וידאו-Video - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

[02] לודז’ – היא עצמה

27 ביולי, 2010

2 – היא עצמה

שמה של העיר – לודז’ – הברה צורמנית משהו – שדרכי הכתיבה שלה שונות ואף משונות – אינו מצליח להתגלגל על הלשון באותה טבעיות ובאותה זרימה שארתור רובינשטיין – הפסנתרן הדגול, אחד מבניה המפורסמים של לודז’ ! מפיק מאצבעותיו – מאזורקה של שופין.

את שמה המוזר שאבה לודז’ ממימיו של הנהר לודקה על גדתו התישבו המתיישבים הראשונים שהגיעו למקום עוד במאה ה 14. לודקה בשפה הפולנית היא גם סירת משוט קטנה – שיתכן ושימשה את המתיישבים שהתיישבו כאן לראשונה לדיג במימי הנהר.

כך או כך, סירה זו הפכה והיתה לסמלה של העיר, סמל המופיע כבר במטבע מהמאה ה 16
העיר לודג’ נכללה, מאז קונגרס וינה ב 1815 – במסגרת “ממלכת פולין”. בקונגרס זה שכינסו המנצחות – לאחר מפלתו של נפוליאון – הן חילקו בינהן את אירופה: פולין זכתה במעין אוטונומיה – היא נקראה “ממלכת פולין” – או “פולין הקונגרסאית” אך בפועל נשלטה על ידי בית המלוכה של הצארים הרוסיים , ותחת שלטון זה תישאר עד למלחמת העולם הראשונה.

בתחריט זה משנת 1812 נראית לודז’ – לודז’יה בלטינית – כעיירה קטנה , שבתיה הצנועים סמוכים לנהר הלודקה. –מספר תושביה לא עלה אז על כמה מאות. לפי הכתובים, באותה עת, נמצאו בה כבר כ 50 יהודים
המפנה בתולדותיה – שיהפוך אותה לאחר מכן לשם דבר – יחל לאחר שנת 1820 כאשר הוכרזה על ידי השלטונות לעיר המיועדת לפיתוח תעשיה; יזמים גרמניים זריזים – החלו מפתחים בה את תעשיית הטכסטיל – הידוע בהם היה לודויג גאייר אשר הקים בה את מפעל הטכסטיל הראשון. בשנת 1832 הכניס חידוש מרחיק לכת למפעלו – הוא הכניס לשימוש לראשונה בלודז’ את מנוע הקיטור – מכאן ואילך – המעשנות תהפכנה לאיקון בקו הרקיע של העיר לודז’ ;

מתחריטים משנת 1853יכולים אנו לראות את בתי חרושת שהיו אז בעיר – והארובות – הפולטות על העיר את הפיח – נראות כבר אז – ולא רק במפעלו של לודויג גאייר ;
החלטת הצאר משנת 1850 על הורדת כל המכסים בין העיר לודז’ ובין שאר חלקי האימפריה הרוסית – מזניקה את התעשיה בה – לודז’ לנס כלכלי – אבן שואבת לרבבות אנשים שינהרו אליה – בדומה למה שכונה בארה”ב באותן שנים ממש – “הבהלה לזהב” ; THE RUSH FOR GOLD

במחצית המאה ה 19 תקופה המסמנת את תחילתו של התהליך חיו בלודז’ כשלושים אלף תושבים – כעשרה אחוז מהם – כשלושת אלפים – היו יהודים ! כעבור כחמישים שנה – בסוף המאה התשע-עשרה , כאשר לודז’ כבר תהיה ללא ספק עיר התעשיה הגדולה והבולטת בפולין עד שיצמידו אליה את התואר “מאנצ’סטר של פולין” – אז, יזנק מספר תושביה לכדי 300,000 כאשר היהודים, שמספרם כ 100,000 – מהווים כשליש מאוכלוסייתה.

באותן שנים – שנות הנהירה הגדולה ללודז’ – הגיעו אליה גם ראשוני משפחתנו – ככל הנראה הדור הראשון של בני משפחתנו בלודז’. הם הגיעו מעיירות שבסביבתה של לודז’ , כמו קאליש ול’וצל’אבק או גאבין שליד פלוצק .

איני יודע אם עזבו את מקומותיהם הקודמים משום שנחדפו ונדחקו מהם – או משום שנמשכו והופנטו אל לודז’ המתעוררת וההופכת למטרופולין של תעשיה מודרנית. דבר אחד ברור: הם הגיעו ללודז’, תקעו בה יתד, נטו בה את אוהלם, בנו את ביתם, הקימו בה את משפחתם, הולידו את ילדיהם, עבדו, התפרנסו השתרשו וחיו בה – עד שהלכו, בדרך כל בשר, ונפטרו לבית עולמם.

בית הקברות ברחוב בראצ’קה BRACKA הוא בית הקברות היהודי השני בלודז’ . הוא נחנך בשנת 1882. הוא נחשב לבית הקברות היהודי הגדול באירופה. זהו מקום קבורתם של כרבע מיליון נפטרים !
המסייר בו יכול להבחין באבנים הפשוטות על מקום מנוחתם של פשוטי-עם ; לצד מצבות מרשימות של גבירים – ואחוזות קבר מפוארות של נישאים.