בטהובן 1770-1827            טולסטוי 1828-1910            יאנאצ’ק 1854-1928

הסופר הרוסי הידוע, לב טולסטוי, שגילה חיבה מסויימת למוזיקה, [ בעיקר מן הסוג הרומנטי והמשתפך] נהג להאזין בעיקר להרכבים קאמרים של חובבים: הקונצרטים התקיימו בדרך כלל באחוזתו הכפרית יאסנאייה פוליאנה, ולעיתים בביתו רחב הידיים במוסקבה.

קונצרט אחד שכזה, הוליד יצירת מופת ספרותית וכן בן נוסף למשפחת טולסטוי…

הקונצרט המדובר היה קונצרט בו ביצעו כנר צעיר ושמו ליסוטה יחד עם בנו בכורו של טולסטוי, סרגיי שהיה פסנתרן, את הסונטה מס’ 9 אופוס 47 של בטהובן. סונטה זו ידועה בכינויה “סונטת-קרויצר”, שם שבו הכתיר טולסטוי, לאחר היסוסים לא מעטים, את הסיפור שכתב בעקבות אותו קונצרט ובו סיפר על בעל שחש נבגד לאחר שחזה בקונצרט בו ניגנה אשתו את הסונטה הזו בחברתו של כנר אחד, שטולסטוי המציא לו את השם טרוחצ’בסקי , וחמת קנאתו של הבעל בערה בו עד כי הוא רוצח את אשתו …

על פי עדויות אחדות שנותרו מאותו קונצרט – הקונצרט פעל את פעולתו החריפה והמיידית על נפשו של טולסטוי. לפי מכלול עדויות שבידינו המוזיקה פעלה את פעולתה המרגשת על הסופר בן השישים… ובעודו נתון תחת רושמה המרטיט העלה טולסטוי בפני שניים מידידיו שגם הם השתתפו באותו קונצרט: הצייר: איליה  ריפין והשחקן אנדרייב בורלאק, הצעה ל”פרוייקט-סונטת-קרויצר”.

לפי תוכניתו של טולסטוי, כל אחד מהם יבטא באומנותו את רשמיו מהסונטה ששמעו באותו ערב : טולסטוי הצהיר כי בכוונתו לכתוב סיפור קצר בהשפעתה של המוזיקה – לכשיסתיים הסיפור את הקראתו ימסור טולסטוי לשחקן אנדרייב בורלאק, החלק שנועד לצייר איליה ריפין היה כי עליו לצייר ציור, בהשפעת המוזיקה ששמע, ובעת הקראת הסיפור תהיה תלויה תמונה זו תלויה על קיר הסלון בו יוקרא הסיפור… והכל בהשפעת אותה מוזיקה של בטהובן.

אלא שבכך לא פגו קסמי צלילי המוזיקה ובעודו נתון להתרגשות שאחזה בו למשמע המוזיקה – כפי שתעיד לימים סופיה אשתו שכבר היתה דחויה על ידי בעלה [ לאחר שהביאה לו כבר 12 ילדים ] תקף היצר את הסופר המזדקן, ולשונות רכלניות אינן מרפות ולוחשות כבר שנים רבות כי כעבור כתשעה חודשים בא לעולם בנו השלושה עשר של הסופר רב התהילה… והמעללים.

♠

באותה תקופה כבר הכיר טולסטוי את רעיונותיו של ריכארד ואגנר על “יצירת האומנות הכוללת“ – [  Gesamtkunstwerk ]  – ואף שטולסטי לא היה [ בלשון המעטה…] ממעריציו של ואגנר, ] ולענין זה ראה את הפרק “טולסטוי וואגנר” בספרו של עמי מעיני – ריכארד ואגנר מונוגרפיה [ עמ’ ] יתכן כי רעיון “פרוייקט-סונטת-קרוייצר” כפי שהגה טולסטוי בעקבות שמיעת המוזיקה – נובע בדרך כל שהיא מהרעיון לנסות ולאחד את האומנויות למעשה יצירה כוללת… ובפועל למעין חיפוש דרך או נסיון לשילובן זו-בזו או זו-עם-זו, של אומנויות שונות. 

אך “הפרוייקט”, שהגה טולסטוי, לא יצא אז אל הפועל: הצייר איליה ריפין לא צייר שום ציור בהשפעת הסונטה של בטהובן, אמנת הוא הותיר אחריו כמה ציורים של טולסטוי עצמו 

אליה רפין – טולסטוי 1887

אך לא מעבר לכך;  היחידי שתרם את תרומתו ל”פרוייקט” שהגה היה טולסטוי שבהשפעת המוזיקה נתקף באש-היצר, ובולמוס היצירה אחז בו – ותוך זמן קצר לאחר מכן, הוציא מתחת ידו את סיפורו “סונטת קרויצר” – נובלה קצרה – המתאימה להקראה במהלך ערב אחד.  הקראת הבכורה, שהתקיימה בסוף אוקטובר 1889,  לא נערכה לפי תוכניתו המקורית של טולסטוי : השחקן שהקריא את היצירה בפני המוזמנים לא היה אנדרייב בורלאק, שיועד להקראה לפי ה”פרוייקט” של טולסטוי, הכבוד נפל בידיו של שחקן אחר, ולא ידוע איזה ציור של ריפין, אם בכלל קישטה את הקיר בסלון בו הוקראה היצירה לראשונה.

אך כל אלה לא יכלו לה ליצירה אשר הכתה בהלם את שומעיה – ושימעה יצא מיד למרחוק: כתב היד החל עובר מיד ליד, ומסתובב בחוגי האיטליגנציה הצמאה לכל חידוש ודאי פרי עטו של מחבר “מלחמה ושלום” ויוצרה של “אנה קארנינה” שכבר זכו לפרסות רב ובעקבותיהם זכה מחברן לתהילה ולמעמד. הכל התרחש במהירות הבזק אף לפני שהצנזורה שהעבירה תחת עינה הבוחנת כל דבר ספרות שעמד להתפרסם באותם ימים, אשתו של הסופר שחששה כי הצנזורה תאסור הפצתו של הסיפור החתרני והפרובורטיבי – מיהרה ושטחה תחינותיה בפני הצאר אלכסנדר השלישי שיתיר פרסומה – וכדי להבטיח כי הסיפור לא ישחית יתר על המידה את המידות – הוסכם כי סיפור זה יודפס במסגרת כרך מס’ 13 של כל כתבי הסופר ובפעם זו יודפס על ניר משובח במיוחד [ גבר שיגדיל בצורה ניכרת את עלות הספר ] ובכך יצמצם את תפוצתו לחוגים בעלי ממון – והשפעתו הרעה – תיבלם.

נימוקיה של סופיה וןלסווי שיכנעו את השלטונות ואכן הספר יצא במתכונת המצומצמת האמורה.

אלא שכל אלה לא הצליחו לדכא את תפוצתו של הסיפור שהפך עד מהרה לאחת הנובלות המבוקשות והחשובות שהוציא טולסטוי תחת ידו והספרות הרוסית בכלל.

♠

 ה”פרוייקט” סונטת קרויצר, שאני מציג במצגות אלה, הינו ניסיון להכיר, לקרוא ולהאזין לשלוש יצירות, שכל אחת מהן מוכרת בשם “סונטת-קרויצר”:

לודויג ואן בטהובן,  

הקומפוזיטור הגרמני, חיבר בשנת 1803 סונטה לכינור ופסנתר שמספרה 9 אופוס 47 בלה מאז’ור. השם “קרויצר” שהוצמד אליה – הוצמד בדרך מקרה, כפי שניתן לקרוא בדף המוקדש לבטהובן והסונטה.

לב טולסטוי, 

הסופר הרוסי, נטל שם זה וכינה בו את הנובלה הקצרה שחיבר בשנת 1889 ושהרעישה את דעת הקהל לעת פורסמה והצנזורה התערבה בשל מסרים בלתי מוסריים שנמצאו בה, כפי שהכתיב הטעם השמרני של אותה תקופה.

לאיוש יאנאצ’ק, 

הקומפוזיטור הצ’כי, הרחיק לכת… ונטל את השם “סונטת-קרויצר”, [ המקובל לי  יצירה לכלי אחד, או שני כלים,  וקרא על שמה רביעיית מיתרים דווקא, ביצירתו ביקש למחות על המסרים האנטי-נשיים שיש המוצאים בנובלה של טולסטוי.

♠

מה שהצית בי את הסקרנות לסיפור זה של טולסטוי היתה רשימה קטנה ביומנו של פראנץ קאפקא, בפועל, זכרון נעורים מביך ומשונה, על אומנת שהקריאה לנער פראנץ קאפקא,

את “סונטת-קרויצר” של טולסטוי. בנסיבות מוזרות ובלתי שיגרתיות. ומה שסיקרן יותר היתה העובדה שקאפקא בן ה 27 – סופר מתחיל בראשית דרכו, נזכר באפיזודה זו שהתרחשה בימי נעוריו המוקדמים, ומה שסקרן הוא מה מצאה האומנת המסורה בסיפורו של טולסטוי “סונטת קרויצר” להקריאו לנער המתבגר פרנץ קאפקא בעת ששכב במיטתו והוא חולה או מצונן…

וכך מקאפקא עברתי לטולסטוי. וטולסטוי הוליך אותי לבטהובן שהשם “סונטת קרוייצר” מקושר בראשונה אליו ולסונטה שלו לכינור ולפסנתר, ומשני אלה הגעתי לקומפוזיטור הצ’כי לאיוש יאנאצ’אק – שנפטר בשנת 1928 – כארבע שנים לאחר פטירתו של פרנץ קאפקא, ולמיטב ידיעתי קאפקא לא הכירו ולא הכיר את יצירותיו – וספק בעיני אם אי פעם שמע על הרבעיה שיאנאצק כינה אותה – במעין התרסה “סונטת קרויצר” .

– וכך עלתה המצגת הראשונה לאתר לראשונה בשנת 2003.

ברבות הימים חלו כמה שינויים שהצדיקו עריכת החומר וארגונו מחדש : יצא תרגום חדש – השלישי במספר – בעברית לסיפורו של טולסטוי – הוא תרגומו של פטר קריקסונוב [ הוצאת הספריה הקטנה ], למרות השפה העכשווית בה מצטיין התרגום של קריקסנוב, החלטתי לא לוותר על הניחוח הישן והטוב, של התרגום הקודם, הוא התרגום פרי עבודתו של צבי ארד.

כדי לתת כבוד לשני מתרגמים אלה, החלטתי לחלק את הציטוטים כך שמן החלק הראשון [ לפי חלוקתי ] של הסיפור [מפרק 1 עד פרק 20 ] אצטט מן התרגום של צבי ארד – ואילו הציטוטים מהפרקים 23-28 [ כלומר מחלקו השני של הסיפור ] אזקק לתרגום החדש של פטר קריקסונוב.

טעם נוסף להחלטתי לשנות את המצגות בנוסחן הקודם היתה העובדה שהגיעו לידי חומרים נוספים על הנושא והם העשירו את ידיעותי וסייעו להרחבת המבט והקריאה שלי בשלוש ה”סונטות קרויצר” שאהבתי. גם דעותי ביחס ליצירות, ביחוד ביחס לסיפורו של טולסטוי, עברו שינוי מסויים ולכן החלטתי לעדכן את הכתוב ולהתאימו לדעותי כיום.

על כן את דעותי העכשוויות ואת תגובותי לעת הזאת – לשלוש היצירות שכולן הן “סונטת-קרויצר” אני מגיש בזאת לגולשים לאתר, ואני מקווה שהשיפור במראה החיצוני של המצגות ובנגישות טובה יותר להאזנה לדוגמאות המוזיקליות – תהיינה לברכה ולהנאה לגולשים.

פברואר 2008.

לאחר תקלה שארעה באתר והרשימות על “פרוייקט סונטת קרויצר” נמחק – אני חוזר ומשחזר את הפרוייקט – ומזמין את הגולשים להעיר את הערותיהם לכתוב לנראה ולנשמע

 אוגוסט 2013

 _________________________________________________ 

פרוייקט סונטת קרויצר – רשימת הפוסטים

_____________________________________________________________

 I – II – III   פרוייקט “סונטת קרויצר” – מבוא

♠

I . לודויג ואן בטהובן – בהכנה

 I/1 הסונטה המכונה “קרויצר”

I/2 הפרק הראשון – אדג’יו סוסטנוטו – פרסטו

I/3 הפרק השני  – אנדנטה

I/4 הפרק השלישי – פינאלה – פרסטו

♠

II/1  טולסטוי – סופר מספר סיפור

II/2  השם שבחר טולסטוי לסיפורו “סונטת קרויצר” 

II/3  טולסטוי, סונטת קרויצר – הרכבת כמקור החטא 

II/4  טולסטוי- הרכבת כסמל לגורל

II/5  טולסטוי סונטת קרויצר – המוזיקה כעונש 

II/6  על טעמיו המוזיקליים של טולסטוי 

II/7  טולסטוי  ויחסו לבטהובן והתשיעית

II/8  טעותו המוזיקלית של טולסטוי 

II/9  שני אפיגרפים המוסר וההשכל 

II/10  דבורקין- קריאה פמיניסטית ב”סונטת קרויצר”

♠

III . לאיוש יאנאצ’אק – רבעיית “סונטת קרויצר” – בהכנה