מתי והיכן נוצר “LEOPOLD BLOOM” כגיבורו הראשי של ג’יימס ג’ויס – ב”יוליסס”
27 ביוני, 2026
השירבוט : מעשה-ידיו של ג’יימס ג’ויס
בו תיאר את מראהו של ליאופולד בלום עם שפם
תחת הכותרת, בכתב ידו ביוונית עתיקה:
ἄνδρα μοι ἔννεπε, μοῦσα, πολύτροπον
שהיא ציטוט שורת הפתיחה של האודיסיאה של הומרוס:
בתרגום המשורר שאול טשרניחובסקי
מילות הקשר אחדות:
פוסט זה הינו הפוסט הראשון, הממשיך את הפוסט מיום 23.5.2026 – [ שכותרתו : [2.0] תומאס מאן – “דוקטור פאוסטוס – בקריאה חוזרת” בין: ליאופולד~BLOOM ל: צייט~BLOM ] “דברי מבוא ורקע”;
♥ נפתח ב “Leopold BLOOM”
פוסט בו ננסה לעקוב אחר דרכו של ג’יימס ג’ויס, שהחל את הקריירה הספרותית שלו, בעיר הולדתו דבלין, ובגיל 22 נטש אותה ויצא לגלות, שהובילה אותו לטריאסטה – ושם החלה להתפתח אותה קריירה ספרותית, שתוליד את ספר הסיפורים: “דבלינאים” ותתגבש בכתיבת הרומן: “דיוקן האמן כאיש צעיר”.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, [ בחודש אוגוסט 1914 ], ולאחר שאיטליה הכריזה [ ביום 23.5.1915 ] על הצטרפותה למלחמה כנגד אוסטריה ששלטה בעיר טריאסטה, הפכו ג’יימס ג’ויס ובת-זוגו – נורה בארנאקלה, שניהם אירים מבטן ומלידה, ושני ילדיהם הקטנים: ג’ורג’יו ולוציה, שנולדו בטריאסטה, ל”אזרחי מדינת אוייב”.
עד מהרה המלחמה החלה נותנת אותותיה בטריאסטה עצמה: אחיו הצעיר של ג’ויס: סטניסלאוס, שנתן פומבי לדעותיו הפרו איטלקיות, נעצר על ידי השלטונות האוסטריים, כאזרח של מדינת אוייב, והושם במחנה שבויים באוסטריה- במחנה זה הוחזק עד תום המלחמה.
ג’יימס ג’ויס הצליח להפעיל קשרים, של תלמידיו לשפה האנגלית, מבין נכבדי טריאסטה, שאלו סייעו בידו לקבל רשות מעבר לציריך הניטרלית שבשוויץ, תוך התחייבות שלא ינקוט עמדה ולא יפעול לטובת אחד הצדדדים הלוחמים במלחמה שזה עתה התלקחה.
כפי שננסה לתאר בהמשך פוסט זה: כאן בציריך, שבשויץ הניטרלית… “נולד” בפועל לאופולד בלום – גיבורו – או אם תרצו ה”אנטי-גיבור” הפורח וה’מלבבלב’ [ Blooming ! ] ומשובב הנפש של הרומאן “יוליסס” – שיהפוך לאחד הרומנים החדשניים והחשובים של המאה העשרים.
♣ ונמשיך בפוסט-המשך, בו נעקוב אחר תומאס מאן, ותהליך יצירתו הספרותית של ה’פרוטגוניסט’ היודע-כל-על חייו של המלחין הגרמני אדריאן לוורקין [ “מפי ידידו…” ] ‘שמכל השמות שבעולם’ ! תומאס מאן בחר לו את השם:
סרנוס צייט-בלום Serenus Zeit BLOM
♥
חלק א’ : ליאופולד בלום:
1. פרשת “Alfred H. Hunter” – בחודש יוני 1904, והולדת הרעיון ל “ULYSSES”
אם אוספים את כל האיזכורים במכתבי ג’יימס ג’ויס ובני משפחתו, בהם עולה שמו של “Alfred H. Hunter”, מתקבלת תמונה ממנה הסיקו, מלומדים שונים, כי אותו דבלינאי אלמוני, היה בפועל “המבוע הראשון” שיוליד לימים, את היצירה המונומנטלית המוכרת לנו כיום כ”יוליסס”.
וזו השתלשלות הענינים ב”פרשת “אלפרד הנטר” :
ביום 10 ליוני, 1904 – התקיים מפגש אקראי ברחוב נסאו שבדבלין בין ג’יימס ג’ויס בן ה 22 לנערה אדמונית אחת, שתציג עצמה בשם נורה בארנקל, בת כ 20, שלא יכולה היתה להתעכב זמן רב לשיחת אקראי זו, כיוון שמיהרה לחזור למשמרתה כחדרנית במלון FINN הסמוך;
בנסיבות אלה המפגש הראשון לא התארך, אך שני הצעירים – שזה עתה הכירו – נדברו להפגש כעבור 4 ימים למפגש שני.
ב 14 ליוני, 1904 – המועד המיועד למפגש השני – הצעירה האדמונית לא התיצבה, וג’ויס ההמאוכזב, השאיר לה פתק במקום עבודתה וכתב לה:
“יתכן ואני עיוור. חיפשתי זמן רב אחר ראש של ג’ינגית-חומה והחלטתי שזו לא את. חזרתי לביתי מדוכדך. רוצה הייתי לתאם פגישה אך יתכן וזה לא יתאים לך. אני מקווה כי תהיי אדיבה מספיק כדי להיענות להזמנתי – אם עדיין לא שכחת אותי !
15 יוני 1904, ג’יימס א. ג’ויס”
ב 16 ליוני, 1904 – נורה בארנקלה התרצתה : וג’ים פגש את נורה למפגשם האמיתי הראשון .
על מה שארע במפגש זה השאיר ג’יימס ג’וייס עדות כתובה במכתב נרגש שיכתוב לבת-זוגו, נורה בארנקלה ביום 9 לדצמבר 1909 :
תוכנו של מכתב זה מדבר בעד עצמו בעצמה רבה – ויום המפגש: 14.6.1904 יחקק בתולדות הספרות כ”יום-בלום”.
ג’ויס הדגיש בכתב היד של יצירת המופת שלו, את תאריך היום בו [ כפי שניתן לראות בקישור זה ] יהיה היום אליו “ידחוס” ג’ויס, את כל ההתרחשויות של עלילת “יוליסס” בת כ 840 ! העמודים – כשנחה עליו רוח הכבוד המהול באירוניה, להן נזקק בעיצוב “יוליסס” שלו – שאינו אלא שמו של אודיסאוס – כהגייתו בשפה הלטינית…
שהרי ה’אודיסיאה’ – מסעו של אודיסאוס ממלחמת טרויה חזרה לאשתו הנאמנה – פנלופה – ארך כעשר שנים – [ המתומצתות ליום אחד בלבד בחיי ליאופולד בלום בעירו דבלין ], אך לעומת פנלופה – סמל האשה השומרת אמונים ונאמנות לבעלה : מולי בלום, הזמרת, אשתו של ליאופולד בלום, אינה נוהגת בבעלה, כמנהגה של פנלופה, ובוגדת בליאופולד בלום עם אמרגנה, בלזס [ עזאזל ] , בוילאן, בשעה ארבע אחר הצהריים ! ]
נושא הנאמנות הבין אישית ושאלת הנאמנות למולדת, תעסיק את ג’ויס לאורכו של “יוליסס” – וזה כפועל יוצא מתחושה בגידה שחש ג’יימס ג’ויס כנגד נורה בראנקלה, עקב “לחישה-רועמת” שנלחשה במזיד על אזנו, כאילו, מי שחשב אותו כחברו הטוב : וינסנט קוסטגרייב שניסה לסכסך בין ג’ויס לנורה כאשר, בעת ביקור משפחתי קצר שערך ג’ויס בדבלין, לחש על אזנו כאילו גם הוא – אותו “חברו הטוב” “הצליח” גם הוא לפתות את נורה…
על תגובתו הנסערת של ג’ויס לארוע ניתן לקרוא בקישור זה.
כעבור 4 ימים: ב 20 ליוני, 1904, ארע ארוע שריצ’ארד אלמאן, הביוגראף רב המוניטין של ג’ויס, הכתירו כ ‘מופע השיכרות החמור ביותר של ג’ויס’ :
באותו ערב נכח ג’יימס ג’ויס בחזרות שערכה להקת שחקני התיאטרון הלאומי האירי, באולם זמני בו נערכו חזרות ברחוב קמדן [ הוא Camden Hall ] שהיה בסמוך לגן הציבורי רחב הידיים בליבה של דבלין הידוע כ : St. Stephen Green .
ג’ויס הפריז בשתיה, ובמהלך הערב, התמוטט בשכרותו, נפל במסדרון המוליך לאותו אולם חזרות ושחקנית אחת, [ Vera Esposito שמה ] שעברה באותו מעבר חשוך, נתקלה בג’ויס המתבוסס בקיאו.
ג’ויס, שארועים והֶרְמֵזים [ אָלוּזְיָות ] לחייו האישיים, פזורים לאורכן של כל יצירותיו, הדהד ארוע זה ברמז ב”יוליסס” כשכתב:
“הוי, ליל קאמדן־הול שבו בנות ארין [ היא אירלנד – ו’ ] היו צריכות להרים את השמלות כדי לעבור מעליך, דובדבני רבגוני וססגוני ! – התמים ביותר מבני ארין, אמר סטיבן. אשר לכבודו הרימו אי־פעם את השמלה.” [ ‘יוליסס’ עמוד 260 “סקילה וכריבידיס” תרגום יעל רנן ]
חברי להקת השחקנים גררו את ג’ויס השיכור לביתו.
בביוגרפיה המונומטלית שכתב ריצ’ארד אלמאן על ג’יימס ג’ויס [ מהדורת 1982 ], הוא מדווח על ארוע אלים נוסף בו היה מעורב ג’יימס ג’ויס:
“אירוע נוסף ומגעיל התרחש מאוחר יותר באותו לילה [ 20.6.1904 ] או זמן קצר לאחר מכן. ג’ויס (שעדיין לא היה מחויב לנורה ברנקל או למונוגמיה) דיבר עם אישה צעירה בסנט סטיבנס גרין, מבלי להבין שהיא בחברתו של מלווה.
המלווה שלה התקרב, ובעוד קוסגרייב [ חברו של ג’ויס ] עמד ‘עם ידיים בכיסים’, [ כביטויו של ג’ויס…] הותיר את ג’ויס, לאחר חילופי מהלומות בינהם עם:
‘black eye, sprained wrist, sprained ankle, cut chin, cut hand.’
ובתרגום לעברית:
‘עין שחורה, [ “פנס-שחור בעין” ] נקע בשורש כף היד, נקע בקרסול, סנטר חתוך, יד חתוכה’
מי שסיע לג’יימס ג’ויס החבול והמושפל, היה דבלינאי אחד, ששמו היה Alfred A. HUNTER – שג’ויס הכירו היכרות שטחית בלבד, שגילה כלפיו חמלה, סייע לו להתאושש מן הנפילה, לקום על רגליו, ואף ליווה אותו לבית מגוריו ברחוב 60 Shelbourne Road, המרוחק כ 2-3 ק”מ מהמקום.
גם תיגרת שיכורים זו, בה נפגע ג’ויס בגופו אך בעיקר בנפשו : זכתה להֶרְמֵזים ב”יוליסס” ב’פרקים: ‘קירקי’ ו ‘אמאוס’ :
את עיקר כעסו וזעמו של ג’ויס הוא הפנה לעבר מי שחשב שהוא חברו הטוב וינסנט קוסגרייב – שכאשר ג’ויס ספג את החבטות מהגבר שליווה את הבחורה שג’ויס פנה אליה – נשאר לעמוד “עם ידיים בכיסים” ולא עשה דבר לחלצו מהמצוקה אליה נקלע – וג’ויס הדהד תחושת נטישה זו תוך רמזים להיותו של אותו “חבר” “יהודה איש קריות”
[ ראו יוליסס בעמוד 649 המצטט את הנאמר בבשורה על פי מתי: “ויצא יהודה. וילך ויתלה את עצמו” [ מתי כ”ז 5]
-
- וכן ההערה בעמוד 663-4 [ בפרק “אמאוס” ]:
“יותר מכל ציין לרעה את העובדה שאת סטיבן נטשו כל הפרטנרים שלו לסיבוב הברים חוץ מאחד. גילוי מחפיר של בגידה מצד חבריו תלמידי-הרפואה בכזה מצב – ואותו אחד היה יהודה ” [כאן תופיע הערת המתרגמת “יהודה איש קריות. כמובן הכוונה ללינץ ( ראה ט”ו 136”
את נקמתו ‘הספרותית’ הגיש ג’ויס לקוסגריב כשהיא “קרה” – כאשר “זיכה” את בן דמותו, הן ב”דיוקן האמן כאיש צעיר” – והן ב”יוליסס” בכינוי הגנאי “LYNCH” [ “לינץ” – במשמעות של מי שההמון עשה בו שפטים והוציא ולהורג בלא משפט ] – הוא בן דמותו של חברו הבוגדני קוסגריב.
[ וכן ראו בנוסף לכך את “בגידתו” של אותו קוסגריב שניסה לסכסך בין ג’ויס לנורה ברנאקלה ] , כאשר התרברב בפני ג’ויס, כאילו גם הוא – קוסגרייב – הצליח לפתות אותה… – דבר שדיכדך את ג’ויס קשות וגרם לו לאבד את האמון בנורה…עד שהתאושש ו”חזר-לעצמו”…
וראו הרחבה על פרשיה זו בקישור הבא
ג’ויס האמין כי אותו אלפרד הנטר הוא יהודי ופרט נוסף שעורר את תשומת ליבו וסקרנותו הרבה, היתה הרכילות ששמע כאילו אשתו של אותו הנטר “מצמחת לו קרניים” [ כלומר אינה נאמנה לו].
הנושא הזה של “מר הנטר” הטריד את ג’ויס ובסדרה של מכתבים פנה לאחיו סטניסלאוס בבקשה שיאתר עבורו פרטים על אותו הנטר…
ההתכתבויות בענין הנטר:
- החלו, בגלויה ששלח לאחיו סטניסלאוס, מיום 30.9.1906 מרומא בה כתב:
“יש לי ספור חדש עבור דבלינאים” והא עוסק במר הנטר“ [ עמ’ 112 ] .
- הענין בהנטר חוזר ומופיע גם במכתב מיום 13.11.1906 מרומא בו יכתוב לאחיו:
“אני חושב להתחיל את הסיפור על “יוליסס” , אני עסוק מאוד בימים אלה” [ עמ’127-8];
בהמשך אותו מכתב ישאל: “מה דעתך על השם של הסיפור על מר הנטר [ יוליסס” ]
[ שהוא תרגום שמו של אודיסאוס ללטינית] [ עמ’ 131] ;
- במכתב נוסף מיום 3 בדצמבר 1906 הוסיף לכתוב לאחיו : “כתוב לי עוד על מר הנטר” [ עמ’ 136]
- ביום 6.2.1917 כתב לאחיו סטניסלאוס, כאילו נטש את רעיון הסיפר “יוליסס” על הנטר כשכתב:
“Ulysses never got any forrader than the title”
“יוליסס לא הצליח להתקדם מעבר לשם שלו…”
-
-
- [ James Joyce : Letters vol. II page 209]
-
- במכתב הנושא תאריך של 21.9.1920 [כמופיע בקובץ “Selected Joyce Letters” בעריכת ריצ’ארד אלמאן [ עמ’ 270-271] כותב ג’ויס לקרלו לינאטי, מי שתרגם את מחזהו “גולים” לאיטלקית והפך ידידו של ג’ויס, את מה שיוכר לימים כ”סכימת לינאטי” ליוליסס’ הסברים כלליים על “תוכנית יוליסס:
בשל חשיבות הדברים נתרגמם לעברית לפי ציטוטם [בתרגום לאנגלית ] בקובץ מבחר מכתבי ג’ויס
וכאן תרגום הקטע לעברית, הדגשנו בירוק את הקטעים החשובים לסקירתנו:
“מר לינאטי היקר: באשר להצעתו של מר דסי, אני חושב שלנוכח הגודל העצום והמורכבות העצומה יותר של רומן המפלצות הארור שלי, עדיף לשלוח לו מעין תוכנית סיכום – שלד מפתח – (לשימוש ביתי בלבד).
אולי כשיהיה לך את הטקסט, הרעיון שלי ייראה לך ברור יותר. אחרת, כתוב לרודקר ובקש ממנו לתת לך את העותקים האחרים.
ציינתי רק ‘מילות-מפתח’ בתוכנית שלי, אבל אני חושב שתבין אותה בכל זאת.
זהו אפוס של שני גזעים (ישראל-אירלנד) ובו בזמן מחזור הגוף האנושי וגם סיפור קצר של יום (חיים).
דמותו של יוליסס ריתקה אותי מאז ילדותי. התחלתי לכתוב סיפור קצר לדבלינים לפני חמש עשרה שנה, אבל ויתרתי עליו.
במשך שבע שנים אני עובד על הספר הזה – תן לזה לקרות ! זוהי גם סוג של אנציקלופדיה.
כוונתי אינה רק להפוך את המיתוס לסוג זמני של היום הראשון שלנו, אלא גם לאפשר לכל הרפתקה (כלומר, כל שעה, כל איבר, כל אמנות המקושרת ומקושרת זו בזו בתכנית הגאומטרית של השלם) להתנות ואף ליצור את הטכניקה שלה. כל הרפתקה היא, אם אפשר לומר, אדם אחד, למרות שהיא מורכבת מאנשים – כפי שמספר אקווינס על צבאות השמים.
אף מדפיס אנגלי לא רצה להדפיס מילה ממנה. באמריקה, הביקורת דוכאה ארבע פעמים. כעת, כפי שאני שומע, תנועה גדולה נערכת נגד הפרסום מטעם פוריטנים, אימפריאליסטים אנגלים, רפובליקנים איריים וקתולים – איזו ברית! וואו, אני ראוי לפרס נובל לשלום.
- המקרה של מר הנטר המשיך להטריד את ג’ויס גם מאוחר יותר, ולא עזב אותו אף בשנת 1921 כפי שניתן ללמוד ממכתב ששיגר מפאריז ביום 14.10.1921 לדודתו ג’וזפין בדבלין בו חזר לענין הנטר הנשכח…. וכתב לדודתו :
“… שכחתי לשאול אותך מה ידוע לך על מר הנטר שגר ב Clonliffe road .. ” ] עמ’ 286] .
סופה של פרשת מר הנטר:
פרשת “מר הנטר” שקעה ל”תהום הנשיה” :
הסיפור המתוכנן “יוליסס” כסיפור מסיפורי “דבלינאים”, לא בא לעולם, אך שני מרכיבים מדמותו של אותו אלפרד הנטר נשתמרו בדמותו של ליאופולד בלום:
ליאופולד בלום עוצב כדמות של יהודי דבלינאי שיהדותו נתונה בספק… והרכילות על דבר אשתו הבוגדנית, התגלגל לפתחה של מולי בלום – אשתו הבוגדנית של ליאופולד בלום:
העבודה על יוליסס החלה בטריאסטה,
כפי שמצויין על לוח זכרון שנקבע על הבנין בו התגורר ג’ויס כשהחל בכתיבה – ביום 16 ליוני 1915 [ כפי שאנו יודעים כבר: ה 16 ליוני, הפך והיה ליום מיוחד הן עבור ג’ויס באופן אישי, והן עבור חובבי ספרו – המתרחש ביום 16 ליוני 1904 – היום שהפך והיה ל: יום-בלום” BLOOMS-DAY
כאן, תצלום הבנין ועליו הכתובת שנקבעה בו לכבוד הספר והסופר:
וזה נוסח הכתובת:
וכאן תרגום הכתובת לעברית:
“כתבתי משהו
הפרק הראשון
של הרומן החדש שלי
“יוליסס”
נכתב על ידי ג’יימס ג’ויס
16. יוני 1915″
לא זאת אף זאת: גם גרם המדרגות הצמוד לבנין זה המוליך למעלה הגבעה – זכה להקרא:
“מדרגות ג’יימס ג’ויס”
מדרגות “ג’יימס ג’ויס”
ביום 13.10.2019 ביקרתי ליד הבית בו התגורר ג’ויס בעת תחילת העבודה על יוליסס ברחוב Via Donato Bramante 4 בטריאסטה, וכאן תצלום הבנין שצילמתי באותו ביקור:
הסימונים במסגרת אדומה מדגישים את לוחות הזכרון שהוצבו על הבנין !
הבנין בטריאסטה בו התגורר ג’ויס ברחוב Via Donato Bramante 4
והכתובת שנקבעה על הכניסה לבנין כאחת מנקודות הביקור “בעקבות ג’יימס ג’ויס בטריאסטה”:
הסימון על הכניסה לבנין בו התגורר ג’ויס בשנים 1915- 1914
כאן החל לכתוב את “יוליסס”
ביקור שלי מיום 13.10.2019
שלושת הפרקים הראשונים של יוליסס – נכתבו בטריאסטה
א. “טלמכוס” , [ על שם בנו של אודיסאוס ] כ 35 עמודים בתרגום לעברית ;
ב. “נסטור” , או השיעור בהסטורה שמעביר סטיפן דדאלוס לתלמידים בבית הספר, האוחז כ 14 עמודים בתרגום לעברית;
ג.”פרוטיאוס” שעיקרו זכרונות פאריז של הסטודנט לרפואה ” סטיפן דדאלוס” האוחז כ 18 עמודים בתרגום לעברית,
ובסך הכל כ 70 עמודים בתרגום לעברית, [ בהשוואה למכלול של 840 העמודים של “יוליסס” השלם מדובר בסך הכל בבערך % 8 מהספר המוגמר – זה מה שהספיק ג’ויס לכתוב בעודו בטריאסטה, לפני שנאלץ לעזוב ולעקור לציריך הניטרלית.
ג’ויס נטל עימו את הטקסט שכתב עד אז לציריך, אליה הגיעה משפחתו ב 30 ביוני 1915 וכאן בציריך, המשיך את העבודה על ספרו הגדול. אלא שכאן, בציריך, יחול “מפנה” בעלילה:
כשקוראים בשלושת הפרקים הראשונים של יוליסס, אנחנו ממשיכים להתודע לגיבור המוכר לנו מספרו הראשון של ג’ויס “דיוקן האמן כאיש צעיר”. ושמו סטיפן דדאלוס.
נצטט דברים שמביא ריצ’ארד אלמאן הביוגרף המעמיק של ג’ויס המצטט דברים שכתב ג’ויס למשורר עזרא פאונד:
ה”דיוקן” הופיע לבסוף בשנת 1916, לאחר אינספור טיוטות כושלות בתור “סטיבן הירו” והופעות סדרתיות במגזין “האגואיסט”. זהו רומן התבגרות (Bildungsroman) או רומן אמן (Künstlerroman) (גרסה של אותו ספר).
כאשר ג’ויס החל לכתוב את “יוליסס” בשנת 1914, הוא החליט להמשיך את סיפורו של סטיבן דדלוס. הוא כתב לעזרא פאונד בשנת 1915 שספרו החדש:
“הוא המשך של “דיוקן האמן כאיש צעיר” לאחר הפסקה של שלוש שנים, כשהוא מעורבב עם רבים מדמויותיהם של תושבי דבלין” (ריצ’ארד אלמן, 383).
פרוץ מלחמת העולם הראשונה
ב28 ליוני 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, וביום 23 לחודש מאי 1915 הצטרפה איטליה למלחמה נגד האימפריה האוסטרו-הונגרית – ששלטה באותה עת על העיר טריאטה – בה התגורר ג’יימס ג’ויס.
הכרזת מלחמה זו העמידה את משפחת ג’ויס במצוקה “קיומית”, שנבעה מכך כי ג’ויס ובת זוגו, נורה, שהיו אירים מבטן ומלידה נשאו דרכון בריטי, מכח העובדה שאירלנד, באותה תקופה, היתה כבושה על ידי אנגליה – ומרגע הכרזת המלחמה על ידי איטליה נגד אוסטריה, מעמדם בטריאסטה שהיתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית הפך להיות מעמד של אזרחי מדינת אוייב [ אנגליה נגדה לחמה אוסטריה ] – אחיו של ג’יימס ג’ויס, סטניסלאוס, שהיה פרו איטלקי במוצהר, נעצר על ידי השלטונות האוסטריים ונשלח למחנה שבויים באוסטריה בו שהה כל תקופת המלחמה.
ג’יימס ג’ויס הצליח לגייס כמה ממכריו בטריאסטה, שאיפשרו לו לעזוב את טריאסטה ולעבור לציריך הניטרלית – ובתנאי שישמור על ניטרליות ולא יצטרף לכוחות הלוחמים של צד כל שהוא במלחמת העולם הראשונה.
3. הולדת השם ליאפולד בלום:
השם המפורש “ליאופולד בלום” יופיע במכתביו ובטיוטותיו של ג’יימס גויס לראשונה במכתב שכתב ג’ויס לעורך דינו ולידידו ג’והן קווין [ John Quinn ] בחודש מאי 1917 ! [ עד לאותו מועד לא נמצא מסמך כתוב בכתב ידו של ג’יימס ג’ויס עם השם : ליאופולד בלום !!
- היה זה כשנתיים לאחר שעבר לציריך ! ובמכתב שכתב לעורך דינו סיפר כי קיבל יום קודם לכן מכתב מסוכן ספרותי המתגורר בניו יורק ב: 274 W. 19th Street ושמו:
- L. BLOOM
ושאלתו לעורך-הדין וידידו ג’והן קווין היתה:
“Do you know him? I confess I am rather superstitious about it for it is the name of the chief character in the book I am writing Ulysses. “
“אתה מכיר אותו? אני מודה שאני נתון במידה מסוימת להשפעת אמונות תפלות לגביו, כי זה שמה של הדמות הראשית בספר שאני כותב, יוליסס.”
בתצלום: מימין לשמאל: ג’יימס ג’ויס, הסופר והמבקר פורד מדוקס פורד,
עורך הדין ג’והן קווין [ 1870-1924 ] עומד, והמשורר עזרא פאונד
לפני שפורסם או הוצג מחזהו “Exiles”, ג’ויס מכר את כתב היד לאספן האמנות המודרנית ועורך הדין האמריקאי ג’ון קווין (1870-1924), המוצג כאן עומד עם ג’ויס והסופרים עזרא פאונד ופורד מדוקס פורד.
המכירה סימנה מקור הכנסה חדש עבור ג’ויס, שנאבק לפרנס את משפחתו, וסימנה את מעמדו הגובר כסופר. השקעתו של קווין בג’ויס נמשכה הרבה מעבר ל”Exiles”, הוא שימש כעורך הדין של אנדרסון והיפ’ בתביעה בעילת “התועבה” שבפרסום “יוליסס” בעתונן : LITTLE REVIEW . ג’והן קווין סיע לקדם את ג’ויס בקשריו עם מוציאים לאור אמריקאים. בין היתר, קווין רכש כתב יד “עותק הוגן” של יוליסס בזמן שנכתב, מה שאפשר לג’ויס לסיים את הרומן.”
ג’יימס ג’ויס בציריך:
המעבר מטריאסטה לציריך נכפה על ג’ויס עקב מצב המלחמה אליה נקלעה העיר טריאסטה – שהיתה נתונה לשלטון האימפריה האוסטרית וג’ויס נחשב לבעל דרכון בריטי ולכן כאזרח מדינת אוייב.
כשהגיע ג’ויס עם בת זוגו ושני ילדיו הקטנים לציריך, הוא לא הכיר כמעט אף אחד בציריך הקרה והמנוכרת .
ההתחלה בציריך היתה קשה אך ג’ויס הצליח להתגבר על הקשיים הכלכליים:
בתחילה הם היו נאלצים להחליף כתובות בתכיפות גבוהה.
ב 1917 חל מפנה לטובה במצבו הכלכלי והחברתי של ג’ויס:
מינואר עד אוקטובר 1918 משפחת ג’ויס התגוררה בבנין ראוי ברחוב אוניברסיטשטראסה 38 ולאחר מכן מאוקטובר 1918 עד עזיבתם באוקטובר 1919 באוניברסיטשטראסה 29.
הדירה בקומה השניה ברחוב האוניברסיטה 38 בה התגוררה משפחת ג’ויס בציריך מינואר עד אוקטובר 1918:
בספרו של FISHCER ANDREAS JAMES JOYCE IN ZURICH אנו קוראים:
“מצב הענינם של משפחת ג’ויס השתפר בשנת 1917 והשתפר עוד יותר בשנים שלאחר מכן.
בשנת 1917 תרמה מיס וויבר באופן אנונימי 200 ליש”ט שישולמו בארבעה תשלומים של 50 ליש”ט – במאי, אוגוסט ונובמבר 1917 ובפברואר 1918. סוכנו של ג’ויס, ג’יימס פינקר, שלח לו צ’ק על סך 22 ליש”ט של 10 שילינג,
עורך הדין האמריקאי ג’ון קווין שילם 25 פאונד עבור כתב היד של “גולים” ו-20 פאונד עבור הגהות מתוקנות של “דיוקן”, תמלוגים עבור “דיוקן” הסתכמו ב-15 פאונד ו-4 שילינג, ומקדמה על תמלוגים עתידיים מהמוציא לאור האמריקאי ב. וו. הובש הסתכמה ב-54 פאונד. הסכום הכולל בשנת 1917 היה אפוא מעל 270 פאונד.
בשנת 1918, בנוסף ל-50 הפאונד האחרונים מתרומתה האנונימית של מיס וויבר, ג’ויס קיבל ממנה עוד 25 פאונד כמקדמה עבור “יוליסס”. וחשוב מכל, נודע לו שאדית מקורמיק, אמריקאית עשירה מאוד שחיה בציריך, נתנה לו קצבה של 1,000 פרנק שוויצרי לחודש, החל ממרץ, שהסתכמה ב-10,000 פרנק שוויצרי לכל השנה.
בשנת 1919, שנתו האחרונה של ג’ויס בציריך, התשלומים החודשיים של גברת מקורמיק נמשכו עד ספטמבר, והסתכמו ב-9,000 פרנק. באותה שנה ג’ויס קיבל גם 1,000 דולר כמתנה מסקופילד ת’אייר, פילנתרופ אמריקאי ותורם אנונימי נוסף. ולבסוף, גברת וויבר, שרצתה להפוך את תמיכתה לקבועה יותר, נתנה לו הלוואת מלחמה בסך 5,000 ליש”ט, שהניבה 250 ליש”ט ריבית לשנה.
כדי לקבל מושג מה משמעות הסכומים הללו, יש תחילה להמיר אותם לפרנקים שוויצריים, ולאחר מכן להשוות את הסכומים השנתיים להכנסתם של אנשים אחרים באותה תקופה. התוצאות הן כדלקמן:
לג’ויס, שהיה כמעט חסר כל כשהגיע לציריך בשנת 1915, הייתה הכנסה של כ-5,500 פרנק שוויצרי בשנת 1916, אשר עלתה לכ-6,200 בשנת 1917, לקצת פחות מ-11,600 בשנת 1918 ול-20,100 בשנת 1919 בשנת 1916.
לבנאי בציריך הייתה הכנסה ממוצעת של כ-2,000 פרנק שוויצרי, בשנת 1919 של כ-4,500 לכן, בשנת 1916, ג’ויס הרוויח בערך פי שניים וחצי מבנאי, בשנת 1919 יותר מפי ארבעה.
השוואה שנייה:
אלברט איינשטיין, שעבד במשרד הפטנטים השוויצרי בברן בין השנים 1902 ל-1909 הרוויח 4,500 פרנק שוויצרי בשנת 1909;
לאחר התאמה לאינפלציה, סכום זה היה שווה ערך לכ-9,000 פרנק שוויצרי בשנת 1918, פחות מ-11,600 של ג’ויס באותה שנה.
בסיכום השנים 1915 עד 1919, אלמן קובע כי
“לאחר שהגיע לציריך בעוני, ג’ויס, בסוף שהותו, היה לו הון וכן הכנסה. בארבע שנים אלו הוא שינה בעדינות את מעמדו החברתי”.
מצבו של ג’ויס השתפר לא רק מבחינה כלכלית וחברתית, אלא גם בהיבטים אחרים, במיוחד משנת 1917 ואילך.
ביטחונו הכלכלי החדש אפשר לו להקדיש את רוב זמנו לכתיבת יוליסס: הוא סיים את שלושת הפרקים הראשונים בסוף 1917 בזמן שהותו בלוקרנו, ומאותו רגע ואילך העבודה התקדמה בצורה חלקה. מצבה האישי הנוח יחסית של ג’ויס עומד בניגוד לזה של האוכלוסייה הכללית של ציריך כמדינה ניטרלית, שוויץ”
לתפנית לחיוב בחייו של ג’ויס באותה תקופה, ולמעבר מגיבורו בדיוקן האמן כאיש צעיר” סטיפן דדלוס איתו החל את כתיבת “יוליסס, [ בשלושת הפרקים הראשונים] נוכל לצטט מספרו של פרופ’ LUCA CRISPI המנסה לעקוב אחר התפתחות כתיבת ידירותיו של ג’ויס על פי כתבי היד והטיוטות הרבות שנשתמרו:
אנו קוראים:
“בערך באמצע כתיבת “יוליסס” באוקטובר 1918, ג’ויס התלונן בפני חברו, פרנק באדג’ן, כי “סטיבן כבר לא מעניין אותי באותה מידה. יש לו צורה שלא ניתן לשנות אותה”.
לאופולד ומולי בלום, לעומת זאת, היו דמויות חדשות לחלוטין, ולכן היו בדים ריקים שג’ויס יכול היה לעצב ולבנות בכל דרך שבחר. הוא היה צריך להמציא את סיפורי החיים של משפחת בלום עבור יוליסס, וכתבי היד ששרדו מתעדים כיצד עשה זאת. למרות שבדרך כלל הם נמנעים, ההקשר של שורות אלה המצוטטות לעתים קרובות הוא משמעותי להבנתו של ג’ויס את אפיון הדמויות ביוליסס. באדג’ן מספר את סיפור שיחתו עם ג’ויס בדרך זו:
“שיקולים טכניים, בעיות של התכתבות הומרית, הכימיה של גוף האדם, היו עניינים משניים. אם בלום היה ראשון, זה לא שהאחרים היו חסרי חשיבות, אלא שמבט מבחוץ, הם לא היו בעיה. בערך בזמן פרסום ה בפרק “לסטריגוניאנים” [ב”ליטל רוויו – בחודשים פברואר-מרץ 1919 – ו’ ] הוא אמר לי:
“בדיוק קיבלתי מכתב ששואל אותי למה אני לא נותן לבלום מנוחה. כותב הפרק רוצה עוד את סטיבן. אבל סטיבן כבר לא מעניין אותי באותה מידה. יש לו צורה שלא ניתן לשנות אותה.”
בלום אמור לגדול על הקורא לאורך היום. תגובותיו לדברים המוצגים במחשבותיו הלא מדוברות צריכות להיות לא מבריקות אלא ייחודיות, אורגניות, “בלומיות”.
הקריאה המדוקדקת בפרקים הבאים שופכת אור רב על האופן שבו ג’ויס בנה דמות “יחידה, אורגנית, בלומית” כמו לאופולד בלום, ובהתאם, כיצד עבודתו של ג’ויס על מריון טווידי בלום, במיוחד בשלבים המאוחרים יותר של כתיבת פרק “פנלופה”, גרמה לו לתת לבלום מראית עין של עומק אישי יותר, במיוחד על ידי פירוט הסיפורים המעטים שמסופרים עליו כבחור צעיר.
באופן כללי, ספר זה מתעד את ראשיתם של לאופולד ומולי כדמויות בדיוניות (כלומר, כ…ייצוג של המבנים של הסובייקטיביות והחיים הנרטיביים האישיים שלהם) בדרכים הבסיסיות ביותר כפי שג’ויס כתב את יוליסס, וכך כיצד דפוסים נרטולוגיים אלה מתפתחים בדרכים תואמות עבור הקורא לגלות ככל שהאירועים והזיכרונות ב-16 וב-17 ביוני 1904 מתפתחים בספר”
ביום 29 באפריל 2024 ביקרתי בציריך, שבשויץ, ובאתי לבקר את בית המגורים הנכבד והראוי יותר של ג’ויס ברחוב האוניברסיטה 48 בציריך – הבית בו כתב את הפרק “קאליפסו” .
להלן תצלום טבלת הכתיבה והפרסום של פרקי “יוליסס” כפי שערך ריצארד אלמן בביוגראפיה המקיפה על ג’יימס גויס:
לפי טבלה זו – הפרק “קאליפסו” נכתב בעת מגוריו של ג’ויס בדירה לידה הצטלמתי :
ביקור ביום 29.4.2024 – בבית בו כתב ג’ויס את הפרק “קאליפסו – בין ינואר 1918 לאוקטובר 1918
במסגרת המודגשת באדום השלט שהוצב על הבנין
שתרגומו כאן:
“בבית זה התגורר הסופר האירי ג’יימס ג’ויס מינואר עד אוקטובר 1918 – וכאן עבד על הרומאן שלו יוליסס”
הופעת ה’בכורה’ של השם LEOPOLD BLOOM בדפוס !
עד לפרק הרביעי של “יוליסס” שמו של ליאופולד בלום – שהוא ללא ספק הגיבור [ ואם תרצו “האנטי-גיבור” ! ] הראשי של יוליסס לא נזכר ! .
שמו של ליאופולד בלום יוזכר לראשונה רק בראש הפרק הרביעי – של יוליסס המכונה “קאליפסו”, בהכרזה חגיגית משעשעת ומתרוננת: על אהבתו יוצאת הדופן של ליאופולד בלום, לאיברים הפנימיים של חיות ועופות:
וכך הדברים הופיעו לראשונה בדפוס בחודש יוני 1918 מעל דפי העתום הספרותי ” THE-LITTLE-REVIEW
וכאן תרגום הטקסט לעברית של היכרות ראשונית שעורך לנו ג’יימס ג’ויס עם גיבורו החדש:
“מר לאופולד בלום אכל מתוך עונג איברים פנימיים של חיות ועופות. הוא אהב מרק קרבי – אווז סמיך. מוראות באגוזים, לב צלוי ממולא, פרוסות – כבד מטוגנות עם פירורי לחם יבש, ביצי דגים מטוגנות. יותר מכול אהב כליות – כבש בגריל, שהעניקו לחיכו טעם עז וערב של שתן ריחני קמעה.”
וכך זה נשמע בשפת המקור האנגלי:
חתימת יוליסס
- כאשר סיים ג’ויס את כתיבת “יוליסס” – וחתם את מפעל הענקים הזה בחתימה [ שמשום מה לא פורסמה בתרגום לעברית] : פרשת “מר הנטר” והרעיון ההיולי בעקבות “תקרית השיכורים” והישועה שבאה לג’ויס המוכה מישיו של מר אלפרד הנטר – שארעה בחודש יוני 1904 – לא נזכרה:
- ג’ויס חתם את ספרו במילים – המודגשות בנסגרת האדומה:
כאן הדף האחרון בכתב ידו של ג’ויס, והסיום של המונולוג [ בשטף-רצף וללא סימני פיסוק ] של מולי בלום – בפרק “פנלופה”
עם YES המפורסם – הנועל את היצירה ומתחתיו חתימת תאריכי ומקומות הכתיבה של יוליסס
Trieste – Zurich – Paris
1921 – 1914
27.6.2026
תם אך לא נשלם – המשכים יבואו…
ויקטור הרצברג
__________________________________
פוסטים בנושא תומאס מאן ו “דוקטור פאוסטוס”
___________________________________
[09.02]{מבוא} תומאס מאן / פאוסטוס - איפיזודה ניטשאנית
פורסם ב-31 בינואר, 2013 [4,101]
[09.03]{רקע} תומאס מאן / פאוסטוס - ניטשה: ביקר או לא ביקר ?
פורסם ב-7 בפברואר, 2013 [4,885]
[09.04] {רקע} ניטשה לו סאלומה והתשוקה ל...מוזיקה
פורסם ב-18 בינואר, 2013 [4,964]
[09.05]{רקע} ניטשה - חלום ואגנר ושיברו
פורסם ב-12 בינואר, 2013 [4,568]
[09.06]{רקע} תומאס מאן ומגעה של המוזיקה
פורסם ב-15 בפברואר, 2013 [4,275]
[09.07] {04} תומאס מאן / פאוסטוס : מהיכן נובעת המוזיקה
פורסם ב-22 ביולי, 2010 [3,672]
[09.08] {פרק 15} תומאס מאן / פאוסטוס : לכתוב מוזיקה...במילים
פורסם ב-12 בדצמבר, 2015 [2,169]
[09.09] {16} תומאס מאן / פאוסטוס - ההַתָּקָה ללייפציג
פורסם ב-22 בפברואר, 2013 [4,310]
[09.10] {16} תומאס מאן / פאוסטוס - לייפציג כנינווה
פורסם ב-1 במרץ, 2013 [3,856]
[09.11] {16} תומאס מאן / פאוסטוס : בנתיבו של לוורקין-בלייפציג
פורסם ב-23 בספטמבר, 2015 [3,002]
[09.12] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – הירידה לבית הזונות/המכתב
פורסם ב-26 בינואר, 2013 [3,063]
[09.13] {17} תומאס מאן / פאוסטוס - בבית הזונות - נקודת מבט שניה
פורסם ב-17 באוקטובר, 2015 [2,817]
[09.14] {18-19} תומאס מאן / פאוסטוס - ההדבקות במחלה / נקודת מבט שלישית
פורסם ב-27 בנובמבר, 2015 [5,231]דוקטור פאוסטוס ותומאס מאן בעקבות מלחמת העולם השניה
דוקטור-פאוסטוס: “בקריאה-חוזרת”
.
.
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
