[3] מסע אֶסְקֶפִּיזְם : פאריז / הוואלקירה LA WALKYRIE אהבה ♥ או מלחמה ♦
7 בינואר, 2026
יהודה עמיחי1
[ “התבואי אלי הלילה”, 1952 ]
דברי-מבוא
ביום 10 לאוקטובר 2025, הודיעו העתונים בישראל כי בלילה הקודם [ 9.10.2025 ] נחתם הסכם להפסקת אש בין החמס ובין מדינת ישראל.
התקוות כי הסכם זה יביא לסיום מלחמת ה”שבעה-באוקטובר” , שנמשכה עד אז שנתיים ויומיים ! – וגבתה קורבנות רבים מנשוא בנפש – הן בצד הישראלי והן בצד הפלשתינאי – היו רבות – וריחפה באויר מעין תיקווה ואולי אשליה, כי אנו בפתחה של תקופה חדשה:
ניתן היה לדמיין, כי הבשורה האופטימית-לכאורה, אותה הצבתי כמוטו לרשימה זו, כפי שניסח המשורר יהודה עמיחי, בשיר, שנכתב בשנת 1952 [ ופורסם בספר שיריו הראשון “עכשיו ובימים אחרים” [ שראה אור ב 1955]. לובשת עור וגידים.
יהודה עמיחי, שעָיַף מן המלחמה ומן המלחמות, שהרי משפחתו ידעה מלחמות מה הן:
החל באביו:
שנלחם בקרבות קשים במלחמת העולם הראשונה כחייל בחיל הרגלים הגרמני-בווארי, והבן כתב על אותה מלחמה שבה לחם אביו:
“אבי היה ארבע שנים במלחמתם, ולא שנא אויביו ולא אהב.
אבל אני יודע, כי כבר שם בנה אותי יום-יום משלוותיו
המעטות כל-כך, אשר לקט אותן בין פצצות ובין עשן,
ושם אותן בתרמילו הממורטט
עם שארית עוגת-אמו המתקשה.
ובעיניו אסף מתים בלי שם, מתים רבים אסף למעני,
שאכירם במבטיו ואוהבם
ולא אמות כמוהם בזוועה…הוא מילא עיניו בהם והוא טעה: אל כל מלחמותי יוצא אני.”
וכגורל האב גם גורל הבן:
והבן : יהודה [ לודוויג-פפוייפר ] עמיחי
שלחם בקרבות קשים במסגרת “חטיבת-הנגב” בחזית הדרום מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות, לרבות בקרב העקוב-מדם בשדות – חוליקאת [בו איבד את מפקדו וחברו האהוב חיים [דיקי] לקסברגר] – אך, נאלץ היה לשוב לשדות הקרב : במלחמת סיני [ 1956 ] והן במלחמת יום כיפור [ 1973 ] – דברים ההופכים את המילים הצנועות והמצטנעות, שכתב בשיר משנת 1952, [ שיש הרואים בו שיר אהבה…] ממנו ציטטתי כמוטו לרשימה זו, כמעין נבואה המגשימה את עצמה:
האמנם : “מלחמה שאף פעם לא די לה” ?
האם זו אינה אלא אשליה כואבת, כאילו היא “עכשיו במקום אחר”… אשליה שחזרה וטפחה – חזור וטפוח – על פניו של המשורר ועל פנינו אנו, במלחמות החוזרות ונשנות החוזרות ומתלקחות באיזורינו, חדשות לבקרים ?
היה בקריאה שהמלחמה “עכשיו במקום אחר” ממידת האסקפיזם, המשתלט על הנידונים להמצא, בגופם ובנפשם, בעננת אימת המלחמה ומוראותיה – כמעין מזור-פורתא, ונחמה לשעתה, המסייעת להשקיט, ולו במעט, את אימי המלחמה;
וכך, כמו ישראלים רבים, שביקשו מעט שקט ומרגוע לנפשם: מאימת האזעקות, והחרדות שליוו אותנו בירידות החפוזות והתכופות למקלטים, ההחשפות לידיעות החוזרות ונשנות על ההרוגים מבין חיילינו, שדובר צהל היה משתדל להדחיקן אל שולי החדשות, והידיעות אותן דובר צהל כמו רוב אמצעי התקשורת בארץ, ניסו להסתיר מעיני הציבור הישראלי, על מספרי ההרוגים הרב מבין תושבי רצועת עזה – ובינהם ילדים רבים עד בלי די, וההרס והחורבן הרב שנגרם לרוב שטחה הבנוי של רצועת עזה…
♥
– גם אני, ביקשתי מרגוע-מעט לנפשי, מעט מזור, מעורב בשקט, ומידה של “בריחה” [ יש המכנים זאת אֶסְקֶפִּיזְם (ובעברית תיקנית : בּוֹרְחָנוּת ] – ולו להרף-עיין – ממעגל התופת אל “מקום-אחר”, שאין בו מלחמה פעילה [ כרגע / עכשיו ] לאי-של-שפיות, של שיגרה, ואורח חיים נורמלי, ואולי אפילו לחצי-חיוך של שמחה…
וכך מצאתי עצמי משוטט ברחובותיה של פאריז, המעטירה, הצבעונית, המקשטת עצמה לקראת חג המולד הממשמש ובא:
מסעדה ברובע הלטיני שהתקשטה לקראת ה Noël – הוא חג לידת השנה החדשה
וכמובן שגם ‘גלרי-לה-פייט’, המתייפית בפומפוזיות לקראת הכריסטמס
ומתחם אזור לה-האל (Les-Halles) , השוק לשעבר של פאריז, שהיה למרכז קניות שוקק
והיריד לכבוד השנה החדשה בגני טיולרי
עם תפאורה של עצים מכוסי שלג – [ אמנם היה קר [ במונחים ישראליים ], אך השמש זרחה —
ופרט לתפאורת השלג המלאכותית – לא ירד כל שלג..
ולחימום האוירה צלו שם על גחלי-עצים, מגוון של נקנקיות, בשלל צבעים וטעמים –
לצד דוכני בירה ויין חם –
חגיגה קולינרית של ממש !
מגוון נקנקיות בטעמים שונים
והכל כדי לקדם את פני ה- Noël , היא לידת השנה החדשה בואכה 2026.
♥
ואם כבר ביקור בפאריז – מדוע לא לנצל את העובדה כי, ממש באותם ימים של שהותי הקצרה בפאריז, תבוצע באופרה המודרנית של פאריז: Opera Bastille de Paris – אחת מארבע היצירות המרכיבות את המחזור “טבעתו של הניבלונג” DER RING DES NIBELUNGEN” – של ריכארד ואגנר, [ שבין כה וכה אין סיכוי שאוכל לצפות באיזו מהן, כאן, בישראל, לאור החרם המתקיים עדיין, כנגד השמעת יצירותיו של ריכארד ואגנר בארץ-הקודש… ]
וכך, בערב ה 24.11.2025 , שהיה ערב גשום וקר, צפיתי, כחלק מ“מסע האסקפיזם” שלי, בביצוע בימתי חי של “הוואלקירות” של ריכארד ואגנר – באופרה דה-באסטיל שבפאריז;
ולכבוד הארוע הרמתי כוסית שמפניה, כמקובל ב”פואייה” של בתי-אופרה, המכבדים את עצמם ואת קהלם…
בפואיה עם כוס שמפניה – כמיטב המסורת
ואף רכשתי את התוכניה למזכרת
התוכניה
♥ ♥ ♥
ביקור זה, ו”הדרמה המוזיקלית”, כפי שואגנר בחר לכנות את יצירותיו הבימתיות, [ שהן סוג מסויים של אופרות ] חשפו בפני את יצירתו של ואגנר “הוואלקירה” במלוא עוצמתה ובמלוא מורכבותה – וגולת הכותרת היתה כמובן תרועת הפתיחה התזמורתית למערכה השלישית – המוכרת בשמה “דהרת הוואלקירות” Walkürenritt – שפרנסיס פורד קופולה, בסרטו “אפוקליפסה עכשיו” – הטיס בה את ההליקופטרים ובהם חיילי הצבא האמריקאי, הטובחים, ללא רחם בכפריים הוויטנמיים, לקול צליליה של אותה דהרה – שהפכה להיות, בזכות כחמש דקות בלבד ! של מוזיקה סוערת ומרגשת, לפס הקול המוזיקלי המזוהה ביותר עם המוזיקה של ריכארד ואגנר.
זכרתי כי בשעתו כתבתי, באתר “מילים”, על יצירתו זו של ואגנר, וכשחזרתי לקרוא במה שכתבתי בשני הפוסטים הקודמים שפרסמתי כ 6 שנים קודם לכן, בחודשים מרץ ואפריל 2019, הסתבר לי, כי דנתי שם רק בשתי המערכות הראשונות של היצירה המפורסמת – ומשום מה, [ ואיני זוכר מדוע ולמה … ] עצרתי שם, ולא יספתי לדון במערכה השלישית.
כשאני קורא כיום את שתי הרשימות הקודמות, נראה כי “סוגיית-הוואלקירות”, שתשע מהן תופענה על הבמה, רק במערכה השלישית של האופרה, חמקה מבין אצבעותי המקישות על המקלדת.
ברשימה הראשונה מיום 22.3.2019 שכותרתה “בין מיתוס קדמון לסיפור אהבה אישי“
כתבתי:
“הוואלקירה” של ריכארד ואגנר, נחשפה לתודעת הציבור הרחב, שמעבר לחובבי עולם האופרה, בסצינה המפורסמת מסרטו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה “אפוקליפסה עכשיו” כאשר את מתקפת הליקופטרים הקטלנית על כפר וויאטנמי על נשיו וילדיו, בחר הבמאי ללוות בקטע המכונה “דהרת הוואלקירות” שבפתיחה למערכה השלישית של יצירתו של ואגנר. יש להניח כי למי שהיתה זו היכרותו הראשונית עם מוזיקה של ואגנר – קיבל את הרושם שואגנר זה [ המוחרם בישראל בשל הזיקה האנטישמיות שלו והמעמד שהוענק לו בגרמניה הנאצית ] הוא קומפוזיטור שהמוזיקה שלו בוטה ודורסנית – ובכוחה לעודד מעשי אלימות קיצונית, ולא בכדי בחר בה הבמאי לתיאור הציני של חיילי צבא ארה”ב הצולפים וטובחים בוויטנאמים באמצעות העליונות הטכנולוגית שמעניקים להם ההליקופטרים.”
את הדגש שמתי אז על המימד של “האהבה” התופס את העין והלב במערכה הראשונה, וניסיתי להצביע על הארמזים לביוגרפיה האישית של ואגנר ויחסיו עם אשתו היפה של פטרונו העשיר:
“אלא שכפי שאנסה להראות: סיפורה של הוואלקירה וביחוד סיפור המערכה הראשונה שלה הוא סיפור האהבה בין זיגמונד ובין זיגלינדה, שבמסווה של סיפור שחומריו נראים כלקוחים מתוך המיתוס הנורדי מן המאה ה 13 לספירה, מסתיר סיפור אהבה בין גבר לאשה, הדומה בפרטים רבים, כפי שנפרט להלן, לסיפור התאהבותו של ריכארד ואגנר במתילדה פון וסנדונק, אשתו הצעירה והיפה, של פטרונו והתומך האישי שלו : סוחר המשי העשיר אוטו פון וסנדונק.”
ואף הרחבתי על כך בפוסט נפרד “טריסטאן ומתילדה” [ שזכה, להפתעתי הרבה, ללמעלה מ 24 אלף צפיות מיום שעלה לאתר [ 18.8.2010 ]
♥
עם זכרונות אלה – ועם ניחוח האביב והאהבה שהתפתחה במערכה הראשונה של האופרה בין זיגלינדה, הנשואה בחוסר אושר מובהק להונדינג, ששמו נגזר מ”כלב” בגרמנית [ hunt ] , נכנסתי לאולם רחב הידיים, של האופרה בסטיל שבפאריז, על כ- 2700 מושביה, ותפסתי את מקומי.
בזכרוני הצטלצל הדיאלוג בין זיגלינדה ובין זיגמונד [ ששמו נגזר מ”המנצח” ] המגלים את אהבתם אחד לשניה ואת היותם אח ואחות !
להלן דברי האהבה שמשמיע זיגמונד באזני זיגלינדה אחותו / אהובתו:
סערות חורף נסוגו בפני ירח ענוג Wintersturme wichen dem Wonnemond
וכאן מילות האהבה בתשובתה של זיגלינדה:
אתה האביב שאותו ביקשתי Du bist der Lenz, nachdem ich verlangte
אך לא שכחתי גם כי:
זכרונות וגעגועים לרומנטיקה הסמיכה שואגנר יודע להציף בה במוזיקה הממכרת שלו
- הם דבר אחד
והמציאות – ואף בהיותי ישוב על מקומי באולם בית האופרה, וממתין לעליית המסך,
- היא דבר אחר.
♦ ♦ ♦
נותר עוד זמן-מעט עד לעליית המסך, דבר שאיפשר לי לדפדף, דפדוף ראשוני, בספר התוכניה, בן כ 170 העמודים הכתובים רובם צרפתית;
התצלום שלהלן [ בעמוד 100 של החוברת ] , שהוצב לפני הליברית של האופרה [ במקור הגרמני ובתרגום לצרפתית ] – “קפץ” לנגד עיני :
באותיות זעירות צויין כי המיקום הוא : ” Borodyanka Ukrain, April 2022″.
זהו שמה של עיר באוקראינה, שהופצצה קשות על ידי הרוסים בחודש אפריל 2022.
הנה : “מלחמת אוקריאנה” – בתצלום אחד –
או במילים אחרות : “תצלום אחד – שווה אלף מילים ! “
♦
היתה זו תזכורת מכאיבה וטורדת-שלוות-אסקפיזם, לחלקו השני של המוטו שציטטתי בראש פוסט זה, משירו של יהודה עמיחי : “המלחמה היא עתה במקום אחר…” – אבל ,כמסתבר, מישהו ביקש להביא את המלחמה לאולם בית האופרה, הנקרא, הבה נזכור – ולא נשכח ! על שמה של “הבסטיליה”, היא המצודה שהפכה לכלא של מתנגדי המונרכיה הצרפתית שסימלה את שלטון העריצות של המלך לואי ה 14 !
ה 14 ביולי 1789 ההמון הפריזאי מעלה באש את מבצר הבסטיליה LA BASTILLE
– סמל העריצות – שם פרצה המהפכה הצרפתית
[ התמונה באדיבות הויקיפדיה ]
מצודה זו שהוסבה והיתה לבית סוהר, בו הוחזקו בתנאים משפילים “אוייבי המשטר המלוכני”, מילאה את תפקידה המדכא, עד שביום 14 ביולי 1789 – ההמון הפריזאי עלה עליה, שיחרר את שבעת האסירים היחידים שנותרו בה – והעלה באש את המבצר – סמל הרודנות – ובכך ניתן האות לפרוץ המהפכה הצרפתית הגדולה.
אך הדם עוד ימשיך להשפך בפאריז וגם בכיכר זו:
כאשר סיעת היעקובינים הקיצונית תתפוס את השלטון לאחר הדחת המלוכה, מקסימיליאן רובספייר, ממנהיגי המהפכה, שהחל את דרכו הפוליטית כעורך דין המתנגד לעונש מוות, החל להזקק לאמצעי ברוטלי ואכזרי זה לדיכוי מי שנחשדו כמתנגדי המהפכה.
בויכוחים שהתעוררו בין מנהיגי המהפכה : האם יש להוציא את המלך לואי ה 14 להורג [ בגילוטינה ] היה רובספייר מראשי התומכים בהוצאתו להורג !!
גורל דומה ציפה לרובספייר עצמו, עד שביום 28.7.1794 – גם ראשו נערף באמצעות הגילוטינה !
ההוצאה להורג של מקסימיליאן רובספייר בכיכר העריה של פאריז ביום 28.7.1794
וכך, גם כיכר הבסטיליה, שימשה מקום פומבי להוצאות להורג באמצעות הגילוטינה.
כיכר זו, בליבה של פאריז, מקום בו שכנה לפנים מצודת הבסטיליה – משמשת כיום כמשכנה של האופרה המודרנית של פאריז OPERA NATIONAL DE PARIS שנפתחה בחגיגיות בדיוק 200 שנה לאחר “יום הבסטיליה” !
נפילת הבסטיליה היתה מקור השראה לרוג’ה דה ליל Rouget de Lisle שכתב, את מה שיהפך, להמנון של צרפת – “המרסלייז” ;
- כאשר הגנרל דה גול הגיע לפאריז לקראת שחרורה מהכיבוש הנאצי – הוא ‘ניצח’ על קבוצת אזרחים ששרו, בתחושת התרומממות רוח החירות, את ה”מרסלייז”.
וכאן הוידאו ההסטורי המתעד את הארוע ואת שירתו של הגנרל… [ 25.8.1944 ]
- ולא רק הגנרל דה גול שר את ההמנון –
גם : חברי ההנהלה, נגני התזמורת וזמרי המקהלה של OPERA NATIONAL DE PARIS וכן צוות זמרי האופרה “שיקוי האהבה” של דוניצטי, שרים בהתלהבות רבה, בוידאו הקצר שלהלן, את המרסלייז על במת בית האופרה בו אני יושב וממתין – והכל ברגע חגיגי ומלא התרגשות לפני הבכורה לאופרה של דוניצטי, שנערכה ב 18.11.2015
- וכפי שנראה [ וגם נוכל לשמוע בהמשך] , גם ריכארד ואגנר, [ שבענינו, בין השאר, התכנסנו כאן ] שילב את מנגינת המרסלייז בשיר שהלחין למילותיו של המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה… [ כפי שנפרט להלן…]
♦ ♦ ♦
ועתה נחזור לאולם האופרה, לדקות האחרונות לפני עלות המסך… אותן ניצלתי כדי לעלעל בדבריו של במאי האופרה : הספרדי-הקטאלוני CALIXTO BIEITO
הבמאי : CALIXTO BIEITO
– שתמצת את ה”אני מאמין” שלו וראייתו את ה”ווואלקירה” של ואגנר, ומכל הכותרות שבעולם בחר דווקא את הכותרת הבאה:
“A LITERARY ESCAPE”
[ = אֶסְקֶפִּיזְם-ספרותי (ולפי חידושי האקדמיה ללשון העברית “בּוֹרְחָנוּת-ספרותית” ]
כמופיע בשפה האנגלית בתוכניה:
“A LITERARY ESCAPE” = “אסקפיזם (בּוֹרְחָנוּת) ספרותי”
ולהלן תרגום הקטע המסומן באדום:
“קליקסטו בייטו מדגיש את המימד המלחמתי של היצירה בתפאורה שנותרת עתידנית, ספוגה באבסורד ובגרוטסקי, המזכירה את סרטו של טרי גיליאם, “ברזיל”.
מלחמה, בין אם מוסרית, משפחתית או חברתית, נוכחת בכל מקום ב”וואלקירות” .
תחושת ” Déjà-vu סיזיפית…” אחזה בי, לפני שהמסך עלה והתזמורת פצחה בסערה המפורסמת בה נפתחת היצירה…. :
אני יושב בבית האופרה של פאריז, מלא צפיה והתרגשות במסע האסקפיזם שלי ממוראות מלחמת ה “שבעה-באוקטובר” – מצפה לאיזו נחמה-פורטה, בדמות – האביב והאהבה עליה ישירו, עוד מעט, זיגפריד וזיגלינדה אח-לאחותו, אהוב לאהובתו, במערכה הראשונה של הוולקירות, והנה אבן-האסקפיזם… מתי של הוואלקירות – “מוסרית – משפחתית או חברתית”…
המשל של סיזיפוס
שאני מנסה לגלול במעלה ההר, במסע האסקפיזם שלי ממוראות מלחמת השבעה-באוקטובר חוזרת ומתגלגלת לעברי במסע האֶסְקֶפִּיזְם של הבמאי הספרדי-קטלוני, המבקש להדגיש ביצירה שעומדת להתחיל עוד מעט קט – א
דווקא : את המימד המלחמתי של היצירה !
מלח
הבמאי ציין בדבריו כי הסרט “ברזיל”, של הבמאי טרי גיליאם משנת 1985 ! , היה מקור השראה לבימוי המיוחד שבחר לביים את היצירה. אך עלי להתוודות כי בעוונותי, לא הכרתי את הסרט המדובר, ולמדתי עליו מהויקיפדיה בקישור הבא: סרטו של טרי גיליאם, “ברזיל”.
ותקציר העלילה שלו [ לפי הויקיפדיה הוא]:
“העולם של ברזיל הוא עולם פוסט-אפוקליפטי, אורבני, ומבוסס כולו על בירוקרטיה, מסמכים וניירת. מתקפות טרוריסטים מתרחשות ללא הרף, וחיי התושבים קשים.
הסרט מגולל את סיפורו של סאם לאורי (פרייס), שעובד כפקיד במשרד בירוקרטי. סאם חי בעולם שסובב כולו סביב הבירוקרטיה, “אי שם במאה ה-20″, והוא קורבן של פנטזיות וחלומות בהקיץ. שלא במתכוון, מסתבך סאם בפעילות טרוריסטית, כאשר הוא פוגש את הנערה עליה הוא חולם (גריסט), במסגרת ביקורו בביתה של אשה, שבעלה נלקח על ידי הממשלה ונהרג כתוצאה מטעות בירוקרטית. סם נשלח לבית המשפחה על מנת להעניק לה צ’ק תנחומים, אך בראותו את אשת חלומותיו, הוא פותח במרדף אחריה ובניסיון לברר מי היא.”
וכיוון שאי אפשר בלא ההקשר הישראלי… הרי הויקיפדיה מוסיפה ומדווחת כי :
“הסרט הופק על ידי ארנון מילצ’ן ….”
[ למתענינים : ניתן לראות את הסרט “ברזיל” בערוץ היו-טיוב בקישור זה: ]
♦ ♦ ♦
הבמה בבית האופרה בפאריז
האורות כבו והמסך עלה: והבמה המיוחדת ויוצאת הדופן שנתגלתה לעיני הצופים נראתה כך:
שימו לב לעץ הירוק בחדר – המתכתב עם “עץ המילה” בתפאורה בהצגת הבכורה של הוואלקירה – במינכן בשנת 1870 !
אני מביא כאן תצלום נוסף, שמצאתי ברשת, מביצוע הוואלקירה באופרה-בסטיל בפאריז, כדי להבהיר כי הבמה לפי פרשנותו של הבמאי קליקסטו בייטו מחולקת באופן עקרוני לשני “איזורים” עיקריים:
המלבן העיקרי והמואר יותר הוא התיבה בה מתנהלת עלילת האופרה, בה נמצאים הזמרים ועלילת האופרה מתרחשה בו. “נקרא לה כאן “מלבן-האופרה”
ואילו שאר חלקי הבמה, שהם חשוכים יותר, משמשים מעין מסכים עליהם מקרינים, תוך כדי הפעילות ב“מלבן האופרה”, דימויים גרפיים, תצלומים וקטעי סרטונים וקליפים של וידאו, המשמשים הדהוד, או אסוציאציות, או אלוזיות המלוות את ההתרחשויות באופרה עצמה – הרצות ב“מלבן-האופרה”. יחד עם המוזיקה, אותה מנגנת התזמורת.
כאשר הסצינה מתפתחת – הרקע המוקרן מתחלף להקרנות תצלומים וקטעי וידאו אחרים…
הצלחתי לאתר קטע וידאו קצרצר מתוך הביצוע באופרה באסטיל בו ניתן לראות את – “ההתרחשות הדו-מימדית” בו זמנית : הצגת האופרה העיקרית ב“מלבן האופרה” והקרנת סרטי הוידאו בשאר חלקי המסך/הבמה.
זהו סרטון קצר במיוחד – אך ניתן לראות בו את ההתרחשות ה”דו-מימדית” כאמור לעיל [ שימו לב להבהובים סביב “מלבן האופרה”
סיפורן של הוואלקירות
הוואלקירות הדוהרות על סוסיהן – בין שמים וארץ
בחלק זה נרחיב בנושא הוואלקירות.
כפי שציינתי לעיל, הוואלקירות [ תשע במספר ! ] תופענה על הבמה מיד בפתיחת המערכה השלישית.
אך היכרות ראשונית עם הוואלקירות יעשה לנו ואגנר כבר בפתיחת המערכה השניה:
במערכה השניה יסופר על ביתו של ווטאן, אבי האלים, ו“ברונהילדה” שמה, [ שהיא וואלקירה ] שהופעתה על הבמה – מרומזת לצופים באיזכור, כמו אגבי, של הלייט מוטיב של הואלקירות הנשמע לקראת סופה של הפתיחה התזמורתית למערכה השניה – לייט מוטיב העושה לצופים היכרות ראשונית עם הוואלקירות, שיהפוך דומיננטי ביותר בפתיחה למערכה השלישית.
ברונהילדה זו, היא ביתו של ווטאן, שנולדה [ כמו שמונה אחיותיה הוואלקירות ] , מיחסיו של ווטאן עם אשה-ארצית, מאחרי גבה ולמגינת ליבה של אשתו : האלה פראיה.
– וכך נשמע אותו “לייט מוטיב”:
הלייט מוטיב של הוולקירות
להלן הטקט בשפת המקור הגרמני ובליווי תרגום לעברית מאת בנימין פרל ומיכאל כוגן [ בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה] של הפתיחה למערכה השניה:
כשקוראים טקסט זה וערים להרמזים שואגנר שתל בו – ניתן לקבל את פרשנותו “המלחמתית” של הבמאי CALIXTO BIEITO שביים את האופרה בפאריז ברוח ובפרשנות זו.
תחילת המערכה השניה של הוואלקירה נראתה כך על במת האופרה בביירויט בשנת 1979 בהפקה בניצוח פייר בולז ובבימוי פאטריס שרו:
פרט להופעה קצרה זו, והאיפיון של ברונהילדה כוואלקירה – “הלוחמת” והמתכוננת לקרב הממשמש ובא, עוברת המערכה השניה לטפל בנושאים אחרים.
את הטיפול הנרחב יותר בנושא “הוואלקירות” דחה ואגנר למערכה השלישית של האופרה.
ה”וואלקירות” – ו”דהרת הוואלקירות” [ Walkürenritt ]
על פי “המילון האטימולוגי” מקורה של המילה Valkyrie הוא:
“one of the war-maidens who escorted the brave dead to Valhalla,” 1768 (Gray), from Old Norse valkyrja, literally “chooser of the slain,” from valr “those slain in battle” (see Valhalla) + kyrja “chooser,” from ablaut root of kjosa “to choose” (see choose (v.)).
The Old English form was Wælcyrie, but they seem not to have figured as largely in Anglo-Saxon tales as in Scandinavian. Walkirie continued in early Middle English as “witch, sorceress.
wise-woman, fate-reader.” German Walküre (Wagner) is from Norse. Related: Valkyrian.”
ובתרגום לעברית:
“אחת מנערות המלחמה שליוו את המתים האמיצים לוולהלה”, 1768 (גריי), מנורדית עתיקה valkyrja, מילולית “בוררת ההרוגים”,
מ-valr “אלה שנהרגו בקרב” (ראה Valhalla) + kyrja “בוררת”, משורש ablaut של kjosa “לבחור” (ראה choose (הוריו)).
להרחבת המידע על המקור ששימש את ריכארד ואגנר כמקור השראה לצירופן של הוולקירות לגלריית הדמויות המאכלסות את עולמה של יצירתו “הטבעת של הניבלוג” נוסיף כאן ציטוט מספרו של דיריל קוק : “ראיתי את סוף העולם”
הכותב:
המילה ‘וולקיריה’ (נורדית עתיקה valkyrja, גרמנית מודרנית Wal-kiire, אנגלו-סקסונית wxlcyrge) פירושה ‘בוחר ההרוגים’ – של אלה שאודין [ שאצל ואגנר מכונה ווטאן – אבי האלים – ו’ ] החליט למות בקרב וללכת לוולהלה; והוולקיריות, שפעלו תחת פקודותיו של ‘אבי ההרוגים’, דאגו למותם וליוו אותם לשם. יתר על כן, תחת פקודותיו של ‘אבי הניצחון’, הם דאגו שאלו שהוא אהב ינצחו; והם גם הגישו את המשקאות בוולהלה.
כמו עם אודין-ווטאן, הוולקיריות המקוריות, כעובדה היסטורית, היו חלק מפחיד מכת המלחמה הטבטונית הפרימיטיבית: הן היו כוהנות של אל הקרב – נשים זקנות ומבעיתות שניהלו את טקסי הקורבנות כאשר אסירים הוצאו להורג (“ניתנו לאודין”) – ולפעמים ביצעו את ההרג בעצמן, שלעתים קרובות כלל שימוש בחנית-הטקס. כפי שאומר ה. ר. אליס דיווידסון:
לא יהיה זה מפתיע אם אגדות מוזרות צמחו על נשים כאלה, שוודאי הוחזקו בנפרד מבני מינן לצורך התפקידים המחרידים הללו. מכיוון שלעתים קרובות הוחלט בגורל אילו אסירות יש להרוג, הרעיון שהאל “בחר” את קורבנותיו, באמצעות הכוהנות, בוודאי היה מוכר, מלבד ההנחה הברורה שחלקן נבחרו ליפול במלחמה. עד לתקופת האדה הפואטית, “אגדות מוזרות” אלה “הפכו את ה”וולקיריות” הישנות והמבעיתות של עובדות היסטוריות ל”לוחמות-נשים על-טבעיות שלקחו חלק פעיל בקרבות, והחליטו, לפי פקודותיו של אודין, מי צריך לנצח ומי למות…”
נציין כאן כי ה”ואלקירות” מוזכרות רק באופרה השניה מתוך 4 האופרות המרכיבות את הרינג : 1. הריינגולד 2. הוואלקירה 3. זיגפריד ו-4. דמדומי האלים . יתכן וואגנר בחר לתשע הואלקירות שמות מוזרים ויוצאי דופן, כדי להדגיש את זרותן ומוזרותן: הנה השמות שבחר להן:
BRUNHILDE , GERHILDE , ORTLINDE , WALTRUTE , SCHERTLEITE , HELMWIGE , SIEGRUNE , GRIMGERDE , ROSSWEISE
המערכה השלישית
נפתחת בתרועת “דהרת הוואלקירות” ובגרמנית Walkürenritt
הוואלקירות דוהרות על סוסים בדרכן ל“שדה-הקרב”:
על בימת המטרופוליטן-אופרה בניו-יורק ה”דהירה” נראתה כך:
ובסרטו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה – משנת 1979 כנגד מלחמת ויטנאם : “אפוקליפסה-עכשיו” – כשביקש לזעזע את הקהל האמריקאי כנד המלחמה שגבתה חייהם של אמריקים רבים – ולא פחות מכך של ויטנטמים רבים : זה נראה כך ונשמע כך:
בסרט אמריקאי נוסף WATCHMEN משנת 2009 , ניכרת השפעת סרטו של פרנסיס פורד קופולה. גם כאן המלחמה של האמריקאים כנגד אנשי הוויט-קונג הוויטנמיים מלווה בפס הקול של “דהרת הוואלקירות…”
הדהודי מראות המלחמה מסרטו של פרנסיס פורד קופולה “אפוקליפסה עכשיו”
– בהפקת OPERA NATIONAL DE PARIS
כאשר פצחה התזמורת של בית האופרה בפאריז בנגינת “דהרת-הוואלקירות” בתחילת המערכה השלישית, החלו להופיע על המסך שסביב ל“מלבן-האופרה” – דימויים-חזותיים [ כגון תקיפה מהליקופטרים החגים באויר; יריות ממקלעים אוטומטיים, דוגמת המקלעים של החיילים האמריקאים הצולפים בוויטנמים, הספינה הקטנה העושה דרכה במעלה הנהר [ איזכור לסיפורו של ג’וזף קונראד “לב המאפיליה” ששימש בסיס ומקור השראה לסרטו של פרנסיס פורד קופולה ועוד ] – כל אלה החלו מרצדים על המסך בעוד התזמורת מנגנת את “דהרת-הואלקירות”.
כך, בין השאר, ביקש הבמאי, CALIXTO BIEITO לממש את פרשנותו “המלחמתית” ל”הוואלקירה” של ואגנר שהועלתה במקור במינכן בשנת 1870 ! כאשר הבמה [ הרומנטית והתמימה ] נראתה כך בהצגת הבכורה:
מראה הבמה בתחילת המערכה השלישית של “הוולקירה” בהצגת הבכורה במינכן בשנת 1870
היינריך היינה, ריכארד ואגנר והוולקירות
ריכארד ואגנר [ 1813-1883 ] הגיע לפאריז לשהותו הראשונה בה בשנת 1839 והוא צעיר כבן 26 שנה. בפאריז הכיר ואגנר את היינריך היינה – [ שהיה מבוגר ממנו ב 16 שנים ] והתפעל מכשרונותיו הספרותיים. שני הגרמנים שגלו מארצם מסיבות פוליטיות של התנגדותם למשטר – נפגשו לראשונה ביום 17.9.1839 בפאריז:
אחת מכתובות מגוריו של ריכארד ואגנר בפאריז
– מפגש זה הוליד כמה הלחנות של ואגנר בהשראת היינריך ההינה:
- הלחנת השיר “שני הגרנדירים”
ואגנר הלחין את התרגום לצרפתית לשירו של היינה שנכתב במקורו בגרמנית. ניתן להניח כי ואגנר, שמצבו הכספי בתקופה זו בפאריז היה קשה, הלחין את התרגום לצרפתית בתקווה להפיץ אותו ולזכות בפרנסה:
הפרסום של הלחן של ואגנר למילותיו של היינה ל”שני הגרנדירים” [ בצרפתית ]
כדי להדגיש את נטיית ליבו והזדהותו של ואגנר, שבאותה תקופה היה עדיין בעל השקפות מהפכניות [ בגללן נאלץ להמלט מגרמניה ] עם רעיונות המהפכה הצרפתית, שילב ואגנר בסיום השיר – את מנגינת ההמנון הצרפתי “המרסלייז” בהלחנתו, כפי שניתן לשמוע בביצוע לשלהן: .
- חיבור האופרה “ההולנדי המעופף” בהשראת הפואמה של היינריך היינה:
מאוחר יותר נתוודע ואגנר לפואמה שכתב היינה על אגדת “ההולנדי המעופף” ובשנת 1840-41 כתב את הליברית לאופרה שלו “ההולנדי המעופף” על בסיס הפואמה של היינה. הצגת הבכורה שלה התקיימה בדרזדן בינואר 1843 .
- חיבור האופרה “טנהויזר” בהשראת הפואמה של היינריך הינה:
בשנים -3 1842 כתב ואגנר את הליברית לאופרה טנהויזר, גם הוא על בסיס הפואמה שחיבר היינריך היינה. הצגת הבכורה התקיימה ב 1845.
שירו של היינרך היינה על “הוואלקירות”
היתכן כי שירו של היינריך הייינה על הוואלקירות השפיע ולו, במידה זו או אחרת, על חיבורו של ואגנר את האופרה “הוואלקירה” ?
השיר של היינריך היינה על הוואלקירות פורסם בדפוס פעמיים :
- פעם ראשונה ביום 19.9.1847 בעתון הוינאי Sonntagsblätter תחת השם “Gesang der Walkyren” [ שירת-הוואלקירות ]
- ובפעם השניה במסגרת קובץ השירים שהוציא המוציא לאור של היינה, [ הופמן וקמפה ] מהמבורג, והשם שניתן לו הוא : Romanzero. במדור Historien. והפעם הכיתוב של שם השיר היה Valkyren
ציור של היינה בתקופת פרסום הקובץ “רומנצרו”
בשיר זה העלה היינריך היינה את הדימוי שהוואלקירות דוהרות על סוסיהן “בין שמים וארץ” ; כפי שגם מופיע בציורים ורישומים רבים של ה”וואלקירות”
שיר זה, שפורסם בקובץ השירים האחרון של היינה, כאשר כבר היה חולה מאוד ורתוק למיטתו בפריז, לא זכה לתשומת הלב הראויה לו בין כותבי העברית. פרט לתרגומו מגרמנית של המשורר והמתרגם רפאל אליעז , לא זכה השיר להתייחסות של ממש למרות שכותבים רבים בעברית ציטטו ותרגמו רבים משיריו של היינריך היינה – המשורר רב התפוצה .
אפילו בספרו רחב ההיקף של יגאל לוסין “היינה החיים הכפולים” בו הקדיש הביוגרף הישראלי שלו, פרקים רבים ודיונים מקיפים לשאלת התנצרותו של הרי היינה והפיכתו ל”היינריך היינה” [ מטעמים של רצונו לקבל רשיון לעסוק במקצועו כעורך-דין לאחר סיום לימודיו – עיסוק שנמנע אותה עת מיהודים ] .
בספרו הנ”ל האוחז 500 ! עמודים מוזכר שיר זה כלאחר יד בשורות הבאות, כשהוא מאזכר את מגוון הנושאים המופיעים בשירים בפרק “פרקי הסטוריה” בספר שיריו האחרון “רומנצרו”:
“הוא [הספר -ו’] מעיד שוב על טווח רגשותיו, על עושר דמיונו ועל רוחב אופקיו שאין להם גבול. יש בו בלדות על פרעה רעמססס, המולך ממצריים ועד כוש; על הפיל הלבן של מלך סיאם; על הוולקירות , בתולות-המלחמה הסקדינביות; על צ’ארלס הראשון המלך האנגלי…וכו'”
[ היינה, החיים הכפולים מאת יגאל לוסין, הוצאת שוקן, בעמוד 410 ]
כאן הפתיחה לשיר במקור הגרמני ובתרגום רפאל אליעז לעברית.
ולהלן, לשיפוטם של הגולשים,
קישור לשיר הוולקירות של היינריך היינה
המקור בגרמנית – לצד התרגום לעברית של רפאל אליעז
מה דעתכם – היש השפעה של שירו זה היינריך היינה על האופרה “הוואלקירה” של ריכארד ואגנר ?
נשמח לתגובותיכם
דברי-סיום;
כיוון שהארכתי בתיאור מסע האסקיפיזם שלי מאימת מלחמת ה”שבעה-באוקטובר”, על מכאוביה ומוראותיה, אשתדל לסכם את המסע במילים ספורות, בציטוט דבריו של הנביא עמוס, בפרק ה’ פסוק ט’, שמצאתי בהן ביטוי בלשון פיוטית וכואבת לתחושה דומה לתחושתי :
“כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָנ֥וּס אִישׁ֙ מִפְּנֵ֣י הָֽאֲרִ֔י וּפְגָע֖וֹ הַדֹּ֑ב
וּבָ֣א הַבַּ֔יִת וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־הַקִּ֔יר
וּנְשָׁכ֖וֹ הַנָּחָֽשׁ׃”
ככל שניסיתי להרחיק עצמי מהמלחמה – וסמכתי ידי על קיר-המוזיקה וביקשתי שתרחיקני ותושיעני ממוראות המלחמה – נשכו אותי הואלקירות ! בפרשנותו המלחמתית של הבמאי CALIXTO BIEITO.
האמנם:
_______________________________________________
פוסטים בנושא “הואלקירות” של ריכארד ואגנר
_______________________________________________
[1] “הוואלקירה” – מערכה ראשונה : בין מיתוס קדמון לסיפור אהבה אישי
[2] “הוואלקירה” מערכה שניה: אהבה-קנאה-נקמה !
[3] מסע אֶסְקֶפִּיזְם : פאריז / הוואלקירה LA WALKYRIE אהבה ♥ או מלחמה ♦
[4] “הוואלקירה” – מערכה שלישית דהירת הואלקירות והעונש שהטיל ווטאן על ברונהילדה ביתו [ בהכנה ]
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
- אם האפיפיור לואי ה – 14 יכול לצטט את יהודה עמיחי – מה יגידו אזובי הקיר ? [↩]
