תצלום של רחוב נורט ריצ’מונד בדבלין

“רחוב נורת ריצמונד, שאינו מפולש, היה רחוב שקט, חוץ לאותה שעה שבה שולחו לבתיהם תלמידי בית-הספר של האחים הנוצרים”

במילים אלה נפתח הסיפור הקצר “ערבי” המופיע כסיפור השלישי בקובץ הסיפורים הקצרים “דבלינאים” מאת ג’יימס ג’ויס.

והסיפור יסתיים במילים :

“כשנשאתי את מבטי אל החשכה, ראיתי עצמי כיצור שיהירותו דוחפת אותו ושמה אותו לצחוק, ועיני צרבו מכאב וזעם”¹

סיום המותיר את הקורא עם טעם של עצב ותחושת אכזבה: מכיוון שהסיפור מספר על ניצני התאהבות של נער צעיר בצעירה ונסיונות ההתקרבות בינהם, מבין הקורא כי בשורתו של הסיפור הוא כשלון נסיון ראשון זה להתקרבות בין הנער לנערה – ששניהם לא מזוהים בשמם.

במכתב ששיגר ג’ימס ג’ויס בערך ביום 24 בספטמבר 1905 מטריאסטה לאחיו סטניסלאוס ג’ויס בדבלין, בו הוא מבקש כי ישלח לו נתונים שונים אותם הוא מבקש לשלב בסיפורים עליהם הוא עובד כגון לסיפור “האחיות” “האם יכול כומר להקבר בתלבושתו” ? ועוד שאלות מסוג זה – שמטרתן לדייק בפרטים הקטנים שכיוון שכבר עברה כשנה מאז נטש את דבלין עם בת זוגו נורה בארנאקל, והגיע זה עתה חזרה אליה,  לאחר תקופה בה נאלץ ללמד אנגלית בבית הספר של “ברליץ”  בעיר הנמל פולה, שעל הים האדריאטי, והשוכנת כ 80 ק”מ דרומית מטריאסטה. ואז חזר לטריאסטה. באותו מכתב מציין “גים” כפי שחתם עליו, כי סדר הסיפורים הוא:

“האחיות”, הפגישה”וסיפור אחר (ערבי) שהינם סיפורים מילדותי...”²

כתיבת הסיפור הסתיימה בחודש אוקטובר 1905. 

הרקע לסיפור הוא יריד בסגנון “מזרחי” שנערך ברחוב נורט ריצ’מונד בדבלין, בימים 14-19 למאי 1894 [ כשג’ויס היה כבן 12 ! ] 

מודעת פרסום ל”ערבי -יריד  המזרחי הגדול” 

ברקע הסיפור עומדת גם הבלדה האירית הידועה :

I’ll sing thee songs of Araby

כאן בביצוע משנת 1908

____________ 

הפוסט נמצא בהכנה ויושלם בזמן קרוב.

עם הגולשים הסליחה

.

1. ג’יימס ג’ויס – דבלינאים – הסיפור ערבי – בעמוד 28, תרגום אברהם יבין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל”ב [↩]
2. Dubliners and A Portrait of The Artist As  A Young Man –  A Selection of Critical Essays Edited By Moriris Beja 1973 page 37 [↩]