.

http://www.youtube.com/watch?v=NsDuaUoPb2E

קישור ישיר לפרק הראשון של סונטת קרויצר –

בביצוע גדעון קרמר ומרתה ארגריך –

בליווי ציורים בהשפעת הנובלה של טולסטוי

.

 ADAGIO SOSTENUTO – PRESTO

הסונטה כצורה מוזיקלית היא יצירה המנוגנת בדרך כלל בכלי אחד או שניים. מקור השם סונטה במילה הלטינית sonare כלומר להשמיע צליל – להצליל

[ להבדיל מהקנטטה שמקורה ב cantare – לשיר – שהיא יצירה לקולות של זמרים].

בתקופה הקלאסית התפתחה ה”סונטה” במוזיקה והתרחבה לקונצ’רטו בו מנגן כלי בולט ועימו התזמורת ואף הסימפוניה שבה מנגנת התזמורת בלבד. גם צורות אלה מבוססות על תבנית מוזיקלית שבסיסה הוא הסונטה – שהגדרתה הורחבה והיתה ל”צורת הסונטה”.

בטהובן, הנחשב לאחד מנציגיה המובהקים של התקופה הקלאסית במוזיקה, חיבר סונטות לכלי אחד : המפורסמות שבהן: הסונטות לפסנתר סולו : ה”אפסיונטה”, ה”פָּתֶטִית” ו”אור ירח” ; וגם לשני כלים – כינור ופסנתר והידועות שבהן הן “סונטת האביב” ו “סונטת קרויצר”;

האופיני לצורת הסונטה הוא המבנה הכללי של שלושה חלקים:

האקספוזיציה [ הצגת הנושאים ] ;

הפיתוח של הנושאים

והרפריזה [ החזרה על הנושאים ].

החלק הראשון : האקספוזיציה מורכב משלושה שלבים :

א.     הצגת הנושא הראשון.

 במקרה של סונטת קרויצר הנושא הראשון מושמע בכינור: [ ועיין גם בפוסט “טעותו המוזיקלית של טולסטוי” ]

צלילי הפתיחה של הסונטה, המושמעים כאמור בכינור, פותחים באקורד המתחיל בצליל הנשמע כאילו בלתי מכוון במדויק והכנר כמו מנסה לייצב אותו , [ כאילו הוא “מחפש” את הצליל הנכון…] ומשהצליל התייצב הוא עולה וממשיך, והכנר חוזר וממפתח אותו למנגינה בשני גלים נוספים עולים ויורדים:

 1.1    הפתיחה בכינור 

KR-I-1-VIOLIN

עד שהוא מעביר את התפקיד לפסנתר:

ב.     הצגת הנושא השני

 1.2    כניסת הפסנתר

KR-I-2-PIANO

הנושא השני מוצג בפסנתר ומרגע שהפסנתר “קיבל” את ההובלה, הוא מרגיע את הסערה והצפיה שהצליח הכינור לעורר בנושא הראשון. נגינת הפסנתר איטית ולירית

ג.    הסיום [ הקודה ]

לאחר שהכרנו את הנושא הראשון בכינור ואת התשובה לו בפסנתר, ממזג בטהובן את שני ה”ניגודים” הללו – ושני הכלים עוברים לדו שיח כאשר הקולות משתלבים יחד . הנגינה נמשכת, והדו-שיח בין הכינור, המפתח את הנושא הראשון בואריאציות ובין הפסנתר, המשיב לו – נשמעים כך:

 1.3    הדו-שיח-בין הכלים 

KR-I-3-VIOLIN-PIANO

כפי שניתן להבחין, הכינור עובר לרגע מהמתח והסערה שעורר עם כניסתו והוא “מתביית” על הנימה הלירית והדו שיח, ככל שהוא טעון במתח, הופך לדו שיח בעל גוון ענוג והבעתי.  

נושא חדש בכינור מצטרף והוא מנוגן בקצב מהיר ולאחר שהכינור משלים את המנגינה – מושמעת המנגינה על ידי הפסנתר.

קטע הארפג’יו:

 1.4    הארפג’יו בפסנתר 

KR-I-4-ARPEGGIO-1

שבו משמיע הפסנתר את צלילי האקורד במהירות: הלוך ושוב, וחוזר חלילה. הארפג’יו משמש מעבר והכנה לשלב הבא – השלב המהיר [ פרסטו ] והסוער של הסונטה.

הכינור חוזר והופך לכלי המוביל: ההתחלה שקטה ואיטית אך הקצב הולך ומתגבר עד שהוא עולה ומתפתח לנגינה מהירה, רגשנית, יצרית תוקפנית וסוערת:

 1.5    הפרסטו-הראשון 

KR-I-5-PRESTO-1

[ זה הקטע המוזיקלי אליו מתייחס טולסטוי בנובלה “סונטת קרויצר”, קטע שכה הרשים אותו עד כי קרה לסיפורו” סונטת קרויצר”  ] 

בחלק השני של הקטע המהיר נכנס הכינור לדחף-בלתי נשלט, זרימה חזקה ותוקפנית, מעין “ריצת-אמוק”, המדגישה את הפראות והעוצמה ששיקע בטהובן בחלק הראשון של סונטה זו,  המהווה אתגר לכנר וירטואוז.

לאחר סערת היצרים שתקפה את הכינור, חוזר הפסנתר ומרגיע את המתח ומחזיר את האוירה למתכונת הלירית.

אלא שעד מהרה יסתבר כי ליריקה זו היא אתנחתא קצרה, ומעין קטע המאפשר אגירת כח ואנרגיה לקראת התפרצות הפרסטו השני:

 1.6    מעבר-לירי-והפרסטו-השני 

KR-I-6-PRESTO-2

גם לאחר הפרסטו השני ימשיך הפרק הראשון לזרום בין ליריות ורומנטיות; גם הפעם יחזור הדו שיח שבין הכלים, עד להתפרצות הבאה – השלישית במספר של סערת רגשות גועשים, התלהבות ויצריות חריפה:

 1.7    הפרסטו-השלישי-והסיום 

KR-I-7-PRESTO-3

לאחר התפרצות זו – שוב נרגע המתח והפרק הראשון מגיע לסיומו

---