---

דברי מבוא והֶקְשֵׁר

בסידרת פוסטים זו, אני חוזר לעסוק בקשרים בין פרידריך ניטשה פאול ריי ולו סאלומה – נושא עליו פרסמתי לפני שנים רבות [ ביום 9.8.2010 ] פוסט קצר שכותרתו היתה:

[05] בעקבות ניטשה ולו סאלומה - לאגם אורטה או: "כשאתה הולך אל האשה…"

פורסם ב-9 באוגוסט, 2010 [4,322]

 

הפוסט נכתב אז, לאחר מסע שערכתי  “בעקבות > ניטשה…”  לאגם אורטה היפהפה, שבצפון איטליה

מבט מה”מונטה-סאקרו” [ ההר-הקדוש”] אל עבר אגם-אורטה והאי סאן-ג’וליו 

13.6.2005

 

ולקפלות התפילה שב”מונטה-סאקרו” [ ה”הר-הקדוש” ] המשקיפות על אגם-אורטה, והאי סאן-ג’וליו שבמרכזו, מקום אליו טיילו, ביום 6 למאי 1882, פרידריך ניטשה בן ה-38 ולו סאלומה בת ה 21…

 מאז שהעליתי פוסט זה לאתר “מילים” עברו כמעט 15 ! שנה, במהלכן, ביקרו בדף זה למעלה מ 4,000 ! גולשים, וגם אני הרחבתי את התענינותי וידיעותי בחייו ובכתיבתו של ניטשה, [ עליו פרסמתי מאז לא מעט פוסטים באתר “מילים” [ ראו ב”פרידיריך ניטשה – הדף המוביל” ] 

 

כשחזרתי וקראתי לאחרונה את הפוסט הקודם, הסתבר לי כי הדברים שכתבתי בשנת 2010 טעונים עדכון תיקון והרחבה, ולכן החלטתי לחזור לנושא, להרחיבו, ולהעמיק בקשריו של פרידריך ניטשה עם העלמה לו פון סאלומה, וברעיון “המשולש” ניטשה-ריי-וסאלומה – ולהוסיף פרטים והתייחסויות לקשריו של ניטשה עם נשים נוספות, ויחסו לנשים, ביחוד על רקע אמירה שהפכה להיות מצוטטת מאוד מתוך ספרו הידוע “כה אמר זרתוסטרה” : [ בפרק בעל הכותרת הפרובוקטיבית “על ישישונות וצעירות” אותו הוא מסיים בפסוק שצוטט עד לעייפה אותו שם ניטשה בפי “הקשישונת” האומרת :

 

“אתה הולך אל נשים ? אל תשכח את השוט ! “

 

ובהערה 172 מוסיפה המתרגמת:

“אחד המשפטים המצוטטים ביותר מיצירתו של ניטשה – ולרוב לגנותו, כמובן, ולגנות יחסו אל הנשים, שבא לידי ביטוי גם במקומות אחרים בכה אמר זרתוסטרה , אם כי בסוגיה זו הדברים מורכבים, ואולי לא לחינם מזכירים בהקשר של המשפט הזה תצלום מפורסם (משנת 1882) של המשולש הרומנטי (שניטשה יצא ממנו מובס): ניטשה פול רה ולו סלומה – בתצלום נראית עגלה רתומה לניטשה ועל העגלה מנופפת האשה דווקא, לו סאלומה, בשט שבידה. פול רה עומד על יד העגלה”

[ התצלום מובא בראש פוסט זה ] 

ראו “פרידריך ניטשה : כה אמר זרתוסטרה, ספר לכל אחד ולאף אחד – תרגום חדש מאת אילנה המרמן [ הוצאת עם עובד 2010] בעמ’ 130 

 

 

 

 

ה”משולש” : פרידריך ניטשה, פאול ריי ולו סאלומה

נא להכיר :  הנפשות הפועלות בסיפורנו:

 

1. מלווידה פון מייסנבורג – בתפקיד “השדכנית”

 

 

 

 

מלוידה פון מייסנבורג, נולדה  בשנת 1816 – ובמועד הרלונטי לסיפורנו [ 1882 ] היא כבת 66 שנים.

 

מלוידה פון מייסנבורג

היא נולדה למשפחה מיוחסת, מהמעמד הגבוה בעיר קרסל בגרמניה, אך במהלך חייה נמשכה לרעיונות מהפכניים דווקא. היא השתתפה במהפכת 1848 בגרמניה דבר שאילץ אותה, בעקבות כשלון אותה מהפכה,  למלט עצמה מגרמניה ולחיות כגולה פוליטית בלונדון וברומא. בגלותה פגשה כמה מהפכנים אירופיים מפורסמים בינהם: ג’וזפה מציני, וג’וזפה גריבלדי, וכן המהפכן הרוסי אלכסנדר הרצן, שאת ביתו, אולגה, אימצה כאילו היתה ביתה לאחר שהתאלמן. היא קשרה קשרים עם יוצרים בתחומי אמנות שונים: היא הפכה לידידה של ריכארד ואגנר, אצלו התארחה מפעם לפעם בביירויט. מלוידה פון מיסנבורג, שמרה על קשרים, גם עם המשורר שארל בודלר והקומפוזיטור הקטור ברליוז;

באמצעות ריכארד וגנר הכירה את  הפילוסופיה של ארתור שופנהאואר, והפכה למעריצה שלו. בסלון שלה, שהיה בסגנון הסלון הספרותי המפורסם של רחל ורנהאגן (1771-1883), בו אירחה סןפרים ואינטלקטואלים שונים, כך בשנים 1790 עד 1806 ניהלה את הסלון הספרותי בברלין אליו הוזמנו אנשי רוח מפורסמים בינהם האחים הומבולט, פרידריך שלגל פרידריך גנץ, זאן פול, ברנטאנו שאמיסו ועוד… [ להרחבה בנושא “הסלון-הספרותי” קיראו בספרה של חנה ארנדט “רחל ורנהאגן סיפור חייה של יהודיה גרמניה מתקופת הרומנטיקה” בתרגום ניצה -ארי שיצא בהוצאת שוקן ] 

• • •  

בסלון ביתה של מלוידה פון מייסנברג, ברחוב ברחוב פולוויארה Via della Polviera 6 ברומא, הסמוך לקולוסיאום, בצל פסלו המרשים של ידידה ריכארד ואגנר, היא אירחה אינטלקטואלים, סופרים ואנשי אמנות, לסלון הספרותי שלה:

הסלון של מלוידה פון מייסנברג – תחת פסלו של ריכארד ואגנר [ מודגש בעגול צהוב ]

 

2. לו [ לואיזה ] פון סאלומה – בתפקיד  “המשודכת”

 

 

 

 

לו [ לואיזה ] פון סאלומה נולדה בסנט-פטרבורג, בירתה הצפונית של רוסיה,  לאביה הגנרל ממוצא רוסי-הוגנוטי [ פרוטסטנטי] בשנת 1861. מגיל צעיר החלה מתעניינת בעניני תיאולוגיה ופילוסופיה. אביה המליץ לה לקבל שיעורים בכנסיה הפרוטסטנטית בסנט-פטרבורג. היא למדה אצל הכומר Hendeik Gillot 

הכומר  Hendeik Gillot 

שהיה איש מרשים, כריזמטי, ופתוח בדעותיו. הוא היה מבוגר מלו סאלומה ב 25 שנה, נשוי ואב לשתי בנות שהיו כבנות גילה.

לא עבר זמן רב עד שהכומר התאהב בתלמידתו עד אבדן חושים. הוא החליט להתגרש מאשתו ולהציע ללו סאלומה בת ה 18 נשואין !

לו לא היתה “בשלה” לרעיון הנישואין וענתה בשלילה. כדי להגן עליה מפני חיזוריו הנלהבים של הכומר, אימה של לו סאלומה, הרחיקה אותה לציריך שבשוויץ, כדי ללמוד באוניברסיטה המקומית [ באותה עת אוניברסיטת ציריך היתה אחת הראשונות שפתחה שעריה ללימודי נשים ]. טעם נוסף למעבר לציריך היה רפואי: אצל לו סאלומה נתגלו סממנים ראשוניים של מחלת השחפת [ שהיתה באותה תקופה, מחלה חשוכת מרפא, כפי שהליא לתאר  תומאס מאן בספרו ” הר-הקסמים”  ].  מזג האויר הקר במיוחד שאפיין את סנט-פטרבורג, לא היה טוב לבריאותה של לו סאלומה.

כך הגיעה לו סאלומה לשוייץ שם החלה בלימודי תיאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה. בשנת 1882 הגיעה לרומא והתארחה בסלון הספרותי של מלווידה פון מייסנבורג:

ושם, ביום 13 במרץ 1882, פגשה את הפילוסוף הצעיר פאול ריי ;

– וכאן יחל סיפורנו:

 

3. הפילוסוף הצעיר פאול ריי  – בתפקיד  המחזר מס’ 1

 

 

 

 

פאול ריי נולד בשנת 1849 במחוז פומרניה שבצפון פרוסיה הגרמנית שעל גדות הים הבלטי, כבן למשפחה יהודית מתבוללת ובעלת אחוזות ונכסים. מצבה הכלכלי הטוב של משפחתו אפשר לו ללמוד באוניברסיטה, ללא דאגות פרנסה. הוא למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת לייפציג ובשנת 1875 פרסם את ספרו הראשון: “עיונים פסיכולוגיים”, שנכתב בסגנון של “אפוריזמים” – סגנון שיאומץ לימים, על ידי חברו פרידריך  ניטשה בספרו “דמדומי-שחר”  [ משנת 1881] ואחר מכן גם בספרו “המדע העליז” [ משנת 1882].  ההיכרות בין פאול ריי לניטשה, נוצרה בעת שריי עבד על עבודת הדוקטורט שלו בעיר באזל בה שימש ניטשה כפרופסור לפילולוגיה יוונית. בעקבות היכרות זו עם ניטשה, כתב ריי את ספרו השני:  “מקורן של הרגשות המוסריים” – הספר נכתב ברובו בסורנטו – כאשר ריי התארח אצל מלווידה פון מייסנבורג – במקביל לעבודתו של ניטשה בסורנטו על ספרו “אנושי, אנושי מידי”.

הקשר בין פאול ריי למלוידה פון מייסנברג נמשך גם כשעברה לרומא וביום 13.3.1882 התארח פול ריי [ אז כבן 33 ] בסלון של מלווידה פון מייסנבורג, וכך נוצרה ההיכרות בינו לבין לו פון סאלומה, העלמה הצעירה, האינטלקטואלית הסקרנית והמצודדת – אז כבת 21:

לו סאלומה בצעירותה

בזכרונותיה כתבה לו סאלומה על מפגשיה הראשונים עם פאול ריי – את הדברים הבאים : 

“… בכל מקרה, צדודיתו החדה, עינו החכמה ביסודה, הייתה מוכרת לי מיד על ידי הבעתו, שברגע זה התערבב משהו מעין חרטה הומוריסטית עם דברים נדיבים להפליא.

באותו ערב, כמו בכל יום מאז, שיחותינו הנלהבות הגיעו לסיומן רק בדרך הביתה בדרך עקיפה: מוויה דלה פולבריירה של מאלווידה אל הפנסיון שבו שהתה איתי אמי. טיולים אלה ברחובות רומא לאור הירח והכוכבים קירבו אותנו עד מהרה זה לזו עד כדי כך שהחלה להתפתח בי תוכנית נפלאה כיצד נוכל להחזיק מעמד, גם לאחר שאמי, שלקחה אותי מציריך דרומה כדי להתאושש, הייתה צריכה לחזור הביתה.

נכון שפול ריי התנהג בצורה שגויה לחלוטין בהתחלה, בכך שלצערי הרב, הוא הציג בפני אמי תוכנית שונה מאוד משלי – תוכנית נישואין – שהקשתה על הסכמתה ועל הסכמתי שלי ללא סוף. לעת עתה, הייתי צריכה להסביר לו בעצמי מה הם חיי האהבה שלי, שהיו סגורים לכל החיים, ומה התשוקה הפתוחה לחלוטין שלי לחופש גרמה לי לעשות.”… 

מעייניה של לו סאלומה היו נתונים למעין “קומונת לימוד” של שלושה [ הוא “המשולש” ] שבחזונה לפיו שלושה מתלמדים, יגורו תחת קורת גג אחת, ילמדו יחדיו, וידונו בשאלות התיאולוגיות והפילוסופיות שענינו אותם – אך ללא כל קשרים אינטימיים בין השותפים לאותה “קומונה” / “משולש” שבצרפתית קראו לו : ” ménage à trois ” [ ” ל”התנהל-בשלישיה” ].

לפי חזונה של לו סאלומה, כוונתה היתה לייסד מעין  : “Monastery for free spirits” – “מנזר הנשמות החופשיות” אך כפי שנראה, כוונותיה [ הנאיביות, יש יאמרו ] לא צלחו… והליוויים שליווה אותה פאול ריי ברחובות רומא לאור הירח, מהסלון של מלוידה פון מייסנברג, עד למקום מגוריה, הולידו עד מהרה התאהבות של פאול ריי בלו סאלומה, שתורגמה על ידו להצעת נישואין – שנענתה בשלילה, תוך שלו סאלומה דבקה בתוכניתה המקורית – של “מנזר הנשמות החופשיות” – ללא מעורבות רגשית או אינטימית בין חברי ה”משולש”…

 

 

4. הפרופסור לפילולוגיה בדימוס – פרידריך ניטשה –  – בתפקיד  המחזר מס’ 2

 

 

 

 

פרידריך ניטשה נולד בעיר רֶקֶן (Röcken) שבסקסוניה ביום 15.10.1844 ובשנת 1882 – המועד הרלוונטי לסיפורנו היה כבן 38 שנה.

אביו היה כומר פרוטסטנטי אשר מת בהיות ניטשה כבן שש. חינוכו של ניטשה החל במסגרות דתיות-פרטסטנטיות. בהמשך הוא התקבל לבית הספר היוקרתי Pforta   ולמד בו בין השנים 1858 עד 1864 ומשם המשיך ללימודים באוניברסיטת בון, אך עזב אותה ועבר לאוניברסיטת לייפציג. בה למד תיאולוגיה ופילולוגיה וגם מוזיקה.

בהיותו כבן 24 בלבד ! זכה למינוי כפרופסור לפילולוגיה יוונית קלאסית באוניברסיטת באזל – בה לימד כעשר שנים, אך עקב התדרדרות במצב בריאותו נאלץ לפרוש מה“פרופסורה הבזילאית” והחל לפעול ככותב חופשי כשהוא נע ונד בין מקומות שונים בין האלפים השויצריים [ כמו בסילס-מאריה שליד סאן-מוריץ ] לחופי ליגוריה [ גינואה, ראפאלו וניס ] שבים התיכון – כשהוא מחפש מקומות שמזג האויר בהם התאים למצב בריאותו המשתנה בהתאם לעונות השנה.

ניטשה הגדיר את מצבו זה כ”חופשי ברוח” והחל כותב ומפרסם את יצירותיו הספרותיות / שיריות/ פילוסופיות .

את עיקר יצירתו “דמדומי-שחר” [1881]  כתב בעת שהתארח אצל מלווידה פון מייסנבורג בסורנטו – במקביל לשהותו של פאול ריי כאורח נוסף אצל פטרונית זו של האמנויות.

לאחר שחיזוריו של פאול ריי אחר לו סאלומה לא הביאו את התוצאה המצופה – ולו סאלומה, דחתה את הצעתו לנשואין – ופרשה לפניו את תוכניתה ל”חבורת-לימוד” בת 3 חברים שיתגוררו תחת קורת גג אחת – אותו ” ménage à trois ” , סיפר ריי על הצעה זו לחברו פרידריך ניטשה אשר הרעיון קסם לו – וניטשה, כתב לפאול ריי מכתב ובו ביקש כי ריי ישלח ברכה ל”אשה הרוסיה הזאת…”:

וכאן נוסחו:

“ברכה לאישה הרוסייה הזאת מטעמי, אם זה הגיוני בכלל; אני משתוקק לאישה כזאת, אני אפילו חושב על צייד בהקשר הזה, כשאני חושב על מה שאני רוצה לעשות בעשר השנים הבאות.

נישואין זה עניין אחר לגמרי. הייתי מעוניין רק בנישואים של שנתיים, וזאת, שוב, רק לאור מה שהצבתי לעצמי בעשר השנים הבאות.”

 

בשל הנוסח הלא חד משמעי והלא ברור מספיק של דברי ניטשה, בתרגומם לעברית, אני מביא כאן גם תרגומם לאנגלית :

 

“If there is any point, greet the Russian girl for me. I have been lusting [ lüstern = בגרמנית :  תאוותני ] after this kind of soul. Indeed I’m soon going on the hunt for it ;

In view of what I have planned for the next ten years I need it. But marriage is a completely different matter– I could at most agree to a two-year marriage, and this only in relation to what I have to do in the next ten years.”

 

לא יעבור זמן רב וגם פרידריך ניטשה, יפול שבי בקסמיה הנשיים של לו סאלומה, וגם הוא ניסה למשוך את ליבה לכיוונו.

לפי גירסה אחת – הוא ביקש Nחברו פול ריי שיעביר ללו סאלומה הצעת נישואין מטעמו של ניטשה. הצעה שנדחתה – כשם שנדחתה קודם לכן הצעת הנשואין של ריי ללו סאלומה, אך  ללו סאלומה היה ברור ששני חבריה ל”קבוצת-הלימוד” שואפים לכבוש אותה – כל אחד לעצמו .

כאמור באותו שלב שתי ההצעות – נדחו על ידי לו סאלומה.

 

בביוגרפיה המקיפה של ג’וליאן יאנג על ניטשה הוא כותב:

“בסביבות אפריל 1882, בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, ניטשה קבע פגישה עם רוסיה צעירה, אשה, יפהפיה ומבריקה, שתהיה לגורם לאירועים הטראומטיים ביותר בחייו ולשינוי משמעותי בתפיסת עולמו האינטלקטואלי.  [ של ניטשה – ו’]

הפגישה אורגנה על ידי פאול ריי, שישב בספסל סמוך, והעמיד פנים שהוא קורא כמה הערות, אך למעשה, מסיבות שיתבררו בהמשך, עקב אחר המתרחש. אף על פי ש”שירי מסינה” מרמזים על כך שמהלכו לא יהיה חלק לחלוטין, הם גם מרמזים שניטשה כבר היה מאוהב באהבה, היה מוכן לגאול עצמו מחיי הבדידות שלו.

וכך הוא בירך אותה עם הד של רומיאו ויוליה, שכמעט בוודאות הוכן מראש: ‘אילו כוכבים’, הוא שאל, ‘הביאו אותנו לכאן יחד?’  (בספר “המדע העליז” שזה עתה הושלם, הוא נפרד מווגנר במחשבה ש’מסלולי כוכבים’ שונים משכו אותם זה מזה:  כאן הוא מציע את ההיפך.)

[  Julian Young : A Philosophical Biography – Fridrich NIETZSCHE P. 342 ]

 

הביוגראף ג’וליאן יאנג ממשיך ומתאר את הטיול המשותף שנערך לאגם אורטה [ עליו פירטתי בפוסט [05] בעקבות ניטשה ולו סאלומה – לאגם אורטה או: “כשאתה הולך אל האשה…”  ולאור האפשרות שבאותה הזדמנות הוחלפה נשיקה בין ניטשה ובין לו סאלומה מסכם הביוגראף הזהיר:

 

“Whatever it was that happened on the hilltop had two consequences. First, Nietzsche received his own kind of stigmata: his love of being in love was transformed into real love: later on he whispered to Lou, ‘Monte Sacro– the most delightful dream of my life; Iowe it to you’. And second, it made their reunion with the other members of their party considerably later than the appointed time, with the result that, when they eventually returned, they found Louise angry and R´ee sulking.

ובתרגומי לעברית:

“מה שקרה על ראש הגבעה [ באורטה] היה בעל שתי השלכות. ראשית, ניטשה קיבל סטיגמטה  משלו [ = סטיגמטה (היא ריבוי המילה “סטיגמה“, שמשמעה ביוונית “דקירה” או “צלקת המהווה סימן בעלות”), ביטוי שניתן לפצעים אשר לפי הברית החדשה נגרמו לישו בזמן צליבתו ]. התופעה המוכרת כסטיגמטה בימינו מתייחסת להופעת פצעים מעין אלה על גופיהם של מאמינים נוצרים, כסוג של סימן אלוהי.

אהבתו של ניטשה להיות מאוהב הפכה לאהבה אמיתית: בהמשך הוא לחש ללו, ‘מונטה סאקרו – החלום המקסים ביותר של חיי; אני חייב לך את זה’. ושנית, איחודם עם שאר חברי הקבוצה איחר בהרבה מהזמן שנקבע, וכתוצאה מכך, כשחזרו לבסוף, הם מצאו את לואיז כועסת ואת ריי זועף.”

[  Julian Young : A Philosophical Biography – Fridrich NIETZSCHE P. 342 ]

 

---

המשכים יבואו

 

ויקטור הרצברג

5.6.2025

 

____________________________________________

הפוסטים בנושא : ניטשה והנשים

_____________________________________________

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

• שתפו את הפוסט:
•  
•  
•  

פורסם על ידי Victor | ביום: 21 במאי, 2025 |[400] | קטגוריות: מסעות-Trails, ניטשה, פרידריך - Nietzcshe Fiedrich # הדף-המוביל | תגובות: 0 | להוספת תגובה לחץ כאן