.

“ראיתי: יפהפיה, ממש ביאנקה של פרוג’ינו”

– הבלונדינית מבין הנשים של פייטרו פרוג’ינו

הערב שהעריב וירד על שדירת נייבסקי והאור המתעתע שהתעקש להמשיך ולהאיר עד שעת-חצות, הצליח לשבש לא רק את השעון הביולוגי אלא גם ואף – רב-מכך : הוא מצית אשליות וחזיונות ואלה מהבהבים ומחלחלים אל תהומות הנפש. וזו הולכת ומתערערת לה – ומשתבשת שיבוש המביא למעין טישטוש – שכרון-חושים התופס רבים מגיבורי ספרות שהצמיחה סנקט-פטרסבורג:

ואצל גוגול:

“אבל אך ירדו הדמדומים על הבתים והרחובות, ושומר עטוף מחצלת יטפס בסולם להדליק את הפנס, ומאשנבי החנויות יציצו הדפסים שלא יעזו להראות שם באור היום – אז  תשוב שדירת נייבסקי לחיים ותתחיל להתנועע. זו שעת המסתורין, השעה שפנסי הרחוב משווים לכל איזה אור כשפים מפתה.

אז תפגוש המון אנשים צעירים, רובם ככולם רווקים, לבושים אדרות ומיקטורנים חמים. בשעה זו מורגשת שם איזו מטרה, או, מוטב, משהו הדומה למטרה, משהו טמיר ונעלם, וצעדי הבל מוסיפים תאוצה וקיצבם משתבש מאוד. צלילים ארוכים ירצדו עם הקירות ועל המידרכה, וראשיהם יגיעו כמעט עד גשר המישטרה”  (( ניקולאי גוגול – סיפורים פטרבורגיים – מרוסית נילי מירסקי בעמוד 79))

באוויה זו, מוציא גגול את שני גיבוריו למחול חיזור בשדירת נייבסקי :

“עצור !” קרה בשעה זו הפורוצ’יק [ הסגן ] פירוגוב  ^##  ומשך בשרוולו של הצעיר ההולך לצידו, לבוש פראק ושכמיה “ראית?”

“ראיתי: יפהפיה, ממש ביאנקה של פרוג’ינו”^##

אלא שגיבורנו כה מסנוור מיופיה עד כי בעצם לא שם ליבו כי היפהפיה שחשק בה כלל אינה בלונדינית אלא בעלת שיער כהה, והוא עוד מוסיף להלל ולשבח אותה:

“ואיזה עיניים ! אלוהים אדירים, איזה עיניים והקומה והחמוקים ותווי הפנים – הפלא ופלא”.

כך מזדנבים להם שני החברים אחרי שתי נערות שפגשו בדרך מקרה בשדררת ניבסקי… בעלת השיער הכהה תמשוך את הצייר – חברו של הסגן אל דירה מעופשת השוכנת בקומה הרביעית בבניין מוזנח ועד מהרה יתברר לגיבורנו כי התעתוע פעל עליו את פעולתו וכי מה שמוליך אותו הן האשליות והדמיונות ולא המציאות.

האשליה כה פגעה בו עד כי איבד את חושיו – וזו אשר כינה אותה ביאנקה [ “לבנה” כלומר בלונדינית ] של פרוג’ינו – לא היתה ולא נבראה, והפרסקו המוצג לעיל שהוא פרט מתוך מכלול גדול של דמויות ב Collegio del Cambio, Perugia היא הבלונדינית הלבנה ביותר מבין דמויותיו של פרוג’ינו – ובחרתי בה להדגיש את התעתוע ששדירת נייבסקי הביאה את המספר להתלהב מיופיה עד כי לא הבחיו כי אינה בלונדינית אלא בעלת שיער כהה.  נדמה לו שעלמת החן שפגש מפתה אותו להתלוות אליה לדירתה היא כליל השלמות, התגשמות החלום הגברי – עד שהוא מזדנב אחריה ומגיע לאותה דירה, שאינה מותירה כל ספק בלב הקורא לאן נקלע, מרוב סחרורו:

“גרם המעלות התפתל, ועמו התפתלו והסתחררו הגיגיו. “עלה בזהירות!” נשמע קול כעין הנבל, וכל עורקיו שבו ונמלאו רעדים. בחשכת הקומה הרביעית דפקה האלמונית על הדלת, זו נפתחה והם נכנסו פנימה יחדיו. אשה נאה למדי קידמה את פניהם ונר בידה, אך מייד נתנה בפיסקאריוב מבט מוזר וחצוף כל כך, שעל כורחו השפיל עניו וכבשן בקרקע. הם נכנסו לחדר. שלוש דמויות של נשים הופיעו שם לנגדו בפינות השונות. האחת ערכה קלפים על השולחן; האחרת ישבה ליד הפסנתר ובשתי אצבעות הקישה איזה לחן עלוב, כמין פולונז נושן; והשלישית ישבה מול המראה וסרקה את שערה הארוך, ואף לא העלתה בדעתה לנטוש את עיסוקה עם בואו של הזר.

איזו עירבוביה לא נעימה, שאין רואים כמותה אלא בחדרו השאנן של רווק, שררה בכל. הרהיטים הנאים למדי היו מכוסים אבק; עכביש פרש את קוריו על פיתוחי הכרכוב. מבעד לדלת הפתוחה-למחצה של החדר הסמוך התנוצץ מגף עם דרבון והאדימו שולי מדים: קול רועם של גבר ומחוק של אשה התגלגלו ברמה. (( ניקולאי גוגול – סיפורים פטרבורגיים – מרוסית נילי מירסקי בעמוד 83-4))

♦

איני יודע אם ניקולאי גוגול כיוון לפניה הבהירים של הגבירה בעלת פני המלאך הזוהרים והשיער הבלונדיני ואליה כשכינה את הגבירה שפגש בנייבסקי פרוספקט בביטוי “…יפיפיה, ממש ביאנקה של פרוג’ינו”  , אך אני בחרתי בה למלא את הקסם שהילכה על גוגול אותה “יפיפיה” המופיעה בפרסקו ב Collegio del Cambio שבעיר פרוג’יה  שבאיטליה, מוקסם מאוירת נייבסקי פרוספקט שכישפה את דעתו ובחיזורו ראה באשה שהיתה בפועל כהת-שיער את אותה ביאנקה אשלייתית שהקסימה אותו בלילות הקיץ של סנקט-פטרסבורג…

אותה אישה, שבדמיונותיו נדמית לו כליל היופי והשלמות, היא בפועל זונה, הגוררת אותו לבית הפגישות בו היא עובדת במקצוע שהיה מקובל מאוד בסנקט-פטרסבורג באמצע המאה ה 19.

♦

אתמול, בסיורי בהרמיטאג’ רחב הידיים, כאשר מאות ציורים חולפים לנגד עני במסע המתמשך במסדרונות ואולמות ארמון-החורף שהפך למוזיאון הציורים הגדול והמרשים, התייצבתי מוקסם מול ציור אחד מצוייר בידו הרגישה אמן רנאסנסי – עמדתי מולו וביקשתי ליטול את זכרונו עימי וצילמתי תצלום שלו – ואני מביא את פרי תצלומי – כדי “לסגור” מעגל שנפתח בניקולאי גוגול, עבר בפרוג’ינו ונסגר בהרמיטאג’:

סן-סבסטיאן – של פרוג’ינו שבהרמיטאג’ [ תצלום – ויקטור ]