מסע ליוון העתיקה [3] – בעקבות ביקור במוזיאון ה”אגורה” באתונה
16 בנובמבר, 2025
“הגיון רב מוצא אני באמונה הקֶלְטִית, האומרת שנשמותיהם של אלה שאיבדנו שבויות בתוך איזו ישות נחותה, בחיה, בצומח, בדומם, ואכן הן אבודות לנו עד לבוא היום, שרבים לעולם לא זוכים לו, שבו נִיקְרָה בסמוך לעץ,
נקנה חזקה על עצם בקרבו הן כלואות,
ואז תרעדנה, תקראנה בשמנו, ומיד בהכירנו את קולן, יופר הכישוף. משנגאלו על-ידינו, גברו על המוות והן שבות לחיות עמנו”
[ מרסל פרוסט: בעקבות הזמן האבוד [1] בצד של סוואן, חלק ראשון קומברה
מצרפתית : הלית ישורון [ הספריה החדשה הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה [ עמ’ 48 ]
האכסדרה של מוזיאון ה”אגורה” באתונה
ביום 3.10.2025 ערכתי ביקור במוזיאון ה”אגורה של אתונה” [ The Athenian Agora ] [ “מקום המפגש של האתונאים” ], או בשמו האחר “הסטואה של אטאלוס” [ Stoa of Attalos ], על שמו של אטאלוס השני, מלך פרגמון, אשר ישב על כס-מלכותו בין השנים 159 עד 138 לפני הספירה.
♦
בין השנים 1952–1956 שוקמה “הסטואה של אטאלוס” על ידי המכון האמריקאי ללימודים קלאסיים במימון ג’ון רוקפלר ובסיוע ממשלת יוון שהפכה אותה למוזיאון. למבנה זה חשיבות עצומה בלימודים של תולדות האדריכלות הקלאסית משום שהוא שוחזר במלואו עד לפרטי פרטים כפי שהיה בעת העתיקה.
ממדי הסטואה המשוחזרת של אטאלוס הם 20 על 115 מטרים והיא כוללת שתי קומות ושתי אכסדרות בכל קומה.
סטואה (ביוונית: στοά), באדריכלות יוון העתיקה היא סוג של מבנה, הכולל מעבר מקורה (אכסדרה) עם עמודים בצידו האחד הפתוח אל החוץ. מהצד השני ניצב קיר, ובו פתחים.
הסטואה שימשה ביוון העתיקה, לצרכים ציבוריים שונים לרבות כשווקים, או כמקום כינוס והיו בה : חנויות של סוחרים, חדרים ששימשו לצרכי הלנה, גלריות ועוד. המלה העברית סְטָיו, שפירושה שורת עמודים, נגזרה מן המילה “סטואה”
בין השאר שימשה ה”אגורה” [ אם תרצו “כיכר-השוק” או “הקניון” המקורה של אתונה הקלאסית…], כמקום המפגש עבור אנשי העיר וביניהם גם אנשי הרוח.
♦
פילוסופים רבים היו מקיימים דיונים ומלמדים את חניכיהם במקומות אלו ולעיתים גם, בחוסר רשמיות, על מדרגות הסטואה.
אחד המפורסם שבפילוסופים אלו היה זנון מקיטיון שייסד גם את “האסכולה הסטואית” על שם המקום בו נלמדה משנתו. בסטואה היו נפגשים גם פילוסופים גדולים נוספים ו”מרביצים את תורתם”. המפורסם בהם הוא סוקרטס
סוקרטס [ 470 – 399 לפני הספירה ]
שבשנת 399 לפני הספירה, כשהיה כבן 70, הועמד לדין בפני 500 מושבעים מאזרחי אתונה והואשם בכך:
“שהוא מקלקל את הנוער, ובכך שאין הוא מכיר באלים שהעיר מכירה בהם אלא בישויות אל-אנושיות חדשות”
– חבר המושבעים מצא אותו אשם ברוב משוער של 280 קולות נגד 220 שתמכו בו.
רוב זה הספיק כי ייגזר עליו עונש.
העונש שנגזר עליו היה כי ישתה מכוס התרעלה – וכך יומת !
כל זה התרחש בסטואה של אתונה:
ציורו של הצייר הצרפתי ז’אן לואי דוד משנת 1787 : מותו של סוקרטס
במתחם האקרופוליס – לא הרחק מן “הסטואה של אטאלוס”, יש המצביעים על מערות מסוימות – שהוכתרו כ”בית הכלא של סוקרטס”
אחרים מצביעים על מערות אחרות כמקום הכלא של סוקרטס
על פי ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בסמוך ל”סטואה של אטאלוס” סבורים ארכיאולוגים כי יתכן וכלי חרס בעלי מבנה וצורה מיוחדים – שנמצאו בשטח הסמוך למקום בו שכן בית המשפט, שימשו להחזקת ואיכסון הרעל ששימש לצורך ההוצאה להורג.
להשלמת התמונה אצטט מתוך עמודים 142-143 למדריך למוזיאון:
“שאר החומר בתיק מגיע מבניין מדרום-מערב לכיכר המרכזית, שזוהה באופן זמני כבית הסוהר הממלכתי, שם הוצא להורג סוקרטס.
שלושה עשר בקבוקי תרופות קטנים (איור 82; מס’ 2) שנמצאו בבור מים בבניין מייצגים ריכוז יוצא דופן של צורה נדירה זו…”
ופסלון שיש קטן (איור 83; S 1413), אולי של סוקרטס עצמו, נמצא גם הוא בבניין.
הפסלון של סוקרטס ?
כמו כן, במקרה זה (בהשאלה לטווח ארוך) נמצאה כוס בעלת דמות אדומה ובעלת דמויות ספורטאים במגרש התעמלות (palestra). מקום המציאה שלו היה גם בית הסוהר (איור 84; P 30987)
לפני ביצוע גזר הדין, כלומר לפני ששתה את כוס התרעלה, נאם סוקרטס את נאומו האחרון.
ולהלן הקטע המסיים את נאום ההגנה של סוקרטס שנשא באגורה של אתונה – לפי דיווחו של תלמידו אפלטון [ בתרגום מיוונית עתיקה של שמעון בוזגלו ]:
קישור לנאום-סוקרטס – לפני מותו
♦
על עטיפת המדריך הרשמי למוזיאון מופיע תצלום רחב ידיים של מבנה המוזיאון
המדריך הרשמי למוזיאון
רכשתי מדריך זה כדי שאוכל להעזר בו בהבנת ולימוד מוצגים שענינו אותי במהלך הביקור במוזיאון עשיר ומענין זה.
ברשימה זו אתעכב על מוצגים אחדים – שמשכו את תשומת ליבי במוזיאון זה – בו מוצגים ממצאים שנמצאו ונחפרו בחפירות ארכיאולוגיות רבות שנערכו במתחם הסמוך לאקרופוליס – בו שכנה בימי אתונה הקדומה בעיקר במאות ה 5 וה- 6 לפני הספירה – אתונה בשיא גדולתה ותפארתה.
♦
ויקטור – VICTORY
ויקטור [ הח”מ ] לצד פסל VICTORIA ש”בסטואה של אטאלוס”
באכסדרת מוזיאון האגורה של אתונה – מוצגים פסלים רבים :
מראה כללי של הפסלים באכסדרת מוזיאון ה”אגורה”
ולהפתעתי הרבה גיליתי בין פסלים אלה פסל הנקרא : VICTORIA – שהצית בי הרהור מבודח-משהו, על השם שניתן לי עם בואי לעולם זה:
כשהבטתי בפני האבן של הפסל, יכולתי לדמיין לעצמי, “כיצד נראיתי בגלגולי הקדום…”
הזדרזתי לשתף את חברי וקוראי בפייסבוק ב“גילוי המפתיע”: [ ראו בקישור זה ].
“גילוי מפתיע” זה, זכה למספר ניכר של צופים סקרניים – מספר, ש”מנגנוני-השליטה” של הנדיב הידוע: “צוקי” – הוא מארק אליוט צוקרברג, ש”באוגוסט 2025 הוערך הונו בכ-253 מיליארד דולר…” החליטו להכתירני בתואר-רב-המשמעות… : “כשרון-עולה” …. לא פחות ! …. – [ ראו בקישור זה ] דבר שהעלה חיוך על שפתותי…
על מעין “הכתרות” שכאלה ניתן לצטט את דברי הפילוסוף וההסטוריון היווני פּלוּטַרכוֹס, המביא את דברי פִּירוּּס מלך אפירוס, לאחר הנצחון בקרב אסקולום [ בשנת 279 לפני הספירה ] שאמר :
“אם ננצח את הרומאים בעוד קרב אחד, נאבד אובדן גמור”
ומכאן נולדה המימרה שמרבים לצטטה [ והיא הפכה אקטואלית ורלוונטית לימינו ולמקומותינו ] : “עוד ניצחון [ מוחלט …] שכזה – ואבדנו” …
באתר “מילים”, שאני עורכו מזה שנים רבות, הסברתי את המקור והסיבה לשמי : “ויקטור” , שם שזימן אותי לתצלום משותף עם הפסל הנושא שם דומה לשמי ולכן ארשה לעצמי להזמין את הגולשים למדור “אודות ויקטור” שבאתר “מילים” – והקשר בין שמי ובין “הנצחון” [ הלא מוחלט אך החשוב ] – יובהר וילובן…
וכאן ארשה לעצמי להעתיק מהמדריך שקניתי במוזיאון את ההסבר [ שבעמ’ 63 ] לענין הפסל, הנושא את השם המתכתב עם שמי, פסל ששיעשע אותי לפגשו… מכל המקומות בעולם דווקא באגורה של אתונה :
וכאן תרגומי לעברית של הדברים:
“ראש הניצחון (ניקה) ראש השיש הפנטלי (S 2354: מהמאה ה-2 לספירה), שנשמר היטב, גדול במעט מגודל טבעי [ המוצב לצד עמוד מס’ 12]
פסל זה הוא העתק, שגולף כנראה במאה ה-2 לספירה, של יצירה מהמחצית השנייה של המאה ה-5.
האב-טיפוס היה דומה מאוד – אך לא זהה לחלוטין – לניקה של פאיוניוס באולימפיה. הוא נחפר “בבית האומגה” בחפירות שליד האגורה.”
השיש הפנטלי הוא שיש שמקורו בהר Mount Pentelicus or Pentelikon המתנשא מעל אתונה הבירה:
מראה של Mount Pentelicus מצפון לאתונה
הר פנטליקוס מפורסם בשיש שלו מאז ימי קדם, ושימש לבניית האקרופוליס והפרתנון שעליו.
שיש פנטלי הוא שיש לבן עם גוון צהוב אחיד וקלוש, מה שגורם לו לזרוח בגוון זהוב תחת אור שמש.
הגוון הזהוב של האקרופוליס – הבנוי בשיש פנטלי
ולא פלא הוא ששאול טשרניחובסקי, המשורר העברי רווי האהבה וההערצה ליוון הקלאסית, ביקש בשירו : “אֲנִי – לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם, גַּם לֹא שֻׁלְחַן!” [ משנת 1937 ] : להקים אנדרטת-הוקרה לאפלטון
“תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִשֵּׁישׁ פֶּנְטֵלִיקוֹן,3
מִמַּרְמְרָה קְדוֹשָׁה הֲרַת אֵלֵי יָוָן,
כָּבְשָׁה יַד פִידִיאַס,4 אוּלַי זַכָּה עַד-דָּי,
אוּלַי רַבָּה בְּחֵן, תִּתֵּן בִּטּוּי נָכוֹן
לַדָּר עִם כֶּסֶף-עָב, נוֹגֵעַ פִּי תְהוֹם,
מַשִּׂיג אֱמֶת-הַהוֹד, תּוֹפֵס הוֹד הָאֱמֶת,
מַעְיַן חָכְמָה וָאוֹר לְדוֹר רָחוֹק מִדּוֹר,
חוֹקֵר רִגְשֵׁי אֱנוֹשׁ וּמַלְכֻיּוֹת אָדָם
עַל מֵצַח אֵל שָׁלֵו וּבְעַיִן רוֹאָה-כֹל
שֶׁל גְּאוֹן הַמַּחֲשָׁבָה, רֹאשׁוֹ שֶׁל אַפְּלָטוֹן.”
השם ניקה הופך ל VICTORY
שם האלה ביוון העתיקה – היה “ניקה” ובתקופה הרומית אותה אלה נקראה Victoria ;
“בתקופה הרומאית תורגם השם NIKE ללטינית לפי משמעותו האטמולוגית: השם נגזר משם העצם היווני νίκη níkē שפירושו “ניצחון”, “יד העליון [בקרב או בתחרות]”. מקור המילה אינו ודאי, ככל הנראה קשור ליוונית עתיקה: νεῖκος neîkos “מריבה” והפועל νεικεῖν neikeîn “לריב”; בסופו של דבר גם מאטימולוגיה לא ודאית, אולי טרום-יוונית.”
נִיקֵה (יוונית: Νίκη, “ניצחון”) היא אלת הניצחון במיתולוגיה היוונית, ובת לווייתם של זאוס, ראש האלים, ושל אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה. היא יכולה לרוץ ולעוף במהירויות עצומות, אך זולת תכונה זו, היא לא מתייחדת ביכולות נוספות. ניקה היא בתם של פאלאס וסטיקס, ואחותם של קראטוס, ביה וזלוס. בקרב הרומאים היא נודעה כויקטוריה.
באמנות, ניקה תוארה כאישה מכונפת, העוטה לגופה גלימה מתנפנפת ומחזיקה בידיה מטה, בקבוקון או כד, ולעיתים אף כלי נגינה, דוגמת חליל או לירה. על פי רוב, היא יוצגה כדמות זעירה הניצבת על כף ידו של אל אחר, מציצה מבין בגדיו וגלימותיו או מעופפת ממעל לו, סמל לניצחון ולתקווה.
ייצוגה האמנותי הידוע ביותר הוא הפסל ההלניסטי “ניקה מסמותרקיה“ (Νίκη της Σαμοθράκης), בו היא מתוארת כדמות מכונפת הניצבת מול הרוח.
כיום, הפסל נמצא במוזיאון הלובר בפריז, ונחשב לאחד מאוצרות האמנות הגדולים של המוזיאון, אף על פי שידיו וראשו אבדו במרוצת השנים.
פסל ידוע נוסף הוא “ניקה” של הפסל היווני פאוניוס, מהמאה החמישית לפני הספירה. פסל זה מוצג במוזיאון הארכאולוגי של אולימפיה.”
להלן תצלום של הפסל הידוע בשם “ניקה מסמותרקיה“ [ המכונה כך על שם האי בים האגאי בסמוך לחופיה של טורקיה , מקום בו נתגלה.
זהו פסל הרואי ומרשים במיוחד, אך גם מעורר, מחשבות והרהורים לענין המחיר שמשלמים עבור אתו “נצחון” – כפי ששילם הפסל שאיבד את ראשו ופניו….
ניקה מסמותרקיה במוזיאון הלובר בפאריז
אני זוכר כי כאשר ראיתי פסל זה, בלובר בפאריז, אחזה בי התרגשות, ואהבתי אותו, הן בשל המעוף, הפאתוס והרוממות שהוא נוסך במביט בו – והן בשל האבדן, הכרוך בהשגת אותו “נצחון”… המתבטא באבדן ראשו של הפסל…
באחד הימים, כשביקרתי במוזיאון בודה BODE MUSEUM שבאי המוזיאונים שבברלין הבחנתי, בחנות המזכרות של המוזיאון, בהעתק מוקטן, של הפסל הגדול: התרגשות נטולת הגיון, תקפה אותי, ונכנעתי לאותו יצר קמאי של ‘מעין עבודת אלילים’, ועד מהרה, רכשתי העתק-פסלון זה, כדי שיהא ניצב בנוכחותו התלת-ממדית, על המדף בביתי ועליו מזכרות וזיכרונות מנסיעותי וביקורי, במקומות, שאני אוהב לחזור ולהזכר בהם, וכדי – כדברי מרסל פרוסט – שציטטתי כמוטו לפוסט זה – “לקנות חזקה לנשמה הכלואה בחפץ” עשוי-האבן וכדי שיופיו בתלת-מימד – יהיה סמוך-ונראה-ונוכח:
וכך הוספתי את ניקה מסמותרקיה-המוקטנת, אחר כבוד, לאוסף הפסלונים שבביתי:
וכאן היא ניצבת לצד העתקי פסלים אחרים … המעלים בי את הזכרונות הנעימים, מימי השלום שבין המלחמות, וממסעותי וביקורי במחוזות התרבות…
אוסף הזכרונות הכלואים בחפצים – הפסלונים שנרכשו בנסיעות וביקורים
– ובעיתות של צוקה ומצוקה – כאשר ה”מסך המכחיל” לא חדל, יום אחר יום, מלרצד, ולהקרין ולשדר, מאז ה“השבעה באוקטובר 2023” – והמשך במלחמה שהתפחה מאז – ונמשכה כשנתיים ימים – ועד לפרסומן של עצומות הקוראות לסירוב לבצע פקודות בלתי חוקיות בעליל [ כמו זאת מיום 29.5.2025 ] – את בשורותיו השחורות והמדכאות – אין לך מזור לנפש הדואבת – מלהעיף מבט באותם פסלונים קטנים – אותם “חפצים” שנשמות – וזכרונות – כלואות בהם …
העתק של פסל “ניקה מסמותרקיה” על מדף הפסלונים שבביתי
סיפורה של מסכת תיאטרון אחת…
בית הורי בתל אביב, היה מלא וגדוש מזכרות: פסלים, מסכות, צלחות מצוירות, כדים עתיקים ושאר פריטים ו”מזכרות” שנרכשו על ידי הורי בטיולים שערכו בארץ ובחוץ לארץ.
כדי לסבר את העין אציג להלן תצלום מסלון בית הורי בתל-אביב – תצלום [ שצולם לפני שנים רבות ] המדבר בעד עצמו:
הסלון בבית הורי בתל-אביב – אוסף “אקלקטי” של מזכרות שונות ומשונות
על הקיר הניצב לתצוגה המרשימה הנ”ל היו תלויות מסכות אחדות – והיום אספר את סיפורה של המסכה אותה סימנתי בעיגול אדום:
[ המסכה מסומנת באדום ] היא אחת המסכות הוותיקות ביותר באוסף של הורי – היא תמיד תלתה שם
עד כי נדמה היה בעני כי היא היתה שם…עוד לפני שהקיר עליו נתלתה הוקם…
מסכה זו היתה בעיני התגלמות ותמצית התיאטרון היווני הקלאסי – שהרי בתיאטרון – המסכה היא השחקן, היא האדם, היא המסר …
הייתי כה רגיל לראותה, עד כי נשתכח ממני כיצד הגיע לביתנו… הזמן הרב שעבר, כמו מחק את רגעי רכישתה, וכך היו פני הדברים, עד שבביקורי במוזיאון הארכיאולוגי שבאגורה [ ב 3 באוקטובר 2025 ] – כאשר פגשתי את המקור, צץ ועלה הזכרון מערפילי השיכחה…
המסכה המקורית בתצוגת המוזיאון
והנה היא במלוא תפארתה
וכך, כבמטה קסם, כאילו עלה מסך-הזמן, והסיר את אבק השנים – ועתה אספר את סיפורה של מסכה זו…
לנוכח המסכה המקורית בארונית שבמוזיאון, נזכרתי בימים שהייתי סטודנט צעיר ובחופשת קיץ אחת, יצאתי, פעם ראשונה לחו”ל, בטיסות סטודנטים ליוון – ובאתונה, הזמנתי טיול מאורגן, באוטובוס לאמפיתיאטרון ההיסטורי באפידאורוס…
לאחר נסיעה של כשעתיים הגענו לאתר העתיקות, והמדריכה שלנו, הובילה אותנו אל ‘אחד מפלאי עולם’ ! – אמפיתיאטרון מרשים ביותר – שנשתמר ברובו, למרות כאלפיים וחמש מאות השנים שעברו מאז הוקם, [ בסביבות המאה הרביעית לפני הספירה]
הנוף הנשקף ממושבי הקהל בתיאטרון באפידאורוס
מבט על מושבי הקהל [ למעלה מ 10,000 צופים ! ] באפידאורוס
לאחר שהרשימה אותנו מגודלו של האמפיתיאטרון – וציינה כי הוא יכול להכיל למעלה מ 10,000 צופים – ביקשה מאתנו המדריכה, להתפזר במעלה שורות מושבי האבן. [ שנקראו ביוון העתיקה – Theatron ].
המדריכה התייצבה במרכז עיגול ה”אורקסטרה” ודיברה אל הקהל ללא כל אמצעי הגברה – ודבריה נשמעו היטב ובבירור גם לאזניהם של אלה שעלו לשורות הגבוהות.
לאחר מכן אמרה כי תערוך הדגמה של איכויותיו האקוסטיות יוצאות הדופן של אותו אמפיתיאטרון.
מצאתי ביו-טיוב סרטון – המדגים את האקוסטיקה הנדירה של האמפיתיאטרון של אפידאורוס – ואני מצרפו כאן – וממליץ מאוד לצפות בסרטון קצר זה – ולא לשכוח להדליק את הרמקולים:
כשאני מציג כאן סרטון זה – אני נזכר בהתרגשות שהתרגשתי אז כסטודנט צעיר לנוכח הפלא האקוסטי :
כנראה שכל המדריכים של הטיולים המאורגנים לאפידאורוס נוקטים באותו “טריק” כי גם המדריכה שלנו, ניגשה אל האבן העגולה שמרכז ה”אורקסטרה”, הטילה עליה מטבע שאת צילצולה שמענו במעלה המושבים באמפיתיאטרון… וכדי להרשים אותנו עוד יותר יותר…הוציאה דף ניר וקרעה אותו ואנחנו שמענו את הנייר הנקרע במעלה המושבים באמפיתיאטרון.
וכאמור : לא לשכוח להדליק את הרמקולים:
אודה על האמת, יצאתי משם מוקסם מן הפלא – וחלמתי כי באחד הימים אגיע להופעה המתקיימת באותו אמפיתיאטרון.
לדאבוני – למרות השנים הרבות שעברו – עדיין לא זכיתי בכך : וכל שנותר לי הוא לחלום את עצמי יושב בקהל באחת ההופעות בפסטיבל התיאטרון באפידאורוס הנערך מפעם לפעם בעונת הקיץ:
התיאטרון היווני באפיִדאורוס – קווים לדמותו :
זהו תצלום של האמפיתיאטרון באפידאורוס משנת 1890 – שימו לב לקצות שורות המושבים !
הדמוקראטיה היוונית – והתיאטרון היווני
את ספרו של פרופ’ נתן שפיגל, מומחה בעל שם לתרבות יוון, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, “תולדות הטרגדיה היוונית” הוא פותח באמירות הבאות שחשוב להביאן:
א. עלייתה של מדינת האתונאים ושקיעתה
תקופת פריחתה של הטרגדיה האטית וירידתה חופפת את זמן עלייתה של הדמוקרטיה האתונאית במאה החמישית לפנה”ס, שכן התפתחותה המדינית והתרבותית של אתונה התקדמה בד בבד עם התקדמותה של הדמוקרטיזציה של משטרה, ראוי אפוא לשרטט בקיצור נמרץ את את תמונת התפתחותה המדינית של אתונה ולהבהיר את הקשר בין התפתחותה של הדמוקרטיה האתונאית לבין פריחתה של הטרגדיה“
[ נתן שפיגל, תולדות הטרגדיה היוונית” עמוד 13]
מומחה נוסף לתולדות יוון הקלאסית, אלכסנדר פוקס כותב:
“בשלהי המלחמה הפולופונסית , כשנתערערו יסודות הכלכלה האתונאית . באו אף ימי אבטלה. אולם אותם הימים נקטה הממשלה הדמוקראטית צעדים נמרצים למניעת הסכנות שבחוסר העבודה: היא ארגנה עבודות ציבוריות בהיקף נרחב וקבעה תשלום תמיכה לנצרכים. אמנם, היה באתונה, ואף בתקופת הפריחה הכלכלית, עושר בצד עוני שפע, ומותרות בצד סבל ומחסור, אולם ההבדלים הכלכליים לא הביאו לידי התהוותה של תהום חברתית.
בחיי יום יום לא ידעה החברה האתונאית מחיצות מעמדיות גבוהות, ושכבת העמלים לא היתה מבודדת מבחינה חברתית. היווני חי חיי חוץ יותר משחי חיי בית , ובשוקה של אתונה , בבתי המשפט שלה , בגימנאסיוינים ובתיאטרון שררה אווירה של מועדון גברים — אווירת שוויון .
[…]
“עוד במאה החמישית התחילה המדינה משלמת פיצוי מסוים למעוטי היכולת, שבאו לחזות בהצגות התיאטרון“
[…]
החגיגות והצגות התיאטרון לא נערכו להנאתם של מעטים. מטעם המדינה ניתנו, והיו חוויה עמוקה, אמנותית , מדינית ודתית כאחד, לכל שכבות העם האתונאי . המנהיגות הדמוקראטית של אתונה ראתה תפקיד חשוב לעצמה בעידוד יצירתה הרוחנית של אתונה ובשיתוף העם , על שכבותיו השונות” בכל גילוייה . במאה החמישית היתה הדימוקראטיה האתונאית , כדברי פריקליס . ‘בית הוראה ליוון כולה’ ובראש וראשונה — לכל אזרחיה שלה . “
[ ..]
“בימי פריחתה של הדמוקרטיה, במחצית המאה החמישית, נהגה המדינה לשלם לאזרחיה הנצרכים סכום כסף קטן כ’שכר ביקור בתיאטרון’ , כיוון שהצגת הטראגדיות והקומדיות הייתה, בבחינת מאורע כלל מדיני, שבו צריכים לשתף את עצמם כל האזרחים, היה בתשלום ‘דמי התיאטרון’ משום פיצוי לאזרחים מעוטי היכולת תמורת הפסד של ימי עבודה”
אתונה בימי גדולתה מאת אלכסנדר פוקס, מוסד ביאליק, 1957 עמוד: 89 , עמ’ 99 ועמ’ 238 ]
שלושת הטרגיקונים הגדולים היוונים היו בני אותה תקופה:
אייסכלוס [ נולד בשנת 525 לפני הספירה ומת בשנת 465 לפני הספירה].
סופוקלס [ נולד בשנת 496 לפני הספירה ומת בשנת 404 לפני הספירה].
אוריפידס נולד בשנת 485 לפני הספירה ומת בשנת 407 לפני הספירה].
ולצידם אריסטופנס – כותב הקומדיות חד הלשון שנולד בשנת 446 לפני הספירה ומת בשנת 385].
♦
התיאטרון העתיק באפידאורוס נבנה בסמוך לאתר שלפי האגדה – היה מקום הולדתו של אסקולפיוס אל הרפואה היווני, והאיזור ניחן בתכונות מבריאות [ כגון מעיינות מרפא]:
אסקולפיוס – אל הרפואה…. בפעולת טיפול בחולה
בזכותה של אמונה זו הפך המקום אבן שואבת לאנשים מכל רחבי יוון שהיו נוהרים אליו לשם ריפוי. לטובתם נבנה האמפיתיאטרון – כדי שיוכלו להנות, בתקופת שהייתם במקום לצרכי ריפוי, מנפלאות הדרמה והקומדיה היוונית הקלאסית.
♦♦
תם הביקור – שהסב לי נחת רוח רבה והערצה ליוון הקלאסית ולמורשתה הדמוקרטית – וביחוד אהבתי את ההקשר, כפי שציטטתי לעיל, בין רוח הדמוקרטיה הפוליטית של יוון במאה החמישית לפני הספירה ולפריחת הטרגדיה, והקומדיה והתרבות היוונית בכלל בתקופת הדמוקרטיה של יוון.
עם רוח גבית דמוקרטית זו נפרדנו מאפידאורוס והתחלנו עושים דרכנו חזרה לאתונה.
אך – כעבור שעה של נסיעה קרתה לאוטובוס תקלה מיכנית והמדריכה המלווה של הטיול הודיעה לנו נהיה צריכים להמתין עד שחברת האוטובוסים תשלח אוטובוס;
כעבור כשעה של ציפיה – כשהחשכה כבר ממשמשת ויורדת עלינו – ואנחנו ממתינים על אם הדרך, הגיע סוף סוף האוטובוס החילופי, ועלינו עליו והמשכנו בנסיעה.
התיישבתי בקדמת האוטובוס, סמוך לאחר הנהג – והבחנתי בתצלום התולה מעל הנהג.
קולונל גאורגיוס פאפאדופולוס
ראש ה”חונטה” הצבאית שהשתלטה על השלטון ביוון
ושלטה ביוון שלטון דמים, טרור ועינויים מיום ההפיכה 21.4.1967 ועד שנת 1973.
על סופו של פאפאדופולוס מצאתי את הדיווח הבא בויקיפדיה:
“ב-1974 פאפאדופולוס ושותפיו נשפטו והורשעו בבגידה חמורה, עינויים ופשעים נוספים.
ב-23 באוגוסט 1975 הוא ובכירים נוספים במשטר הצבאי נמצאו אשמים ונשפטו לגזר דין מוות שהומר למאסר עולם.
לפאפאדופולוס הוצעה חנינה אך הוא לא הסכים לה
מאחר שכללה הודאה בפשעים שלו וחרטה עליהם.
הוא נשאר בכלא עד למותו ב-27 ביוני 1999 בגיל 80 מסרטן.”
♦♦
כעבור יום או יומיים, הגעתי למוזיאון ה”אגורה” של אתונה – ובחנות המזכרות גיליתי את המסכה – רכשתי אותה כמתנה לאבי – והוא תלה אותה אחר כבוד בסלון דירתו.
וכיום היא תולה בחדר העבודה שלי.
המסכה בחדר העבודה שלי
ולהלן תיאורה במדריך למוזיאון האגורה: [ בעמ’ 180 ]
“על הקיר האחורי למעלה תלויות שתי מסכות טרקוטה בגודל טבעי מהמאה השלישית לספירה . הן בוודאי מעוטרות בקפידה המסכות, ככל הנראה מחומר קל וחזק יותר, שימש בתיאטרון.
מס’ 1 לקוחה מדמות בפנטומימה טרגית;
השנייה מייצגת את “העבד המוביל”, דמות רגילה בקומדיה הרומית.”
____________________________________
פוסטים בעקבות מסע ליוון העתיקה
____________________________________
1. מסע ליוון העתיקה – בין מיתוס לארכיאולוגיה – [1] פתיחה במוזיאון האקרופוליס
2. מסע-ליוון העתיקה : [2] פסל בן – כ 4,500 שנה מאוסף המוזיאון הקיקלידי באתונה
3. מסע ליוון העתיקה [3] – בעקבות ביקור במוזיאון ה”אגורה” באתונה
המשכים – יבואו…
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
