בהמשך לפרק הראשון ב“קטלוג” של מולי בלום, בו פורטו קשריה עם מאהבה הראשון לויטננט מאלווי, בהיותה כבת 15, בגיברלטר, מאהב שעולה בזיכרונותיה באור רומנטי ומתגעגע, מאהב שלרגע היא שוכחת את שמו הראשון, אך למרות הזמן הרב שעבר מאז – כ 19 שנה – היא זוכרת פרטי פרטים על מפגשיהם ועל תחושותיה.

כשמאלווי עולה בזכרונה, כהסתעפות של זיכרונותיה על הנשיקה הראשונה שהיתה לה עם ליאופולד בלום, לימים בעלה, נדמה לה כי הוא סוד כמוס בזיכרונותיה עד כי ליאופולד בלום, בעלה אינו יודע עליו.

אך, כפי שעולה מהרשימה הראשונה בסדרה : “הקטלוג” של ליאופולד בלום – מאלווי דווקא מופיע ברשימה זו וגם מככב בה כראשון מחזריה, כלומר בלום ידע על קיומו.

מחזר נוסף עימו היה לה קשר – ואת דמותו ומערכת קשריה עימו אנסה לשרטט כאן, גם הוא לויטננט [ סגן-משנה ] בצבא הממלכה הבריטית הוא לויטננט סטנלי ג. גרדנר Stanly Gardner

.

את קשריה עם אנשי צבא דווקא, ניתן להסביר על רקע היותה ביתו של קצין בצבא: מייג’ור [ רב-סרן ] בריאן טווידי קופר, המשרת בגיברלטר, חי חיי קסרקטין וביתו מריון [ היא מולי ], תישאר עימו לאחר שאימה בעלת השם המיוחד לוניטה לארדו , [ היהדיה הספרדיה ] נעלמה מחייה בגיל צעיר.

דמותו של לויטננט סטנלי ג. גרדנר נותרת מסתורית במידה מסויימת ב”יוליסס”.

במהלך הרומן היא לא מוזכרת, פרט לאזכור אקראי חסר משמעות, בפרק ה 15 המכונה “קירקי”.

בפרק האחרון – מס’ 18 המכונה “פנלופה” שמו יעלה 6 פעמים, אך למרות היותו מאהבה של מולי בלום ולמרות קשרים של ממש שהיו בינהם, שמו נעדר מרשימת 27 המחזרים המופיעה ב  “הקטלוג” של ליאופולד בלום.

במילים אחרות, ליאופולד בלום, המפריז ברשימת מאהביה של אשתו, וכולל בה מאהבים דימיוניים, אינו כולל בה מאהב ממשי.

הסיבה לכך, ולהצנעתו המסתורית, תתגלה מאוחר יותר.

כדי להקל על ההבחנה בין מאהב למאהב אצבע את ההתייחסויות בטקסט לכל אחד מהם בצבע שונה :

כדלקמן:

ירוק למלווי או לגיברלטר

חום לגארדנר

כתום  לבוילן

תכלת לליאופולד בלום בעלה

[2]  Stanly Gardner

שמו סטנלי גרדנר , ומן המעט שמולי מספרת עליו, כמעין פליטת פה, ובדרך אגבית, עולה התמונה הבאה:

כשהיא מתארת מפגש אהבים בינה לבין ליאופולד בלום היא מתארת:

[ הענינים הנוגעים לליאופולד בלום יופיעו בצבע תכלת ]

“אף פעם את לא יודעת איזה ג’וק נכנס להם כשהם לבד איתך הם נעשים מזה כאלה פראים ואם מישהו היה עובר אז הרמתי אותה [ את החצאית ] קצת ונגעתי לו במכנסיים כמו שהייתי עושה לגרדנר ואחרי זה עם היד של הטבעת [ שנתן לה מאלווי ] כדי שלפחות הוא לא יעשה משהו יותר גרוע במקום ציבורי השתגעתי לדעת אם הוא [ בלום, היהודי במוצאו ] נימול הוא רעד כמו ג’לי…”

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 803-4 ]

והיא ממשיכה מיד במערכת ההשוואות בין בלום ובין גארדנר זה:

“מצא חן בעיני איך שהוא חיזר הוא ידע לכבוש אשה איך הוא שלח לי 8 פרגים גדולים כי נולדתי בשמיני לחודש ואז כתבתי בערב שהוא נישק אותי בלב בדולפינס-בארן לא הצלחתי לתאר מה זה עשה לי זה הרגשה שאי אפשר להשוות עם שום דבר בעולם אבל לחבק טוב כמו גארדנר הוא אף פעם לא ידע אני מקווה שהוא יבוא ביום שני כמו שהוא אמר באותה שעה בארבע…”

[ הצבע הכתום  – שייך כבר למאהב נוסף עליו נרחיב בפרק נפרד, והוא עזאזל בוילאן ]

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 803-4 ]

היא תמשיך ותספר לנו מה עלה בגורלו של לויטננאט סטנלי ג. גרדנר:

“אני לא יכולה לסבול את המילה פוליטיקה מאז המלחמה של פרטוריה וליידי סמית’ ובלומפונטיין איפה שליטננט גארדנר סטנלי ג’, חט 8 גד’ 2 של איסט לאנקשר מת מטיפוס מעיים הוא היה כזה מקסים בחאקי ויותר גבוה ממני בדיוק כמו שצריך אני בטוחה שהוא גם היה אמיץ הוא אמר שאני מקסימה בערב שהתנשקנו לפני הפרידה על יד הסכר הקטן של התעלה יפתי האירית הוא היה חיוור מרוב התרגשות מזה שהוא עוזב או מזה שיראו אותנו מהכביש בקושי הוא הצליח לעמוד ואני בערתי כמו שאף פעם לא הרגשתי הם יכלו להכריז שלום תיכף מהתחלה או שדוד פול הזקן [ פול קרוגר, נשיא דרום אפריקה שמדיניותו גרמה את מלחמת הבורים ] וכל שאר הקרוגרים הזקנים יכלו להלחם ביניהם ולגמור עם זה במקום לסחוב את זה שנים ולהרוג מי יודע כמה בחורים יפים עם הטיפוס מעיים שלהם לפחות אם הוא היה נהרג בצורה מכובדת מכדור זה לא היה נורא כל כך אני אוהבת להסתכל אין גדוד צועד בפעם הראשונה שראיתי את חיל הפרשים הספרדי בלה רוק זה היה מרהיב לראות את המפרץ מאלז’סיראס כל האורות של הצוק…”

[ הצבע הירוק מתיחס לזכרונות מגיברלטר]

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 806 ]

יחסיה של מולי עם גארדנר זה לא הצטמצמו לפגישת אקראי אחת. אנו למדים זאת מאפיזודת הטבעת היא מספרת:

“רציתי לתת לו מזכרת הוא נתן לי את הטבעת הקלטית הכבדה הזאת בשביל מזל זאת שנתתי לגארדנר לפני שהוא עזב לדרום אפריקה איפה שהבורים הרגו אותו עם המלחמה שלהם והקדחת אבל עובדה שהם שילמו ביוקר כאילו היא הביאה להם מזל רע כמו אופל או פנינה זה בטוח היה 18 חאראט זהב טהור כי היא היתה נורא כבדה אבל מה כבר אפשר היה להשיג במקום כזה והאונייה ההרוסה כן אני רואה עכשיו את הפנים שלו חלקים לגמרי טו-ו-ו-ט-ו-ו-ו-טו-ו-ו-ונג עוד פעם הרכבת הזאת עם הצפצוף הבכייני הימים היפים שחלפו לבלי שוב…”

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 820 ]

ומיד לאחר מכן תחזור אליו :

[נזכיר כי כל צבע מתיחס למישהו אחר:

ירוק למלווי או לגיברלטר

חום לגארדנר

כתום לבוילן

שחור הוא טקסט ניטרלי ]

“…היה יוצא להן ללכת מחובקות עם קצין בטיילת של אלמדה כמוני בערב שהתזמורת הצבאית היתה מנגנת העיניים שלי נוצצות והחזה שלי מה שחסר להן זה הלהט רק אלוהים יכול לעזור לעלובות האלה בגיל 15 ידעתי על החיים ועל הגברים יותר ממה שהן ידעו בגיל 50 אז מאיפה הן ידעו לשיר כזה מין שיר גארדנר אמר שאף גבר לא יכול להביט לי על הפה והשיניים ככה עם החיוך שלי בלי לחשוב על זה פחדתי בהתחלה שהמבטא שלי לא ימצא חן בעיניו כזה אנגלי הוא היה זה כל מה שירשתי בסוף מאבא עם כל זה שהוא אסף בולים אבל העיניים והגוף הם כמו של אמא הוא היה תמיד אומר שהם כאלה סנובים חלק מהנבלות האלה אבל הוא בכלל לא היה כזה הוא היה הרוס על השפתיים שלי קודם נראה אותן תופסות להן בעל ששווה להסתכל עליו או בת כמו שלי או נראה אותן מדליקות איזה חתיך עם כסף שיכול לבחור מי שהוא רק רוצה אחד כמו בוילן עד שיבוא לו 4 או 5 פעמים עם כאלה חיבוקים צמודים או כזה קול גם כן הייתי יכולה להיות פרימדונה...”

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 820 ]

עד כאן, האיזכורים של גארדנר בפרק האחרון.

נדמה לי שההסבר להצנעתו של גארדנר היא העובדה כי ליאופולד בלום לא יודע על הפרשה של מולי עימו והיא מסתירה אותה כיוון שהיא התרחשה בעת שכבר היו נשואים.

האיזכור של מלחמת הבורים מוליך למסקנה הבאה:

מלחמת הבורים [ השניה ] החלה ביום 12.10.1899 היתה זו מלחמה שבה פתחה בריטניה כדי לכבוש את דרום אפריקה שנתגלו בה מכרות זהב ויהלומים מידי הבורים שחיו בה [ ממוצא הולנדי ].

מולי בלום נולדה 8 בספטמבר 1870 ובעת שפרצה המלחמה היתה כבת 19 – כלומר כשנה לאחר שנישאה לליאופולד בלום וסמוך למועד הולדתה של מילי ביתה הראשונה.

נדמה שזו סיבה מספיק טובה להצנעת פרשיה זו במונולוג החושפני של מולי בלום.

אך געגועיה וזיכרונותיה הנעימים מהקשר שהיה לה בדבלין, עם הליטננט סטנלי ג. גרדנר, אינם מוחקים אותו לחלוטין מזרם התודעה שלה.

כך הוא “זרם התודעה” המגלה לקורא גם דברים שהגיבור היה מעדיף…להעלים.

_____________________________________

פורסם לראשונה ביום 19.2.2009 ב”קפה דה מרקר”