פרוזה - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

[09.01] תומאס מאן ו”דוקטור פאוסטוס” שלו

19 בספטמבר, 2015

תומאס מאן ואשתו קטיה בביקור באולפני קולנוע – לוס אנגלס 5.10.1943

בספרו : “דוקטור פאוסטוס” – סיפורו של רומן – הבריאה של דוקטור פאוסטוס” שתורגם לאנגלית בשם:

The story of a Novel – The Genessis of Doctor Faustus

מוסר תומאס מאן פרטים ולעיתים אף פרטי פרטים על תהליך כתיבתו של הרומן “דוקטור פאוסטוס” [1947].

בפרק הרביעי של ספרו מוסר לנו הסופר את מועד תחילת כתיבת הרומן. גם את זה עושה הוא בדרך מעגלית, ו”ספרותית” אתרגם את דבריו:

“זה שפרופסור זייטבלום מתחיל את סיפורו באותו יום בו אני עצמי הנחתי על דף הנייר את השורות הראשונות של ספרי הינה אופיינית לספר כולו, שדבקו בו כמויות של ריאליה מגוונת, אשר נראות מצד אחד כתחבולה מוחלטת. זהו חלק של המאמץ השובב להשיג דיוק – דיוק לנקודה של להיות מעורר-זעם, המחשה של משהו מדומיין: הביוגרפיה והאופי של לוורקין…”

Thomas Mann The story of a Novel – The Genessis of Doctor Faustus p.31

ואכן, מיד בפתח הרומן על חייו מוסר לנו המספר בדרך עקיפה את התאריך המדויק של כתיבת הרומן:

“אני עובר על השורות הקודמות, ואינני יכול שלא להבחין בהן מידה מסויימת של אי שקט וכובד-נשימה, דבר שהוא אופייני מאוד להלך-הנפש שבו אני מתיישב היום, 27 במאי 1943, שנתיים אחרי מותו של לוורקין, כלומר: שנתיים לאחר שעבר מלילה עמוק לעמוק שבכולם, בחדר עבודתי הקטן זה שנים ארוכות, בפרייזלינג על נהר איזאר, כדי להתחיל בכתיבת תולדות חייו של ידידי מוכה הגורל מנוחתו עדן ….” [ עמ’ 9 ]

ברשימה שפרסמתי על הספר דוקטור פאוסטוס: תומאס מאן – דוקטור פאוסטוס – מהיכן נובעת המוזיקה ניסיתי לפענח את יום מותו של אדריאן לוורקין – לאמור ה 27 לחודש מאי 1941 כיום בו הוטבעה אניית-הקרב הגרמנית “ביסמרק” באוקיאנוס האטלנטי הצפוני – וכאלפיים ושלוש מאות מלחים / חיילים גרמניים הוטבעו אל מותם.

תאריך מדוייק זה של תחילת העבודה של תומאס מאן על ספרו זה – מאפשר לנו להצביע על התצלום המובא בראש פוסט זה שצולם ביום 5 לאוקטובר 1943 – כתצלום המציג את הסופר בתקופת תחילת כתיבת הרומן – תומאס מאן, יליד 1875 היה כבן ששים ושמונה כשהחל את עבודתו על רומן רב היקף זה.

את הרומן כתב בקליפורניה – כגולה מארצו ממנה מילט את נפשו מפני רדיפת הנאצים. שני גולים גרמניים נוספים שפגש בגלות קליפורניה, הטביעו, כל אחד בדרכו את חותמם על יצירתו זו של מאן.

שני גולים גרמניים שגם הם מצאו מקלט בקליפורניה שימשו את תומאס מאן שנזקק לדמויותיהם ולמחשבותיהם בחיבורו הנרחב.

מצד אחד תורת 12 הטונים עליה מדבר הקומפוזיטור הגרמני אדריאן לוורקין היא המצאתו של הקומפוזיטור היהודי ארנולד שנברג, שיחד עם מוזיקאים גרמניים אחרים – מצא מקלט בקליפורניה.

ארבעה גרמנים גולים בפאסיפיק פאליסאדס, ימימין לשמאל:ארנסט טוך, ארנולד שנברג, הוברט פון לווינשטיין ואוטו קלמפרר – 1937

וכן הפילוסוף והמוזיקאי – תיאודור אדורנו :

תיאדור אדורנו

בשנת 1929 זכה תומאס מאן, בפרס נובל לספרות, דבר שהוסיף לפרסומו ומעמדו. כשעלו הנאצים לשלטון, החל חש כי הקרקע תחת רגליו במולדתו – בוערת.

עמדותיו הליברליות סיכנו את מעמדו ואף את חייו – והוא הבין כי לא ימצא את מקומו במשטר הנאצי.

בשנת 1933 בעודו במסע הרצאות באירופה כאשר גרמניה שהתמסרה בידי היטלר – כמו מכרה את נשמתה, הבין כי מקומו אינו בגרמניה.

הוא יוצא לגלות, תחילה עבר לשוויץ השכנה – ומשם החל להרים את קולו האנטי-נאצי הברור.

בשנת 1938 עבר לארה”ב עד אחרי המלחמה.

בתקופה זו – בין השנים 1943-1947, בעת שהתגורר בלוס-אנג’לס בבית זה:

תומאס מאן ואשתו קטיה בגן הוילה בקליפורניה בה כתב א. “דוקטור-פאוסטוס”

כתב את “דוקטור פאוסטוס, חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו” ובמקור הגרמני

Doktor Faustus. Das Leben des deutschen Tonsetzers Adrian Leverkühn, erzählt von einem Freunde

השם “דוקטור פאוסטוס” מרמז על פאוסט, שמכר את נשמתו למפיסטופלס, התגלמות השטן, ממש כמו גרמניה שמכרה עצמה ונכנעה בחדוה רוגשת להיטלר ומשטרו.

בספר מגולל תומאס מאן, במעין מסע ביאוגרפי-דימיוני, את מסכת חייו של אמן-גאוני, אדריאן לוורקין – [ניתן לתרגם את השם לוורקין כ: החי בחוצפה / תעוזה ] כהשתקפות של תולדותיה הרוחניים של גרמניה לאורכה של ההיסטוריה – עד למפלתה. הרומאן הפילוסופי, השזור בדיונים מעמיקים בנושאי פילוסופיה, יופי, אומנות ובעיקר על מוזיקה וכתיבה מוזיקלית, מספר, דרך אפיזודות הנרקמות כדי פסיפס מרשים, את חייו של אותו אדריאן לוורקין, הקומפוזיטור הגאון, השזור מדמויות רבות, ובינהן: ריכארד ואגנר, גוסטאב מהלר ארנולד שנברג, פרידריך ניטשה ועוד אחרים ששימשו בידי תומאס מאן כחומר ביד היוצר לברוא את דמותו רבת הפנים של אדריאן לוורקין הגאון מוכה הסיפליס וחוסר-השפיות.

אחת האפיזודות הללו היא הביקור בבית הזונות.

אין ספק שאת החומר הבסיסי לאותה אפיזודה שאב תומאס מאן מעדותו-הכבושה של פאול דוסן על הסטודנט פרידריך ניטשה שיצא מאוניברסיטת בון, לטייל בעיר הסמוכה קלן, ובערוב היום, בעודו רעב ביקש מהמדריך שהוליך אותו באתרי התרבות הגבוהה שמציעה העיר כי יביאו לאיזו מסעדה כדי שיוכל להיטיב ליבו במאכל.

תומאס מאן, מסיט בספרו את מקום העלילה מקלן ללייפציג, היסט המאפשר לו, אגב כך להעלות בזיכרון, שני מיתוסים גרמניים מהותיים לתולדות הרוח הגרמנית. לייפציג אינה זרה לניטשה, גם בה הוציא ימיו כתלמיד. בלייפציג יכול המבקר לעלות לרגל לשני מוקדי מורשת ורוח גרמנית, המוסיפים נופך לקווי המתאר של אדריאן לוורקין שדמותו היא כאמור מעין אספקלריה לפרצופה הרוחני-תרבותי של גרמניה.

במהלך סיורו בעיר, מוליכו המדריך, לפני הירידה לשאול-בית הזונות, לשני אתרים המסמלים שתי פסגות בתרבות הגרמנית: כנסיית-תומאס, מקום עליה לרגל לחובבי המלחין הגרמני הגדול: יוהאן סבאסטיאן באך, ולחצר-אוורבאך, [ שהיא היום “מרתף-אוורבאך”] מקום עליה לרגל לחובבי פאוסט של גיתה.

ומאיגרא-רמה זו של באך וגיתה משפיל תומאס מאן את גיבורנו לבירא עמיקתא ההיא, שאול תחתיות של בית הזונות.

המפגש בין הקומפוזיטור אדריאן לוורקין ובין הזונה הטארה אסמרלדה בבית הזונות

– מהסרט “דוקטור פאוסטוס”

מי שמבקש סמליות יכול למצאה למכביר בכתיבתו רבת השכבות של תומאס מאן.

סצינת הביקור בבית הזונות והנגינה בפסנתר, משכה את תשומת ליבו של תומאס מאן והוא, השבוי כל ימיו בעולמה המצמית של המוזיקה, בעבותות של תשוקה בלתי נשלטת, אל האפל והבזוי, עיבד אותה עיבוד ספרותי מרתק.

לפי גישתו של מאן – המדקדק בפרטי אותו ביקור, יש משמעות עמוקה להתנהגותו של אותו אורח – הלובש לרגע את דמותו של ניטשה – ולעובדת העדפתו את מקלדת הפסנתר על פני בשרן הדשן והמזמין של אותן נשים, המצויות שם – ב“גוב-העריות”, הזוכות מעטו השנון של תומאס מאן, לכמה וכמה תארי לוואי ראויים לתשומת לב. החיבור הזה שזימן לו הסיפור על ניטשה הסגפן המנגן בפסנתר בבית הזונות – הצית בו את יצריו הספרותיים והוא לש את הסיטואציה בלא רחם שלוש פעמים:בכל פעם מנקודת מבט שונה.

פעם ראשונה הפן של לוורקין – כציטוט מדבריו של אדריאן לוורקין עצמו במכתב שהוא כותב לידידו ;

פעם שניה הפן של הידיד – המנתח את הארוע תוך שימת לב להדגשים שונים בעלי חשיבות לטעמו;

פעם שלישית הפן של הזונה – הזוכה לתואר Hetaera Essmeralda שלטענתה הלקוח החפוז והחופז שב על עקבותיו וחזר לבקר בבית הזונות.

כאן מספרת הזונה את זכרונותיה מאותו ארוע – ובפעם זו – כך טענתה – היא הזהירה את הלקוח – “האורח לרגע” – מפני תחלואי גופה שלה – וזו הסיבה שמנעה את המגע המחליא ואת ההדבקות במחלת הסיפליס.