0.2.1 תומאס מאן – שלושה ספרי מלחמת העולם השניה [ חלק ראשון ]
18 באוקטובר, 2024
דברי-מבוא:
בפוסט זה נדון, דיון ראשוני, בשלושה ספרים פרי עטו של הסופר הגרמני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929: תומאס מאן.
– שלושתם נכתבו כשצילם הכבד והמכביד של עליית הנאצים לשלטון בגרמניה [ במאי 1930] , פלישת גרמניה לפולין [ ביום 1 בספטמבר 1939 שהיתה אות הפתיחה למלחמת העולם השניה ] ותבוסתה של גרמניה וכניעתה ללא תנאי [ביום 8 במאי 1945] – מרחפים, בדרכים שונות, מעל עמודיהם של שלושת הספרים נשוא פוסטים אלה.
שלושת הספרים, נכתבו בעת גלותו של תומאס מאן מארצו. שלושתם : כל אחד בדרכו ובסגנונו המיוחד – הם פועל יוצא ממה שהטמיעה מלחמת העולם השניה בנפשו והשפיעה על כשרונותיו הספרותיים של תומאס מאן [ שהיה אז כבר כבן 75 ומעלה ] – ויש בהם עדות לעקבותיה של מלחמת העולם השניה על יצירותיו המאוחרות של הסופר הגרמני המפורסם.
נראה כי מותר לכנות שלושה ספרים אלה כ“ספרי מלחמת העולם השניה” של תומאס מאן.
♦
פוסט זה התארך מעל המתוכנן ולכן, החלטתי לפצל אותו לשני חלקים [ במטרה להקל על הקריאה]
חלק ראשון : 0.2.1 תומאס מאן: שלושת ספרי מלחמת העולם השניה של תומאס מאן ;
חלק שני : 0.2.2 תומאס מאן: חשבונו הנוקב עם גרמניה והגרמנים
חלק ראשון : 0.2.1 תומאס מאן: שלושת ספרי מלחמת העולם השניה של תומאס מאן ;
1. הספר הראשון הוא: הרומאן “דוקטור פאוסטוס” “דוקטור פוסטוס- חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו”
שמו במקור הגרמני הוא:
Doktor Faustus Das Leben des deutschen Tonsetzers Adrian Leverkühn, erzählt von einem Freunde
שתורגם לעברית כ: “דוקטור פאוסטוס חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו”
דוקטור פאוסטוס – מהדורה ראשונה בגרמנית 1947
[ מהדורה ראשונה בעברית בתרגום יעקב גוטשלאק – 1992 ]
* אנו מבקשים להעיר הערה מקדימה באשר לביטוי deutschen Tonsetzers שתורגם לעברית כ”המלחין הגרמני” בכותרת המשנה של הספר:
על פי מילון גרמני-עברי של “לנגשטיין אחיאסף” הביטוי המקובל בגרמנית, המקביל למלחין, קומפוזיטור, מחבר [ מוזיקה ] הוא:
KOMPONIST
מדוע בחר תומאס מאן בביטוי deutschen Tonsetzers להצמיד לגיבור סיפורו אדריאן לוורקין [ שאין מחלוקת כי הוא גרמני ] את התואר הארכאי הזה ?
כדי לרדת לסוף כוונתו, ננסה להתחקות אחר משמעותו של הביטוי Tonsetzers
כמו מילים רבות בשפה הגרמנית גם מילה זו הינה צירוף [ הֶלְחֵם ] של שתי מילים :
מצד אחד : Ton = “קול, צליל, טון’
לצד setzers – שמשמעותה הראשונית היא :
סַדָּר [ כגון סדר דפוס ] שמקורה ב”להניח, לשים, לסדר ” [ את תווי הצלילים בסדר מסויים ] כמעשהו של סדר הדפוס.
קיימת קירבה מסויימת בין הביטוי בגרמנית setzers לביטוי זה לביטוי בשפת ידיש : “א בוך’ער זעצער”! [ כאשר הביטוי “א בוך’ער” לא מכוון ל”בחור” [ גבר צעיר ] אלא ל”ספר” ].
והביטוי הנלווה אליו “זעצער” מכוון למקצוע הסְדָר (או סַדָּר-דפוס) כפי שהתקיים מתחילת מהפכת הדפוס בעקבות המצאתו של יוהאן גוטנברג, עד סוף שנות השבעים של המאה ה-20.
בקרב דוברי עברית נהוג היה להתייחס לבעל מקצוע זה דווקא ביידיש, “הבחור הזעצער” (הגייה: “הבּוּחֶר הזעצער”, כלומר הבחור הסַדָּר). פעמים רבות נהגו לייחס לו טעויות שהופיעו בדפוס, גם כאלה שאינן בגדר שגיאות דפוס.
אין לדעת מה היתה כוונתו של תומאס מאן, כאשר נזקק לביטוי ארכאי זה [ כפי שנזקק לביטויים ארכאיים אחרים בפרקים מסוימים ב”דוקטור פאוסטוס”] .
ההשערה המקובלת על פרשני תומאס מאן היא’ כי מטרתו היתה להדהד, את אווירת המאה השש-עשרה, כרפרור לימי מרטין לותר [ 1483 -1546] , ממציאה של הנצרות הלותרנית, וביחוד לימיו של גרמני אחד אחד ששמו היה יוהאן או גיאורג זאבל – שכונה “פאוסט” שמקורו מן הלטינית כ”פאוסטוס” שמשמעו : “המאושר” או “בר-המזל”. בגרמנית פירוש השם “פאוסט” הוא “אגרוף” דווקא !
אותו אדם ששימש מקור השראה ליצירתו של מחבר גרמני אנונימי שחיבר בשנת 1587 ה Faustbuch [ ספר-פאוסט] בו העלה על הכתב את מעלליו לרבות סיפור הברית שכרת עם השטן.
יצירה זו שימשה בסיס למחזהו של כריסטופר מארלו: “דוקטור פאוסטוס” בן דורו של שיקספיר, ובעקיפין גם השפיעה על יוהאן וולפגאנג פון גיתה בחיבור “פאוסט” שלו [ על שני חלקיו] ועד לדוקטור פאוסטוס של תומאס מאן.
אנקטודה שולית לכאורה, העולה ממכתב ששיגר המשורר והסופר העברי דוד פוגל ליצחק למדן – המוציא לאור של “גליונות” – יכולה להעיד על המעמד הירוד שייחס הסופר לאותו “הבחור הזעצער” ( “הבּוּחֶר הזעצער”, כלומר הבחור הסַדָּר ): וכך כתב דוד פוגל ליצחק למדן:
“הואילה נא לשים לב שלא תפול שום שגיאה של דפוס בשירים . איני אוהב לשתף עמי את הבחור הזצר לכתיבת שירי” .
היה נהוג להתייחס אל סדר הדפוס דווקא ביידיש, “הבחור הזעצער” ( “הבּוּחֶר הזעצער”, כלומר הבחור הסַדָּר ) , והוא היה זה שעליו טפלו את הטעויות והשגיאות שבמוצר המודפס . פוגל מעיר על כך בדרך משלו — אין הוא רוצה שאותו סדר ייעשה, לכאורה, שותף פעיל לכתיבת השירים . חזקה על למדן שהבין את הרמז .
[ מצוטט מתוך “בקרון החתום : פרשת חייו, נדודיו ומותו של המשורר דוד פוגל” מאת דן לאור בעמ’ 285 ]
ברוח האירוניה ההמנשבת בסגנון כתיבתו של תומאס מאן, ניתן להעלות השערה כי תומאס מאן, ביקש לשנמך את דמותו של אתו גיבור – ולהורידו ממעלת ה”קומפוזיטור”. בורא המנגינות. לרמתו של איש שמעמדו ותפקידו טכני כמו מעמדו של סדר-דפוס : לסדר את האותיות והמילים אותן כתבו הסופרים, והלחינו המלחינים, רעיונות אותם שאבו מרוחם היוצרת ומנשמתם – היא ה”מוזיקה הגרמנית” המבטאת את “רוח-התרבות” הגרמנית הגבוהה איתה יבוא תומאס מאן חשבון נוקב כפי שנפרט בחלק השני של פוסט זה.
“דוקטור פאוסטוס” החל להכתב ביום 23 במאי 1943 [ כפי שנפרט להלן ] וזה לאחר ש‘מרס, אל המלחמה’ החל מפנה עורף לצבאותיו של היטלר ובני בריתו – ולאחר שכוחותיה של גרמניה הנאצית, שנדמה כי היו בשיא כוחם וכיבושיהם, החלו סופגים מפלות ראשונות – שלימים הסתברו כמפלות שבישרו את קיצו הקרב של “הרייך בן אלף השנים” – שהבטיח היטלר להמונים הגרמנים שהריעו לנאומיו הדמאגוגיים.
את כתיבת הרומן, “דוקטור פאוסטוס” הגדוש, המורכב והמסובך סיים תומאס מאן ביום 29 בינואר 1947 .
הכתיבה, שהחלה בעיצומה של מלחמת העולם השניה, נסתיימה כשנה וחצי לאחר סיום המלחמה בתבוסתה המלאה וכניעתה ללא תנאי של גרמניה ביום 9 במאי 1945 :
כשלוש שנים ושמונה חודשים הקדיש תומאס מאן לכתיבת רומאן מיוחד זה [ האוחז במקור הגרמני – 675 עמודים ; ובתרגום של Johan E. Wood לאנגלית – 534 עמודים ובתרגום לעברית, מעשה ידיו להתפאר של יעקב גוטשלאק – 472 עמודים] ,
ובהם חשבון מעמיק ובעיקר נוקב עם גרמניה והגרמנים והמשטר הנאצי.
המסגרת הסיפורית של הרומאן של תומאס מאן היא מצד אחד תיאור חייו ופעולותיו של גרמני אחד אדריאן לוורקין [ שם שהמציא תומאס מאן ] כפי שהם מסופרים על ידי ידידו סרנוס צייטבלום ].
אדריאן לוורקין נולד בשנת 1885 בעונת פריחת עץ-התרזה : [ יש פרשנים הנוקבים אפילו בתאריך ספציפי של ה – 6.6.1885 ]
“כמה הרבה בוודאי עץ התרזה להצל על תנומת היום של הילד הרך ועל משחקיו של אדריאן הקטן, שנולד בשנת 1885, בעונת הפריחה, בקומתו העליונה של בית בוכל, בן שני לזוג יונתן ואלסבת לוורקין…”
[ דוקטור פאוסטוס עמ’ 16 פרק 3 ]
אדריאן לוורקין נולד בחוות בוכל במרחק : “נסיעה בת שלושת רבעי שעה ברכבת מהעיר Kaisersaschern [ שם אותו המציא תומאס מאן שמשמעו = “האפר של הקיסר” ‘ אולי כרמז לעולם השוקע של הקיסרות הגרמנית של הקיסר וילהלם השני,] .
תיאורי העיר Kaisersaschern ב”דוקטור פאוסטוס” מזכירים, בפרטים רבים, את העיר ליבק שבצפון גרמניה [ ראו פוסט זה על ביקורי בליבק בעקבות תומאס מאן ] עיר הולדתו של תומאס מאן שנולד בה ביום 6.6.1875 ! ] .
אדריאן לוורקין, שגדל להיות מלחין, ונתגלה כמלחין גאוני שלקה במחלת הסיפליס, התמוטט בשנת 1930 [ כשהוא כבן 45 שנה ] בעת שעמד לבצע את יצירתו “קינתו של ד”ר פאוסטוס” [ על גבי הפסנתר ] אך, לאחר שנשא דברי הקדמה, שניכר בהם בלבול וחוסר קוהרנטיות של הדובר, ניגש סוף סוף אל הפסנתר להתחיל בנגינת היצירה שהלחין, אך שם, ביושבו את הפסנתר – ככתוב, בעמוד 466 :
דוקטור פאוסטוס – עמ’ 466 – הסיום
מאז שהתמוטט ונפל תוך איבוד הכרתו – שקע אדיאן לוורקין בדימנציה, שנמשכה כעשר שנים, בהן היה מנותק מהמציאות,
עד שמת – כפי שהוסיף תומאס מאן ובפירט : ב”אחרית דבר” שם נקב בתאריך:
“25 באוגוסט 1940 הגעתני כאן בפרייזינג הידיעה בדבר כביית שייריהם של חיים, שהעניקן לחיישלי, באהבה, במתח, באימה ובגאווה את עיקר תוכנם. ליד הקבר הפתוח בבית העלמין הקטן באוברוויילר…”
[” דוקטור פאוסטוס” עמוד 472 – הוא הדף האחרון ב”דוקטור פאוסטוס”]
אירוע זה ה”מתכתב” עם גורלו האומלל ואחריתו של פרידריך ניטשה [ שנולד ביום 15 באוקטובר 1844 – ומת ביום 25 באוגוסט 1900 ] .
על התמוטטותו ושקיעתו לדמנציה, עד למותו כעבור כעשר שנים – של פרידריך ניטשה, שפרטים רבים מחייו שימשו את תומאס מאן העיצוב דמותו של אדריאן לוורקין, הרחבנו בפוסט על התמוטטותו של ניטשה בעיר טורינו באיטליה : ראו קישור זה באתר “מילים”
כמו כל דבר אחר בכתיבתו של תומאס מאן, גם הבחירה בדמותו של הגיבור העיקרי של הסיפור כקומפוזיטור אינה מקרית : היא מתכתבת עם ההשקפה, שתומאס מאן היה שותף לה, ש”הרוח-הגרמנית” מוצאת ביטויה ב”מוזיקה הגרמנית”.
לצורך הרומאן נזקק תומאס מאן, גם לדמותו של : יוהאן פאוסט – דמות שמקורותיה במאה ה 15, בגרמניה, ושגדול משורריה של גרמניה יוהאן וולפגאנג פון גיתה [ 1772-1832] הקדיש לה כמה עשרות שנות עבודה, עד שסיים והגיהה ותיקן והשביח את מחזהו “פאוסט” על שני חלקיו – בו סיפר על אותו מלומד שבע-ימים, שהעובדה כי מכר את נשמתו לשטן – היא, ככל הנראה, שקסמה לתומאס מאן – שביקש להזקק לדימוי זה – כדי לרמז על גרמניה, שבתקופת היטלר, גם היא מכרה את נשמתה לשטן.
[ פרטים נוספים על פאוסט של גיתה יוכלו הגולשים לקרוא בפוסט שכותרתו ” גיתה / פאוסט-דברי מבוא” שבאתר “מילים” בקישור זה , ]
בצד תיאור חייו של גיבור הרומאן אדריאן לוורקין, רווי וגדוש הרומאן בדיונים מעמיקים על דמויות מההסטוריה של גרמניה ותולדותיה וביחוד דיונים מעמיקים בתולדות המוזיקה הגרמנית ועד להמצאת שיטת 12 הטונים – שהמציא המלחין ארנולד שינברג, כאשר הפילוסוף והמוזיקולוג תיאודור אדורנו משמש לתומאס מאן יועץ ומלווה בתחום הקומפוזיציה של המוזיקה המודרנית, וכמה מרעיונותיו והגיגיו מוטמעים בין דפי הרומאן של תומאס מאן.
2. הספר השני הוא: “הנבחר”הנבר”
(שמו במקור בגרמנית הוא “Der Erwählte” [ שבתרגום לאנגלית נקרא : THE HOLY SINNER ] והוא פורסם בשנת 1951
“Der Erwählte” – “הנבחר” מהדורה ראשונה 1951
“הנבחר” של תומאס מאן, שגם הוא רומאן עם רקע “הסטורי” החל להכתב כשנה לאחר סיום “דוקטור פאוסטוס”, כאשר ביום 17 בפברואר 1948 יחזור תומאס מאן לשולחן הכתיבה – כדי להעלות מן האוב “לגנדה” [ ‘Legenda’ -‘אגדה דתית’ ] נשכחת, שהועלתה על הכתב על ידי המשורר בן המאה ה 12 ששמו היה : הרטמן פון אאואה [ Hartmann von Aue ] : ושמה של יצירתו : “גרגוריוס או החוטא-הטוב” ‘Gregorius oder der gute Sunder’
Hartmann von Aue
Gregorius oder der gute Sunder
אותו הרטמן פון אאואה התבסס על חומרים קודמים ממקורות צרפתיים – שמקורם בסיפורי משלים מימי הביניים ששמם “מעשי-הרומאים” Gesta Romanorum .
את הכתיבה של “הנבחר” סיים תומאס מאן ב 26 באוקטובר 1950.
על נסיבות “לידתו” וכתיבתו של ה”נבחר” נמשיך ונפרט בהמשך.
3. הספר השלישי הוא – ה“הִתהַוּוּת של דוקטור פאוסטוס”
שגם הוא קשור לעניננו. למרות שאינו מסוגת ה”רומאן” אלא מעין “יומן-כתיבתו של הרומאן “דוקטור פאוסטוס”, או ככתוב בכותרת המשנה בתרגום לאנגלית “סיפורו של הרומאן” שכתב תומאס מאן שביקש להסביר ולספר כיצד “נולד” ספרו הגדול והחשוב “דוקטור פאוסטוס” .
ששמו במקור הגרמני:
ה”הִתהַוּוּת של דוקטור פאוסטוס” פורסם ב 1949
ספר זה תורגם לאנגלית ופורסם בשנת 1961 בשם: “סיפורו של רומאן, התהוותו של דוקטור פאוסטוס”
The Story of a Novel – The genesis of DOCTOR FAUSTUS” 1961″
4. אופיו של הספר “התהוותו של דוקטור פאוסטוס”
בחודש ספטמבר 1948 תומאס מאן עצר את כתיבתו את הספר “הנבחר” והחל לכתוב את הספר שיקרא “סיפורו של רומאן – התהוותו של דוקטור פאוסטוס” .
באוקטובר 1948 סיים תומאס מאן את כתיבתו של ספר זה והוא ראה אור ב 1949 . הספר תורגם לאנגלית ופורסם בשנת 1961.
במכתב מיום 21 לאוקטובר 1948 תומאס מאן כתב לאחיו הצעיר ויקטור מאן :
[ תרגומי הטקסטים לעברית הם מעשה ידי הח”מ – ויופיעו בצבע חום – ו’]
“לאחרונה כתבתי משהו מוזר, סיפורו של דוקטור פאוסטוס במהלך השנים הבעייתיות של 1943-1946. השתמשתי במחברות שלי על רקע של אירועים בעולם, אפילו עם ההפסקה הקלינית והכל. זה בעצם רק משהו לחברים, ואני בכלל לא יודע עדיין באיזו צורה אפרסם אותו”.
למרות הלבטים, כפי שהם עולים מהמכתב לאחיו, הספר, שגם הוא נכתב בשהותו של תומאס מאן, בקליפורניה, שהתבסס, כפי שציין תומאס מאן על יומניו האישיים שניהל, לאורך הקריירה שלו כסופר.
בספר זה תיאר תומאס מאן את “מאחרי-הקלעים” של כתיבת “דוקטור פאוסטוס” : בצד איזכורים של מאורעות של יום יום, רובם אירועים אישים של חייו וחיי משפחתו ומכריו השונים, שגם הם, כמוהו, היו גולים גרמנים שמצאו מקלט בקליפורניה בתקופת מלחמת העולם השניה, מופיעים בספר איזכורים רבים של ארועי מלחמת העולם השניה, המתחוללת ומתגלגלת ברקע:
נדגים דברינו בציטוט קטע מעמ’ 27 עד 30 [ במהדורה האנגלית] , בו מתוארת התקופה שקדמה לתחילת כתיבת “דוקטור פאוסטוס” .
תחילת כתיבתו של הרומאן – תוארה על ידי תומאס מאן במילים אלה:
“On May 23, I943, a Sunday morning little more than two months after I had fetched out that old notebook, and also the date on which I had my narrator, Serenus Zeitblom, set to work, I began writing Doctor Faustus.”
The story of the roman p. 30
“ב-23 במאי, 1943, יום ראשון בבוקר, קצת יותר מחודשיים אחרי שנזקקתי ליומנים הישנים שלי, שהוא גם גם התאריך שבו קבעתי בו המספר שלי, סרנוס זייטבלום, מתחיל לכתוב את תולדותיו של אדריאן לוורקין, התחלתי לכתוב את דוקטור פאוסטוס.”
והנה השתלשלות הארועים [ קטנים ואישיים כגדולים ובעלי חשיבות הסטורית ] כפי שמתאר תומאס מאן במעין ‘זרם-תודעה’ עצמי ...
[ על מנת להדגיש את המשקל המכריע שהיה לארועי ומהלכי מלחמת העולם השניה, בהתגבשותו של הרומאן “דוקטור פאוסטוס”בבחרתי לדגיש את הדברים הללו בהגשה כזו…
“ערימת פתקים גדולה הצטברה, המעידה על המורכבות של התוכנית. מצאתי שברשותי היו כמאתיים דפי חצי-קוורטו: בליל פרוע של פתקים בלתי מסודרים, מוקפים במסגרת, מתחומים רבים – לשוניים, גאוגרפיים, פוליטייים-חברתיים, תאולוגיים, רפואיים, ביולוגיים, היסטוריים ומוזיקליים. עדיין המשכתי לאסוף ולשמור כל דבר שיש בו תועלת למטרתי, אבל שמחתי לראות, שלמרות עיסוק זה והאובססיה, המחשבה שלי עדיין הייתה פתוחה לרשמים שמחוץ למעגל הקסם, מהעולם שלא השתייך לרומן.
[…]
קראתי דברים מסקרנים על התבוסה הלא-מפוארת של הגרמנים באפריקה. שום דבר על ‘עד טיפת הדם האחרונה’ של הפאנאטיות הנאצית לא היה שם …
שיחה בערב עם ברונו פרנק על גל השביתות החדש כאן ועל אחריות הממשל לכך. דאגה לגבי החזית הביתית האמריקאית . . .
ההפצצה הכבדה ביותר של דורטמונד, עם יותר מאלף מטוסים.
כל אירופה באקסטזה של פלישה.
הכנות של ארגון המחתרת הצרפתי. הודעה על שביתה כללית.
חיל המצב בנורווגיה קיבל הוראה להילחם ‘עד אחרון האנשים’, מה שלעולם לא קורה.
באפריקה נלקחו 200,000 שבויים. עליונות של חומרה בכמות ובאיכות מסבירה את הניצחון …
ציפייה לפלישה לאיטליה.
מבצעים נגד סרדיניה וסיציליה עומדים על הפרק …
בערב קראתי את ‘עמל אהבה לשווא’. [“Love’s Labours lost “] מחזהו של שייקספיר כרלוונטי. הוא נופל בתוך מעגל הקסם – בזמן שסביבו נשמע הרעש של העולם.
“ארוחת ערב עם הוורפלים [ הכוונה לסופר פרנץ וורפל – ו’ ] והפרנקים. שיחה על ניטשה והחמלה שהוא מעורר – עבורו ועבור יאוש כללי יותר.
פגישות עם שנברג וסטראווינסקי מתוכננות . . . חישובי זמן ויחסי גיל ברומן, סטטיסטיקות חיים ושמות … על רימנשניידר ועל זמנו. קניות. ספרו של וולבך על כלים מוזיקליים. פתקים לגבי לוורקיהן כמוזיקאי. שמו הפרטי יהיה אנסלם, אנדריאס, או אדריאן.
פתקים על האידיאולוגיה הפשיסטית של התקופה.
התכנסות בבית הוורפלים עם השנברגים. חקרתי את שינברג רבות על מוזיקה ועל חיי מלחין. לשמחתי העמוקה, הוא בעצמו מתעקש שעלינו להיפגש לעתים קרובות יותר . . . נוימן אלפרד אצלנו לארוחת ערב. בזמן שהנשים הכינו את הארוחה (אנחנו בלי משרתת), הסברתי לנוימן את תוכנית הרומן, והוא נרגש למדי.” לא אשכח זאת לעולם”. ידיד נאמן זה, שאותו תמיד הערכתי רבות, הקשיב עם קריאות התלהבות של עניין רב.
יחסו אישר לי את כל מה שהרגשתי לגבי הספר – כל העונג והכאב שנבעו מהרעיון כשפירטתי אותו בפניו, דבריי זרמו בקלות ובמהירות. מה שהרשים אותו ביותר, אני חושב, היה הרעיון המרכזי:
הבריחה מהקשיים של המשבר התרבותי אל הברית עם השטן,
הכמיהה של מוח גאה, מאוים עקרות, לפתוח חסימות בכל מחיר,
והמקבילה בין אופוריה הרסנית המסתיימת בהתמוטטות לבין הטירוף הלאומני של הפשיזם.”
מאוחר יותר שמעתי שבדרך הביתה, הוא דיבר כל הדרך עם אשתו על מה שגיליתי לו.”
לכל ארכו של הספר “התהוותו של דוקטור פאוסטוס” [ האוחז 233 עמודים ] נושא מלחמת העולם השניה : קרבות, כיבושים, נסיגות, התקדמות הצבאות וההתפתחויות הקשורות באופן ישיר למלחמה המתחוללת ברקע כתיבת “דוקטור פאוסטוס” חוזרים ונשנים:
כך, כבר בעמ’ 7 של הספר מספר תומאס מאן על חופשה בחודש נובמבר 1942 למזרח [ ארה”ה – ו’ ] שעיכבה את השלמת הכרך האחרון של הטטרלוגיה “יוסף ואחיו” ואנו קוראים:
“In November 1942 a journey to the East delayed the completion of Joseph the Provider, which I had sought to bring to a conclusion during the preceding weeks, amid the thunder of the battles for burning Stalingrad.”
“בנובמבר 1942 עיכב מסענו למזרח [ ארה”ב – ו’ ] את השלמתו של “יוסף המשביר”, שאותו ביקשתי להביא לסיומו במהלך השבועות הקודמים,” על רקע רעם הקרבות על סטלינגרד שבלהבות”.
ובהמשכו של אותו עמוד מוסיפות רוחות המלחמה המשתוללת באירופה לרחף מעל חיי היום יום אותם מנסה תומאס מאן לתאר כ”שיגרה” :
“הימים ששהינו בשיקגו היו בצל ידיעות על המלחמה בצפון אפריקה, דיווחים מטרידים על מצעד החיילים הגרמנים דרך צרפת הבלתי כבושה, מחאתו של פטן, ההעברה של חיל היטלר לתוניס, הכיבוש האיטלקי של קורסיקה, כיבושה מחדש של טוברוק. קראנו על צעדי הגנה קדחתניים של הגרמנים בכל נקודות הפלישה האפשריות, על סימנים שהצי הצרפתי מתכונן לעבור לצד בעלות הברית”. [עמ’ 8]
ואלה הן דוגמאות אחדות בלבד – מתוך רבות, המצביעות על ההשפעה הרבה שהיתה למלחמת העולם השניה על עיצובו וגיבושו של הרומאן “דוקטור פאוסטוס”
5. עמדותיו האנטי-פאשיסטית של תומאס מאן
מענין לעקוב אחר השלבים העיקריים בשינוי עמדותיו של תומאס מאן, שבראשית דרכו כסופר צעיר, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הפגין אדישות לעיסוק בענינים פוליטיים ולעומת זאת בימי מלחמת העולם השניה התגייס למלחמת חורמה תעמולתית בגרמניה הנאצית.
♦
נעקוב אחר כמה נקודות ציון בדרכו של תומאס מאן, ואיך הפך מאדם “לא-פוליטי” לאדם מעורב מאוד המנסה להשפיע על בני עמו – הנאנקים תחת המשטר הנאצי המדכא, ועד שהפך להיות הסופר הגרמני החשוב ביותר, שבא חשבון נוקב עם “גרמניה והגרמנים” כפי שנפרט בחלק השני של פוסט זה.
5.1 : “הר-הקסמים” – 1924
תומאס מאן, נולד בעיר ליבק שבצפון גרמניה, כבן למשפחה מבוססת ומיוחסת של סוחרי תבואה. אביו היה קונסול בסנאט של העיר ליבק. על הווי החיים בתקופת ילדותו ונעוריו ניתן לקרוא ברומאן הגדול שפרסם בשנת 1901 – “בית-בודנברוק” שקיעתה של משפחה” כשהיה כבן 26 – שהמתרגמת שלו לעברית – נילי מירסקי – הכתירה אותו כ”רומן מפתח מובהק” [ ראו אחרית דבר בעמ’ 689 ] רומן בו ניתן לזהות את האנשים ששימשו מקור השראה לסופר בבניית הדמויות.
בית-בודנברוק – “שקיעתה של משפחה” – מתיחס למשפחה בורגנית רמת-יחס היורדת מנכסיה. מוטיב זה יהפוך ויהיה מעין “לייט-מוטיב” שילווה את תומאס מאן לאורך כשישים שנות היצירה בהן יפעל עד לכתיבת שלושת הספרים הנדונים בפוסט זה.
“הקונפלירט הטראגי בין “הבורגני”, הדבק מתוך פשטות ותמימות בערכי החיים ה”חיוביים”, ה”בריאים” ובין ה”אמן”, זה האיש המקולל, שנפשו נגועה בגעגועים קסומים שלא מן העולם הזה ועל-כן היא שרויה תמיד בצל המוות – הקונפליקט הזה עובר בואריאציות שונות ומרתקות להפליא לאורך כל יצירותיו של תומאס מאן, החל ב”בית בודנברוק”, “טוניו קרגר”, “מוות בונציה” ו”הר הקסמים” וכלה ביצירותיו האחרונות, “דוקטור פאוסטוס” ו”וידויו של הנוכל פליכס קרול”…” [ אחרית דבר – בעמ’ 696 ]
כסופר “בורגני” ניסה תומאס מאן להתרחק מהפוליטיקה. הוא לא הסתיר את עמדותיו אוהדות בית המלוכה של הקיסר וילהלם השני ואף הזדהה – הזדהות מלאה [ ולעיתים אף נלהבת יתר על המידה ] מצחצוח החרבות והרוח הלאומנית הגרמנית שליוותה את פתיחת מלחמת העולם הראשונה.
הוא נתן ביטוי לגישתו זו בספר שפרסם בשנת 1918, שנת סיום מלחמת העולם הראשונה, שנקרא “Reflections of a nonpolitical man” “הרהורים של אדם לא פוליטי” בו גילה תמיכה לדרכו של הקיסר וילהלם השני, שהוליך את גרמניה למה שתהיה מלחמת העולם הראשונה.
כאשר החלו המפלות והדיווחים על הקורבנות הגרמניים, החלה עמדתו ה”לא פוליטית” של תומאס מאן להסדק ולהתערער – הדבר מצא ביטויו בשינוי שהכניס לספרו “הר-הקסמים”. שעיכב את כתיבתו בתחילת המלחמה וחזר אליו לאחר שזו נסתיימה – כאשר הפעם גילה עמדה אנטי מלחמתית – כפי שבאה לביטוי ב”סופו” של הגיבור הוא ה‘גרמני הנאיבי הטוב והבלתי מזיק’ הנס קאסטורף המצטרף ללוחמת החפירות שבמלחמת העולם השניה – וסופו שהוא “נעלם” בין חבריו הנופלים קורבן למולך-המלחמה :
וראו הרחבה בפוסט : “תומאס מאן -הר-הקסמים ו”המלחמה-הגדולה” וביחוד את סופו !
5.2 : “מריו והקוסם – חווית מסע טראגית” 1926-1929
הסיפור “מריו והקוסם חווית מסע טראגית” נולד בתודעתו של תומאס מאן בעת חופשת סתיו ב’פורטה דאי מארמי’ [ עיירת נופש איטלקית ] לחופי הים התיכון, כאשר הסופר ובני משפחתו בילו ימים אחדים באותה עיירת נופש. בחושיו הרגישים הבחין הסופר – הוא המספר בסיפור – על האווירה בעיירת הנופש לחוף הים כאשר המספר ומשפחתו מספר :
“היינו מוקפים בינוניות אנושית ואספסוף של קרתנים” [ מאריו והקוסם – עמוד 86].
גם חלקו השני של הסיפור ובו תיאור מעלליו של אותו “קוואליירה צ’יפולה” – “וירטואוז נודד, אמן השעשועים Forzatore Illusinista ו- Prestidigitatore כלומר “משביע-השבעות, יוצר-אשליות ולהטוטן”. שאמור היה להציג בפני הקהל כמה תופעות יוצאות-דופן שכולן מיסתורין ופליאה. קוסם ! [בעמוד 91]
אלה הן שתי הפנים של הפשיזם – ותמצית קיומו ופריחתו כפי שהבחין בו תומאס מאן בעת שביקר באיטליה של תחילת עלייתו של הפאשיזם האיטלקי.
עברו כשלוש שנים מאז חווה תומאס מאן את הפאשיזם האיטלקי על גופו ועל גוף משפחתו בעיירת הנופש האיטלקית, עד שכתב ופרסם את הסיפור “מריו והקוסם” – בשלוש שנים אלה – כפי שפירטתי בפוסט נוסף שפרסמתי באתר “מילים” – הלך הפאשיזם הגרמני והתחזק בעיקר בעיר מינכן העיר שתומאס מאן חי בה – ובה התפתחה תנועתו של אדולף היטלר – וככל הנראה מה שצפה תומאס מאן בעירו – מינכן – הוליך אותו לתרגם את חוויותיו משנת 1926 באיטליה של ראשית הפאשיזם של מוסוליני לנובלה “מריו הקוסם – חווית מסע טראגית”, שמירב הפרשנים קוראים אותה ומפרשים אותה כאלגוריה לפאשיזם.
וראו הרחבה בפוסט : “תומאס מאן: מריו והקוסם – המופע של הקוואלירה צ’יפולה”
5.3 : ההרצאה במלאת 50 שנה למותו של ריכארד ואגנר – פברואר 1933
בחודש פברואר 1933 חל יום השנה ה 50 למותו של הקומפוזיטור ריכארד ואגנר – קומפוזיטור שהיה אהוב במיוחד על תומאס מאן.
ביום 10.2.1933 התקיימה באולם הגדול של אוניברסיטת מינכן הרצאתו של תומאס מאן שכותרתה “יסוריו וגדולתו של ריכארד ואגנר” – הרצאה זו תורגמה לעברית וניתן לקרוא בה בספר “מי מפחד מריכארד ואגנר” בעמ’ 107-152.
בהרצאה מעמיקה ומקיפה זו סקר תומאס מאן את חייו ופעלו של ריכארד ואגנר שאליו נחשף מנעוריו כאשר האזין, נפעם ומלא התפעלות, לאופרה “לוהנגרין” בתיאטרון העירוני של עיר הולדתו ליבק.
בהמשך הרצאתו העיר תומאס מאן הערות לענין הפרשנות הלאומנית שביקשו אנשי השלטון החדש [ כזכור היטלר מונה כקנצלר גרמניה 10 ימים קודם לכן, ביום 1.2.1933 ! ]
לעומתם הביע ואגנר הסתייגות רבתי מהפרשנות הלאומנית הזו.
נצטט להלן קטעים אחדים מהרצאתו הנ”ל
להלן דברי תומאס מאן
“בחמישים השנים שחלפו מאז מותו של האמן עטוי כדור הארץ מדי ערב מוזיקה זו [ של ריכארד ואגנר – ו’ ] יסודות אימפריאליסטיים ומשעבדי עולם, מטרידים בעצמתם, יסודות של עריצות מסיתה ודמגוגית חברו יחד באמנות תיאטרון זה המזעזעת המונים. וניתן היה להסיק מכאן שהמניע האמיתי שהולידה הוא שאיפת שררה מפלצתית. האמת שונה לחלוטין.”
[ עמ’ 144 ]
“כאשר הוא [ ואגנר – ו’ ] פונה אל האומה ומנסה להלהיבה באמצעים שונים ומגוונים, כאשר הוא חוגג ומאדיר את הגרמניות, כמו ב”לוהנגרין” בדבריו של המלך היינריך על “החרב הגרמנית” וב”מייסטרזינגר” בפיו של האנס זקס ישר הלב. אסור לנו בשום פנים ואופן לייחס למחוות ולהצהרות הלאומיות של ואגנר את המובן של היום, את המובן שהיו מקבלות היום, ולעשות כן משמעותו סילוף וניצול לרעה, הכתמת הטוהר הרומאנטי שלהן.
כאשר מכניס ואגנר את הרעיון הלאומי ליצירתו כגורם משפיע, כלומר לפני שהתממש בפועל, עמד רעיון זה בעידן הגבורה שלו. בתקופתו הלגיטימית מבחינה הסטורית. אז היה זה רעיון טוב. מלא חיוניות ואמיתי, הוא היה שירה ורוחניות, ערך לעתיד.
דמגוגיה זולה היא זו, כאשר זמרי הבאס מרעימים בקולם לעבר יציעי הקהל את טורי השיר על “החרב הגרמנית”, או את מלות הסיכום והסיום של ה”מייסטרזינגר”: “גם אם בעשן תעלה ממלכת רומי הקדושה, לנו בכל זאת תישאר האמנות הגרמנית הקדושה” וזאת כדי להשיג השפעת לוואי פטריוטית.
דווקא טורים אלה, שנותרו ללא שינוי מן הטיוטא הראשונה של מאריינבאד משנת 1845, מוכיחים שלאומיותו של ואגנר מעוגנת לחלוטין בתחום הרוח ורחוקה מכל פוליטיקה. הם מגלים אדישות ממש אנרכיסטית כלפי כל מה ששיך למדינה. ולו רק יישמר היסוד הרוחני של גרמניה,”
דבריו של תומאס מאן לא נשאו חן באזני אנשי המשטר הנאצי החדש – ואלה אירגנו, כנגד תומאס מאן “מחאה נאצית מאורגנת” עד כי, ילדיו שנותרו בגרמניה, בעוד הוא יצא לסדרת הרצאות שתוכננו מראש לשאת אותה הרצאה – ויעצו לו – למען בטחונו האישי – להמנע בשלב זה מלחזור לגרמניה.
בפועל – כאן החלה גלותו של תומאס מאן.
להרחבה בנושא זה אמליץ לקוראים ללעיין בפוסט הנרחב: “תומאס מאן – פאוסטוס – ההתקה לליפציג”
5.4 : שידורי התעמולה לגרמניה בגלי ה BBC : “האזיני גרמניה”
כאמור לעיל, במלחמת העולם הראשונה תמך תומאס מאן במדיניות התוקפנית של הקיסר וילהלם השני שדחף את גרמניה לפתוח במלחמת העולם הראשונה.
הבאנו לעיל נקודות ציון אחדות בדרך של השינוי, הנפשי, התודעתי והאידיאולוגי שעבר תומאס מאן – שינוי שהפך אותו לתומך הדמוקרטיה וללוחם ללא חת נגד היטלר, עמדות שהתפתחו והפכו למפעל שידורי התעמולה האנטי-נאציים כאשר תומאס מאן משדר מעל גלי ה בי-בי-סי – לגרמניה .
בסקירה תמציתית זו ניסינו להסביר כיצד הפך מחברו של הספר:
תומאס מאן : “הרהוריו של אדם לא פוליטי” פורסם בשנת 1919
למחברו של הספר: “האזיני, גרמניה” שהוא אוסף של השידורים ששידר תומאס מאן לבני עמו מגלותו בקליפורניה בעצם ימי מלחמת העולם השניה החל מחודש אוקטובר 1940 ועד סוף מלחמת העולם השניה.
כריכת ספר אוסף השידורים ששידר תומאס מאן בשידורי הבי-בי-סי
החל מחודש אוקטובר 1940 ועד אוגוסט 1942
כאן תצלום של הקטע הפותח בשידור הראשון שהחל בחודש אוקטובר 1940:
וכאן, לסיום פרק זה, תצלום וידאו של אחד הנאומים ששידר תומאס מאן – באנגלית:
♦
עד כאן חלקו הראשון של הפוסט בו סקרנו את תהליך גיבושם וכתיבתם של “שלושת ספרי מלחמת העולם השניה של תומאס מאן.
בחלקו השני של הפוסט נתאר את הדרך בה ערך תומאס מאן את חשבונו הנוקב עם גרמניה והגרמנים – ברומאן :
“דוקטור פאוסטוס”
חלק שני : 0.2.2 תומאס מאן: חשבונו הנוקב עם גרמניה והגרמנים
ובפוסט נוסף נתייחס לספרו “הנבחר” שגם בו יש סוג של “חשבון-נפש” של סופר גרמני עם “גרמניה” ועם “הגרמנים”
[ חלקים אלה נמצאים עדיין בהכנה ויועלו לאתר בהקדם [ ועם הגולשים הסליחה ]
ויקטור הרצברג,
18.10.2024
.
.
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
