ליום האשה הבין-לאומי 2024 : אציג את פרופ’ מלה הרצברג
8 במרץ, 2024
פרופ’ מלה הרצברג, כמנהלת המעבדות בבית חולים איכילוב
אני מנצל את יום האשה הבין-לאומי החל ב 8 למרץ כדי להציג את פרופ’ מלה [ מאדג’ה ] הרצברג לבית שאטאן.
היא נולדה ביום 5.6.1913 בעיר לודז’ שבפולין והלכה לבית עולמה ביום 13.12.2005 בתל-אביב.
את חייה הארוכים הקדישה למשפחתה האוהבת – אך לא ויתרה על חלומה ועל יעודה המקצועי : להיות כימאית !
כזאת היתה אימי ! ועליה אספר בתמצית כאן – כמופת לכבוד יום האשה הבין-לאומי.
פרופ’ מלה הרצברג
עינינה במה שיהפך לנושא העיקרי של חייה המקצועיים, ניצת בעיר הולדתה לודז’ . חברתה הקרובה סיפרה לי כי את אהבתה לעולם המבחנות, הכימיקלים, והריאקציות בינהם – רכשה כאשר היתה מבקרת בבית המרקחת של אביה של החברה. כפי שהיה מקובל באותם ימים, רוקח אכן היה רוקח תרופות מערבב חומרים ומנסה להקל על סבלם ומחלותיהם של הפציינטים שלו. המעבדה הקטנה שהיתה נחבאת מעיני הפצינטים – אך אימי-הנערה, כחברתה של בעל בית-המרקחת, נחשפה אל ‘מאחרי-הקלעים’ והיתה עדה למעשי המרקחת שרקח הרוקח – ושם, כך סיפרה החברה, התאהבה אימי בעולם הקסם והמיסתורין של המבחנות והבקבוקים, ובתהליכי הערהוב והניסוי והתהיה בינהם, ומכאן הדרך ללימודי הכימיה היתה קצרה ומתבקשת. בנעורי היתה מספרת לי על נסיונותיהם של האל-כימאים להפיק זהב מחומרים זולים – פעולה שהיתה דומה לנסיונותיהם של הכימאים האמיתיים !
בשנת 1936, והיא כבת 23 החלה אימי לימודיה באוניברסיטת וארשה. כאן תצלום של תעודת הסטודנט שלה, ששרדה את תלאות מלחמת העולם השניה הממשמשת ובאה:
תעודת הסטודנט של מלה שאטאן באוניברסיטת וארשה – הוצאה ביום 25 בנובמבר 1936
לאחר 3 שנות לימוד סיימה אימי את לימודיה וחזרה לעיר הולדתה לודז’:
ביום 5 לחודש יולי 1939, נשלח אליה אישור מטעם האוניברסיטה על שם יוּזֶף פִּילְסוּדְסְקִי בוארשה על כך כי סיימה את לימודיה והיא זכאית לתואר “מגיסטר” [ המקביל למסטר – תואר שני] ב”פילוסופיה וכימיה” .
אישור האוניברסיטה על שם יוסף פיולסוצקי בוארשה – על סיום לימודיה ב”פילוסופיה וכימיה”
מיום 5 ליולי 1939
העטיפה של המכתב הרשום עם חותמת מיום 5.71939 – בוארשה
ראוי לשים לב לתאריך זה של ה 5 ליולי 1939 כיוון שכעבור פחות מחודשיים – ב 1 בספטמבר 1939 – יפלשו כוחות גרמניה הנאצית לפולין – ותפרוץ מלחמת העולם השניה !
ארוע שישנה את חייהם של מליוני אנשים, יביא להשמדתם על ידי הנאצים של כשישה מיליון יהודים בינהם רובה של יהדות פולין. שני הוריה ושני אחיה נרצחו בגטו לודז’ ורוב בני משפחתה – הושמדו ומתו במלחמה איומה זו.
את האישור המעיד על סיום לימודיה, שלמזלה הגיע אליה לפני שפרצה המלחמה ושיבשה סידרי עולם, שמרה מכל משמר.
בתחילת נובמבר 1939 החלו פרעות קשות ביהודי לודז’ ואימי ואבי החליטו להמלט – בדרכם להבריח את הגבול לכיוון אדמת רוסיה כדי להציל נפשם מאימת הנאצים. אימי ארזה עימה אישורים אחדים המעידים על השכלתה ולימודיה ונטלה אותם עימה בדרך הימלטותם. הם החלו את דרכם ברגל לעבר הגבול עם רוסיה, שנוצר לאחר שהרוסים כבשו חלקים מפולין – בהתאם להסכם הסודי בין “מולוטוב וריבנטרופ” שחילק את אדמת פולין בין שתי המעצמות : גרמניה הנאצית וברית-המועצות הקומוניסטית.
הורי הלכו ברגל את כל הדרך מעירם לודז’ עד לקרבת העיר ביאליסטוק – [ מרחק של למעלה מ 300 ק”מ ! ] שם נעצרו על ידי חיילים נאציים שערכו חיפוש בכליהם ותוך כדי כך, החרימו להם את הכסף שהיה ברשותם ותפסו את הניירות והתעודות שנשאו עימם. אימי התעמתה עם החיילים הנאציים ודרשה לקבל לידה את התעודות שלה – שעבורה היו כל עלמה – [ ועבור הגרמנים היו חסרי כל ערך]. נחרצותה ועמידתה על זכויותיה גרמו לחיילים הנאציים להחזיר לאימי את ניירותיה כשהם מורים להורי לרוץ לעבר הכוחות הרוסיים שמעבר לגבול – וכדי להמחיש את רצינות הוראתם פתחו באש כדי לזרזם לעבור את הגבול במהירות האפשרית.
כך עזבו הורי את פולין ועברו לתחומי רוסיה.
הם הגיעו לעיר ביאליסטוק שעד לפני ימים אחדים היתה עיר פולנית ושם, בעזרת מכרים, מתקופת לימודיהם באוניברסיטת וארשה, הצליחו להסתדר ולמצוא עבודה.
בקיץ 1941 החלה המתקפה הנאצית – על ברית-המועצות, תוך הפרת הסכם “ריבנטרופ-מולוטב”, מתקפה שתכונה על ידי הנאצים: “מבצע ברברוסה” שהחל ב 22 ליוני 1941. כתוצאה מהתפה זו ופלישת הצבא הגרמני אל עבר ברית-המועצות, הועברו הורי, יחד עם רבבות פליטים אחרים, לעומקה של רוסיה ומצאו את פרנסתם כחוטבי עצים ביערות. אבי היה חוטב את העצים ומסיר את ענפיהם, ואימי היתה גוררת את בולי-העץ הכרותים, אל עבר הנהר הסמוך, כשהיא נוהגת בסוסתה שנקראה “סרסביאנקה” [ “כספית” ]
לאחר זמן מצאה אימי עבודה התואמת טוב יותר את הכשרתה והשכלתה ועברה לעבוד בתחום המקצועי שלה במפעל ליצור איטריות – ככימאית-מזון.
בחודש יוני 1944 – נולדתי אני. היה זה ימים אחדים לאחר הפלישה של בעלות הברית [ ארצות הברית ובריטניה ] לנורמנדי וו ה”חזית השניה” נגד הנאצים שנפתחה ב 6 ביוני 1944.
לכבוד פלישה זו, שמילאה את לב הורי בתקווה לסיום המלחמה. הם ראו הפלישה לנורמנדי, את האות לנצחון הצפוי והמתקרב על גרמניה הנאצית, ולכן קראו הורי לתינוק שנולד, אי שם בעומקה של רוסיה, באיזור נידח של יערות-עד : VICTOR במשמעות של “נצחון” [ כפי שהסברתי ב”אודות ויקטור” שבאתר “מילים” [ ראו קישור זה ].
מלחמת העולם השניה הסתיימה ובחודש מרץ 1946 חזרו הורי לעירם לודז’ שפולין.
אימי הזדרזה להרשם לאוניברסיטת לודז’ כדי להשלים את לימודיה לשם קבלת התואר השלישי שלה : הדוקטורט.
תעודת הסטודנט של “מגיסטר שאטאן-הרצברג” מהשנים 1948 – 1949
דומה כי חלומה של אימי לערוך ניסויים וריאקציות כימיות בין חומרים ותמיסות שונות – ולבחון את תוצאותיהן – מצא כר נרחב ופורה בלימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת לודז’ ;
תצלומים אחדים שנותרו מאותה תקופה ידגימו זאת:
בלימודי הדוקטורט באוניברסיטת לודז’
בלימודי הדוקטורט באוניברסיטת לודז’
בלימודי הדוקטורט באוניברסיטת לודז’
בסיום לימודיה קבלה אימי ביום 8.5.1949 את הדוקטורט:
תעודת הדוקטורט ב”פילוסופיה וכימיה” שהוענקה לאימי ביום 8.5.1949
חודשים אחדים לאחר סיום לימודיה וקבלת התואר הנכסף – עלתה משפחתנו : אימי, אבי ואנוכי לישראל. היה זה בחודש אוקטובר 1949. בשנת 1952 נולד אחי הצעיר יחיאל מתתיהו – ולאחר חופשת הלידה חזרה אימי לעבודתה.
אימי החלה את עבודתה הראשונה בישראל במחקר, מטעם משרד הבריאות, על הרגלי תזונה של בני עדות שונות ולאחר זמן התקבלה לעבודה במעבדות הכימיות של בית חולים הדסה ברחוב בלפור בתל-אביב.
מבית חולים זה התפתח בית החולים “איכילוב” וכאשר נפתחה בו המעבדה עברה אימי לעבוד בה ולאחר זמן מונתה לנהל אותה.
גם במעבדה זו לא חסרו לה בקבוקים של חומרים כימיים שונים כפי שניתן לראות בתצלום זה כשאימי [ בקדמת התצלום ] ליד אחת הלבורנטיות שעזרה לה בעבודתה.
במעבדה בבית החולים איכילוב – בעידן הבדיקות הידניות
מדפים עמוסי כימיקלים ותמיסות למינהן….
בתחילת שנות השבעים נפתחה באיכילוב מעבדה לחקר ארטריטים ורקמת חיבור בתרומתו המיוחדת של הפסנתרן יליד לודז/ ארתור רובינשטיין ואשתו נלה
אימי עם חבריה לצוות המעבדה לחקר ארטריטים בתרומת הפסנתרן יליד לודז’ ארתור רובינשטיין
תרומה זו הזניקה את המעבדות והעבירה אותן לעידן הבדיקות הממוחשבות
כפי שניתן לראות בתצלום שבראש פוסט – המציין בפועל את המעבר מבדיקות ידניות לבדיקות ממוחשבות.
פרופ’ מלה הרצברג מדגימה את המיכשור האלקטרוני לעריכת בדיקות במעבדה בבית חולים איכילוב.
בנוסף לעבודתה כמנהלת המעבדות באיכילוב הצטרפה אימי לצוות המורים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. במהלך השנים פגשתי רופאים רבים שזכרו אותה מהרצאותיה – על חשיבות בדיקות הדם והשתן לאיבחון מחלות ולטיפול בהן.
במהלך שנים אלה, בהן המשיכה לנהל את המעבדות בבית החולים איכילוב, תוך שהיא משלבת את תפקידה כמרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, ערכה אימי מחקרים רבים ופרסמה מאמרים מקצועיים רבים בבטאונים מדעיים מובילים.
באותן שנים השתתפה גם בכנסים רבים בארץ ובחו”ל.
אימי – אשה כמעט יחידה באולם מלא גברים בכנס בינלאומי של אגודת הביוכימאים בוארשה
אך, לצד פעילותה רבת השנים במקצועה, שמרה אימי תמיד על היחס האישי והאנושי למטופלים. מנהגה היה לעבור על תוצאות הבדיקות במעבדה, וכל אימת, שהיתה מזהה בין הבדיקות שעברו תחת ידיה, שמו של מכר או קרוב, הזדרזה לבקרו במחלקה בה אושפז בבית החולים, לשאול לשלומו, לעודדו ולנסוך בו תיקוה.
ובכל השנים בהן טיפחה את הקריירה ארוכת השנים שלה – לא שכחה להיות האמא הדואגת הטובה והמטיבה . אכן שנות ילדותי בלודז’ עברו עלי בבדידות מסוימת כשאימי עסוקה בלימודי הדוקטורט שלה:
אני בברט השחור בגינת החול בלודז’ – אימי כנראה באוניברסיטה ואני עם מטפלת…
למרות עיסוקיה ולימודיה היא ידעה להרעיף עלי אהבת-אם לאורך כל חייה:
אני ואימי בלודז’ 1946-7
את אהבתה כאם העבירה לימים לנכדותיה – בנותי ואלה השיבו לה אהבת אמת.
אימי זכתה והאריכה ימים. כאן תצלום של ביקור שיגרתי בשבת אצל “סבתא מאדזה” – כשהיא בת למעלה מ 90 שנה ! אמנם חלשה בגופה אך איתנה באהבתה למשפחתה.
שלושת בנותי בביקור אצל סבתא מאדזה היא סבתא פרופ’ מלה הרצברג – בת ה 91-2
לאחר שנות עבודה רבות במרכז הרפואי של תל אביב – הידוע בשמו “בית חולים איכילוב ” הועקו לאימי שתי תשורות של כבוד והערכה:
ספר תנ”ך מהודר ועליו ההקדשה:
“לפרופ’ מ. הרצברג
בהוקרה
הנהלת המרכז הרפואי ת”א
3.11.80
To Prof. M. Herzberg
in appreciation
The management of the Tel Aviv Medical Center
3.11.80
♥
גם אוניברסיטת תל-אביב – העניקה לאימי מדליון הוקרה על פעלה כפרופ’ בבית הספר לרפואה באוניברסיטת -תל-אביב
פרופ’ מלה הרצברג
בהוקרה
אוניברסיטת תל-אביב
Prof. Mala Herzberg
in appreciation
TEL-AVIV UNIVERSITY
♥
סיפורה של אימי כפי שהעליתי בשורות אלה – לכבוד יום האשה הבין-לאומי – ראוי להערכה על דבקותה במקצועה ובמה שקרוי ה”קריירה” שלה, שעבורה היתה סקרנות וענין אישי בצד שליחות – וכך אני גדלתי בצילה של אמא שכל חייה למדה ועבדה – ויחד עם זאת היתה אם אוהבת וחמה, מרעיפה מטובה על כל סביבותיה וראוי שתשמש דוגמא לאמהות וסבתות רבות.
ויקטור הרצברג
8.3.2024 –
יום האשה הבין-לאומי
עדכון [ 23.04.2024- 212]
.
.
.
.
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
