כשמלחמות פורצות הן מלוות בהתפרצות של רגשות פאטריוטיים המגבות בהתלהבות את מהלכי הממשלות הפותחות או מצטרפות או נגררות למלחמה.

אך, כאשר מולך-המלחמה, קוצר את מחירה הקשה בדמותם של החיילים המשלמים בחייהם הצעירים על אותה התלהבות פטריוטית, וכאשר הקברים של החיילים הצעירים הולכים ונערמים ומצטברים, ובתי החולים מתמלאים בפצועים הנאבקים על שיקומם והבראתם, מתחיל שינוי בתודעת החיילים הנושאים על גבם את עול המלחמה – והלך הרוח החל משתנה – והקולות להפסקת מרחץ הדמים חסר התוחלת הולכים ומתגברים.

♦

על סיפור חייו של זיגפריד ששון,  נרחיב בפוסט נוסף, הנמצא בהכנה ויועלה בהמשך לאתר “מילים” – פוסט זה שהוא מעין מקדמה לפוסט הנרחב שיועלה בהמשך, והוא מועלה, לאור הסערה הציבורית שקמה עם פרסום קריאת 1000 הטיסים ואנשי צוותי האויר,שיש שאף יאמרו : קריאתם של “מיטב-בנינו” – [ על משקל הסיסמה “הטובים לטייס” …] “להחזרת כל החטופים גם במחיר הפסקת הלחימה”

גם קבוצות נוספות בחברה הישראלית מתארגנות בימים אלה לצאת בקריאה דומה [ וראו קישור זה כדוגמה ] וכן קבוצות נוספות, כפי שמתפרסם בימים אלה;

 

♦

ההסטוריה, אינה חוזרת על עצמה – ‘אחד-לאחד’, אך בכל זאת ניתן ללמוד דבר או שניים מארועי העבר, ולהקיש מהם – עם כל השוני בנסיבות, להווית חיינו של כאן ועכשיו.

על רקע הסערה הציבורית שקמה עם פרסום קריאתם של 1000 הטייסים ואנשי צוותי האויר – והתגובה החריפה של מפקד חיל האויר והרמטכ”ל [ כשהם מגובים בדברי ראש הממשלה ושר הבטחון ] להדיח את מי שחתמו על המכתב משרות מילואים – כשחותמי הקריאה מדגישים כי אין בו דבר וחצי דבר לענין “סירוב פקודה – או השתמטות ! – דבר שאינו מונע מהיד המנענעת ומפעילה את “מכונת-הרעל” ושלוחיה, מלהשמיצם גם בכך ! 

המקרה של ליטננט זיגפריד ששון – עליו נדבר כאן בתמצית, שונה תכלית שינוי מהמקרה הישראלי של 1000 הטייסים [ רובם, אגב בדרגות קצונה גבוהות מדרגתו הזוטרה ]  – אך לא למיותר יהיה ללמוד את מקרהו של אותו לייטננט [ סגן ], לוחם אמיץ לב ומצטיין , שאף עוטר במדליה על גבורתו בשדה הקרב, זיגפריד ששון – ולשם כך מועלה כאן פוסט זה כ”מקדמה” על חשבון הפוסט המלא שיועלה בהמשך.

 

 

שם, בימים ההם …

 

עטיפת הספר של DUNCAN MARLOR מציגה את זיגפריד ששון, על שתי-פניו : מגיבור מלחמה למקדם שלום :

 עטיפת הספר של דונקאן מארלור : “סיפורו ואמיתי של זיגפריד ששון” 

שכותרתו אומרת הכל: “מגיבור מלחמה למקדם שלום”

♦

היכרות קצרה עם זיגפריד ששון

 

• זיגפריד ששון נולד ביום 9 בספטמבר 1886 בכפר קטן בשם Matfield במחוז קנט שבדרום מזרח אנגליה ומת ביום 1 בספטמבר 1967. 

 

• 81 שנות חייו של זיגפריד ששון היו סיפור חייו של אדם רב-סתירות כרימון; במהלכן עבר תהפוכות, שינויים ומהפכים רבים;

 

• זיגפריד ששון, היה בן למשפחה יהודית עתירת נכסים שמוצאה בבגדד – משפחת סוחרים שהקימו אימפריה כלכלית חובקת עולם שעיקר עיסוקה ועושרה בא לה מעסקי מסחר בין בגדד ובין בומבי ובין שנחאי שבסין – ועד ללונדון. הם סחרו בכל סוגי הסחורות – וחלק מעושרם הרב בא להם מסחר באופיום ;

 

• אביו של זיגפריד נישא לאנגליה קתולית – ובשל כך הודר מחלקו בנכסי המשפחה.

 

• בהיותו צעיר לימים הוריו של זיגפריד נפרדו וכשהיה כבן 9 אביו מת וזיגפריד חי, יחד עם שני אחיו באחוזת אימו במחוז קנט במזרח אנגליה.

 

• זיגפריד חי חיי תפנוקים ובטלה, והעסיק עצמו בציד שועלים, ברכיבה על סוסים, ובספורט הקריקט, ובנסיונות לכתוב שירה. את לימודיו באוניברסיטת קיימבריג, לא סיים בתואר מוכר.

 

• זיגפריד ששון בז לכסף ולעיסוקי המסחר של רוב בני השושלת המשפחתית. ברבות הימים הפך לסוציאליסט ותומך הלייבור באנגליה, והקדיש עצמו לכתיבה. בין השאר האשים את העשירים “במה שעשו מאז ומעולם – בנשיאת עינים ארציות אל כוכב יהלום” ;

 

• כשתפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב 1914 – וזיגפריד יהיה כבן 28,  יציף אותו רגש פטריוטי נלהב, והוא יתגייס לצבא הבריטי, יהפך לקצין, וילחם באומץ לב בשוחות שבחזית המערב.

 

• ביום 27.7.1916 יעוטר במדליית “הצלב-הצבאי” על אומץ הלב שגילה הלייטננט [סגן] זיגפריד ! ששון, אל מול חפירות האוייב הגרמני – שהתבצר מאחרי, מה שהגרמנים כינו: “קו-זיגפריד” Siegfriedstellung;

 

• חוויות הלחימה המתישה במלחמת החפירות – ומותו של אחיו הצעיר Hamo Sassoon בקרב בגליפולי, שבמיצרי הדרדנלים, וכן, נפילת חברו ובן זוגו  David Thomas  [ הנראה בתצלום זה מימין ] – שנהרג במלחמת החפירות – הובילו את זיגפריד ששון למהפך מרחיק לכת בעמדותיו:

 

• מחייל בריטי אמיץ ונועז, השואף נקם באוייב הגרמני – עד כי חבריו כינו אותו “Mad-Jack” [ ‘ג’ק-המטורף’ – כינוי לחייל היוצא לפעולות נקם אישיות בחיילי האוייב ] – ובהשפעת דעותיו הפאציפיסטיות של הפילוסוף ברטרנד ראסל : שינה דעתו וגישתו והפך רודף-שלום:

 

• בתחילת חודש יולי 1917, בהתקף של חרון וזעם, השליך את המדליה שעיטרה את חזו לנהר הMersey שליד העיר ליוורפול;

 

• ביום 15.7.1917 עשה צעד אמיץ וחסר תקדים, שלמיטב ידיעתי לא נמצאו חיילים נוספים, שיצאו חוצץ ובפומבי כנגד המשך המלחמה, בהכרזה מתריסה כנגד המלחמה, “שהפכה למלחמה תוקפנית ולכיבוש” כפי שנצטט להלן.

 

• בעקבות הצהרה מתריסה זו –  היה צפוי לעמוד למשפט צבאי על “נטישה בזמן מלחמה” שהעונש בצידה חמור וקשה.

 

• ידידו, המשורר רוברט גרייבס  [ מחבר ‘אני קלאודיוס’ ] הצילו מההליך המשפטי, בפני בית הדין הצבאי – בעוד הקרבות בחפירות הבוציות משתוללים, הוא הועבר לטיפול בבית חולים לנפגעי Shellshock – המוכר בימינו כ”הלם קרב” – בין השאר על מנת להשתיקו – מפחד השלטונות להתפשטות רוח הסרבנות שגילה זיגפריד ששון.

 

• בבית החולים הצבאי פגש בחייל-משורר אחר:  וילפרד אואן – [ עליו פירטנו בפוסט :0:3 וילפרד אואן ושירו האנטי מלחמתי : DULCE ET DECORUM EST ושניהם הפכו להיות חברים קרובים, והיום נחשבים מהבולטים שבמשוררי מלחמת העולם הראשונה.

 

• למעונינים בפרטים נוספים על זיגפריד ששון [ עד לפרסום הפוסט המלא עליו באתר “מילים” ] – להלן הקישור לערך סיגפריד ששון – בויקיפדיה

 

---

וכאן המשך אותה הצהרה בתרגום לעברית:

“אני מאמין שהמטרות שלמענן אני וחברי החיילים נכנסנו למלחמה זו היו צריכות להיות ברורות,

כך שלא היה ניתן לשנותן מבלי שנדע על כך,

ואם זה היה נעשה, היעדים שהניעו אותנו היו כעת ברי השגה במשא ומתן.

ראיתי וסבלתי את סבלם של החיילים,

ואיני יכול עוד לקחת חלק בהארכת הסבל הזה

למטרות שאני מאמין שהן רעות ובלתי צודקות.

אינני מוחה נגד ההתנהלות הצבאית של המלחמה,

אלא נגד השגיאות הפוליטיות והצביעות שבגללן החיילים מוקרבים.

בשם אלו שסובלים כעת, אני משמיע מחאה זו נגד ההונאה המבוצעת נגדם.

כמו כן, אני מאמין שזה עשוי לעזור לסיים את השאננות הקהה

שבה רוב האנשים בבית מתייחסים להמשך הייסורים

שהם אינם חולקים בהם ושאין להם את הדמיון המספיק כדי להבין.”

 

וכאן הנוסח המקורי של ההצהרה – כפי שהדפיס זיגפריד ששון במכונת הכתיבה שלו ושלח לשלטונות הצבא: 

 

 

ונסיים היכרות ראשונית זו עם זיגפריד ששון בסרטון אותה מחאה:

נא לפתוח רמקולים

קישור ישיר לסרטון  

 

 

---

מחאה זו הוקראה בפני בית הנבחרים בלונדון ב-30 ביולי 1917, פורסמה ב-“לונדון טיימס” ב-31 ביולי 1917 (באופן אירוני – או אולי הולם – היה זה ביום הראשון של הקרב השלישי על איפר, פשנדל – אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם, על אדמת צרפת במלחמת העולם הראשונה).

בעקבות פרסום, זה, אושפז זיגפריד ששון בבית חולים בסמוך לאידנבורו שהתמחה, בטיפול בנפגעי Shell-shock [ שהיום מוכר כ”הלם-קרב” ]. בבית החולים הכיר זיגפריד ששון את הקצין הצעיר והמשורר וילפרד אואן – שהפך והיה אחד ממשוררי המלחמה [ בפועל – ‘האנטי-מלחמה’ של מלחמת העולם הראשונה ].

[ וראו את הפוסט – 0:3 וילפרד אואן ושירו האנטי מלחמתי : DULCE ET DECORUM EST – ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים שפרסמנו כאן לאחרונה  ] 

 

•  שלטונות הצבא העבירו את זיגפריד ששון, לבית החולים לחילים שנפגעו מהלם קרב – וזה כדי להשתיק את קולו ומחאתו [ במקום להעמידו למשפט צבאי על סרבנות ותעמולה כנגד המלחמה];

 

• לאחר שהבריא ושוקם חזר זיגפריד ששון לשירות צבאי ונשלח לשרת בצבא הבריטי ששלט באירלנד ולאחר מכן הגיע במסגרת הצבא הבריטי דרך חצי האי סיני לעזה וממנה עד לרמאלה וירושלים לאחר שאלה נכבשו מידי הטורקים העותומניים. זיגפריד ששון שירת כחייל בפלסטינה תקופה של למעלה מחודש. 

 

---

 

כאן, בזמן הזה …

 

 

נצטט את קריאת 1000 הטייסים ואנשי צוותי האויר, החתומים על המסמך הנ”ל:

 

“אנו, לוחמי צוות אוויר במילואים ובדימוס, דורשים השבת החטופים הביתה ללx דיחוי,
גם במחיר הפסקת הלחימה באופן מידי.

בעת הזאת, המלחמה משרתת בעיקר אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא אינטרסים ביטחוניים. המשך המלחמה אינו תורם לאף אחת ממטרותיה המוצהרות
ויביא למותם של חטופים, של חיילי צה״ל ושל אזרחים חפים מפשע, ולשחיקת משרתי המילואים.

כפי שהוכח בעבר, רק הסכם יכול להחזיר חטופים בשלום, בעוד שלחץ צבאי מוביל בעיקר להרג חטופים ולסיכון חיילינו.

אנו קוראים לכל אזרחי ישראל להתגייס לפעולה, לדרוש בכל מקום ובכל דרך:

הפסיקו את הלחימה והחזירו את כל החטופים – עכשיו!

כל יום שעובר מסכן את חייהם. כל רגע נוסף של הססנות הוא חרפה.”

 

 

---

 

הנה, כי-כן …

 

מאז הצהרתו של המשורר זיגפריד ששון מיום 15.7.1917 ועד היום עברו כ 108 שנה  –

אך תחושתם של החיילים – שם ואז “בימים ההם” וכאן ועכשיו “בזמן הזה” דומה:

 

ושימו לב לניסוחים אותם ציטטנו והדגשנו באדום:

 

 

בעת הזאת, המלחמה משרתת בעיקר אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא אינטרסים ביטחוניים.

אנו קוראים לכל אזרחי ישראל להתגייס לפעולה, לדרוש בכל מקום ובכל דרך:

הפסיקו את הלחימה והחזירו את כל החטופים – עכשיו!

כל יום שעובר מסכן את חייהם. כל רגע נוסף של הססנות הוא חרפה.”

 

 

♦

כפי שעולה מתגובות רבות ברשתות החברתיות – הטייסים לא נותרו לבד: קבוצות נוספות מתארגנות להצטרף ולתמוך בקריאות דומות:

 

נעדכן בהמשך…

 

---

 

ויקטור הרצברג, 11.4.2025

 

 

.

.

 

 

 

 

פורסם על ידי Victor | ביום: 11 באפריל, 2025 |[72] | קטגוריות: שִׁבְעָה באוקטובר | תגובות: 0 | להוספת תגובה לחץ כאן