קישור ל- goto facebook page
היום 21.11.2024, 08:23. באתר "מילים" 672 פוסטים ובהם 857,912 מילים. { לשם השוואה: לפי ה'ויקיפדיה' בתנ"ך כולו יש 306,757 מילים...}
קטגוריות
  • אין קטגוריות


[3.1] ס. יזהר והמוזיקה: קופסת פלא נודפת לועזות / ‘חבקוק’ {ספורי מישור}

10 במאי, 2010

*

 מוזיקה, בעברית סָמֶךְ  יזהרית – על המוזיקה בכמה מסיפורי ס. יזהר

*

יזהר סמילנסקי הוא ס. יזהר לצד נעמי וולמן לימים אשתו

 

 על המוזיקה בכמה מיצירותיו של ס. יזהר

מי שכוחו בעיניו, והוא נכון לרדת עומקים, ולהרחיק למרחבים ולרבוץ בין מילים ולצעוד ברַחֲבוּת ובאיטיות ובגמיעה ובהשקט, ולטעות ולתהות היכן כאן הפסיק כשהנשימה כבר נעתקת כמעט ואין אויר והחוט נדמה שניתק כך, איך שהוא לפתע ואולי לפנות אחורה ולחזור פסוק אולי שניים, ולמצוץ לְשַׁד עֲצָמוֹתיה של מילה אחת, וכן, לפתוח, בלי בושה, גם מילון ולבקש פירוש לאחת מוקשית המוטלת לה כמוקש שם בין מילים של יום יום, וגם כשמתבקש, להפעיל את כישוריו ואת דמיונו ואת מיומנותו כקורא ולפענח תחביר סָמֶךְ  יזהרי המחבר בין שם ותואר לפועל – ופועל בהם פעלים ומפעיל ומטה לכאן ולכאן שורשים ועוד מאלה חידושים וריגושים

– יבוא אל הנחלה ולא ידע שובע וירצה עוד….

כזו היא הקריאה בס. יזהר – ומי שיעשה את הדרך הזו העולה ויורדת ימצא כמה, עד כמה הרבה מוזיקה יש שם בין המילים העבריות המסודרות בסדר מיוחד וכל כמה שמוזיקה היא רוח המשרקקת בין מה שהוא, הסופר העברי הזה, הישראלי הזה עד עומק, מקפיד ומתעקש, ואפילו בספר בן למעלה מ 1000 עמוד לקרוא לו : “סיפור” בפשטות מצטנעת, ובעצם הכל אצלו “סיפור” ו”לקרוא-סיפור” ולפתע לדעת ש “סיפור אינו”…

וקולה של המוזיקה וכמעט הכל מתחיל בקול הבוקע מן הכלי ממנו היא באה – והכלי הראשון הוא ככל הנראה אותו “פטיפון” בבית “הדוד משה” 

ואותו פטיפון זוכה לתיאור ולכמעט האנשה, וראוי וטוב שנתעכב במעט על כמה ממילותיו המפליאות, כפי שתופענה בסיפורו “חבקוק” :

“קופסת פלא יקרת מציאות, ממורטת ונודפת לוֹעזוּת… ריחנית היתה וקצת נכרית, כאמור, כעשן מקטרת אנגלית, או כטיב יין זר;”

[ ס. יזהר “סיפורי מישור” – חבקוק, עמ’ 71-2, הוצאת הקבוץ המאוחד, תשכ”ד ]

ודי כי נתעכב על מילה אחת  “מְמֹרֶטֶת”  ונלך למילון ונשאל עצתו למה כיוון המשורר בהתיזו מילה לא שימושית זו, ופתע יתגלה לנו ששניים הם מובניה ואחד כמתבקש או כמפתיע, סותר משהו:

האחד מובנו: מצוחצח ומלוטש, שליטשו אותו עד ששיוו לו ברק [מילון “רב-מילים” ]

וכזו עולה על הדעת, ועל האפשרות:

 

והשני מובנו: שהשתמשו בו רבות עד שהתבלה; שחוק [מילון “רב-מילים” ]

ואולי כגון אלו ?

ודבר אחד ודאי:  אי ודאות שבין נוסטלגיה עורגת מכאן, ואירוניה דקה משם – ואפילו מעט צחקוק קטן ושובבי, ואולי מידה צנועה של לגלוג מתוק:

“ותריס היה לה לזו להיפתח, וניצבת היתה על כן מיוחד, ששימש גם ארון תקליטים, וכשאדם בא וטוחן לה בידית שבצלעה, ומניח קלות את הזרוע בעלת הראש העגול, הממוחט – היו פורצים אליו צלילים, ואם עוד יוסיף ויגחן ויצמיד אזנו אל אותו תריס – והיו הצלילים האלה מהמים אליו ותורעים קול גדול”

וגם באלה יחזור ויפעל כפל המשמעות הזה, ה”דו” המתבקש והמפתיע כאחד: 

מְהַמִּים וכאן נרדפותיה של הִמָּה: [ ספרותית, נדיר] רָעַשׁ, סָאַן, הָמָה; שָׁקַק, תָּסַס, רָחַשׁ

וב: תורעים נטל ס. יזהר “שם עצם” “תרועה” ועשה אותו “פועל” שאפילו המילון לא מצליח להכירו והנה נרדפותיה של תרועה במילון “רב-מילים” : חִצְצוּר, תְּקִיעָה, תְּרוּעָה מִקְרָא, קְרִיאָה;

ומשמעה הרי בא לנו מתהילים והאסוציאציה מעלה בזכרון: “הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה” (תהלים קנ’ 5).

וגם כשנמשיך לקרוא יובהר לנו כי הקולות העולים מתוך קופסת הפלא הממורטת יש בהם מזה וגם מזה:

“שיהיה משכיח באחת עולם ומלואו ובונה באחת עולם ומלואו, אחר ולא ידוע עד אז.” 

המוזיקה עבורו – כמשכיחת עולם וכמגלת עולם חדש.

“ומעתה אם אך יחליף מחט על כל צד וצד (כמודפס שם בפירוש” לא תשתמש במחט אלא פעם בלבד ! – שנעשתה לנו כמין ססמה בת שימושים שונים) ואם יחזור ויטחן בידית, ויכוון את הזמן שהדוד משה אינו נם תנומת הצהריים שלו – יכול יוכל אז ולשמוע אין-קץ”.

 ס. יזהר “סיפורי מישור” – חבקוק, עמ’ 71-2, הוצאת הקבוץ המאוחד, תשכ”ד ]

.

 

 

_________________________________ 

הגרמופון אצל תומאס-מאן ב”הר-הקסמים”

 

וכאן, נוטל אני רשותו של הקורא, לערוך הפוגה קלה, לטובת מעין השוואת-מה בין ה”פטיפון” של ס. יזהר ל”גראמופון” של סופר אחר שגם הוא שילב מכשיר פלא שכזה בספרו הגדול ו”הר הקסמים” שמו.

 ששניהם: קודם, בסדר הדברים תומאס מאן ואחריו בסדר הזמנים ס. יזהר “שלנו” ושניהם נסמכים על מכשיר דומה – ונותנים לביטוי הרומי הידוע DEUS EX MACHINA   [“האל הבא מן המכונה”] – משמעות של צליל וצילצול:  

תומאס מאן אצל הגראמופון

ונתחיל בענין ביוגראפי קטן ואף שולי בעינינו של תומאס מאן, הגדול: במהלך כתיבתו ארוכת השנים של הרומאן “הר הקסמים” [ שתחילת כתיבתו ניצתה והחלה לאחר ביקור שביקר הבעל תומאס מאן אצל אשתו קאתיה ששהתה בבית מרפא לחולי שחפת בעיירה דאבוס שבשוויץ, ( ת. מאן הגיע לראשונה לדאבוס ביום 15 למאי 1912 ושהה שם כחודש עד ל 13 ליוני 1912 – חודש שאת רשמיו הנציח בספרו הכביר, ועד שיסיים את הכתיבה, כ 11 שנה לאחר מכן,  בספטמבר 1923 ] – בין לבין פרצה לה מלחמת העולם הראשונה ואף נסתימה.

ובשנת 1916 נולד יזהר בנו של זאב סמילנסקי במושבה רחובות.

בין כתיבה לכתיבה היה תומאס מאן יוצא להפוגות-נופש מהכתיבה. באחת מהפוגות כתיבה אלה כאשר ביקר ב Feldanstag   שעל אגם Sterenberger הסמוך למינכן [ זה, כידוע, האגם במימיו נמצאה גופתו של מלך בוואריה, לודוויג השני, פטרונו של ואגנר ]. עודו נופש שם בוילה Villino  שמה, ויצא לבקר בבית חברים, ואלה, בורגנים שהפרוטה מצויה בכיסם, הציגו בפניו “גראמופון” שרכשו זה עתה והשמיעו לו מוזיקה מהתקליטים – אלה שהיו נהוגים באותה תקופה. תומאס מאן, חובב המוזיקה המושבע [ ואף “חסר-התקנה”, אם מותר לאמר כך, על סופר שהיה כרוך אחרי ריכארד ואגנר כחמישים שנה ויותר] נשבה בקסמיה של אותה המצאה ומיהר ועוד הספיק לשלב אותה בעלילת הרומאן המתרחש במרומי הר מושלג בשוויץ בסנטוריום שבו שוהים חולי שחפת הם באים שם להירפא אך…מתים שם.

הגיבור הנס קאסטורפ, הוא הבורגני המהוגן, הגזור בקווים אחדים לפי מידותיו של תומאס מאן עצמו, מתאהב במכשיר הפלא הזה – מכשיר המקשרו לעברו ב”ארץ-השפלה” כלומר בארצות התרבות האירופית הבורגנית הסדירה [ להבדיל מאוירת המחלה השורה ב”ברגהוף” הוא הסנטוריום [ שלא לאמר “בית-מרפא”].

ואם ילך הקורא בתומאס מאן ויחצה את הכרך הראשון בתרגום העברי רב ההשראה הנוקט בלשון ארכאית-משהו של מרדכי אבי שאול, ויגיע עד עמודים 270-285 ,  יקרא שם בפרק שתורגם בעברית כ “המנצח בנגינות” ובאנגלית : Fullnes of Harmony  דברים אחדים על הגראמופון:

“יועץ החצר מביא למתרפאים ב”ברגהוף” כלי חדש: קופסה משמיעה קולות וצלילים. הוא מדגיש – על דרך האירוניה כי “אין זו מכונה ואין זה מנגנון” – כמו בדרך שבה הוא מדווח לחולים על מצבם – גם כאן האמת רחוקה מהגיגיו החגיגיים, שהרי התיבה עליה הוא מדבר היא בפועל מנגנון המסובב תקליט ומחט דקה הרצה בחריצי התקליט מעבירה את הצלילים לאפרכסת המשמיעה אותם”:

תיבה משמיעת צלילים זו, הופכת בידיו של הנס קאסטורפ כאמצעי להתייחד איתו ולהתחבר דרכו אל עולמות המרתקים אותו, ומפיגים במעט את השיממון השורר בסנטורים, ומקשרים אותו לצלילים, לזכרונות ולעולם רגשי מהעבר. באמצעות כלי זה – “תוצרת גרמניה” הוא מתמסר למוזיקה. תומאס מאן, באירוניה שהוא מושך בה את אווירת הרומן, כמו היתה זו לכה, על גבי לוחות עץ שלא הוקצעו כדבעי, משתמש בטכניקה של הגבהה והגזמה כדי להִגְחִיךְ את הסיטואציה. כשיועץ החצר מביא את הכלי החדש הוא משבחו במירב התשבחות – הוא משווה אותו לסטרטדיבאריוס, ולגוארנרי – הכינורות המעולים ביותר, המפיקים את הצלילים הזכים והמצטלצלים ביותר.

ובתפקיד דומה, משמש ציטוט שמה של “פוליהימניה” – היא המוזה האחראית על שירת הקודש במיתולוגיה היוונית, שם שבו נרשם הפטנט על המכונה החדשה.הנה דבריו: 

“זהו המודל החדש ביותר”. אמר יועץ-החצר שנכנס יחד עם הכלי, “הישג אחרון,  ילדים יאאא, סוג א”א לא בא כבושם הזה”. הוא ביטא את הדברים בקול מגחיך מוגזם כעין זבן נבער, המשבח את סחורתו. “אין זה מנגנון ואין זו מכונה”. הוסיף ואמר, בהוציאו מחט מאחת הקופסאות הצבעוניות הקטנות, הערוכות על השולחן הקטן, והידק אותה “זהו כלי, זהו סטראדיבאריוס, זהו גוארנרי, פה שליטים זעזועי הצליל ובנות קול בעידון מעודן ! ‘פוליהימניה’ הוא שם הפאטנט, שכשם שתעיד הכתובת כאן בפנים המכסה. תוצרת גרמניה, עליכם לדעת. אנו מייצרים מובחר מן המובחר. היסוד המוזיקאלי הנאמן בדמות חדישה-מכנית. הנפש הגרמנית  UP TO DATE  והנה הספרות ! “אמר והצביע על ארון קיר קטן, שבו עמדו בטור אלבומים בכריכה עבה. “הנני מפקיד בידיהם את כל מעשה-הקסמים למילוי כל תאוותם בחופש גמור, אבל מבקש את הגנת הציבור עליו. שמא ננסה להשמיע נגינתו של תקליט אחד לשם ניסיון ” ?

 

_____________________

 

ועתה,  לאחר שנשמנו אויר פסגות של שוויץ המעטירה, נחזור מהסנטוריום שבהרים הגבוהים והמושלגים לבירא עמיקתא שלנו כאן, לארץ ישראל הצחיחה של תקופת המנדט ולנער מן המושבה רחובות; 

המספר בסיפור “חבקוק”  והוא במידה בן דמותו של יזהר הצעיר – שוקק ומשתוקק למה שמשמיעה לו אותה קופסת פלא ממורטת:

נמשיך עתה בציטוט מסיפורו “חבקוק” – מהמקום שהפסקנו בו קודם:

“…ויכוון את הזמן שהדוד משה אינו נם תנומת הצהריים שלו – יכול יוכל אז ולשמוע אין-קץ. (“דבש מצאת אכול דייך !” – פסק לי פעם הדוד משה כשנוכח בשובו כי עדיין אני מאזין כאשר הניחני בצאתו; אף כי אני חייכתי עלומות ובליבי אמרתי: דבש מצאת אכול הכל ואל תוֹתר  !). לא יכולתי לבלתי שמוע, מחוץ לכוחי היה לנתק עצמי, וגם היות התקליטים לא מרובים לא הפך לשום מעצור, או לגבול של ממש; אדרבא, שומעים ושומעים וחוזרים ושומעים, כל אחד אלף פעם ואחת, עד שהכל, עד הפרט האחרון, יורד תהומות ומשתקע כאשר הוא על קרקעית הוייתך, ממוזג בתנודת האיקליפטוסים שמעל הראש, מעבר לחלון תמים ואחוז בהרות אור מרצדות, מהול ריח הרהיט הממורט, ומפכה עם הדממה שבחדר הגדול והריק ( לבד מטפיחות כפותיה היחפות של קדיה העוזרת החולפת כה וכה) ועם שלולית גדושה להט אדום שנתבהק על המרצפות האדומות בקרני השמש שנשתטחו שם דממות” 

[ ס. יזהר “סיפורי מישור” – חבקוק, עמ’ 71-2, הוצאת הקבוץ המאוחד, תשכ”ד ]

 והוא ממשיך בסיפורו ומונה כמה מסוגי התקליטים שהיו אצל הדוד משה וביניהם חזנים לרוב …

 “שלא היו אלא מעוררים חיוך זדוני על פני ועל פני ישי רעי”

ומכאן יעבור ויספר על התקליטים האחרים של המוזיקה שאנו מכנים קלאסית ומוטב “אומנותית”, ששמע וספג מתוך אותו “פטיפון” והנה רשימתו:

 “אך לבד מאוצר חזנים גלוי ולא נדרש זה, היה משומר גם אוצר מועט אך מופלא, חתום לכל ופתוח רק לי לפקדו, שם היו קטעים מאת צייקובסקי, העשויים בנקל למצוץ את הלב, והיו פירורים מאופרות מזו ומזו קארוזו, שאליאפין וגאליקורצי [ צריך להיות אמליה “גאלי – קורצ’י” ]  וכן גם “רומאנס אנדלוז” לסאראסאטה, אשר אותו ידעתי לשרוק חדות עד להבהיל את כל העורבים שבצמרות הגבוהות, שלא פסקו מהתאונן בקול, ועד להתמיה את כל החבריה שהיו מפסיקים ומביטים בי בבעתה בעברי שורק על פניהם ועיני בעננים, ידי בכיסי, כתפי מוגבהות ואני מצייץ דמוי כינור בעיני, ודמוי משאבת נפט חלודה ומצרצרת בעיניהם, עד כי היו מעוגנים אצבע מול מצחם ברמז מפורש, ואחרים אף היו נוטלים ומטילים בי רגב או איטרובל מן הבא אל היד, למען סייעני בזה להתעשת מהרה ולהיות לבן אדם: אוסקוט , אינתה אל תאני – היו נוזפים עגלונית, החרש, אתה גם כן !”

[ ס. יזהר “סיפורי מישור” – חבקוק, עמ’ 71-2, הוצאת הקבוץ המאוחד, תשכ”ד ]

ומכאן, מן המעין הזה, רווה מים חיים רבים המשקים את גינת יצירתו הספרותית, שעל כמה מערוגותיה נשוב ונפרט בהמשך.

 

_________________

 פורסם לראשונה ביום 30.4.2009 ב”קפה דה-מרקר”

ועודכן בינואר 2019

 

 

.

 

_________________________________________

פוסטים על כמה מיצירותיו של ס. יזהר

_________________________________________

 

[1.1] ס. יזהר בין האספסת לפרדס – “אפרים חוזר לאספסת” [החורשה בגבעה]

[2.1] ס. יזהר והמוזיקה – חירבת מחאז / {ימי צקלג}

[3.1] ס. יזהר והמוזיקה –  קופסה נודפת לועזות [ “חבקוק” ]  

[3.2] ס. יזהר והמוזיקה – מקדמה – [“חבקוק” , “גילוי אליהו”  

[3.3] ס. יזהר איזכור ידידיה חבקין – בשניים מסיפוריו

חרלמוב

[4.1] ס. יזהר והמוזיקה – שירת הפוסהרמוניק [“חרלמוב” {צדדיים}

[4.2] . יזהר והמוזיקה – בין סיפור לממואר [“חרלמוב” – צדדיים ]  

[4.3] ס. יזהר והמוזיקה – המורה חרלמוב והידיד חבקין / ‘חרלמוב’ {צדדיים}

[4.4] . יזהר והמוזיקה – בין “כאן” ו”שם”  [“גילה” – צדדיים ] 

גילה

[4.5] מס. יזהר להיינריך היינה וה Der Doppltganger 

[4.6] מס. יזהר לפרנץ שוברט וה Der Doppltganger

[5.7] ס. יזהר והמוזיקה – סרנדה של שוברט ל”גילה” [צדדיים]

 

[5.1] ס. יזהר “שולה”  כ idée fixe  – [ “מלקומיה יפהפיה” ] 

[5.18.10] בין ה”כן”  של ס. יזהר ל “yes” של ג’ימס ג’ויס  – [“מלקומיה יפהפיה”] [ יוליסס]

[5.2] ס. יזהר / ניצה בן-ארי : הערות שוליות להערת שוליים ל”מלקומיה יפהפיה”

[6.1] .יזהר / ניצה בן-ארי :  “סיפור חיים” חלק ב’ 

 

 

 

[ המשך יבוא…..]

 

.

 

 

 
Google Translator
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....