[2.0] תומאס מאן – “דוקטור פאוסטוס – בקריאה חוזרת” בין: ליאופולד~BLOOM ל: צייט~BLOM

23 במאי, 2026

שתפו את הפוסט:

דברי מבוא ורקע

זהו הפוסט השני בסידרת פוסטים זו, [ שהחלה בפוסט: “תומאס מאן : דוקטור פאוסטוס – בקריאה חוזרת [1. – פתיחה] סידרה בה אנו קוראים “בקריאה-חוזרת” בספרו של תומאס מאן “דוקטור פאוסטוס” – ספר בו עסקנו החל משנת 2013 !

עברו מאז כ 13 שנה – בהן חזרתי, מפעם לפעם, ליצירתו המורכבת והמסובכת הזו של תומאס מאן. חזרתי וקראתי פרקים שונים בה, וכן הרחבתי ידיעותי אודות הספר והרקע לחיבורו, באמצעותם של ספרי פרשנות ומאמרים שהשגתי פרי עטם של מלומדים בעלי רקע אקדמי, שהרחיבו את ידיעותי אודות הספר, וחשפו בפני עובדות ותובנות חדשות, שהרחיבו את אופקי וראייתי את הטקסט, ואת משמעויותיו השונות.

קריאות מזדמנות אלה, בפרקים שונים של הספר, כשאני מלווה ונעזר גם בחומרים הכתובים הנוספים שנוספו למדף הספרים בספרייתי, הרחיבו את נקודות הראות השונות אל יצירתו החשובה של תומאס מאן, ותוך כדי כך גם העמידו אותי על טעויות אחדות שנפלו [ לדאבוני ] בחלק מהפוסטים שפרסמתי בעבר, ותהיה זו הזדמנות לתקנן עתה, ולהעמיד דברים על דיוקם, ולהרחיב ואף להעמיק, במה שלמדתי בינתיים על ספרו זה של תומאס מאן.

[ רשימת הפוסטים שפרסמתי בשעתו בנושא “דוקטור פאוסטוס”, והקישורים אליהם, מופיעה, לנוחיות הקוראים, בסייפת פוסט זה ]

את סידרת הקריאה החוזרת ב”דוקטור פאוסטוס” אפתח בהשואות אחדות בין שנים מהרומנים, שלדעת רבים וטובים ממני, נחשבים לרומנים הגדולים, החשובים והמיוחדים שנכתבו במאה העשרים:

“יוליסס” של ג’יימס ג’ויס

ו”דוקטור פאוסטוס” של תומאס מאן.

יש שיאמרו : העמדת שני הרומנים הללו אחד ליד השני או האחד כנגד השני – אינה אלא מעשה-שעטנז, שהרי מדובר בשני ספרים שנכתבו על ידי שני סופרים שונים, בני גיל שונה, בשפות שונות, בזמנים שונים, במקומות שונים, ובנסיבות שונות, ועל כן, זיווגם של שני ספרים אלה נועד לכישלון, והוא בבחינת – ערבוב מאולץ, שעלול להוביל ל”דרך-ללא-מוצא” …

אך, לפני שהקוראים כאן, חורצים את דינם, ופוסקים את פסוקם האחרון ! ארשה לעצמי לשתפם במחשבה ראשונית שהבהבה במוחי, והטרידה – וזאת לנוכח השמות שבחרו אותם שני סופרים – לכאורה כה רחוקים האחד מהשני – להעניק לדמויות המרכזיות במעשיהם הספרותיים:

האמנם, אך מקרה הוא כי השם שהעניק ג’יימס ג’ויס, לדמות הראשית בספרו – הוא היהודי הדבלינאי [המומר] ב”יוליסס”‘ שראה אור בשנת 1922 :

Leopold BLOOM ;

“יתכתב” בדרך זו או אחרת, כעבור כ 25 שנה ! [ בשנת 1947 ] עם:

Serenus Zeit BLOM

הוא: “המספר היודע [ כמעט… ] הכל”, על חייו של אדריאן לוורקין, אותו קומפוזיטור גרמני [ שבדה תומאס מאן מהרהורי ליבו, שנולד ב 1885 ומת בשנת 1940 ] שמכר ( כמסופר ב’מיתוס-פאוסט’ ) את נשמתו לשטן, באותה מולדת גרמנית, בה דמותו של “פאוסט” מושרשת במסורת הגרמנית מאז הפציע לראשונה בשנת 1587, בספר שיוודע לימים בשם “Faustbuch” [ ספר-פאוסט ] [ או בשמו האחר “Chapbook” = “ספר-המעשיות”],

“ההסטוריה של הדוקטור יוהאן גיאורג פאוסטן”

– זה הספר ששימש לכריסטופר מארלו, המחזאי האנגלי, בן דורו של שיקספיר, מקור השראה למחזהו משנת 1620 שקרא לו:

כריסטופר מארלו: “הטרגדיה של של הדוקטור פאוסטוס” [ תרגום לעברית : מאיר ויזלטיר ]

והַמְשֵׁךְ , ביוהאן וולפגנג פון גיתה, שפרסם בשנת 1808 את חלקו הראשון של מחזהו המפורסם ורב התהילה:

יוהאן וולפגנג פון גיתה : “פאוסט – טרגדיה” [ תרגום לעברית : ניצה בן-ארי]

וכעבור מסכת חיים שלמה, בערוב ימיו, והוא כבן 80 שנה, בשנת חייו האחרונה [1831], השלים את עבודתו על החלק השני של פאוסט. גיתה מת כבן 82 ב 22 במרץ 1832, והחלק השני של “פאוסט” פורסם רק לאחר מותו ;

ועם רקע כה גרמני, בא הסופר הגרמני מבטן ומלידה, תומאס מאן [ 1875 – 1955] שנולד בעיר ליבאק [ LUBECK ] שבצפון גרמניה, והחל כותב את ספרו על נושא “פאוסט” וזה בתקופה בה : ‘מארס, אל המלחמה הרומי ’ החל מפנה עורף לצבאותיו של היטלר, שחלם, על “הרייך הגרמני בן אלף-השנים …” –

ובתום מאמץ של שלוש שנים ושמונה חודשים, גיבש תומאס מאן, את גירסתו שלו ל”מיתוס-פאוסט”, כשצילה הכבד של גרמניה הנאצית ומלחמת העולם השניה, רובצים על נפשו ועל מצפונו ובשנת 1947 – כשנתיים לאחר תבוסתה של גרמניה, וחורבנה, הוציאו לאור [ בשטוקהולם, שבשבדיה ] את המהדורה הראשונה בגרמנית של ספרו תחת השם:

תומאס מאן :”דוקטור פאוסטוס – חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו”

ומכל השמות שבעולם, שתומאס מאן, כה מפלפל בבחירתם לגיבוריו השונים [ והמשונים… ], חצב ממעמקי ההיסטוריה הגרמנית, את השם:

Serenus Zeit BLOM,

והעניק אותו ליציר דימיונו: אותו אינטלקטואל קאתולי, המורה ליוונית ורומית עתיקה בגימנזיום הגרמני, והפקיד בידו, של בורגני מצוי זה, שאמנם לא נסחף בשטפון הבארבארי שסחף את גרמניה בתקופת היטלר – אך לא עשה מעשה של ממש של התנגדות למתרחש – והוא זה שמספר את סיפורו של ידידו מנוער: הגאון המוזיקלי, הקומפוזיטור אדריאן לוורקין – שמכר את נשמתו לשטן … שתומאס מאן ביקש לעשותו משל לגרמניה שגם היא מכרה את נשמתה להיטלר, ולנאציזם;

נזכיר כי כאשר תומאס מאן החל לעבוד על דוקטור פאוסטוס, [ בחודש מאי 1943] שמו של

Leopold BLOOM

האנטי-גיבור המשוטט ברחובותיה ובסימטאותיה ובפאבים של דבלין, כבר נודע ברבים, לאחר שהצנזורה שהוטלה על הפצתו של “יוליסס” בארה”ב, הוסרה בפסק-דין מיום 2 לדצמבר 1933 של השופט JOHN M. WOOLSEY בבית המשפט בניו יורק – שדחה את הטענה כאילו “יוליסס” הוא “ספר-תועבה” / “זימה” הרווי Obscenity ] ופסק כי מדובר בספר שהוא ;

“which is a sincere and serious attempt to devise a new literary method for the observation and description of mankind.”

ובתרגום לעברית : “ש[הספר] הוא ניסיון כן ורציני לפתח שיטה ספרותית חדשה לתצפית ותיאור האנושות.”

כפי שניתן לקרוא בפירוט בקישור זה:

ואנחנו תוהים ושואלים:

האמנם זו נקודת ההשקה היחידה בין שני הרומנים, מהגדולים, החשובים, המסובכים, החידתיים, העמוסים, המורכבים, המוקשים והקשים לקריאה ולפיענוח – רוויי האלוזיות [ ההרמזים ] והמונטאז’ים – שנוצרו במאה העשרים ?

האם יש נקודות השקה נוספות בין שתי יצירות המופת המודרניסטיות הללו ?

אנו ננסה להתמודד עם סוגיה מורכבת זו ;
ואתם, קוראיו הותיקים והחדשים של אתר “מילים”, מוזמנים לקרוא את ההערות שלנו, בסוגיה זו וגם את המחשבות-הלא-מסורקות שניצנצו במוחינו… ** בנושא זה;

ליאופולד BLOOM

קריקטורה של ליאופולד בלום שצייר ג’יימס ג’ויס !

השם ליאופולד בלום בא לעולם, ביום 2 בפברואר 1922 בפאריז, שעל גדת נהר הסיין. רוב תקופת ה”הריון” לקראת בואו לעולם, עברה עליו ב Rue Dupuytren 8, סימטה צרה, נחבאת אל-הצללים, המתפצלת בביישנות, מבולבארד סאן-ג’רמן הסואן. היתה זו כתובתה של “המיילדת” של הספר: סילוויה ביץ’, שניהלה מחנות קטנה זו, עסק לממכר ספרים באנגלית – שהכתירה אותו בשם המחייב: SHAKSPEARE and COMPANY .

לימים, העבירה סילוויה ביץ’ את חנותה זו לרחוב סמוך, מכובד יותר: וכאן, בחנות חדשה זו , שעל קיר הבנין ברחוב אודיאון 12 בפאריז, מציין שלט כי בכתובת זו, שהפכה מקום מפגש קבוע בין סילויה ביץ’ לבין ג’יימס ג’ויס, באה לעולם המהדורה הראשונה של Ulysses ושמבין 732 עמודיה, עולה כפורחת ו”מלבלבת” [ “blooming” ], דמותו הבלתי נשכחת של ליאופולד המכונה “פולדי” בלום.

במקרה או שלא במקרה, היה זה גם יום הולדתו ה-40 של ג’יימס ג’ויס – הסופר האירי, שנולד בדבלין ביום 2.2.1882 – ובגיל 22 גלה מארצו מרצונו ועד מותו, בציריך שבשוויץ, ביום 13.1.1941, והוא כבן 60 ! לא שב למולדתו אלא לביקורים קצרים;

המהדורה הראשונה של הספר הודפסה ב 1,000 עותקים בלבד – וברבות השנים היא הפכה למצרך מבוקש ויקר מאוד ! של אספנים ומעריצי ג’ויס – עד כי במכירה פומבית של כריסטי’ס בניו-יורק, כרך אחד כזה נמכר בלא בלא פחות מ 460,500 דולאר !

סרנוס צייט BLOM

כ 21 שנה לאחר “הולדת” המהדורה הראשונה של “יוליסס” החל תומאס מאן, לכתוב את סיפרו “דוקטור פאוסטוס”. וכך תיעד ארוע זה בספרו “הולדתו של דוקטור פאוסטוס”:

“ב-23 במאי, 1943, בבוקר יום ראשון קצת יותר מחודשיים לאחר שהוצאתי את המחברת הישנה, וגם התאריך בו התחלתי לעבוד עם המספר שלי, סרנוס צייטבלום, התחלתי לכתוב את דוקטור פאוסטוס.” [ עמ’ 30 ]

סרנוס צייטבלום, היא דמות בדויה של הומניסט קאתולי, מורה ללטינית ויוונית בתיכון גרמני, המספר את קורות חייו של חברו מנוער, הקומפוזיטור הגאוני : אדריאן לוורקין, הכורת ברית עם השטן. סרנוס צייטבלום הוא בורגני מצוי, שאמנם מתנגד לנאציזם אך אינו עושה דבר כנגדו – ומהווה מעין צללית “מאזנת” לגיבור הראשי – הקומפוזיטור שאת תולדות חייו הוא מספר – ו’]

וברומאן עצמו הדברים מופיעים כך:

“אני מתיישב היום , 27 במאי 1943, שנתיים לאחר מותו של לוורקין..” [תרגום יעקב גוטשלאק עמ’ 9]

את סיום העבודה על “דוקטור פאוסטוס” תיעד תומאס מאן במילים אלה:

“בבוקר ה-29 בינואר 1947 כתבתי את השורות האחרונות של דוקטור פאוסטוס, כפי שהן ממוסגרות במוחי במשך זמן רב – תפילתו השקטה והנלהבת של צייטבלום עבור חברו – והבטתי לאחור על שלוש השנים ושמונה החודשים שבהם חייתי תחת המתח של עבודה זו, מאותו בוקר מאי באמצע המלחמה, כאשר לקחתי לראשונה את העט כדי להתחיל בה. “סיימתי”, אמרתי לאשתי כשהיא אספה אותי במכונית מהליכתי הרגילה לעבר האוקיינוס.”

תומאס מאן, הסופר הגרמני רב התהילה, זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1929, היה גולה מאונס מארצו גרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, ואת הרומאן עם כותרתו הארוכה והמפולפלת : “דוקטור פאוסטוס – חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו” כתב בביתו המרווח שב PACIFIC PLASIEDAS, בקליפורניה, לחופי האוקיאנוס השקט.

המהדורה הראשונה בגרמנית של “דוקטור פאוסטוס” הופיעה בשטוקהולם ב 1947 ושנה לאחר מכן פורסם התרגום לאנגלית.

נקודת הפתיחה למסע תהייה וחקר זה היה הדמיון [ המסקרן ואולי אף המפתיע ] בין שני השמות של שתי הדמויות המרכזיות המאכלסות את שני הרומנים, בהם אנו עוסקים כאן: שהם, ללא ספק מפסגות ספרות המאה העשרים:

על כן נפתח במה שמקובל, לכנות במקותותינו :

מדרש השמות:

לאמור: מה “מסתתר מאחרי השמות שבחרו הסופרים להעניק לשני גיבורי [ או אנטי גיבורי ] עלילתם:

הביטוי “מדרש” משמיע לנו, כהסבר ראשון [ לפי מילון “רב-מילים” ] :

“חיבור מספרות חז”ל שהוא קובץ של לימוד הלכות על-ידי התנאים (מדרש הלכה) או של מאמרי אגדה של התנאים והאמוראים (מדרש אגדה);

והביטוי “מדרש השם” או “מדרש השמות”, מקורו אמנם בחקר המקרא והמסורת היהודית – ומצאנו במדורו של הלשונאי רוביק רוזנטל “הזירה הלשונית” רשימה מרשימה, שכותרתה : “לכל מדרש יש שם” [ וקיראו אותה בקישור זה ] המביאה דוגמאות רבות מן המקורות העבריים בהן נעשה שימוש בשמות של אנשים [ ונשים ] כאמצעי להעברת מסרים – מעבר לסימונו של אדם מסויים וזיהויו על פי השם שנבחר לו:

ואנו בעוונותינו, “סיפחנו” לעצמנו ביטוי מסקרן, זה כדי להזקק לו בנסיון שלנו להתחקות אחר דרכיהם של שני הסופרים שאנו עוסקים בהם כאן: בבחירת השמות שבחרו לדמויות הראשיות בספריהם שהם נשוא דיוננו:

ליאופולד בלום של ג’יימס ג’ויס ב”יוליסס”

“סרנוס צייט-בלום” של תומאס מאן ב”דוקטור פאוסטוס”

האמנם, התחקות אחר הדרכים להן נזקקו שני סופרים אלה, תסיע בידינו לפענח ולרדת לכוונותיהם, בבחירת השם ?

והאם “בעזרת השם” [ במובן החילוני המובהק של הביטוי – “השם” [ כלומר שמו של אדם, בשר ודם או דמות ספרותית ] – נלמד משהו נוסף על הספר ועל הסופר ? – ועל המסרים שביקש למסור לנו או לחשוף בפנינו במעשהו הספרותי ?

1.1 “כשמו – כן הוא” :

נפתח בציטוט מהמקורות : ספר שמואל א’ פרק כה’ פסוק 25:

“אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ.”

בפסוק זה מוטמע כל הרעיון כולו : שמו של אדם – מעיד עליו כאלף עדים:

במקרה זה בעלה של אביגיל שמו היה “נבל” כלומר “אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה”, כלומר מי שתדמיתו שלילית, וכשם ששמו “נבל” – כך “וּנְבָלָה עִמּוֹ” כלומר התנהגותו מנוולת ודוחה !

1.2 Nomen-Omen או Nomen est Omen

ביטוי שמקורו ברומי העתיקה והמיוחס למחזאי הרומי

טיטוס מאקיוס פלאוטוס 254-184 B.C

[שחי לפני הספירה בין השנים : 254-184 ] Titus Maccius Plautus שבקומדיה “הפרסי” נזקק לשמה של נערת הפיתוי ששמה היה Lucris [ בתרגום לעברית : “רווחים” ] – כדי לפתות בתחבולה את העבד שהיה מעונין בה – כשהוא מייחס לשמה – האמור – גם משמעות מעשית – כלומר שאם ירכוש את אותה שפחה הוא ירוויח גם במובן הכספי.

המימרה שהוא משנן לעצמו היא: “Nōmen atque ōmen quantīvīs iam est pretī” ובתרגום לעברית : “השם, שהוא הגורל , מצדיק את ההוצאה הכספית שתניב רווח ולכן שווה את הכסף” – והוא מתפתה לקנות אותה – ובפועל נופל בפח !

מכאן נגזר הביטוי nomen est omen ” במובן: “השם הוא הסימן – והוא מדבר בעד עצמו”

1.3 שימוש ברעיון “השם הוא הסימן” כתחבולה ספרותית:

סופרים רבים, בספרויות העולם נזקקו לתחבולה ספרותית זו ובחרו לגיבוריהם הספרותיים שמות המהדהדים את אופיים או תכונותיהם של אותן דמויות, להלן דוגמאות בולטות אחדות:

1.3.1 – ויקטור הוגו – נוטר דאם דה פאריז -1831

נוטר דאם דה פאריז – מפלצות (Gargoyles) המרזבים

הסופר הצרפתי ויקטור הוגו, שכתב ספר אודות הארכיטקטורה המופלאה של הקתדרלה המרשימה של פאריז – וקרא לו “נוטר-דאם-דה-פאריז” – המוכר יותר בשמו הפופולרי : “הגיבן מנוטר דאם” – מספר את סיפורו של מצלצל הפעמונים של קאתדרלה זו, שגורלו התאכזר אליו וגופו עוות – והוא המציא עבורו את השם : Quasi-Modo [ מי שצורתו – פגומה / מעוותת ] .

אחת המפלצות [ גרגוילים (Gargoyles) ] שהן בפועל מרזבים שתפקידם

לנקז את מי הגשמים ולהרחיקם מקירות הקתדרלה בנוטר-דם-דה-פאריז

שימשו מקור ההשראה לדמותו של קוואזי-מודו – מעוות-הצורה

כפי שתיאר אותו ויקטור הוגו ברומאן שלו המוכר בשם “הגיבן מנוטר-דאם”

1.3.2 צ’ארלס דיקנס – Ebenezer Scrooge – אבנזר סקרוג’ [ אבנזר הקמצן המרושע ] – 1843

A Christmas Carol by Charles Dickens Ebenezer Scrooge

בסיפורו של צ’ארלס דיקנס “מזמור לחג המולד” משנת 1843 – “העניק” צ’ארלס דיקנס לאיש הרע בסיפור – שמוצג כקמצן מרושע בעל קול דוחה את השם Ebenezer Scrooge . במילונים אנגליים שונים מקשרים מילה זו Scrooge [ במובן “אדם קמצן רע נפש; קמצן מרושע שמקורה לסיפורו זה של צ’ארלס דיקנס.

כגון : ציטוט מהמילון:

1.3.3 – פיודור דוסטוייבסקי – רסקולניקוב ב”החטא-ועונשו” – 1866

רסקולניקוב מניף את הגרזן על הזקנה…כדי לרצוח אותה

הגיבור של ספרו הידוע של פיודור דוסטוייבסקי “החטא ועונשו” נקרא רסקולניקוב (Raskolnikov) – שמקורה במילה הרוסית Raskol שפירושה “פילוג” או “שבר”, מה שמסמל את הנפש המפוצלת שלו ואת הנתק שלו מהחברה.
- וראו הרחבה בענין הקשר בין השם “רסקולניקוב” לביטוי הרוסי “רסקול” שמשמעו פילוג או שבר בקישור זה

1.3.4 – פיודור דוסטוייבסקי – סמרדיאקוב ב”האחים-קרמזוב” – 1880

סמרדיאקוב “המצחין בן המצחינה” – רוצח אביו

גם בספרו האחרון של דוסטוייבסקי : “האחים קרמזוב”, נזקק הסופר לתחבולה הספרותית – והוא קורא למי שירצח את האב בשם “סמרדיאקוב” שמקורה במילה הרוסית ” smerdit ” – “מסריח” או כפי שתרגמה נילי מירסקי בתרגומה משנת 2011 “המצחין בן המצחינה”

ובספרות העברית:

שניים מסופרי העליה השניה – יוסף חיים ברנר וש”י עגנון, גם הם נזקקו לתחבולה ספרותית זו – ונקבו בשמות רבי משמעות לדמויות הראשיות בספריהם:

1.3.5 יוסף חיים ברנר – יחזקאל חפץ ב”שכול וכשלון” – 1920

נצטט את הדברים שכתב הפרופ’ גדעון טיקוצקי ברשימתו : “ייסורי חפץ הצעיר” (נדפס ב”ידיעות אחרונות”, המוסף לשבת – מדור הספרות, 28.4.2006, עמ’ 28)

“הגיבור, יחזקאל חפץ, הוא צעיר המבקש להשתלב בהתיישבות החלוצית בארץ-ישראל, אולם כוחו לא עומד לו, וממש כמו יצחק קוּמר, גיבורו של “תמול שלשום” (1945) של עגנון, הוא נידון לחיים עלובים בירושלים המנוונת, שתושביה נסמכים אל שולחן ה”חלוקה”.

חייו נעים בין שתי המשמעויות ההפוכות של שם משפחתו: חפץ, כרצון וכשאיפה לדבר-מה, מצד אחד, ומצד שני – חפץ כעצם דומם ופסיבי.

ברנר משתעשע בכפל המשמעות של שם גיבורו, המגיע ל”ארץ חפץ”, היא ארץ-ישראל (וזהו, אגב, גם שם הספר הראשון ב”תמול שלשום”), ממש כשם שהוא נוהג במנחם, חברו הפועל (ה”מוצלח”) של חפץ, שיש בו מקצת סימניו של המשיח אך דווקא בשל כך הוא מדיר רגליו מירושלים (עמ’ 33), רוכב אמנם על חמור – אך לועג ליהודים-מאמינים (עמ’ 235).

כבר ברדיצ’בסקי הבחין (ברשימה “שירת ההתלבטות”) כי דמותו של יחזקאל חפץ נקשרת לא רק אל הנביא המקראי ששמו הפרטי קרוי עליו, כי אם גם אל דמויותיהם של איוב ושל ישו. כבר במובן זה יש בדמותו ובספר כולו ביטוי הן לקיום היהודי בן-זמנו, והן ללבטים האקזיסטנציאליסטיים של האדם באשר הוא.”

1.3.6 ש”י עגנון – בלומה נאכט ב”סיפור פשוט” – 1935

נצטט דברים שכתב בענין זה המבקר גרשון שקד – בספרו “ספרויות יהודיות בלשונות לעז” בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס”ו – 2006 עמוד: 116

“דרכי האפיון של שני היוצרים שונות ביסודן : עגנון , הנוטה לייצוג דמוי מציאות , מעצב דמויות רבות פנים ומורכבות , וחלק גדול מדמויותיו מעוגלות ; קפקא , הנוטה לדרכי ייצוג דמיוניות ומופשטות יותר , מעצב דמויות שטוחות , שרבות מהן חד תכונתיות .

שניהם מרבים לסמן תכונה דומיננטית של דמויות באמצעות שמותיהן : טכניקת ה’שם כסימן’ ( Nomen-Omen ) עשויה לשמש הן כרישום ראשון של הדמות הריאלית והן כפתח להרחבה סמלית או אלגורית שלה .

עגנון נזקק לטכניקות של ה’שם כסימן’ הן כסימון לתכונה דומיננטית והן כמוקד אינטר טקסטואלי הנפתח לפרשנות סמלית או אלגורית . לצורך כך הוא נזקק לשמות עבריים בעלי קונוטציה רחבת משמעות באב טקסט ולשמות לועזיים המפרשים גם הם את תכונת היסוד של נושא השם .

ממנשה חיים ( משכיח חיים ) וקריינדל טשארני ( עטרה שחורה ) ב”והיה העקוב למישור” ודרך יחזקאל ( נביא הגולה ) בן אורי ( בצלאל ) ודינה ( בת יעקב ) ב”עגונות, , ועד ליצחק ( בן אברהם ) קומר ב”תמול שלשום” , דניאל ( בגוב האריות ) ב”ח ( ב’ חלקים (!? וחנוך כי” ) לקח אותו ( “האלוהים ב”אורח נטה ללון” , יקותיאל נאמן ( מן השמות של משה רבנו ) ב”פת שלמה” , עדיאל עמזה ( עדי אל עם זה ) ב”עד עולם” , גמולה ( מסמלי השכינה ) וגינת ( “אל גינת אגו”ז ) וגמזו ( נחום איש גמזו ) ב”עידו ועינם” וישראל החייט ב”המלבוש” .

שמות לועזיים ויידיים המטעימים תכונה מרכזית בדמות הם : בלומה נאכט Nacht Blume ( פרח לילה) , ( פרנהיים Fahrenheim וכו’…

דוגמה אחרונה זו של בלומה נאכט Nacht Blume ( פרח לילה) של ש”י עגנון מביאה אותנו היישר לנושא העיקרי של חקירתנו : שתנסה לעמוד על מקורות השמות “ליאופולד BLOOM של ג’יימס ג’ויס לצד, או לעומת : סרנוס ZEIT BLOM של תומאס מאן ב”דוקטור פאוסטוס”.

ואולם משנתארכו הדברים בהקדמה זו – נפצל מכאן ואילך את הדיון לשני פוסטים נפרדים:

הראשון יעסוק בניתוח השם ליאופולד BLOOM והשני יעסוק בסרנוס צייט BLOM.

ואתם, קוראינו הותיקים והחדשים, מוזמנים לקרוא – ונשמח לתגובותיכם – אותן אתם מוזמנים לשגר לאתר “מילים” [ www.milim.org ] באמצעות הקישור:

להוספת תגובה לחץ כאן

המופיע בסוף הפוסט

תודה מקרב ♥

וקריאה מועילה ומענינת.

ויקטור הרצברג.

23.5.2026

תם, אך לא נשלם – המשכים יבואו…

__________________________________

פוסטים בנושא תומאס מאן ו “דוקטור פאוסטוס”

___________________________________

[09.01] תומאס מאן ו"דוקטור פאוסטוס" שלו

פורסם ב-19 בספטמבר, 2015 [1,926]

קריאות מוארות ומוערות ב"דוקטור פאוסטוס" של תומאס מאן משנת 1947 ונסיונו להתמודד עם מיתוס 'פאוסט', והברית בין הגרמניות, השטן והמוזיקה...

[09.02]{מבוא} תומאס מאן / פאוסטוס - איפיזודה ניטשאנית

פורסם ב-31 בינואר, 2013 [4,102]

[09.03]{רקע} תומאס מאן / פאוסטוס - ניטשה: ביקר או לא ביקר ?

פורסם ב-7 בפברואר, 2013 [4,888]

[09.04] {רקע} ניטשה לו סאלומה והתשוקה ל...מוזיקה

פורסם ב-18 בינואר, 2013 [4,965]

[09.05]{רקע} ניטשה - חלום ואגנר ושיברו

פורסם ב-12 בינואר, 2013 [4,571]

[09.06]{רקע} תומאס מאן ומגעה של המוזיקה

פורסם ב-15 בפברואר, 2013 [4,277]

[09.07] {04} תומאס מאן / פאוסטוס : מהיכן נובעת המוזיקה

פורסם ב-22 ביולי, 2010 [3,674]

[09.08] {פרק 15} תומאס מאן / פאוסטוס : לכתוב מוזיקה...במילים

פורסם ב-12 בדצמבר, 2015 [2,172]

[09.09] {16} תומאס מאן / פאוסטוס - ההַתָּקָה ללייפציג

פורסם ב-22 בפברואר, 2013 [4,313]

[09.10] {16} תומאס מאן / פאוסטוס - לייפציג כנינווה

פורסם ב-1 במרץ, 2013 [3,857]

[09.11] {16} תומאס מאן / פאוסטוס : בנתיבו של לוורקין-בלייפציג

פורסם ב-23 בספטמבר, 2015 [3,004]

[09.12] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – הירידה לבית הזונות/המכתב

פורסם ב-26 בינואר, 2013 [3,068]

[09.13] {17} תומאס מאן / פאוסטוס - בבית הזונות - נקודת מבט שניה

פורסם ב-17 באוקטובר, 2015 [2,819]

[09.14] {18-19} תומאס מאן / פאוסטוס - ההדבקות במחלה / נקודת מבט שלישית

פורסם ב-27 בנובמבר, 2015 [5,233]

דוקטור פאוסטוס ותומאס מאן בעקבות מלחמת העולם השניה

0.2.1 תומאס מאן - שלושה ספרי מלחמת העולם השניה [ חלק ראשון ]
פורסם ב-18 באוקטובר, 2024 [913]

02.2.2 - תומאס מאן - דוקטור פאוסטוס וחשבון הנפש הנוקב עם גרמניה והגרמנים
פורסם ב-8 בנובמבר, 2024 [963]

דוקטור-פאוסטוס: “בקריאה-חוזרת”

תומאס מאן : "דוקטור פאוסטוס" - בקריאה חוזרת [1 - פתיחה ]
פורסם ב-8 באפריל, 2026 [386]

[2.0] תומאס מאן - "דוקטור פאוסטוס - בקריאה חוזרת" בין: ליאופולד~BLOOM ל: צייט~BLOM
פורסם ב-23 במאי, 2026 [458]

תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכה

תרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.

שתפו את הפוסט: