בלה בארטוק

“טירתו של כחול הזקן” היא אופרה בת מערכה אחת שחיבר בלה בארטוק לטקסט של בלה בלאש.

האופרה מבוססת על אגדת “כחול הזקן”.
האופרה חוברה בשנת 1911 ובוצעה לראשונה בבודהפסט בחודש מאי 1918 – חודשים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

זוהי אופרה קצרה שאורכה פחות משעה, משתתפים בה שני זמרים בלבד: האציל – הוא “כחול הזקן” בעל הטירה בה מתרחשת האופרה ויודית היא אשתו החדשה.

בדומה ל”פליאס ומליסנד” של דביוסי, שחיבורה הסתיים בשנת ,1902 גם אופרה זו נעדרת עלילה דרמטית ועיקרה התרחשויות שבנפש ובסמל.

למרות שהיא נעדרת דרמה במובן המקובל של עלילה עם התפתחויות – היא דרמטית ביותר ומה שמפיח בסיפור הפסיכולוגי והסימבולי את הדרמה היא המוזיקה המיוחדת של בלה בארטוק:

הזרות והניכור – שהיא האוירה הבסיסית בה מתנהלת האופרה מועצמת, עבור חובב האופרה המצוי, מצליליה של שפת השירה – הונגרית – שהיא זרה ומוזרה לשומע המורגל באיטלקית צרפתית או גרמנית. בנוסף לכך המוזיקה של בארטוק עם סגנונו המיוחד בעל המקצבים השואבים השראתם ממקצבים אופיניים למוזיקה עממית הונגרית, מוסיפים מימד של מיוחדות ושונות לאופרה זו. נדמה כי התזמור המיוחד המלווה את האופרה ביחוד בקטעי התזמורת – מוסיף לאווירת הסוד, האימה והמסתורין השורה על האופרה.

זוהי אופרה שעלילתה “דלה” אך עלילותיה הפסיכולוגיות והסימבוליות עשירות, מרתקות ובלתי פתורות.

להלן סיפורה של האופרה – מלווה בקטעים מביצוע על ידי : הפלהרמונית של לונדון בניצוח אדם פישר – כאשר הוידאו מלווה כתוביות בעברית – פרי תרגומה של כרמית גיא.

פרשנות השמות

שאלה ראשונה הנשאלת בקשר לפרשנויותיה הרבות של אופרה “סתומה” זו היא הבחירה בשמות שבחרו בארטוק ומחבר הליברית שלו המשורר בלה בלאש לשני גיבורי האופרה:

הגיבור – הגבר נושא כינוי: “האביר כחול הזקן” על פי האגדה ששימשה בסיס לחיבורה של האופרה. “כחול הזקן” נקרא כך משום שהוא דמות דוחה. הוא מכוער עד כי זקנו כחול – אך למרות כיעור זה – הוא כבש נשים רבות ואף הרג אותן…

ה”עזר שכנגדו” – האשה נקראת בשם ידוע בהונגרית “יודית” JUDIT:

יודית על שמה יהודית גיבורת “ספר יהודית” [ אחד הספרים החיצוניים שלא נכללו במסגרת ספרי הקודש].

סיפורה של יהודית הוא סיפור של אשה יהודיה מאחת הערים בשומרון שיצאה לעבר מחנהו של שר הצבא הלופורנס שעמד לכבוש את השומרון – מקומם של היהודים.
היא היתה יפה ובאה לתוך המחנה הצר על היהודים וטענה כי כמי שמעריכה שגורל היהודים נחרץ היא מעוניינת להצטרף למחנה המנצח.

כיוון שהיתה יפה הזמין אותה שר הצבא, המצביא הלופורנס, למשתה כדי לפתותה. היא השקתה אותו לשכרה וכששומרי ראשו ראו כי הוא בגילופין הותירו את מפקדם עם היפיפיה לבד…כדי שימשיכו בבילוי הלילי….

ואז שלפה היהודיה את חרבו של המצביא מנדנה,  וכרתה בה את ראשו…

היא נשאה את הראש הכרות לבני עמה והציגה להם אותו ובעזרת הראש הכרות עודדה אותם להלחם על חרותם כנגד הפולשים שבנפול מצביאם המהולל – תיפול רוחם.

וכך, פעם נוספת [כמו במקרה אסתר המלכה ] ניצלו היהודים הודות לעורמתה ויופיה של אשה….

וכל זה קשור לאופרה שלנו בכך….שברטוק ובלאש בחרו בשם הזה כבת לוויתו של “כחול הזקן” כדי להעמיד מול האביר “זולל הנשים” וממיתן, אישה המתקשרת בתודעה כמי שדווקא גברה על גבר …

__________________________

1.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – רקע

2.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – “הפרולוג”

3.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – שבע הדלתות

4.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – על הבמה באופרה בתל-אביב