הפוסט מוקדש באהבה ללילך הרצברג, המבוגרת בבנותי, שהחזירה את ניטשה לשולחן כתיבתי ולמקלדת שלי…

 

---

בעקבות ניטשה בגנואה [ 30-31.08.2022 ]

[ ניטשה התגורר בגינואה בשתי תקופות עיקריות :

תקופה ראשונה מיום 10.11.1880 עד ליום 30.4.1881

תקופה שניה מחודש אוקטובר 1881  ועד למרץ 1882 

---

 

דברי מבוא והֶקְשֵׁר

 

פוסט זה הוא פוסט-המשך בסידרת הפוסטים, בהם אני מבקש לשתף את הגולשים באתר “מילים”, ולספר על מסעות שערכתי בעקבות פרידריך ניטשה – בפועל, בעקבות שיטוטיו התזזיתיים וחסרי-המנוח, שהחלו לאחר שהתפטר, ביום 30.6.1879 מטעמי בריאותו הלקויה, ממשרתו כפרופסור לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת באזל. 

הפעם אנסה להתחקות על עקבותיו של ניטשה בעיר גנואה Genoa – בתוספת רִפְרורים [ כלומר איזכורים, ציוני מראה-מקום, התייחסות ליצירותיו – בצורה ישירה או מרומזת – וייצור זיקה בין דימוי למדומה, וההקשרים ליצירות שכתב בהשראת ביקוריו באיזורים אלה ] ;

 

 

1.  העיר גינואה [  באיטלקית : GENOVA ]

בציור זה של הצייר הפלמי JAN MATSYS [ 1510-1575 ] שנמנה על ציירי אסכולת “פונטנבלו-השניה [ זרם ציור שהתפתח בצרפת סביב ארמון פונטנבלו ] שהתאפיין בציורים בעלי סגנון מנייריסטי, [ כאשר בולטים בהם ההגזמה והמלאכותיות וניכרת בהם השפעתם של הפיסול הרומי, הדגשת נושאים מיתולוגיים, ולא מעט דמויות אירוטיות ] אנו מקבלים מבט על העיר גנואה ונמלה – כפי שנראו בעיני הצייר, שהציב בקדמת הציור את דמותה של ונוס מקיטארה [ שם של אחד מאיי יוון ] …

[ Venus van Cythera   :  Jan Matsys  [ 1510-1575

 

ברקע הציור [ כפי שהגדלנו להלן ] , ניתן לראות את מראה העיר גנואה – בשנת 1561 בקירוב,  היא השנה בה צויר ציור זה. מה שבולט בציור זה הוא תמונה צבעונית עשירה של גנואה: באותם ימים: ‘עיר-מדינה’ ולה נמל גדול ומרשים – כיאה לאימפריה ימית שחלשה על חלקים ניכרים ממרחבי הים התיכון.

 

---

מראה הנמל של גינואה בערך בשנת 1561 מועד בו צוייר ציור זה 

 

 

גנואה, פינת עכו העתיקה …

אותנו, כישראלים, יכולה לענין העובדה כי אנשי גנואה הגיעו עם ספינותיהם עד העיר עכו, כבשו אותה בתקופת הצלבנית והקימו בה קהילה לבני גנואה שהיתה גדולה ומשגשגת:

מפת עכו העתיקה בשנת 1291 הרובע הג’נובזי מסומן בעיגול האדום

 

• על נסיבות כיבושה של עכו, בסיוע אנשי הצי של גנואה אנו קוראים בקובץ:

 

• “קרדום” דו-ירחון לידיעת הארץ – עכו ואתריה
• בעריכת אלי שילר [ הוצאת אריאל] בעמ’ 21

“בשנת 1104 החליט באלדווין מבויון, הוא מלך ממלכת הצלבנים, לכבוש את עכו , לשם כך נעזר בצי של גנואה שבאיטליה . העיר נכבשה אחר מצור שנמשך 20 יום והפכה לעיר הנמל הראשית של הממלכה . בתמורה לסיוע הימי, העניק באלדווין זכויות מפליגות לעיר גנואה, אשר שימשו דגם לזכויות שנתנו הצלבנים לערי הנמל האיטלקיות…”

 

• בספר: “הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית” 
• מאת פרופ’ יהושוע פרוור אנו קוראים:

“החשובה בין הערים , אף במאה השתים עשרה , היתה עכו . אוכלוסייתה במאה השלוש עשרה עלתה כנראה עד 60 אלף , וקרובה לה במספר התושבים היתה העיר הצפונית צור . שאר הערים, ובכללן ערי החוף והערים בפנים הארץ , היו קטנות מהן בהרבה . את אוכלוסיית קיסריה ניתן לאמוד כדי 5,000 נפש , מספר גדול לפי אמות המידה של ערי אירופה באותו זמן , אבל מועט בהשוואה לערי המזרח הקרוב . מצויים היו בממלכה כעשרים ריכוזים עירוניים , בעלי אותו סדר גודל של אוכלוסיה.” [ הוצאת מוסד ביאליק בעמ’ 85 ]

שמה של “כיכר-גנואה” שמור לה עד ימינו כפי שמלמדת מפה מודרנית של עכו העתיקה:

מפת עכו העתיקה בימינו

כיכר גנואה שמור לה גם ב”מפת-גוגל” [ אותה סימנו בעיגול אדום ]

תצלום אויר של עכו העתיקה בימינו – [באדיבות מפות-גוגל]

כיכר גנואה מסומנת בעיגול האדום

 

 

העיר גינואה – כעוגן לשיטוטיו של ניטשה בחופי ליגוריה והים התיכון

תצלום משנת 1880 לערך – מראה העיר גינואה עם הנמל בתקופה בה ניטשה הגיע לעיר

 

בנסיונותי להתחקות אחר מהלכיו של ניטשה וכיצד ומדוע בחר בגינואה כמעין “עוגן לשיטוטיו” אל עבר חופי הים התיכון, מצאתי כי גנואה שימשה את ניטשה כנקודת-מוקד – אולי מותר לכנותה “עוגן” לספינתו הנעה ושטה על פני המרחב בחיפושיו אחר המקום הראוי לו ומזג האויר ההולם את בעיות הבריאות שכה הטרידו אותו – מקומות שסייעו לעורר בו את ההשראה לכתיבת היצירות שכתב בשהותו בגנואה ושימשו כמקורת ההשראה לחלק מהיצירות שכתב בהשראתם.

גיליתי שעוד לפני שהחליט להתיישב בגנואה, במעין ישיבת-קבע [ שהיתה תמיד קצרת-מועד, ובעיקר חסרת-מנוחה ותזזיתית ] עבר בה כתחנת מעבר בדרכו למחוזות אחרים.

לענין זה נעזרתי בספר “פרידריך ניטשה : הכרוניקה בתמונות וטקסטים”, שיצא בדצמבר 2000 ] האוחז כ 800 ! עמודים בשפה הגרמנית אותו רכשתי בביקור שערכתי ביום 22.4.2003 [ בעקבות ניטשה…]  בארכיב-ניטשה בעיר ווימאר בגרמניה. 

 בפרק הנקרא: Aufenthaltsorte chronologisch – [ ‘מיקומים לפי כרונולגיה’ ] מוצאים אנו מעקב מדוקדק אחר תנועותיו של ניטשה ממויין לפי תאריכים ומיקומים לשהותו בהם, מהם למדתי כי עוד לפני שניטשה עשה את גינואה בסיס למגוריו ולסיוריו באיזור – וכמקום בו חיבר כמה מיצירותיו המענינות, ניתנה לו הזדמנות להכיר את גינואה היכרות שטחית וחפוזה, כתחנת-מעבר: 

• • בימים מ- 12 עד 13 לאוקטובר 1876 עבר בגנואה בדרכו לסורנטו.
  • ובימים 8 עד 10 למאי 1877 בדרכו למסע על גבי ספינה מנמל גינואה לנאפולי

גם לאחר שעזב את הדירה ששכר בגנואה, בשתי תקופות, שב ועבר דרכה בנסיעותיו ושיטוטיו הרבים באיטליה.

 

 

החורף הראשון בגנואה

[ מיום 10.11.1880 עד סוף אפריל 1881 ]

את הגעתו לעיר גינואה תיאר ניטשה בספרו “הנה אדם” ECCE HOMO במילים אלו:

“… וזו היתה, שנת 1879 – התפטרתי מהפרופסורה הבזילאית שלי, ביליתי את הקיץ בסנט־מוריץ כמו צל, ובחורף שלאחר מכן, חורף נטול־שמש לאין־דומה לו בשנות חיי, הייתי צל בנאומברג. זה היה המיני­מום שלי. בימים אלה נוצר “הנווד וצילו”. אין ספק, אותה שעה ידעתי צללים מה הם…

בחורף שלאחריו, חורפי הראשון בגנואה, נתחוללה אותה מתיקות ורוחניות מופ­לגת המותנית כמעט בדלדולם הקיצוני של הדם והשרירים, נתהולל “דמדומי-שחר” .

הבהירות והעליצות המושלמת, ואף שפעתה של הרוח המשתקפת ביצירה הנ״ל, משלימות אצלי לא רק עם חולשה פיסיולוגית עמוקה ביותר, כי אם גם עם כאב משווע. תוך כדי ייסורים שנגרמו על ידי שלשת ימי כאבי־מוח בלתי פוסקים בצירוף הקאות ליחה כבדות – היתה, בי בהירות דיאלקטית מובהקת, והגיתי בדם קר מאוד בדברים שבתנאי בריאות טובים יותר אינני מעפיל ולא חריף ולא קד די צורכם.”

[ פרידריך ניטשה,  ECCE HOMO “הנה האיש”, כיצד אתה נעשה מה שהנך –

תירגם : ד”ר ישראל אלדד בפרק “מדוע אני חכם כל כך” בעמוד 148 ]

 

• • • בליל סלעים ליד גינואה 

בספרו: ECCE HOMO “הנה האיש” בפרק המוקדש לספרו: “דמדומי שחר – הגיגים על המוסר בבחינת דעה קדומה”  ניטשה כותב:

“ספר זה פותח את מסע המלחמה שלי נגד המוסר. לא שעולה ממנו באפך ריח כלשהו של אבק־שריפה – אדרבא, ריחות אחרים וערבים פי־כמה תחוש בו, בתנאי שנחיריך ניחנו ברגישות מה. לא שום תותחים כבדים ואף לא קלים: אם תוצאת הספר שלילית, לא כן אמצעיו, אלה האמצעים, שתוצאתם נובעת ממנו כמסקנה ולא כירי תותח.

העובדה שאתה נפרד מהספר מתוך רגש של זהירית חששנית מפני כל מה שעד כה שם המוסר קרוי היה עליו חכה לכבוד ואף לסגידה, איננה סותרת את העובדה האחרת, שלא תמצא בספר כולו מלה שלילית, ולא התקפה ולא רשעות כלשהי – כי אם אדרבא, דומה הוא כרובץ בשמש, מעוגל, מאושר, כמוהו כחיית־ים שרועה בין סלעים ומתחממת בשמש. למעשה הייתי אני עצמי חיית־ים הלזו:

כמעט כל משפט שבספר זה נהגה, ניצוד בבליל־סלעים זה שליד גינואה, שם בודד הייתי ואף מסתודד עם הים. גם כעת עדיין, בנגעי באקראי בספר, נעשה לי כל משפט בו לחכה, בה אני חוזר ומעלה ממעמקים משהו שאין־בדומה־לו:

 

“…בליל־סלעים זה שליד גינואה…”

 

כל עורי מרטיט בצמרמורת ענוגה של היזכרות. האמנות המציינת אותו לא במעט זה כוחה, שהיא קצת מקבעת דברים החומקים בקלות ובקול דממה דקה, רגעים שאני מכנם לטאות אלוהיות – וכלל לא על דרך אכזריותו של האל היווני הצעיר ההוא, אשר בפשטות שיפד את הלטאונת המסכנה. ובכל זאת בעזרת משהו משופד, בעזרת העט… “כה רבים דמדומי־שחר אשר טרם האירו”… כתובת הודית זאת ניצבת בפתחו של ספר זה. איפה מחפש מחוללו את השחר ההוא, את האודם”

[ פרידריך ניטשה,  ECCE HOMO “הנה האיש”,  תירגם : ד”ר ישראל אלדד בעמוד 207 ]

 

• • •  מפרץ שליו ומלבלב של ראפאלו בסמוך לגינואה

בעמ’  213 לספרו “הנה האיש” מזכיר ניטשה את

“החורף שלאחר מכן [ לאחר שנת 1883 – ו’ ] חייתי באותו מפרץ שליו ומלבלב של ראפאלו, בסמוך לגינואה..”

– בראפאלו החל ניטשה בכתיבת “כה אמר זרתוסטרא” כפי שהרחבנו – בקישור זה ]

 

• • • מכתבים לידידים – ורחשי ליבו של ניטשה לגנואה 

עיון במכתבים שכתב ניטשה לידידיו הקרובים, מאפשרים לנו ללמוד על יחסו של ניטשה לעיר גנואה. מכתבים אישיים בין ידידים הם, מדרך הטבע, חושפים רגשות טבעיים ואותנטיים. 

ואכן, עיון במכתבים כאלה חושפים את אהבתו המיוחדת של ניטשה לעיר גנואה:

נרשה לעצמנו לצטט קטעים קצרים מהם:

• • • • מכתב מיום 24.3.1881 – לידידו אדוין רוהדה:

אפילו עכשיו יש רגעים שבהם אני מהלך על הגבעות שמעל גנואה וחווה הצצות ורגשות בדומה לאלה שחווה קולומבוס, אולי באותו מקום ממש, ממנו שלח את ספינותיו אל מעבר לים ואל העתיד.”

• • • • מכתב אל ידידו פרנץ אוברבק, מיום 14.10.1881.

“ובכן, ידידי הוותיק והיקר, שוב יש לי את עיר גנואה, העיר הכי לא אופנתית שאני מכיר, ובו בזמן שוקקת חיים – משהו כל כך לא רומנטי לחלוטין, ובכל זאת הכי לא שגרתי: לכן אני רוצה להמשיך לחיות תחת השגחתם של קדושי הפטרונים המקומיים שלי, קולומבוס פגאניני ומאציני, אשר יחד מייצגים היטב את עירם.“

• • • • מכתב לקרל פון גרסדורף: מסוף אוגוסט 1882:

“. . . כעת עזבתי את גנואה, גנואי ותיק וחקיין של קולומבוס, גנואה,  עירי היקרה ביותר עלי אדמות.”

• • • • מכתב לידידו היינריך קוזליץ מיום  04.12.1883.

“נפרדתי עתה מעירו האהובה של קולומבוס – היא מעולם לא הייתה משהו אחר עבורי ; והיא עדיין יפהפייה ונוגעת ללב בזוהר אוקטובר שלה.”

• • • • מכתב לפרנץ אוברבק: מתחילת דצמבר 1883.

“יתרה מכך, גנואה הייתה עבורי תמיד עירו של אדם אחד, קולומבוס. עכשיו גיליתי בעצמי ארץ חדשה – אני מאמין שכן בכל הזמנים הטובים. כל מה שאני צריך לעשות הוא לכבוש אותה.”

• • • • מכתב מיום 4.7.1887 להיפוליט טאין

“חיברתי שני ספרים והם יקרים לי. את הראשון, “דמדומי-שחר”, כתבתי בגנואה בתקופה בה הייתי חולה מאוד וכואב, ננטשתי על ידי הרופאים, פנים אל פנים עם המוות, ובתוך מחסור ובידוד אדירים; אך לא רציתי אחרת, ובכל זאת הייתי שלם עם עצמי ובטוח בעצמי.

לגבי השני, “המדע-העליז”, אני אסיר תודה להצצות הראשונות של אור השמש של בריאות חוזרת; הוא נכתב שנה לאחר מכן (1882), גם הוא בגנואה, במהלך כמה ימי ינואר צלולים ושטופי שמש להפליא.

הבעיות ששני הספרים עוסקים בהן גורמות לאדם להיות בודד. האם אוכל לבקש ממך לקבל אותם ברצון טוב ? עם כל סימן של הערכה עמוקה ואישית, אני ונשאר שלך בנאמנות, פרידריך ניטשה.”

• • • • מכתב מיום 7.4.1888  לידידו פטר גאסט 

“בגנואה הסתובבתי כמו צל המהלך בין זיכרונות. חמישה או שישה מקומות מיוחדים שם שאהבתי משכו אותי עוד יותר; הם נראו לי כבעלי אצילות חיוורת שאין דומה לה, והם נעלים בהרבה על כל מה שהריביירה מציעה. אני מודה לגורלי על שגזר עליי לחיות בעיר הקשה והקודרת הזו במהלך שנות הניוון;

בכל פעם שעוזבים אותה, משאירים גם את עצמך מאחור – הרצון מתרחב שוב, ואין עוד האומץ להיות חושפני. מעולם לא הרגשתי אסיר תודה יותר מאשר במהלך העלייה לרגל הזו דרך גנואה.”

 

• • • ניטשה וכוחותיו של  הים 

 

הביוגרף JULIAN YOUNG  כותב בספרו: Friedrich Nietzsche :  Philosophical Biography 

ספרו של ג’וליאן יאנג “ביוגרפיה-פילוסופית

[ אוחז כ 600 עמ’ ]

כותב על שתי השפעות שגנואה כעיר וכמקום השפיעה על ניטשה:

 

“Though Nietzsche’s health was not as good as it had been in Venice,

he developed an intense love of Genoa.

As the home city from which Columbus sailed over the horizon to discover the new world, it came to symbolize his own search for a new dawn for Western culture – he had by now settled on Dawn as the title of the current project.

In The Gay Science, also written largely in Genoa, the city has its own section where it is celebrated as the home of people who, ‘in their thirst for what is new, placed a new world beside the old one. He loved the baroque palaces on the Strade Nuova∗ five minutes walk from his lodgings, loved the combination of competitive- ‘agonistic’– individuality with an overarching unity of
style that made it ‘competition’ rather than chaos.

He loved being able to walk six to eight hours a day, the brevity of the winter (it lasted only a month, he claimed), and being able to ‘sit or lie almost every day on remote rocks by the sea like a lizard in the sun, quiet and engaged in adventures of the spirit’.  And he developed a mystical love for Genoa’s sea as an occasion for absorption into the pantheistic totality of things:

וכאן תרגומם לעברית:

“למרות שבריאותו של ניטשה לא הייתה טובה כפי שהייתה בוונציה, הוא פיתח אהבה עזה לגנואה. כעיר הולדתו ממנה הפליג קולומבוס מעבר לאופק כדי לגלות את העולם החדש, היא הפכה לסמלת את חיפושו אחר שחר חדש לתרבות המערבית – הוא כבר החליט על שחר ככותרת הפרויקט הנוכחי.

בספר “המדע העליז”, שנכתב ברובו בגנואה, לעיר יש מדור משלה שבו היא נחגגת כביתם של אנשים אשר “בצמאונם למה שחדש, הציבו עולם חדש לצד הישן”.

הוא אהב את ארמונות הבארוק ברחוב נואובה, חמש דקות הליכה ממקום מגוריו, אהב את השילוב של אינדיבידואליות תחרותית-“אגוניסטית”- עם אחדות כוללת של סגנון שהפכה אותה ל”תחרות” ולא לכאוס. הוא אהב את היכולת ללכת שש עד שמונה שעות ביום, את קוצר החורף (הוא נמשך רק חודש, טען), ואת היכולת ‘לשבת או לשכב כמעט כל יום על סלעים נידחים ליד הים כמו לטאה בשמש, שקט ועסוק בהרפתקאות הרוח’. והוא פיתח אהבה מיסטית לים של גנואה כהזדמנות להיספג במכלול הפנתאיסטי של הדברים” :

 

אם נעיין באפוריזם מס’ 423, מתוך הספר “דמדודי-שחר” –  שנכתב רובו ככולו בעת שהותו הראשונה של ניטשה בגנואה. נוכל להתרשם מכשרונו השירי המובהק של ניטשה [ שהשווה עצמו למשורר היינריך היינה …] והשליטה המעולה בשפה הגרמנית, בקטע המצוטט מחדד ניטשה את עט הסופרים שלו, ומגיש לנו טקסט פיוטי רב-השראה:

להלן תצלום הדף בתרגום העברי של ישראל אלדד:

[“דמדומי שחר” – פרגמנט 423 [ תרגום ישראל אלדד ]

 

 

 

• • • “המדע-העליז” – “הספר הרביעי” – “ינואר-הקדוש”

בראש פרק זה הציב ניטשה שיר פיוטי אותו חיבר בגנואה בינואר 1882: ושמו:

 

 

• כריסטופר קולומבוס – כמקור השראה

 

האנדרטה לכבודו של כריסטופר קולומבוס , בן העיר גנואה בעירו  – 

התצלום הוא מהמחצית השניה של המאה ה 19 – 

גאוותה של גנואה, היא על בן העיר, שזכה לתהילת עולם, כספן נועז כובש ימים ומגלה יבשות הוא המוכר לנו בשמו ככריסטופר קולומבוס שנולד בגנואה בשנת 1451 ומת בשנת 1506.

ניטשה שנהג לשוטט בעיר גנואה, הכיר, מן הסתם, את האנדרטה שתצלומה לעיל, שהוקמה לכבודו של קולומבוס בשנת 1846.  ומכל מקום ראה עצמו, במידה מסויימת בן דמותו [ הספרותי ] של אותו כובש ימים ומגלה יבשות שאת עירו כה אהב.

את אהבתו הרבה הן לעיר גינואה, ואת רחשי הערצתו וחיבתו של ניטשה לאותו ספן גנואזי מגלה יבשות-לא-נודעות – ביטא ניטשה פעמים רבות בכתבים שונים שהותיר אחריו:

נביא כאן דוגמאות אחדות להזדהות הנפשית של ניטשה, עם כובש הימים ומגלה הארצות הלא נודעות קודם לכן, כריסטופר קולומבוס, בנה של גינואה, וזיקתו והתפעמותו מן הים , הנלמדת בין השאר מהזקקות של ניטשה לדימויי הים, החוזרים ונשנים בכתביו השונים:

• במכתב מיום 14 במרץ 1881 [ מכתב מס’ 89 לידידו ארוין רוהדה ] מעיר ניטשה:

“..כבר עתה  ישנם רגעים, כאשר אני מתהלך על ההרים הסובבים את גנואה, שופע מבטים והרגשות כמו קולומבוס, אולי, כאשר יצא מכאן אל הים הגדול, אל העתיד…”

ובהערת שוליים 78 מוסיף העורך של קובץ המכתבים פרופ’ יעקב גולומב ומפנה את הקוראים לסוף סעיף 343 של הספר “המדע העליז” :

“ואכן אנו הפילוסופים וה”רוחות החופשיים” בהגיע אלינו השמועה שה”אל הזקן מת”, מרגישים עצמנו כמו נהגו עלינו דמדומי-שחר חדש: …סוף, סוף שוב נראה לנו האופק משוחרר, גם אם אינו בהיר, סוף סוף רשאיות ספינות להפליג שוב, להפליג לקראת כל סכנה, ומותרת לו לאיש-ההכרה כל העזה, הים הים שלנו, הנה הוא משתרע לפנינו פתוח, ואולי לא היה עוד מעולם ‘ים פתוח’ כל כך”.

קראו גם המדע העליז ס’ 124 : אופקיו של האינסוף”

[ מצוטט מתוך פרידריך ניטשה : “הנה האיש – מכתבים” ליקט ערך והקדים יעקב גולומב, הוצאת כרמל בעמוד 254.]

 

• במכתב נוסף מיום 22.בפברואר 1884 [ מכתב מס’ 126 ] חוזר ניטשה וכותב לידידו ארוין רוהדה:

“וכך הם פני הדברים, חבר, ביני ובין כל האנשים היקרים לי: הכל נחלת העבר, ההסטוריה, חוויות ילדות, עדיין מתראים, מדברים כדי לא לשתוק, כותבים מכתבים כדי לא לשתוק. אבל מבט אחד על העולם מבטא בבירור את המציאות, והוא אומר לי ( אני שומע אותו היטב !) ” חברי, ניטשה, אתה כעת לבד לגמרי!”

ראה לאן הבאתי את הדברים.

בינתיים אני ממשיך בדרכי, למעשה זוהי נסיעה, נסיעה בים – לא לחינם חייתי שנים ארוכות בעירו של קולומבוס:”

ובהערת שוליים מוסיף פרופ’ יעקב גולומב:

“כוונתו לעיר גנואה בה נולד קולומבוס בערך באוגוסט-אוקטובר שנת 1451 לדומניקו קולומבוס, סוחר צמר זוטר”

[ מצוטט מתוך “פרידריך ניטשה : הנה האיש – מכתבים ” ליקט ערך והקדים יעקב גולומב, הוצאת כרמל בעמוד 303.]

 

• השיר  Nach neuen Meeren שחיבר ניטשה בשבחי הים של גנואה

אך נדמה כי הביטוי המרוכז והפיוטי במובהק שניטשה התפייט על גנואה העיר שכה אהב – ועל “עירו של קולמבוס” – בא לביטוי בשיר שחיבר ניטשה בנושא. וכותרתו במקור הגרמני ” Nach neuen Meeren “

אני מביא בזאת שיר זה – אחרית דבר של ניטשה לספר “המדע-העליז” [ שירי אחרית הדבר של “המדע העליז” הושמטו משום-מה מהתרגום שערך ד”ר ישראל אלדד בהוצאת שוקן. במקור [ בשפה הגרמנית ] 

התרגום לעברית הוא של הח”מ – ו’

 

עברית	English	Deutsch
אל ימים חדשים	To new seas	Nach neuen Meeren
לשם – אני רוצה ללכת; ואני בוטח	Thither – I wish to go, and I trust in	Dorthin – will ich; und ich traue
מעתה בעצמי ובאחיזתי.	Myself henceforth, and in my grasp.	Mir fortan und meinem Griff.
הים פתוח לפני, אל תוך הכחול	The sea lies open [before me], into the blue	Offen liegt das Meer, ins Blaue
מפליג בספינתי הגנואזית.	Drifts my Genoese ship.	Treibt mein Genueser Schiff.
הכול זוהר לי חדש ומחודש,	Everything shines new and newer for me	Alles glänzt mir neu und neuer,
צהריים נמים על מרחבים וזמן -:	Noonday is sleeping in time and space – :	Mittag schläft auf Raum und Zeit -:
רק עיניך – אדירות	Only your eye – tremendously	Nur dein Auge – ungeheuer
מביטות בי, כים האינסוף!	Gazes upon me, Endlessness!	Blickt michs an, Unendlichkeit!

 

 

 

“המדע העליז” – אפוריזם מס’ 291 – שיר הלל פיטוי לגינואה

 

 

 

---

 

בסיומו של מסע זה אספר על הביקור שערכתי ברחוב המיוחד בו התגורר פרידריך ניטשה בעת שהותו בגנואה

 

 

בית מגוריו של פרידריך ניטשה בגנואה – SALITA DELLE BATTISTINE

כתובת הרחוב בו התגורר ניטשה בגנואה 

צולם ע”י ויקטור ביום 31.8.2022 ליד A – Piazza di Cappuccini – הכניסה הגבוהה לרחוב

SALITA DELLE BATTISTINE

 

מפת-גוגל 

מודגש בצהוב Salitta delle Battistine

מודגש בירוק : הגן הבוטני-ההסטורי Villetta Di Negro

A – Piazza dei Cappuccini   – הכניסה הגבוהה לרחוב 

  / B – Portello / impSpec  – הכניסה הנמוכה לרחוב

“מעלה- בטיסטינה”

 כומר מטפס במעלה הכניסה B

 מהחלק הנמוך ל Salitta delle Battistine

 

 

שם הרחוב :  Salita delle Battistine  שארכו כ 250 מטר בלבד, והוא ירידה חריפה מהכניסה מהכניסה A  אל הכניסה B  שבמורד הרחוב משמעו Sallita = עליה / מעלה והשם Battistine הוא על שמה של הכנסיה והמנזר בהמשכו של הרחוב הקרוי על שמו של San Giovanni Battista – המכונה Battistine . המנזר משמש כיום כבית ספר. כיום זהו רחוב תלול להולכי רגל בלבד והוא מוזנח ומלא כתובות גרפיטי. הנסיונות להציב במקום שלט שיציין את מקום מגוריו של פרידריך ניטשה לא צלחו עד היום. מצד אחד על הגדה המזרחית של הרחוב בנויים בתים ואילו הגדה המערבית שלו היא הגבול של הגן הבוטני הציבורי ההסטורי Villetta Di Negro שנבנה במעלה הגבעה ומציע לתושבי גנואה צמחיה עשירה ומבנים מענינים .

 

שער הכניסה לגן הציבורי Villetta di Negro

ובעיקר מבט מרהיב ממרומי הגבעה אל עבר המפרץ והנמל של גנואה:

 

מראה העיר גנואה , הנמל והים ממרומי Villetta Di Negro

♣

ניטשה הגיע  לגנואה ב 10 לנובמבר 1880, הוא שכר עליית גג קטנה בכתובת   SALITA DELLE BATTISTINE מספר 8  וביום 5 לדצמבר, שלח גלויה לאחותו, אליזבט 

אליזבט ניטשה – אחותו של פרידריך ניטשה

בה כתב:

“[גנואה, 5 בדצמבר 1880]:

אליסבת יקרה, המסרים שלנו הצטלבו: אני הולך לדואר פעם בשבוע. לכי גם את ! כן, יש הרבה דברים שקורים! כדי להגיע לדואר שלי אני צריך לטפס 164 מדרגות בתוך הבית, והבית עצמו נמצא גבוה מאוד, ברחוב שהוא עליה תלולה – הרחוב שקט מאוד בגלל תלילותו, והוא מוביל למדרגות גדולות עם מעט דשא בין אבני המרצפת.

בריאותי במצב נוראי, כולל הבטן שלי. אבל אוויר הים עושה לי טוב שלא יתואר. אל תגלי את כתובת בית המסתור שלי שלי. סבלנות! כמה פעמים אני חושבת על טוב ליבך מהסתיו! אני חושב עלייך. 

ה-F שלך.”

תצלום הירידה התלולה מהכניסה הגבוהה   SALITA DELLE BATTISTINE  A

שימו לב ל“מעט הדשא בין אבני המרצפת” שניטשה הזכיר במכתבו  מיום 5.12.1880 לאחותו – 

 

כשהלכתי, “בעקבות ניטשה” ביום 31.8.2022 אל הרחוב בו התגורר – לא מצאתי [ לאכזבתי ! ] כל איזכור כתוב למגוריו שם. וכל שנותר לי הוא לנחש היכן התגורר

כיוון שידעתי על מצוקתו הכספית של ניטשה, “בחרתי” את הכניסות לבנינים העניים ביותר באותו רחוב, והצטלמתי לידם. חשבתי כי אלה “מתאימים” לפרופסור שיצא לגימלאות וחי על פנסיה צנועה של 3000 פרנק לשנה !

כשהגעתי לביתי ופיענחתי את התצלומים גיליתי שבצטלמתי אמנם  ב Sallita Delle BATTISTIONE ליד הכניסות למספר 14 ו 16.

 

Sallita Delle BATTISTIONE ליד הכניסות למספר 14 ו 16.

את המכתב שכתב ניטשה לאחותו ביום 5.12.1880 גיליתי רק כאשר אספתי את החומרים לפוסט זה – ואז הסתבר לי כי ניטשה התגןרר בעליית-גג אליה היה צריך לטפס 164 מדרגות – בבית מספר מספר 8 באותו רחוב:

 

 

 

תם ולא נשלם….

 

.

.

 

 

_______________________________________________________

רשימת הפוסטים בנושא “בעקבות פרידריך ניטשה” באתר “מילים”

_______________________________________________________

 

להלן הפוסטים הקודמים שפרסמתי במסגרת זו: 

 

.

.

 

• שתפו את הפוסט:
•  
•  
•  

פורסם על ידי Victor | ביום: 7 במאי, 2025 |[2,994] | קטגוריות: בעקבות>ניטשה, עבר/הווה * Past/Present | תגובות: 2 | להוספת תגובה לחץ כאן