.

 “הסעודה האחרונה” לאחר השחזור

 

 

 

דברי מבוא והקשר

 

עניינו של פוסט זה הוא בשאלת ההתכתבות בין שתי יצירות מופת של שניים מגאוני הרוח האנושית: ה”מתיאוס פאסיון” של יוהאן סבסטיאן באך, בלייפציג 1727  ו”הסעודה האחרונה” של ליאונרדו דה וינצי במילנו 1495-8.

 

בשנת 2002, כאשר העליתי את הרשימות המקוריות בנושא המתיאוס פאסיון – הקדשתי לציור “הסעודה האחרונה” שצייר ליאונדו דה וינצי תשומת לב רבה. הטעם הראשון לחיבור זה שחיברתי בין היצירה המוזיקלית של באך לבין ציורו המפורסם של ליאונדרו – היה משום התייחסותן של שתי היצירות לאותו ארוע עצמו;

אך מעבר לזיקה התוכנית הברורה בין שתי היצירות, וחרף כ 130 השנים המפרידות בין ביצוע הבכורה של המתיאוס פאסיון בניצוחו של באך  עצמו ופער של עוד כמאה שנה עד שפליקס מנדלסון ישיב את יצירתו של באך אל החיים – נדמה היה לי כי גורל דומה נגזר על השתיים -היצירה הציורית הגאונית מכאן והיצירה המוזיקלית מכאן….  

 

 

 

הביקור בכנסיית סאנטה מאריה דה לה גראציה – מילנו

 

ביום 7 באוגוסט 1990, נזדמן לי לבקר במילנו ושמתי פעמי לכנסיית סנטה מאריה דה לה גראציה – בה נמצא ציורו המפורסם של ליאונרדו דה וינצ’י – “הסעודה האחרונה” 

כשהגעתי למקום השתרך לפני הכנסיה תור ארוך, וכל שנותר לי הוא להצטרף לתור ולהמתין בסבלנות עד שאגיע לפתחה של הכנסיה. הדשדוש בתור המזדחל והמתפתל לאורכם של כחמישים מטרים, בסך הכל, ארך כשעתיים !  ומשהגעתי סוף סוף לפתח הכנסיה, נאלצתי להפרד מכמה מאות לירטות איטלקיות – דמי כניסה, ואז מנו הסדרנים כ-20 איש, הפרידו אותנו משאר העומדים בתור – הפכו את כל הזרים הללו ל”קבוצה”, והכניסו אותנו לחדר מבואה. שם נתבקשנו להמתין, עד אשר הקבוצה הקודמת תסיים את ביקורה. לאחר שאחרון חברי אותה “קבוצה” כבר יצא מאולם התצוגה, לא מיהרו הסדרנים להכניס אותנו פנימה, תוך שהם מבהירים כי מטרת ההמתנה היא : לאפשר לאולם “להתאוורר” מהבל נשימתם של הקבוצה הקודמת, והכל כדי להגן על הציור, היקר מפז, מפגעי הלחות שברבות השנים פגעה בו כה קשה….

משסיימו המאווררים המיוחדים את פעולתם, ושאבו החוצה את האויר רווי אדי נשימת המבקרים – ולהחליפו באויר טרי ויבש יותר, הורשינו סוף סוף להכנס לאולם ה”סעודה האחרונה” הוא חדר האוכל של הנזירים הדומניקנים,  במנזר סנטה מאריה דה לה גראציה, המכונה ה”רפקטוריום” – שהציור צויר לכבודם, כדי להזכירם את מעמד הסעודה שסעד ישו עם תלמידיו – סעודה כה הרת משמעות לכל נוצרי מאמין…

האולם הארוך אליו הוכנסנו היה חשוך ורק אור חיוור האיר חלקים מהציור שעל הקיר שמנגד. באור הקלוש ניתן היה להבחין בדמויות אחדות משוחות על צידו הימני של הקיר רחב הידיים. חלקו השמאלי של הציור, שעל הקיר, היה מוסתר בפיגומים וסולמות.

ניסיתי לצלם את מה שראו עיני, ומבעד לאפלולית ששררה במקום מה שהצלחתי להפיק הוא התצלום הכהה והמטושטש המובא כאן, המשקף במידה מסוימת את המראה שנגלה לנגד עיני.

 

חדר ה”סעודה האחרונה” 7 באוגוסט 1990

על הפיגומים נראו כמה עובדים שנעזרו במכשירים אופטיים משוכללים, כדי להיטיב ולראות את הציור ובעיקר את פרטי פרטיו ופגמיו ולטפל באותם “פגעי הזמן והלחות”… 

במהלך הרסטורציה של “הסעודה האחרונה” 

 

עשר הדקות שהוקצבו לנו, כדי להתרשם מן ה”ציור”, חלפו בטרם הספקתי לקלוט את מלוא מימדיו ואת אותם פרטים גלויים שלו – האור החלש איפשר להתרשם רק מחלקים ממנו, שכבר עברו תהליך של רסטוארציה, אך עדיין בלטו בו כתמים ושינויי גוון.

את חלקו השמאלי של הציור לא זכיתי לראות. במהלך כל הביקור מה שמשך את תשומת ליבי ביותר היו התנועות של העומדים על הפיגומים, ומטפלים בציור ומזיזים את אלומות האור של המכשירים בהם נעזרו מכאן ולשם.

כך נסתיים הביקור שערכתי כדי לצפות במו עיני ביצירתו של ליאונרדו ששמה יצא למרחוק ועד אז כל שזכיתי לראות ממנו היו רפרודוקציות, משושטשות בצבעים דהויים .

אודה על האמת היתה זו אכזבה – אך איתה עצמה נולדה הסקרנות לראות את הציור בתום עבודות הרסטורציה….

וכאשר ראיתי את הביצוע של המתיאוס פאסיון בחודש מרץ 2002 – עלה בזכרוני אותו ביקור שביקרתי במילנו

 

 

 

 

הציור – והשבתו אל החיים

 

הציור שצוייר בטכניקה המיוחדת של “פרסקו” [ מהמלה “פרש” – טרי ] בה מעורב צבע בטיח הלח המחפה את הקיר, סבל ברבות השנים מנזקים רבים. מה שעמד לו לרועץ לציורו של ליאונרדו היתה הבחירה לציירו על הקיר הצפוני של חדר האוכל, שכן קיר זה פגיע ללחות, שפגעה בצבעים. במקרה זה ליאונרדו עצמו, נקט האמצעי טכני חדשני שלא הטיב עם הציור – כאשר השתמש בשני סוגים של צבעים: צבעי “טמפרה” המבוססים על מים לצד צבעי שמן – ושני חומרים אלה – “שמן” ו”מים” אינם חיים טוב האחד עם השני שכן השמן דוחה מים – וכך החלו הבעיות של הציור עוד בימיו של ליאונרדו עצמו. 

הנזק הראשון לציור נגרם בשנת 1695 עת הנזירים פרצו דלת בקיר הצפוני והשמידו חלק מן הציור – דלת שאת עקבותיה ניתן לראות עד היום בתחתית הציור ובמרכזו מתחת לשולחן בקטע שלפני ישו עצמו.

כיוון שמצבו של הציור הלך והתדרדר, נעשו במהלך המאה ה 18 נסיונות לשחזר אותו. 

כאן תצלום משנת 1900 בערך המציג את הרפקטוריום ובו מוצגים, לצד הציור המקורי, גם העתקים בגדלים שונים של הציור:

תצלום חדר ה”סעודה האחרונה” בשנת 1900 לערך

 

כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, והתעורר החשש מפני הפצצות מן האויר, נערכו נסיונות להגן על הציור מפני הרס במקרה של הפצצת המנזר.

כאן תצלום שנעשה במהלך התקנת קיר-מגן משקי חול, עבודה להגנת הציור מפני הפצצות האויר:

חדר הסעודה האחרונה – 1939

וכך נראה החדר עם סיום התקנת המיגון לקיר ועליו ציורו של ליאונרדו מפני הפצצות מן האויר:

הקיר הצפוני ב”חדר הסעודה האחרונה” 1939

 

 

ואכן, את אשר יגורו מגיניו – בא להם: ביום 15 לאוגוסט 1943 הופצצה מילנו מן האויר על ידי מטוסי בנות הברית, ואחד הבנינים שנפגעו היה כנסיית סנטה מאריה דה לה גראציה:

 

כנסיית סנטה מאריה דה לה גרציה לאחר ההפצצה של ה 15.8.1943

הקיר ועליו הציור שרד את ההפצצה מן האויר – ככל הנראה כתוצאה מן המיגון שהוענק לו – או כעוד “נס במילנו” …

 

קיר ההגנה שנבנה להגן על הציור “הסעודה האחרונה” לאחר ההפצצה ביום 15.8.1943

 

 

 מראה כנסיית סאנטה מאריה דה לה גראציה לאחר שיקומה מנזקי המלחמה

להלן תצלום של הציור משנת 1975 – טרם החלו עבודות הרסטוראציה

 

 וכאן תצלום הציור – לאחר תום השיפוצים שרכו כ 21 שנה !

 “הסעודה האחרונה” לאחר השחזור

 

♣

האסוציאציה שעלתה בדעתי, בעת שצפיתי בביצוע המתיאוס פאסיון – בנוסח שהתקין פליקס מנדלסון ברטולדי, בשנת 1827 היתה תחושה של מעין ‘שותפות-גורל’ בין שתי יצירות המופת – זו הציורית וזו המוזיקלית – ששתיהן, כל אחת בדרכה נשתכחה או נזנחה ונטשטשה – ורק מאמץ יוצא דופן, הצליח להצילה מתהום הנשיה ולהשיבה אל החיים.

♣

אך, לא רק אותה ‘שותפות-גורל’ עליה הצבעתי לעיל, היא המצדיקה דיון בשתי היצירות תחת כפיפה אחת. עיקר הזיקה ביניהן הוא תוכנן המשותף:

שתי היצירות דנות ומתיחסות כל אחת בדרכה עם אותה סעודה – המכונה”הסעודה האחרונה” שסעד ישו עם תלמידיו – סעודה בה נזרע הזרע שיהפוך למסע היסורים [ ה”ויה דלורוזה” של ישו ] מסע שיסתיים בצליבתו.

הטקסט העומד בבסיסו של ה”מתיאוס פאסיון” של באך – הוא כמובן ה”בשורה על פי מתי”, וחלקים רבים ביצירתו של באך הינן בפועל, הלחנה של מילותיו של השליח מתי – ששמו בגרמנית “מתיאוס”.

כידוע, לבאך יצירה מונומנטלית נוספת המבוססת על ה”אונגליון על פי יוחנן” – היא ה”יוהאנס פאסיון”, וכן ידוע כי באך חיבר פאסיון נוסף על פי מרקוס, שככל הנראה אבד וכל שנותר ממנו הינם שיחזורים מאוחרים.

הטקסט שעמד לנגד עיני באך כאשר התייחס ביצירתו לסעודה האחרונה של ישו – מובא כאן בתרגומו לעברית ועליו סימנתי בהדגשת צבע פסוקים אחדים:

תיאור ה”סעודה האחרונה” על פי מתי

 

כאן הכתובת ברורה. לעומת זאת, הבסיס הספרותי שעמד לנגד עיני ליאונרדו דה-וינצ’י, בבואו לצייר את הסצינה של “הסעודה האחרונה” – אינה חד משמעית.

בהמשך פוסט זה אנסה לתהות מתוך גופו של הציור אחר מקור זה, אך לפני שאכנס לעובי הקורה ראוי לדעתי לעיין, ולא באופן ראשוני, בניסוחים של האוונגליונים האחרים בבואם לספר את סיפור “הסעודה האחרונה” :

 

 

 

הבשורה על פי לוקאס

בתיאור ה”סעודה האחרונה” בבשורה על פי לוקאס, נבחין כי הארוע מתחיל בנטילת הכוס על ידי ישו ובשתיית היין ואחר כך ישו בוצע את הלחם ורק אז מופיעה ההאשמה שאחד מתלמידיו ימסור אותו:

14 כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הֵסֵב הוּא וְהַשְּׁלִיחִים עִמּוֹ. 15 אָמַר לָהֶם: “נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לֶאֱכֹל אִתְּכֶם אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה לִפְנֵי עֱנוּתִי; 16 כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֹכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כִּי יִתְקַיֵּם בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים.” 17 הוּא לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרַךְ, וְאָמַר: “קְחוּ אוֹתָהּ וְחַלְּקוּ בֵּינֵיכֶם; 18 כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מֵעַתָּה שָׁתֹה לֹא אֶשְׁתֶּה מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים.” 19 לָקַח אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: “זֶה גּוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי.”20 כֵּן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה, וְאָמַר: “הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם. 21 אַךְ הִנֵּה יַד הַמַּסְגִּיר אוֹתִי אִתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן. 22בֶּן־הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כְּפִי שֶׁנִּגְזַר, אֲבָל אוֹי לְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁמַּסְגִּיר אוֹתוֹ.”

23 הֵם הֵחֵלּוּ לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם מִי מֵהֶם הוּא הָעוֹמֵד לַעֲשׂוֹת זֹאת. 24 גַּם מְרִיבָה הָיְתָה בֵּינֵיהֶם בַּשְּׁאֵלָה מִי מֵהֶם נֶחְשָׁב לַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

 

 

 

הבשורה על פי יוחנן

 סיפור הסעודה האחרונה חוזר ומופיע בבשורה על פי יוחנן פרק 13 בנוסח זה:

“12 לאחר שרחץ את רגליהם ולבש את בגדיו, חזר והסב אתם. אמר להם: “יודעים אתם מה עשיתי לכם? 13 אתם קוראים לי רבי ואדון; יפה אתם עושים, שכן אני הוא. 14 לכן אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם חיבים לרחץ זה את רגלי זה, 15 כי מופת נתתי לכם כדי שתעשו גם אתם כמו שעשיתי לכם. 16 אמן אמן אני אומר לכם, עבד איננו גדול מאדוניו ושליח איננו גדול משולחו. 17 אם יודעים אתם את זאת, אשריכם בעשותכם כן. 18 לא על כלכם דברתי – אני יודע מי אלה שבחרתי אותם – אך למען ימלא הכתוב, ‘אוכל לחמי הגדיל עלי עקב’. 19 מעתה אני אומר לכם בטרם יקרה הדבר, למען תאמינו כאשר יקרה כי אני הוא. 20 אמן אמן אני אומר לכם, המקבל את מי שאשלח מקבל אותי, והמקבל אותי מקבל את שולחי.” 21 לאחר שאמר זאת נפעם ישוע ברוחו והעיד באמרו: “אמן אמן אני אומר לכם, אחד מכם יסגירני.”

22 הביטו התלמידים זה בזה, תוהים היו על מי דבר. 23 אותה שעה היה אחד התלמידים סמוך אל חיק ישוע. אותו תלמיד היה אהוב על ישוע. 24רמז לו שמעון כיפא לשאל על מי הוא מדבר. 25 נשען אותו תלמיד על לבו של ישוע ושאל אותו: “אדוני, מי הוא?”

26 ענה ישוע: “זה שבשבילו אטבל את הפרוסה ואתן לו”. טבל את הפרוסה ונתן אותה ליהודה בן שמעון איש קריות. 27 לאחר שנתנה לו הפרוסה נכנס בו השטן. אמר לו ישוע: “את אשר תעשה עשה מהר.” 28 ואיש מן המסבים לא ידע לשם מה אמר לו זאת. 29 הואיל והקפה היתה אצל יהודה, חשבו אחדים שישוע אמר לו, “קנה מה שנחוץ לנו לחג”, או שיתן משהו לעניים. 30 והוא, אחרי שלקח את הפרוסה, יצא מיד. היה אז לילה. 31 עם צאתו אמר ישוע: “עתה נתפאר בן-האדם בכבוד והאלהים נתפאר בו. 32 אם אלהים נתפאר בו, אלהים יפארהו בו ובמהרה יפארהו.33 בני, אך זמן מועט אהיה עמכם. אתם תחפשוני, וכשם שכבר אמרתי, ‘אל אשר אני הולך אינכם יכולים לבוא’, כך אני אומר לכם עכשו. 34מצוה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה; כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה. 35 בזאת ידעו הכל שתלמידי אתם: 

 

 

 

הבשורה על פי מרקוס

בפרק 14 בבשורה על פי מרקוס אנו קוראים תיאור דומה לתיאור כמופיע אצל מתי: 

“16 וַיֵּצְאוּ תַלְמִידָיו וַיָּבֹאוּ הָעִירָה וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם וַיָּכִינוּ אֶת־הַפָּסַח׃ 17 וַיְהִי בָּעָרֶב וַיָּבֹא עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃ 18 וַיַּסֵּבּוּ וַיֹּאכֵלוּ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי וְהוּא אֹכֵל אִתִּי׃ 19 וַיָּחֵלּוּ לְהִתְעַצֵּב וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זֶה אַחַר זֶה הֲכִי אֲנִי הוּא׃ 20 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶחָד מִשְּׁנֵים הֶעָשָׂר הוּא הַטֹּבֵל עִמִּי בַּקְּעָרָה׃ 21 הֵן בֶּן־הָאָדָם הָלֹךְ יֵלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִמָּסֵר בֶּן־הָאָדָם טוֹב לָאִישׁ הַהוּא שֶׁלּא נוֹלָד׃ 22 וַיְהִי בְאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ לֶחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי׃ 23 וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיִּשְׁתּוּ מִמֶּנָּה כֻּלָּם׃ 24 וַיֹּאמֶר לָהֶם זֶה דָמִי דַּם־הַבְּרִית הָחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים׃ 25 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא־אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד־הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אֹתוֹ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 26 וְאַחֲרֵי קָרְאָם אֶת־הַהַלֵּל וַיֵּצְאוּ אֶל־הַר הַזֵּיתִים׃ 27 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אַתֶּם כֻּלְּכֶם תִּכָּשְׁלוּ בִי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כִּי כָתוּב אַכֶּה אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן׃ 28 אַךְ אַחֲרֵי קוּמִי מִן־הַמֵּתִים אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה׃ 29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס גַּם אִם־יִכָּשְׁלוּ כֻלָּם אֲנִי לֹא אֶכָּשֵׁל׃ 30 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַכפי שהוא ניבט לעיננו לאחר תום הריסטורציה שלו.

אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי הַיּוֹם בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמָיִם אַתָּה תְכַחֶשׁ־בִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים׃“

 

עתה, לאחר שהטקסטים של ארבעת האוונגליונים המציגים כל אחד בדרכו ובסגנונו את סיפור “הסעודה האחרונה” לפנינו – אחזור אל הטקסט שהעליתי לאתר מילים הקודם בשנת 2002 – ואגב כך ארשה לעצמי להוסיף הערות וגם תיקונים לטעויות שטעיתי אז בזיהויו איש המפתח בציור – הוא יהודה שיכונה “יהודה איש קריות” 

כאמור הטקסט המקורי יופיע בצבע שחור וההערות שנוספו עתה עם חידושו של הפוסט יופיעו בצבע חום

 

  

 

 

שחזור הטקסט המקורי משנת 2002

.
הסעודה האחרונה ליאונרדו דה וינצ’י

ציורו של ליאונרדו דה-וינצ’י, הסעודה האחרונה, המצוי בחדר-האוכל של הנזירים במנזר סנטה מריה דה-לה גרציה שבמילנו, צוייר בין השנים 1495-1498 .

עומק הפרספקטיבה, המושכת את העין אל נקודת הכינוס של הציור,

 

 

 

 

האור הבוקע מאחרי הדמות המרכזית – ישו,

 

הן משיאי אומנות הריניסנס.

השולחן הפרוס לרוחבו של הציור מעניקים לציור מראה של סדר וארגון – האופיניים לאומנות הרנסנסס.

מבט מעמיק יותר יגלה את הסערה הגדולה שביקש ליאונרדו להעביר בציורו זה, ואת הסערה בנה על המבוכה השוררת בין 12 התלמידים, המואשמים כולם על ידי רבם – מנהיגם בבגידה בו ובנסינותיהם להסיר מעליהם את החשד.

 

כוחם של המספרים

ליאונרדו, המתמתיקאי לא נעדר אמונות מיסטיות. חלק מהן הונצחו בציור זה:

12 השליחים מחולקים ל 4 קבוצות בנות 3 שליחים כל אחת  

 

שלוש הוא המספר של השילוש הקדוש [  האב, הבן ורוח הקודש ], הוא גם מספר הפעמים שישו נוקט בלשון “אתה אמרת” בפרקים אלה של מתי, ומספר הפעמים שיקרא התרנגול כאשר גם תלמידו פטרוס יעזוב אותו ויתכחש לו.

[ שלוש הוא גם מספרן של המידות הטובות על פי ההשקפה הנוצרית ].

ארבע הוא מספרן של הבשורות [ מתי, יוחנן, מרקוס ולוקס ], מספרם של נהרות גן-העדן, פספר עונות השנה, וחלוקת היום לבוקר צהרים ערב לילה.

שלוש ועוד ארבע שווים שבע – אלה הן מתנות רוח הקודש, שמחותיה של הבתולה , וכאביה של הבתולה.

שלוש פעמים ארבע הוא מספרם של השליחים, מספר חודשי השנה, מספר שעריה של ירושלים שתיבנה, מספר שעות היום, מספר שעות הלילה.

ישו יושב במרכז מבדיל ביו החושך לאור.

 

ואולם נדמה כי עיקר כוחו של הציור הוא בעיצוב דמויותיהם והבעות פניהם ולשון הגוף הפלאסטית של כל אחד מ 12השליחים:

כיון שהציור המקורי היה במצב של התפוררות, וכדי להקל על הצופה להתרשם מהציור, אנו מציגים כאן שני “שיחזורים” של הציור ה”מעתיקים” אותו ובפועל משטחים ומפשטים אותו, ונוטלים ממנו את העידון וניואנסים הדקים בעלי המשמעות הרבה:

שתי שלשות של שליחים לימינו ולשמאלו של ישו

השליחים שמשמאלו של ישו – כולם פונים אליו ומסבירים, שואלים, תמהים, מצטדקים ומתפלאים: “האני הוא אדוני?”

ראוי לשים לב לדרך בה מעצב ליאונרדו את השליחים מימינו של ישו:

[ אני צובע בצבע אפור את הקטע בדברים שכתבתי בשנת 2002 – ובו כתבתי [ וכאן טעותי ]:

הקבוצה הקרובה אליו, ובראשה, יוחנן המטביל מביעה תחינה ותדהמה על ההאשמה שהואשמו על ידו, הם פונים אליו, ממש כמו השילחים שמשמאל, אך מבט על הקבוצה הקיצונית מימן יגלה דבר מפתיע:  שני השליחים פונים אל השליח היושב בקצה השולחן ובעודם פונים אליו – הוא, הרגוע מכל השליחים, אינו נסער אלא מחוה ידיו כאומר “מה אני ? – לא היו דברים מעולם.

זהו יהודה איש קריות, וליאונרדו התלבט קשות בעיצוב דמותו.

מימין : סימון [ מי שזיהיתי בטעות כיהודה ] ויהודה איש קריות – לפי הזיהוי המקובל 

 

 

 

 

יהודה איש קריות

ליאונרדו דה וינצי לא נתן בתלמידים היושבים משני צדדיו של ישו סימנים ולא ציין בכתב בצורה ברורה – מי הוא מי.

ב Notebookes of Leonardo da Vinci 

מופיעים רישומי הכנה של דמויות התלמידים. מעל דמויותיהם רשומים שמות, אך חוקרים מציינים, כי כתב היד המופיע מעל ראשיהם של המצוירים אינו כתב ידו של ליאונרדו.

 

השמות המופיעים בספר ההערות של ליאונרדו הם כדלקמן:

Philip, Simon, Matthew, Thomas, James the Greater, Peter, Philip, Andrew, Bartholomew.

  

 

 שמו של יהודה נפקד מרשימה זו – וזיהויו הן ברישומי ההכנה והן בציור הסופי נעשו על ידי החוקרים באמצעות ניתוח הדמות וסממנים שליאונרדו נתן בהם:

 

 

להלן רישום נוסף  שערך ליאונרדו לקראת ציור הפרסקו, והדבר הבולט בו הוא כוונת הצייר לצייר את התלמידים “מסבים” [, מסביבו של מורם ישו] :

 

ברישומי ההכנה שרשם ליאונרדו, לפני שניגש לביצוע הפרסקו גדל המימדים של הסעודה האחרונה, התכוון ליאונרדו, להציג את התלמידים, כ”צעירים יותר” בדרך כלל אינם עוטים זקן. לעומת זאת כאשר צייר אותם על קיר הכנסיה, הם עברו עיבוד ועיצוב וליאונרדו הציגם כמבוגרים יותר ורבים מהם עוטים זקן.

להלן הרישומים המוקדמים שנותרו ולצידם הדמויות המוגמרות כפי שהן ניבטות אל המבקר בכנסיית סנטה מאריה דה לה גראציה במילנולאחר פעולת השחזור המקיפה שבוצעה בציור:

 

ברטולומיאו – הראשון משמאל

 

פטר – החמישי משמאל

ג’ימס הגדול – התשיעי משמאל

פיליפ – העשירי משמאל 

 

 

זיהויו של יהודה איש קריות

דמותו של יהודה איש קריות היא רבת משמעות באיקונוגראפיה הנוצרית כבר מראשית ימיה. האמנים הנוצריים, וביחוד ציירי האיקונות, התלבטו כיצד להציג את התלמיד שהפך למלשין ובוגד. בציורים רבים הוא מוצג יושב יחד עם שאר התלמידים אך הוא מוצג כיושב בנפרד משאר החבורה או אפילו יושב כנגדו של ישו. בציורים אחרים מוסרת מעל ראשו הילת הקדושה בעוד שאר התלימידים זוכים להילת קדושה המעטרת את ראשן. צירים אחרים מנסים להבליט את הרשע בפניו, או מלבישים אותו בגדים בצבע צהוב, סימן לבגידה, אחרים מדגישים את צרור הכסף המשתלשל מידיו – רמז לאותם “שלושים הדינרים” שקיבל בעבור הסגרת מורו ורבו.

אחד האמצעים להצגתו של יהודה איש קריות בידי ציירי ה”סעודה האחרונה” היה מתן מבע ציורי לפסוק הנבואי של ישו:

 “האישׁ אשׁר טבל עִמי את ידוֹ בּקערה הוּא ימסרני”

 

ואכן, אם נעקוב אחר ציורי הסעודה האחרונה, בתופות המוקדמות – נמצא ציורים בהם מוצגת דמותו של יהודה כמושיט ידו ואף טובל “ושרץ בידו”… 

להלן דוגמאות אחדות לציורים בהם יהודה מוצג במפורש כטומן ידו או לפחות שולח ידו לצלחת של ישו:

 

אמן ביזנטיני איטלקי

איקון רוסי משנת 1497

Jaume-Huguet-1470 הסעודה האחרונה – אמן קאטאלוני 

העובדה כי ליאונרדו דה וינצי נמנע מלתת ביטוי מפורש לאותו פסוק – הקשתה על החוקרים ל”זהות” את יהודה איש קריות מבין 12 התלמידים,

 

כיום רוב החוקרים מצביעים על התלמיד הרביעי מצד שמאל של הציור כעל יהודה איש קריות:

 

יהודה [ איש קריות ] – רביעי משמאל

אם נעיין בפרטי הציור של ליאונרדו – נבחין כי תיאור אצבעות ידיו של יהודה איש קריות לכל היותר מצביעים על מבוכתו אולי על כוונתו לטבול ידו בצלחתו של ישו – אך אין מגע של ממש בין אצבעותיו של יהודה איש קריות ובין הצלחת של ישו.

הסימן שנתנו החוקרים השונים לזיהויו של יהודה – הוא ארנק הכסף אותו הוא מחזיק בידיו – רמז לאותם 30 שקל ששולמו לו על ידי הכהנים כתשלום שוחד עבור הסגרת ישו.

 לשם הדגשת ארנק הכסף שבידיו של יהודה אני נזקק להעתקה שנעשתה עוד בשנת 1520 של ציורו של ליאונרדו גל ידי הצייר ג’יאנפטרינו ובה ניתן להסחין בשקיק הכסף ה”מסגיר” את המסגיר:

Giampietrino-Last-Supper-ca-1520

 

אם נשים לב לפרטים הנוספים שהודגשו על ידי בציורו של ליאונרדו דה וינצי

 

נבחין כי ליאונרדו צייר את ידו הימנית של ישו פרושה ואצבעותיו מורמות כשולח ידו אל כוס היין [ במסגרת הלבנה ] המונחת בינו ובין יהודה – בדומה ליד ימינו של יהודה [ במסגרת השחורה ]

נשים נא לב לידו השמאלית של ישו פתוחה אל הצופה כאילו מלווה את דבריו. 

 

 

 

ראוי לשים לב לכך כי הצלחות של השליחים ריקות [ עדיין ] וגם הלחמים [ מעין לחמניות של ימינו ] המפוזרות על השולחן עדיין שלמות ברובן.

 

ניתן איפא לסכם כי ליאונרדו צייר את ההתרחשות בתחילתה של הסעודה ומבע גופם וביחוד מבעי ידיהם הסוערים של כל התלמידים – באים להדגיש את אותה התרגשות שאחזה בתלמידים עקב הכרזתו של ישו על מי מתלמידיו שימסור אותו – ועוד טרם שישו הצביע על  “האישׁ אשׁר טבל עִמי את ידוֹ בּקערה הוּא ימסרני”

זה הרגע אותו “הקפיא” ליאונרדו מתוך הארוע המתמשך של הסעודה האחרונה.

 

 

 

שני מקורות השראה של לאונרדו

לפני שהחל לעבוד על “הסעודה-האחרונה” הכיר ליאונרדו שתי עבודות של ציירים שגם הם עסקו בנושא, והשוואה לעבודותיהם תלמד איזו דרך ארוכה עשה ליאונרדו, מדרך ההצגה והעצוב של קודמיו ועד לתוצאה הסופית שלו. 

ציורו של אנדריאה דל קסטאניו, בכנסיית סנטה אפולוניה שבפירנצה

חדר האוכל בכנסיית   Santa Apolinia – Firenze  

 

הסעודה האחרונה  1445-1450 Andrea del Castagno   

מציג לכאורה תמונה דומה: שולחן ארוך לרוחב התמונה אלא שכאן יהודה איש קריות מופרד משאר חבריו, ואין בתמונה אותה עוצמת הבעה כפי שיפתח ליאונרדו.

ראוי לשים לב לעובדה כי את ראשם של כל אחד מהתלמידים מעטרת הילה של קדושה – הילה שאינה מופיעה סביב ראשו של יהודה איש קריות שבגד ברבו, ועל כן “הקדושה” הוסרה ממנו על ידי הצייר.

 

גם בציור השני, שעמד לנגד עיני ליאונרדו , ציורו של דומניקו ג’ירלנדיו, בכנסיית אוגניסנטי בפירנצה, מוצג שולחן ארוך לרוחב הציור וגם כאן יהודה איש קריות מופרד משאר חבריו ויושב – באופן סימלי ברור – “בצד השני” של השולחן. גם כאן האוירה אינה סוערת, וגם ציור זה יכול לשמש נקודת מוצא להשוואה ליצירתו של ליאונרדו.

חדר הסעודה האחרונה בכנסיית Ognissanti בפירנצה

 

Guirlandrio -1480 – Last-Supper

 

שני הציורים שלעיל גם הם צוירו כפרסקו בחדר האוכל במקום בהם נהגו הנזירים לאכול, מציבה את הרקע המעשי המשותף לשלושת הציירים.

 

 

ליאונרדו ובאך:

– שני גאונים מתכתבים בסעודה האחרונה …

 

יוהאן סבסטיאן באך [ 1685-1750 ] ליאונרדו דה-וינצ’י [1452-1750]

העיון שעיינתי לעיל בציורו של ליאונרדו דה וינצ’י הביא אותי להציע את פרשנותי לציור לפיה : ליאונרדו , כמו שאף לחרוג מגבולות הציור, וביקש להעניק לו מימד נוסף: מימד הזמן, ניסה להציג כאן את אותו רגע עליו מסופר במתי בקטע בו ישו אומר לתלמידיו:

בכך ליאונרדו שונה מרוב הציירים שעסקו בנושא של “הסעודה-האחרונה” כאשר הם מדגישים ומצביעים על יהודה איש קריות כאיש שטבל ידו עימי בקערה – הוא ימסרני.

זוהי נקודה משיקה בין ליאונרדו ובין יוהאן סבסטיאן באך אשר מעבד את הפסוק האמור – עיבוד דרמטי ומיוחד

כשם שליאונרדו נתן לו ביטוי רב עוצמה בגיבוש הבעותיהם של התלמידים המצטדקים בפני רבם – ישוע.

גם באך, כמו ליאונרדו היה מוקסם מספרות ונתן להם משמעויות רבות, לעיתים משמעויות מיסטיות.

ידוע יחסו לערכים המספריים המסתתרים מאחרי שמו:

  B=2 ּ+ A=1 + C=3 + H=7 

 

ולעניננו:

בקטע המוזיקאלי המובא כאן  – אחד הדרמטיים בפאסיון עצמו : שם באך בפיהן של המקהלות משפט אחד:

ובתרגום לעברית:

 

והחידוד הוא שהן שרות אותו רק 11 פעם – בדיוק 11 פעם. כל אחד ואחד מהשליחים מצהיר כי לא הוא נתן ידו במעל.
רק אחד שותק – יהודה איש קריות.

 

[ תוספת לפוסט מיום 24.4.2016 ]

 

 

האריה:  דם בלבד, לב אהוב – ! Blute nur. du liebes Herz 

 

כדי להדגיש קטע מוזיקלי בו שרה המקהלה 11 פעם את המילים : ? Herr, bin ich’s  ובתרגום לעברית “האנוכי הוא אדוני ? ”  

אני מביא בזאת קטע וידאו מביצוע המתיאוס פאסיון.

 

 

 

 ! Blute nur. du liebes Herz 

דם בלבד, לב אהוב – קטע מספר 8 [12]

 

הקטע מתחיל באריה המושרת מפי הסופראן ואלה מילותיה:

 

אריה שהיא מעיין קינה מקדימה, הבאה חשבון עם יהודה המושווה לילד אותו גידל ישו וממנו ינק והנה הוא הופך עורו ומאיים לרצוח את מטיבו – מואז הוא משווה לנחש.

דברי תוכחה וכאב אלה טוענים את המאזין ברגשי זעם כנגד הבוגד – ואז תפצח המקהלה באותן 11 פעמים בהן ביקש באך לתת מעין פתחון פה לכל אחד מ11 התלמידים שלא בגדו ברבם, ולהצטדק : “האני הוא – אדוני? ” 

כיוון שקטע המקהלה הוא קצר וחולף “כהרף עיין” הרשיתי לעצמי להוסיף לביצוע המיוחד של המתיאוס פאסיון שאני מצטט בזאת [ בניצוחו של סימון ראטטל בפילהרמוני בברלין, כאשר על ה”בימוי” אחראי הבמאי פטר סלרס [ לא השחקן ] כתוביות המנסות “לתפוס” את הטקסט ששרה המקהלה.

נשים לב: באך שם בפי המקהלה את המילים הללו, ולעיתים קול נכנס לתוך קול – כמו להדגיש את התדהמה והמהומה שנפלה על התלמידים מהדברים  הקשים שישו מטיח בהם :

 “אמן אני אומר לכם, אחד מהם יסגירני”

והטקסט מבהיר:

“הם התעצבו מאוד והחלו איש איש לשאול אותו: “האנוכי הוא אדוני ? “

 

ראוי לצפות בקטע עד לסופו [ 7:42 דקות  ] 

 

קישור ישיר

 

 

 

וכאן הקטע המוזיקלי כקובץ קול

?Herr’ bin ich’s 

האני הוא אדוני מספר 9א

1-1-matt-3

מומלץ להאזין לו לו יותר מפעם אחת כדי להפנימו.

 

 

___________________________________________________

פוסטים בנושא ה”מתיאוס פאסיון” / הסעודה האחרונה

____________________________________________________

[01] באך – מתיאוס פאסיון מהדתי אל האנושי

[02] באך – וליאונרדו דה-וינצי – “התכתבות” בסעודה האחרונה

[03] באך- המוזיקה במתיאוס פאסיון – הקדמה 

[04] באך – מתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק ראשון

[05] באך – מתיאוס פאסיון – סיפור העלילה המוזיקלית – חלק שני סיום וקינה 

 

____________________________________________

פוסטים של קטעים נבחרים מהמתיאוס פאסיון

____________________________________________ 

[A] באך האריה:  ! Blute nur. du liebes Herz – דם בלבד, לב אהוב

[B] באך האריה:  Erbarme Dich – רחם עלינו-מבחר ביצועים

[C] מאסר וסערה

[D] גת-שמנים

[E] קִנִים וָהֶגֶה וָהִי – הרהורי וידאו על Embarme Dich

[F] אלי אלי , למה עזבתני