♣

בפוסט שהעליתי לפני ימים אחדים, במהלך מסעותי, בעקבות ביקור שערכתי במוזיאון לאמנות בעיר באזל שבשוויץ,  התעכבתי וכתבתי הערות מקדימות אחדות, על ציורו של הצייר הנס הולביין הבן הנקרא :  באנגלית : The Body of the Dead Christ in the Tomb [ גופתו של ישו המת בקבר]   [ ראו בפוסט “הנס הולביין ואבדן האמונה באלוהים אצל דוסטוייבסקי ” ]

הריאליזם החריף של הולביין בתיאור פרטי מראה הגופה של ישו לאחר שגופתו הורדה מן הצלב – והוצאה מהקבר – [ שימו לב לפניו הצפודות לידו המתכהה, לסימני המוות בגופו הרופס…] עירערו בפיודור דוסטוייבסקי הסופר הרוסי, את אמונתו באל [ כך לפחות ניסה לשכנע בספרו “אידיוט” ממנו ציטטתי קטע בפוסט הנ”ל.]

דוסטוייבסקי החל את דרכו כמהפכן בחוג האנטי צארי בהנהגת אינטלקטואל בעל השקפות אנטי מלוכניות סוציאליסטיות-אוטופיות ששמו היה מיכאיל צ’רניצבסקי.

קבוצה זו של אנשי רוח צעירים היתה נפגשת לשיחות בהן העלו רעיונות לשינוי המצב ברוסיה שתחת שלטון הצארים. המשטרה החשאית של הצאר הצליחה להחדיר לחוג זה סוכן סמוי שלה עד לפשיטה שערכה המשטרה החשאית, במהלכה נעצרו חברי החוג ודוסטוייבסקי ביניהם.

הם הועמדו למשפט בגין “בגידה במלכות” וגזר הדין היה הוצאה להורג פומבית של חברים בחוג צ’רנישבסקי – ופיודור ודוסטוייבסקי ביניהם.

– אך ארוע “ההוצאה להורג” ביריה של קבוצת המהפכנים ש”הומר” ברגע האחרון בעונש גלות ומאסר בערבות סיביר – החזירו את דוסטוייבסקי הצעיר אל אמונתו הנוצרית פראבוסלאבית.

ציור המתאר את ההוצאה להורג המבוימת – שעבר דוסטוייבסקי

– אחד מעיקרי הדת הנוצרית-הפראבוסלבית – הוא האמונה העממית באפשרות הממשית של תחיית המתים – כמקרהו לא רק של ישו אלא אף כמקרה שאירע לאלעזר LAZAR :

ככתוב בבשורה על פי יוחנן:

“ויאמר ישוע שאו את-האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי-ארבעה ימים לו: ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם-תאמיני תחזי את-כבוד האלהים: וישאו את-האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את-עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני: ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני: ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא: ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו. ”  [הבשורה על-פי יוחנן, פרק י”א, פסוקים 39–44 ]

ציורו של הנס הולביין הבן ההאזל – צוייר בין השנים 1520-1522

אביו של הנס הולביין הצייר שיצר את הציור הנ”ל שגם הוא היה צייר לקח את בנו כדי להתרשם מעבודתו של הצייר המוכר בשמו מתיאס גרינוואלד [ ששמו המלא היה : MATHIAS NITHART-GOTHART – 1480-1530 ] שסדרת הציורים שלו נמצאת היום בעיר קולמר.

הביקור במוזיאון בקולמר [ זהו ביקורי השני במוזיאון זה ] חשף אותי פעם נוספת לאחת היצירות עזות המבע באמנות הציור:

לנוכח הצליבה – ציורו של מתיאס גרינוואלד – בקולמאר

ראוי להפנות את המבט לתחתיתה של התמונה – מה שנראה כבסיסו של הטריפטיך – המכונה “פארדלה” עליו כביכול “יושב הציור”

בסיס הציור [ הפארדלה] בקולמאר

את הציור הזה הציג הנס הולביין האב לעיני בנו הצעיר – וכשנביט זו ליד זו בתוצאה של שני הציירים נוכל להבחין Cמידה של השפעה של ציורו של מתיאס גרינוואלד על ציורו של הנס הולביין הבן.

הנס הולביין הבן  

מתיאס גרינוואלד 

בשלב זה, ולנוכח דוחק הנסיבות, אסתפק בהערות קצרות אלה – וכשייתם המסע לאלזאס ואשוב לביתי אני מקווה להרחיב ולהשלים את הדיון בשני ציורים בלתי נשכחים אלה.

ועם הגולשים – הסליחה

ויקטור הרצברג

קולמאר – 3.5.2023