⊗

1.   ג’יימס ג’ויס, רוברט אֶמֶט והבלדה על “הנער גזוז השיער”

ב”יוליסס” [ ספר האוחז 840 עמודים ] ייחד ג’יימס ג’ויס, תשומת לב רבה לבלדה אירית פטריוטית הנקראת  ה”נער גזוז השיער” [ The Croppy Boy ]  שנכתבה בשנת 1845.

בפרק ה-11 של ספרו זה, המכונה “הסירנות”, המהדהד את הפרק ה 12 באודיסיאה של הומירוס [ ששימשה מקור השראה של ג’ויס לספרו זה] , בולטת זיקתן של הסירנות לשירה ולמוזיקה, כפי שמלמד תרגומו, מיוונית עתיקה לעברית, של המשורר שאול טשרניחובסקי : 

“כָּל-הַקָּרֵב לִשְׁמֹעַ שִׁירָתָן אֶת-שִׁיר הַסִּירֵנוֹת  

בְּאִי-יְדִיעָתוֹ, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב אֶל-בֵּיתוֹ נַחֲלָתוֹ;

 אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ לֹא עוֹד לָשִׂישׂ עָלָיו יוֹסִיפוּ, 

כִּי הַסִּירֵנוֹת תִּקְסֹמְנָה לוֹ בְּכִשְׁפֵי שִׁירֵיהֶן הַמְצַלְצְלִים…” ,

אודיסיאוס מבקש לשמוע את שירתן, אך כדי לעבור את המפרץ הימי, בלא שספינתו תיטרף, הוא מצווה על מלחיו לאטוס אזניהם בדונג, לבל ישמעו את שירתן, שעלולה לשבש את דעתם. אודיסאוס עצמו, הסקרן עד מאוד להאזין לשירתן ולרדת לסודותיה, אינו אוטם את אזניו, אך הוא, קושר עצמו לתורן הספינה, כדי שלא יתפתה ללכת שבי אחריהן.

כה מסוכנת היא שירתן, וכה רב כוחה של המוזיקה !

ואכן, פרק הסירנות שב”יוליסס” כתוב ב”סימן המוזיקה” – וכטוב ליבו של ג’ויס, אוהב המוזיקה, וזמר טנור בעצמו, ב”בְּכִשְׁפֵי השירה” – הוא לא ויתר מלאזכר, בדרכים רבות, לא פחות מ 116 יצירות מוזיקליות שונות – אך את הבכורה ותשומת הלב הרבה ביותר העניק לאותה בלדה פטריוטית אירית – אותה שילב בטקסט המורכב ורווי, הציטוטים ובעיקר ה”הרמזים”, בפרק הכתוב בתנופה מודרניסטית מובהקת – ודאי לתקופת כתיבתו ויציאתו לאור של “יוליסס” בשנת 1922 ! ציטוטים ישירם של חלקים רבים ממילות אותה בלדה – שנכתבה כ – 77 שנה קודם לכן !  

הציטוטים מתחילים בעמ’ 330, [ בתרגומה המעולה של יעל רנן ] כשחבורת דבלינאים, המכונסים ב”חדר המוזיקה” שבמלון אורמונד שבדבלין, לשירה ושתיה בצוותא, מחליטה “פה-אחד” כי השיר הבא שישירו יהיה:” “הנער גזוז השיער, ניב מכורתנו.”

עד עמוד 338 לספר, מספיק ג’ויס לצטט את רוב שורותיה של הבלדה – המספרת על נער צעיר ומהפכן שמחליט לבצע מעשה חבלה כנגד האנגלים השולטים באירלנד, אך בדרך, כקאתולי מאמין, הוא סר לכנסיה שבדרך, כדי להתוודות בפני הכומר. ואז הכומר מתגלה לו כ“קצין-פרשים עטוף עד למעלה” ומודיע לנער שהוא עצור !

ליאופולד בלום – הדמות הראשית ביוליסס, ממשיך לשוטט ברחובות דבלין, ועובר ליד חנות עתיקות, וכאן, לקראת סוף הפרק, שותל ג’ויס קישור אסוציאטיבי לפטריוט האירי רוברט אֶמֶט :

“בלום בחן דיוקן גיבור אביר בחלון הראוה של ליונל מארקס. מילותיו האחרונות של רוברט אמט…”

1.1.   ג’יימס ג’ויס, רוברט אֶמֶט והבלדה על “הנער גזוז השיער”

במסגרת פוסט זה, נצמצם את דיוננו בפרק ה”סירנות”, לאיזכור שמאזכר ג’יימס ג’ויס, את הבלדה האירית על “הנער גזוז השיער” – “The Croppy Boy” שחיבר ( 1844-1892) William B. McBuerney  – המוכר יותר בפסוידונים שבחר לעצמו : , Carol Malon

ג’ויס שהיה חובב מוזיקה וניחן בקול טנור מצויין, ואף חשב לפתח קריירה של זמר טנור מקצועי, הופיע בעצמו כזמר בקונצרט שהתקיים ביום 27.8.1904 ב Antinet Concert Rooms שבדבלין, וביצע את הבלדה הזו ובעתון הדבלינאי  Freemans Journal אף זכה לביקורת כדלקמן:

“27 באוגוסט, 1904 היה הלילה האחרון של שבוע מרוצי הסוסים שהיה גם נקודת השיא בקריירה המוזיקלית של ג’יימס א. ג’ויס:

 […] מאחר והפסנתרנית המלווה [ הגברת ריילי – ו’ ] היתה צריכה לעזוב את הקונצרט מוקדם מהצפוי, מר ג’יימס א. ג’ויס נאלץ לשבת ליד הפסנתר וללוות את עצמו בשיר The Croppy Boy. 

למר ג’ויס קול טנור קליל, שהוא נוטה לכפות על התווים הגבוהים אך שר ברגשנות אמנותית. אחת הבחירות שלו, ‘Down by the Sally Gardens’, התאימה ביותר לשיטתו; וכהדרן, הוא ניגן בעדינות את  ‘My Love Was Born in the North Country’, קטע קצר ומתוק. 

עזיבתה הפתאומית של מיס ריידי בוודאי הייתה מביכה באותה תקופה, אך, כפי שמציין מ. ג’. אוניל, היא נתנה לג’ויס רמז לסיפורו הקצר, ‘A Mother’.[

[ וראו הסיפור “אם” בדבלינאים, תרגום אברהם יבין בעמ’ 125-6 בו עוזבת הפסנתרנית מרת קרני את הקונצרט בו אמורה היתה לנגן מאחר ולא שילמו לה את המגיע לה – ו’  ]

ה-Freemans Journal [ הוא העתון למענו עובד ליאופולד בלום ב”יוליסס” – ו’ ]  שיבח את שירתו ! מר ג’יימס א. ג’ויס, בעל קול טנור מתוק, שר בצורה מקסימה את “גני סאלי” ונתן ביצוע פתטי של The Croppy Boy. 

[… ]

הערב הוכרז כהופעתו הפומבית האחרונה של ג’יימס ג’ויס באירלנד, והתחושה הברורה של הקהל בפרידה נראתה כמטרידה אותו מאוד”

[ ביום 8 לאוקטובר 1904 עזבו ג’יימס ג’ויס מלווה בחברתו נורה בארנקל [ לימים אשתו ואם שני ילדיו ]  את אירלנד לצמיתות – ו’]  

• וראו גם  Annotations to James Joyce’s ULYSSES by Sam Slote  P.359 [ 11.991] ] 

קריאה מוערת ומוארת בטקסט

לפני שאנו צוללים לטקסט עצמו, מבקש אני להזכיר משהו משיטתו הספרותית של ג’ויס בדרך כתיבתו המודרניסטית והחדשנית. יש ב’יוליסס’ חידושים רבים בררך הכתיבה והם כוללים נוסח שונה של סידור המשפטים – הניכר גם בתרגום לעברית – דבר המקשה לעיתים על הבנת הנקרא או למצער מקשה על הבנת הקשרם של הדברים וכופה על הקורא קשב [ ואף קריאה חוזרת של הטקסט עצמו על מנת להבין את הקשרם של הדברים ו”כוונת-המשורר”…]

קושי נוסף בקריאת יוליסס הוא הסוד הגדול שגילה את אזני קוראיו ג’ויס עצמו, שבשובבותו ועורמתו הספרותית התוודה :

I’ev  put in so many enigmas and puzzles that it will keep the professors busy for centuries arguing over what I meant, and that’s the only way of insuring one’s immortality 

ובתרגום הח”מ:

“כללתי בספר כה הרבה תעלומות ומשחקי-מילים דבר שיעסיק את הפרופסורים כמה מאות שנים כשהם מתווכחים למה התכוונתי, וזו הדרך היחידה להבטיח את הנצחיות שלי”

 [ מצוטט מתוך הספר : Ulysses Annotated – notes for James Joyce’s Ulysses – Don Gifford

כדי להבין את יוליסס ולפענח את עושר כוונותיו וכתיבתו של ג’ויס, יש צורך לפענח את מכלולי ההֶרְמֵזים * הרבים ששתל ג’ויס בטקסט עצמו. 

* נציין כי בערך של “הֶרְמֵז“ המופיע ב”ויקיפדיה” נכללת הניה מפורשת ל”יוליסס” של ג’ויס :

“אחת מיצירות הספרות הידועות ביותר בגודש ההרמזים מאוצר התרבות העולמית היא “יוליסס“ מאת הסופר האירי ג’יימס ג’ויס, שיצאה לאור ב-1922. היצירה נחשבה מהפכנית לתקופתה; היא נכתבה בסגנון זרם התודעה ובישרה את המודרניזם בספרות. “

בהמשך פוסט זה, נשתדל להסביר ולפענח את ההרמזים הנוגעים לעניננו : 

1.2   הבלדה על “הנער גזוז השיער”

איזכור “הנער גזוז השיער” מופיע לראשונה בטקסט של פרק הסירנות בעמ’ 330. חבורת הדבלינאים המכונסת ב”חדר המוזיקה” שבמלון אורמונד מתלבטת מה יהיה השיר הבא שישירו בצוותא-חדא:

וכך מופיעים הדברים בטקסט:

מכאן ואילך, יהיה הטקסט שזור ציטוטים מתוך מילות הבלדה – ולנוחיות הגולשים סימנתי ציטוטים אלה במסגרות ירוקות.

גם המתרגמת יעל רנן ציינה ציטוטים אלה – השזורים בטקסט של ג’ויס בסימון של כוכבית * 

• “Qui sdengo, בן. אמר האב קאולי” 

ובתחביר פשוט :

• • האב קאולי [האב בוב קאולי Father Bob Cowley ] שהוא כומר החורג, פה ושם, משבועת הכמורה הקתולית המחמירה שנטל על עצמו כשהחליט להיות כומר, ומשתתף במסיבה עליזה של שירה ושתיה, יחד עם שאר חברי חבורת ההמזמרים המפלרטטים עם שתי המוזגות הפתיניות שבבר “הסירנות” שבמלון אורמונד;
•  
  • האב קאולי, פונה ל “בן” הוא בן דולארד [ Ben Dollard ] שהוא זמר בעל קול באס מרשים. שהעסק שלו קרס והוא מעביר זמנו בהשתתפות בקונצרטים מסוג הקונצרט המתרחש ב”מלון אורמונד”, ומציע כי השיר הבא שישירו יהיה : “Qui sdengo”

• • “Qui sdengo” הוא תרגום לאיטלקית של מילות הפתיחה של אריה  מתוך האופרה “חליל הקסם” של מוצארט ששר זרסטרו במערכה השניה, תמונה שלישית שבאופרה.

• במקור הגרמני הטקסט הוא  “In diesen heiligen Hallen” : ותרגומו “באולמות הקדושים האלה”,

וכאן ביצוע אופראי שלו בשפת המקור הגרמני.

• הקשרם של הדברים הוא: [ וזה כוחו וגבורתו של “ההרמז – שבמילה אחת הוא שותל לתוך הטסט רעיון ממקור אחר ובכך מעשיר את הטקסט וממלא אותו תוכן ]: 

• אריה זו מבטאת שאיפה לפיוס [ ולשלום ! ]  וזאת כנגד הדרישה לנקמה שמשמיעה “מלכת הלילה” 

הנה תרגום פנייתה הדורשת בכל פה “נקמה”  ! 

“מלכת הלילה:

נקמת הגיהנום רותחת בליבי, מוות וייאוש בוערים סביבי ! אם לא תגרמי לסאראסטרו לסבול את כאבי המוות, אז לא תהיי עוד בתי. נטושים לנצח, נטושים לנצח, שבורים לנצח, כולם קשרי הטבע; נטושים, שבורים ושבורים כולם קשרי הטבע, אם באמצעותך לא ייהרג זאראסטרו! האזינו! האזינו! האזינו! אלי הנקמה! האזינו לשבועת אם! “

• ותגובתו המפייסת של זרסטרו [ המתחילה באיטלקית במילים “Qui sdengo” היא:

זרסטרו

” באולמות הקדושים אלה”  [ “In diesen heiligen Hallen”  ] אין מוכרים ערכים כמו נקמה – רק אהבה היא הקושרת בני אדם אלה לאלה… ואם אדם נפל, אהבה מובילה אותו לחובה. לאחר מכן, יד ביד עם חבר, הם צועדים בשלווה ובשמחה אל ארץ טובה יותר. באולמות קדושים אלה, היכן שהאדם אוהב את האדם, שום בוגד אינו יכול להסתתר, כי אדם סולח לאויב. מי שתורות כאלה אינן משמחות אותו אינו ראוי להיות אנושי.”

•  וכאן מתערב תום קרנן [ Tom Kernan ] , דבלינאי המצטרף לחבורת “השירה בציבור”  ופונה לזמר בן דולארד ואומר לו בנחרצות “לא” [ מעין “וטו” על שיר הפיוס] , והוא מעלה את שמו של השיר שהוא מציע כי ישירו ושמו של שיר זה הוא “הנער גזוז השיער”, “ניב מכורתנו”

• וכפי שנראה בהמשך, הצעתו כוללת בחובה לשיר שיר פטריוטי ושימו לב לביטוי “ניב מכורתנו” שהוא בפועל “שיר של מלחמה” 

ומר דדאלוס [ אביו של סטיפן דדאלוס ] – מחזק את דעתו של האב קאולי ופונה ל’בן’ [הוא בן דאולנד – זמר הבאס שישמיע עוד מעט את הבלדה ] ואז כל החבורה מחליטה ב “כן, כן”  “כקול אחד” [ כלומר בהסכמה כללית ] לבצע את הבלדה הזו.

• ונעיר כאן [ בקריאת-ביניים – מן היציע… ] כי ההערה של ג’ויס “כקול אחד” מאפיינת את נהיית ההמון אחר ה”פטריוטיזם” – וראו בקישור זה את מקרהו של אחד : אוגוסט לנדמסר – שהחריג עצמו מן ההמון ! 

• הביטוי “ניב מכורתנו” הוא תרגום [ בפועל, עיבוד ואף ‘פירוש’ של המתרגמת ] לנוסח של ג’ויס שבמקרו מופיע כך : “Our native Doric” שבתרגום פשוט פירושו “הדורית מולדתנו” – וכוונת הדברים לפ פירושו של Don Gifford  הוא:
•  
  •  “HIS NATIVE DORIC – A dia­lect, especially Scots dialect as opposed to English“

אלא, שכאן שתל ג’ויס אלוזיה מעמיקה יותר, וכיוון, ככל הנראה, לכוונת הדברים הבאה:

• הניב הדורי של יוונית עתיקה, מרפרר לנוסח הדיבור שהיה מקובל בספרטה הלוחמנית – כאשר מאזכרים דמויות ספארטניות מתריסות כגון המלך ליאונידס הראשון, שהתריס מול המלך הפרסי שהציע לו כי צבאו ייכנע ומלך ספרטה ענה לו בשחצנות “Molon Labe” (“בוא וקח אותם”) בשפת מולדתו – הדורית ! [ וראו את דמותו הלוחמנית בפסל יווני עתיק ] וגם בפסל מודרני המוצב ליד שדה המערכה בתרמופולאי בה הובסו היוונים מפני צבאות הפרסים, למרות שלחמו עד החייל האחרון ! אך עקב בגידה של אחד מאנשיהם שגילה לפרסים נתיב בהרים הצליחו הפרסים להשמיד את הצבא היווני בראשות הספארטנים בעיקר.

• “הלייט-מוטיב” של הבגידה ! 
•  
• מן הראוי להפנות, כבר כאן, את תשומת הלב של הקורא למה שניתן לכנות “הלייט מוטיב” של הבגידה שיחזור ויהדהד לאורכו של “יוליסס” בהזדמנויות רבות ושונות, שכן, 

כתיבתו של ג’ויס, הרוויה באירוניה רבה ובסרקזם חריף,  כוללת גם את התיחסויותיו לנושא הבגידה:

סיפורו של אודיסאוס [ של הומרוס ] שנלחם עשר שנים כנגד טרויה – [ כמתואר ב”איליאדה” ] ולאחר שניצח, סיפור מסע שיבתו לביתו ולאשתו “פנלופה” המתואר ב”אודיסיאה” – הם בתמצית סיפור נאמנותה של פנלופה אשתו לבעלה אודיסאוס,  שחרף המחזרים הרבים המנסים להשתדך לה שמרה אמונים לבעלה – תקופה ארוכה של עשרים שנה ! ואילו גיבורו של ג’ויס – ליאופולד בלום מגלה, כבר בפרק הראשון של הופעתו ביוליסס – בפרק “קליפסו” [ המתרחש בשעה שמונה בבוקר ] – כי אשתו הזמרת מריון – “מולי” בלום, עומדת לבגוד בו בשעה ארבע [ בפרק הסירנות ] עם אמרגנה/מאהבה בלזס [ עזאזל] בויילן – והבגידה אינה רק הבגידה במובן האישי אלא הוא מורחב גם לבגידה בכלל וכולל בגידה במולדת… 

♣

• נעצור לרגע את שטף המילים כדי להאזין לבלדה עצמה

להלן מילות הבלדה הנער גזוז השיער – The Croppy Boy עברית – אנגלית

קישור למילות השיר – עברית-אנגלית

♣

1.3  הציטוטים מהבלדה על “הנער גזוז השיער”

לשמירת רצף הדברים והקשרם, נביא להלן תצלומי הציטוטים מתוך הבלדה, כפי ששילב ג’ויס בטקסט שלו ביוליסס:

בציטוט זה צף ועולה “הלייט מוטיב” של הבגידה

כאשר בן דולארד הגיע לשורותיה האחרונות של הבלדה ג’ויס כותב [ בעמוד 334 ]:

“הך. הך. הך.

התפללו בשבילו, פילל הבאס של דולארד. אתם השומעים בשלווה. לחשו תפילה, הזילו דמעה. אנשים טובים בני אדם טובים * הוא היה הנער גזוז השיער”

 

1.4  על “הנער גזוז השיער”

דמותו של “הנער גזוז-השיער” שהוא נעדר שם או זיהוי אישי אחר, היא דמות בדויה המככבת בבלדה זו שנכתבה בשנת בשנת 1845 על ידי המשורר האירי William B. McBurney,  המוכר יותר בפסוידונים לבחר לעצמו Carroll Malone, שיהגר לאחר מכן לארה”ב. הוא נותר די אנונימי ולא נמצאה תמונה שלו.

הבלדה מוקדשת לדמותו האנונימית של של צעיר, שהשתתף במרידה נגד האנגלים בשנת 1798 המקריב חייו במאבק ארוך השנים לשחרורה של אירלנד מעול הכיבוש באנגלי.

הנערים  כונו “גזוזי השיער” – כיוון שנהגו לקצוץ את שיער-ראשם כאות הזדהות עם אנשי המהפיכה הצרפתית שקצצו את שיער ראשם כאות מחאה כנגד מנהגם של אנשי האצולה המלוכנית השלטת בצרפת שהיתה מתקשטת בפיאות מרשימות .

Croppy-Boy אוחז ברומח [ Pike ] כלי הנשק העיקרי של המורדים

מנסיון המרידה בשנת 1798, שדוכא ביד קשה על ידי האנגלים, נותרו שירים, ובלדות והתרפקות על מיתוס העבר, לצד כמה אנדרטאות צנועות, כגון זו המוצבת בעיר הנמל Wexford – בדרומה של אירלנד, שהיתה אחד ממרכזי המרידה.

פסל המורד “נושא-רומח” Pikemen שהיה כלי הנשק העיקרי של המורדים

בכיכר העיר ב WEXFORD

1.5 מפנה מפתיע בעלילה – נא להכיר: רוברט אמט, “דיוקן גיבור אביר” 

עד עמ’ 338 – תשומת לב הקוראים הופנתה ל“נער-גזוז-השיער” והנה לפתע, ובלא כל התראה מוקדמת,  יוצר ג’ויס תפנית בעלילה ומציג לפנינו דמות חדשה – הוא עושה זאת בצמצום רב, וכאילו בדך אגב.

וכך אנו מתוועים לדמותו של רוברט אֶמֶט  : בעקיפין, כאשר ליאופולד בלום בוחן חלון ראווה של חנות העתיקות של ליאונל מארקס:

– את רוברט אמט מציג ג’ויס כ “גיבור אביר” – וברצף, ממשיך ומצטט את “מילותיו האחרונות”:

• • הפסוק המקשר לנושא הקודם של הבלדה – הוא : “הך, נכנס לעזרת פרוזדור עזוב” שהוא ציטוט מהבלדה על “הנער גזוז השיער” ,
•  
  • ומיד בהמשך, ושוב ללא התראה מוקדמת, כשהסופר “היודע-כל” ממשיך ללוות את ליאופולד בלום המשוטט ברחוב בדבלין, ועוקב אחריו כשהוא מזהה בחלון הראווה של חנות העתיקות של ליונל מרקס – את דיוקנו של “גיבור אביר” – ותשומת הלב תעובור לאותו גיבור המתגלה לפני הקוראים עכשיו לראשונה : הוא : רוברט אֶמֶט , שהוא, להבדיל מ”הנער-גזוז השיער”, דמות של אדם אמיתי, ולהלן שני ציורים שלו 
•  
  • רוברט אֶמֶט , כגיבור חייל – חרבו בידו

וכאן רוברט אֶמֶט , כפטריוט אירי במלוא הדרו: 

רוברט אֶמֶט  כגיבור לאומי

1.6  רוברט אמט: תמצית ספור חייו ומותו

רוברט אמט  נולד ב-4 במרץ 1778 בדבלין,

לימודיו המוקדמים כללו  שיעורי נאום, סיוף, אסטרונומיה ומוזיקה.  בגיל חמש עשרה. גילה הצטיינות בלימודיו והגיע למקום הראשון בכיתה בכל אחת מהבחינות הרבעוניות, וזכה בפרמיה ובשלוש תעודות. מגיל צעיר עודד אמט על ידי אביו לאהוב את עקרונות החירות והחופש כפי שהם מיוצגים על ידי מלחמת העצמאות האמריקאית, ושאיפותיו היו להפוך לג’ורג’ וושינגטון האירי ולהוביל מהפכה דומה. בשנת 1796, הצטאף לארגון שהיה בלתי חוקי של רפובלינים איריים והפך למזכיר אחת מארבע הקבוצות שהרכיבו את הארגון.  ב-21 באוקטובר 1797 הוא פרסם שיר פוליטי הקורא לעצמאות אירלנד בעיתון האירי המאוחד The Press תחת פסוידונים.

בשנת 1802 יצר אמט בשם הקבוצה עליה נמנה “האירים המאוחדים” במטרה לשחרר את אירלנד מעולה של אנגליה. וברוח זו נוצר גם הקשר עם נפוליאון ואף נתקבלה הבטחה מעורפלת מצד הצרפתים לסיוע כאשר תכננו לכבוש את אירלנד [ נזכיר כאן כי “יוליסס” נפתח בפרק הראשון “טלמכוס” ב”מרטלו טואר” שהוא אחד ממגדלי השמירה שהקימו האנגלים לאורך חופי דבלין – כנגד הפלישה האפשרית של הצרפתים לאירלנד]. אך המרד המתוכנן שהחלו האירים לא צלח ודוכא באכזריות ורוסרט אמט נאלץ לברוח ולהסתתר בהרי Wicklow. 

אך, רובאט אמט לא נהג בזהירות המצופה מאיש מחתרת, והוא הגיע לדבלין, כדי להיות קרוב לאהובתו Sara Curran ושהה בדירה סמוך למקום מגוריה בזהות בדויה. דבר המצאו בדבלין, נודע לשלטונות האנגליים, ככל הנראה עקב הלשנה, וביום 25 באוגוסט 1803, ערכה המשטרה פשיטה על מקום מחבואו – ורוברט אמט נתפס ונעצר. [ ולא כפי שמסופר בבלדה על “הנער גזוז השיער”, כאילו שהכומר בפניו התוודה בכנסיה – לא היה  כומר אלא קצין פרשים אנגלי,  שטמן לו מלכודת ועצר אותו והביאו למשפט.]

ציור המתאר את מעצרו של רוברט אמט

השלט שהוצב במקום בו נעצר רוברט אמט

רוברט אמט הועמד לדין ונשפט כבוגד באנגליה:

רוברט אמט בפני בית המשפט 

העונש שנגזר עליו היה הוצאה להורג בתליה שבוצעה ב 3 בספטמבר 1803 בכיכר העיר בדבלין:

ההוצאה להורג בתליה של רוברט אמט בכיכר העיר ביום 3.9.1803 –

הוא היה כבן 25 בלבד !

כיוון שנחשב בוגד לאחר שנתלה נכרת ראשו והוצג להמון 

מסכת-המוות של רוברט-אמט

העיסוק של ג’ויס בגיבורו החדש – רוברט אמט הוא קצר ולאקוני: [ נצטט ונבאר :]

“ליד חלון הראווה של ליונל מארקס, ביהירות הנרי ליונל ליאופולד, הנרי פרח היקר, בכובד ראש מר ליאופולד בלום…”

[ ג’ויס מכניס אותנו כאן לזרם התודעה של בלום שזהותו – כל השמות מכוונים לליאופולד בלום ו’  – החל ב “לאפולד” [ האריה – ו’] “בלום” [המלבלב – ו’ ] המזדהה עם בעל החנות  “ליונל” [ אריה – ו’ ],  וחוזר לפסיודונים שנטל לעצמו בהתכתבות עם מרתה האהובה הסודית בהתכתבות [ הנרי פרח [ בלום -ו’ ] :

“… בחן פמוט אקורדיון פולט שקי-מפוח תלועים [ במקור : maggoty – שורצים בתולעים ו’,  המזכירים לו את הגזים הלוחצים עכשיו על בני-מעיו – ו’ ] , הזדמנות שישה שילינג יכול ללמוד לנגן. זול, ניתן לה [ לחשמלית – ו’ ] לעבור. כמובן כל דבר הוא יקר אם אתה לא צריך אותו. ניתן לה [ לחשמלית -ו’ ] לעבור. זה מה שנקרא סוחר טוב. משכנע אותך לקנות מה שהוא רוצה למכור. הבחור שמכר לי את התער השוודי אחרי שהוא עשה לי גילוח. רצה לקחת ממני כסף על ההשחזה [ רמזים ( ? ) לחמדנות הכספית עליה כתב מארקס [ כשמו של בעל חנות העתיקות – ו’ ]  היא עוברת עכשיו [ ו’ החשמלית ] שישה שילינג “

[ יוליסס – עמ’ 338 ] 

 

1.7  רוברט אמט: מילותיו האחרונות.

“בלום בחן דיוקן גיבור אביר בחלון הראווה של ליונל מארקס. מילותיו האחרונות של רוברט אֶמֶט. שבע המילים האחרונות. של מאיירבר זה “ –

• מילותיו האחרונות של רוברט אֶמֶט:
• הן מתוך הנאום, שרוברט אמט הורשה לאמר בפני בית המשפט, לאחר שהורשע בבגידה ולפני שנגזר עונשו – מצוטטות על ידי ג’ויס למקוטעין.
• קימות גירסאות אחדות של תוכן נאומו זה – והנוסח המקובל הוא זה המובא על ידי ג’ויס – כשהן נקראות ברצף :

“כאשר ארצי תמצא את מקומה בין אומות העולם,

עם בוא יום זה, רק אז, על מצבתי כתובת תירשם.

אני את שלי. סיימתי”

• “שבע המילים האחרונות”

ציטוט זה מתייחס למה שמיוחס לישו שאמר על הצלב לפני שהחזיר נשמתו: אפשר להניח כי ג’ויס – שהיה בעת שכתב את יוליסס כבר בבחינת כופר גמור בדת הקתולית על ברכיה חונך [ תהליך של התפקרות אותו תיאר ג’ויס בספרו “דיוקן האמן כאיש צעיר” מצרף למילותיו האחרונות של רוברט אמת – המצוטטות לצד תמונתו בחנות העתיקות, יחס של אירוניה – כפי שייחס לפטריוטיזם שלו, וכך אני מציע לקרוא את הקטע הזה.

• “של מאיירבר זה”

הכוונה לג’אקומו מאיירבר (בגרמנית: Giacomo Meyerbeer, שנולד בשם יעקב ליבמן בר (בכתיב מסורתי: בעער) 5 בספטמבר 1791, ברלין – 2 במאי 1864, פריז) היה מלחין יהודי-גרמני. למרות שקימות יצירות מוזיקליות אחדות שהלחינו מלחינים שונים ל”שבע המילים האחרונות של ישו על הצלב” מאיירבר לא כתב יצירה בשם זה.

פרשנים שונים “מתקנים” את ג’ויס וכותבים כי הוא התכוון למלחין איטלקי בשם : Giuseppe Saverio Raffaelo Mercadante (1795-1870), שכתב יצירה בשם: Italian composer. Le sette uhime parole (“The Seven Last Words of Our Savior on the Cross”), an oratorio.

ודון גיפורד מביא מילים אלה בספר בעמ’ 95 [ 5.403 ] כדלקמן:

First word: “Father, forgive them” (Luke 23:34);
second: “Verily I say unto thee, To day shalt thou be with me in paradise” (Luke 23:43);
third: “Woman, behold thy son” (John 19:26);
fourth: “My God, my God, Why hast thou forsaken me?” (Matthew 27:46);
fifth: “I thirst” (John 19:28);
sixth: “It is finished” (John 19:30);
seventh:“Father, into thy hands I commend my spirit”(Luke 23:46).
 

1.8 הלייט מוטיב של ה”נפיחה” 

ג’יימס ג’ויס, שוחט פרות קדושות להכעיס, אינו חומל על ערכים ה”מקודשים” בעני ההמון שג’ויס, אם לנקוט לשון עדינה : בז לו ומבקש לזעזע אותו: אם זה ביחסו הישיר לעניני הצניעות האישית, יחסי המינים, ואם זה ביחס המזלזל שלו כלפי מוסדות הדת וכאן הוא משלח את חיצי ביקורתו העוקצניים בנושא “הפטריוטיזם”.

לשם כך בחר בשתי דמויות המסמלות “פאטריוטיזם” – הנער-גזוז-השיער” המככב בבאלדה העממית המעוררת בלבבות אירים רבים רגשות פאטריוטיים נלהבים ורוברט אמת – הגיבור הלאומי שהועלה לגרדום והוא בן עשרים וחמש משום שהצטרף למורדים בשלטון הבריטי.וכפי שילמד אותנו הטקסט המסיים את אפיזודת ה”סירנות” אין הוא חס על אף אחד – וכל הרמצעים [ אף אלה הלא-מנומסים-בעליל – אינם פסולים בעיניו:

נביא את ציטוט הדברים כלשונם:

[ כאשר יצוטטו דבריו של רוברט אמט – נסמנם בצבע ירוק – דברי המספר או בלום יופיעו בכחול – הערותינו תופענה בצבע חום

” כאשר ארצי תמצא את מקומה בין”

[ שהוא ציטוט מדבריו האחרונים שך רוברט אמט ]

פררפרר 

[ שהוא חיקוי  אונומטופאי של קולות השתחררות הגזים שהעיקו כבר זמן רב על מעיו של בלום ]

לפי הויקיפדיה הכוונה היא לערך:  ” הנפיחה …”

זה בטח הבור – [ גונדי…]

פפ. אוו.ררפר ” הנפיחה …”

“אומות העולם” .

אין אף אחד מאחור. היא עברה.

עם בוא יום זה רק אז

חשמלית קריק קריק קריק

[ צלילי גלגלי החשמלית ]

הזדמ טובה הנה קריקקלקריק .” הנפיחה …”

אני בטוח שזה הבורגונדי. כן. אחד שנים,

“על מצבתי כתובת”

רקאאאאאא ” הנפיחה …”

תירשם.

אני את שלי” 

פפרפףףררפפףףף ” הנפיחה …”

“סיימתי”

במילים אלה מסתיים פרק ה”סירנות” שביוליסס של ג’יימס ג’ויס

2. ברל כצנלסון וההספד / קינה על יוסף טרומפלדור וחבריו 

בתצלום משמאל, נראה יוסף טרומפלדור, במדי צבא הצאר הרוסי, חרב הקצינים בידו, ועל חזהו המדליות ואותות ההצטיינות שהוענקו לו על אומץ הלב שגילה במלחמת רוסיה יפן בשנת 1905. במלחמה זו איבד טרומפלדור את ידו השמאלית. 

 בשנת 1913 בתקופת העליה השניה, עלה טרומפלדור לארץ, והצטרף לחלוצים בדגניה ואחר כך במגדל שעל שפת הכינרת, עד שנקרא, הודות להכשרתו הצבאית , לסייע בהגנה על מתיישבי הישוב העברי הדל בגליל העליון, שהחלו סובלים מהתנכלויות מצד שכניהם, בני השבטים הבדואים, על רקע חוסר השקט ששרר באיזור בעקבות הסכם סייקס-פיקו [ Sykes–Picot ] לחלוקת ההשפעה על איזור הגליל העליון, בין המעצמות הקולוניאליות: צרפת, שלטשה עיניה לסוריה וללבנון , ובריטניה שלטשה עיניה לירדן ולעירק.

ההספד שניסח ברל כצנלסון [ בתצלום מימין משנת 1928 ]  שהיה איש רוח, עיתונאי עורך “דבר” ופרסמו בביטאון “קונטרס”,  הפך והיה לימים טקסט ה’יזכור’ המכונן לכל נופלי מערכות ישראל:

טרומפלדור וחבריו נהרגו ומתו בקרב – ומותם שהכה את הישוב העברי הקטן שהיה אז בארץ-ישראל – באבל ותדהמה – הצמיח את המיתוס המכונן של תל-חי ויוסף טרומפלדור כגיבור לאומי, והאמירה המיוחסת לו 

“טוב למות בעד ארצנו”.

הפכה והיתה למיתוס פטריוטי עברי !

 3. יעל רנן מתרגמת “יוליסס” ופרשנותה 

ד”ר יעל רנן [ 1947-2020 ] היתה מרצה בכירה לספרות באוניברסיטת תל אביב. היא עמלה, בכשרונה כי-רב, כ 12 שנה על תרגום 18 הפרקים של יצירת המופת המודרניסטית “יוליסס” של ג’יימס ג’ויס. על תרגומה זה זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת 1994.

הודות ליעל רנן, “יוליסס” של ג’יימס ג’ויס, הכתובה בסגנונות מרובים, ובמשלבים רבים של השפה האנגלית, שהיא קשה לקריאה ולא פחות מכך להבנה ופיענוח, נחשפה לקהל הישראלי, וגם לחתום מטה.

יעל רנן, אחראית, לא רק לתרגום היצירה שהוכתרה כרומאן הטוב ביותר מבין מאה הרומנים הטובים של המאה העשרים,  אלא אף תרמה תרומה צנועה לפרשנות מקטע מסויים בפרק “הסירנות” עליו אנו מתעכבים בפוסט זה, כאשר פירסמה בחוברת “סימן קריאה, רבעון מעורב לספרות” בחודש מאי 1974, עוד לפני שמלוא הספר היה מוכן לפרסום, את תרגום פרק 11 “הסירנות” והוסיפה לו “הערות מבוא של המתרגמת” ושם הצביעה על ההקבלה בין : מילותיו האחרונות של רוברט אמת [ המצוטטות בטקסט של ג’יימס ג’ויס]  – שמאר: 

“כאשר ארצי תמצא את מקומה בין אומות העולם, עם בוא יום זה, רק אז על קברי כתובת תרשם.

 אני את שלי עשיתי”

לבין האמירה המיוחסת ליוסף טרומפלדור, לפני מותו :

“טוב למות בעד ארצנו”

וניתן להצביע על סממנים נוספים היוצרים הקבלה בין פולחן רוברט רמט כפטריוט אירי לבין יוסף טרומפלדור כפטריוט ישראלי : נביא דוגמאות אחדות:

האנדרטאות לזכרם – ודבריהם האחרונים

הבולים שהנפיקו מדינת אירלנד ומדינת ישראל – לכבודם

הצגתם כגיבורי חייל – וחרבם בידם !

והשירים המנציחים את המיתוס :

באירלנד:

ובישראל

“מיתוס טרומפלדור” ו”טוב למות בעד ארצנו” שהפך והיה לאבן הראשה של הפטריוטיזם העברי בארץ-ישראל.

הנה דבריה של המתרגמת והפרשנית יעל רנן בחודש מאי 1974 :

.

.

__________________________________________________

קישורים לפוסטים באתר “מילים” שענינם – פרק “הסירנות” ב’יוליסס’

.__________________________________________________

.

[011.1] ה"סירנות" שב"אודיסאה" - וב"יוליסס" של ג'יימס ג'ויס

פורסם ב-28 בספטמבר, 2020 [3,478]

סיפור "הסירנות" ואודיסאוס כפי שהוא מסופר באודיסאה של הומרוס ובציורים רבים שנוצרו בעקבותיה - כרקע לקריאות שתבואנה, בפרק "הסירנות"...

---

[011.2] פרוייקט ג'ויס / יוליסס - "הסירנות" : מבוא

פורסם ב-21 באוקטובר, 2020 [2,513]

פוסט המבוא לפרוייקט ג'ויס / יוליסס / הסירנות : המנסה להנגיש את פרק "הסירנות" ביוליסס לקורא העברי מן השורה

---

[011.3] ג'ויס/יוליסס - סינופסיס קצר לפרק "הסירנות"

פורסם ב-7 בנובמבר, 2020 [1,685]

לנוחיות הקוראים - מובא כאן סינופסיס של הארועים העיקריים בפרק "הסירנות" ב"יוליסס" שיש בו לסייע בקריאת הפרק הכתוב בסגנון מורכב...

---

[011.4] הפתיחה ל"הסירנות" כ"אוברטורה" אופראית

פורסם ב-14 בנובמבר, 2020 [1,350]

פוסט המשך ב"פרוייקט" "הסירנות" על הפתיחה הספרותית כ"אוברטורה" אופראית

---

[011.5] שיחת זום מיום 25.4.2020 - נאמנות ובגידה - באודיסיאה וביוליסס

פורסם ב-27 באפריל, 2021 [1,199]

אנו מביאים כאן את הטקסט המלא של מפגש הזום בנושא "נאמנות ובגידה - באודיסיאה וביוליסס" בצירוף חומרי מדיה רבים ומעשירים. על פי...

---

[011.6] על הפַּטְרִיּוֹטִיזְם / ג'יימס ג'ויס : מרוברט אֶמֶט ⊗ ועד ליוסף טרומפלדור

פורסם ב-31 בינואר, 2026 [384]

בפוסט זה נעשה ניסיון להתמודד עם תופעת הנהיה אחר ה”פַּטְרִיּוֹטִיזְם”  להבדיל מ"פטריוטיות" בריאה, [ כמקובל בחברה המתנהלת...

.

.