וידאו-Video - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

[03] לודז’ – ראשונים

27 ביולי, 2010

3 – ראשונים

והמצבות – כאילו אכן היה זה, כלשון המליצה – “בית החיים” – הן כספר הפתוח. וחקוקים עליהן באבן הקשה והיציבה שמות, ותארים, ופרטים אישיים ותאריכי לידה וימי פטירה – ודברי זיכרון על המת – המעידים, בדרכם המיוחדת ומציבים לו נפש – כמו היו עדים חיים ואותיות נושמות – במקום הספרים והרשימות שאבדו ונשרפו והושמדו בחורבן הגדול – על הראשונים שבאו שמה אל העיר הזו, ושם – בבית מועד לכל חי – בלודז’ – נטמנו עצמותיהם ;
בגניזתה של אימי מצאתי תצלום שלה כשהיא עומדת על קברו של ר’ הירש שאטטאן ז”ל – הוא סבה.
השם שאטטאן – SZATAN = שטן בשפה הפולנית, קצת מוזר כשם משפחה ליהודים – ואין לי הסבר לנוכחותו במשפחתנו – לפי סברה רחוקה השם יוצא הדופן ניתן ליהודים דלים שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם לשלם לשלטונות עבור שם משפחה מקובל יותר.
ומאבן המצבה של סבי-זקני זה עולה הכתוב:

פ”נ
איש ישר – הולך תמים;
אהוב לאדוני ולבריות
רודף מצוות – וירא אדוני
נכבד וייקר רוח – מורה הדור

ולמטה מכך מופיע שמו בעברית:

צבי בר רבי שאול הכהן ז”ל
נפטר בן ע”א שנים
ערב ראש חודש ניסן תר”פ

– תאריך זה מקביל ל 20 באפריל שנת 1920.
כיוון שנפטר והוא בן ע”א שנים – כלומר בן שבעים ואחת – מסקנה שנולד בשנת 1849 – באמצע המאה התשע עשרה – בתקופת תחילת זינוקה של העיר.
עתה, בעת שאני מכין דברי זיכרון ועדות זו – אין בידי ידיעות בדוקות היכן נולד סבא רבה זה שלי. ועל כן אני נאלץ להסתפק בשיקולים של הגיון ומסיק אני מסקנות :
בנו התשיעי של הירש שאטטאן –חיל-מאייר שאטאן, שהיה אביה של אימי נולד בעיר לודז’ ביום 17 במרץ 1889 – כפי שעולה מהעתק של הרישום בספר התושבים של לודז’ – שנשמר בגניזתה של אימי. בעת הולדת בנו התשיעי – היה איפה הירש שאטטאן כבן ארבעים.

מותר להניח כי הירש שאטטאן הגיע לעיר קודם לכן, שכן בבית הקברות של לודז’ נמצאים קבריהם של אחדים משאר ילדיו – לרבות הבוגרים יותר; וניתן להבין שנולדו או לפחות חיו את רוב שנותיהם בלודז’
לפי העולה מהמצבה שעל קברו של בנו בכורו – שאול שאטטאן , הבכור לבניו של הירש שאטטאן נולד בשנת 1871 כאשר אביו – סבי-זקני – היה כבן 22 שנה . ניתן להעריך איפה – שבזמן זה, פחות או יותר – כלומר בערך ברבע האחרון של המאה ה 19 הגיעה משפחת שאטטאן ללודז’

גם סבא-רבה שני שלי קבור בבית הקברות היהודי בלודז’. בתצלום נוסף שמצאתי בגניזה של אימי נראה אבי על קברו של ר’ ישכר-סנדר קאראפקה – שהיה סבו, אביה של אימו .
התצלום על קבר סבי-זקני זה נעשה בשנת 1964 בעת ביקור שערך אבי בפולין.

קאראף הוא כלי להגשת יין לשולחן, caraffa באיטלקית כאשר המקור הוא ככל הנראה אף מן הערבית. שם זה מעיד על מקצועם של אבות אבותי מצד זה של המשפחה שסוחרי יין או מוזגי יי”ש – היו – עיסוק שהותר ליהודים בפולין לעסוק בו.
ועל מצבת קבר זה כתוב :

“פנ
ישכר – סנדר בר’ יעקב משה הלוי ז”ל
קאראפקה

פ[ רש ] בשיבה טובה ח’ תמוז תרצ’
בשנת הפ”ג לימי חייו
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

בתחתית המצבה מופיעה כתובת בפולנית המציינת כי:

סוכר קאראפקא מתושבי גבין ולודז’ נולד ב 1851 ונפטר בשנת 1934 – כלומר כשהיה בן 83 שנה

גאבין המוזכרת על גבי מצבה זו היתה עיירה קטנה צפונית ללודז’ וכדרכן של רוב עיירות היהודים – בית הכנסת היה מרכז החיים. בית הכנסת בגאבין שכן במבנה עץ מרשים במיוחד – והיה כאבן שואבת לכל יהודי העיירה.
אך, כמסתבר, לא היה בכוחו של מבנה זה ומה שהוא סימל כדי לרתק את סבי-זקני ישכר-סנדר קאראפקה אל הדת – מן הנוסח האזרחי משהו שנחקק על מצבתו – וגם השימוש השפה הפולנית – לעומת הנוסח הרבני המובהק שעל מצבת בני משפחת שאטטאן- למד אני, כי סבי זקני זה צעד צעדים רבים יותר, בהתרחקו מהמסורת הדתית, מאשר עשו זאת בני משפחתה של אימי.