פתיחה

♦♦

ובעודי “גולה” מביתי ומתארח, בתוקף הנסיבות, בבית ביתי הצעירה, ענבל ובעלה חיים ושתי נכדותינו מיכאלה ואמי, ונהנה מהנוחיות של ממ”ד קרוב וזמין, הטופס המתפורר של “דוקטור פאוסטוס, ממשיך ללוות אותי, גם כאן, ומאפשר לי, בין ההתראות והיציאות מהממ”ד, להסיח את דעתי מהמצב, ולשוב ולעלעל בו ולחזור ולרפרף, בחופזה, וכמו בהגנב, מפעם לפעם, בקטעים שלפי מנהגי סימנתי או הדגשתי בדפי הדפוס, [ ולא אופתע אם אוהבי-ספר קפדניים ואדוקים בקפדנותם, יגערו בי בגין נוהג-נפסד זה… שהוא, בעיניהם, לא פחות מ”חילול הקודש” בפרהסיה…רחמנה ליצלן ] וכך אני פוגש הערות וסימונים שהדגשתי והערתי – אגב אותן קריאות… שניתן להתייחס אליהן, ממרחק הזמן, כאל “עקבות-בעפר” כמתואר בסיפורו של ס. יזהר “מלקומיה יפהפיה” … כגון באחד הקטעים שכתב: 

“זה אצל זה עקבות בעפר, שני זוגות. פה מתרחקים משהו ופה מתקרבים כמעט מקבילים, כאילו היו הולכים כאן והיו משוחחים להם או מתווכחים, אף כי אולי גם שותקים, לפי הסימנים שבעפר קשה להכריע, אבל בהליכה שוטפת כל הזמן, זוג עקבות אצל זוג עקבות, וכבר עבר זמן מה מאז היו הולכים כאן… 

[…]

גשש בדואי, אף על פי כן, עדיין לא היה מתקשה, מן הסתם, לקרוא הכל גם מאפס שיירי הדפוס המתבלים  האלה והיה יודע בבהירות דברים כגון מי השניים, אם נחפזו או נזדחלו, אם הלכו ודיברו בהתרגשות או אם לא היו אלא מפטירים כה וכה, ולא מן הנמנע שהיה יודע גם דברים כגון שתיקות, אם למשל הלכו ושתיקה ביניהם, ואולי גם היה מנחש לאן הלכו, אבל אין שום ספק שבו במקום היה יודע מיד כי מכאן הלכה היא, והוא הלך מכאן”

[ ס. יזהר, “מלקומיה יפהפיה”, זמורה ביתן, מוציאים לאור, 1988 עמ’ 7]

גם אני, אף שאיני “גשש בדואי”, אך יתרוני – ובה בעת חסרוני – שאני הוא זה שהלך ואני הוא זה שהותיר את עקבות העפרון [ ולעיתים העט…] בין דפי הספר, ועתה אני מנסה לחזור ולשחזר, מתוך ה”עקבות” ולהעזר בשרידי הזכרון [ עד כמה שניתן לסמוך עליו לאחר שנים כה רבות ] אל המקום אליו מולכים הסימנים החפוזים שבשולי דפי הספר… ההופכים דומים יותר ויותר לאותן “פיסות נייר קטנות ושקופות בקערית חרסינה מלאה מים” של מרסל פרוסט, המחיות ומעוררות מחדש את הזמן שאבד…

“וכמו באותו משחק שהיפנים משתעשעים בו, ומשרים פיסות נייר קטנות ושקופות בקערית חרסינה מלאה מים, ומשרק הן מוטבלות במים, מיד הן מתרדדות, מתעקלות, מצטבעות, נבדלות זו מזו, נעשות פרחים, בתים, דמויות מוצקות ומזוהות, – כך כעת בכל פרחי גננו ופרחי הפארק של מר סוואן, והנימפאות שבוויוון, ואנשיה הטובים של העיירה ובתיהם הקטנים והכנסיה וכל קומברה וסביבותיה, כל זה הלובש צורה וממשות, קם וניעור, עיר וגנים, מספל התה שלי”

[מרסל פרוסט, בעקבות הזמן האבוד [1] בצד של סוואן חלק ראשון : קומברה, מצרפתית : הלית ישורון, הספריה החדשה הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה בעמ’ 48-51] .

♦♦♦

דפדוף אקראי שכזה, הביא אותי, דרך מקרה, לעמוד 140 בכרך המט-להתפורר – ולרישום:

“6.8.92 ימקא טבריה” [ אותו הדגשתי עתה במסגרת אדומה ]:

רישום של תאריך, שהעלה בזכרוני , חופשה של סוף-שבוע קצר, על שפת הכינרת, בחוף ימק”א, מצפון לטבריה, שם ישבתי בצל עצי הדקל, ואף אני ” אוחז בספרו של תומאס מאן  בידי “…. 

וגזעם של הדקלים, טובל במימי הכנרת.

על שכמותו כתבה “רחל המשוררת”, [ היא רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין ] מוכת השחפת – מחלה חשוכת-מרפה באותם ימים רחוקים – שהתגעגעה וכתבה, בגבור עליה מחלתה, ממנה תמות והיא צעירה – כבת ארבעים בלבד !

“שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,
שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת
מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.”

ותמונת צמרות הדקלים נעות קלות, וכפותיהן מרשרשות באיוושות רוחפות לרוח אחר הצהריים הנושבת בהן … ובדף סימונים [ שגם אותם הדגשתי עתה בחץ אדום ] המצביעים על שופין, חולה השחפת, שמת והוא צעיר כבן 39 בלבד…

והמחשבות נודדות לאותו נוקטורנו – עלום ונאלם, שהיה בחוף ימקא שנצפון לטבריה לא יותר מ –   “אופוס 27” שלא ניתן היה אז – בחוף כינרת – להאזין לו ולהחשף למוזיקה שליוותה את הרהוריו של אדריאן לוורקין, ולנסות לאתר מתוך הרצף ולפענח למה התכוון תומאס מאן שהוסיף והעיר הערה מעוררת סקרנות: על “יפי צלילו הנואש“… והגדיל ופיענח והעיר והדגיש את השינוי הלא צפוי בסולם המוזיקלי – ובאוירה ובמצב הרוח ובמזג …]  כשכתב:

“הנוקטורנו בדו-מינור אופוס 27 ואת הדואט המתחיל אחרי החילוף האנהרמוני מדו דיאז לרה במול, ביפי צלילו הנואש הוא עולה על כל האורגיות של טריסטאן…”

אלא שאז באותו, אחר צהריים חם ומהביל של אוגוסט 1992 – לפני 34 שנים, לחוף הכינרת, ולפני היות האינטרנט וה YOUTUBE ו- SPOTIFY  ושאר אמצעים טכניים המזמנים לך את המוזיקה שנפשך חשקה לכל מקום וזמן … לא יכולתי להאזין למוזיקה עליה הצביע תומאס מאן, ולכוון לסוף דעת הכותב, ולרדת לכוונת הביטוי “יפי צלילו הנואש“  – וכי איזה צליל הוא “צליל נואש…” ?

ועתה – דווקא עתה : בין המולת צפירות עולות ויורדות המבשרות את בוא הסכנה, ואת התקרבותו המאיימת של הטיל המסוכן ומזרה האימה, אני יכול להאזין, כאן, בבית מארחי הנדיבים, לצליליו הרוגעים והמרגיעים של תחילת אותו נוקטורנו, המשרה עליך שלווה, כאילו שופן שמע את רחש כפות התמרים הנעות קלות ומאווששות, ברוגע – לחוף הכינרת בקיץ 1992:

 וכך נשמעות 2:20 הדקות הליריות, הפותחות את חלקו הראשון של הנוקטורנו אופוס 27: 

ושימו נא לב לבניית המתח לקראת סוף הקטע המושמע – המקדים את ה“חילוף האנהארמוני” שיגיע מיד לאחר מכן:

ואז יגיע חלקו השני של הנוקטורנו, שהוא שיאו הדרמטי – שישמע כך:

ולאחר שהדרמה תירגע – יחזור הנוקטורנו וישיב לנפש את הנחמה [ ואת ה’פתרון’ המוזיקלי,  שהיא כה משתוקקת לה בימי מלחמה בלתי-נגמרת זו…] 

ולמי שאינו מוזיקאי מקצועי ואינו מתמצא במינוחים מקצועיים של “מוזיקאים” ואינו מצליח לרדת לעומקו של  אותו “הדואט המתחיל אחרי החילוף האנהרמוני מדו דיאז לרה במול, ביפי צלילו הנואש….” 

יגעתי ומצאתי הסבר מקצועי ובלשון ‘בני-אדם – מן הישוב’ מטעמו של פסנתרן פולני מוכשר וחביב [ שזכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית על שם שופין שבוורשה בשנת 2010 – ושמו GREG GRZEGORZ NIEMCZUK המנתח ומסביר את אותו קטע עליו התעכב תומאס מאן [ מבלי להתייחס לדבריו של תומאס מאן – וחבל שכך ! ] אך הסברו משכנע ומאיר ‘אזניים”… ונותן מילים לתחושה של מי שמאזין לקטעים המוזיקליים שצירפתי לעיל…. [ וכמה חבל שכאלה לא עמדו לרשותי בקריאה הראשונה על אותו “אופוס 27” ועל “יפי צלילו הנואש”…. לחוף הכינרת… ]

ואתם מוזמנים לצפות ולהאזין לניתוחו היפה והמעניין:

ולמתעניניים: כאן  הקישור לוידאו המלא

של GREG GRZEGORZ NIEMCZUK על הנוקטורנו אופוס 27 [1] של שופין

♦  ♦  ♦

מתיאולוגיה למוזיקה :

הפרק בספרו של תומאס מאן, ממנו אנו מצטטים הוא הפרק ה 16 מתוך 47 שבספר.

מבחינת מהלך העלילה הפרק מתרחש בשנת 1905 כאשר אדריאן לוורקין, תלמיד תיאולוגיה מחליט “לשנות-כיוון” .

לצורך כך הוא עוזב את העיר הקטנה האללה   : HALLE 

כיכר העיר האללה – 1905

ומעביר את מרכז חייו לעיר הגדולה והמרכזית לייפציג : LEIPZIG

כיכר העיר בלייפציג

וכן מנסח תומאס מאן את המעבר האמור:

“[ לוורקין ] שם את כתבי הקודש תחת הספסל“ …

ו – “הטיל עצמו כל כולו בזרועות המוזיקה“ 

[ דוקטור פאוסטוס – עמ’ 133 ]

פרק 16 בספר הוא פרק של “פרשת דרכים” לא רק בחייו האישיים של אדריאן לוורקין, אלה פרק של מפנה רב משמעות, באלגוריה שרוקח תומאס מאן בספרו זה.

התיזה שיפתח תומאס מאן ב”דוקטור פאסטוס” – היא הגירסה שלו שלו לאגדה [ ויש שיאמרו המיתוס ] של פאוסט :  הגיבור הטראגי הטבוע עמוק בנשמת ורוח התרבות הגרמנית, כמי שמוכר את נשמתו לשטן.

אצל גיתה זה בעבור השבת נעוריו והתאהבותו בגרכטן [ כפי שפרטנו בפוסט : גיתה/פאוסט : עלילת פאוסט בקישור זה ]  וב”דוקטור פאוסטוס” של תומאס מאן,  זה בעבור, “תמורה” מורכבת יותר: 

“זו ההוויה האקסטרווגנטית, הדבר היחיד שיש בו כדי להביא נפש גאיונית על סיפוקה. את דעתך הזחוחה לבטח לא תאבה להמירה אי־פעם באחת פושרת. התסרב לקבלה ממני? משך נצח חיי־אדם גדוש־יצירה צפוי לך להתענג עליה. ומשיאזל הזמן בשעון־החול, אזי אתבע את חזקתי כדין, לנהוג ולעשות ביצור פאר־הבריאה על־פי דרכי וכחפצי, למשול בו ולרדות בו, לשרות בו ולהנהיגו – בכול, בגוף, בנפש, בבשר, בדם, בנכס, לנצח עולמים…”

באחת חזר שוב, הקבס הבלתי־נשלט שאחז בי כבר קודם־לכן ואשר טלטל אותי, יחד עם גל הכפור הקרחוני העז שנישב אלי מן השרץ הדוק־המכנסיים. שכחתי את עצמי מרוב שאט־נפש שלוח־רסן, שהיה כעילפון. ואז שמעתי את קולו של שילדקנפ, שישב בפינת הספה, אומר לי בנימה נינוחה:

“מובן, שלא החמצת שום דבר. עיתונים ושני משחקי ביליארד, סבב יין־מארסאלה, והאזרחים ישרי־הדרך דנו ברותחין את הממשלה.”

[ דוקטור פאוסטוס: עמ’  240]

 

ובמילים פשוטות : לוורקין יזכה ב 24 שנים של יצירה שתאפשרנה לו ליצור את יצירות המופת המוזיקליות…ובתמורה ימסור את נשמתו לשטן…

לוורקין עוזב את העיר הקטנה האלה ועובר לעיר הגדולה לייפציג, המוכרת לכל גרמני כעירו של גאון המוזיקה יוהאן סבסטיאן באך, ושל מי שגאל את באך מתהום הנשיה – הקומפוזיטור פליקס מנדלסון ברטולדי, ש”גילה” את באך לגרמנים והפך אותו לקומפוזיטור אהוב מוכר ומבוצע מאוד.

במהלך הפרק ה”מוזיקלי” הזה יתרחשו כמה ארועים ומעמדים שיש להם חשיבות להתפתחות מרקם העלילה והמסר של תומאס מאן, בגירסתו ופרשנותו למיתוס פאוסט ההופך אצל תומאס מאן ל “דוקטור פאוסטוס”.

כמי שזה מקרוב בא ללייפציג, לוורקין, מבקש מהסבל שסייע בידו להעביר את מטלטליו מתחנת הרכבת למלון , להיות לו “מדריך” לסיור בעיר. 

באחד הפוסטים שפרסמתי בעבר בעקבות קריאתי הראשונה ב”דוקטור פאוסטוס” פירטתי את מסעו של לוורקין בעקבות ה“מדריך”… שלו באתרי התיירות בעיר: [ נזכיר כי “מדריך” בגרמנית הוא : “פיהרר” !  ].

כיוון שהדברים פורטו באתר זה לא אחזור עליהם כאן, והמתענינים מוזמנים לקראם בפוסט: “בנתיבו של לוורקין בלייפציג” 

בסופו של ה”טיול” המודרך בלייפציג, מבקש לוורקין לסעוד את ליבו, אך ה“מדריך”…, מוביל אותו – לא למסעדה… אלא לבית זונות – שם יפגוש את Heatera Esmeralda ,/

האיזכור הראשון של השם : Heatera Esmeralda – יופיע בפרק מס’ 3

פרק בו סופר על אביו של אדריאן לוורקין, שלצד עיסוקו כחוואי בכפר בוכל, יש לו תחביב מוזר של חקירה התחקות אחר יצורים פנטסטיים ומעורפלים, כמו פרפרים יפים אך רעילים !    כמו לצדפים מיוחדים  שככל הנראה נוצרו על ידי הטבע, כאשר פרפר אחד מכונה : Heatera Esmeralda שכאן תצלומו:

 הפרפר : Heatera Esmeralda

האיזכור השני  של השם :  Esmeralda – יופיע בפרק מס’ 16

כאשר יתואר ביקורו של אדריאן לוורקין בבית הזונות: 

“אני מצלצל, הדלת נפתחת מעצמה, ובפרוזדור מגיעה לקראתי מגונדרת, אדומת-לחיים, מחרוזת פנינים כעין הדונג מקשטת את משמניה, ומקבילה את פני בגינוני הערצה כמעט, מצייצת ומכרכרת באושר אין קץ, כמו ייחלה לבואי עת רבה, מובילה אותי דרך פרגודים אל טרקלין מתנוצץ בהדר, כתליו מצופים בטפיטים נתונים במסגרת, מפואר בנברשת-בדולח, במנורות קיר ומראות מאחריהן ובספות של משי, ועליהן יושבות לך נימפות ובנות מדבר, שש או שבע למניין, איך אכנה אותן, מורפיות ##, שפיריות, אזמרלדות מעוטות לבוש, שקופות לבוש, עטופות מוסלין, מלמלה ונציצים, שערן ארוך ומתבדר, שערן קצר ומתולתל, והן נושאות אליך עיניים מלאות ציפיה, זוהרות באור הנברשת. 

בי הן מביטות, לא בך. הברנש הזה, השלפפוס סבוא-הבירה הזה הוביל אותי למאורת פריצות ! עמדתי על עמדתי מסתיר את רגשותי, רואה מולי פסנתר פתוח, ידידי, אני שועט אליו על-פני השטיח ומקיש בעמידה שניים-שלושה אקורדים: אני זוכר עדיין מה זה היה, משום שדעתי היתה נתונה באותו זמן לתופעת המצלול, מודולציה מסי-לדו-מאז’ור, מרווח נוסך בהירות של חצי-טון, כמו זה שבתפילת הנזיר בפינלה של “הקלע החופשי”;

על ידי נעמדת אגב-כך שחומת-עור אחת, במותנייה ספרדית קטנה, פה גדול לה, חוטם פחוס ועיני שקד, אזמרלדה, Esmeralda ולוטפת בזרועה את לחיי . אני מסתובב, דוחף בברכי את הכיסא הצדה ודוהר חזרה על פני השטיח דרך גוב העריות, חולף על פניה של אם-הנפקניות המגדפת, דרך הפרוזדור ובמורד המדרגות לרחוב, בלי לגעת אפילו במעקה הפליז” 

  [ דוקטור פאוסטוס בעמוד 137-8] 

האיזכור השלישי  של השם :  Esmeralda – יופיע בפרק מס’ 19

כאשר אדריאן לוורקין ימצא את אזמרלדה הרחק בעיר פרסבורג POASONY בהונגרית [ הידועה היום כברטיסלבה ] לשם עברה כדי להתרפא ממחלת הסיפיליס שפגעה בה בשל עיסוקה.

וכאן פוגש אותה אדריאן, והיא מזהירה אותו לבל יגע בה בשל מחלתה אך הוא קושר עימה קשר מיני – ונדבק במחלה שתביא עליו את התמוטטותו הנפשית בשנת 1930 [ והוא כבן 45 שנה ] ומותו כעבור כעשר שנים [ תאריכים הדומים לתארכי חייו של פרידריך ניטשה ! ].

כאן מקושר שמה של Esmeralda עם המוזיקה שמלחין הקופוזיטור אדריאן לברקין:

“לוורקין לא היה המלחין הראשון, ולא יהיה האחרון, שאהב להצפין ביצירותיו נסתרות בלבוש נוסחאות ונוטריקונים, המעידות על נטייתה של המוסיקה, מטבע ברייתה, להשבעות ולחשים יילודי אמונות טפלות, במספרים מכושפים ובסמלי אותיות. כך מופיע במארג הצלילים של חברי, בתדירות בולטת. רצף בו חמישה עד שישה תווים, המתחיל ב- h. המסתיים ב- es, וביניהם e  ו – a  חליפות, תארית מוטיבית בסיסית, המהלכת בהם, בעלת צביון מלנכולי יחיד במינו, המושאלת בלבוש הרמוני וריתמי משתנה פעם לקול זה, פעם לקול זה, תכופות בהיפוך הסדר, כאילו מסובבת על צירה, כך שבעוד המרווחים נשארים קבועים, משתנה סדר התווים; תחילה ביפה ביותר, מן הסתם, מבין שלושה עשר שירי ברנטנו, שהולחנו עוד בלייפציג, בשיר מרטיט הלב

 [בעמ’ 149-150]

 

נעיר כאן כי השיר המוזכר כאן – שהשורה המצוטטת ממנו אומרת בעברית: 

“הו נערה אהובה, כמה רעה את”

הוא שיר של המשורר הרומנטי קלמנס ברנטנו – המספר על גבר המאוהב בזונה, ומוכן לסלוח לה על עברה…

מה שחשוב לציין כאן הוא, כי לפי סיפורו של תומאס מאן, אדריאן לוורקין, הקומפוזיטור, הלחין שיר זה לפי צופן התוים  h e a es  שפורש על ידי תומאס מאן – כמצביע על השם :  Hetaera Esmeralda 

[ תרגום המילה ביוונית עתיקה Hetaera  הוא “זונה” , ו – Esmeralda   הוא שמה של הצועניה היפהפיה שקוואזי-מודו הגיבן מנוטר דם מתאהב בה בספרו של ויקטור הוגו  “נוטר דם דה פאריז” או בשמו בפופולרי “הגיבן מנוטר דאם”.

כפי שניתן להתרשם: אין “מקריות” אצל תומאס מאן, ובחירת השמות, כמו גם ההרמזים הנוספים שהוא שותל, כביכול ב”אגב אורחה”, מכוונים למטרתם – מטרה עליה עמד תומאס מאן בספר-מלווה שכתב מיד לאחר שסיים את כתיבת “דוקטור פאוסטוס” ובו הבהיר את גישתו ואת החיבור הלכאורה מוזר בין:  הזונה – בית הזונות – והמוזיקה.

נפנה איפוא לציטוטים אחדים מספרו זה בו פרש תומס מאן את מקורות ההשראה לחיבור המפתיע לכאורה בין שני השדות הסמנטיים הרחוקים  – הזנות שסופה סיפליס ומוות ממחלה איומה זו והמוזיקה – כאומנות הגבוה הנעלה והנבחרת  של העם והתרבות הגרמנית.

הספר פורסם במקורו בגרמנית בשנת 1949 

ושמו:”הִתהַוּוּת של דוקטור פאוסטוס” פורסם ב 1949

ספר זה תורגם לאנגלית ופורסם בשנת 1961 בשם: “סיפורו של רומאן, התהוותו של דוקטור פאוסטוס” The Story of a Novel – The genesis of DOCTOR FAUSTUS” 1961″

ספר זה הוא סיפור כתיבתו והתרקמותו של הספר “דוקטור פאוסטוס” , הסופר מספר בו כי בחודש ספטמבר 1948  עצר את כתיבתו את הספר “הנבחר” והחל לכתוב את הספר שיקרא “סיפורו של רומאן – התהוותו של דוקטור פאוסטוס” . באוקטובר 1948 סיים תומאס מאן את כתיבתו של ספר זה והוא ראה אור ב 1949 . הספר תורגם לאנגלית ופורסם בשנת 1961. 

בספר זה תיאר תומאס מאן את “מאחרי-הקלעים” של כתיבת “דוקטור פאוסטוס” : בצד איזכורים של מאורעות של יום יום, רובם אירועים אישים של חייו וחיי משפחתו ומכריו השונים, שגם הם, כמוהו, היו גולים גרמנים שמצאו מקלט בקליפורניה בתקופת מלחמת העולם השניה, מופיעים בספר איזכורים רבים של ארועי מלחמת העולם השניה, המתחוללת ומתגלגלת ברקע:

נביא בפוסט זה את עיקרי הדברים, מתוך ספרו זה של תומאס מאן – בסוגיה המעניינת אותנו לעניין הקישור שקושר תומאס מאן בין הזונה Hetaera Esmeralda לבין המוזיקה: היא האמנות הנשגבה הנערצת על העם הגרמני – היא פאר יצירתה של ה”נפש-הגרמנית”  ! 

“לקראת אמצע דצמבר [1944], התחלתי – עם ההערה, “מה שיצא מזה עכשיו” – פרק XXV, פרק השטן, שבתחילתו לוורקין יושב בחדר האיטלקי, אוחז בספרו של קירקגור בידו. 

ספרו של הפילוסוף הדני סרן קירקגור

ששימש מקור השראה לתומאס מאן

מתוך ספר זה של קירקגור, שקודם לכן מאן לא הכירו, שאב תומאס מאן את ההשראה בפיתוח אחד הרעיונות המרכזיים ב”דוקטור פאוסטוס” והוא הקשר וההקשר שבין המוזיקה  [ שלוורקין המלחין הוא מייצגה ] לבין גרמניה והגרמנים [ שאדריאן לוורקין כגרמני מבטן ומלידה שהוא בשר מבשרה – מייצגם ] והשיג ושיח הפתלתול והחמקמק שבין לוורקין ובין השטן, המורכב ורב ההשראה, [ כפי שהוא מפורט בפרק 25 בספר] , דן ומתחבט בסוגיה המסובכת והכואבת. של הקשר בין המוזיקה לכוחות השטניים, שמקורו ברעיונות שפיתח הפילוסוף הדני סרן קירקגור שבספרו “או-או”, אותו ספר שלורקין אוחז בידו בפגישה עם השטן – בו פיתח קירקגור את התיזה לפיה המוזיקה היא “ממלכה חושית דמונית”

 ואכן בפרק 25 – הוא פרק השיח בין לוורקין ובין השטן, מופיע הדהוד לרעיונותיו של קירקגור, כפי שהעיד עליהם תומאס מאן.

בקטע הרלוונטי מתוך הספר “ההתהוות של דוקטור פאוסטוס” המצוטט להלן, נמנע תומאס מאן, מלהזכיר את סרן קירקגור בשמו המפורש [ הוא מכנה אותו “הנוצרי ההוא” ] – אך הוא מזוהה ברמז ברור כמודגש להלן:

“הוא [ הכוונה לשטן – ו’ ] :

“קצר וקוצף ! אך על מה הקצף ? האם על שאלת המצפון הידותיות שאני מעמיד לך, בארבע עיניים ?

האם מפני שהראיתיך את לבך אחוז-הייאוש וחשפתי לעינך, מבחינתו של בר סמכה, את הקשיים הבלתי-עבירים כמעט הניצבים כיום על דרכה של מלאכת־ההלחנה?

כי לפחות כמומחה אתה יכול להעריכני. שהרי השטן צריך להבין קצת במוסיקה.

אם אינני טועה, הרי קראת קודם בספרו של הנוצרי ההוא, המאוהב באסתטיקה?

הוא ידע והבין את זיקתי המיוחדת לאמנות היפה הזאת – הנוצרית מכל האמנויות, לדעתו – על דרך ההיפוך, כמובן, אשר נוצלה ופותחה על־ידי הנצרות, אך נשללה ונודתה כספירה דמונית – והרי לך עניין תיאולוגי מובהק,

המוסיקה – כמו החטא, כמוני.

להיטותו של הנוצרי ההוא למוסיקה היא תשוקת אמת, ועל כן היא דעת והתמכרות בעת ובעונה אחת. כי תשוקת אמת קיימת רק בדו־משמעי ובאירוניה. התשוקה הנעלה־מכול מכוונת אל המפוקפק־מכול… לא, אני באמת מוסיקלי, אל חשש.

הנה קוננתי באוזניך על הקשיים שהמוסיקה נקלעה אליהם, ככל הדברים בימינו. האם היה עלי להימנע מכך? אולם עשיתי זאת על־אף הכול כדי לבשר לך, שאתה עתיד להבקיעם, להתעלות מעליהם לפסגות מסחררות של התפעלות מעצמך ולעשות דברים שירחיפו עצמותיך מיראה”

[ דוקטור פאוסטוס עמוד 232-233  – ההדגשות – הוספו למקור – ו’ ]

בעמ’ 104 לספרו “סיפורו של רומאן” הנ”ל מוסיף תומאס מאן וכותב: 

“הספר “או-או” של קירקגור הגיע אלי בזמנו, וקראתי אותו בקשב רב. “אהבתו המטורפת לדון חואן של מוצרט. חושניות, שהתגלתה על ידי הנצרות יחד עם הרוּחַ. מוזיקה כממלכה דמונית, ‘גאון חושני’. … ההתאמה של הרומן לפילוסופיה של קירקגור, עליה לא היה לי שום ידע קודם, זה מדהים ביותר….”

וממשיך תומאס מאן ומספר על התקדמות כתיבת הרומאן:

“כתבתי על השיחה עם השטן”, נותר ככניסה הקבועה ביומן-פעילותי למשך חודשיים, אחרי חג המולד ועד תחילת השנה החדשה – בין חילופי החיים, האירועים של המלחמה, עליות ומורדות במצבי הבריאותי וגם ההסחות הבלתי נמנעות מהעבודה, מהן אזכיר רק שתיים: ,

שידורי הרדיו לגרמניה, שעדיין נדרשו מדי פעם – הייתי נוסע למשרדי חברת השידור הלאומית (NBC) בהוליווד כדי להקליט אותם על תקליטים;

וגם המאמר על גסיסת גרמניה שכתבתי עבור ‘עולם חופשי’ ושפורסם באופן נרחב ברחבי המדינה על ידי Reader’s Digest וכמה תחנות רדיו גדולות.

עצם כותרתו, “הסוף”, חושפת את קרבתו לנושא העמוק ביותר של הרומן.”  ,

“בתחילת פברואר [ 1945 ]  היה סופו של הדיאלוג-עם-השטן, קרוב לגמר. בד בבד עם ההצהרות ההיסטריות של קריין הרדיו הגרמני על “המאבק הקדוש לחירות נגד ההמונים חסרי הנשמה” מהדהדות באוזניי;

כתבתי את הדפים על הגהינום, שהם כנראה החלק העוצמתי ביותר בפרק. שהוא, בלתי מובן, ללא החוויה הפסיכולוגית של מרתפי הגסטפו.

זה היה החלק שהוצאתי לקריאה בקול שוב ושוב, בכל פעם שרציתי להציג את “הצימוקים שבעוגה” לשם עידוד האשליה העצמית שלי – במילים אחרות: החלק היעיל ביותר בספר, והחלק שגרם למאזיני לתהות מדוע אני מודאג מהיצירה כולה.

כפי שציינתי, היה זה ב-20 בפברואר [1945] כאשר סיימתי את הדיאלוג והרגשתי הקלה שהמשימה הושלמה.

הוא הכיל חמישים ושניים דפים בכתב יד.

רק עכשיו היה באמת חצי מהספר כתוב, בדיוק חצי מבחינת מספר הדפים.

עתה היה זה בסדר להרשות לעצמי הפסקה, וכבר למחרת התחלתי לעבוד על ההרצאה לוושינגטון, שכבר שרטטתי את קוויה: “גרמניה והגרמנים”.

כתיבת ההרצאה הזו העסיקה אותי בארבעת השבועות הבאים.

עד אז, התפוררות והריקבון של הרייך השלישי כבר היו מתקדמים מאוד.”

תורגם מעמ’ 104 לספר The Story of a Novel – The genesis of Doctor Faustus”, 1961″

♦ ♦ ♦

תם אך לא נשלם – המשכים יבואו !

__________________________________

פוסטים בנושא תומאס מאן ו “דוקטור פאוסטוס”

___________________________________

[09.01] תומאס מאן ו"דוקטור פאוסטוס" שלו

פורסם ב-19 בספטמבר, 2015 [1,926]

קריאות מוארות ומוערות ב"דוקטור פאוסטוס" של תומאס מאן משנת 1947 ונסיונו להתמודד עם מיתוס 'פאוסט', והברית בין הגרמניות, השטן והמוזיקה...

[09.02]{מבוא} תומאס מאן / פאוסטוס - איפיזודה ניטשאנית

פורסם ב-31 בינואר, 2013 [4,102]

[09.03]{רקע} תומאס מאן / פאוסטוס - ניטשה: ביקר או לא ביקר ?

פורסם ב-7 בפברואר, 2013 [4,888]

[09.04] {רקע} ניטשה לו סאלומה והתשוקה ל...מוזיקה

פורסם ב-18 בינואר, 2013 [4,965]

[09.05]{רקע} ניטשה - חלום ואגנר ושיברו

פורסם ב-12 בינואר, 2013 [4,571]

[09.06]{רקע} תומאס מאן ומגעה של המוזיקה

פורסם ב-15 בפברואר, 2013 [4,277]

[09.07] {04} תומאס מאן / פאוסטוס : מהיכן נובעת המוזיקה

פורסם ב-22 ביולי, 2010 [3,674]

[09.08] {פרק 15} תומאס מאן / פאוסטוס : לכתוב מוזיקה...במילים

פורסם ב-12 בדצמבר, 2015 [2,172]

[09.09] {16} תומאס מאן / פאוסטוס - ההַתָּקָה ללייפציג

פורסם ב-22 בפברואר, 2013 [4,313]

[09.10] {16} תומאס מאן / פאוסטוס - לייפציג כנינווה

פורסם ב-1 במרץ, 2013 [3,857]

[09.11] {16} תומאס מאן / פאוסטוס : בנתיבו של לוורקין-בלייפציג

פורסם ב-23 בספטמבר, 2015 [3,004]

[09.12] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – הירידה לבית הזונות/המכתב

פורסם ב-26 בינואר, 2013 [3,068]

[09.13] {17} תומאס מאן / פאוסטוס - בבית הזונות - נקודת מבט שניה

פורסם ב-17 באוקטובר, 2015 [2,819]

[09.14] {18-19} תומאס מאן / פאוסטוס - ההדבקות במחלה / נקודת מבט שלישית

פורסם ב-27 בנובמבר, 2015 [5,233]

דוקטור פאוסטוס ותומאס מאן בעקבות מלחמת העולם השניה

0.2.1 תומאס מאן - שלושה ספרי מלחמת העולם השניה [ חלק ראשון ]

פורסם ב-18 באוקטובר, 2024 [913]

02.2.2 - תומאס מאן - דוקטור פאוסטוס וחשבון הנפש הנוקב עם גרמניה והגרמנים

פורסם ב-8 בנובמבר, 2024 [963]

 

דוקטור-פאוסטוס: “בקריאה-חוזרת”

תומאס מאן : "דוקטור פאוסטוס" - בקריאה חוזרת [1 - פתיחה ]

פורסם ב-8 באפריל, 2026 [387]

[2.0] תומאס מאן - "דוקטור פאוסטוס - בקריאה חוזרת" בין: ליאופולד~BLOOM ל: צייט~BLOM

פורסם ב-23 במאי, 2026 [459]

.

.

תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכה

תרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.

• שתפו את הפוסט:
•  
•  
•  

פורסם על ידי Victor | ביום: 8 באפריל, 2026 |[387] | קטגוריות: 09- דוקטור פאוסטוס # הדף-המוביל, פוקוס-Focus | תגובות: 0 | להוספת תגובה לחץ כאן