טקסטים-Texts - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

[6.4] מס. יזהר לפרנץ שוברט ולשיר : Der Doppelganger

21 באפריל, 2014

פרנץ שוברט ליד שולחן הכתיבה

שוברט חיבר מוזיקה לשישה שירים לפי מילים של היינריך היינה.

שישה שירים אלה, נכללו במסגרת מה שפורסם, סמוך לאחר מותו של שוברט, על ידי המוציא לאור הוינאי Tubias Haslinger כ”עבודותיו האחרונות” של המלחין. המוציא לאור הכתיר את קובץ השירים האלה בכותרת שהמציא :

Schwanengesang – שמשמעו – “שירת הברבור” – ביטוי זה הינו בפועל תרגום מן הגרמנית שמקורו במיתוס לפיו הברבור, שבכל ימיו הוא אילם, לפני מותו משמיע את געיותיו האחרונות כסימן לפרידתו מעולם החיים. בפועל אין יסוד במציאות למיתוס זה אך הוא מושרש בתודעה ועל בסיסו מקובל לכנות את יצירתו האחרונה של יוצר, טרם פטירת, בחינת דבריו האחרונים, או שיא יצירתו כ-“שירת הברבור”- שלו]

כותרת ההוצאה הראשונה של Schwanengesang

חובבי שוברט המורגלים במחזורי השירים “הטוחנת היפה” ו”טיול-חורף” [המקובל בשמו “מסע-חורף” ] – שניהם מחזורים ששוברט הלחין לסידרת שירים של משורר אחד – וילהלם מילר – ושקיימת זיקה תוכנית בין השירים בכל מחזור ומחזור, ימצאו ב”שירת הברבור” לא מחזור שירים, כי אם אסופה של שירים פרי עטם של שלושה משוררים שונים:

Ludwig Rellstab שחי בין השנים 1799 עד לשנת 1860 וששוברט הלחין 7 שירים פרי עטו ;

Johann Gabriel Seidi יליד 1804 ונפטר בשנת 1875 ששיר אחד שלו נכלל באסופת שירים זו

ו 6 שירים של Heinrich Heine – [ ששנת לידתו 1797 הינה גם שנת לידתו של שוברט – והוא נפטר בשנת 1856 ] ובינהם גם השיר Der Doppelganger

לא יהיה זה נכון לכנות אסופה זו “מחזור שירים”, באשר לא רק שאין קשר בין שלושת המשוררים ששיריהם לוקטו לאסופה זו – הגם שחיו באותה תקופה – נראה כי גם בין שירי כל אחד מהמשוררים יקשה למצוא מכנה משותף או איזה קו מנחה, לא מבחינת תוכנם, ולא מבחינת אוירתם, ולא מבחינת המוזיקה ששוברט כתב לפי מילים אלה. אמנם חלק מהשירים עוסקים בנושא שהעסיק את שוברט רבות – “האהבה” בדרך כלל מן הצד הכואב שלה, אך אין בכוחו של מכנה משותף רופף שכזה, להפוך אסופת שירים זו ל”מחזור” שאיזו זיקה – מקשרת בין מרכיביו.

♦

שוברט ושירי היינה

בספר עב הכרס הדן במכלול שיריו של שוברט, [ 1993] The Schubert Song Companion מאת John Read מציין המחבר כי למרות שמקובל להניח כי שוברט הלחין את שירי היינה בחודש אוגוסט 1828 – כשלושה חודשים לפני מותו – לפי יומנו של אחד מידידיו Karl von Schonstein , החלק השני של ספרו של היינה Dei Reisebilder [ = תמונות-מטיול ], בו פורסמו השירים ששימשו את שוברט, הוקראו ונדונו במפגש חבריו של שוברט שהתקיים בינואר 1828. כלומר לפי גירסה זו שוברט התודע לשיריו של היינה כאחד עשרה חודשים לפני מותו.

לפי הנחתו של ג’והן ריד כרך השירים Dei Reisebilder שפורסם בשנת 1826 – שתצלומו מופיע כאן – היה המקור של שוברט להלחנת השירים.

ה. [הרי] היינה תמונות מטיול, 1826

לפי הנחתו של ג’והן ריד, העבודה של שוברט על שירים אלה החלה בערך בינואר 1826 והגירסה השלמה היתה מוכנה באוגוסט 1826, וזה מסביר, לדעתו את התאריך של אוגוסט 1828 המופיע על כתב היד של השירים.

במכתב שכתב שוברט למוציא לאור Probst בלייפציג ביום 2 באוקטובר 1828 [ חודש וחצי לפני פטירתו של שוברט ] הוא כותב:

“אדון נכבד

אני תוהה אם הטריו יופיע אי פעם. האם אתה עדיין ללא מספרו ? זהו אופוס 100. אני ממתין בכליון עיניים לפרסומו. הלחנתי בין דברים אחרים שלוש סונטות לפיאנו-פורטה ללא ליווי אותן אני רוצה להקדיש להומל. כמו כן חיברתי מוזיקה למספר שירים של היינה, הזוכה לקבלת פנים יוצאת מן הכלל טובה כאן [ בוינה ] ולבסוף כתבתי חמישיה לשני כינורות ויולה אחת ושני צ’לי. ניגנתי את הסונטה במקומות אחדים בהצלחה רבה. אך החזרות על החמישיה יתחילו בימים הקרובים. האם איזה מן היצירות האלה יגיעו אליך, אנא יידע אותי על כך. אני חותם עם כל הכבוד הראוי

פר. שוברט.

כתובתי הינה :

Neue wieden, No 694 at the “Town of Ronsperg” 2nd flore, right-hand sude

((תרגום מאנגלית מהספר Franz Schubert Letters, And other Writings,1974, P. 141-2 – בידי ויקטור))

אעיר כאן, כי המכתב האחרון שכתב שוברט נכתב ביום 12 לנובמבר 1828 [ שבוע לפני פטירתו ] בו הוא כותב לידידו שובר:

“אני חולה. לא אכלתי ולא שתיתי דבר מזה אחד עשרה יום אני יכול לנוע בקושי בתשישות ובחוסר-בטחון בין הכסא למיטה…”

לפני שנמשיך לדון בשירי היינה של שוברט, ראוי להתעכב ולהקדיש זמן להאזנה קשובה לקטעים מתוך היצירות ששוברט הזכירן במכתבו ל Probst מיום 2 באוקטובר 1818 [ יצירות המוכרות היטב לחובבי שוברט הרבים ]. כולן נכתבו בסמיכות זמנים, כאשר שוברט בן השלושים ואחת חולה ותשוש – ומחלתו הולכת ומחמירה – ומצב רוחו השפוף ניכר ונותן אותותיו במוזיקה שלו – הנשמעת – כמו בדוגמאות שאני מביא להלן – כצלילי פרידתו של שוברט – מן העולם.

כגון מקצב-האבל בפסנתר ובצ’לו בטריו [ השלישיה ] לפסנתר, צלו וכינור.

פרנץ שוברט שלישיה אופוס 100 :

קישור ישיר לביצוע הפרק השני – אנדנטה-קון-מוטו- מהשלישיה מספר 2 אופוס 100 של שוברט

או מוסיקת ההרהורים הנוגה והמלנכולית השורה על הפרק השני מהחמשיה לשני צ’לי

פרנץ שוברט חמישיה לשני צ’לי – D956

קישור ישיר לביצוע החמישיה של שוברט

או שיר הפרידה בפסנתר המלוה את פרק האנדנטינו בסונטה מס’ 20 של שוברט:

פרנץ שוברט – סונטה לפסנתר מס’ 20 – D959

קישור ישיר לסונטה לפסנתר מס’ 20 של שוברט – הפרק השני אנדנטינו

אם נאזין למוזיקה האחרת שנכתבה על ידי שוברט בתקופה בה נכתבו גם ששת השירים למילים של היינה, נבחין כי גם על רובם שורה אוירת אירוניה מרה, וניכור טראגי בולט.

השירים פורסמו על ידי היינה בהזדמנויות אחדות ובדברי דפוס שונים. השירים לא הופיעו עם כותרות, וסדר השירים היה שונה מהוצאה להוצאה. את הכותרות לשירים הוסיף שוברט, אך גם בענין סדר השמעתם אין אחידות דעים, ומבצעים שונים מבצעים אותם לפי סדר שהם בחרו.

לדעתו של ג’והן ריד השירים “האטלס” ו”הכפיל” הינם מעין המשך ישיר לשיר Der Leherman – “איש תיבת הנגינה” – השיר החותם את מחזור שירי “טיול-חורף” למילותיו של וילהלם מילר.

ששת השירים של היינה בהלחנת שוברט

אשתדל לסרוק בתמצית את חמשת השירים ולאחר מכן, ארחיב בענין Der Doppelganger . [ הסדר הוא – פרט לשיר האחרון – הסדר בו הולך ג’והן ריד]:

“אטלס” Der Atlas

Schubert-8-Der Atlas

בשיר ה”אני-המספר” רואה עצמו כאטלס לא מאושר, שנגזר עליו לשאת על כתפיו את כל עולם [ במקרה זה עולם היסורים ]. “אני נושא את הבלתי ניתן לנשיאה וליבי עומד להשבר בקרבי. אתה לב-גאה, כה רצית בכך, רצית להיות מאושר אך עתה, לב-גאה, אינך יותר מנקלה ועלוב”.

המוזיקה שהלחין שוברט לשיר זה מביעה זעקה ועוצמה ויש בה ממידת המחאה.

“תמונתה” Ier Bild

Schubert-9-Ihr Bild

בשיר זה, שהוא שיר אהבה, מביט ה”אני-המספר” בחלומו בתמונתה של אהובתו, ובעודו מביט, הנה הפנים שכה אהב החלו לחיות. הוא מבחין על שפתיה שביב חיוך ועצב מתנצנץ כדמעה מעניה, ואז גם דמעותיו ניגרו – על כי איבד אותה.

המוזיקה של שוברט נותנת ביטוי לעצב הרב התוקף את ה”אני-המספר” עם אובדן אהבתו.

“בת-הדייג” Der Fischermadchen

Schubert-10-Das Fischermadchen

זה השיר האופטימי היחידי בין ששת שירי היינה. בת הדייג החיננית, השיטי סירתך לחוף , בואי ושבי לצידי ויד ביד נלחש דברי אהבה. הניחי את ראשך הקטן על ליבי ואל נא תחששי, יום יום את שמה את גורלך בידי הים ואינך חוששת. ליבי הוא כמו הים עצמו, הוא סוער, פעם בשפל ופעם בזרימה. ובמעמקיו שוכנת הפנינה החיננית.

גם מבחינת המוזיקה שיר זה, הכתוב בסגנון הברקרולה, הוא האופטימי מבין שאר שירי היינה. יש יסוד לטענה כי שוברט התעלם מן האירוניה הדקה המצויה במילותיו של היינה

“לחוף הים” Am Meer

Schubert-12-Am Meer

הים רחב הידיים נצנץ בקרני השמש האחרונות, כאשר ישבנו ליד בקתת הדייג שקטים ובודדים. הערפל נמוג והמים זרחו, הלך ושב השחף, והדמעות מעיניה זלגו, ואני גמעתי אותן מידך הבהירה. מאז גופי מת לגווע ונפשי יוצאת בגעגועים. האשה האומללה הרעילה אותי בדמעותיה.

“העיר” Der Stadt

Dietrich Fischer-Dieskau sings Schubert ‘Schwanengesang’ – 11. Die Stadt

בשיר זה צופה ה”אני המספר” על עיר הנמצאת באופק ונראית לו כ”חזיון-רמיה” [ Nebelbild = מילולית “תמונת ערפל”], אל העיר חותר המלח בסירתו [ מוטיב המזכיר את שירו של היינה “לורליי”] וממקום בו זורחת השמש – שם אבדה אהובתו.

שיר זה הוא הקרוב ביותר מצד תוכנו וגם במוזיקה שלו לשיר הכפיל – בו נדון עתה.

“הכפיל ” Der Doppelganger

שוברט השמיט מהשם שנתן לשיר את ה “t” שהופיעה בביטוי Der Doppeltganagr בהדפסה כאשר השיר ראה אור לראשונה בבטאון הספרותי,

וקרא לשיר Der Doppelganger :

למרות קירבה תוכנית בין תוכנו של השיר “העיר” לבין השיר בו אנו דנים כאן – “הכפיל” הוא שיר אפל יותר ונשמע כמרש-אבל, ונושא בשורה של דרמה גדולה, עד כי הפסנתרן הנודע אנדריאס שיף, המבצע שיר זה יחד עם הזמר פטר שרייר, אומר במילות הליווי שלו לשיר זה:

“עבורי יש יותר דרמה באותן שתי דקות – מאשר במכלול מפעלו של ריכארד ואגנר”

[ שהשמעתו אורכת כמה עשרות שעות ! השמעת ארבעת החלקים של “הרינג של הניבלונגן” אורכת כ 18 שעות ! ועוד היד נטויה, על “טריסטאן” כארבע שעות ו”פארסיפל” כ חמש שעות וכו’ ] עד כדי כן ! ]

די באמירה חריפה זו להצדיק צפיה והאזנה לדבריו של הפסנתרן Andreas Schiff המלווה את הזמן פטר שראייר בביצוע Der Doppelganger

קישור ישיר לסרטון על השיר “הכפיל” מילים היינריך היינה מוזיקה פרנץ שוברט

השיר ומבנהו

הפתיחה

השיר מתחיל בנגינת מבוא של הפסנתר באקורד פתיחה – מי במול מאז’ור

אקורד הפתיחה – של השיר יתפתח למעין “מרש-אבל”. הוא מתחיל בלחש, בקול דממה דקה .

( כדי להקל את המעקב אחריו, הרשיתי לעצמי להגביר את עוצמת ההקלטה):

DOPPEL–GANGER-22

שוברט השתמש באקורד זה ביצירה אחרת שלו, ועל כך נעמוד להלן:

המלומד דוד לואברג קודה, David Løberg Code Western Mishigen University – School of Music מציין ברשימתו

Listening for Schubert’s Doppelganger מצא כי האקורד הפותח את היצירה המנוגן בפסנתר הוא אקורד הבנוי על התווים #B-A#-D-C והוא אותו אקורד בו מתחיל פרק ה

Agnus Dei##משמע - שה האלוהים הנושא את עוונות העולם רחם עלינו - לפי הפסוק בישעיהו נג,7 : - נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. - ויוחנן, 1 29 - לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: 'הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם'

מתוך המיסה במי במול מז’ור D950 שחוברה על ידי שוברט ביוני 1828.

“Agnus Dei” מתוך המיסה במי במול מג’ור

Franz Schubert – Mass No. 6 in E flat major, D950 – XIV. Agnus Dei

ביומנו מ 1824 כתב שוברט על הכאב :

“ אשר, יחד עם הבנת המוזיקה , מוליד את “הנעלה באומנות”. הכאב הוא שהעלה (יחד עם הבנת המוזיקה) מיסה זו אל הפסגות”((“ספר הליטורגיקה מילים לצלילים”, בעריכת עדה ברודסקי הוצאת כרמל, ירושלים 2013בעמ’ 100))

ובהמשך מצאנו כתוב:

“כביר בעוצמתו העצורה, כהת הצבעים, הוא ה Agnus Dei (שנושאו מוטיב “הצליבה” המורכב משתי “אנחות”), הוא צירוף של נושא הפוגה בדו-דיאז מינור מתוך הספר הראשון של “הפסנתר המשווה”, ושל מה שעתיד להיות נושא השיר “הכפיל” הקרוב להוולד”((ספר הליטורגיקה, בעמ’ 101))

כלומר האסוציאציה המוזיקלית שעמדה לנגד עיניו של שוברט היא המיסה והפרק “אגנוס דאי” שעיקרו בקשת מחילה מאלוהים בעבור העוונות שהשה הוא כפרתם. נדמה כי די בשימוש באותו סולם של הפתיחה ל Agnus Dei לצבוע את השיר בצבעים הכהים המאפיינים אותו.

הבית הראשון

בבית הראשון ארבע שורות.

לאחר נגינת הפסנתר והשמעת חמישה אקורדים, המדמים מרש-אבל, בסוף האקורד החמישי נכנס הזמר, בתיאור העיר ורחובותיה הרגועים, זיהוי הבית בו התגוררה “אוצרו” אשר מזמן עזבה את העיר וציון העובדה כי הבית עדיין עומד שם.

המוזיקה המתלוה לכך, בפועל מעין רציטטיב, שעיקרו המיקצב והליווי, בעוד המנגינה מצומצמת לכדי כמעט דקלום של מילות השיר:

1-2-STILL-IST-DER-NACHT

מן הכמעט לחש שבפתיחת השיר – היאים לתוכן המושר, [ העיר השקטה והרחובות הרגועים ] ועד לתיאור הבית בו גרה בעבר “אוצרו” היא אהובתו, והעובדה שלא רק העיר ריקה והרחובות רגועים אלא שגם הבית בו בעבר התגוררה אהובתו ריק באשר מזה זמן רב עזבה היא את העיר, כלומר – האהובה, נעלמה מחייו הממשיים מזה זמן רב, ואין להבין את ביקורו הלילי ליד ביתה אלא כגעגוע ונוסטלגיה לימים שלא ישובו עוד.

אין בבית הראשון שום רמז למה שיבוא בהמשך – ולכן ניתן לאמר שקיים איזה פער בין תוכן ארבע השורות הפותחות את השיר – לבין האוירה הכהה והטראגית שנוצרה עם השמעת אקורד הפתיחה, המלווה את הזמר גם בספרו את סיפור הרקע, שאינו מבשר מתוך עצמו – מה שיתגלה מאוחר יותר.

הבית השני

גם הבית השני בנוי מארבע שורות. והמעבר אליו – מלווה ב3 נקישות אקורד מרש-האבל [ עם ואריציה עליו ]

וכאן, יקבל השיר מפנה, והרוגע החיצוני המוקרן על ידי העיר השקטה יהפך לדרמה גדולה ולסערה. כאן יגלה ה”אני-המספר” את דמותו של אדם אחר העומד ומביט למעלה, ןהוא פוכר ידיו כאות לכאב שהוא חש, ואז מתגלה לו מחזה תעתועים – דהיינו שהדמות אותה הוא “רואה” אינה אלא דמותו המשתקפת בירח.

זוהי סיטואציה מורכבת – לא ברורה בעולם הריאלי ומעוררת מחשבות תהיות ושאלות:

הנה שירתו של הזמר:

3-DA STEHT-A

יש לציין כי כאן המוזיקה הופכת לדרמטית וקולו של הזמר גובר עד לכדי זעקה – הרצטטיב ממשיך והזמר מספר את סיפורו ומטיח את כאבו – אך על מה הכאב ? על שום מה הוא כה נרעש ?

מה שיש בטקסט אינו אלא רמזים לכך, ואילו עבור שוברט מהוות שורות אלה בסיס לבטא את כאבו וכעסו – כאשר מילת המפתח היא: Schmertzengewald שתרגומו המילולי הוא “כאב חזק”

הבית השלישי

הפעם שתי נקישות של האקורד יעבירו את רשות הדיבור לזמר – המספר:

עתה פונה ה”אני-המספר” אל אותה דמות של כפיל ומטיח בו כי אינו יותר מאשר כפיל חיוור שלו עצמו, ולפי פירושי בפוסט הקודם, כוונת היינה היתה לאמר כי כאבו ויסוריו כבדים יותר מאותם יסורים שיכול הכפיל, כל כפיל, להבין להכיל או לקבל. הדרמה שבגילוי ה”כפיל” המקרין ל”אני המספר” את פניו שלו – הופכת לזעקת כאב:

הנשמעת מפי הזמר כך:

4-DU DOPPELGANGER-B

הסיום

הזעקה [ כמו הסערה ] שוכחת ונרגעת, במעין השלמה ו”מרש-האבל” בהלמות האקורדים שלו מלווה את השיר לסיומו הכואב והטראגי.

DOPPEL–GANGER-44

בפועל, שיר זה – Der Doppelganger הוא הכואב, האפל והמדכא בשירי היינה שהלחין שוברט.

אם נאזין היטב לכל חמשת השירים האחרים, בכל אחד מהם – בזה יותר ובאחר פחות – מותיר שוברט למאזין, איזה מפלט של נחמה, של התרגעות ומעין נשימת אויר נוח יותר. מעט תקוה בים העצב הגדול. לעומת זאת, כאן, בשיר זה – שולטים האבל והכאב, מתו ראשון עד תו אחרון. הכל שחור משחור – חוסר תקוה, אופל ומאפיליה דיכאון ומוות – אלה התחושות שהשיר מותיר באזני המאזין.

כדי להתרשם מעוצמת הכאב שמותיר השיר באזני המאזין – להלן השיר כשהוא מלווה בכתוביות המילים המושרות – גרמנית לצד התרגום לעברית.

קישור ישיר לשירו של שוברט לפי מילותיו של היינה Der Doppelganger

ביקורת על השיר

בצד ההכרה של מוזיקאים ומבקרי מוזיקה לעוצמתו של השיר ולייחודו במכלול מעל 630 השירים שהלחין שוברט – מן הראוי להזכיר גם ביקורת שנמתחה על השיר.

אביא כאן בתמצית את דבריו של פרופ’ Jack M. Stein##ששימש כפרופסור לגרמנית באוניברסיטת הארוורד. הוא חיבר שני ספרים חשובים האחד על הסינטזה בין האומנויות אצל ריכארד ואגנר (1960) והשני ספר על שירה ומוזיקה בליד הגרמני מגלוק ועד הוגו וולף

במאמר שפרסם בקיץ 1966 ב: The Journal of Aesthetics and Art Criticism pp-559-566 הוא מביע ביקורת על ששת השירים של שוברט למילים של היינה.

ביקורתו מתיחסת לחוסר התאמה בין המילים שבשירים וכוונותיו של היינה ובין הדרך בה מציג אותם שוברט במוזיקה שלו.

ראשית מציין המחבר כי במועד ששוברט נחשף לשירים, שהיה זמן לא רב לאחר פרסומם, היינה וסגנונו הסרקסטי והביקורתי, הכולל הרבה לעג עצמי ואף ציניות, עדיין לא נקלט ולא הובן כראוי. הקהל התרשם מהקלילות והאלגנטיות של החרוז ולא התעמד במסרים העמוקים שהיו חבויים בשירים. היו צריכות לעבור שנים עד ששירתו נתפרשה למלוא עומקה, אלא ששוברט – שנפטר סמוך לאחר שכתב את השירים – לא היה עד ולא היה מודע לתכונות אלה של שיריו והוא קרא אותם כפשוטם, ולכן לא נתן ביטוי במוזיקה שלו לאותם יסודות סרקסטיים וביקורתיים, לרבות האירוניה העצמית בהם משופעים שיריו.

המחבר דן בכל אחד מששת השירים וביחס לכל אחד מהם הוא מצביע על אי ההתאמה שמצא בין מילותיו של היינה למוזיקה של שוברט.

יצויין כי דברים אלה חורגים מההערכה הרבה לה זכו השירים מפיהם של מוזיקאים שונים. הרי שוברט מקובל כדוגמה הבולטת המופלאה והגאונית של חיבור מוזיקה התואמת את המילים להן היא מולחנת.

כאשר Jack M. Stein בא לדון בשיר Der Doppelganger – דבריו מצד אחד מלאי התפעלות להיותו של השיר הזה המפורסם בשירי היינה של שוברט – ומצד שני – הטענה כי על מנת להנות מהאזנה לשיר… יש להדחיק את היינה כולו…

מוטב כי אביא דברים כפי שנכתבו על ידי כותבם:

לקריאת הביקורת המלאה על “הכפיל” הקלק על התמונה

לכותב שתי טענות עיקריות כנגד שוברט:

האחת מתיחסת להלחנת הבית השני של השיר בו העצים שוברט את מה שנראה בעיניו כשיאו של השיר – לטענת Jack M. Stein הדרמה בשיר אינה ההפתעה מן הגילוי של הכפיל – כפי שעולה משלושת המילים האחרונות בבית השני mein eigne Gestalt – כלומר כאשר ה”אני-המספר” מגלה כי את דמותו שלו הוא רואה… בעוד לפי דעתו של סטיין “אך הדרמה בשיר היא שונה: היא אינה השינוי המפתיע המופיע בשיר. הדרמה נוצרת מההצטברות האווירה הדחוסה שהחלה להבנות בהתמדה מתחילתו של השיר” [ כוונתו לאקורדי המי במול מאז’ור – שאני כיניתי אותו “מרש-אבל” ]

טענתו הנוספת של סטיין מתיחסת לבית השלישי – שאצל היינה רווי לעג-עצמי מורכב, המבוסס על תוארי אירוניה מבודחת, “du bleicher Geselle ” [ = אתה דמות חיוורת ] – “לשכבות מורכבות אלה אין זכר בחיבורו של שוברט”

אכן, קריאה מדוקדקת במילותיו של היינה – והאזנה קשובה למוזיקה של שוברט תביא למסקנה דומה לביקורתו של סטיין. שוברט לקח את המוזיקה שלו הרחק מעבר לתוכנו המידי של השיר.

אכן יש בשיר עצב וכאב על האהבה שאבדה. אך בצד זה קיימת בו אירוניה עצמית מסויימת. דמות הכפיל בספרות הגרמנית החלה, כפי שפורט בפוסט על השיר של היינה – בצד הקומי של הדמות. צד זה לא נמחק לחלוטין על ידי היינה – ואולם אין לו כל זכר במוזיקה הכהה הדרמטית והמייאשת שהלחין שוברט למילים אלה.

אך, נדמה לי שההסבר לכך אינו באי הפנמת המסרים של היינה ששירתו היתה עדיין, בשלב בה פגש בה שוברט, צעירה מידי ועדיין לא מובנת למלוא עומקה.

ההסבר הוא – אותו הלך רוח בו היה שרוי שוברט בשנת חייו האחרונה, הלך רוח של כאב וסבל ופרידה מן החיים, כפי שעולה מהיצירות שנכתבו באותה תקופה, ואת חלקן הבאתי לעיל:

השלישה אופוס 100;

החמישיה לשני צ’לי D 956

הסונטה מס’ 20 לפסנתר D959

והמיסה במי במול מאז’ור D950

ובפועל – רוב יצירותיו של שוברט שנכתבו בשנה האחרונה לחייו – בכולן יש עקבות ברורים לסבלו האישי של שוברט ולטראגיות שביקש לבטא.

את הרקע לכך יש למצוא לדעתי במצב בריאותו הפיזי והנפשי.

שוברט ומחלת הסיפליס

כיום, כבר אין כמדומה מחלוקת בין החוקרים כי שוברט נוגע במחלת הסיפיליס בסוף שנת 1822 תחילת שנת 1823.

מחלת הסיפליס היא כידוע מחלת מין ונדבקים בה מקיום יחסי מין עם נושא של המחלה. באותם ימים מי שהיו אחראיות בעיקר להפצת המחלה היו הזונות שלא זכו לטיפול והשגחה רפואית מתאימים וכך הדביקו את לקוחותיהן במחלה. היה קשה למעריציו הרבים של שוברט – נסיך הלידר הקומפוזיטור הפורה בעל מנגינות הפלא, לקבל את הצד האחר, האפל יותר של חייו. נושא זה הודחק שנים רבות במחקר ואף נמצאו כאלה שחיפשו מחלה אחרת כגון Typhoid fever [ – טיפוס המעיים ]

במאמרו של המלומד Schubert’s Illness Re-Examined [ The Musical Times Jan 1980 – Eric Sams בוחן המחבר בדקדקנות רבה את מכלול העדויות שהצטברו במחקר בדבר מחלתו של שוברט – וסיבת מותו בגיל כה צעיר והוא כבן 31 ותשעה חודשים.

כל העדויות מוליכות לדעת המחבר למסקנה כי שוברט אכן סבל מסיפיליס, והיה נתון לטיפולים רפואיים, ואושפז בבתי חולים לפי הסטנדרטים הידועים לרפואה בוינה באותם ימים.

שוברט היה מודע למחלתו – ובעודו בבית החולים בתקופת האשפוז הראשונה שלו לאחר הדבקותו במחלה נתן ביטוי למצוקתו כאשר החל, עוד בבית החולים להלחין את מחזור השירים “הטוחנת היפה” D795 , שכבר בהם מופיעים מוטיבים של מוות ופרידה.

בחודש אפריל 1823 מחבר שוברט שיר ושמו Gebet [ = תפילה ] D815 המכיל ביטויים ממשיים לתחושות היאוש התוקפות אותו. הסונטה לפסנתר D784 המכונה “סונטת הסיפליס” כאן הפרק השלישי שלה. חוברה גם היא בהשפעת תחושות היאוש והכאב בהן היה נתון.

למחלת הסיפליס כמה שלבים ובינהם קיימות הפוגות. אך קיימים דיווחים רבים על כאבי ראש, אבדן הקול, נשירת השיער ושאר סימנים המצביעים על המחלה האמורה.

אחד מחבריו , Meyerhofer רשם בזכרונותיו כי בתקופת חיבור “טיול-חורף” – כלומר לקראת סוף שנת 1827 שוברט היה “חולה אורוכות וקשות”. חבר אחר שלו Swind מציין במכתב כי הוא מבחין בסבלו של שוברט. חבר נוסף Spaun כותב : “המוזיקה של שוברט מקורה ביסורים”

זה הרקע האישי והנפשי שהפיק משוברט את היצירות שהעצב והדיכאון מלווה אותן. זה גם יכול להסביר את המוזיקה לשירו של היינה – Der Doppelganger , ששוברט מצא בו הזדמנות להביע את כאבו וסבלו – ולא רק לכתוב שיר על פי מילותיו של משורר – כפי שנהג בימיו הראשונים כמחבר מוזיקה למילים של משוררים.

על כן, לפי פרשנותי, לא חוסר הבנהמצידו של שוברט ואי הפנמה של כוונותיו של היינה בפנינו – אלא מעין וידוי אישי על מצבו הטראגי של שוברט שהבין כי סופו קרב עקב המחלה בה נדבק.

יש אפילו שיאמרו כי אותו “כפיל” חיוור המופיע בשירו של היינה היא אותה מחלה ממארת ששכנה בגופו – הסיפליס – ולכן אוירת השיר כה מדכאת והוא נשמע כמו “מרש-אבל” על חייו ההולכים ומתקרבים לקיצם.

♦ ♦ ♦

מסע זה בעקבות שירו של שוברט Der Doppelgangr החל בסיפורו של ס. יזהר “גילה” ולאחר עיון וחקירה במילות שירו של היינה [ בפוסט הקודם] ובמוזיקה של פרנץ שוברט [ בפוסט זה ] התארך מעבר למצופה ולמתוכנן.

לכן, את סיכום המסע הזה, כלומר מהיינה ומשוברט חזרה לנקודה ממנה החל : סיפורו ס. יזהר “גילה” – אשלים בפוסט נוסף.