.

[01]  “במשך שנים” 

הגיבור העיקרי ברומאן של מרסל פרוסט A LA RECHERCHE DU TEMPS PERDU

שתורגם תחת השם “בעקבות הזמן האבוד” הוא “הזמן”.

אם נשים לב ל S המסיימת את הביטוי TEMPS – יעלה בתודעתנו ההבדל המופיע גם בשפה האנגלית בין TIME לבין TIMES

את גירסת הרבים בחרו להם העיתון הבריטי המפורסם:

וגם העיתון הניו יורקי הידוע:

כותרת הניו יורק טיימס מיום 6.6.1944 – הפלישה לנורמנדי

כיון שיש “זמן” ויש לצידו “זמנים” ופרוסט עשה את הזמנים השונים – לשון רבים – כגיבורי סיפרו , ואם תרצה בצד הדמויות הרבות המופיעות בספר – הזמנים הם הם הגיבור הראשי של הרומאן.

הרומאן, רחב ההיקף, פותח במילה – המסרבת, להתמסר ולהיתרגם לעברית בקלות: LONGTEMPS

ארבעה מתרגמים ניסו, למיטב ידיעתי, להריק את הצרפתית המיוחדת של מרסל פרוסט לעברית –

ואצל כל אחד מהם: נוסח שונה למילת המפתח הפותחת את הרומאן:

• LONGTEMPS
• “במשך זמן רב כבר, …”

בתרגומו של ראשון המתרגמים: ישראל זמורה שהתקין את התרגום והדפיסו בהוצאת “מחברות לספרות” בשנת 1972 הוא קרא לספר: “בעקבות הזמן האבוד” ולחלקו הראשון – הוא החלק שתירגם קרא: “במחוזו של סבן”.

• עדה צמח קראה לספר : “בחפש הזמן האבוד” ותרגמה:
• “הרבה ימים…”

• יהושוע ישועה תירגם :
  “ימים רבים …”
•  
• והרחיקה לכת ומתחה את הזמן המתעתע בפתיחת הרומאן לכדי:
• “שנים… “- הלית ישורון;

לטעמי, תרגומו של ישראל זמורה למילת המפתח הפותחת: LONGTEMPS הוא התואם

את הכתוב בצרפתית ונדמה כי גם את כוונת המחבר.

אין לקצוב את הזמן בו פותח פרוסט את “האוברטורה” לספרו: זהו זמן ערטילאי שנועד

לתעתע בקורא ולנסות להוליך אותו בדרכים העקלקלות הלא ברורות והלא חד-כיווניות

בתהליך ההתעוררות או ההרדמות העובר על המספר בשורותיו הראשונות של הרומן:

• הנה הן: [ בתרגומו של ישראל זמורה]:

“במשך זמן רב כבר, הייתי שוכב לישון בשעה מוקדמת. פעמים, מיד עם כבות נרי, היו עיני נעצמות מהר כל כך עד שלא היתה לי שהות לומר לנפשי :”אני נרדם”. מחצית השעה לאחר מכן היתה מעוררת אותי מחשבה כי הגיעה השעה להשתדל להרדם. רוצה הייתי להניח את הספר אשר סבור הייתי כי הוא עדין בידי ולנשוף בנר; תוך שינה לא הספקתי להרהר בדברים שזה עתה קראתי, אלא שהרהורים אלה היה להם מפנה מיוחד במקצת: דומה היה עלי כי אני עצמי הנני הדבר שעליו מדובר בספר…”

[פרוסט: “בעקבות הזמן האבוד”, במחוזו של סבן, עמ’ 11; תרגום ישראל זמורה ]

• ולשם השואה, תרגומה של עדה צמח:

“הרבה ימים נהגתי להקדים ולעלות על משכבי. פעמים היו עיני נעצמות בעוד נרי הולך וכבה ואין סיפק בידי לומר לנפשי: “אני הולך ונרדם”. וכעבור מחצית-שעה היתה באה ומעוררת אותי המחשבה, כי הגיע הזמן לתת שינה לעיני; אומר הייתי להניח את הספר שדימיתי כי עודו בידי ולכבות את האור; בשנתי מהרהר הייתי ומהרהר בדברים שקראתי, אלא הרהורי הלכו באפיק מיוחד במקצת; נדמה היה לי שאני גופי השבר שמדבר בו הספר…”

[ עדה צמח: במעגלי “חפש הזמן האבוד”, פנים אחדות ביצירתו של פרוסט, עמ’ 17 ].

• תחת ידה של הלית ישורון – יצאו שורות ראשונות אלה כך:

“שנים שכבתי לישון בשעה מוקדמת. לפעמים, עוד לא כבה הנר, כבר נעצמו עיני ולא הספקתי לומר: “אני נרדם.” ואז, לאחר חצי שעה, עוררה אותי המחשבה שהגיע הזמן לנסות להרדם. התכוונתי להניח את הספר שדימיתי כי עודו בידי ולנשוף על הנר; בשנתי לא חדלתי להרהר במה שזה עתה קראתי, אלא שהרהורים אלו לבשו כיוון קצת משונה; נדמה היה לי שאני עצמי הוא זה שעליו מדבר הכתוב…”

לאחר פתיחה זו …. יוליך אותנו המספר על פני כ 3,000 עמודים צפופים, המכילים את המשפטים המורכבים והארוכים שידעה הספרות עד ימיו של פרוסט…עד שהוא מביא אותנו אל סיומו של הרומאן:.

הנה דף הסיום בכתב ידו של פרוסט:

דף הסיום של “בעקבות הזמן האבוד” סוף סוף הוסיף את המילה המסיימת FIN

ולפניה : LE TEMPS

גם הסצינה של עוגית המדלין, אותה אני מצטט בעמודה מימין – אחת הסצינות הידועות ביותר בספרות המאה העשרים, מתחילה בתהליך ייצוב תודעת הקורא אל הזמן ובפועל אחד מהזמנים הרבים, השונים והמשתנים, המשחקים תפקיד כה מכריע ברומן כולו.

כשם שמרסל, גיבורו של הרומן, נפתח אל העולם, מטעמה המופלא של עוגית מדליין אחת, שטעם לאחר שטבל אותה בכוס תה… מבקש אני לנסות ולהעלות את טעמו המיוחד והייחודי של הסופר מרסל פרוסט, על לשונו של הקורא, וסצינת “עוגית המדלין” שתשמש לי כמו היתה טיפה קטנה מן הים הגדול, אשר בהתמוססה בעונג על לשונו של הקורא, תעלה בחלל פיו הצמא – כך אני מקווה – את טעמיו המגוונים של הים הגדול כולו על ריחותיו ורוחותיו, צבעיו ומעמקיו – כהזדמנות להציג בפני הגולש, שהגיע עד הלום, כמה מן הנושאים שנשאו חן בעיני ביצירת ענקים זו .

VICTOR

דף זה הוסף לראשונה לאתר

“מילים”

בתאריך : דצמבר 2000

עדכון ראשון: נובמבר 2001

עדכון שני: 27 באפריל 2006

.