[5] באך – המתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק שני, סיום וקינה
13 ביוני, 2016
מתיאס גרינוואלד – הצליבה
מתיאוס פאסיון – חלק השני – [סוף היצירה]
מבוא ודברי הקשר
פרק זה הוא הפוסט האחרון והמסיים את רשימת הפוסטים בנושא ה”מתיאוס פאסיון” של באך.
בשונה מהפוסטים הקודמים, ולאור הפירוט הרב של המאורעות המתוארים בחלק השני של היצירה – עליהם אני מתעכב בהמשכו של פוסט זה – וכן בשל הדוגמאות המוזיקליות הרבות שצירפתי לתיאור עלילת הפאסיון, ולשם שמירת הרצף הדרמטי והמוזיקלי, החלטתי, להשמיט בפוסט זה, את הטקסט שאותו כתבתי בשנת 2002 ולכתוב פוסט זה מחדש.
אך, פטור בלא כלום אי אפשר – ובכל זאת הותרתי על כנה את הקינה האישית שלי, שצירפתי בסיום הפוסטים על “המתיאוס פאסיון” משנת 2002.
אחזור ואצטט דברים שכתבתי בפתח הפוסט הראשון:
“הסרט “Embarme Dich – The Matthaus passion stories” החזיר אותי לחוויה שעברתי 14 שנה קודם לכן, בעת שצפיתי ב”הפקה אופראית בבימוי מלא” של ה”מתיאוס פאסיון” בבית האופרה במשכן האמנויות בתל אביב, שהעלתה את ההפקה לפי בימויו של הבמאי הגרמני, Gotz Freidrich, הפקה שהוכנה לראשונה עבור האופרה הגרמנית בברלין בשנת 1999. הבמאי גוטס פרידריך נודע כבמאי אופרות חדשן שהעלה גירסאות נועזות של אופרות, שגררו אחריהן, ביקורות על חדשנותו המופרזת, כגון בבימויו את “הרינג של ואגנר” ב “דויטשה אופר בברלין“.
ואכן, כפי שניתן להתרשם מתצלום ההמובא כאן הבמה באופרה של ברלין היתה מרשימה ביותר, כמוה כבמה באופרה של תל-אביב
הבמה בביצוע הבימתי של המתיאוס פאסיון ברלין / תל-אביב
– שבין היתר כללה, מעין גשר עץ שיצא מהבמה אל עבר מושבי הקהל, ושימש את הזמרים לצעוד עליו, לבוא לתוך הקהל, כמו כדי לקרב את המסרים של יצירתו של יוהאן סבסטיאן באך, המאמין הלותרני המסור, הדואב ומבכה את יסוריו וסבלותיו של ישו הנוצרי – “שה האלוהים” [ Lamm Gottes ] לפי סיפור הפאסיון לפי מתיאוס, והכל לאזניו ולעיניו של הקהל התל-אביבי, יהודים בני דת משה וישראל, שאינם מאמינים בישו הנוצרי, ואפילו מסתייגים מתורתו, וחלקם אינם מוכנים לשכוח את הצרות ואת התלאות ואת הרדיפות שעברו אבותיהם מנחת זרועם של מאמיני ישו לדורותיהם.
הביצוע בבית האופרה בתל-אביב הותיר בי את רושמו העמוק, ובעקבות זאת כתבתי וערכתי את הרשימות בנושא המתיאוס פאסיון אליו התיחסתי כאל :
“… סיפור מסע-של סבל וייסורים. אנו קוראים אותו כאן קריאה ‘חילונית’ ;
סיפור על סבלו של ישו. סיפור על סבלו של אדם. כל אדם. אדם באשר הוא אדם.”
תחושה דומה עלתה בי בעת שצפיתי בסרט “Embarme Dich – The Matthaus passion stories” – שענינו לכאורה מוזיקה דתית מובהקת – אך מתחת לשכבות המסרים הדתיים הברורים, שהם ללא ספק, ליבה של היצירה בראייתו של באך, שחיבר אותה במסגרת תפקידיו המוזיקליים-דתיים בכנסיית תומאס בלייפציג – רוחשים מסרים כלל אנושיים – היפים לכל מקום ולכל זמן, ורלוונטיים לבני דת כל שהיא, כמו גם לחסרי דת, – בדומה לאותה קריאה בה קראתי את ה”פאסיון על פי מתי” לאחר הביצוע האופראי בחודש מרץ 2002.”
כיוון שהקינה נכתבה על רקע המאורעות שהתרחשו בארץ בחודש הימים שעבר מיום 22.2.2002 – המועד בו צפיתי בביצוע הבימתי המרשים של ה”מתיאוס פאסיון” במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב – ועד שהעליתי את הפוסטים בנושא – ביום 26.3.2002 – והימים ימי ה”אינתיפדה השניה” שהיתה רוויה מאורעות קשים וקורבנות רבים בגוף ובנפש, וביחוד בחודש מרץ 2002 שלימים צויין כ“חודש מרץ השחור” – וכדי להבין את הקרע לדברי הקינה שכתבתי אז – שאני חוזר ומעלה אותם בסופו של פוסט זה – מילה במילה כפי שנכתבו ופורסמו ביום 26.2.2002 – אני מרשה לעצמי להקדים לדברי הקינה האישית שלי – ציטוט מויקיפדיה בנושא “חודש מרץ השחור”.
אמנם, ימים אלה בחודש יוני 2016, אינם כה חמורים וכה מדממים, כפי שהיו ימי האינתיפדה השניה – אך עדיין שפיכות הדמים נמשכת – ולכן מצאתי לנכון לחזור ולהביא את דברי הקינה שכתבתי אז, בהיותם, לדאבון הלב, אקטואליים גם בימים אלה.
♦
החלק השני של המתיאוס פאסיון מתחיל לאחר שבסוף החלק הראשון ישו נעצר ותלמידיו נטשו אותו.
החלק השני נפתח באריה לאלט ולמקהלה:
אה! עתה ישוע שלי איננו ! 30 [36]
Ach! nun ist mein Jesus hin !
II-30 – Ach, Nun Ist Mein Jesus Hin
ממשיך האוונגליסט ומספר כי ישו הועבר לידי הכהן הגדול כייפה שנועץ עם אנשי הסנהדרין מה יהיה בסופו – והם חיפשו כנגדו עדי שקר כדי להמיתו – אך לא מצאו.
על כך תבוא תגובת המקהלה בכוראל
אותי שפט העולם במרמה 31 [37]
Mir hat die Welt truglich gerichr’
II-32 – Mir Hat Die Welt Trüglich Gericht’t
שני עדי השקר אכן יופיעו בפני הסנהדרין שטענו כאילו ישו אמר שהוא יכול להרוס את המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים
ולהטחת הכהן הגדול – “אינך משיב דבר על מה שאלה מעידים נגדך”
המספר מדווח : “אולם ישו שתק”
Aber Jesus schwieg stille
הרצ’יטטיב “אך ישו שתק” מספר 33 [39] [ הסוף ]
הרצטטיב הבא הוא של זמר הטנור המזמין את המאזינים לקבל כי שתיקתו של ישו כאות לרחמיו עלינו ולמעננו. הוא ישא בסבלו ועלינו ללכת בעקבותיו וכמוהו להחריש.
התגובה לדברים אלה באה בצורה של אריה בה הוויולה-דה-גמבה – משמשת הקדמה לשירת זמר הטנור
סבלנות ! 35 [41]
Gedult!
הכהן הגדול עובר לחקירה ישירה של ישו ושואלו שאלה ישירה:
אני משביע אותך באלוהים חיים שתאמר לנו אם אתה המשיח בן אלוהים ?
וישו משיבו:
“אתה אמרת, אך אני אומר לכם, מעתה תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני שמיים”
בתגובה לכך קרע הכהן הגדול את בגדיו והצהיר –
“מגדף הוא. מה לנו עוד צורך בעדים ? הנה כעת שמעתם את הגידוף. מה דעתכם?”
ישו בפני הכהן הגדול 1480-1495
ודעת המקהלה – “העם”, ההמון ברורה ואף נחרצת
בן מוות הוא!
Er ist des Todes schuldung!
II-36-Er ist des Todes schulding
כלומר הרעיון להמית את ישו, צומח מההמון הנוהג כאספסוף.
עתה תופיע השפלתו הפיזית הראשונה של ישו. האוונגליסט מספר למאזינים כי:
“ואז ירקו בפניו והכהו באגרוף גם סטרו לו ואמרו: “נבא לנו המשיח מיהו המכה אותך”:
הצייר מתיאס גרינוואלד מפרש התעלולת זו ומדמה את מצבו של ישו הסופג מכות מכיוונים שונים, כאילו עיניו מכוסות במטפחת ואין הוא יכול לראות את המכים בו – כשההמון מנסה להשפילו ול”הוכיח” לו כי אינו בעל כה נבואי.
מתיאס גרונוואלד – “מיהו המכה אותך”
מצב הרוח ישתנה והמקהלה – הפעם כמיצגת את המאמינים – תשיר כוראל אוהד לדמותו של הסובל והמושפל:
הכוראל : מיהו שבך כה פגע 37 [44]
Wer hat dich do geschlagen
II-37-Wer Hat Dich So Geschalgen
הכוראל המנחם והמרגיע הזה, מבוסס על מנגינת ה”כוראל החוזר” שכבר הכרנו בחלק הראשון של סיפור עלילת המתיאוס פאסיון.
השימוש בכוראל מאפשר לקהל המאזינים / המאמינים להצטרף לשירת המקהלה, ובכך להגביר את הזדהותם עם סיפור העלילה וסבלותיו של ישו.
הדמעות והבכי
ההשפלה הגופנית שעבר זה עתה ישו, אינה מספקת ככל הנראה, ונחוצה עוד השפלה רוחנית ועוד יאוש שמחלחל לנפשו.
הנה הדברים כפי הם מתוארים בבשורה על פי מתי:
“וּפֶטְרוֹס יָשַׁב מִחוּץ לַבַּיִת בֶּחָצֵר וַתִּגַּשׁ אֵלָיו שִׁפְחָה אַחַת לֵאמֹר גַּם־אַתָּה הָיִיתָ עִם־יֵשׁוּעַ הַגָּלִילִי׃ 70 וַיְכַחֵשׁ בִּפְנֵי כֻלָּם לֵאמֹר לֹא יָדַעְתִּי מָה־אַתְּ אֹמָרֶת׃ 71 וַיַּעֲבֹר אֶל־פֶּתַח הַשַׁעַר וַתֵּרֶא אוֹתוֹ אַחֶרֶת וַתֹּאמֶר לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁם גַּם־זֶה הָיָה עִם־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי׃ 72 וַיּוֹסֶף לְכַחֵשׁ וַיִּשָׁבַע לֵאמֹר לֹא יָדַעְתִּי אֶת־הָאִישׁ׃ 73 וּמְעַט אַחֲרֵי־כֵן וַיִּגְּשׁוּ הָעֹמְדִים שָׁם וַיֹּאמְרוּ אֶל־פֶּטְרוֹס אֲבָל גַּם־אַתָּה מֵהֶם כִּי גַם־לְשׁוֹנְךָ מְגַלָּה אוֹתָךְ׃ 74 וַיָּחֶל לְהַחֲרִים אֶת־נַפְשׁוֹ וּלְהִשָׁבֵע לֵאמֹר לֹא יָדַעְתִּי אֶת־הָאִישׁ וּמִיָּד קָרָא הַתַּרְנְגוֹל׃ 75
וַיִּזְכֹּר פֶּטְרוֹס אֶת־דְּבַר יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל תְּכַחֵשׁ בִּי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים
וַיֵּצֵא הַחוּצָה וַיְמָרֵר בַּבֶּכִי׃
את הדברים האחרונים על בכיו של ישו מזכיר האוונגליט במפורש ואומר:
“כי ישו יצא החוצה ובכה בכי מר”
בסרטו של רמון גירין “Embarme dich Matthaus Pasion Stories ” משולבים דבריו של הבמאי האמריקאי פטר סלס [ לא הקומיקאי הבריטי הידוע בעל השם הדומה ], מי שביים את הביצוע של המתיאוס פאסיון עם המנצח סימון ראטל בפילהרמונית של ברלין [ שדוגמאות ממנה שילבתי ברשימות אלה ] המדגיש את חשיבות הבכי והדמעות – ביצירה ובחיים בכלל.
להלן מבחר התבטאויות הבמאי פטר סלרס בענין הדמעות והבכי, מצוטטות מתוך הסרט של רמון גירין:
בכיו המר של ישו – זכה לטיפול מוזיקלי מרגש במיוחד מידיו של באך, באריה לאלט ” רחם – נא Embarme Dich “
האריה לקול אלט המכונה Embarme Dich מתוך ה”מתיאוס פאסיון” היא ככל הנראה המפורסמת מבין הקטעים המוזיקליים הרבים המרכיבים יצירת ענקים זו של באך.
הקשה על הצירוף “Embarme Dich” באתר YouTube ,תאחזר, תוך פחות משניות, לא פחות מ 83,700 תוצאות !
מילותיו של הנביא יחזקאל “קינים וָהֶגה וָהִי” ##הִיא (המגילה) כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי" (יחזקאל ב י) הולמות אריה מרטיטת-נפש זו, הבאה לענות על הצורך המטען הנפשי המצטבר אצל המאזין, למשמע מסע היסורים הפרוש לארכו של המתיאוס פאסיון, לפרוק את רגשותיו בבכי מר ובמספד.
האריה מבוססת על הטקסט הבא:
סך הכל שבע-עשרה מילים [ במקור הגרמני ]
שבע-עשרה מילים, שיוהאן סבסטיאן באך, ממולל בהן ולש בהם:
שָׁנָה ##מליצית: עשה דבר מסוים שנית. חזר על משהו. עשה משהו פעם נוספת. ושִׁנָּה ##גרם למשהו או למישהו להיות שונה או אחר. הכניס בו שינויים.
עבור באך, המקור לאותו נהי תמרורים הוא הפסוק המופיע בבשורה על פי מתי, כפי שצוטט לעיל:
האריה Embarme Dich – רחם-נא, מופיעה מיד לאחר שישו ספג את ההשפלה הפיזית הראשונה [ לאחר “שירקו בפניו והכוהו באגרוף” ואף שיטו בו והשפילוהו “נבא לנו, המשיח, מיהו המכה אותך?”
הבכי המר [ Bitterlich ] יבוא עקב הבדידות שישו מוצא עצמו מוקף בה: תלמידו יהודה בגד בו והסגירו, תלמידיו האחרים, מתרשלים בשמירה עליו, כאשר הם נרדמים על משמרתם, בעודו נושא תפילה ומבקש להחלץ מהמצב אליו נקלע – אך נראה כי עיקר המועקה המעיקה עליו היא הידיעה ההולכת ומתבהרת המחלחלת בתודעתו כי דינו נגזר, וכי העתיד הקרוב צופן לו – יסורים ומוות בצליבה.
בפוסט: [B] באך האריה: Erbarme Dich – רחם עלינו הצגתי ביצועים אחדים בשפות שונות של אותה אריה. עתה, כחלק מעבודת ההכנה של פוסט זה, ערכתי סרטון בו ניסיתי לתמצת את הארמזים שיהלום זה ביצירתו של של יוהאן סבסטיאן באך, מעלה בי:
כאן סרטון שערכתי בעקבות האריה :
באך נותן גם למקהלה את “זכות התגובה” – ומיד בתום האריה “רחם נא” משמיעה המקהלה “כוראל” חרישי ובו מעין תפילה כנועה על הכפרה שבקורבנו של ישו:
אם מפניך חמקתי 40 [48]
Bin ich gleich von dir gewichen
II-40- Bin Ich Gleich Von Dir Gewichen
ישו בפני פילאטוס
הכוהנים נועצים בינם לבין עצמם כיצד להמית את ישו. הם קשרוהו והובילו אותו לפילאטוס, הנציב הרומי השולט בירושלים
הירונימוס בוש – ישו בפני פילאטוס
כאשר יהודה איש קריות רואה את אשר עולל לישו בהסגרתו – הוא אומר “חטאתי, כי דם נקי הסגרתי” – המקהלה, “העם” – אינה חסה עליו ואינה מקבלת את חרטתו ומטיחה בו “זה עניינך” – והאוונגליסט, המספר מוסיף כי יהודה השליך את הכסף לבית האוצר – והלך ותלה את עצמו. הכהנים דחו את הכסף כאשר אמרו אסור להכניס את הכסף לבית המקדש – כי מחיר דמים הוא.
ואז ישמיע באך את אריית הבאס:
השיבו אלי את ישוע
Gebt mir meinen Jesum wieder
II-42- Gebt Mir Meinen Jesum Wieder
האונגליסט מספר כי נקנה שדה שישמש לקבורת ישו – כלומר דינו למיתה כבר נחרץ.
עתה פילאטוס חוקרו “אתה מלך היהודים” וישו חוזר לתשובה האניגמטית : “אתה אמרת”
ולא הוסיף להסביר והנציב חוזר ומעמת אותו עם טענות האשמות הכהנים והזקנים – להפתעתו הרבה של פילאטוס.
המתח הדרמטי עולה וגם בנקודה זו חוזר באך ומשלב את הכוראל החוזר – הפעם למילים:
נשבח את דרכיך 44[53]
Befiehl du deine Wege
הנציב היה נוהג לחון בחג אסיר אחד ולמסרו לידי העם ופילאטוס שואל את פי העם – את מי לשחרר את האסיר בראבא או ישו
והעם עונים בזעקת אימה – את באראבא
ו”מה יעשה בישו ?”
שואל פילאטוס והעם משיבו: “שיצלב”
את בר אבא 45 [A [ 54
Barabam !
לאחר השיא הדרמטי – הן מצד התוכן והן בביטויו המוזיקלי – משמיע לנו באך כוראל מרגיע המבקש לאמר:
כה מופלא במוזרותו הוא העונש הזה ! 46[55]
Wie wunderbarlich ist doch diese Strafe !
II-46- Wie Wunderbarlich Ist Doch Diese Strafe
כאשר שואל המוכר של הקרקע שנועדה לקבורת המוצא להורג מה רע עשה הנידון משיבה לו זמרת הסופראן
הוא לכולנו טוב עשה 48[57]
Er hat uns allen wohlgetan
II-48- Er Hat Uns Allen Wohlgetan
ומיד לאחר מכן תשמיע את אחת האריות היפות במתיאוס פאסיון – וראוי לשים לב לפתיחה בחליל ובקרן אנגלית
מאהבה 49[58]
Aus Liebe
II-49-Aria-Aus Liebe Will Mein Heiland Sterben
חרף מילות האהבה שמרעיפה זמרת הסופראן על ישו – הדברים אינם משכנעים את “ההמון” הזועק
שיצלב 50B
Las ihn kreuzigen!
פילאטוס – המבקש לרחוץ בנקיון-כפיו מכריז כי
“נקי אני מדמו של זה, זהו ענינכם”
וההמון – “העם” משיבים לו:
“דמו עלינו ועל בנינו”
את בר אבא שחרר ואילו את ישו הלקה ומסר לצליבה;
Michael Pacher 1495-1498 – Flagelltion
ובתגובה לכך תקונן זמרת האלט באריה נוגעת ללב:
ככל שתרבנה דמעות לחיי 52 [61]
Konnen Tranen meiner Wagen
בביצוע
Julia Hamari, Münchener Bach-Chor, Münchener Bach-Orchester, Karl Richter 1971
ישו מובל לבית הממשל, והקהילו עליו את כל הגדוד, הפשטוהו מבגדיו והעטו עליו מעיל שני, ושרגו עטרת קוצים לראשו והתלוצצו בו באמרם :
“שלום לך מלך היהודים”
Dirk Bouts Christ Crowned With Thorns
כאן יתן באך פתחון פה למקהלה [ ואף לקהל המאזינים והמאמינים ] בכוראל
O Haupt voll Blut und wurden ;
הכוראל “הו ראש מלא דם” מספר 54 [ 63 ]
B-54 O Haupt Voll Blut Und Wunden
להלן מילות הכוראל
, הו ראש מלא בדם ופצעים
, מלא כאבים ומלא בוזים
עטור בלעג , הו ראש
, עם כתר קוצים
שפעם זהר בהדרו , הו ראש
, בהוד ובתפארת גדולים
, עתה אבל חרפה גדולה
! יהולל על ידי
, פנים אציליות
שבאחת שקעו והתכווצו
, הגדול בכוחות העולם
; איכה שופדת
! איכה החוורת
, עיניך – מיהו זה שאת אור
, אליו שום אור אחר לא ישווה
?ללא בושה כיבה
O Haupt voll Blut und Wunden,
Voll Schmerz und voller Hohn,
O Haupt, zu Spott gebunden
Mit einer Dornenkron,
O Haupt, sonst schön gezieret
Mit höchster Ehr und Zier,
Jetzt aber hoch schimpfieret,
Gegrüßet seist du mir!
Du edles Angesichte,
Dafür sonst schrickt und scheut
Das große Weltgerichte,
Wie bist du so bespeit;
Wie bist du so erbleichet!
Wer hat dein Augenlicht,
Dem sonst kein Licht nicht gleichet,
So schändlich zugericht’?
כוראל מרשים זה, שהמוזיקה שלו – הוא ה”כוראל החוזר” מתנגנת חמש פעמים לאורכו של ה”מתיאוס פאסיון”, לא חובר על ידי באך אלא על ידי שניים אחרים:
את המוזיקה הלחין הקומפוזיטור הנס ליאו האסלר Hans leo Hassler 1564-1612 שבמקור חיבר את המוזיקה כשיר אהבה כפי שניתן לשמוע בקישור זה
שיר אהבה זה התגלגל והיה לכוראל לטקס אשכבה. מחבר הטקסט הוא פאול גרהארט שנודע כמחבר המנונות פרוטסטנטיים לכנסיות.
אלברט שוייצר, מגדולי המומחים לבאך, שהקדיש למחקר עלבאך ,שנים רבות מחייו מציין בספרו – בן שני הכרכים על חייו ויצירתו של באך כי בסופו של דבר
“מנגינה זו [ של הכוראל החוזר ] הפכה להיות המנגינה החשובה ביותר במתיאוס פאסיון של באך”
מתוך ספרו של אלברט שוייצר על באך ויצירתו
נחזור להשתלשלות הענינים:
לאחר שהשפילו את ישו הוא מובל בדרכו להצלב כשהוא נושא את הצלב על כתפיו:
הירונימוס בוש – ישו נושא את הצלב מלווה בעדת שונאיו
באך, משמיע לנו כאן אריה של זמר הבאס – ובה מסר “דיאלקטי” :
הצלב עליו עומד ישו להצלב הוא “צלב מתוק” שכן ישו הוא קורבן, וככל שתכבד עליו סאת סבלו – כך אותו סבל יסייע לו לשאת אותו:
בוא , צלב מתוק, כך אומר,
ישוע שלי, תנהו תמיד לי !
גם אם סאת סבלי תכבד ,
כך תעזור לי אותו לשאת.
Komm, süßes Kreuz, so will ich sagen,
Mein Jesu, gib es immer her!
Wird mir mein Leiden einst zu schwer,
So hilfst du mir es selber tragen.
57 Komm, süßes Kreuz, so will ich sagen,
בוא, צלב מתוק
II-57-D-Komm, susses Kreuz, so will ich sagen
מסעו של ישו נושא את הצלב על גבו, שילימים יוודע כ”וויה-דלורוסה” [ “דרך-היסורים “] מגיע למקום הנקרא :
“גולגלתא כלומר מקום הגולגולת”
ושם נתנו לו לשתות יין מהול במרורת צמח הראש, וצלבו אותו:
יאן ואן-דייק: גופתו של ישו לאחר הצליבה
ואחרי שצלבו אותו חילקו את בגדיו לפי גורל, ומעל ראשו שמו את השלט המלגלג “ישוע מלך היהודים” – לצידם של שני שודדים; והעוברים ושבים גידפו אותו.
באך נותן ביטוי לזעם ההמון נגד ישו ולזלזול בו בהתפרצות של המקהלה – היא במקרה זה “העם” – המגיב על צליבתו באמירות ציניות השמות אותו ללעג ולקלס:
מי שהתיימר לטעון כי הוא יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו בשלושה ימים –
“אם בן האלוהים אתה, רד מן הצלב”
והאוונגליסט מדווח כי ראשי הכהנים והסופרים והזקנים התלוצצו על חשבונו של ישו – והמקהלה שבה ומביאה את דברם הציני והמלגלג:
“אחרים הושיע ; את עצמו אינו יכול להושיע?! מלך ישראל הוא ! שירד מן הצלב…”
Der du den Temple Gottes zerbrichts 58b
ההורס את בית המקדש
III-58- Und Da Sie An Die Staette Kamen
כנגד שנאת וזלזול ההמון בישו הצלוב, באך משמיע לנו את רחשי לב היחיד באמצעות רצ’יטטיב של זמת האלט:
59 Ach Golgatha, unselges Golgatha
אה גולגתא, מרת-גורל גולגתא
עתה כשהוא צלוב על הצלב, ונושם את נשימותיו האחרונות, לפני שישיב נשמתו לבורא, באך שם בפיו של ישו ציטוט מתהילים, כב’ 2 : פנייתו הנרגשת של ישו לאלוהים היא במילים המושרות בעברית:
“אלי אלי למה עזבתני”
בבשורה על פי מתי מופיע טקסט מורכב יותר :
“וּכְעֵת הַשָׁעָה הַתְּשִׁיעִית וַיִּזְעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי וְהוּא אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי”׃
המקהלה שואלת בנימה שהפעם היא פחות עוקצנית :
“הבא נראה אם יבוא אליהו להציל אותו” .
“וישוע צעק בקול גדול ונפח את נשמתו”
בקטע הוידאו הבא ניתן לראות סצינה זו – ואת פנייתו של ישו לאלוהיו – בעברית ! [ לפי הנוסח המופיע בתהילים ולא לפי הנוסח המופיע בבשורה על פי מתי כפי שצוטטה לעיל:
לאחר פנייתו של ישו בעברית לאלוהיו, ולאחר מותו, תשתנה האווירה כפי שהדבר מוצא ביטויו בשירת המקהלה:
באך, חוזר כאן אל המוזיקה של ה”כוראל החוזר” – הפעם המוזיקה של הכוראל היא מוזיקה של קינה מרה והשתתפות בצער.
מילות הכוראל הנשמעות בקטע הוידאו הן:
,כאשר בסופי עליי להפרד
, אל נא תפרד ממני
, כאשר עלי את המוות לשאת
! אז עמוד נא לצדי
כאשר תמלא חרדה
, את לבי
הסר ממני את הפחד
!בכח פחדך וכאבך
Wenn ich einmal soll scheiden,
So scheide nicht von mir,
Wenn ich den Tod soll leiden,
So tritt du denn herfür!
Wenn mir am allerbängsten
Wird um das Herze sein,
So reiß mich aus den Ängsten
Kraft deiner Angst und Pein!
עתה, עם מותו של ישו, מספר לנו הפאסיון ארוע הרה גורל – ארוע “שלא מעלמא הדין”, הדהוד לחזון תחיית המתים של הנביא יחזקאל :
“נקרעה פרוגת המקדש לשתים מלמעלה עד למטה:
הארץ רעדה, הסלעים נבקעו,
הקברים נפתחו וגופות רבות של קדושים, ישני עפר נעורו.
הם יצאו מן הקברים אחרי שהוא קם, נכנסו לעיר הקודש ונראו לרבים”
עתה למראה תחיית המתים הזו שרה המקהלה:
“באמת בן-אלוהים היה זה”
בין המקוננות על ישו היו מרים המגדלית, מרים אם יעקב ויוסף ואמם של בני זבדי.
לעת ערב בא איש עשיר אל פילטוס וביקש את גופת ישו ופילטוס ציווה למסור לו את הגופה.
באך מספק למאזינים את אוירת אותו ערב ברצ’יטטיב המושר על ידי זמר הבאס, המספר כי בערב כאשר נעשה קריר
“נפילתו של אדם היתה ברורה. בערב התגבר המושיע עליה, בערב שבה היונה נושאת ענף זית בפיה”
“הו זמן יקר, הו עת ערב”
שר הזמר,
“עשיית השלום עם אלוהים הושלמה. סיפור ישוע על הצלב הסתיים, גופו הגיע למנוחה”
“הו נפש אהובה, בקשי,
לכי כי תנוח גופת ישוע עמך,
הו ישוע, הו זכרון נהדר !”
Am Abend, du es kuhle war 64
בערב, כאשר נעשה קריר
III-64 – Am Abend Da Es Kuehle War
ומיד בהמשך ישיר זמר הבאס את האריה:
Mache dich, mein Herz, rein
אנא, לבי, הטהר
III-65- Mache Dich, Mein Herze
באוירה זו של השלמה ופיוס, עם סבלותיו של ישו ועם מותו, כקרבן עבור האנושות, וקבלת הדין, יביא באך את יצירת הענקים שלו לסיום
במקהלה המסיימת.
המקהלה המסיימת בבניצוח קארל ריכטר
תם סיפור העלילה של “מתיאוס פאסיון”
♦ ♦ ♦
להלן ציטוט מויקיפדיה בנושא “חודש מרץ השחור” – הוא הרקע לקינה שחוברה ופורסמה במקורה ביום 26.3.2002 – ומובאת בהמשך:
ערכים מורחבים – מבצע חומת מגן
התדרדרות צבאית חלה גם בשטחים כשב־19 בפברואר נהרגו 6 חיילים בתקיפת מחסום עין עריק על ידי חולייה פלסטינית ושלושה ימים לאחר מכן הרג צה”ל 50 שוטרים פלסטינים במבצע הגדול הראשון נגדם. ככלל, החל מאמצע ינואר 2002 הטרור שוב גבר והגיע לשיאו בחודש “מרץ השחור” שבו נרצחו למעלה מ־135 ישראלים בפיגועי התאבדות שהתרחשו בתדירות יומיומית:
ב־2 במרץ נרצחו 11 אזרחים בשכונת בית ישראל בירושלים, למחרת נרצחו 7 חיילים ו־3 אזרחים לידעפרה, ב־7 במרץ נרצחו 5 מתלמידי הישיבה בעצמונה, ב־9 במרץ נרצחו 11 בפיגוע בקפה מומנט בירושלים, ב־20 במרץ נרצחו 7 בפיגוע התאבדות ליד כלא מגידו והשיא היה בפיגוע במלון פארק בנתניה ב־27 במרץ שבו נרצחו 30 איש. בסה”כ אירעו ב־27 הימים הראשונים של מרץ 23 פיגועים בשטחים ובישראל. בתגובה לאירועים אלו תקפה ישראל את השוטרים הפלסטינים ואת ארגוני הטרור במתקפה חסרת תקדים וב־10 במרץ הודיע הרמטכ”ל מופז כי כ־200 פלסטינים נהרגו על ידי ישראל. ניסיון של שרון למנוע את התדרדרות המצב על ידי ויתור על הדרישה של “שבעת ימי השקט” ב־8 במרץ לא הצליח למנוע את ההתדרדרות המהירה במצב. גם הגעתו של זיני השליח האמריקאי לאזור ב־14 במרץ לא מנעה את התדרדרות המצב. בסופו של דבר לאחר הפיגוע בנתניה בערב ליל הסדר הורתה ממשלת ישראל על פתיחת מבצע חומת מגן, שבמהלכו נכבשו כמעט כל הערים הפלסטיניות בשטחי יהודה ושומרון.
במסגרת המבצע, נהרגו כ-500 פלסטינים, נתפסו מבוקשים רבים, הוחרמו מאות כלי נשק שונים, ואף נתפסו מסמכים רבים הקושרים את ערפאת ואת הרשות הפלסטינית לפעילות טרור. ערפאת עצמו בודד במוקטעה שברמאללה, לאחר שרובו של המבנה השלטוני נהרס, ולא הורשה לצאת משם. מוקדי ההתנגדות החזקים ביותר במבצע, היו שכם וג’נין. בקרב בג’נין השתמש צה”ל בדחפורי D9 משוריינים על מנת להכריע את הפלסטינים החמושים, להרוס תשתיות טרור ולסלק מטעני חבלה. דחפורים אלו השאירו הרס במחנה הפליטים ג’נין. בבית לחם ברחו מבוקשים לתוך כנסיית המולד, ורק ולאחר משא ומתן ממושך והתערבות של מדינות שונות, הם יצאו והיגרו למדינות שהסכימו לקלוט אותם. מאז המבצע יצא צה”ל מערים אלה וחזר אליהן פעמים אחדות. כניסת כוחות צה”ל לערים נעשו על פי רוב לפי צרכים מבצעיים, במיוחד לפי התרעות ממוקדות על מעבדות נפץ ופיגועי התאבדות.
גם במהלך המבצע ואחריו התרחשו פיגועי תופת נגד ישראל (ב־31 במרץ התרחשו פיגוע במסעדת מצה בחיפה שבו נרצחו 15 איש ופיגוע באפרת שבו נפצעו 6 אנשים), אך הם פחתו באופן ניכר ומוקד הפעילות הדרים לאזור חברון וההתקפות עברו אל תל אביב וירושלים מאחר שמרכזי הטרור בג’נין ושכם ספגו מכות קשות במבצע “חומת מגן”.
♦ ♦ ♦
ק י נ ה
על הנרצחים בכדור ובמטען הנפץ; בפצצה ובמוקש; ברימון ובאש ובפגיון המרצחים;
ועל הפצועים, ועל שבעים ושבעה מדורי גהינום העוברים על היתומים ועל האלמנות ועל המשפחות ששכלו את יקירהן, במרחץ הדמים המשתולל באיזורנו מזה זמן רב מידי.
את העבודה על מצגת זו התחלתי ב 22 בפברואר 2002, בעקבות צפייתי-האזנתי בהתפעלות בביצוע הבימתי של המתיאוס-פאסיון במשכן לאומניות בתל-אביב, ומאז, אל עומק הלילות העגומים והכואבים, הייתי יושב ואוסף את החומר ומארגנו ולומד וחוקר ושוקע בתוך מכלול היצירות המספרות במילה ; בצבע ובצליל את מסע הסבל והיסוריו של איש אחד – ישו שמו.
בלילות כואבים אלה ליוו אותי סיפורו של ישו האיש, ציוריהם של הציירים שתיארו את סבל היחיד הזה, והמוזיקה הטראגית של יוהאן סבסטיאן באך, שאינה משה מאזני, והולכת ומוליכה אותי באשר אפנה, והיה בה לנחם נחמה-פורתא את הנפש הדואבת, על הסבל והיסורים, ועל הכאב ועל היגון, ועל הדם הניגר ועל הבשר הנקרע, באותם זמנים ממש, של כל קורבנותיו חסרי-הישע של הסכסוך העקוב משנאה, מדם ומהרג המתחולל כאן, בארץ בה הילך ישו לפני כאלפיים שנה.
לקורבנות שוא אלה אני מקדיש את העבודה הרבה שהשקעתי בעיצוב מצגת זו.
ערב הפסח שנת 2002, כ 1969 שנים לאחר שארעו הארועים המסופרים בפאסיון.
26.3.2002
13.6.2016
♦ ♦ ♦
___________________________________________________
פוסטים בנושא ה”מתיאוס פאסיון” / הסעודה האחרונה
____________________________________________________
[01] באך – מתיאוס פאסיון מהדתי אל האנושי
[02] באך – וליאונרדו דה-וינצי – “התכתבות” בסעודה האחרונה
[03] באך- המוזיקה במתיאוס פאסיון – הקדמה
[04] באך – מתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק ראשון
[05] באך – מתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק שני סיום וקינה
____________________________________________
פוסטים של קטעים נבחרים מהמתיאוס פאסיון
____________________________________________
[A] באך האריה: ! Blute nur. du liebes Herz – דם בלבד, לב אהוב
[B] באך האריה: Erbarme Dich – רחם עלינו-מבחר ביצועים
[C] מאסר וסערה
[E] קִנִים וָהֶגֶה וָהִי – הרהורי וידאו על Embarme Dich
