בעקבות ניטשה בבאזל [ 29-30.04.2024 ]

[ בשנים 1869 עד 1879  פרידריך ניטשה שימש כפרופסור לפילולוגיה יוונית באוניברסיטת באזל ]

---

 

 

1. ההכנות למסע לבאזל

לפני נסיעתי לבאזל, להתחקות, בין השאר, על עקבותיו של פרידריך ניטשה בעיר זו, מצאתי באינטרנט ספר שכותרתו: ניטשה בבאזל  NIETZSCHE IN BASEL –  beiträge zu Friedrich Nietzsche [ תרומות לפרידריך ניטשה ] שראה אור בשנת 2000.

הזדרזתי להזמינו . הספר כתוב בגרמנית, והוא אכן תמציתי, ומנסה לתאר בקצרה את מהלך חייו של ניטשה בעיר באזל, אליה הגיע בשנת 1869, לאחר שזכה במינוי כפרופסור לפילולוגיה יוונית באוניברסיטה של באזל – . ניטשה חי בבאזל תקופה של כעשר שנים, ובשנת 1879 ביקש להתפטר ממשרתו באוניברסיטה עקב הרעה במצב בריאותו.

כל כותבי הביוגרפיות של ניטשה מציינים כי באזל היא המקום שניטשה האריך את שהותו בה – שכן לאחר שהתפטר ממשרתי החל נע ונד בין מקומות שונים בשוויץ, באיטליה ובצרפת כאשר מה שמכתיב את שינויי המקום היו מחלותיו וכאביו והחיפוש שלו אחר תנאי מזג אויר שיתאימו לבריאותו ולהרגשתו הטובה .

הספר תמציתי ומפנה לכתובות אחדות ששימשו את ניטשה כמקומות מגוריו, ומפרט את הקשרים החבריים והחברתיים שקשר בבעיר זו.

מבין ארבע הכתובות ששימשו את ניטשה בתקופת מגוריו בבאזל, הכתובת שתפסה את תשומת ליבי וסיקרנה אותי במיוחד היתה  הבית ברחוב Schloßgraben  מס’ 45.

בספר מובא תצלום בן תקופתנו של הבית האמור ואני מציגו בזאת:

הבית ברחוב Schloßgraben 45 

מצא מי שמצא להנציח את עובדת מגוריו של ניטשה במקום והתקין לוח שיש עליו נחקק : 

הכתובת הקודמת : “כאן התגורר פרידריך ניטשה 1875-1876

אך, מסיבות כל שהן, [ יתכן שמסיבות של יחסי ציבור לגוף פרטי העורך סיורים בבאזל בסימן : “בעקבות פרידריך ניטשה”  ] הותקנה כתובת חדשה – מודרנית יותר והפעם תקופת מגוריו של ניטשה הוגדלה משנה אחת [ 1875-1876 [ לשש ! שנים  כלומר משנת 1869 – 1875 ]  והיא מוצגת בזאת:

הכתובת החדשה : “כאן התגורר פרידריך ניטשה מ 1869-1875”

 

 

2. קשרים חברתיים ומקצועיים

הרושם המתקבל ממי שעוקב אחר הביוגרפיה של ניטשה היא כי ניטשה היה אדם בודד ומתבודד [ שאף כינה עצמו “המתבודד מסילס מריה” ] אך בשהותו בעיר באזל, כאמור תקופה של כעשר שנים, יצר היכרויות וחברויות שבחלקן החזיקו מעמד שנים רבות:

 

1. התיאולוג פרנץ אוברבק  ואשתו אידה

הייחוד של בית זה ברחוב Schloßgraben מס’ 45 בבאזל היא השכנות שנוצרה עם כניסתם של התיאולוג פרנץ אוברבק  ואשתו אידה להתגורר באותה כתובת. פרנץ אוברבק קיבל מישרה של פרופסור לתיאולוגיה באוניברסיטת באזל ומצא את הכתובת הזו מתאימה למגוריו. בחודש אפריל 1870 פרנץ אוברבק ואשתו אידה עברו לגור בקומה הראשונה באותו בנין. ניטשה התגורר בקומה השניה.

מן השכנות, בין שני הפרופסורים, החברים באותה אוניברסיטה, נולדה ידידות אמיצה שנמשכה שנים רבות. גם אחרי שניטשה פרש מהוראה באוניברסיטה הוא ובני הזוג אוברבאק המשיכו לשמר את קשריהם ואוברבק שמר לניטשה אמונים וחברות של אמת. 

 

פרנץ אוברבק ואשתו אידה

• יתכן והמכתב הקצר הבא מיום 4 בינואר 1889 [ כ 19 ! שנה לאחר ההיכרות בין שני הפרופסורים] , ששלח ניטשה מטורינו – היה זה יום אחד אחר התמוטטותו –  [ ראו קישור זה ]  כאות מבשר רעות על מצבו הנפשי המתערער ולאבדן שפיותו – ששלח ניטשה ל”לחבר אוברבק ולאשתו” ולהלן ציטוטו, ילמד משהו על הזיקה של ניטשה שהגיונו הולך ועוזב אותו לחברו מזה שנים רבות:

 

“טורינו, 4 בינואר 1889

לחבר אוברבק ולאשתו

אף על פי שעד כה הפתגם אמונה מועטה ביוכולות התשלום שלי, אני עדיין מקווה להוכיח שאני אדם שמשלם את חובותיו – לדוגמה חובותי כלפיכם… זה עתה הוריתי לירות בכל האנטישמים… 

[ ושימו לב לחתימה שחתם ניטשה ביום 4.1.1889  ! ]                                   דיוניסוס”

 

 

 

2. ההיסטוריון פרופ’ יעקב בורקהארט 

קשר נוסף שקשר ניטשה עם דמות רבת השפעה באוניברסיטת באזל ובבזל בכלל,  היה הקשר החברי והאינטלקטואלי שקשר ניטשה עם הפרופסור יעקב בורקהארט ההיסטוריון רב המוניטין, שהיה מבוגר מניטשה בשנים רבות אך השפיע עליו בידע הרב שלו ותבונתו הרבה והיה עבור ניטשה בר שיח פורה ומפרה גם בתרבות יוון העתיקה.

פרופסור יעקב בורקהארט

ספרו הידוע של יעקב בורקהרט, על תרבות הרנסנס באיטליה, תורגם לעברית, ומוכר לכל תלמיד של תולדות האמנות: 

ספרו של יעקב בורקארט : תרבות הרנסנס באיטליה”

ניטשה העריץ את יעקב ברוקהארט וראה בו מורה דרך רב השפעה. יעקב בורקהרט התמצא היטב גם בתרבות יון העתיקה תחום שיה במומחיותו של ניטשה והם הרבו להחליף דעות ורעיונות בתחומי הענין המשותפים להם.

גם לחברו זה מצא ניטשה, המתערער בנפשו לכתוב מכתב, שגם הוא עדות, מצד אחד לקשר הנפשי רב השנים שקשר ניטשה עם חברו המבוגר ממנו ומצד שני על  – האיש אליו פנה כאשר תודעתו החלה משתבשת. נביא את המכתב ככתבו וכלשונו [ בתרגום לעברית ]

 

“טורינו, 4 בינואר 1889

חברי הראוי לכל כבוד יעקב בורקהארט.

הייתה זו הלצה קטנה, שבגינה אני סולח לעצמי על השעמום שבבריאת העולם. אתה הוא – אתה – המורה הגדול, הגדול ביותר שלנו. שכן עלי מוטל, ביחד עם אריאדנה להיות שביל הזהב בין כל הדברים. בכל נקודה יש מי שנמצאים מעלינו”

 

[ ושימו לב לחתימה שחתם ניטשה ביום 4.1.1889  ! ]                                  דיוניסוס”

פרידריך ניטשה “הנה האיש : מכתבים תרגם יפתח הלרמן-כרמל בעמ’ 461

 

 

3. ריכארד ואגנר ואשתו קוזימה ואגנר

הקשר החשוב והמשמעותי ביותר שקשר ניטשה בשהותו בבאזל היו הקשרים ההדוקים שנקשרו בין ניטשה – המעריץ הצעיר והנלהב, לבין הקומפוזיטור המקשיש [ אז כבן 55 ] ואשתו הצעירה קוזימה לבין הפרופסור הצעיר מבאזל.

 

ואגנר מזמין את ניטשה לבקר בווילה של ואגנר בשכונה בטריבשן, מרחק לא גדול במיוחד מבאזל , שעל אגם לוצרן בשוויץ, הביקור יתרחש ביום  17.5.1869  ומאז יהפוך ניטשה למעריץ נלהב של ואגנר. [ הרחבנו על כך בפוסט מפורט שכותרתו “פרידריך ניטשה – חלום ואגנר ושיברו ” כפי שפירטנו בקישור זה:

כאן  נצרף 2 ציטוטי הערצה של ניטשה הצעיר את ואגנר “אלילו”

“אדוני הנכבד מאוד, זה זמן רב ביקשתי להביע בפניך ללא רתיעה, מה רבה הרגשת התודה כלפיך הממלאת אותי; מכיוון שבאמת מירב שעות חיי הטובות והמרוממות ביותר קשורות בשמך, ורק אדם אחד זולתך עוד אני יודע, והוא בנוסף לכך אח-לרוחך, ארתור שופנהאואר, אשר אהגה בו במידת הערצה שכזאת, ניתן לומר דתית-כמו. אני שמח לשטוח לרגליך את דבר הערצתי זה ביום החג [ יום הולדתו של ואגנר ] ואני עושה זאת בלי רגש גאווה,  כי אם זהו גורלו של גאון, להיות זמן-מה נחלתם של מעטים בלבד, הלא מותר להם למעטים ההם להרגיש עצמם מאושרים ומצויינים בזכות המיוחדת שזכו לה, לראות באור זה, להתרומם לאור זה, בעוד שהמון העם ניצב עדיין בערפל הקר וקופא…” 

[ פרידריך ניטשה, אגרות, מכתב מיום  22.5.1869 עמוד 343 מתוך שקיעת האלילים, תרגום ישראל אלדד, הוצאת שוקן ]

 

גם קוזימה ואגנר [ אז, כבר אלמנתו של ריכארד ואגנר ] זכתה למכתב אותו נצטט להלן:

“טורינו, 3 בינואר 1889

לקוזימה ואגנר בביירוית

את היא זו שצריכה להוציא מביירוייט את הצו הקדוש הזה לאנושות, שכותרתו:

המסר העליז

 

[המכתב מיום 3 בינואר 1889 – הוא יום ההתמוטטות בטורינו – אינו חתום

 

פרידריך ניטשה “הנה האיש : מכתבים תרגם יפתח הלרמן-כרמל בעמ’ 460

 

♦

 

כשנודע לפרנץ אוברבק דבר התמוטטותו של ניטשה בטורינו הזדרז להגיע ברכבת לטורינו כדי לפגוש בחברו ולעמוד על מצבו. בעצה אחת עם יעקב ברוקהרדט החליטו אוברבאק וברוקהארדט, להביאו מאיטליה לגרמניה ולמסרו לחזקתה של אימו של ניטשה, בשל העובדה כי שני חבריו לא היו קרובי משפחה של ניטשה ומטעמים משפטיים השלטונות יכולים היו להתייחס, לאור מצבו המעורער של ניטשה וההתרדרותו במצב בריאותו הנפשי, לבני משפחה בלבד.

 

 

 

3.  פרידריך ניטשה וה”פרופסורה הבזלאית”

סיבת בואו של ניטשה לבאזל והתקופה הארוכה שעשה את באזל ביתו היתה אוניברסיטת באזל, שבה לימד תקופה של כעשר שנים פילולוגיה יוונית קלאסית – ומבחינה זו אוניברסיטה זו היתה מרכז חייו של ניטשה בתקופת שהותו בעיר.

נקדים מילים אחדות על אוניברסיטה זו:

 

• • אוניברסיטת באזל היא העתיקה באוניברסיטאות של שוויץ ונוסדה בשנת 1460 על ידי האפיפיור פיוס השני. היא נחשבת כאחד ממקומות הלידה של ההומניזם-האירופאי, החל מארסמוס מרוטרדם וממורשתו, ועד למלומדים מפורסמים שצמחו בה ולמדו בה כגון : יעקב בוקהרט, פרידריך ניטשה, קרל גוסטאב יונג והפילוסוף  קארל יאספרס ועו”ד

 

1. • מאז שנוסדה, על גדת נהר הריין הזורם לרגליה – ועד ימינו אלה – חלק מבניניה ההסטוריים שוכנים באותה כתובת הסמוכה לקתדרלה של העיר – המוכרת כיום כרחוב  Rheinsprung 9  בבאזל:

ציור משנת 1615 בה נראים מבני האוניברסיטה של באזל –

 

• במפה של העיר באזל משנת 1845 ניתן לזהות שניים מהמבנים החשובים של האוניברסיטה:

 

•  מפת העיר באזל בשנת 1845

• המספר 11 – [ המסגרת בצהוב ] האוניברסיטה של באזל

• המספר 12 – הפדגוגיום [ סמינר בעיגול האדום ] בו לימד ניטשה כחלק מחובותיו כפרופסור

 

אוניברסיטת באזל על גדות הריין – שנות השלושים

 

מראה כללי של אוניברסיטת באזל  – בימים אלה

 

 

הקריירה האקדמית של פרידריך ניטשה באוניברסיטת באזל: 

 

בפרק זה נתאר בתמצית את הארועים הבולטים בקרירה של ניטשה – כפרופסור לפילולוגיה-קלאסית באוניברסיטת באזל:

• • לאחר שסיים לימודיו באוניברסיטה שבעיר לייפציג בה למד בחוג לפילולוגיה קלאסית – ניטשה מציג מועמדות כמרצה, במקצוע האקדמי שרכש:  פילולוגיה קלאסית  באוניברסיטת-באזל; 

• • עבודת הדוקטוראט שהגיש הסטודנט המצטיין, לאוניברסיטת לייפציג, מתקבלת אף בלא שנדרש לעמוד בבחינה כדי להגן על תיזה, כמקובל, בשל הההשגים הבולטים שהציג, ושליטתו המעולה בשפה היוונית העתיקה: 

 

• • בחודש ינואר 1869 ניטשה [ בן כ 24 ! ] זוכה במינוי כפרופסור לפילולוגיה-קלאסית באוניברסיטת באזל;

 

החלטת העיר באזל על מינויו של פרידריך ניטשה כפרופסור לפילולוגיה – מיום 10.2.1869

•  
  • מקצועו האקדמי “פילולוגיה-קלאסית” עוסק בחקר תעודות, וטקסטים עתיקים בשפות היוונית והרומית העתיקה, תוך שימוש בכלים בחקר השפה, בהתייחס לתוכנם, מקורותיהם זיהוי מחבריהם של טקסטים אלה וכו’:
  • נעיר כי השכלתו האקדמית של ניטשה, לא היתה בתחום שבו הוא מוכר ומפורסם כיום, כאחד הפילוסופים החשובים מסוף המאה ה 19 ועד ימינו:
  •  

“כרטיס הביקור” של ד”ר פרידריך ניטשה – פרופסור לפילולוגיה

 

• ביום 28.5.1869 נשא פרופ’ פרידריך ניטשה, בן ה 24, את הרצאת הבכורה שלו, באודיטוריום של אוניברסיטת באזל, כשדיבר על “אישיותו של הומרוס”; 

את הרצאתו פתח במילים אלו:

In Basel I stand undaunted
But lonely – God be lamented.
And I shout aloud: Homer! Homer!
So it makes everyone complain.
You go to church and home
And laugh at the loud screamer.

Now I don’t care anymore:
The most beautiful audience
hears my Homeric cry
And is patiently silent.
As a reward for this exuberance
, thanks printed here by goodness.

שתרגומן לעברית הוא:

בבאזל אני עומד ללא חשש אבל בודד –

יקוננו ה’. ואני צועק בקול: הומר! הומר!

אז זה גורם לכולם להתלונן.

אתה הולך לכנסייה ולבית ולצחוק על הצורח הרם.

 

עכשיו כבר לא אכפת לי:

הקהל הכי יפה שומע את זעקתי ההומרית

ושותק בסבלנות. כפרס על ההתלהבות הזו ,

תודה מודפס כאן ברוך השם.

• 18.1.1870 ניטשה מרצה על “הדרמה המוזיקלית היוונית”;

 

• 1.2.1870 הרצאה של ניטשה על “סוקרטס והטרגדיה”; 

 

• 19.7.1870 – ניטשה מרצה על “השקפת העולם הדיוניסית”;

 

• בחודש אוגוסט 1870 – ניטשה מבקש רשות להעדר מהלימודים לאור רצונו להתגייס לצד פרוסיה במלחמה נגד צרםת. הרשות ניתנת לו – אך בתנאי שכתושב באזל [ כחלק משוויץ הניטרלית ] לא יפעל כחייל בקרב אלא כחובש בלבד.

 

• בחודש ספטמבר 1870 – בתפקידו כחובש הוביל בקרון רכבת פצועים מבית חולים שדה לבית חולים – וכתוצאה ממגעו הישיר כחובש עם הפצועים נדבק בדיזנטריה ובדיפטריה [ יש שקשרו הדבקות זו במחלת העגבת שהביאה למצבו הבריאותי הרופף שהוליך להתמוטטוטו בטורינו ולאבדן שפיות דעתו] 

 

• 21.1.1871 – ניטשה מציג מועמדות להתמנות לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת באזל – אך מועמדותו אינה מתקבלת !

 

• 1.1872 ספרו של ניטשה “הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה”, נכתב מתוך הערצה לריכארד ואגנר  מופיע בדפוס;

 

כריכת המהדורה הראשונה של “הולדת הטרגדיה מרוחה של המוזיקה”

את ספרו הראשון “הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה”, שנכתב בבאזל [ כפי שניטשה עצמו חתם [ ראו להלן ]  שיצא בשנת, 1872 הקדיש ניטשה לריכרד וואגנר. ב“פתח דבר אל ריכארד ואגנר” כותב ניטשה:

“ילמדו נא על כן הרציניים ההם לדעת, שאני רואה באמנות את משימתם העליונה ופעילותם המיטאפיזית האמיתית של החיים, במובן שראה זאת זה האיש, אשר לו, בחינת קודמי החלוצי הנעלה בסלילת דרך זו, מוקדש ספר זה;

 באזל, סוף שנת 1871 “

 [ פרדריך ניטשה, הולדת הטרגדיה, עמ’ 20. תרגום ישראל אלדד, הוצאת שוקן ] 

כידוע בספרו זה עורך ניטשה השוואה בין היסוד האפוליני והיסוד הדיוניסי – המשמש לדעתו בסיס לפעילות האמנותית.

עיון בספר זה ילמד עד כמה התעסקותו כפרופסור לפילולוגיה יוונית עתיקה ומחקריו בתולדות המיתוסים היווניים העתיקים, הטביעו את חותמם על ספרו הראשון של נטשה

 

 אפולו:

התכונות הבסיסיות שניטשה מונה ב”אפולון שלהם” [ של היוונים ] מובאות בפרק הראשון של ספרו ונצטט:

“אפולון , בבחינת אל הכוחות המעצבים, הוא גם האל מגיד-העתידות. הוא, שעל פי שורש הוויתו. אל ה”יפעה” , אל האור, הוא גם המושל על התופעה היפה של עולם הלכאורה, של עולם הדמיון הפנימי, האמת הנעלה, מושלמותם של מצבים אלה בניגוד למציאות היומיומית, הלוקה בסתומות רבות, וכן זו התודעה העמוקה כי שנה וחלום מגילויי הטבע המרפא והעוזר, הם משמשים בעת ובעונה אחת סמל לסגולת הגדת-העתידות ובכלל לסגולת האמנויות, שבלעדיהם החיים אינם אפשריים ואינם כידאיים. אולם גם אותו קו גבול עדין, שאין לו, למראה החלומי, רשות לעבור אותו, מבלי שפעולתו תיהפך לפתולוגית, וכדי שהתדמית לא תרמה אותנו בהעמידה פני מציאות מגושמת, גם קו זה לא ייעדר בדמותו של אפולון: זו ההגבלה על המידה הנכונה, זו החירות מהתרגשות-פרא, זו שלוותו רבת-התבונה של אל הפיסול”…

[ הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה – תרגום ישראל אלדד – הוצאת שוקן בעמוד 23-4]

 

 אפולו מאולימפיה – פסל יווני [ עם שחזורים ]

 

דיוניסוס

לעומת מידת ה”הגיון” ה”אור” , ה”יפעה” ,  ה”יפה” , ה”סדר והשליטה העצמית” ,  ה”שמירה על גבולות המידה הנכונה” , ה”המנעות מהתרגשויות פרא והתפרצויות ריגשיות והשלווה” המאפיינת אותו – הרי ה”דיוניסי” מוגדר כמעט כהיפוכו:

 

“מהותו של הדיוניסי אשר יותר מכל נתקרב אליו אם נדמהו אל השכרות. ריגשות דיוניסיות אלו, שבעת התגברותן, הייסוד הסובייקטיבי נמוג לחלוטין עד לשכחת-עצמו, מתעוררות או בהשפעל משקאות נרקוטיים, שאת תהילתם העלו במזמורים כל בני האדם והעמים הקדמונים, או בעצמת התקרבותו של האביב הממלא בשקיקתו את הטבע כולו הנאה לפני ולפנים. גם בימי הביניים הגרמניים התגוללו-השתוללו בעצמה דיוניסית שכזו חבורות גדולות והולכות נודדות ממקום למקום בשיר ובמחול. במחוללי סנט יוהאן וסנט ווייט אלה, ניתן להכיר את גלגולן המחודש של המקהלות הבאכחיות שביוון….”

[…]

בקסמו של הדיוניסי מתחדשת לא רק ברית בין אדם לאדם; גם הטבע שנוכר, העויין או המשועבד, חוגג שוב את חינגת התפייסותו עם בנו האבוד, עם האדם. מרצונה מעניקה האדמה את מתנותיה ובשובה ונחת קרבות חיות-טרף מני סלעים ומדבריות. מרכבתו של דיוניסוס טובלת בפרחים וזרים; נמר וברדלס פוסעים בעולו. נסה להפוך את שיר ההלל “לחדווה” של בטהובן לציור, וכח הדמיון שלך לא יהא מפגר באשר מליוני אחוזי-צמרמורת יפלו על פניהם, משתחווים: ככה ניתן לקרב אל הדיוניסי. בזו השעה העבד יוצא לחופש; בזו השעה מתפוררים התחומים המאובנים, העויינים אשר תחמו בין אדם לאדם…בשירו ומחולו מביע אדם את עצמו בבחינת חבר לעדת בני סגולה…”

[ הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה – תרגום ישראל אלדד – הוצאת שוקן בעמוד 24-5 ]

 

דיוניסוס אריאדנה וארוס

 

• 1-3.1872 ניטשה מרצה סדרת הרצאות על “עתיד מוסדות החינוך שלנו”

 

• 12.1872 ניטשה מרצה על “התחרויות ההומריות”;

 

• 1874 בסמסטר הקיץ והחורף – נותרו לניטשה 3 סטודנטים בלבד !

 

• 5.1876  ניטשה מבקש חופשה על רקע מצב בריאותו המתדרדר

 

• 4.1877 – ניטשה שוקל לפרוש מהפרופסורה באוניברסיטה.

 

• ביום 30.6.1879 מגיש ניטשה את בקשת התפטרותו ממשרתו כפרופסור לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת באזל – ולאחר שבקשתו אושרה והובטחה לו פנסיה צנועה של כ 3,000 פרנק שוייצרי  לשנה – יצא “לחופשי”
•  
•  

היציאה לפנסיה מוקדמת בגיל 35  ! [ על רקע בעיות הבריאות שלו ] מביאה שינוי ניכר באורח חייו ובתפיסת עולמו:

 

• ניטשה מתיישב בכפר קטן החבל אנגדין שבשוויץ ומכתיר את עצמו כ“המתבודד מסילס מריה”, [ וראו הרחבה בקישור זה ]

 

• בשנת הלימודים האחרונה בה לימד בבאזל [ 1778 ] כתב ניטשה את הספר שיקרא :  “אנושי, אנושי מידי”.

 

• כותרת המשנה שהציב בראש הספר היתה: “ ספר לחופשיים ברוח”

 

• נרשה לעצמנו לצטט את הדברים שכתב פרופ’ יעקב גולומב , ב”שולי תרגום הספר וצליליו” – שהם הגיגיו ופרשנותו לביטוי :

“החופשי ברוח”

“בניגוד לפילוסוף של מגדל השן המשתעבד באופן דוגמטי להנחות אינטלקטואליות שונות ועוסק בפילוסופיה לשמה בלבד, ובניגוד לפוליטיקאי המשעבד עצמו למשנות מפלגתיות צרות, ולכוהן הדת בכנסייה הסוגד לדוגמות של הכנסייה – ה״חופשי ברוח” חופשי מכל אלה. הוא חופשי מכל דעותיו הקדומות או הקודמות לעצם התנסותו האישית־קיומית, שלרוב כוללת לדידו גם התנסות עיונית הגותית עמוקה. ניטשה בשלב זה של חייו נואש מווגנר, שבו ראה קודם לכן את מושיעה של תרבות אירופה, ושאותו ביקש בשעתו לאמץ כאביו הרוחני. הוא התאכזב גם משופנהאור ומהמטפיזיקה המיסטית שלו, וביקש לעלות על דרך השחרור העצמי. הוא דחה כל “איזם” ולא האמין בסוציאליזם ובליברליזם, לא במטפיזיקה וברומנטיקה ואפילו לא באנרכיזם ובניהיליזם. הוא סלד מן הכומר ומן הקומיסר כאחד. הוא ביקש להיות “מנצחם של האל ושל האין”, של האמונה הדתית במוחלט ושל האמונה המוחלטת במאומה (הקרויה ניהיליזם). הוא שאף להיות חופשי מן האל ומאלילי ההמון, הממון והמפלגה. ביקש להיות חופשי, חופשי ברוח, להישמע אך ורק לרוחו, ובקיצור:

חופשי מהכול – חופשי לכול.”

 

בספר זה, המורכב מקטעים באורכים משתנים, המכונים “אפוריזמים” [ “מיכתמים” ] – זנח ניטשה את סגנון בכתיבה המסאית הקודם שלו [ כגון בספרו הראשון : “הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה” [ משנת 1872 ] וקובץ המסות שלו “עיונים בטרם זמנם” [ מהשנים 1873-1876] הקודם שלו, מכאן ואילך הפך את סגנון כתיבתו לכתיבה של “אפוריזמים” – קטעים קצרים מתומצתים, לפרקים פיוטיים, לפעמים סתומים שבהם הביע את מחשבותיו על הנושאים שהעסיקו אותו:

ניתן להצביע על שתי סיבות עיקריות להחלטתו של ניטשה לפרוש ממשרתו כפרופסור לפילולוגיה באוניברסיטת באזל : האחת היא ההחמרה במצב בריאותו, שהתבטאה בהתגברות כאבי הראש והמיגרנות שהיו תוקפים אותו חדשות לבקרים, וכן קשיים בראיה שהחלו מתגברים והחשש שלו כי מצפה לו גורל דומה לגורל שפקד את אביו שנפטר בגיל 36 ממחלת מוח. מותר, אולי, להוסיף לכך את אכזבתו “האקדמית” מכך, שהוא מיצה עצמו במקצועו, [ הפילולוגיה- הקלאסית ] ושאיפתו לעבור לתחום הפילוסופיה כפי שניסה להתמנות ב 1871 – ומועמדותו לא התקבלה, זירזו את החלטתו לפרישה מוקדמת. 

עקב בעיות הבריאות מהן סבל וההשפעות שהיו לתנאי מזג האויר על הופעות הסימפטומים הרפואיים, נהג ניטשה להחליף מקומות מגורים בהתאם לעונות השנה וחילופי מזג האויר. כאשר הוא בוחר להתגורר בימי בחורף באיזורים חמים יותר – ובימי הקיץ העדיף לעלות להרים וקבע את מגוריו באיזורים קרים יותר – דבר זה מסביר את נדודיו הרבים ממקום למקום.

 

 

 

בחיפוש אחר עקבות של ממש של ניטשה בעיר בה פעל כעשר שנים:

לפני צאתי למסע זה, הצטיידתי, כאמור, בספר שיצא בשנת 2000 וכותרתו “ניטשה בבאזל” אלא שלא הצלחתי למצוא בספר זה איזכור או הפניה לאתרים בעיר ששמו של ניטשה מוזכר בהם [ פרט לבתי המגורים בהם התגורר ניטשה בשכירות ]:

לא פסל, לא רחוב, לא כיכר אף לא סימטה ששמו יונצח בה.

אכן ניטשה ויתר בבואו לבאזל על אזרחותו הפרוסית אך לא זכה להיות ל”שויצרי”. המחוה היחידה ש”הקונפדרציה השוויצרית” העניקה לו היתה פספורט – ששימש אותו במסעותיו מחוץ לגבולות שוויץ, אף לאחר שפרש מ”הפרופסורה הבאזילאית” שלו… :

הדרכון שקנטון באזל [ CANTON DE BALE-VILLE]

הנפיק לפרידריך ניטשה בב 29 בספטמבר 1876

הוארך פעמיים בג’נואה [ 14.4.1883  ובניצה 11.12.1885 ]

לכן, החלטתי לנסות מזלי ולשוטט במקומות שצפוי היה ששמו של הפרופסור הצעיר והמבטיח יונצח בהם [ או לפחות יוזכר בהם]. המקום הראשון אליו שוטטתי היתה האוניברסיטה בה הרצה כפרופסור לפילולוגיה יוונית עתיקה וכמורה לשפה היוונית העתיקה ב”פדגגוגיום”  שהיה חלק מאותה אוניברסיטה, תקופה של כעשר שנים !

באזל היא עיר השומרת בשמרנות ראויה לציון, על ציביונה ואינה ממהרת להשתנות.

בחיפושי אחר כתובת האוניברסיטה הישנה, נעזרתי בחומרים שאיתרתי באינטרנט:

כך למשל, איתרתי ציור ישן משנת 1875 שהנציח את מראה הסימטה המובילה לכניסה המצטנעת שהיא מעין שלוחה צדדית לרחוב העולה ומתפתל מקצה הגשר החוצה את נהר הריין אל עבר העיר הישנה – הוא רחוב הנקרא Rheinsprung

 

 ציור משנת 1875 מצד ימין הסימטה המובילה לכניסה לאוניברסיטה

וכאן אותה סימטה מימין – בתצלום משנת 1928

 

וכאן תצלום מודרני שמציג אותה סימטה במבט מדרום לצפון

[ בעיגול הצהוב ] מודגש המספר 9 ברחוב Rheinsprung

וכאן, עבדכם הנאמן עומד בפתח הכניסה למבנה שברחוב 9 Rheinsprung

 30.04.2024

זוג האופניים שעמד ליד הכניסה והעדרם של סטודנטים המתגודדים בכניסה לכתובת זו – ערער בי את הבטחון כי אכן הגעתי לכתובת הנכונה.

עברתי את השער והגעתי לדלת המובילה לפנים הבנין שמאחרי השער:

ואכן לפי הכתובות שעל דלת הזכוכית יכולתי להבין כי אני במקום הנכון:

דלת הכניסה לבנין האוניברסיטה

הכתובות על חלון הכניסה מציינות את שמות המחלקות אליהן מוליכה דלת זו:

 

• סמיינר ללימודי תרבות אתנולוגיה אירופאית
• החברה השוויצרית לפולקלור
• ספריות פולקלור/ידע תרבותי 
• חדר סמינרים,
• אולם הרצאות 
• היסטוריה של התצלומים

 

הבנין עצמו היה ריק וכל שנותר לי הוא להתישב בחצר הקטנה להביט בנוף ולהרהר:

בחצר המבואה לאוניברסיטה

מבט אל עבר נהר הריין והפסל המוצב במקום

השלט ליד הפסל – “שלושה אנשים צוחקים”

לדאבוני לא הצלחתי לגלות בביקורי הקצר כל איזכור לעשר שנות הפרופסורה הבזילאית של ניטשה במקום בו ביקרתי !

 

 

 

התערוכה במוזיאון העיר באזל  לציון יום הולדתו ה-175 של פרידריך ניטשה

בשיטוטי באינטרנט גיליתי כי בין התאריכים 16.10.2019 ועד 23.2.2020 נערכה תערוכה לציון 175 שנה להולדתו של פרידריך ניטשה ו 150 שנה למינויו כפרופסור באוניברסיטת באזל.

התערוכה הוצגה במוזיאון העיר באזל – וכאן הפוסטר שליוה את התערוכה – שהיתה בסימן “על-אדם, פרידריך ניטשה והשפעותיו”

 

להלן קישור לעמוד התערוכה באתר של מוזיאון העיר באזל – 

Übermensch – Friedrich Nietzsche and his Afterlife – HMB

 

 

המזרקה על שם פרידריך ניטשה בבאזל

ביום 25 לאוגוסט 2015 נקרא שמו של פרידריך ניטשה על מזרקה [ שבמקורה הוקמה עוד בשנת 1864 שנקראה עד אז “Schützengrabenbrunnen”  [ כלומר: מזרקת-התעלה]

שמו של ניטשה נקבע על מזרקה זו [ מזרקה אחת מיני רבות מאוד הפזורות ברחבי באזל ] בשל קירבתה למקומות בהם התגורר ניטשה בשנותיו בבאזל:

קטע מוגדל ממפת באזל משנת 1845 – כאשר המספרים 1,2 ו-3 

מציינים את מקומות המגורים של ניטשה בבאזל

המגדל המסומן במפה הוא ה –

SPALENTOR

שהוא מגדל ששמר על חומות העיר באזל שנבנו במאה ה 15

מזרקת “פרידריך-ניטשה” – וה SPALENTOR ברקע

והמזקרה עצמה:

היא מזרקה שכונתית, הממוקמת ליד הצטלבות של שני רחובות, במרחק כמה מאות מטרים מה Spalentor שהוא כשלעצמו מהווה אטרקציה לתירים:

המזרקה והכתובת הצמודה אליה:

.

 

פיענוח הכתובת:

 

Wir Freigebigen und Reichen des Geisies, die wir gleich offnen Brunnen an der Strasse siehn und es Niemandem wehren mdgen,dass er aus uns schopfi

 

אנו נדיבי הרוח ועשירי הרוח, שרואים כמו בארות פתוחות ברחוב ואינם רוצים למנוע מאף אחד לשאוב מאיתנו.

 

ולהלן ציטוט מלא של פרגמנט מספר 378 מתוך המדע העליז [ תרגום ד”ר ישראל אלדד]:

 

 

---

יכולתי רק להצטער כי זו המחווה המוחשית והיחידה שאני הצלחתי לאתר בחוצות העיר באזל – שפרופסור פרידריך ניטשה, הקדיש לה עשר משנותיו, כמרצה לפילולוגיה ולשפה היוונית העתיקה באוניברסיטה ובפדגגוגיום של העיר.

הוא ראוי להרבה יותר !

 

____________ 

 

ויקטור הרצברג, 26.4.2025

 

 

 

 

_______________________________________________________

רשימת הפוסטים בנושא “בעקבות פרידריך ניטשה” באתר “מילים”

_______________________________________________________

 

להלן הפוסטים הקודמים שפרסמתי במסגרת זו: 

 

.

.

• שתפו את הפוסט:
•  
•  
•  

פורסם על ידי Victor | ביום: 26 באפריל, 2025 |[2,089] | קטגוריות: מסעות-Trails | תגובות: 1 | להוספת תגובה לחץ כאן