ראשי פרקים לשיחת זום מיום 18.4.2021 על ג’יימס ג’ויס
19 באפריל, 2021.
.
ראשי הפרקים לשיחת הזום מיום 18.4.2021 בנושא:
ג’יימס ג’ויס – האיש וספרו
להלן ראשי הפרקים שהוכנו לקראת שיחת הזום – אליהם נילווים בתצלומים, קישורי-הרחבה, וקבצי מדיה :
1. דברי מבוא:
את “יוליסס” החל ג’ויס לכתוב בשנת 1914 כאשר התגורר בטריאסטה – וסיים לכתוב אותו בתחילת שנת 1922 בפאריז – שם גם ראה אור כספר שלם לקראת יום הולדתו ה 40 ב 2 בפברואר 1922 – ע”י סילביה ביץ, אמריקאית צעירה שניהלה חנות ספרים קטנה בפאריז, ונטלה על עצמה, להוציא את הספר לאור, בהוצאה שנקראה – על שם החנות שלה: Shakespeare and company
עוד לפני שהספר יצא כספר שלם, פרקים אחדים ממנו, החלו להופיע בדפוס בבטאון ספרותי שנקרא : The Little Review . שהיה יוצא בארה”ב. חלק מהחוברות הראשונות שהודפסו הוחרמו על ידי השלטונות מהטעם שהן כללו “חומר תועבה” [VICE ] .
בחודש אוגוסט 1920, פורסם חלק מהפרק ה 13 ב”יוליסס” – הפרק המכונה “נאוסיקה”, בו מתואר ליאופולד בלום מאונן לנוכח אישה המפשילה את שמלתה על החוף. ובעקבות זאת הוגש, בחודש אוקטובר 1920, כתב אישום כנגד שתי המוציאות לאור של החוברת: הגברות Margaret Anderson ו – Jane Heap ובחודש פברואר 1921 הן הורשעו בשל הפצת “חומר-תועבה” [ Vice ] ונקנסו ב 50 דולר קנס.
הפרסום בעתון בדבר הטלת הקנס בסך 50 דולר
גם לאחר שהספר “יוליסס” יצא במהדורתו הראשונה בפאריז, הוא נתקל ביחס דומה מטעם צנזורים שונים באנגליה ובארה”ב – עד שבשנת 1934 – הספר שנשלח בדאר מצרפת לניו יורק נתפס על ידי שלטונות הדאר והוגש כנגד האחראים על יבואו כתב אישום – בשל “יבוא של “חומר פרונוגרפי”.
התיק הובא בפני השופט John M.WOOLSEY בבית במשפט בניו יורק:
להלן שלוש ציטטות קצרות מפסק הדין:
“קראתי את “יוליסס” פעם אחת במלואו וקראתי את הקטעים עליהם התביעה מתלוננת בתשומת לב פעמים אחדות. למעשה, במשך שבועות רבים, הזמן הפנוי שלי הוקדש לשיקול הדעת שחובה עלי להפעיל בבואי להחליט בענין זה”
[ …]
“בכל מקרה שבו ספר נמצא לפי הנטען כ”מגונה” יש לקבוע תחילה, האם הכוונה בה נכתב הייתה מה שמכונה, על פי הביטוי המקובל, “פורנוגרפי”, כלומר נכתב לצורך ניצול גסויות.
אם המסקנה היא שהספר הוא “פורנוגרפי”, זה סוף פסוק ופסק הדין יצא בהתאם.
אבל ב”יוליסס“, למרות כנותו יוצאת הדופן, אני לא מזהה בשום מקום את הריק החושני. אני קובע אם כן שספר זה אינו פורנוגרפי“
[…]
“יתר על כן, “יוליסס” הוא יצירת מופת. כאשר בוחנים את ההצלחה שהושגה בעיקר במטרה כה קשה כמו שג’ויס הציב לעצמו. כפי שציינתי, “יוליסס” אינו ספר קל לקריאה. הוא מבריק ומשעמם, מובן וסתום, לעיתים. במקומות רבים זה נראה מגעיל, אך למרות שהוא מכיל, כפי שציינתי לעיל, מילים רבות נחשבות בדרך כלל למלוכלכות, לא מצאתי שום דבר שאני מחשיב כגועל לשם גועל. כל מילה בספר תורמת כמו אבן פסיפס אחת למכלול התמונה שג’ויס מבקש לבנות עבור קוראיו.“
לאחר שהשופט גיבש את דעתו לאישור הספר, פנה מיוזמתו לשני פרופסורים לספרות [ שלא ידעו איש על השני ] וביקש מהם שגם הם יחוו בפניו דעתם על הספר והאם הוא “פורנוגרפי”.
שני הפרופסורים חיוו את דעתם שלא מדובר בספר פורנוגרפי.
לאחר קבלת חוות דעתם פרסם השופט את פסק דינו ש”השורה התחתונה” שלו היתה :
“יוליסס” הוא ניסיון כן ורציני להמציא שיטה ספרותית חדשה להתבוננות ותיאור האנושות.
אני מודע לכך, שבשל חלק מהסצנות המופיעות בו “יוליסס” הוא “משב-רוח” חזק למדי, לבקש מאנשים רגישים, אם כי נורמליים, לשאוף לריאותיהם.
אך דעתי השקולה, לאחר הרהור ממושך, היא שלמרות שבמקומות רבים ההשפעה של “יוליסס” על הקורא, היא , ללא ספק מבחילה מעט, בשום מקום היא אינה נוטה להיות גורם מגרה.
“יוליסס” יכול איפוא להיות מיובא לארצות הברית.”
בעקבות זכייתו של הספר במשפט – העניק לו העתון רב ההשפעה “TIME” את עמוד השער של ינואר 1934 – ובחר בג’יימס ג’ויס להיות “איש השנה” של העתון;
השער של TIME – ינואר 1934
פסק דינו של השופט וולסי שציין את ייחודיותו ויתרונותיו של הספר, הוריד את נושא ה”התועבה “OBSCENE” מסדר היום, ונסללה הדרך להצלחתו בעולם הספרות.
כיום נחשב “יוליסס” זה לרומן הטוב ביותר שנכתב במאה העשרים – כפי שציינו, לקראת סוף המאה העשרים, מיטב עיתוני ומבקרי הספרות בעולם:
כאן תצלום הפרסום בניו יורק טיימס, מיום 22 יולי 1998:
וכאן הפרסום ב Modern Library
♦
19.- ג’ויס בעל-פה -שיחות, הרצאות ZOOM …
קישור ישיר לכל הפוסטים בנושא ג’יימס ג’ויס באתר “מילים”
https://mymilim.info/?p=5970
.
.
