד. ואז מתפתח כל התהליך הפסיכולוגי של הפשע. קמות וצצות לפני הרוצח שאלות ללא פתרון, רגשות שלא שיערם מענים את לבו. האמת והצדק גוברים והדבר מסתיים בכך, שהוא נאלץ להלשין על עצמו. נאלץ, ולו גם יירקב בכלא – עליו לשוב ולהיות בין בני-אדם:

הוא מעונה בשל רגש ההתבדלות וההיסגרות מפני האנושות – רגש, שתקפו מיד עם מעשה הפשע. חוק האמת והטבע האנושי ניצחו… הפושע מחליט בעצמו לקבל עליו את הייסורים כדי לכפר על עוונו.

בעצם, קשה לי להסביר את רעיונו בשלמות. נוסף על כך, יש בסיפור שלי רמז לרעיון, שהעונש המשפטי על החטא מפחיד את הפושע הרבה פחות משמשערים אנשי החוק. מקצתו, משום שהוא עצמו דורש זאת מבחינה מוסרית. ראיתי זאת גם בין בני אדם בלתי מפותחים, במקרים הגסים ביותר.

אולם התחשק לי לתת לזאת ביטוי דווקא באמצעות אדם מפותח, איש הדור החדש, כדי שהרעיון יובהר יותר ויהיה ניכר יותר. כמה מקרים שאירעו בזמן האחרון הוכיחו לי. שהנושא שלי אינו יוצא דופן כלל. נוכחתי שהפושע הוא צעיר בעל נטיות טובות ומפותח דווקא;

סיפרו לי שבשנה שעברה במוסקווה ( באמת !), הורחק סטודנט אחד מן האוניברסיטה, לאחר המעשה עם הסטודנטים המוסקוואים, והוא החליט לנפץ את משרד הדואר ולהרוג את הדוור. יש עוד עקבות רבים בעתונים שלנו של מושגים מעורערים הדוחפים למעשים איומים. (אותו סמינריסט שרצח נערה במחסן ונאסר כעבור שעה בשעת ארוחת-בוקר וכו’…) בקיצור אני משוכנע, שהנושא יצדיק את רוח הזמן…”

[ דוסטוייבסקי חייו ויצירתו קונסטנטין מוצ’ולסקי, מרוסית דוידה קרול, כתר הוצאה לאור כרך ראשון,  226-227 ]

בשלב זה שמו של הרומאן אמור היה להיות “רסקולניקוב” על שמו של הגיבור “המתוודה“.

לאחר מכן, יחזור למאמר שפרס םבשנת 1863 בעתונות “ורמיה” ובה נמצאה הכותרת :

Crime and Punishment

Sketches from the history of Criminal Law

Dostoevsky and Romantic Realism By DONALD FANGER  p. 190

שככל הנראה ממנה שאב את השם ליצירתו.

“רסקולניקוב“

פרשנים רבים פיענחו שם זה כשם המבטא “פיצול” “שבר” “חיתוך לשניים”, על פי הוראתו המקובלת של הביטוי “רסקול” בשפה הרוסית.

יש שירחיבו וימתחו את גדרי השם עד כי יגיעו עד לפירושו כ”מבקע” בדומה לאותו בול עץ שלהב הגרזן מונף עליו ומבקעו לשניים…

ראו בענין זה דבריו של ריצארד פיס בספרו כמצוטט להלן:

“רקסקולניקוב אינו האדם השלם שהוא חושב שהוא. הוא ‘מפוצל לשנים’ כפי ששמו מציע [ ראסקול – לחלק ] . חברו ראזומיחין מצביע על כך כאשר הוא דן בהתנהגותו של רסקולניקוב עם אימו: ‘זה כאילו שני טיפוסים נוגדים נלחמים בתוכו אנשים שונים בתוכו נלחמים אחד כדי לדחוק את השני בתורו”[ חלק 3 פרק 2] הרמז לטבעם של אותם שני טיפוסים מתנגשים יכולים להמצא ברעיונות על האופי האנושי אשר רסקולניקוב מפתח במאמר שלו על הפשע. האנושות מחולקת ל”אנשים הרגילים” ול”אנשים יוצאים מגדר הרגיל” הקבוצה הראשונה כוללת אנשים רגילים כחומר לאמביציות של הגיבורים של הקטגוריה השניה. זוהי חלוקה של האנושות לאלמנטים כנועים ולתוקפניים, בהם הכניעות מושווית לטיפשות והתוקפנות עם אינטליגנציה. בפתחו תיאוריה זו רסקולניקוב רק החצין את הקונפליקטים הפנימיים שלו בין דחפים עמידה על זכותו, [ השווה להגיון ] ןהמצביע לעבר העלמות-עצמית [ השווה לחוסר-הגיון]”

עמ’ 34

[ מתורגם מן התרגום האנגלי כמופיע בספרו של  Richard Peace, Dostoyevsky: An Examination of the major novels, p 25 ]

בויסבאדן, עבד בקדחתנות על הרומאן, אך מששב לסנקט-פטרסבורג, השליך את כל עבודתו לאש, והתישב לכתוב את הרומאן מחדש.

רעיונות אחדים מאלה שניסרו במוחו והתבשלו בנפשו תקופה ארוכה, מצאו מקומם גם ברומאן המוגמר, אך ענינים רבים נזנחו כגון הרעיון לכתוב את הרומאן כוידוי אישי – הולף בטכניקה מורכבת יותר של המספר-היודע-כל המשקיף מעל ומן הצד על הארועים ולעיתים מביא לא רק את ההתרחשויות החיצוניות, תיאורי העיר והבתים והאנשים אלא הוא מציג לנו בטכניקות שונות את תודעתם של הגיבורים.

עתה יקרא הרומאן : Prestuplenie i Nakazanie – שתורגם כ”החטא-ועונשו” ובשם זה הוא מוכר בישראל.

__

__________________________________

דוסטוייבסקי – החטא ועונשו – רסקולניקוב – רשימת הפוסטים

_____________________________________________

[1] דוסטויבסקי-החטא ועונשו: ממצוקה ליצירת-מופת

[2] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: צד החטא וצד העונש

[3] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: החטא או הפשע ועונשו 

[4] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: הפתיחה

[5] בעקבות דוסטויבסקי-רסקולניקוב: מהבית אל הגשר

[6] בעקבות דוסטויבסקי: סוסים ואנדרטאות בפטרבורג

[7] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: “חלום חולני”

[__] המשך …יבוא…