.

[11] פרוסט / שחזור : “הדודה-ליאוני”  

אליזבט אמיוט לבית פרוסט – הדודה ליאוני

אחות אביו של מרסל משמשת כמודל מפתח לדמותה של הדודה לאוני. בביתה ובית בעלה היתה משפחתו של מרסל מתארחת בבואם לביקורי קיץ באילייה – קומברי.

 תכונות שייחס לה פרוסט תהפכנה להיות חלק מהוויית חייו שלו עצמו. נהייתה לשכב במיטתה ולנהל ממנה את כל “העולם” הפכה בחייו המאוחרים של מרסל פרוסט חלק מהוויית חייו שלו, כאשר התקדמה כתיבת הרומן נוהג היה לשכב במיטתו לילות כימים ולכתוב את הדפים המתפתחים לרומן עצום הממדים.

להלן קטע מתוך חלקה הראשון של היצירה ובה תיאור דמותה של הדודה ליאוני.

 הקטע יתן לנו הזדמנות לא רק לתהות על קנקנה של דודה גדולה ומשמעותית זו ביצירה ובחייו של הגיבור בביקוריו בקומבריי, אלא יתן לנו גם הזדמנות לעקוב אחר דרכי העיצוב והכתיבה של פרוסט :

המשפטים הארוכים המורכבים, תוך שימוש בהנגדות אירוניות-משהו, כשחוש הומור דק מרחף עליהן, בין שגב לפשטות בין הגבוה ובין היום-יומי:

“מצד אחד של מיטתה ניצבו שידה גדולה עשויה עץ לימון ושולחן ששימש כבית מרקחת וכמזבח כאחד, ועליו, מתחת לצלם הבתולה ולבקבוק מי וישי-סלסטין, נמצאו ספרי תפילה ומרשמי תרופות, כל הדרוש לקיים מן המיטה הן את המצוות והן את הדיאטה, שלא להחסיר לא את מתן הפפסין ולא את תפילת הערבית. מן הצד האחר גבלה מיטתה בחלון, הרחוב נפרש תחת עיניה,

מיטתה של הדודה ליאוני – הגובלת בחלון

וכדי להפיג את השעמום היתה קוראת בו מבוקר עד ערב, כדרך נסיכי פרס ומדי, את הכרוניקה היומית של קומברה, שימיה כימות עולם, והיתה מעיינת בה לאחר מכן  עם פרנזואז [המבשלת] “

 קומברה, עמ’ 59, תרגום הלית ישורון

.