הוא היה  מכוער וגאון; את אשתו מזה כ 15 שנה, העמיד בעמדת המיטרד:

היא, לעומת זאת, היתה יפה, מלאת אמביציות אומנותיות, אך חסרת כשרון של ממש; ובעלה ? הוא היה עשיר דיו ואת מבטחו שם בכספו – ובחר, במודע או בתמימות, לעצום עין…ולהתעלם.

הכל החל בקונצרט [ כמה רומנטי …] ב 16 במרץ 1852

הוא היה המנצח; היא נשבתה בכוחה המהפנט והסוחף של תרועת הטרומבונים בפתיחה ל”טנהויזר”;

 

https://www.dailymotion.com/video/x749m5u

 

קישור ישיא לוידאו

 

בעלה חשב שהוא יוכל לשמש קישוט חביב בסלון הבורגני השבע עד להתפקע אך המשמים שלהם, וחשב לספח אותו לחוג באי-ביתו.

ואשתו ? – אותה, אף אחד לא הביא בחשבון ב…. שלב זה.

הווילה החדשה בסגנון ניאו קלאסי היתה בשלבי הקמה, בליבו של גן רחב ידיים על הגבעה הצופה לעבר אגם ציריך;

והוא , האמן בעל השאיפות אך דל האמצעים, הרדוף על ידי נושים, והרודף אחר נשים, הוזמן על ידי בעלה  – בעל המאה, להתגורר בבית קיץ פשוט וישן שהיה בקצה הגן. ה  Asil ,   ה“מקלט” “המחסה” “המפלט” , הם קראו לו.

הבעל העשיר ביקש להעמיד עצמו בעמדת ה”פטרון” לאמן דל-האמצעים, לתמוך בו כדי שיעסוק, באותו “מפלט-מועט”, בשובה ונחת, ביצירתו הסוערת והמסעירה.

העבודה על יצירת הענקים, שעסקה בתהום הרובצת לפתחם המאיים והמחליא, של כוח הממון והשלטון אל מול משיכתו המפתה אך ההורסת, של רגש האהבה וריגשתם של היצרים. היתה אז בעיצומה:

כבר ארבע שנים הוא מנסה ליצוק את ה”טבעת”, שתעניק לו את השלטון בעולם המוזיקלי. הוא משעבד לצרכיו מיתוסים קדמונים ומשכתב אותם לגיבוש רעיונותיו הפילוסופיים … אך אחרי כארבע שנים בהם זרמו מי הריין בשפע… עתה החל זרם רעיונותיו להחלש… הוא היה זקוק לזריקת ריענון, משהו שיקסום לו ויטלטלו משגרת חייו:

ואז באה ההיכרות איתה ועם בעלה… וסערת הטרומבונים ….

 

ביום 16.12.1854 יכתוב לפראנץ ליסט , ידידו :

“מאחר ומימי לא חוויתי את ברכתה הממשית של האהבה, חייב אני להקים אנדרטה ליפה בחלומותי, בו מתחילה ועד אחרית האהבה תרווה צמאונה. בראשי טריסטאן ואיזולדה, רעיון מוזיקלי פשוט אך משובח ביותר בה בעת”

בגן הנהדר, שבין ה”ווילה” וה”אזיל”, נרקם לו, במסתרים, תחת אפה של אשתו שלו [ “המטרד” ]  ומבין מבטיו החשדניים משהו של בעלה העשיר והסלחן, הרומאן – הממשי,  שביוגרפים רבים מבקשים לשמר אותו מעורפל , לא ברור, בלתי ממומש בעולם הגשמי ו…אפלטוני בלבד… והרומאן האומנותי שהלך והתגבש לכדי יצירה רומנטית ואירוטית במיוחד.

סיפור על אהבה בלתי אפשרית ובלתי מתממשת, המבצבץ מבין קפלי מיתוס עתיק על אהבת נסיכה אירלנדית [ היא “איזולדה” ] לאציל ברטוני, [ הוא טריסטאן = “בן העצב”] , סיפור על אהבה אסורה, הממש עצמו, בשיאה של האופרה ובסיומה ב”מות מתוך-אהבה” Liebestod.

היא, היפה, רוויית  האמביציות האומנותיות, אך חסרת כשרון של ממש,

תכתוב, כדי להרשימו, ואת שאר חברי החוג המסתופף בצל עושרו של בעלה, חמישה שירים מלאי ערגה ופאתוס שהגוזמה בהם מאפילה על הרוח הרומנטית הזכה.

והוא, עתה בתפקיד המחזר הסמוי, יחרוג ממנהגו והפעם יסכים להלחין שירים סתם [להבדיל מדראמות ענק] ולמילים שלא הוא כתב.

כך באו לעולם “שירי וסנדונק” Wesendonk Lieder

הנה מילותיו של החמישי שבהם “בבית החם”

מוזיקה : ריכארד ואגנר  מילים מתילדה וסנדונק

Im Treibhaus

In the hothouse

בבית-החם

________

התרגום לאנגלית

תרגום מילולי לעברית – החתום מטה

________

 

Hochgewölbte Blätterkronen

High-vaulted crowns of leaves

קימורים גבוהים של כתרי עלים

Baldachine von Smaragd

Canopies of emerald

אפיריונים של אבן-ברקת

Kinder ihr aus fernen Zonen

You children of distant zones

אתם ילדי ממחוזות מרוחקים

*

Saget mir warum ihr klagt?

Tell me why do you lament?

אימרו לי מדוע אתם מקוננים?

*

Schweigend neiget ihr die Zweige

Silently you bend your branches

בדממה אתם כופפים את ענפיכם

Malet Zeichen in die Luft

Draw signs in the air

מציירים סימנים באוויר

*

Und der Leiden stummer Zeuge

And the mute witness to your anguish –

וחרש עדים לייסוריכם

*

Steiget aufwärts süßer Duft.

A sweet fragrance – rises.

ניחוח מתקתק – עולה.

*

Weit in sehnendem Verlangen

In desirous longing wide

התשוקה המבקשת מרחב

*

Breitet ihr die Arme aus

You open your arms

אתה פותח את זרועותיך

*

Und umschlinget wahnbefangen

And embrace through insane predilection

ומחבק בחיבה חסרת-פשר

*

Öder Leere nicht’gen Graus.

The desolate empty horrible void.

את האין האומלל והאיום.

*

Wohl ich weiß es arme Pflanze;

I know well poor plants

אני יודעת את הצמחיה האומללה

*

Ein Geschicke teilen wir

A fate that we share

הגורל אותו אנו חולקים

*

Ob umstrahlt von Licht und Glanze

Though we bathe in light and radiance

למרות שאנו רוחצים באור ובזוהר

*

Unsre Heimat ist nicht hier!

Our homeland is not here!

מולדתנו אינה כאן.

*

Wohl ich weiß es  arme Pflanze;

And how gladly the sun departs

ובאיזו שימחה השמש שוקעת

*

Ein Geschicke teilen wir

From the empty gleam of the day

מהנצנוץ הריק של היום

*

Ob umstrahlt von Licht und Glanze

He veils himself he who suffers truly

מסתיר עצמו מי שסובל באמת

*

Unsre Heimat ist nicht hier!

In the darkness of silence.

בחשכת הדממה.

*

Wohl ich weiß es arme Pflanze;

It becomes quiet a whispered stirring

זה הופך למעין לחישה בוחשת

*

Ein Geschicke teilen wir

Fills uneasily the dark room:

ממלאת בקושי את החדר האפל

*

Ob umstrahlt von Licht und Glanze

Heavy drops I see hovering

טיפות כבדות רואה אני מרחפות

*

Unsre Heimat ist nicht hier!

On the green edge of the leaves.

על הקצוות הירוקים של העלים.

*

ביום 13.12.1857 יבצע ריכארד ואגנר בלווית קבוצת נגנים את השיר שתוזמר על ידיו, תחת חלונה של מתילדה לכבוד יום הולדתה. מעין סרנדה כנהוג בין מחזר ואהובתו…[ כך היו מחזרים אז….:]

לביצוע התזמורתי של השיר ניתן להאזין בקישור זה.

 

 

הבעל הנבגד היה טרוד בעניני עסקי המשי שלו, אשתו היתה יושבת בית, וריכארד, היה חורש בעגלת מארחו, ובין לבין, היה מקסים אותה בדפי תווים שנבעו מעט הזהב שקנתה לו כמתנת יום הולדת,  ובו סיפור פגישתם רבת הקסם של המאהב והאהובה בגן המקסים

בעוד המלך מארקה [ בן דמותו של הבעל הנבגד ] יוצא למסע ציד עם אביריו – ושם בגן, אוחזים המאהב בידי אהובתו האסורה – ומייחלים ללילה שירד עליהם ויאיר את דרכם…. O Sink Henieder Nacht der Liebe

 

עד… שביום 7 באפריל 1958 קרתה התקלה:

המשרת-השליח, שיצא מחדרו של ריכארד ובידו תווים שכיסו על מכתב אהבה נרגש:   “וידוי של בוקר” כך הכתיר אותו, ששיגר לשוכנת בווילה הסמוכה- נכשל בשליחותו. המשרת לא היה זהיר מספיק ו… שמט את ה”הוידוי של בוקר” היישר לידיה של מינה – האישה שעד עכשיו הושמה בצל ולא נחשבה.

היא, מינה אשתו, קראה בו, על חלום שחלם:

“שנים יחד, [אחד מהם בעלה] , עמדו עליו וסמלו עבורו, לאורכו של כל אותו לילה את אומללותו בעולם זה…

“ואז, בבוקר חזרתי להיות הגיוני ומסוגל הייתי להתפלל למלאכי מעומק ליבי: ותפילה זו היא אהבה ! אהבה ! אהבה ! אהבה לשמח את עמקי נשמתי, מקור ישועתי. אך עתה הפציע היום עם מזג האויר העגום שלו, ולכן לא יכול הייתי אף להנות מהעונג של גנך, אליו חשקתי. וכך כל יומי עבר עלי במאבק בין מצב-רוח שפוף לערגה אלייך…”

הפעם לקחה מינה האישה שאיתו את הענינים בידיים ועשתה, מה שמכונה בעתונים הפוזרים לרוב בסלונים לתסרוקות “סקאנדל” לבעלה הפרטי ולאשתו של הפטרון….

ריכארד הבין כי הגיע עת משבר והרים את הידיים. הוא נמלט לונציה. שם המשיך לעבוד על היצירה המספרת את סיפור האהבה שאין לה תכלית.

אך, “בלילה אחד טרוף שינה” כאשר יצא אל המרפסת…שמע את שירתם של הגונדוליירים – ויחד עם הפתיחה לשיר החמישי משירי וסנדונק [ שהיה כבר מולחן !  ] הוציא תחת ידו את אחד הקטעים המוזיקליים המרגשים בספרות המוזיקה: אכן, “לילה אחד, טרוף שינה”

 

 

לא נחוצה השכלה מוזיקלית מיוחדת כדי להבחין עד כמה דומה המוסיקה [ ביחוד הפתיחה התזמורתית ] שחיבר לשירה של מתילדה פון וסנדונק – “בבית החם”,  לבין הפתיחה למערכה השלישית לאופרה “טריסטאן ואיזולדה”….

_________________

 

 

 

 

 

.