.

ג’יימס ג’ויס

♥

[011.2] פרוייקט ג’ויס / יוליסס / הסירנות : מבוא

 

הפרק ה 11 ב”יוליסס”, הוא אחד הפרקים המעניינים והמרתקים שבספר. הוא רווי במלל מתמולל ומתגלגל, בתוֹעֲפוֹת-מוזיקה ושירים, ברחשושים, כִּחְכּוּחִים, חִרְחוּרִים ומיני אוֹנוֹמָטוֹפֵּאִיּוֹת, הוא מהביל מאדי-אלכוהול, הנגמע בכמויות בבר, בפלירטוטים, ובפיתויים-נשיים, ב”הצמחת-קרניים” ובחיזורים, בבגידות-מכאיבות, בכמיהה-כמו-דתית להקרבה עצמית במאבק הלאומי לעצמאות, בהקרבת החיים על מזבח המולדת, בפטריוטיזם-עד-כלות מצד אחד, והַגְחָכָת הלאומנות הבלתי מתפשרת והמקודשת-בדם ובמוות – מצד שני.

ב“סכימה “ שהכין ג’ימס ג’וייס לידידו קרלו לינאטי בשנת 1920 הוכתר הפרק  בכותרת “הסירנות“, אותן דמויות מ”האודיסאה”, של הומרוס המפילות ברשת שירתן היפה את מי שאזנו כרויה להאזין לפיתוי – האזנה שתביא עליהם את מותם ! [ כפי שפירטתי בפוסט הראשון בנושא: [011.1]  ה”סירנות” שב”אודיסאה” – וב”יוליסס” של ג’יימס ג’ויס 

גם לידידו, סטיוארט גילברט, מסר ג’ויס את ה”סכימה,, והיא שימשה אותו כשחיבר את ספר ספר הפרשנות הראשון ליוליסס:  Stuart Gilbert  , James Joycc’s ULYSSES  שיצא לאור לראשונה בשנת 1930 – הספר הפך לספר הפרשנות המוביל – ברמת “אורים-ותומים”, בפיענוח סודותיו הרבים של הטקסט המורכב והחידתי של ג’ויס.

ג’ויס ביקש, באמצעות “סכימה” זו להקל על הקוראים בספרו, על ידי מתן הדרכה כללית על מבנה הספר ולהדגיש מאפיינים שונים של כל אחד מפרקיו, ג’ויס ניסה להבהיר לידידיו מעט מרזיו של הספר – שאז היה עדיין בתהליך כתיבתו:

כך, למדים אנו מ“הסכימה” כי סצינת “הסירנות” מתרחשת בליבה של דבלין, במלון “אורמונד”, ש’בטיילת-הרווקים’, שעל הגדה הצפונית של נהר הליפי החוצה את דבלין.

 

אורמונד-הוטל, ‘טיילת-הרווקים’ – שעל נהר הליפי – דבלין – תחילת המאה ה 20

 

במוסד זה היו מתכנסים, בראשית המאה העשרים, נגנים וזמרים חובבים ומקצועיים, להיטיב ליבם בבירת ג’יננס שחורה, ובשאר משקאות אלכוהוליים, כשהם מלווים שתיה מרובה זו, ובשירה של שירים איריים מסורתיים, ובלדות איריות סנטימנטליות ומלנכוליות.

מלון אורמונד – וגשר גראטטאן / אססקס תחילת המאה העשרים

 

במלון, היו שלושה חללים – כשכל אחד שימש לצרכים שונים:

תרשים קומת הקרקע של מלון אורמונד

 

לצד “The Concert Room” [“חדר הקונצרטים” [ הממסומן בתרשים כ “SALOON” ] – והמוגדר ב”סכימה” כ”מקום-ההתרחשות” (scene) שכנה במקום גם מסעדה [ המסומנת בתרשים כ Restaurant ולצידה ה”בר”. המסומן בתרשים כ”Bar” `

עלילת “הסירנות” נפתחת באופן סימולטני ב”בר” וברחובות המוליכים למלון.

ברחובות הסמוכים למלון אורמונד, עוברת שיירת המשנה למלך אנגליה, וצלילי פרסות וצלצולי יצולי הכרכרה, נשמעים לתוך הבר. לא רק שיירת המשנה למלך עוברת ברחוב הסמוך למלון, גם גיבורנו: ליאופולד בלום, מהלך בגדה הדרומית של  נהר הליפי בפרק הקודם [“הסלעים הנודדים” – אנו מבחינים “תחת שער סמטת הסוחרים, דמות כהת-גב בחנות הספרים על דוכנו של סוחר” [ עמ’ 277 ] – זהו ליאופולד בלום, החומק ממבטו של עזאזאל בוילן, כשהוא קונה למולי אשתו את הספר “מנעמי החטא” [ עמ’ 280] של אותו סופר “פול דה קוק, יש לו שם נחמד ” [ שהרי “קוק” פירושו באנגלית “תרנגול” וכן כינוי  סלנג לאיבר-מין – עמ’ 84]  
בפרק “הסירנות” בלום כבר צועד על הגדה הדרומית של נהר הליפי אל עבר גשר גראטטאן / אסקקס כשהוא מציץ בחלונות הראוה של חנויות שבדרך. כשפניו את המלון, השוכן על הגדה הצפונית של הנהר, ובמקביל המספר-היודע-כל מציג לפנינו את שתי “נערות-הבר”  Barmaids שלפי ה”סכימה” מוגדרות כ Symbol – הסמל של הפרק.

שתי נערות הבר – מנהלות את הפעילות הקדחתנית שבבר,  ביד רמה תוך שהן מנסות להפעיל את קסמיהן הנשיים, את חנחוניהן וצחקוקיהן, ולא נמנעות מפלירטוטים רומזניים אל עבר הגברים הבאים ללגום בבר את בירת ה”גיננס” השחורה חביבת הדבלינאים, ואת יתר המשקאות האלכוהוליים המוגשים בבר. שתי נערות-הבר משרות אוירה עליזה וקלילה במטרה לעודד את הגברים להזמין עוד אלכוהול לטובת רווחי הבאר.

ג’ויס מכנה אותן : “ארד ליד זהב” [ ובאנגלית : Bronz by Gold  כאשר ה”ברונז” [ הברונטית ] – היא מיס דוס [ Miss Douse ] ו”הזהב” – היא הבלונדינית היא מיס קנדי [ Miss Kennedy ].

לפי פרשנותם של Gifford with Seidman בספרם  רחב ההיקף והמעמיק Ulysses Annotated [ בעמוד 290 ] הבחירה בשתי מתכות ה”צובעות” את צבען של שתי המוזגות, שחזרו זה עתה מחופשה על שפת הים, שם שיזפו את גופן, אינה מקרית והיא מבטאת את הזיקה לשתי המתכות ששלטו בכיפה בתקופה המתוארת על ידי הומירוס ב”אודיסיאה” [ היא “תקופת הברונזה” ], בעוד שהברזל היתה המתכת של תקופתו של הומירוס עצמו, בן “תקופת הברזל”.

.אלו המחפשים מקבילות בין “יוליסס” לסיפור האודיסיאה של הומרוס, עטים על שתי המוזגות – וממהרים לזהות אותן עם “שתי הסירנות” המוזכרות באודיסיאה. אך, מסכת ההקבלות בין המקור שבאפוס העתיק לבין – יצירתו של ג’יימס ג’ויס היא מורכבת ומפותלת, עטופה במסכים של אירוניה וסארקאזם – ולא תמיד קלה לפענוח. נעיר כבר כאן כי זיהוי זה אינו נקי מספקות.

אולי זה, בין השאר, ההסבר להימנעותו של ג’יימס ג’ויס מלקבע את שמות הכותרות שמקורן באודיסיאה ככותרות ל-18 פרקי “יוליסס” – כשג’ויס מתעקש לציין כי מסר לידידו לינטי את ה”סכימה” באופן פרטי, ולשימושו בלבד, כדי להקל על ידידו, להבין את מבנה יצירתו המפותלת. 

למרות זאת – גם ג’ויס עצמו, נזקק , בעיקר בהתכתבויותיו על ידידיו ומוציאים לאור שלו בשמות ההומריים של הפרקים.

 

מלון אורמונד – “בר הסירנות” , דבלין Bloonsday 2002 

בשנת 2002, נטלתי את יוליסס של ג’ימס ג’ויס ונסעתי לדבלין להשתתף בחגיגות Bloomsday – הנחגגות ביום בו מתרחשת עלילת יוליסס – ה 16 ליוני מידי שנה.

ספרו של ג’ימס ג’ויס שימש לי מעין “מדריך לדבלין של ג’ויס” וכך מצאתי עצמי, צועד לאורך הגדה הצפונית של נהר הליפי, על “גדת-הרווקים” אל עבר “מלון אורמונד”.

מלון אורמונד, נראה, בשנת 2002, רחב ידיים יותר ושכן בבניין משופץ, לעומת תצלומיו מראשית המאה :

מלון אורמונד, דבלין 2002

 

על קיר המלון קידם את פני לוח המצהיר על מקום זה כמקום ההתרחשות של סצינת “הסירנות” ביוליסס של ג’ימס ג’ויס:

 

הכיתוב הבולט על חזית המלון – הזמינה ל“בר-הסירנות”

 

“בר-הסירנות” מלון אורמונד, דבלין 

הזמנתי עצמי פנימה והזדמנתי ועמדתי מול ברזי הבירה – היא באר המים השחורים של ה”גיננס” להשקות את בני-דבלין מן הנוזל השחור המפכה והמפתה הזה.

“בר-הסירנות” במלון “אורמונד – צולם בביקורי ב’בלומס-דיי’  16.6.2002 

 

בר זה, כמו מקומות ושמות אחרים שהוזכרו על ידי ג’ויס בספרו, להיות מקום עליה לצליני-ספרות, ההולכים בעקבות ליאוולד בלום, וגיבוריו לכתובות שונות בדבלין, ואף זכה לכמה וכמה התייחסויות ממכחול הציירים של כמה מבקרים שכאלה.

כל מבקר – ומבטו האישי:

כאן ציור, בסגנון נאיבי-משהו, המבקש לתאר את מראה פנים הבר כפי שהשתקף בעיני המתבונן.

“בר-הסירנות” במלון אורמונד

 

לעומת צייר זה, שמה שריתק אותו ב”בר-הסירנות” היו שתי “נערות הבר” “הברונז לצד הגולד” כשהן משתובבות על משמרתן, שאצל הבר:

 

 

“They threw young heads back, bronze gigglegold, to let freefly  their

laughter, screaming, your other, signals to each other, high piercing notes.”

 

“בצלצול פעמוני צחקוק שובב קולות זהבאךד צעירים התמזגו. דוס עם קנדי. חושך בעיניים.

הן טלטלו לאחור ראשים צעירים. ארד זהכשובב. כדי לפרוק את צחוקן בחירות. בצריחה.

בעיניים שלך. נותנות אות כל אחת לרעותה. קולות גבוהים נוקבים.” [ עמוד 304 ]

 

וגם אני זכיתי לפגוש את “ברונז” ואת “גולד” כאשר ביקשתי להזמין מן הנוזל השחור – אלא ששתי הנשים הצעירות – שכמו הוזמנו על ידי הנהלת הבר לקשט את הבר בצבעי “ברונז” וגולד” של שערן, לכבוד יומו של בלום – היו אורחות שנזדמנו לבר בדרך מקרה, וחרף כל נסיונותי להסביר להן מדוע אני מכנה אותן “ברונז” וגולד” כשאני מנופף בתרגום לעברית של “יוליסס”, ומקריא להן “

“ארד ליד זהב שמעו פרזל-פרסות, מהדהד פלדה נחוצפנפנפנפנפנ….”

הן טענו בפני שאינן יודעות על מה אני שח, והתעקשו כי הזדמנו לבר הזה במסגרת “סיבוב ברים” כנהוג בדבלין, בה מדלגים מבר לבר, ומטילים עוגן בבר העליז מכולם…, הסתבר לי כי ציטוטי מפרק ה”סירנות” נפלו על “אזניים ערלות”, ושתי הדבלינאיות התעקשו, שמעולם לא הגיעה לאזניהן  שמו של הג’יימס ג’ויס הזה, שבספרו נופפתי להן, והכל למרות שהאוזן, דווקא, נקבעה על ידי ג’ויס כ“איבר”  ORGAN מאז ה”סכימה” משנת 1920 לפרק הסירנות.

 

“ברונז” ו”גולד” אורחות בבר-הסירנות – שבמלון אורמונד “בלומסדיי” -16.6.2002

 

חלק מתפקידן של נערות-הבר בסצינת ה”סירנות” הוא, לפי הטקסט של ג’ויס, לפתות את הגברים המבקרים בבר להזמין עוד ועוד משקאות,. כזכור גם ה”סירנות” של הומירוס מפתות של הספנים – אלא שהן, שלפי המיתוס היו, אישה בחלק גופן העליון, וציפור בחלק גופן התחתון – פיתו את הספנים בקולות שירתן, ואילו האמצעים ששתי נערות הבר נוקטות בנסיונות הפיתוי להן, כוללות אמנם ציוצים וצחקוקים ואף שירה של ממש , אך את כוח הפיתוי מעביר ג’ויס, לפיתויים הנשיים שמנסות נערות-הבר להפעיל על הגברים הבאים לשתות ולנסות…

אכן, סצינת ה”סירנות” רוויה בחיזורים ונסיונות התקרבות, כשמעל הכל מרחף הנושא העיקרי בו עוסק פרק הסירנות – והוא המפגש העומד להתרחש בין הזמרת מריון [ מולי ] בלום, אשתו של ליאופולד בלום, ובין אמרגנה עזאזאל בוליאן המתפקד בנוסף לשליחותו המקצועית, גם כמאהבה של מולי בלום.

המפגש נועד להתרחש בשעה ארבע – שעה ההופכת קריטית במהלך הפרק – ודימויים רבים העוסקים בצדדים שונים של המפגש האמור ובבגידתה של מולי בבעלה, מצד אחד ומצד שני בקשר ההתכתבות הסודיים של בעלה ליאופולד בלום, המתכתב ברגעים בהם עומד להתקיים המפגש בין אשתו ומאהבה עם… מרתה קליפורד, איתה הוא מתכתב בהגנב, ומטעמי זהירות הוא חותם על מכתביו בשם “הנרי פרח”, טוענים את הפרק במתחים מיניים מסקרנים.

המחבר ריצ’ארד בראון שכתב ספר שלם על “ג’יימס ג’ויס והמיניות” בחר לעטר את עטיפתו בציורו המפורסם של Richard Hamilton המתאר את שתי נערות הבר אוחזות – במנופים הפאליים של ברזי הבירה של “בר-הסירנות” 

ג’ויס עצמו נתן לדימוי זה ביטוי פיוטי ברור בטקסט :

 

“על ברז־הבירה המזדקר חלקלק נחה קלילות ידה של לידיה.

עגלגלות, תן לי לעשות את זה. אובדת כולה בחמלתה על גזוז־השיער.

הלוך, ושוב : ושוב, הלוך: על פני הגולה הממורקת

(היא יודעת שהעיניים שלו, העיניים שלי, העיניים שלה)

אגודלה ואצבעה החליקו בחמלה:

הלכו ושבו. נגעו בעדינות. ואז גלשו למטה כה חלק.

לאט. שרביט לבן מזוגג. מוצק וקריר. משתרבב

מבעד לטבעתן הגולשת”

[ג’יימס ג’ויס – יוליסס – “הסירנות” בעמוד 334 – תרגום יעל רנן ז”ל ]

ההתרחשות המתוארת בסצינה מתחילה סמוך לפני השעה ארבע אחר הצהריים. השעה ארבע – תהדהד לאורך הפרק לא פחות מ 10 פעמים, בוואריאציות שונות, עד כדי הפיכתה ל”שעה קריטית” בסיפור עלילת “יוליסס” – והיא מכתיבה בפועל רבות מההתרחשויות המעסיקות את גיבורנו: ליאופולד בלום, שכן זו השעה היעודה למפגש האבהבים בין אשתו, הזמרת מריון [ מולי ] בלום ובין אמרגנה, בלזאס ‘עזאזאל’ בוילאן, המתפקד במקביל גם כמאהבה.

האומנות המאפיינת פרק זה היא “המוזיקה”, ולכן אין פלא שג’ויס בחר ב”סכימה” את ה“האוזן”, דרכה נקלטת המוזיקה בתודעת המאזינים, כאיבר המאפיין את הפרק.  המוזיקה אכן ממלאת תפקיד רב חשיבות בעיצוב השיח המורכב הנפרש לעיני הקורא בפרק ה”סירנות” ויש לו תרומה נכבדה להעשרת סגנון “זרם התודעה” שג’ויס מרבה להשתמש בו בפרק זה.

ג’ויס ציין כי הטכניקה בה נכתב הפרק היא: Fuga per canone – שגיפורד מפרשו כ“פוגה לפי הכלל”,  ביטוי שאינו חף מאי-ודאות מוזיקלית מצד אחד, וממצבור של פרשנויות שהורעף על הביטוי שאינו שכיח בעולם המוזיקה. אכן, הפוגה היא צורה מוזיקלית ידועה ומוכרת מאז ימי הבארוק – ומיטב הקומפוזיטורים בני התקופה מדיטריך בוקסטהודה ועד יוהאן סבסטיאין באך, כתבו פוגות המנוגנות עד היום. אך התוספת per canone מוסיפה אי-ודאות.

בסדרת הפוסטים במסגרת “פרוייקט ג’וייס / יוליסס / הסירנות” נדון ונרחיב בענינים הבאים, לכל אחד מהם נקדיש פוסט נפרד:

כאשר הכותרות שלהלן תהוונה גם קישור פעיל לפוסט עצמו [ חלק מהפוסטים עדיין בהכנה ]

 

 

[011.3] סינופסיס קצר לפרק ה”סירנות” 

כדי להקל על המבקשים ל”הכנס” לעובי הקורה של פרק ,”הסירנות” [ האוחז כ 39 עמודים ] נעשה נסיון לתאר בצורה תמציתית את תוכנו ואת עיקר ההתרחשויות שבפרק – לצורך כך, נצלול למעמקי תודעתן של חלק הדמויות העיקריות, שכן חלק גדול מה”פעילות” בפרק מתרחשת בתוככי נפשם ותודעתם של הנפשות הפועלות – וביחוד הלכי הרוח ותודעתו של ליאופולד בלום.

 

 

[011.4] הפתיחה ל”סירנות” כ”אוברטורה”

 

שני העמודים הראשונים של פרק “הסירנות” שבתרגום העברי – מודפסים כשהם מנוקדים – מעוררים קושי רב בקריאתם ובעיקר בהבנת הנקרא. לקורא הנתקל בהם לראשונה הם נראים כגיבוב של מילים שהקשר בינהן הוא בלתי מובן בלשון המעטה. בפוסט שיעסוק בכך, נעמוד על חשיבותה של “פתיחה” – אך, כפי שנפרט בגוף הפוסט עצמו, למרות הקושי, מומלץ להתייחס לטקסט זה, ולנהוג בו בדומה לדרך בה הקומפוזיטורים נוהגים להלחין את ה”אטוברטורה” כלומר, קודם מלחינים את האופרה, ואז, לאחר שהיצירה המוגמרת כבר מגובשת, מתמצתים ב”אוברטורה”, מבחר של נושאים “שובי-אוזן” מהאופרה עצמה, המיועדת לשמש כמעין מתאבן, לתת למאזינים לטעום מטעמה ולהכניס את המאזינים לאווירתה של האופרה. מבקרים מציעים לקרוא את הפתיחה לפרק – כאשר מכלול העובדות שבפרק כבר ידועים לקוראים.

 

 

[011.5] קריאה בפרק ה”סירנות” – “מילים” ו”מוזיקה” כאבני הבניה של המרקם הספרותי בפרק.

בפוסט זה נתעכב ונציד רבים מהציטוטים והאזכורים המוזיקליים, המשמשים את ג’ויס כאבני היסוד בהקמת הבנין, שנסנה בסגנון מורכב וחדשני שכותרתו “הסירנות”

 

[011.6] על הבגידה ועל הנאמנות הבין-זוגית

הבריח התיכון – עליו נשענת עלילת האיליאדה והאודיסיאה של הומירוס – הוא בפועל המבחן הקשה בו הועמדה פנלופה – אשתו של אודיסיאוס – מבחן הנאמנות לבעלה, שנעדר מביתו תקופה של עשרים שנה !  ג’ויס חמד לו לצון ובונה את הרומאן שלו על מערכת יחסים מעורערת שבין ליאופולד בלום [ בן דמותו של אודיסאוס ] לבין אשתו הזמרת מריון [ מולי ] בלום – [ בת דמותה של “פנלופה” ]  שאינה נאמנה לבעלה ונפגשת למפגש אהבהבים, במהלך הארועים ב”הסירנות” בשעה ארבע עם האמרגן שלה בלזס [ עזאזל ] בוילtן;  אך גם ליאופולד בלום אינו טומן ידיו בצלחת – ומקיים  – קשר של התכתבות חשאית עם מרתה קליפורד – והכל מאחרי גבה של אשתו.

ענין זה של הבגידה – משליך על התנהגותו ובעיקר תודעתו של ליאופולד בלום – אשר ב”שורה התחתונה ” – מבין לנפשה ולמאוויה של אשתו , רוטן מתייסר אך “סובר” …

 

[011.7] על הפטריוטיזם  

ג’יימס ג’ויס, שנושא הנאמנות הבין-אישית – בין בני זוג, והבגידה המינית – הטרידו אותו, מאז שחווה חוויה אישית מטלטלת ביחסיו עם נורה, בת-זוגו, [ וראו הפוסט [02.2] ג’יימס ג’ויס – נורה, בגדה או לא מצליח בטכניקה של “זרם התודעה” להסב את הנושא של הבגידה ביחסים הבין זוגיים לבגידה במובנה הרחב יותר ובנגיעותיה לפטריוטיזם.

 

[011.8] יחסו של ג’ויס לפטריוטיות האירית 

ואם כבר עלה נושא הפטריוטיזם האירי לדיון, לא סופר כג’יימס ג’ויס, יניח לנושא. מערכת יחסיו של ג’ויס עם מולדתו היתה מורכבת ביותר: מצד אחד : רוב רובן של יצירותיו, מושרשות עמוק בעירו דבלין ובאנשיה, וגם המאבק האירי העיקש ורב השנים לעצמאות מכיבושה של אנגליה, חוזר ומופיע במכלול יצירותיו. החל מיצירתו המוקדמת “סטיפן הירו” בה נתן ביטוי ראשוני לתחושת ה“שיתוק האירי” והמשך בסיפורי “דבלינאים” החוזרים ומבטאים אותה תחושה של שיתוק, אישי דתי ולאומי – אותו Irish Paralysis  שהביא אותו להצהיר בסופו של “דיוקן האמן כאיש צעיר” בעמ’ 254

“אני אגיד לך מה אעשה ומה לא אעשה. אני לא אשרת את מה שהפסקתי להאמין בו, ולא משנה אם לדעתו הוא הבית שלי , המולדת שלי או הכנסייה שלי; אני אנסה להביע את עצמי איך שהוא, בעזרת החיים או האמנות, בצורה החופשית ביותר והמלאה ביותר שאני יכול, ולהגנתי אשתמש בכלי נשק היחיד שאני מוכן לשאת – שתיקה, גלות, פיקחות.”

לא בכדי כינה המבקר Emer Nolan את ליאופולד בלום – “anti-nationalist”

“Emer Nolan goes even further, calling Bloom an “anti-nationalist,” and arguing that Bloom’s politics” do not coincide with other nationalist Dubliners”

ואכן, לא חד עין ומרחיק ראות [ שבעצמו סבל מבעיות קשות בעיניו ]  ולא חד-לשון ועוקצני כג’ויס, יחמיץ הזדמנות להביע את דעתו הנחרצת על הפטריוטיזם האירי – הנה הן מילה במילה ואות באות, דעתו החותמת את פרק “הסירנות” 

במקור האנגלי:

” Pprrpffrrppffff.
“Done “.

ובתרגום לעברית:

“פפררפףףררפפףףף.
“סיימתי”.

[ ומי שממש מסתקרן ינסה לקרוא בעמוד 339 בתרגום לעברית של יעל רנן – והתעלומה תיפתר ].

 

 

[011.9] מ”האודיסיאה” של הומרוס ל”יוליסס” של ג’ויס וחזרה

אחת השאלות המנקרות בליבו של הקורא היא האם שתי המוזגות בבר של מלון “אורמונד” הנקרא “בר-הסירנות” – מתכתבות עם הסירנות [ בדרך כלל 2 ולעיתים 3 ] באודיסיאה של הומרוס, ואם כן כיצד מגשר ג’ויס בין שתי הדמויות המיתולוגיות – עליהן הרחבתי את הדיבור בפוסט הראשון – לבין שתי נערות-הבר” מככבות ב”הסירנות”

__________________________ 

הפוסטים המתוכננים נמצאים בהכנה, ולאור מורכבות הטקסט ואורכו – יתבקשו הגולשים להתאזר בסקרנות ובמידה של סבלנות, עד להעלאתם לאתר.

 

21.10.2020

 

.

 

.

 

____________________________________________

רשימת הפוסטים בנושא ה”סירנות” ב”אודיסאה” וב”יוליסס”

____________________________________________

 

[011.1]  ה”סירנות” שב”אודיסאה” – וב”יוליסס” של ג’יימס ג’ויס 

[011.2] פרוייקט ג’וייס / יוליסס / הסירנות – מבוא

[011.3] ג’ויס / יוליסס: סינופסיס קצר של פרק “הסירנות” 

[011.4] ג’ויס / יוליסס : הפתיחה לה”סירנות” כ”אוברטורה” אופראית

 

[011.5] ג’ויס / יוליסס : מילים ומוזיקה – קריאה בפרק “הסירנות” [ בהכנה ]

[011.6] ג’ויס / יוליסס : על הבגידה ועל הנאמנות הזוגית [ בהכנה ]

[011.7] ג’ויס / יוליסס : על הפטריוטיזם  [ בהכנה ]

[011.8] ג’ויס והפטריוטיזם האירי [בהכנה ]

[011.9] מ”האודיסיאה” של הומרוס ל”יוליסס” של ג’וייס וחזרה [בהכנה ]

 

 

 

 

 

.