גיתה במסע לאיטליה – Johann Heinrich Wilhelm Tischbein

מילות הקדמה אחדות על גיתה ועל יצירתו “פאוסט” 

“פאוסט” היא יצירתו הספרותית החשובה ביותר של יוהאן וולפגנג גיתה, [ 1749- 1832 ]. יש הסוברים כי היא גם יצירת הספרות רבת ההשפעה ביותר בשפה הגרמנית. גיתה היה עסוק בכתיבתה מרבית חייו הבוגרים, הוא התחיל במלאכה בשנת 1772 כשהוא צעיר כבן 23 ועמל עליה עד לסמוך למותו והוא כבן 82 – כ 60 שנה המשיך לעסוק במפעל חייו זה, מבלי שהזניח נושאים ויצירות אחרות.

גיתה לא “המציא” את פאוסט ולא בדה את כולו מליבו. הוא ניגש לנושא שהיה ידוע לפניו, ולש אותו בסגנונו ועיצב אותו בדמות נפשו שלו.

המחזה של גיתה שואב מן העבר מסיפורו של אחד “דוקטור פאוסט” המופיע אי אז באמצע המאה ה 15 בעיקר בגרמניה.

הדמות שהילכה באגדה, בתאטרוני בובות ובספרים שונים דיברה על מלומד אחד, אשר כפר בדת וראה עצמו רופא, עושה כשפים, אלכימאי ונתון רובו ככולו לעולמות האיזוטריה, אותם העדיף על פני האמונה.

בתאטרוני הבובות שהיו נודדים בערי וכפרי גרמניה, בעיקר במאה השש-עשרה, הצטיירה דמותו כדמות מצחיקה ומשעשעת של לץ וולגרי וגס. אך בצד אלה הופיעה גם דמות מורכבת יותר: דמות המשכיל והמלומד רב השנים ורב הניסיון, שרכש ידע בתורות רבות והוא שולט בהן שלטון בלא מצרים, אך יחד עם זאת הוא מגיע לכדי משבר – כל הידע הרב שצבר אינו מספק אותו ואינו נותן בידיו כלים להבנת עצמו ולפתרון חידת העולם. על רקע משבר זה, נוצר החיבור בינו ובין השטן או לוציפר או מפיסטופלס כשהוא מבקש מהם כי יעניקו לו כוחות מאגים בצד תענוגי העולם הזה. זה הרקע ל”עסקה” ההולכת ונרקמת בין פאוסט ובין מפיסטופלס – נציגו של השטן עלי אדמות:

והעיסקה או החוזה הוא : מפיסטופלס יעניק לפאוסט מכוחותיו המאגיים לתקופה של כך וכך שנים ואולם…בתום התקופה יאלץ פאוסט למסור למפיסטופלס את “נשמתו” וכך יהפך פאוסט למקולל לצמיתות.

העיסקה נחתמת – אצל גיתה, גם בהקזת דם לצורך החתימה על חוזה העסקה.  מאז פאוסט נעזר במפיסטופלס, ונהנה משיטותיו, עורמתו ותעלוליו, ביחוד כדי לסייע בידי הזקן להצעיר עצמו וליהפך מאהב כובש לבבות – וכך להשיג אהבה ארצית [ בפאוסט של גיתה – האהובה היא אשה צעירה, תמימה ופשוטה הנשבית בקסמיו – זוהי גרטכן או בשמה המלא :  מרגריטה ] – אך מועד הפרעון של החוזה גם הוא מגיע ופאוסט נקרא אל הגהינום.

לבד מהגרסאות העממיות של הסיפור – המחזאי האנגלי בן דורו של ויליאם שייקספיר – כריסטופר מארלו חיבר מחזה המבוסס גם הוא על “אגדת-פאוסט” והנקרא:

כריסטופר מארלו : ההסטוריה הטראגית של חייו ומותו של דוקטור פאוסטוס

גרסתו של מרלו שפורסמה  ב 1604 מציגה את פאוסטוס כמשכיל גרמני, המוצא עצמו בלתי מסופק בדרכים המקובלות של הידע: הלוגיקה, הרפואה המשפט, והדת – והוא מחליט ללמוד את עולם המאגיה. שני חבריו וואלדס וקורנליוס מלמדים אותו את האומנויות-השחורות והוא מתחיל את הקרירה החדשה שלו כעושה להטים כשהוא מזעיק את מפיסטופלס. למרות אזהרותיו של מפיסטופלס בדבר נוראות הגיהינום – פאוסטוס מפציר במפיסטופלס לפנות לאדונו הוא לוציפר, ומציע את נשמתו תמורת עשרים וארבע שנים בהן מפיסטופלס יעמיד לרשות פאוסט את כישוריו וכשרונותיו. מפיסטופלס חוזר לפאוסטוס ומודיע כי לוציפר קיבל את הצעתו ואז נחתמת העיסקה – בדם. עם החתימה מופיעות המילים “Homo Fuge” שמשמעותן : “עוף-אדם” – על זרועו של פאוסטוס. לוציפר משתף פעולה עם פאוסטוס ומדריכו בעולם המגיה אולם מסרב להשיב על שאלה אחת ששואל פאוסט:  מי יצר את היקום. הסירוב מכניס את פאוסטוס לספקות ביחס למפיסטופלס ולוציפר אך אלה נמוגים כאשר שניהם מציגים לו המחשה חיה של שבעת החטאים הנוצריים.

פאוסטוס מתחיל להסתובב בעולם והוא מגיע לחצר האפיפיור ברומא הופך לרואה ובלתי נראה באחד הנשפים של האפיפיור. משם הוא יוצא לחצרות מלכים באירופה. הוא מגיע לחצרו של הקיסר הגרמני שארל החמישי, שהוא אויבו של האפיפיור, וזה מבקש ממנו לראות את אלכסנדר הגדול; ופאוסטוס מציג לקיסר את דמותו של אלכסנדר הגדול. כך ממשיך פאוסטוס בתעלוליו ומעליליו – עד אשר תקופת החוזה עומדת להגיע לסיומה. הוא מבקש ממפיסטופלס להציג את הלנה היפה ופאוסטוס משתמש ביופיה על מנת להרשים קבוצה של מלומדים – איש זקן מטיף לפאוסטוס להתחרט על החוזה אך פאוסטוס אינו יכול – ואז הוא מספר למלומדים על החוזה המחייב אותו – והם מתמלאים חרדה וחמלה עליו. פאוסטוס נתקף פחד – אולם כבר מאוחר מידי…. ובלילה האחרון מופיעה קבוצת שדים הגוררת את נשמתו לגהינום . בבוקר המלומדים מוצאים את גל עצמותיו של פאוסטוס והם מחליטים לערוך לו לוויה.

מימין – פאוסטוס ומשמאל מפיסטופלס

 פאוסטוס בשר-ודם

כיום אין מחלוקת ממשית בין רוב החוקרים כי היה אדם בשר ודם שחייו ומעלליו הזינו את האגדה.

העובדות הידועות הן שאחד ששמו היה יוהאן אולי גיאורג זאבל – שכונה “פאוסט” שמקורו מן הלטינית כ”פאוסטוס” שמשמעו “המאושר” או “בר-המזל” ובגרמנית פירוש השם הוא “אגרוף” דווקא.

מקובל על החוקרים כי אותו פאוסט נולד בשנת 1480 וחי במדינת וירטנברג. מסופר עליו כי את השכלתו רכש באוניברסיטת קרקוב שבפולין. וטען כי הוא ניחן בכוחות עליונים. הוא היה בן תקופתו של מרטין לותר אך לותר התיחס אליו בזלזול ודחיה. 

פאוסט עסק בהוראה ולימד באוניברסיטת ארפורט. סיפרו אודותיו כי הצליח להעלות בפני תלמידיו דמויות ממשיות של גיבורי המיתולוגיה של הומירוס. הוא ידע להרשים את צופיו בעשיית להטים וקסמים, עסק במאגיה שחורה, והיה אלכימאי. הוא עורר עליו את זעם הכנסיה אך הוא סירב לדרישותיה להפסיק מעשיית להטוטיו ומעשי המאגיה השחורה שלו – כשהוא טוען שאין הוא רשאי להפר את הברית החתומה בינו ובין השטן.

הוא מת בנסיבות לא ברורות בערך בשנת 1580.

[ המשך יבוא…]