.

ישו המתייסר

1515 – Lukas Cranach der Alter 

 

 

דברי מבוא והקשר

פרק זה הוא הרביעי בסדרת הפוסטים בנושא המתיאוס פאסיון, כשהבסיס להם הם פוסטים  שהעליתי לאתר “מילים” הקודם בשנת 2002.

בפרק זה אמשיך לעקוב אחר עלילת המתיאוס פאסיון תוך דגש על הלבוש המוזיקלי שהלביש באך את סיפור העלילה.

יצירתו זו של י.ס. באך היא מרחבות-ההיקף ומהמורכבות ביצירותיו, ונחוצה השקעה של זמן ולימוד כדי להקיף את מלוא יופיה ועצמתה של היצירה.

כפי שכבר ציינתי בפוסט : [03] באך- המוזיקה במתיאוס פאסיון – הקדמה  ראוי לשים לב למבנה מוזיקלי אופייני החוזר ונשנה, פחות או יותר לאורכה של כל היצירה:

מבנה זה ניתן להגדירו כמבנה של מעין “דו-שיח” ולעתים אף “תלת-שיח”. 

באך בחר לכתוב את היצירה לשתי תזמורות ולשתי מקהלות ה”משוחחות” ומגיבות אחת לשניה [ כמו בפרק הפתיחה התזמורתית המרשים וזמרת שלוש מקהלות  המצטרפות.

גם המשכה של היצירה בנוי על מעין “שיח” המתבטא ב:

“אמירה”

[ או “הצהרה” או הצגת אירוע או מסר מסויים ] המובאים בדרך כלל מפיו של ה”אונגליסט”[ הוא “המספר” ], ולעתים גם מפיהם של אחרים ואף מפיו של  ישו עצמו ;

בתגובה ל”אמירה” מועברת תשומת הלב למה שניתן לכנות כ”תגובות” ואלה הן משני סוגים עיקריים:

 

“תגובת המקהלה”

המסמלת לענין זה את “העם” / ה”מאזינים” / ה”מאמינים” [ מעין מקהלה-יוונית המגיבה תגובה מרחשי ליבו של ה”כלל” לאמירתו של האונגליסט. תגובות אלה תבואנה בצורה של “שירת המקהלה” או בצורה של “כוראלים” ששיבץ באך במהלך היצירה. ה”כוראלים”, שהם פרקי שירה פרוטסטנטיים, שהיו מושרים יחד עם קהל המתפללים, והיו מוכרים לקהל המאזינים בתקופתו – זימנו להם הזדמנות להצטרף לשירה – ומעבר לכך, לצרף אץ ליבם ונפשם, ולהזדהות עם סיפור העלילה ו”להביע” באמצעות שירת הכוראלים את רחשי ליבם להתרחשויות שעל הבמה.

 

“תגובת היחיד”

בצד “תגובת הכלל” נתן באך גם מקום וביטוי לתחושות האינטימיות יותר של היחיד – והלחין רחשי לב אינטימיים אלה בצורה של תגובות “אינדיבידואליות” כ”אריות”, לקול אחד ולעתים לשני קולות ואף כמעין שיח עם המקהלה – אריות אלה מצטיינות בהבעות רגש מרגשות במיוחד והם מלוות בדרך כלל בליווי של כלי נשיפה או כלי מיתר סולו.

 

 ♥

מפאת ארכו של המתאוס פאסיון הוא חולק על ידי באך עצמו לשני חלקים – כדי לאפשר גם הפסקה הן לנגנים והן לזמרים והן לקהל המאזינים.  גם אנחנו נשמור על חלוקה זו ופוסט זה יציג את החלק הראשון של המתיאוס פאסיון – ובפוסט נוסף יוצג החלק השני.

 

ה”מתיאוס פאסיון” – חלק א’

 

 1. פתיחה

היצירה נפתחת בפתיחה תזמורתית מרשימה

 קישור

אליה מצטרפות שלוש המקהלות בקריאה דרמטית אל המאמינים – הם המאזינים: “באנה, בנות, עזרו לי לקונן”  1 [1]

קישור

( על אלה הרחבתי בפוסט [01] באך – המתיאוס פאסיון מהדתי אל האנושי – חלק ראשון )

 

במהלך סעודת החג, היא “הסעודה האחרונה” ( עליה הרחבתי בפוסט [02] באך – וליאונרדו דה-וינצי – “התכתבות” בסעודה האחרונה  ), מסבים ישו ו-12 תלמידיו לשולחן סעודת החג ובמהלך הסעודה החגיגית, מטיל ישו את התנבאותו וחששו כי “אחד מכם ימסור אותי” – כלומר יסגיר אותו.

התגובה הראשונה להטחת האשמה זו היא תגובתה של המקהלה בכוראל, המביע את הזדהות הקהל עם חפותו של ישו והאהבה אליו:

 2. כוראל – מה עשית רע, אהוב ליבי ישוע

I-3-Choral- Herzliebster Jesu, was hast du verbrochen

המתח ועמו הזעם יגברו כאשר יספר האוונגליסט כי ראשי הכהנים שילמו ליהודה איש קריות שלושים שקלי כסף בעבור הסגרתו של ישו.

התגובה הרגשית לא תאחר לבוא באריית-סופראן מרגשת, במהלכה ייזרעו זרעי ההתנבאות על גורלו המר של ישו שדמו ישפך:

 3. תגובה באריה לסופראן :

 דם בלבד, לב אהוב – מספר 8 [12] 

! Blute nur. du liebes Herz 

I-8-ARIA- Blute nur, du liebes Herz

 

 4. תגובת המקהלה 

וכשישו חוזר ואומר בפני תלמידיו כי אחד מהם יסגיר אותו, תבוא תגובת המקהלה בה מצטדקים התלמידים כלפי האשמתו של ישו כי אחד מהם ימסור אותו ואחד עשה מהם “זועקים” בשאלה :

“האני הוא, אדוני ? ” 

Herr. bin ich’s ?

1-1-matt-3

 

 

 

 

בקטע הוידאו כאן שני הקטעים ברצף:

 

 

 

 

המשך מסע היסורים

לאחר נסיון ההתנערות של התלמידים מהאשמתו של ישו כלפי תלמידיו, ניתנת רשות השירה למקהלה בצורה של כוראל המושר על ידי המקהלה .

המקהלה שרה כאן כוראל פרוטסטנטי שמילותיו חוברו על ידי  פאול גרהארד ( Paul Gerhardt 1607-1676 )  מחבר טקסטים דתיים רבים, שרבים מהם היו מושרים בתפילות בכנסיות הפורטסטנטיות שהיו פזורות ברחבי גרמניה.

השימוש שעשה באך במילים מוכרות אלה, להן הלחין את המוזיקה, נעשה כדי לאפשר לקהל המאזינים בפאסיון להצטרף למקהלה – ובכך להביע בפועל את השתתפותו והזדהותו הרגשית עם סיפור סבלו של ישו כפי שסופר והושר על במת המבצעים:

מילותיו של פאול גרהרד שבאך הלחין להן מוזיקה הן: 

Ich bin’s, ich sollte büßen,
An Händen und an Füßen
Gebunden in der Höll.
Die Geißeln und die Banden
Und was du ausgestanden,
Das hat verdienet meine Seel.

 ובתרגום

זהו זה, עלי לשלם,
כשידי ורגלי
כפותות בשאול.
השוטים והכבלים
ומה שסבלת,
המה יענישו נשמת

 

 5. הכוראל “זהו זה, עלי להתחרט”  מספר 10

Ich bin’s, ich sollte büßen 

A-10-Ich bins-bussen

 

לאחר פורקן זה שהעניק באך למאזיניו הוא חוזר למפגש הטעון בין ישו ובין יהודה איש קריות, מפגש במהלכו יטיח ישו בתלמיד:  מי שיטבול את ידו בקערה – הוא שיסגירו – מילים קשות ולאחרהן הנבואה על אחריתו : “האיש ההוא מוטב היה לו אלולא נולד” – נבואה שתגשים עצמה אחר כך כאשר יהודה איש קריות יאבד עצמו לדעת.

לאחר התנבאות קשה זו ימשיל ישו את המשל על הלחם שהוא גופו והיין שהוא דמו.

בשיא רגשי זה חש באך צורך לתת פורקן נוסף לכאב ולסבל העתיד לבוא על ישו והוא שם בפיה של זמרת הסופראן את האריה “אני את ליבי לך אתן” בו תביע את רחשי הזדהותה המלאה עם מר גורלו של ישו:

 

  6. האריה “אני את ליבי לך אתן”  מספר 13 [19] 

Ich will dir mein Herze schenken

 A-15- Ich will dir mein Herze schenken

 

האונגליסט מוסיף ומספר כי לאחר ששרו את ההלל [ באריית הסופראן ] יצאו ישו ותלמידיו אל ההר וכאן מוסיף ישו ומטיח בהם האשמה חמורה יותר:

“אתם כולכם תכשלו בגללי הלילה, שהרי כתוב : ‘אכה את הרועה ותפוצינה הצאן’ אבל אחרי שאקום, אלך לפניכם לגליל”.

כאן ישלב באך לראשונה את הכוראל –

בפעם הראשונה תופיע מנגינה זו בדמותו של הכוראל 

 7. הכוראל “הכירני שומרי, רועי, נא קבלני”   מספר 15 [21]

   Erkenne mich, mein Hutter

I-15–21-Choral- Erkenne mich, mein Hüter

 

וכפי שפירטתי בפוסט [03] באך- המוזיקה במתיאוס פאסיון – הקדמה .

המנגינה של כוראל זה היתה במקורה מנגינה לשיר אהבה. לאחר מכן התגלגלה המנגינה והיתה לכוראל ששולב בהימנון קבורה, ובמקורה חוברה על ידי הקומפוזיטור הנס ליאו האסלר Hans leo Hassler 1564-1612 כפי שניתן לשמוע בקישור זה 

שהמוזיקה שלו תחזור ותתנגן עוד ארבע פעמים בהמשכו של המתיאוס פאסיון.

 

 

8. יגון [ חֶבְלֵי מָוֶת ] בגת-שמנים

 לאחר המילים הקשות של ישו כלפי יהודה – פורש ישו למקום הנקרא גת-שמנים: 

להלן סיפור המעשה כפי שהוא מופיע בבשורה על פי מתי

אַחֲרֵי־כֵן בָּא אִתָּם יֵשׁוּעַ אֶל־חָצֵר הַנִּקְרָא גַּת־שְׁמָנֵי וַיֹּאמֶר אֶל־הַתַּלְמִידִים שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עַד־אֲשֶׁר אֵלֵךְ שָׁמָּה וְהִתְפַּלָּלְתִּי׃ 37 וַיִּקַּח אִתּוֹ אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־שְׁנֵי בְּנֵי זַבְדָּי וַיָּחֶל לְהֵעָצֵב וְלָמוּג׃ 38 וַיֹּאמֶר לָהֶם נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת עִמְדוּ פֹה וְשִׁקְדוּ עִמִּי׃ 39 וַיֵּלֶךְ מְעַט מֵאִתָּם וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אָבִי אִם־יוּכַל לִהְיוֹת תַּעֲבָר־נָא מֵעָלַי הַכּוֹס הַזֹּאת אַךְ לֹא כִרְצוֹנִי כִּי אִם־כִּרְצוֹנֶךָ׃ 40 וַיָּבֹא אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיִּמְצָאֵם יְשֵׁנִים וַיֹּאמֶר אֶל־פֶּטְרוֹס הִנֵּה לֹא־הָיָה בִיכָלְתְּכֶם לִשְׁקֹד עִמִּי שָׁעָה אֶחַת׃ 41 שִׁקְדוּ וְהִתְפַּלְּלוּ פֶּן־תָּבֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן הֵן הָרוּחַ חֲפֵצָה וְהַבָּשָׂר רָפֶה׃ 42 וַיּוֹסֶף לָלֶכֶת־לוֹ שֵׁנִית וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אָבִי אִם־לֹא תוּכַל הַכּוֹס הַזֹּאת לַעֲבֹר מֵעָלַי בִּלְתִּי אִם אֶשְׁתֶּה אֹתָהּ יְהִי כִּרְצוֹנֶךָ׃ 43 וַיָּבֹא וַיִּמְצָאֵם גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת יְשֵׁנִים כִּי עֵינֵיהֶם כְּבֵדוֹת׃ 44 וַיַּנִּיחֵם וַיּוֹסֶף לָלֶכֶת וַיִּתְפַּלֵּל שְׁלִישִׁית בְּאָמְרוֹ עוֹד־הַפַּעַם כַּדָּבָר הַזֶּה׃ 45 וַיָּבֹא אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נוּמוּ עוֹד וְנוּחוּ הִנֵּה הַשָׁעָה קְרוֹבָה וּבֶן־הָאָדָם נִמְסָר בִּידֵי חַטָּאִים׃ 46 קוּמוּ וְנֵלֵכָה הִנֵּה הַמֹּסֵר אוֹתִי הֹלֵךְ וְקָרֵב׃ 47 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יְהוּדָה אֶחָד מִשְׁנֵים הֶעָשָׂר בָּא וְעִמּוֹ הָמוֹן רָב בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם׃

בגירסה המוקדמת של פוסט זה קראתי לפרק זה “יגון בגת שמנים” בעיקר על פי הכותרת לציורו המפורסם של אננדריאה מנטגנה Agony in the garden דבריו של ישו עצמו מרים יותר “נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת”  ואכן במילון “רב מילים” מצאתי את התרגום הבא למילה AGONY “יִסּוּרִים, סֵבֶל, עִנּוּי; חֶבְלֵי מָוֶת [שְׁאוֹל], דְּוַי”

Andrea Mantegna Agony in the garden    

 

ציור זה של אנדריאה מנטגנה, מציג, לפרטיו את הסצינה המתוארת בבשורה על פי מתי כפי שציטטתי לעיל: ברקע מוצגת ירושלים [ הדמיונית ] על חומותיה הבצורות, כאילו היתה עיר מבוצרת באיטליה של המאה ה 15 :

אם נשים לב מאחרי ישו העומד בראש הגבעה ונושא תפילתו מתקדמת שורה של חילים הצועדים במדי קרב וכלי נשקם בידם – מוכנים לקרב – כאשר בראשם יהודה איש קריות המצביע על הכיוון אליו עליהם להמשיך…

ישו עצמו, מודע לסיטואציה, שוקע בהלך רוח פסימי : “וַיָּחֶל לְהֵעָצֵב וְלָמוּג” ; הוא משתף אותם בתחושת הקץ המתקרב : “וַיֹּאמֶר לָהֶם נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת עִמְדוּ פֹה וְשִׁקְדוּ עִמִּי” בעודו מתרחק כדי להתבודד ולשאת תפילתו הוא פונה ל”אבי” [ הוא האל עצמו, או כפי שהוא מוצד בציורו של מנטגנה – כמקהלת מלאכים ] – ומבקש על נפשו – “וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אָבִי אִם־יוּכַל לִהְיוֹת תַּעֲבָר־נָא מֵעָלַי הַכּוֹס הַזֹּאת אַךְ לֹא כִרְצוֹנִי כִּי אִם־כִּרְצוֹנֶךָ”

 וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אָבִי אִם־יוּכַל לִהְיוֹת תַּעֲבָר־נָא מֵעָלַי הַכּוֹס הַזֹּאת אַךְ לֹא כִרְצוֹנִי כִּי אִם־כִּרְצוֹנֶךָ׃

 

 

בסיימו תפילה ראשונה זו מסתבר לו כי הלמידים אותם ביקש כי ישמרו עליו – נרדמו: הוא מתמלא כעס עליהם על כי לא שמרו עליו וחוזר לתפילתו השניה גם הפעם יבקש : “אָבִי אִם־לֹא תוּכַל הַכּוֹס הַזֹּאת לַעֲבֹר מֵעָלַי בִּלְתִּי אִם אֶשְׁתֶּה אֹתָהּ יְהִי כִּרְצוֹנֶךָ”  ׃ גם הפעם מצא את תלמידיו ישנים והוא מתבודד לתפילתו השלישית – בה חוזר על בקשתו על חייו , בקשה המהולה בנכונות לקבל את הדין.

גם הפעם תלמידיו נרדמו על משמרתם וביאושו כי רב הוא אומר: “נוּמוּ עוֹד וְנוּחוּ הִנֵּה הַשָׁעָה קְרוֹבָה וּבֶן־הָאָדָם נִמְסָר בִּידֵי חַטָּאִים”

הסצינה המתארת את ההתרחשות ב”גת-שמנים” מופיה במתיאוס פאסיון עם שלושת הפניות לאל.

בתפילה הראשונה, בה ניתן לצפות ולהאזין לזמר הממלא את תפקיד ה”אוונגגליסט” המספר את סיפור המעשה מצטט את דבריו של ישו עצמו – וראוי לשים לב לעומקם של הצלילים בהם אומר ישו את רחשי ליבו :

“וַיֹּאמֶר לָהֶם נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת עִמְדוּ פֹה וְשִׁקְדוּ עִמִּי” :

נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת

  

באך נותן במוזיקה שלו ביטוי לסבלו של היחיד – הוא ישו עליו מספר ה”אוונגליסט” הוא המספר את עלילות המתיאוס פאסיון – אך במקביל נותן באך פורקן מוזיקלי ורגשי למאזינים באמצעות שירת המקהלה המלווה את הפאסיון לכל אורכו.

בסעודה האחרונה משווה ישו את הלחם שהוא בוצע לבשרו ואת היין שהוא שותה לדמו. בתום הארוחה יצא עם תלמידו פטרוס ושני תלמידים נוספים לגת שמנים. שם יפרד מהתלמידים ויבקש להתרחק מהם מעט ולהתפלל בעצמו:

“ויחל להעצב ולמוג ויאמר להם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו עמי וילך מעט הלאה וייפול על פניו ויתפלל לאמור אבי אם יוכל להיות תעבר נא מעלי הכוס הזאת אך לא כרצוני כי אם כרצונך”

כתגובה מיידית על יאוש המוות שאחז בישו – מושמעת זעקת כאב:

 9. “הו כאב, ! כאן רוטט ומתייסר הלב ” מספר 19 [25 ]

O Schmerz! Hier zittert das gequälte Herz;

 A-19–O Schmerz!

 

 

 

10. הנשיקה וסערת הרגשות

Caravaggio – 1602  – The Kiss

 

ישו חש כי גורלו נחרץ, הוא נבגד, על ידי תלמידו, שאר תלמידיו אינם סרים למשמעתו, מצב רוחו מתעגם ויגון אוחזו:

“קומו ונלכה הנה הולך וקרב המוסר אותי עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יְהוּדָה אֶחָד מִשְׁנֵים הֶעָשָׂר בָּא וְעִמּוֹ הָמוֹן רָב בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם”

כפי שרמז עליו אנדריאה מנטגנה בציורו על גת שמנים

 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יְהוּדָה אֶחָד מִשְׁנֵים הֶעָשָׂר בָּא וְעִמּוֹ הָמוֹן רָב בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם 

הנשיקה, דווקא נשיקה, הבאה להעיד על ידידות, קירבה ואהבה, הופכת להיות – ברוח אירונית – אות שבאמצותו סימן יהודה איש קריות את ישו לאוסריו.

למה הצורך לסמנו?

ישו שנחשב כמורד בשלטון הכהנים בבית המקדש, אינו מוכר מספיק?

גם אירוע זה מתואר במתיאוס פאסיון – הן על ידי האונגליסט המספר את התרחשותם של הדברים – ומיד לאחר מכן נותן באך פתחון פה לרגשות: 

באך מתחיל באריה שהיא בפועל דואט לסופארן ולאלט – קולן של הנשים המקוננת מרה על תפיסתו של ישו:

 

 11. אריה (דואט) סופרן , אלט “כך ישו שלי עתה נלקח”  מספר 27א [33]

So ist mein Jesus nun gefangen

A-27a-So ist mein Jesus nun gefangen

אלא שבאך לא מסתפק בקינה זו של שתי הנשים המקוננות על מר גורלו של ישו. הוא נותן את רשות הזעקה גם למקהלה – היא קול ההמון הזועק זעקת שבר קשה, מיד בתום קינת הנשים:

בקטע הוידיאו להלן ניתן להתרשם מעוצמת הרגשות 

 

הנה מילות הזעם והתוכחה:

Sind Blitze, sind Donner in Wolken

verschwunden?

Eröffne den feurigen Abgrund, o Hölle,

Zertrümmre, verderbe, verschlinge, zerschelle

Mit plötzlicher Wut

Den falschen Verräter, das mördrische Blut!

 

ותרגומן לעברית

האם הברק, האם הרעם בעננים נעלמו?
פתח התהום המפחידה, הו שאול,
הנפצו, החרבו, הבלעו, התרסקו
בחמת-זעם פתאומית
הבוגד הכוזב, הדם הרצחני!

 

או בתרגום נוסף [ של בני הנדל]

 

 

מעוצמת ההתרגשות ישלוף, כפי שיספר האונגליסט, אחד מהאנשים שהיו עם ישו – הוא פטרוס המופיע בציורו של ליאונרדו דה וינצי מאחרי יהודה איש קריות כשבידו סכין 

פטרוס ובידו סכין – בה ישתמש לכריתת אזנו של עבד הכהן הגדול

את חרבו ויקצוץ באמצעותה את אזנו של עבד הכהן הגדול. כשראה ישו את הדבר גער בו שישיב את חרבו לנדנה כשהוא מזהיר:

“כל האוחזין בחרב – בחרב יאבדו”

“שמא חושב אתה שאיני יכול לבקש מאבי ומיד ימציא לי יותר משנים עשר לגיונות מלאכים?

אבל כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות ?

ואז יאמר ישוע לשומעיו:

“כמו על שודד יצאתם בחרבות ובמקלות ללתפוס אותי.. הרי יום יום ישבתי במקדש ולימדתי ולא שלחתם ייד לתפוס אותי. אך ככל זה קרה למען יתקיימו דברי הנביאים”

 

הבשורות הקשות הנשמעות מדבריו של ישו לתלמידיו נופלת ככל הנראה מבוכה בין תלמידיו שכן לפתע יספר לנו המספר כי:

“אז עזבוהו כל תלמידיו ווברחו:

 

ובכוראל “הו אדם בכה על חטאך הגדול”  שאלו מילותיו :

 

 , הו אדם, בכה על חטאך הגדול
לכן הנוצרי את חיק אביו
; נטש ובא אל הארץ
מבתולה טהורה וענוגה
, למעננו הוא כאן נולד
. שוקק המתווך להיות
, למתים חיים נתן
, והפיג כל חולי גם
, עד שהשעה הגיעה
, בה למעננו יוקרב
 וישא את הנטל הכבד של חטאנו

עד אלי הצלב יארך

  

O Mensch, bewein dein Sünde groß,
Darum Christus seins Vaters Schoß
Äußert und kam auf Erden;
Von einer Jungfrau rein und zart
Für uns er hie geboren ward,
Er wollt der Mittler werden.
Den Toten er das Leben gab
Und legt darbei all Krankheit ab,
Bis sich die Zeit herdrange,
Dass er für uns geopfert würd,
Trüg unsrer Sünden schwere Bürd
Wohl an dem Kreuze lange.

יבוא לסיומו חלקו הראשון של המתיאוס פאסיון – מעין “סגירת מעגל למקהלת הפתיחה שפתחה את הפאסיון בקינה על אשמתנו [ המאמינים ? האושות ? ] על כך שישו הוקרב כשה אלוהים התמים.

 

 

 

 

 

___________________________________________________

פוסטים בנושא ה”מתיאוס פאסיון” / הסעודה האחרונה

____________________________________________________

[01] באך – מתיאוס פאסיון מהדתי אל האנושי

[02] באך – וליאונרדו דה-וינצי – “התכתבות” בסעודה האחרונה

[03] באך- המוזיקה במתיאוס פאסיון – הקדמה 

[04] באך – מתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק ראשון

[05] באך – מתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק שני סיום וקינה 

 

____________________________________________

פוסטים של קטעים נבחרים מהמתיאוס פאסיון

____________________________________________ 

[A] באך האריה:  ! Blute nur. du liebes Herz – דם בלבד, לב אהוב

[B] באך האריה:  Erbarme Dich – רחם עלינו-מבחר ביצועים

[C] מאסר וסערה

[D] גת-שמנים

[E] קִנִים וָהֶגֶה וָהִי – הרהורי וידאו על Embarme Dich

[F] אלי אלי , למה עזבתני

 

 

 

 

 

 

 

פורסם על ידי Victor | ביום: 25 במאי, 2016 |[4,513] | קטגוריות: באך, יוהאן-סבסטיאן, קולות-Sounds | תגובות: 0 | להוספת תגובה לחץ כאן