.

.

ראשי הפרקים למפגש השני שהתקיים ביום 25.4.2021 : 

נאמנות ובגידה – באודיסיאה וביולסס של ג’יימס ג’ויס

תמציתה של האודיסיאה – כסיפור אנושי – הוא סיפור נאמנותה של פנלופה לבעלה אודיסיאוס !

זהו שיר הלל לנאמנות האשה לבעלה, לקשר הנשואין, המסוגל להחזיק תקופה כה ארוכה של 20 שנות ניתוק;

הערב אנסה להציג בפניכם כיצד התמודד ג’ויס עם שיר ההלל הזה לנאמנות האשה… לבעלה

נקרא בשלושה פרקים מיוליסס של ג’ויס :

4. קאליפסו 

 הפרק “קליפסו” מתחיל בשעה 8 בבוקר. זהו פרק המשמש כ”אקספוזיציה” בו מוצגים, לראשונה, בפני הקוראים, שני הגיבורים הראשיים של הסיפור:

אנו נמצאים בדירתם של ליאופולד ומולי בלום ברחוב אקלסס 7 בדבלין.

 

הבית ברחוב אקללס 7 – דבלין “ביתו של בלום” בימים עברו

גדרות הברזל מסביב למרפסת בקומת המרתף – מול המטבח

ברקע מגדל הפעמונים של כנסיית סנט-ג’ורג’

 

הבנין ברחוב אקקלס 7 לאחר שנהרס 

 

בית החולים שהוקם על חורבות הבית ברחוב אקקלס 7 בדבלין

[ צילום ויקטור ביום 16.6.2004 -בלומסדיי המאה ]

 

הבעל, מופיע מיד בשלוש המילים הראשונות של הפרק, שאינן נעדרות פומפוזיות וגוזמה:

 

“מר ליאופולד בלום אכל מתוך עונג איברים פנימיים של חיות ועופות. הוא אהב מרק קרבי – אווז סמיך. מוראות באגוזים, לב צלוי ממולא, פרוסות – כבד מטוגנות עם פירורי לחם יבש,  ביצי דגים מטוגנות. יותר מכול אהב כליות – כבש בגריל, שהעניקו לחיכו טעם עז וערב של שתן ריחני קמעה.“

 

אנו פוגשים בו לראשונה במטבח הדירה הנמצא בקומת המרתף, כשהוא משתעשע עם החתולה ו”מפטפט” איתה, תוך שהוא מכין ארוחת בוקר לאשתו המנמנמת עדיין בחדר השינה הנמצא בקומה מעל.

וכך, מתוך תיאור רגיל של שיגרת הבוקר הביתית, תתחיל העלילה העיקרית של הרומן להיבנות:

בלום, המשתוקק ל: “טעם העז והערב של שתן ריחני קמעה”. מבחין כי חסרות במטבח הביתי כליות לארוחת הבוקר,  והוא מחליט לצאת לקצב הסמוך לקנות כליות.

לפני צאתו הוא עולה לחדר השינה ושואל את אשתו:

ואני מצטט :

” – את לא רוצה שום דבר לארוחת הבוקר?

[…]

ותגובתה:

“נחרה רכה מנומנמת ענתה: 

– מנ. 

לא. היא לא רוצה שום דבר. הוא שמע אז אנחה חמימה כבדה, רכה יותר, כאשר התהפכה על צדה וטבעות הפליז הרופפות של שלד-המיטה התענבלו.” 

הבעל מציע לאשתו ארוחת בוקר למיטה והיא משיבה לו ב…“נחרה רכה”

אנחנו נמצאים בעמוד 74 לספר – כאן בלום פירש את אותה “נחרה רכה” כ“לא” – כעבור כ 650 עמודים, נשמע את מולי בלום, אשתו פוצחת במונולוג השוצף בזרם התודעה המתגלגל שלה, דווקא במילה “YES” שג’ויס הגדיר אותה כמילה “נשית” ;

איתה גם תסיים את המונולוג המתגלגל על פני 46 עמודים צפופים…ללא כל סימני פיסוק !

ונשים לב לעוד מילה, שנשתלה, ולא במקרה, כבר בהיכרותנו הראשונה עם מולי:

“וטבעות הפליז הרופפות של שלד-המיטה התענבלו.” 

 

בביטוי זה בחרה המתרגמת יעל רנן לתרגם את הביטוי   “Jingle  /   jingling”

והסבירה:

“במקביל [ לקונצרט בפרק הסירנות, אליו נגיע בהמשך ] נרמזת התקרבותו של בוילאן למקום על ידי צלצולי ה”עינבל” של כרכרתו: ה”עינבל” לגזרותיו הדקדוקיות השונות הוא המוטיב החוזר, שמתלווה אל בוילאן לאורך הספר כולו ( כולל “התענבלותם” של קפיצי מיטתה של מולי)”

הביטוי “התענבלות” הוא רמז לשוני לקשר המיני בין אשתו של בלום לאמרגנה בלזס ‘עזאזאל’ בוילאן. “התענבלות” תתרחש על גבי אותה מיטה עצמה, עליה שוכבת מולי עכשיו, וגם אז יישמעו צלילי אותם

“קפיצי מיטה חורקים”

אנו נרמזים על מערכת היחסים הזוגית בין ליאופולד למולי כאשר אנו עוקבים אחר בלום

היוצא מביתו ברחוב אקלס 7…. הנה תצלום האיזור  :

 

והנה הדברים כפי שכתב אותם ג’ויס:

הוא חצה אל הצד המואר בשמש, מתרחק מכרכוב-המרתף המידלדל של מספר שבעים וחמש. השמש הלכה וקרבה אל מגדל כנסיית ג’ורג’.

יהיה יום חם, אני מתאר לעצמי, במיוחד בבגדים השחורים האלה מרגישים את זה יותר. שחור מעביר, מחזיר (אומרים שובר?), את החום. אבל אני לא יכול ללכת בחליפה הבהירה. כאילו זה היה פיקניק. עפעפיו צנחו קלות שוב ושוב בלכתו בתוך חמימות מאושרת. קרון – הלחם של בולאנד מביא במגשים את חוקנו, [ רמיזה לתפילה “הב לנו היום את לחם חוקנו” –  מתי, ו’, 11] אבל היא מעדיפה לחם מאתמול כיסנים פריכים החלק העליון חם. נותן לך הרגשה שאתה צעיר. איזשהו מקום במזרח: מוקדם בבוקר: יוצא לדרך עם הזריחה, נוסע כל הזמן לפני השמש, גונב ממנה מהלך של יום.

[…]

שמש זורחת בשער-הספר. הוא חייך, משועשע. מה שארתור גריפית אמר על הציור בשער של ה”פרימאן”: שמש-הריבונות עולה מכיוון צפון-מערב. בסימטה שמאחורי בנק-אירלנד.

                   הציור בשער של ה”פרימאן” תיאר זריחה מאחרי בנין בנק-אירלנד

הוא התקרב אל מסבאתו של לארי או’רורק. משבכת-המרתף ריחף ועלה המשב הרפה של בירה שחורה. מבעד לדלת הפתוחה הזליף הבר הבל זנגביל, אבק-תה, בליל-ביסקווטים. מקום טוב, בכל זאת: בדיוק בסוף התחבורה העירונית. למשל זה של מ’קולי, שם למטה: לא שווה מבחינת המיקום. מובן שאם יפתחו קו-חשמלית לאורך “העוקף הצפוני” משוק הבקר על הרציפים, הערך יעלה בזינוק.

ראש קרח מעבר לתירס, זקנצ’יק נחמד. אין סיכוי לשכנע אותו לפרסם מודעה. בכל זאת בעסק שלו הוא מתמצא הכי טוב. הנה הוא ולא אחר, לארי הנועז שלי, נשען על תיבת-הסוכר, בלי מעיל, משגיח על ה”שמש” [ כינוי סלנג למוזג במסבאה, על משקל שמש-כנסייה.] לבוש-הסינר השוטף עם סמרטוט ודלי. סיימון דדאלוס מחקה אותו בשיא הדיוק, איך שהוא מכווץ את העיניים.

אתה יודע מה אני אגיד לך? מה, מר או’רורק ? אתה יודע מה? הרוסים, זה לא יותר מארוחת בוקר קטנה בשביל היפנים. [ רמיזה למלחמת רוסיה ויפן ] 

נעצור להגיד מילה: על ההלוויה אולי. עניין עצוב מה שקרה לדיגנאם המסכן, מר או’רורק. בפנותו אל רחוב דורסט שלח בקול רענן ברכה מבעד לדלת:

– בוקר טוב, מר או’רורק.

-בוקר טוב לך.

– מזג אוויר נעים, אדוני.

– בהחלט. “

 

 

בלום מגיע לאטליז של היהודי דלוגאץ’ לקנות כליה של חזיר דווקא [ שיהיה …”כשר”…] 

באטליז, עומדת לפני בלום, כלקוחה, העוזרת של השכן, ומקריאה מתוך פתק שבידה מה ברצונה לקנות;

אזניו של בלום מאזינות ו…

“עיניו נחו על ירכיה החסונות”.

העוזרת יוצאת את האטליז, ובלום ממהר לבקש את הכליה שלו, על מנת להספיק ללכת בעקבותיה.

את כליית החזיר הוא עוטף:

“בדף מערימת הגליונות החתוכים. החווה לדוגמה בכינרת על חוף אגם טבריה”.

וכשהוא בדרך חזרה לביתו :

“מאחורי כרעי-החזיר המתנועעות שלה. נעים לעיניים דבר ראשון בבוקר תזדרז, לכל הרוחות, קצור את השחת בעוד השמש זורחת.”

 

לאחר שהרים עיניו  מ“כרעי-החזיר המתנועעות” של עוזרת-השכן, התפנה בלום לקרוא את הדף הפרסומי של “החווה לדוגמה בכינרת”…

 

איתו עטף את כליית החזיר שקנה:

“אגודה של נוטעים לרכוש שטחי חול נרחבים מן הממשלה התורכית ולנטע בהם עצי אקליפטוס. מצוינים בשביל צל דלק ובניה, פרדסי-תפוזים ומקשאות מלונים ענקיות מצפון ליפו“.

אכן היתה אגודת נוטעים שנקראה “אגודת נטעים” שאת התזכיר שלה תוכלו לקרוא בעברית כאן:

 

 

מסתבר כי בלום, היהודי המומר, מתענין באגודה ציונית המגייסת כספים לישוב ארץ ישראל….

כשהוא מגיע חזרה לפתח ביתו : הוא מגלה כי הושארו בפתח הבית – 3 דברי דאר.

ומכאן תחל הדרמה לנוע, לפי המתכונת של צ’כוב : אם במערכה הראשונה מופיע אקדח [ או מכתב ממחזר הממוען לאשתו], האקדח [ המכתב ] יירה במערכה השלישית…

עד מהרה מסתבר לבלום כי מולי מנסה להסתיר מפניו אחד המכתבים.

זהו מכתב מהאמרגן, בלזס “עזאזאל” בוילאן, המשמש גם כמאהבה, לעת מצוא, של מולי.

בלום חוזר למטבח להמשך הכנת ארוחת הבוקר ומולי מתפנה לקרוא במכתב, [ בו כלולה ההזמנה למפגש בשעה ארבע אחר הצהריים – כהכנות לקונצרט – קו נטוי – למטרה נוספת…]

וכשבלום חוזר מהמטבח ומגיש לה את התה שהכין :

הוא מביט הפעם במולי בעיניים, עורגות משהו:

והמספר היודע-כל ממשיך:

 “טבעות הפליז {של מיטתם} התענבלו כאשר הזדקפה במרץ מרפקה על הכר, הוא הביט מלמעלה בשלווה אל נפח גופה ואל בין דדיה הגדולים הרכים. משתפעים בתוך כותונת הלילה שלה כעטיני עז. חמימות גופה הרבוץ נישאה באויר, מתערבת בתה הנמזג” [ עמ’ 82]

בלום שואל את מולי, ממי המכתב ומולי מנסה להסיט את הנושא ומשיבה:

“- אה, בוילאן, אמרה הוא מביא את התכנית“

כלומר היא מנסה להסביר את המכתב כאילו הוא בעניני עבודה וארגון הקונצרט הקרוב שלה….

ובלום שואל – מה תשירי ?

ותשובתה :

La ci darem – יחד עם ג’י סי דויל, אמרה

שהיא ארית הפיתוי בה מנסה דון ג’יובני לפתות את בת הכפר הפשוטה צ’רלינה:

  DON GIOVANNI                        

La ci darem la mano

            La mi dirai di si    

          

   דון ג’יובני:

שם את ידך תושיטי,

ככה תאמרי לי “כן”;

זה כה קרוב, הביטי,

     ליבי שם לך אתן         

 

קישור ישיר לוידאו

 

ולצד אריית הפיתוי של מוצארט, מזכירה מולי בלום את “זמר אהבה ישן מתוק” .

 

לשאלה, שעל חלקה ניסיתי להשיב במפגש הקודם, מדוע יוליסס כה קשה לקריאה – אוסיף ואדגיש , כי יוליסס רווי באזכורים, אסוציאציות והרמזים, והצורך בליווי של אותם מדריכים עליהם המלצתי במפגש הקודם, נועדה לסייע לקורא, להבין את הקשרם של הדברים ואת משמעות האיזכור.

 אחת מאותן “אבני פסיפס” הבונות את יוליסס היא איזכורי המוזיקה. בעיקר יהיה הדבר בולט בפרק ה”סירנות” אליו נגיע בהמשך.

איזכורם של שני קטעי מוזיקה אלה אינה מקרית, כמובן.

מולי מתכוונת לשיר גם את אריית הפיתוי של דון ג’יובני וגם שיר ששמו : “זמר אהבה ישן מתוק”

לא מקרה הוא ששיר אחד ששרה מולי בלום הוא

אריית פיתוי והשיר השני הוא “זמר אהבה ישן מתוק” –

אלה שתי פניה של מולי: פיתוי ואהבה

זהו חלק ה”אקספוזציה” בה מציג לנו ג’ויס את שני השחקנים הראשיים ב”יוליסס”, כבר מהצגה זו יכולים אנו ללמוד כי היחסים בבית בלום אינם “גן של שושנים” או “גן של רודודנדרון”…

פרח הרודודנדרון 

הנוף ב”האות’  ” – HOUTH הגבעה עליה הציע ליאופולד למולי להתחתן

פריחת הרודודנדרון באירלנד

הוא הפרח שבצל פריחתו הנצה האהבה בין ליאופולד לבין מולי, לפני כשש עשרה שנה, שביתם מילי בדיוק חוגגת יום הולדת 15 ;

נזכיר גם כי, מיד בפרק הבא הנקרא: “אוכלי-הלוטוס”,  יתגלה לנו כי גם ליאופולד בלום – הבעל שאשתו מולי חורשת מאחורי גבו מזימה לפגוש את מאהבה – אינו טלית שכולה תכלת, ונעקוב אחריו מתגנב בהיחבא, לבית הדואר, כדי לשלוח מכתב לגברת אחת ששמה מרתה קליפורד איתה הוא מתכתב תחת הפסידונים : הנרי “פרח” מטעמי בטחון…

 

הקורא הרגיל יכול לעבור על אזכור שני קטעי מוזיקה אלו – בלא תשומת לב מיוחדת…

כפי שנראה בהמשך, השיר “זמר אהבה ישן מתוק” חוזר ומאוזכר גם בפרקים הבאים בהם נקרא, איזכור הנראה כסוג של “לייט-מוטיב” המלווה את בלום.

ראוי שנתעכב עליו:

זהו שיר סנטימנטלי יפהפה [ לטעמי ] המזכיר אהבה משכבר הימים, החוזרת ומתנגנת בזיכרוננו ברגעי הדמדומים…

זהו סרטון קצר [ בן כ 6 דקות ] בו מושר השיר על ידי טנור, על רקע תצלומים של דבלין  מראשית המאה – בקליפ מופיעות מילות השיר באנגלית ותרגומן לעברית שנעשה על ידי. 

אתם מוזמנים להאזין לשיר, לצפות בתצלומים ולקרוא את מילותיו – ו”להכנס לאוירה” שמשרה השיר, המזכיר ימי אהבה ישנה שחלפו…

קישור ישיר לוידאו

 

 

 

11. הסירנות

פרק הסירנות מתרחש בבר “הסירנות” שבמלון “אורמונד” שבמרכז דבלין – על נהר הליפי.

 

ציור של בר-הסירנות  שבמלון “אורמונד”

 – השעה 4 אחר הצהריים, היא השעה היעודה למפגש בין מולי בלום לאמרגנה / מאהבה בוילאן.

הפרק הנקרא על שם הסירנות: שהן, לפי האגדה, דמויות מיתולוגיות חציין אישה וחציין ציפור  [ ומאוחר יותר דג ] המפליאות בשירתן המיוחדת, שירה הקוסמת ליורדי הים, עד כי הם מתפתים לזנוח את המשוטים והגאי הספינות כדי להאזין לשירתן של הסירנות, עד שספינותיהן מתנפצות אל הסלעים והם יורדים למצולות ים.

בפרק זה נזקק ג’ויס לא פחות מ 116 יצירות מוזיקליות המוזכרות, נרמזות או מצוטטות במהלך הפרק.

ג’ויס ציין כי הפרק כתוב כ “פוגה פר קאנונם” בתרגום מילולי “פוגה לפי הספר”.

פוגה היא צורה מוזיקלית ידועה בה מושמעים בעת ובעונה אחת קולות רבים – כמו בטוקטה ופוגה לאורגן ברה מינור של באך, אם לציין את הפוגה המפורסמת המוכרת מאוד.

השימוש ב”מוזיקה” נעשה בעיקר על ידי איזכורים מכוונים ומתוכננים היטב, של שמות של יצירות או ציטוט פסוקים מהן.

בפתיחת הפרק אנו פוגשים את שתי נערות הבר :

 

 מיס גולד ומיס ברונז [ כצבע שערות ראשן] שעיקר תפקידן הוא להזרים חיים בבר, ולהגביר את צריכת האלכוהול אצל הלקוחות.

לצורך כך הן משתובבות, מפלרטטות עם הדבלינאים המזדקנים הפוקדים את הבר, ושרות ו“עושות שמח” לאורחים.

הן מוסיפות גם “פלפל של מיניות” לשיח עם הלקוחות ; המחבר ריצ’ארד בראון, שכתב ספר שלם על “ג’יימס ג’ויס והמיניות” בחר לעטר את עטיפת הספר  בציורו המפורסם של Richard Hamilton המתאר את שתי נערות הבר ברונז וגולד אוחזות – במנופים הפאליים של ברזי הבירה אותה הן מוזגות ב“בר-הסירנות” 

ג’ויס עצמו נתן לדימוי פאלי זה של מנופי הברזים ביטוי ספרותי בטקסט :

 

“על ברז־הבירה המזדקר חלקלק נחה קלילות ידה של לידיה. עגלגלות, תן לי לעשות את זה. אובדת כולה בחמלתה על גזוז־השיער. הלוך, ושוב : ושוב, הלוך: על פני הגולה הממורקת (היא יודעת שהעיניים שלו, העיניים שלי, העיניים שלה) אגודלה ואצבעה החליקו בחמלה: הלכו ושבו. נגעו בעדינות. ואז גלשו למטה כה חלק.
לאט. שרביט לבן מזוגג. מוצק וקריר. משתרבב מבעד לטבעתן הגולשת”
[ג’יימס ג’ויס – יוליסס – “הסירנות” בעמוד 334 – תרגום יעל רנן ]

 

במהלך הסצינה מתקיים מעין “קונצרט ” של זמרים מבאי הבר המלווים על ידי הפסנתרן, השרים ומשמעים שירים, לפי בקשת…הקהל…

האפיזודה של ה”סירנות” מתחילה מעט לפני השעה ארבע – היא שעת המפגש היעודה בין בוילאן האמרגן והזמרת מולי אשתו של בלום – ובלום, היודע על המפגש, כמו נשאב לאותו מלון…. בדרך [ בפרק הקודם “הסלעים הנודדים” ] הספיק לרכוש את הספר “מנעמי-החטא” של המחבר פול דה קוק

“מנעמי-החטא” ספרו של פול דה קוק

– ששמו [ המרמז על תרנגול וגם על… אותה אות עליה הצביע שאול אלוביץ כדיבר על “הילד” של הנאשם 1 ] בלום מכניס את הספר “מנעני החטא” לכיס הפנימי של המקטורן שלו [ כדי שיהיה קרוב לליבו….] וממשיך לעבר “מלון אורמונד” .

כשהוא כבר בסמוך למלון, בלום מבחין בכרכרה של בוילאן חוצה את גשר “אסקס” לעבר המלון. כאן עולה בבלום המחשבה כי עליו לרכוש ניר-מכתבים לכתוב מכתב למרתה קליפורד, עליו יחתום …”הנרי פרח” מטעמי “זהירות”.

בלום יפגוש במלון את חברו ריצי גולדינג – והם מתיישבים לאכול ארוחת צהריים.

ג’ויס כותב בעמ’ 315:

 

“בלום עם גולדינג,  באים בברית נישואי השתיקה. אכלו.  ארוחות של בני-מלכים.

 ב״טיילת הרווקים״ טייל־הולל מתענבל עזאזל בוילאן, רווק,  עם שמש. עם חום.  אחוריה הממורטים של הסוסה בטפיפה, בצליפה של השוט. על צמיגים מדלגים:  מתערסל. מושבו חמים בוילאני בקוצר־רוח בולעני בלהט עוז נועז .  קרן. נעמד לך ? קרן. נעמד לך קו קו קרן”

   

על כרכרה שכזו נוסע בוילן למפגש עם מולי –

הקולות שהיא משמיעה נשמעים באזני בלום כ”התענבלות” 

 

את הביטוי : “אחוריה הממורטים של הסוסה בטפיפה, בצליפה של השוט “ עוד נחזור לקרוא… בהמשך.

 

עיקרו של הפרק הוא אותו “קונצרט” בו חבורת המנגנים והזמרים שרה להנאתה ולהנאת האורחים שירים “כבקשתך” – כאשר מפעם לפעם מועלים שמות של שירים, כביכול בדרך מקרה – אך בפועל, בתזמונים ובתכנון מדוייק ומחושב של ג’ויס הנזקק להם כדי לעקוב אחר רכבת ההרים הרגשית בה נתון ליאופולד בלום, ככל שהשעה ארבע מתקרבת והוא יודע על כוונת ה”התענבלות” העומדת להתרחש בין אשתו ובין האמרגן/המאהב.

 

בחרתי להציג בפניכם קטע מתיאור אותו “קונצרט” – על מערבולת הרגשות והמתחים המתחוללת בעיקר בנפשו של בלום – אשר מרוב מבוכה – בחר בהתכנסות פנימה, ובמעין שתיקת-מבוכה רועמת.

הקטע מתוך הפרק שנשלח לחברי מועדון הקריאה של רן יגיל אינו קטע קל לקריאה ולפיענוח.

זהו קטע מליבו של אותו “קונצרט” כאשר ג’ויס מנסה להשמיע – את הקולות השונים המדברים, השרים, המנגנים, השותקים והמתרחשים בו זמנית.

 רגע המבחן יופיע כאשר האב קאולי יזמין את סימון דאדלוס אביו של סטיפן דאדלוס, שהוא פסנתרן, – לבצע את האריה M’appary  – האריה הרומנטית שובת הלב, לזמר טנור, מתוך האופרה “מרתה” של הקומפוזיטור הגרמני פרדריך פון פלוטוב.

 

 

קישור ישיר לוידאו

 

זוהי סצינת-מפתח להבנת התסבוכת הנפשית בה נתון בלום עתה: 

 

• מצד אחד –  בלום, מוטרד  – בזמן אמת –  מצלצולי כרכרתו של בוילאן, המתרחקת מהמלון ועושה דרכה למפגש האהבים [“ההתענבלות” ] עם מולי.

 

• מצד שני תוך כדי כך, בזכרונו עולה, מפגש האהבה הראשון בינו ובין מולי, בהר “בן הואות’  – ולא במקרה מופיע בעמ’ 220 איזכור של “זמר אהבה ישן מתוק” – השיר הראשון שהשמענו הערב, שהוא מעין “לייט מוטיב” של זכרון האהבה הרומנטית שהתקיימה אי אז, בין בלום למולי ;

 

• מצד שלישי –  השיר M’appari  [ “הופיעה לפני אהבה שלמה: כבשה את מבטי” [ מתוך האופרה הנושאת את השם “מרתה” המושר ברקע ] מעורר בבלום סבך של רגשות מתנגשים: זהו שיר הגעגועים ששר “ליונל” [ מעין ואריציה על שמו של “ליאופולד” [ אריה ], גיבור האופרה,  לאהובתו לאחר שנעלמה לו והוא פונה אליה נואשות:

Martha, Martha, I am sighing,

I am weeping still for thee;

“מרתה מרתה, אני מתגעגע

אני בוכה עלייך

בואי האבודה, בואי היקרה

רק את יכולה להושיעי”

• מצד רביעי – מרתה מעלה בזכרון הממשי של בלום את מרתה קליפורד, איתה מנהל בלום התכתבות בעלת גוון רומנטי אותה הוא מסתיר, וכבר קנה נייר כדי לשגר אליה מכתב אותו ישלח מאוחר יותר, מבית הדואר הסמוך למלון אורמונד;

מבחינתו של בלום “מרתה [ קליפורד ] היא “נחמה-פורתא” [ שלא לאמר: “נקמה… פורתא”] על מערכת היחסים שפיתחה מולי אשתו עם בוילאן – אמרגנה.

הזמן הדוחק אינו מאפשר להרחיב בקריאת הטסט – אך מילה נוספת על איזכור זה של “מרתה” והאריה “מא- אפרי”.

את האריה שר גיבור האופרה “ליונל” [ המקביל ל”ליאופולד” ] המתאהב בנערה ששמה האמיתי הוא הרייט בת אצולה שהתחפשה למשרתת פשוטה כשהיא מציגה עצמה בפניו בשם “מרתה” הוא מאוהב במרתה ומקונן על כך כי עזבה אותו, וקורא לה “מרתה מרתה – רק את יכולה להושיעני…”

 אך…מרתה אינו שמה האמיתי ובאותה עת בלום מהרהר במכתב שהוא עומד לשלוח ל”מרת קליפורד”

– ומי אמר שמרתה קליפורד היא אכן מרתה כשם שהנרי פרח אינו אלא ליאופולד בלום.

כשג’ויס גר בציריך, ברחוב האוניברסיטה,  הוא התאהב בשכנה אחת שלו ששמה היה מרתה פליישמן, הנראית בתצלום שבקישור זה . ג’ויס חשב שהיא יהודיה, וכתב לה, בסוף 1918 תחילת 1919, מכתבים מפולפלים בין השאר על חנוכה… אך היא היתה אז פילגש של עשיר אחד ו”לא שמה” על הסופר חסר הפרטה … שכנראה זעק בליבו המאוכזב… “הו מרתה מרתה…”

 

לאחר ששרו את “מרתה”, מציע אחד המשתתפים [ תום קרנן ] לשיר את השיר:

 “הנער גזוז השיער-  ניב מכורתנו ”

הנה הפטריוטיזם האירי מתגנב לתוך הטקסט של ג’ויס:

 – זוהי בלדה פטריוטית אירית המרגשת כל פטריוט אירי, [ כפי שניתן לראות בקישור זה ] המספרת על צעיר אירי החבר במחתרת האנטי בריטית והוא נשלח לביצוע חבלה כנגד השלטונות הבריטיים. כמו כל קאתולי טוב, הוא מחפש כומר להתוודות בפניו לפני שישפוך דם.

הוא מוצא כומר שכזה ומתוודה בפניו על תוכניתו ומבקש מחילה מהאל.

ו…אז הכומר מסיר את גלימת הכומר – ומסתבר כי מדובר בקצין בריטי – המסגירו והוא נדון למוות.

 

“הכומר-המוודה” מסיר את הגלימה ופרצופו כקצין בריטי מתגלה לעיני הנער קצוק השיער

 

כשבלום עוזב את “מלון אורמונד” והוא בדרכו לבית הדואר, לשלוח את המכתב ל”מרתה” הוא מהרהר באותו פטריוט אירי. [ אם תרצו “שהיד-קאתולי” ] ש“בגד” בבריטניה הכובשת – ותכנן לפגוע בה ו“לתקוע לה סכין בגב האומה“.. וכקתולי-אדוק הלך והתוודה בפני הכומר “שבגד” בו כשהציג עצמו ככומר למרות שהיה האוייב עצמו.

הבגידה המעסיקה את גויס אינה רק הבגידה בתוך משפחת בלום .

הבגידה היא גם הבגידה במולדת !

ומה דעתו של ג’ויס על כך ?

מיד נדע:

לאחר ששלח את המכתב למרתה בלום ממשיך בהליכתו והוא מגיע מול חלון ראווה של חנות עתיקות ויד שניה.

בחלון הראווה מוצגת תמונתו של רוברט אמט – פטריוט אירי – שמרד בבריטים והוצא על ידם להורג ב 1803 – גם הוא זכה לבלדה פטריוטית המהללת את גבורתו – כפי שניתן להאזין לה בקישור זה 

אצטט לכם מה כתבה על כך יעל רנן המתרגמת של יוליסס :

“בלום מתבונן בינתיים בדיוקן ( המוצג בחלון הראוה) של רוברט אמט, מורד אירי שהוצא להורג בידי הבריטים ב 1803. ליד הדיוקן מובאות מילותיו האחרונות של אמט:

“כאשר ארצי תמצא את מקומה בין אומות העולם , עם בוא יום זה, רק אז על קברי כתובת תירשם. אני את שלי סיימתי”.

מילים אלה מצוטטות בטקסט במקוטע. כשלפניהן מובאות עוד שורות אחרונות של השיר “הנער גזוז השיער”

כאשר בלום עומד מול חלון הראווה, בלום חש כי לחץ הגזים במעיו מצטבר והולך… הוא חושב:

“בטח הסיידר  או אולי הבורגונדי” 

הסיידר ששתה בארוחה באורמונד, והבורגונדי ששתה יחד עם הסנדוויץ עם גבינת הגורגונזולה בבאר של “דוי-בירנס” [ בר הקיים עד היום  – ועצתי לכם:  אל תזמינו שם את הסנדוויץ הזה… כי מה שתקבלו תהיינה שתי פרוסות לחם יבש ונתח “גבינה מסריחה” ובתמורה… “יפשטו מכם את העור…”

 

התפריט והמחירים ב”דוויס- באר” בבלומסדיי  16.6.2002

 

לפני אותו חלון ראווה עומדת אישה ובלום, הלחוץ מאוד לשחרר את הגזים במיעיו, מנצל את החשמלית העוברת לידם, ובחסות רעשיה, משחרר את בני מעיו:

הנה ציטוט הקטע המסיים את פרק “הסירנות”

” כאשר ארצי תמצא את מקומה בין”

פררפרר

זה בטח הבור–

פפ. אוו.ררפר

“אומות העולם” .

אין אף אחד מאחור. היא עברה. עם בוא יום זה רק אז חשמלית קריק קריק קריק הזדמ טובה הנה קריקקלקריק . אני בטוח שזה הבורגונדי. כן. אחד שנים, “על מצבתי כתובת” רקאאאאאא

תירשם.

אני את שלי”

פפרפףףררפפףףף

“סיימתי”

ואני אסיים את דברי על ה”סירנות” בציטוט נוסף מדבריה של המתרגמת, יעל רנן:

 

“אם נזכור כי משקלם הרגשי של דברי אמט שקול באירלנד למשהו מעין: “טוב למות בעד ארצנו” נבין את האפקט של תשלובת זו על הקורא האירי הממוצע”.

 

 

“טוב למות בעד ארצנו”

על מצבת האריה השואג בבית הקברות בכפר-גלעדי

 

♦

זה…פחות או יותר מה שג’ויס חשב על הפטריוטיזם האירי !

 

 

 

 

 18.    “פנלופה”

 המונולוג של מולי בלום אוחז – 46 עמודים ללא כל סימני פיסוק.

זוהי דוגמא וירטואוזית לטקסט שכולו כתוב כזרם תודעה שוצף ומתפרץ, כביכול בלתי ניתן לעצירה.

הדוברת היא מולי בלום, שבסופו של אותו יום ארוך, בשעת לילה מאוחרת, שוכבת במיטתה, ו”מפטפטת” את חייה ללא סדר כרונולוגי, אלא באופן חופשי, ואין היא שמה כל מגבלות על לשונה.

כל מה שעולה על דעתה: כל הזכרונות, התחושות, הכאבים, ההשפלות והאסוציאציות מוגשים על הנייר – ללא כחל וסרק – וללא כל צנזורה.

חלק מהדברים הנאמרים על ידי מולי בלום כוללים ביטויים גסים ואף וולגריים – ומי שרגיש לחומרים שכאלה – מוזהר מראש.

אך, אין לוותר עליהם, דווקא בפרק זה ניתן ביטוי בולט לסגנונו הריאליסטי הנוקב של ג’ויס.  כפי שהכתיב לו אופיו העיקש – ללכת עם האמת שלו – “עד הסוף”.

יש הטוענים כי את הרעיון לכתוב את הטקסט הזה, ללא כל סימני פיסוק, שאב ג’ויס מנוהגה של נורה בארנאקל, בת זוגו לחיים, לכתוב את מכתביה אליו, ללא סימני פיסוק – והיא, המקור לאותו “חידוש” צורני שהכניס לספרו.

בתחילת המפגש הערב אמרתי כי עיקרה של האודיסיאה היא שיר ההלל של הומירוס לנאמנות האשה לבעלה…

ועתה, שנכנס לתוך הטקסט של מולי בלום, אצטט לכם מה כתבה עליה המתרגמת יעל רנן, בראיון שנתנה לעתון הארץ לקראת בלומסדיי 100 מיום 10.6.2004 אמרה:

 

“איך הוא [ בלום – ו’ ] נראה? הוא שמנמן טוב לב, נהנתן, חושני, יודע קצת על כל דבר, עם המון טעויות, ואאוטסיידר מוחלט בדבלין המלאה בגויים שיכורים. דבר זה הוא יתרון עצום בעיני ג’ויס, כי הוא משחרר את בלום מהלאומנות והפנאטיות של בני המקום.

 ומולי אשתו?

היא פרחה, שביום ההתרחשויות בוגדת בו עם מאהב חדש. בלום מודע לכך ובגלל זה הוא נמנע מלחזור הביתה עד שתיים לפנות בוקר. …”

אל תיבהלו מהעובדה שאין פסיקים ונקודות בטקסט הארוך. תתחילו לקרוא ותראו שהדברים מסתדרים ודי מהר מתחילים להיות מובנים.

נביא בפניכם קטעים קצרים בהם היא מתייחסת למפגש שהיה לה לפני שעות אחדות עם בוילאן.

אם תרצו תוכלו לראות בכך מעין:  “דין וחשבון וחקר-ביצועים….”.

היא הסכימה למפגש עם המאהב, הזמינה אותו לדירתם, הכניסה אותו לחדר השינה שלה ושל בעלה…ומה הרגישה ?

בעמ’ 798 מולי מוחה על היחס המשפיל מצידו של “המאהב” כלפיה:

זוכרים את הקטע בו תואר בוילן:

ב״טיילת הרווקים״ טייל־הולל מתענבל עזאזל בוילאן, רווק,  עם שמש.עם חום. אחוריה הממורטים של הסוסה בטפיפה, בצליפה של השוט….”

והבטחתי שהטפיפה עוד תחזור 

אז הנה מולי לא שוכחת ואומרת:

“אני לא יודעת אם הוא היה מרוצה ממני היום דבר אחד לא מצא חן בעיני איך שנתן לי טפיחה מאחור לפני שהוא הלך במין זלזול כזה במסדרון אפילו שצחקתי מה אני איזה סוס או חמור לפי דעתך יכול להיות שהוא חשב על אבא שלו …[ שעסק במסחר סוסים]

 

 

 ועתה ניתן את רשות הדיבור, הפטפוט או הוידוי…לזרם התודעה של מולי בלום:

 

“כן בזמן שהדלקתי את המנורה כן כי הוא בטח גמר איזה 3 או 4 פעמים עם הדבר הזה הענקי שלו כמו איזה חיה אדומה חשבתי שהווריד או השד יודע איך קוראים לזה הולך להתפוצץ לו למרות שהאף שלו לא כל כך גדול אחרי שהייתי צריכה להוריד את כל מה שיש עלי עם תריסים סגורים אחרי כל השעות שהתלבשתי והסתרקתי ושמתי בושם כמו חתיכת ברזל או איזה מוט עבה כל הזמן עומד הוא בטח אכל צדפות לפחות כמה עשרות לפי דעתי גם הקול שלו היה בכושר כשהוא שר לא בחיים שלי לא הרגשתי אחד עם כזה גודל שאת מרגישה לגמרי מלא שם עד הסוף הוא בטח זלל כבש שלם אחרי זה למה עשו אותנו ככה עם חור גדול באמצע כמו סוס הרבעה שתוקע לך את זה שמה כי זה הרי כל מה שהם רוצים ממך בעצם עם המבט התקיף הזה המושחת בעיניים הייתי מוכרחה חצי לעצום עיניים אבל אין לו מי יודע איזה כמויות של זרע כשהכרחתי אותו לצאת ולגמור עלי בהתחשב בגודל יותר טוב ככה כי לא תמיד אני מצליחה לשטוף הכל החוצה בפעם הקודמת נתתי לו לגמור בפנים יופי של סידור המציאו לנשים הוא זה שמרויח את כל התענוג אבל אם הם היו צריכים לטעום אפילו רק טיפה מזה הם היו יודעים מה שסבלתי עם מילי ….”

יוליסס – פנלופה עמ’ 799

 

סיכום מאזן הבוחן הראשון אינו חיובי במיוחד – לצד ההגזמה ביכולות של בוילאן, היא משדרת יותר סבל והשפלה…

מולי בדעה ש“הוא זה שמרוויח את כל התענוג…”

 

 גם בקטע נוסף מן המונולוג אנו קוראים לא בדיוק “סיכום של הנאה ממפגש האבהבים” נראה שהיא משדרת יותר סבל והשפלה  ומתלוננת ש“תמיד צריכים להישכב בשבילם”

ו “איך אפשר להתחרות עם הגברים האלה מה הם לא ממציאים”

 

“חוץ מזה איך שהוא נשכב עלי ככה כל הזמן עם העצמות ירכיים הענקיות שלו הוא ממש כבד עם החזה השעיר שלו בחום הזה עכשיו תמיד צריך להישכב בשבילם עדיף כבר שיכנס מאחור כמו שגברת מסטיאנסקי סיפרה לי שבעלה עושה לה כמו הכלבים ואומר לה להוציא את הלשון החוצה כמה שהיא יכולה והוא דווקא נראה שקט כזה ועדין עם הציטר הצרצרני שלו איך אפשר בכלל להתחרות עם הגברים האלה מה הם לא ממציאים”

עמ’ 806-7

אך זרם תודעה זורם ולעיתים טעמה משתנה בציטוט נוסף מדבריה נשמע לא רק תלונות כגון:

“כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים”

 ו – “איזה חיה הוא”…

אלא גם…ציפיה למפגש הבא:

“כל דבר הם רוצים להכניס לפה כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים אני מרגישה את הפה שלו אוי אלוהים אני מוכרחה להמתח הלוואי שהוא היה כאן או מישהו שהייתי יכולה ללכת איתו עד הסוף ולגמור עוד פעם ככה אני ממש בוערת בפנים הכל אש או שהייתי יכולה אולי לחלום את זה שהוא הדליק אותי בפעם ה 2 בדגדוד עם האצבע מאחור גמרתי וגמרתי במשך חמש דקות אולי עם הרגליים שלי עליו הייתי מוכרחה להיצמד אליו אחרי או אלוהים רציתי לצעוק כל מיני דברים תזיין אותי או הקוס שלי או משהו אבל לא רציתי להיראות מגעילה עם הקמטים האלה מרוב מאמץ מי יודע איך הוא היה מקבל את זה צריכים להיזהר עם הגברים לא כולם כמוהו תודה לאל יש כאלה שרוצים שתהיי ילדה טובה שמתי לב להבדל הוא עושה את זה בלי דיבורים נתתי לעיניים שלי את ההבעה הזאת עם השיער קצת פרוע מכל ההשתוללות הזאת ואת הלשון שמתי בין השפתיים אליו למעלה איזה חיה הוא יום חמישי היום שישי שבת שניים ראשון שלושה אוי אלוהים אני לא יכולה להתאפק עד יום שני….”

עמ’ 811-12

 

לפתע בזרם התודעה שלה עולות צפירות הרכבות…

והעוצמה של הקטרים השואטים קדימה:

 “כמו ענקים עצומים שמתפרצים מהם מים לכל הכיוונים – כמו הסוף של זמר אהבה ישן מתוקקק”.

וכך, צץ וחוזר  ה”לייט-מוטיב” של  “זמר אהבה ישן מתוק”

שהופיע לקראת סוף הציטוט:

“….רכבת צופרת באיזה מקום כזה כח יש להם בגוף לקטרים האלה כמו ענקים עצומים שמתפרצים מהם מים לכל הכיוונים כמו הסוף של זמר אהבה ישן מתוקקק המסכנים האלה שצריכים לעזוב את האשה והילדים כל הלילה ולהיצלות בקטרים האלה…”

 

נסיים מסע היכרות ראשוני זה זה עם “יוליסס”

– שאינו אלא טעימה או בבחינת “מתאבן”,  בקטע המסיים את המונולוג של מולי בלום :

את המלה YES החוזרת ונשנית בקטע בתרגום לעברית של יעל רנן – הדגשתי אני בצבע אדום:

 

♥

כיוון שאהבתי מאוד את יוליסס בכלל ואת הפרק המסיים במיוחד, ערכתי בחודש דצמבר 2008 סרטון קצר המבוסס על הקראה של הקטע המסיים את יוליסס [ שצוטט לעיל ] בביצועה של  השחקנית האירית Marcella Riorden המקריאה את המונולוג המחשמל של מולי בלום:

להלן הסרטון עם כתוביות בעברית:

 

קישור לסרטון על הyes  של מולי בלום

 

ובקישור זה – חומרי הבסיס ששמשו אותי בהכנת הסרטון.

 

______________  

בתגובות שהיו במהלך המפגש הראשון הועלתה משאלה לקריאה מודרכת ביוליסס : – אם אכן יש ענין בכך, אנא פנו למייל שלי:

mymilim@gmail.com

ואם נצליח לאסוף קבוצת קריאה כזו

 – אשמח לארגן מפגשים בענין ג’ויס.

 

 

 

 

 

.

19.- ג’ויס בעל-פה -שיחות, הרצאות ZOOM …

• [03.1] ג’יימס ג’ויס – נאמנות ובגידה – באודיסיאה וביוליסס [25.4.21]

 

---

קישור ישיר לכל הפוסטים בנושא ג’יימס ג’ויס באתר “מילים”

https://mymilim.info/?p=5970

---

.

 

פורסם על ידי Victor | ביום: 27 באפריל, 2021 |[878] | קטגוריות: 00-ג'יימס ג'ויס # דף-ראשי, 08-ג'וייס - דברים בעל-פה, טקסטים-Texts | תגובות: 0 | להוספת תגובה לחץ כאן