פרידריך ניטשה וסוגיית “מות האלוהים”

הפעם הראשונה שבה מועלה על ידי פרידריך ניטשה, על הכתב,  הרעיון של “מות-האלוהים” היא בספר Die fröhliche Wissenschaft ובתרגום המקובל לעברית : “המדע העליז”, שכאן תצלום המהדורה הראשונה שלו שראתה אור בשנת 1882:

המהדורה הראשונה של ספרו של ניטשה 

Die fröhliche Wissenschaft

שתורגם לעברית כ”המדע העליז”

על נסיבות כתיבת הספר הרחיב ניטשה במכתב מיום 4 ביולי 1887 שכתב לאיפוליט טן [ TAINE ], ההיסטוריון ומבקר הספרות הצרפתי, ממכתב זה ברור כי ספרו “המדע העליז”  נכתב “במודעות עצמית ובשלום עם עצמי” : 

 “שני הספרים הללו יקרים לי. את הראשון, דמדומי שחר, כתבתי בגנואה, בבדידות ומחסור נוראים, כשאני סוכל ממחלה קשה מלווה בכאבים נוראיים ; הרופאים הרימו ידיים לנוכח המוות. אבל אני לא רציתי לשנות את המצב באותו הזמן, וחייתי במודעות עצמית ובשלום עם עצמי.

את הספר האחר, המדע העליז , אני חב לקרני השמש הראשונות של בריאותי המחודשת. הוא נוצר שנה לאחר- מכן (1882), גם כן בגנואה, במהלך שבועות ספורים של בהירות עילאית ושמיים שמשיים בחודש ינואר.

הבעיות שבהן עוסקים הספרים האלה, הופכות את האדם לבודד.

האם יותר לי לבקש ממך, לקבלם מידי ברצון טוב? אני נפרד ממך ברחשי כבוד והערכה מעומקי לבי.“

מצוטט מתוך : פרידריך ניטשה : הנה האיש : מכתבים , ליקט ערך והקדים יעקב גולומב הוצאת כרמל בעמ’ 365

כפי שמדגישים חוקריו הרבים, של ניטשה: חשיבותו העיקרית  של הספר “המדע העליז” היא הצפת והעלאת הסוגיה – של “מות-האלוהים” שהפכה מאז לאחת השאלות העיקריות העולות מכתיבתו של הפילוסוף פרידריך ניטשה . שבספר זה הוא נדון במפורש בשלושה אפרוריזמים שמספריהם &-108 : &-125 ו- &-343.

אך לפני שנצלול לתוכנם של אותם 3 אפוריזמים, מבקשים אנו להקדים הערות מקדימות אחדות על הסוגיה:

♦

• • ניטשה, שלא היה מן הצנועים שבכותבים, ייחס לנושא זה של “מות האלוהים” חשיבות רבה, הרת גורל ממש: אך, נדמה, כי ניטשה – הגזים בהתיחסות וביחס שהעניק לנושא.
•  
  • שהרי : ניטשה “לא המציא את אלוהים” וכפי שנראה להלן ניטשה גם לא “המציא” את דבר מותו של אלוהים:
  •  

• • בענין המצאת “אלוהים”,  היו מי שהקדימו אותו , כגון, מי שכתב את ספר “בראשית, שבמקרא, שהרי כידוע, לכל מי שפתח וקרא בפרק א’ בבראשית, “אלוהים” מופיע מיד בפתיחת הספר:

• • • • וטקסט זה של ספר “בראשית” [ GENESIS = הבריאה ]  זה מתוארך, על ידי מירב החוקרים, העוסקים בחקר המקרא, למאה העשירת שלפני הספירה. [ ראו קישור זה ];

 – כלומר מי שחיברו וכתבו את ספר “בראשית” הקדימו את ניטשה בלפחות….  2882  שנה !

• • • • ניטשה גם לא היה הראשון שנזקק ל“סלוגן”  כפי שקראנו לסיסמתו בפוסט הראשון בסידרה זו :

 Gott ist tot  ובתרגום לעברית: “אלוהים מת ! ”  או בניסוח דומה : “מות האלוהים”.

ולהלן , בראשי פרקים תמציתיים, עיקרי העובדות הנוגעות לסוגיה זו:

1 . הברית החדשה: האיגרת אל הרומיים:

• • עבור גרמני, פרוטסטנטי משכיל, שחונך על ברכי הדת הפרוטסטנטית [ כפי שפרידריך ניטשה היה בשנת 1882 ] הרעיון של “אלוהים” שמת – אינו זר !
    • ניטשה ודאי הכיר את הכתוב ב”ברית-החדשה”,  באיגרת אל הרומאים, פרק 14 פסוקים 7-9:

      “7.    כִּי אֵין־אִישׁ מִמֶּנּוּ חַי לְנַפְשׁוֹ וְאֵין אִישׁ מֵת לְנַפְשׁוֹ׃
      “8.    כִּי אִם־נִחְיֶה נִחְיֶה לָאָדוֹן וְאִם נָמוּת נָמוּת לָאָדוֹן לָכֵן בֵּין חַיִּים וּבֵין מֵתִים לָאָדוֹן הִנֵּנוּ׃
      “9.    כִּי בַּעֲבוּר זֹאת מֵת הַמָּשִׁיחַ (וַיָּקָם) וַיֶּחִי לְמַעַן יִהְיֶה אָדוֹן גַּם עַל־הַמֵּתִים גַּם עַל־הַחַיִּים׃

ובמקור הגרמני לפי תרגומו של מרתין לותר ל”ברית החדשה”:

• • • • ⁹ Denn dazu ist Christus gestorben und wieder lebendig geworden,

                                                   daß er über Tote und Lebendige Herr sei       

2 .  Johan Ritz וההמנון :  “Ein trauriger Grabgesang” –  “שיר קבורה עצוב” משנת 1641 :

• • • • • • •                           [1607- 1667 ]   הפאסטור יוהאן ריטז                                  

מחבר “שיר קבורה עצוב”

ובו הביטוי GOtt Selbst liegt todt,

            אלוהים עצמו שוכב מת,

יואהן ריטז,JOHAN RIST ] 1607-1667 ] שנולד באיזור המבורג, שבצפון גרמניה, והיה בנו של פאסטור פרוטסטנטי, החל את דרכו כמחבר הימנונות ומוזיקה, שהיא חלק בלתי נפרד מסדרי הפולחן בכנסיה הפרוטסטניות, חידוש שחידש מרתין לותר, מיסד הדת הלותרנית [ הפרוטסטנטית ]  שבעצמו חיבר הימנונות ששימשו את סידרי התפילה של הכנסיה הלותרנית.

יוהאן ריטז, חיבר את התפילה שקרא לה : ” שיר קבורה עצוב” בו כלל את האמירה כי “אלוהים בעצמו שוכב מת “

– ואמירה זו שנכתבה בשנת 1641 – והקדימה את אמירתו של פרידריך ניטשה ב 241 שנה !  מצוטטת בהקשר לרעיון “מות האלוהים”, כמושרשת במסורת הפרוטסטנטית.

להלן שורות הפתיחה של “שיר קבורה עצוב” במקור בשפה הגרמנית ולידו תרגום השורות הללו לעברית

O Traurigkeit,

O Herzeleid!
Ist das nicht zu beklagen?
GOtt des Vaters einig Kind
Wird in's Grab getragen.

O große Noth!
GOtt Selbst liegt todt,
Am Kreuz' ist Er gestorben,
Hat dadurch das Himmelreich
Uns aus Lieb' erworben.

הו עצב,

הו כאב לב!
האם אין זה ראוי להתאבל? אלוהים, בנו היחיד של האב
נישא אל הקבר.

הו מצוקה גדולה!

אלוהים עצמו שוכב מת,
הוא מת על הצלב,
כך, מתוך אהבה, הוא זכה במלכות שמים
עבורנו.

3 . הלחנת השיר  “Ein trauriger Grabgesang”  – כחלק מהפולחן הדתי הפרוטסטנטי

עדות לתפוצתו הרבה של רעיון מותו של האל, בעולם האמונה הפרוטסטנטית, ניתן למצוא בעובדה, כי אפילו, גדול מלחיניה הדתיים של גרמניה, יוהאן סבסטיאן באך, חיבר מוזיקה לפי מילות השיר, המציינות כי  “אלוהים עצמו שוכב מת /  הוא מת על הצלב”  . זהו הכוראל מס’ 404 ברשימת הכוראלים של באך: 

קומפוזיטור גרמני מפורסם נוסף הלחין מוזיקה בעקבות שירו של יוהאן ריטז. להלן יצירתו של יוהאנס ברהמס, הקומפוזיטור יליד המבורג, שבשנת 1858 הלחין כוראל-פרלוד על מילות השיר  “O Traurigkeit, o Herzeleid” ובשנת 1873 הוסיך עליו את הפוגה לאורגן אותה ניתן לשמוע כאן:

4 . ממי שאב ניטשה את מילות הסלוגן : “GOD IS DEAD”  אלוהים מת” ! 

חוקרים רבים התלבטו בשאלה מי או מה היה מקור ההשראה של ניטשה להשתמש במטבע הלשון  [ בשפה הגרמנית ] : “GOTT IS TOT”   [ באנגלית : GOD IS DEAD  – ובעברית  ” אלוהים מת” ] ?

4.1 החוקר Thomas H. Brobjer בספרו NIETZSCHE’S PHILOSOPHICAL CONTEXT 

An Intellectual Biography 

“Death of God

Nietzsche introduced the idea that God is dead publicly in section 125 of Die fröhliche Wissenschaft (1882) and then in Thus Spoke Zarathustra (1883).

How Middle Nietzsche ever, he hinted fairly clearly at the idea earlier, in The Wanderer and His Shadow (December 1879).169 Nietzsche did not coin the phrase “God is dead,” for it had been used by several authors before him. Nietzsche’s use probably does not have a single obvious literary source.

Nietzsche’s interest in Schulpforta in old Germanic and Scandinavian myths made him well aware of the Götterdämmerung and the mortality of gods.

In an early version of his study of King Ermanarich (which he submitted to Germania) he had, for example, written:

“That twilight of the gods, as the sun goes black, the earth sinks into the sea and whirlpools of fire uproot the all-nourishing cosmic tree, flames licking the heavens-it is the greatest idea human genius ever produced, unsurpassed in the literature of any period, infinitely bold and formidable, but melting into magical harmonies.”

ובתרגומי לעברית:

“ניטשה הציג את הרעיון של “אלוהים מת” בפומבי בסעיף 125 של ה”המדע העליז”  (1882) ולאחר מכן ב”כה אמר זרתוסטרה” (1883).

ניטשה המתבגר, רמז לרעיון זה בצורה די ברורה קודם לכן,

ב”הנווד וצילו” (דצמבר 1879) .[ שהוא החלק השני של “אנושי, אנושי מידי” – ראו בתרגום יעקב גוטשלאק ואדם טננבאום – הוצאת מגנס בעמ’ 400 ואילך, שם באפוריזם 84 – [ בעמוד 438 ] מופיע הרמז הבא, בסיפור על “האסירים והסוהר” [ המקביל לאל כל-יכול ! ] :

 “אני מתערב שבעוד שמונה ימים נהיה עוד כאן בדיוק כמו היום, והסוהר אינו יודע כלום.

  “ואם הוא ידע משהו, כי אז הוא כבר איננו יודע זאת”, אמר האחרון מבין האסירים אשר נכנס רק עכשיו אל החצר; “הסוהר זה עתה מת פתאום”.

“הידד צעקו כמה בערבוביה, הידד אדוני הבן, אדוני הבן, כיצד עומד העסק עם הירושה? אולי כעת אנו אסירים שלך ? “אמרתי לכם זאת”, השיב הנמען ברכות, “אני אשחרר כל אחד שמאמין בי, כפי שבטוח אני כי אבי עוד חי” – האסירים לא צחקו, אך משכו בכתיפהם והשאירו אותו במקומו.”

 

 ניטשה לא טָבַע את הביטוי “אלוהים מת”, שכן הוא שימש מספר סופרים לפניו. לשימוש של ניטשה בביטוי זה כנראה אין מקור ספרותי אחד ברור.

התעניינותו של ניטשה כשהיה תלמיד בבית הספר התיכון “שולפפורטה” במיתוסים גרמאניים וסקנדינביים עתיקים הפכה אותו למודע היטב ל”דמדומי-האלים” ולמוות של האלים. [ כפי שהדברים מתרחשים בדרמה המוזיקלית של ריכארד ואגנר – החלק האחרון והמסיים של המחזור “טבעתו של הניבלונג”

להלן קישור לסרטון קצר על מעמד רציחתו של זיגפריד לפי גירסת ריכארד ואגנר בדרמה-המוזיקלית : “דמדומי-האלים” במחזור “הטבעת” DER RING

וממשיך החוקר Thomas H. Brobjer ומפרט:

“בגרסה מוקדמת של מחקרו של ניטשה על המלך ארמנריך (אותה הגיש לאגודת הסטודנטים “גרמניה” ) הוא כתב, למשל:

“אותם דמדומי האלים, כשהשמש משחירה, האדמה שוקעת בים ומערבולות אש עוקרות את העץ הקוסמי המזין-כל, להבות מלחכות את השמיים –

זהו הרעיון האנושי הגדול ביותר”. גאונות שנוצרה אי פעם, שאין שני לה בספרות של כל תקופה, נועזת ומרשימה לאין שיעור, אך נמסה להרמוניות קסומות.”

• • ניטשה בן ה 18-17 כה התלהב מדמותו המיתולוגית של המלך ארמנריק עד כי כתב פואמה מוזיקלית לשני פסנתרים בהשראת סיפור האגדה המיתולוגי.

למתענינים: כאן קישור לביצוע של הפואמה “המלך ארמניק” – לשני פסנתרים – שהלחין ניטשה [ בהשפעת פואמה מוזיקלית של פרנץ ליסט ] .

•  מקור מיתולוגי אפשרי נוסף לביטוי מגיע מפלוטך ומהמיתולוגיה היוונית. בסוף 1870 או תחילת 1871, ניטשה העתיק פעמיים למחברתו את הביטוי “הפאן הגדול מת”.

4.2 . מרתין היידגר על  פרידריך ניטשה הצעיר בשנת בשנת 1870 [ כשהיה כבן 26 ! ] 

• • במאמר שפרסם הפילוסוף מרטין היידגר בשם:  ” The Word of Nietzsche “God Is Dead“ 

הוא כתב:

“ניטשה נזקק לראשונה לביטוי  “אלוהים מת” בספר השלישי של יצירתו “המדע העליז”, שיצא לאור בשנת 1882.

עם עבודה זו מתחילה דרכו של ניטשה לפיתוח עמדתו המטאפיזית הבסיסית. בין זה לבין מאמציו הלא רציניים לעצב את יצירת המופת המוצעת שלו, טמון פרסום “כה אמר זרתוסטרה”. יצירת המופת המוצעת מעולם לא הושלמה. באופן זמני, היא הייתה אמורה לשאת את הכותרת “רצון לעוצמה” ולקבל את כותרת המשנה “ניסיון להערכה מחדש של כל הערכים”.

הרעיון המוזר של מותו של אל ומות האלים כבר היה מוכר לניטשה הצעיר.

בפתק מזמן השלמת יצירתו הראשונה, “לידת הטרגדיה”, כותב ניטשה (1870):

“אני מאמין בגרמני הקדמון שאומר: ‘כל האלים חייבים למות’.”

“הגל הצעיר, בסוף חיבורו “אמונה וידע” (1802), מכנה את “הרגש עליו נשענת דת התקופה המודרנית – הרגש… דברו של ניטשה, אלוהים עצמו מת…” הצהרתו של הגל נושאת מחשבה שונה מזו הכלולה בדבריו של ניטשה.

ובכל זאת, קיים בין השניים קשר מהותי המסתתר במהותה של כל המטאפיזיקה.

דברו של פסקל, הלקוח מפלוטרכוס, “הפאן הגדול מת” (מחשבות, 694), שייך לאותו תחום, גם אם מסיבות הפוכות.”

• • הדהוד מסויים ל”פתק” משנת 1870, אותו מצטט מרטין היידגר, ניתן למצוא בטקסט של “הולדת הטרגדיה מרוחה של המוזיקה שפרסם פרידריך ניטשה בשנת 1871 בפרק 21 מתוך “הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה:

מתוך פרק 21 בספר “הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה” 

תרגום ד”ר ישראל אלדד

5

 5. השפעת הקשרים בין ניטשה לבין ריכארד ואגנר  

מימין ריכארד ואגנר [ כבן 55] לצד אשתו הצעירה קוזימה 

משמאל פרידריך ניטשה [ ליד הפסנתר ]

מערכת היחסים בין פרידריך ניטשה לריכארד ואגנר, החלה בהערצה של ניטשה הצעיר בשנות העשרים לחייו ! לואגנר, הקומפוזיטור הגאוני, כאשר ביקר אותו בוילה שלו בטרייבשן שליד לוצרן – שהיתה סמוכה לעיר באזל בה לימד ניטשה פילולוגיה יוונית באוניברסיטת באזל.

המעריץ הצעיר הפך עד מהרה לבן בית בצל קורתו של ריכארד ואגנר ואשתו הצעירה [ קוזימה ואגנר [ ביתו של פרנץ ליסט] ובהשפעת רעיונותיו של ואגנר על המיתוסים הגרמניים וזיקתם ליוון הקלאסית, נשאב ניטשה לעולמות המיתוס, ביחוד המיתוסים היווניים הקלאסיים:

בספר:

ספרו של וולטר אוונס

“ואגנר ואייסכלוס הרינג והאוריסטיאה”

המתאר את הקשרים בין “הרינג” [ טבעת הניבלונג]  – לרבות “דמדומי האלים” והשפעת אייסכלוס ויצירתו האוריסטיאה על מחזור האופרות של ואגנר שניטשה העריץ בתחילת מערכת היחסים בינהם;

נביא כאן קטע קצר מספרו של ידידי : פרופ’ עמי מעייני, מלחין ופילוסוף שבמונוגרפיה המקיפה שלו, “ריכארד ואגנר” משנת 1995 [ האוחזת 1002 עמודים ! ] מעיר הערות חשובות על זיקתו של ואגנר לתרבות יוון הקלאסית בכלל ולאייסכלוס והאוריסטיאה בפרט:

ו

בתקופת ההערצה של ניטשה לואגנר חיבר ניטשה את יצירתו הראשונה ” הולדת הטרגדיה מרוחה של המוזיקה” והקדיש ספר זה בהערצת-מעריץ בולטת לריכארד ואגנר וכך כתב לו, בסוף שנת 1871 , כשניטשה היה כבן 27 שנים !

“פתח־דבר אל ריכרד ואגנר
[…]

משוה אני לננד עיני את הרגע. בו אתה, ידידי הנערץ, מקבל אותו לידיך; מדמה אני כיצר אתה, אולי לאחר שוטטות־ערב בשלג החורפי, מסתכל  בפרומתיאוס זה ששוחרר מכבליו ומתנוסס בשער הספר , כיצד אתה קורא את שמי ומיד אתה היודע, שיהא מה שיהא תוכנו של הספר, יש לו, למחברו, דבר רציני ונוקב לאמרו, וכי בכל אשר דעתו העלתה, ראה עצמו כשרוי במחיצתך ראה אותך כנוכח, ולא יובל להעלות על הנייר אלא מה שתואם נוכחות זו.

[…]

אך טעה יטעו הללו אשר יראו בספר מכונס את הניגוד שבין התרנשות פאטריוטית והתלעלעות אסתטית, בין רצינות אמיצה ומשחק עליז:

אדרבא, אם אכן יקראו כראוי בספר זה, יתבדר לתם להפתעתם, מה רכה רצינותה של הבעייה הגרמנית הנידונה כאן, ואשר הועמדה באמת במרכז כל התקוות הגרמניות בנקודת מוקד ומפנה.

[…]

ילמדו נא כל הרציניים ההם לדעת, שאני רואה באמנות את משימתם העליונה ופעילותם המיטאפיסית האמיתית של החיים, במובן שראה זאת זה האיש, אשר לו, בחינת קודמי החלוצי הנעלה בסלילת דרך זו, מוקדש ספר זה.

באזל, סוף שנת 1871 “

מערכת היחסים בין ניטשה ובין ואגנר הפכה לעויינת במעלה הדרך [ אז פרסם ניטשה, סמוך לפני שאיבד את שפיותו – את ספריו נגד ואגנר – פרטים נוספים תוכלו לקרוא בפוסט “פרידריך ניטשה – חלום ואגנר ושיברו” שבקישור זה 

כאן אנו עוסקים בתקופה הראשונה ליחסים בין השניים – תקופת ההערצה – בה רעיונותיו של ואגנר, תאמו לרחשי ליבו של ניטשה שנמשך למיתוסים הגרמניים והנורדיים – ול”דמדומי האלים” וסופם כפי שהתנבא ואגנר בארבעת ה”דרמות המוזיקליות” [ כפי שואגנר התעקש לכנות את האופרת שחיבר] – וראו לעיל את הסצינה של רציחתו של זיגפריד בסופה של הדרמה המוזיקלית – המסיימת את מחזור “הרינג” : “דמדומי-האלים”:

 

 6. הסופר הגרמני ז’אן פול   

יוהאן פאול פרידריך ריכטר [ 1763-1835 ]

 (בגרמנית: Johann Paul Friedrich Richter;

 הידוע בשם העט ז’אן פול  כמחווה לז’אן ז’אק רוסו),

ז’אן פול,  היה מחזאי, משורר וסופר גרמני. ברומאן שפרסם בשנת 1797 בשם Siebenkäs המספר בסגנון קומי על חייו של הגיבור “זיבנקש” הנשוי-לא-באושר, שהולך להתייעץ עם חברו, הכפיל שלו [ ז’אן פול המציא את הביטוי  “דופלגנגר” [ הכפיל Der Doppeltganger   כפי שלימים הונצח בשירו של היינריך היינה והולחן על ידי שוברט].

 חברו מציע לו “לזייף את מותו”  כדי להתחיל חיים חדשים. “זיבנקש” מקבל את עצתו של האלטר-אגו שלו, ופוגש במהרה את נטלי היפה. השניים מתאהבים; ומתרחשת “חתונה שלאחר המוות”

בספר מופיע קטע בשם “הכרזתו של המשיח המת מבניין-העולם, שאין אלוהים” ( Rede des toten Christus vom Weltgebäude herab, daß kein Gott sei).

בקטע זה מתואר חזיון בלהות בכנסייה נטושה ונאום של ישו, אחרי שירד מהצלב והלך למצוא את אלוהים, תוהה מדוע לא עזר לו האב בייסוריו. ישו שב אל בני האדם עם המסר המחריד ש“אין אלוהים” (es ist kein Gott).

 

“המשיח המשיך ואמר: “חציתי עולמות, עליתי אל השמשות, וטסתי בשביל החלב דרך מדבריות השמים; אבל אין אלוהים. וירדתי מטה למקום שבו ההוויה מטילה את צילה, והבטתי אל התהום וקראתי, ‘אבא, אַיֶּכָּה?’ אך שמעתי רק את הסערה הנצחית, בה אף אחד לא שולט; והקשת הבוהקת של ההוויה עמדה ללא שמש שתוליד אותה, וכך היא שקעה וטיפטפה אל התהום. וכשהרמתי את מבטי אל היקום חסר הגבולות לעין האלוהית, היא נעצה בי מבט מארובת-עין חסרת תחתית. והנצח דהר על פני הכאוס, לעס אותו והעלה גרה. – זעק, קהל, נפץ את הצללים בקול זעקותיך, כי הוא [ אלוהים – ו’ ]  אינו!” […] “כולנו יתומים, אני ואתם, אין לנו אבא.” 

 

7. היינריך היינה [ 1797 – 1856 ]

היינריך היינה הקריקטורה בדמות המצליף בנוצת הסופרים

פרידריך ניטשה העריך [ ואף העריץ ! ] את היינריך היינה, הנה דברים שכתב לשבחו ב”הנה האיש” :

“המושג העילאי של משורר לירי ניתן לי בהיינריך היינה, לשווא אני מחפש במרחבי אלפי שנים עוד מוזיקה שכזאת, מתוקה ושוקקת. הוא ניחן באותה זדוניות אלוהית אשר בלעדיה המושלם לא ידמה אצלי – ערכם של בני-אדם, של גזעים. נמדד אצלי לפי מידת ההכרח אצלם להבין את האל אך ורק במחובר אל הסטיר;

ואיך שלט בשפה הגרמנית! יבוא יום ויאמר שהיינה ואנוכי היינו ממש אמניה הראשונים של הלשון הגרמנית – הרחק-הרחק לאין שיעור מכל מה שסתם גרמנים עשו בה …”

[ פרידריך ניטשה : הנה האיש בעמ’ 168-169 – תרגום ד”ר ישראל אלדד – הוצאת שוקן]

 

וכאן דברים שכתב היינריך היינה, בלשונו הסרקסטית על “אלוהים הזקן” 

“חרדה מיוחדת במינה, יראת מסתורית, אינה מרשה לנו להמשיך ולכתוב היום.

החזה מלא רחמים נוראים – יהוה [ Jehova במקור הגרמני – ו’]  הזקן מביא עצמו לקראת מוות.

כה היטב הכרנו אותו, מן הערש במצרים, כשגידלנוהו בין עגלים אלוהיים, תנינים, בצלים קדושים, אנפות וחתולים. 

ראינוהו כשהוא נפרד מחברי ילדותו אלה, מן האובליסקים והספינקסים ועמק הנילוס מולדתו, ונעשה בארץ-ישראל למלך-אלוהים קטן לעם רועים עני ושוכן בארמון-היכל משלו. ראינו אותו מאוחר יותר כשבא במגע עם הציוויליזציה האשורית-בבלית והניח לתאוותיו האנושיות מדי, לא ירק עוד כעס ונקם, או לפחות לא הרעים רעמיו מיד בגלל כל דבר שטות.

ראינוהו יורד לרומא הבירה, מוותר על כל דעות קדומות לאומיות, ומצהיר על שיוויון שמיימי של כל העמים, ועם פראזות יפות כאלה יצר אופוזיציה נגד יופיטר הזקן וחתר כל-כך הרבה תחתיו, עד שהגיע לשלטון וחלש מן הקפיטול על העיר ועל העולם urbem et orbre, ראינוהו כיצד נעשה יותר ויותר לרוח, איך התייפח ברכות חרישית, כיצד היה לאב אוהב, אוהב אדם כללי, מאשיר-עולם, פילנטרופ – ושום דבר לא היה יכול לעזור לו –

האם אתם שומעים את צלצול הפעמון ?

כרעו ברך – מביאים את אביזרי האשכבה לאל הגווע.”

מצוטט מתוך: “לתולדות הדת והפילוסופיה בגרמניה ” 1934 – תירגם מגרמנית ד”ר יהודה אילוני, הוצאת רשפים 1997 בעמוד 185.

7 . גיאורג וילהלם פרידריך הגל  [ 1770-1831 ] 

גיאורג וילהלם פרידריך הגל  [ 1770-1831 ] 

גיאורג וילהלם פרידריך הגל  [ 1770-1831 ] הוא מחשובי הפילוסופים האירופאיים והיה היה מראשי הפילוסופים הגרמניים, ובעיקר נחשב כאחד מחשובי הפילוסופים השיטתיים – שהעמידו שיטות פילוסופיות סדורות בהן הרצה את רעיונותיו.

הגל הותיר חותם על תחומי חשיבה וידע רבים בינהם [ לפי הויקיפדיה ] :  מטאפיזיקה, פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של ההיסטוריה ותולדות הפילוסופיה, אמנות ותולדות האמנות, פילוסופיה של הדת ותאולוגיה, לוגיקה ופסיכולוגיה.

להגותו של הגל הייתה השפעה מכרעת גם על אסכולות פילוסופיות לעומתיות, שניסחו את עמדותיהן בניגוד אליו. לטענת הפנמנולוג הצרפתי מוריס מרלו-פונטי: ”כל הרעיונות הפילוסופיים הגדולים של המאה הקודמת – הפילוסופיות של מרקס וניטשה, הפנומנולוגיה, האקזיסטנציאליזם הגרמני והפסיכואנליזה – מקורן בהגל”.

♦

ספרו הידוע ביותר, והראשון שמבטא את הגותו העצמאית הוא ‘הפנומנולוגיה של הרוח‘ (1807).

כאן תצלום המהדורה הראשונה משנת 1807 של ספרו של הגל [בתצלום מימין] 

“הפנומנולוגיה של הרוח” Phänomenologie des Geistes

שכותרתו הראשית היא : System Wissenschaft

הביטוי Wissenschaft  [ שנהוג לתרגמו “המדע” ] מוגדר ב”מילון האוניברסלי” של  DUDEN בהגדרות אלו :

שאם נתרגם את עיקריהן לעברית נקבל את מגוון הפירושים הבא:

[ wissen בשפה הגרמנית התיכונה  ]:

א) מכלול הידע שיש למישהו [בתחום מסוים ]: שפה נרחבת, מקיפה, יסודית ובטוחה; שפה מעשית, תיאורטית של מישהו; שפה אנושית; להיות בעלת שפה גדולה; הוא היה חייב להשתמש בשפה שלו; פתגם שפה היא כוח (על שם הפילוסוף האנגלי פרנסיס בייקון, 1561-1626);

ב) ידע, הידע (1) של משהו:

 

והביטוי Wissenschaft  שתרגומו “הכללי” הו אכן מדע – אך הוא רחב הרבה יותר :

בגרמנית הגבוהה מהמקור הלטיני :scientia (מ-scire = לדעת); גרמנית גבוהה תיכונה wig- gen[t]schaft = (ידע)קדם; אישור]:

1. פעילות מחקרית בתחום מסוים המייצרת ידע (מבוסס, מסודר, נחשב ודאי): מדעים טהורים, יישומיים; מדעי הרפואה, המתמטיקה, מדעי המדינה; מדע הרפואה, הדגים; מדעים מדויקים (מדעים שתוצאותיהם מבוססות על הוכחות מתמטיות, מדידות מדויקות, למשל, מתמטיקה, פיזיקה); המקדמים מדע; משרתים את המדע; האקדמיה למדעים; הכל נושם את רוח המדע הגבוה (מדעיות); הוא פעיל במדע (בתחום המדע); נציג של אמנות ומדע. 2. הידע של מישהו בעניין מסוים 

♦

מצאנו להדגיש ענין פירוש הביטוי Wissenschaft :

כיוון שיש המעירים כי השמוש בביטוי “המדע” בתרגום ספרו של ניטשה “מצמצם” במידה מסויימת את כוונת המחבר.

ארשה לעצמי להפנות להרצאה שנשא הפרופ’ ירמיהו יובל במכון ואן ליר בירושלים שנושאה היה “המדע-העליז” : ניטשה, שפינוזה וצללי האל המת”

ומסגרתה הסביר כי הכוונה בביטוי “Wissenschaft  הוא “דעת” במובן הרחב של המילה 

פרופ’ ירמיהו יובל, הדגיש כי כוונת ניטשה היתה :

“לדעת את טיבו חסר-האשליות של הקיום” והביטוי ” שתורגם “עליז” כוונתו [ הפילוסופית ] היא “דעת-שמחה” – זה העולם ללא אלוהים שניטשה מדבר עליו”

כאן קטע קצר [ בן כ 2 דקות ] מההרצאה בת כשעה,

.

ולמתענינים להלן הקישור להרצאה בשלמותה בערוץ  You-Tube   של מכון ואן-ליר בירושלים.

“המדע העליז”: ניטשה, שפינוזה וצללי האל המת | פרופ’ ירמיהו יובל

7.1   הגל בספרו המוקדם “אמונה ודעת” [ 1802-3  Glauben und Wissen ]

מתבסס על הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל [ 1623-1662  Blaise Pascal  ] שכתב : “אלוהים בעצמו מת”

וכך כותב הגל בסיום ספרו “אמונה ודעת”  משנת 1802-3:

“המושג הטהור או האינסוף כתהום האין, שבו כל הקיום אפוף, חייב לסמל את הצער האינסופי [של הסופי] אך ורק כרגע של הרעיון העליון, ולא יותר מרגע.

בעבר, הצער האינסופי התקיים היסטורית רק בתהליך העיצובי של התרבות. הוא התקיים כתחושה ש”אלוהים בעצמו מת”, שעליה נשענת הדת של הזמנים האחרונים; אותה תחושה שפסקל ביטא בצורה אמפירית גרידא:

“הטבע הוא כזה שהוא מסמן בכל מקום אלוהים אבוד הן בתוך והן מחוצה לאדם”.

על ידי סימון תחושה זו כרגע של הרעיון העליון, המושג הטהור חייב לתת קיום פילוסופי למה שהיה בעבר או העקרון המוסרי שעלינו להקריב את ההוויה האמפירית (ויסן), או מושג ההפשטה הפורמלית [למשל, הציווי הקטגורי].

[ פסקל, “מחשבות” ]

7.2   הגל בספרו העיקרי “הפנומנולוגיה של הרוח” Phänomenologie des Geistes

גם בספרו הפילוסופי המרכזי [ המנוסח בצורה מורכבת ומעורפלת, המקשה עד מאוד לפענח את כוונותיו] מצא הגל להתייחס ל“סלוגן” עליו נסב פוסט זה : “אלוהים-מת”, ולמען הקיצור והתמציתיות נביא להלן את ציטוט הדברים – בשם אומרם [ בתרגום שלנו לעברית]:

“762

תודעה עצמית זו יודעת מהו תוקפו של האדם המופשט במציאות ובאותה מידה במחשבה טהורה. אני יודע שתוקף כזה הוא דווקא אובדן מוחלט; הוא עצמו אובדן מודע זה של עצמו וניכור הידע שלו על עצמו. אנו רואים שתודעה אומללה זו… מהווה את המקבילה וההשלמה של התודעה של הדת המתגלה בתודעה העצמית הקומית המאושרת לחלוטין בתוך עצמה.

אל תוך האחרונה, כל הוויה אלוהית חוזרת, או שזהו הניכור המוחלט של מהות. התודעה האומללה, לעומת זאת, היא, לעומת זאת, הגורל הטרגי של ודאות העצמי ששואפת להיות מוחלטת.

זוהי התודעה של אובדן כל הוויה המהותית בוודאות זו של עצמה, ושל אובדן אפילו של הידע הזה על עצמה – אובדן המהות כמו גם של העצמי,

זהו הצער המתבטא באמירה הקשה ש”אלוהים מת”

דת נחשפת

748.

דת האמנות עשתה את הצעד הגדול של הפיכת המוחלט שלה לסובייקט במקום למהות. היא ביטאה את עצמה בצורות (זו של הפסל) המסמלות את התודעה העצמית, ובתודעה הקומית היא הגיעה לנקודה שבה הכל, כולל עצמו, נתון לחסדי התודעה העצמית האינדיבידואלית.

VII. דת, 

749.

הרוח הפכה את תפיסת העצמי כתוספת גרידא של המהות המוחלטת, כך שהאחרונה, בתודעה הקומית, תוספת גרידא של הראשונה. כעת היא הופכת את ההיפוך הזה, אך מבלי לחזור לעדיפות המקורית של המהות גרידא, המונחת על פני התודעה העצמית. מכיוון שהיא נותנת עדיפות במודע למהות המוחלטת, המהות המוחלטת ממשיכה להיות עצמה, כלומר מודעות עצמית, אשר לה היא מודעת בצורה אחרת. לכן, יש לנו שני צדדים שווים של תודעה עצמית במקום מצבים שבהם אחד הצדדים הללו גובר על השני.

750.

דת האמנות והתודעה הקומית הן רוח של תקופה שבה הרוח האתית נשחקת, והאינדיבידואליזם הטהור מתחיל להשתולל. זוהי תקופה של צדק מופשט כמו זו של האימפריה הרומית הקדומה, כאשר הדת איבדה את משמעותה ואדם חי לבדו.

751.

צדק מופשט הוא, עם זאת, הפשטה ריקה, ועד מהרה עובר לכמיהה למוחלט חדש. האימפריה הרומית, מושב כוח התודעה הסטואי, הופכת לטרף לתודעה האומללה.

752.

מה שמהווה בדיחה עצומה עבור התודעה הקומית, מהווה עבור התודעה הלא מאושרת את העצמי המופשט העצום שלה… התודעה היא רפלקס מופרך, והיא צועקת עם לותר (שטרם נולד) ש‘אלוהים מת’.

♦♦♦

נסתפק בחומרים שהבאנו לעיל במסענו לבחינת הרקע להכרזתו של ניטשה: “אלוהים-מת” והתשתית התרבותית הרוחנית והחברתית, בה חי והתפתח פרידריך ניטשה, ששימשה בסיס לפריצתו של ניטשה עם הצהרתו המטלטלת.

לפי מסע החיפוש שערכנו והמקורות שציטטנו לעיל – הבאנו לעיל, דוגמאות של כותבים, שהקדימו את ניטשה בסוגיה טעונה זו, של “מות-האלוהים” אך לא ניתן לקבוע בודאות ממי בדיוק שאב ניטשה את “הסלוגן” הפרובוקטיבי והמטלטל :

 Gott ist tot  ובתרגום לעברית: “אלוהים מת ! ”  או בניסוח דומה : “מות האלוהים”.

♦

בפוסט הבא – הרביעי בסידרת פוסטים זו  [ הנמצא עדיין בהכנה – ויועלה בהקדם לאתר “מילים” ]  – נקרא קריאה מוערת ומוארת, בטקסטים שכתב ניטשה, בסוגיית “מות-האלוהים”  ונשתף את הקוראים בהרהורים, ערעורים, והגיגים ואף נעלה גם “מחשבות בלתי-מסורקות”, לנוכח הטקסטים של ניטשה ש”המית את אלוהים”…

_____________________________________

פוסטים בנושא ” ניטשה .Vs אלוהים” 

_____________________________________

01.   ניטשה .Vs אלוהים : 01. ילדות פרוטסטנטית בצל כנפי-הכנסיה ; 

0.2  ניטשה .Vs אלוהים : הרהורי כפירה באלוהים ב”פורטה” המוסד החינוכי ברוח ההומניזם

03.1 ניטשה .Vs אלוהים  “האיש המטורף”: “אלוהים מת: אנחנו הרגנוהו ! אתם ואני ! כולנו רוצחיו !!!” – מבוא ורקע

קישור לעריכה

http://mymilim.info/wp-admin/edit.php

תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכה

תרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.

• שתפו את הפוסט:
•  
•  
•  

פורסם על ידי Victor | ביום: 14 באוגוסט, 2025 |[543] | קטגוריות: עבר/הווה * Past/Present | תגובות: 0 | להוספת תגובה לחץ כאן