בחודש דצמבר 2010 העלתה האופרה הישראלית החדשה ביצוע בימתי [ מלא ? / חלקי ? ] – זו פעם ראשונה בישראל – את האופרה של בלה בארטוק “טירתו של כחול הזקן”.

ארשה לעצמי לשתף את הקוראים בהערות והרהורים אחדים שעלו אצלי לאחר שצפיתי בביצוע זה.

לפני התזמורת, שהיתה פרוסה לעומקה של הבמה [ ולא כמקובל ב”בור” התזמורת ] הועמדו 7 מתקנים / מסכים / פרגודים כשמרוחים ביניהם.

כאשר ירד החושך על האולם – עלה השחקן אלכס אנסקי והקריא את ה”פרולוג” בתרגומו של המשורר איתמר יעוז קסט.

השוויתי את הטקסט בתרגומו של יעוז-קסט לטקסט המופיע ברשימה השניה כאן, שהוא תרגום לאנגלית, מתוך החוברת המלווה את ביצועה של האופרה בבית האופרה של NORTH כפי שפורסמו בחוברת של חברת Chandos -והשוואה זו מלמדת על פערים לא מועטים בין התרגומים שני התרגומים ועל פער ושוני מהתרגום המופיע בביצוע המובא עם הכתוביות בעברית שהוא של הפילהרמונית מלונדון.

לאחר שה”מיסטראל” מסיים את דברי הפרולוג – מתגלה הבמה ועליה כאמור : 7 מתקנים / מסכים / פרגודים המסמלים את 7 הדלתות העומדות להפתח בהמשכה של האופרה.

בין “מתקן למתקן” מרווח המאפשר מעין הצצה לעבר חברי התזמורת המניעים את ידיהם כאשר הם מבצעים את המוזיקה – וכך יוצא שכרו של הקהל בהפסדו כיוון שהאפקט של “טירה אפלה” מתקלקל עקב ההתרחשויות והתנועה של הנגנים מאחורי שבעת הפרגודים האפלים עדיין. נדמה לי כי ההתרחשויות וחוסר השקט והפעלתנות שמאחרי הפרגודים הפריעה [ לפחות לי ולטעמי ] ליצירת האוירה הכהה, האפלולית ה”גותית” המתבקשת מן האופרה הזו.

“כחול הזקן” מוביל את יודית לטירתו [ האפלה ] וזו התמונה המתגלה לעיני הצופה באולם:

ועתה תחלנה הדלתות להיפתח אחת אחרי השניה:

*

הדלת הראשונה – חדר העינויים – האור האדום

הדלת הראשונה - חדר העינויים - האור האדום

**

הדלת השניה – חדר הנשק – צבע הברונזה

הדלת השניה – מימין - חדר הנשק - צבע הברונזה

***

הדלת השלישית – חדר האוצר – האור הזהוב

הדלת השלישית – מימין- חדר האוצר - האור הזהוב

****

הדלת הרביעית – חצר הגן – אור כחלחל

הדלת הרביעית – משמאל -חצר הגן - אור כחלחל

*****

הדלת החמישית – ממלכתו של כחול הזקן – אור לבן

הדלת החמישית – האמצעית - ממלכתו של כחול הזקן - אור לבן

******

הדלת השישית – אגם הדמעות

הדלת השישית -השלישית מימין – אגם הדמעות

*******

הדלת השביעית – ושלושת נשותיו הקודמות

הדלת השביעית - ושלושת נשותיו הקודמות של כחול הזקן

שלושת הנשים הקודמות: הבוקר הצהרים והערב - ויודית היא הלילה

הבאתי כאן את המראה המתגלה לעיני הצופה – כדי להמחיש את ביקורתי על התפאורה של אומן הזכוכית ציהולי – שעיצב את הבמה אך לטעמי לא רק שלא שמר על הצבעים המתאימים לפי ההנחיות של בארטוק [ והמוזיקה התואמת ] וכידוע לחובבי המוזיקה לתזמור יש “צבעים” ואין להתעלם מהם – השוואת הצבעים בתצלומים עם הצבעים המופיעים בהוראות הבימוי – מצביעה על פערים אלו.

אך נדמה כי השימוש בזכוכית [ ואין לבוא אל ציהולי בטענות שהרי הוא ידוע כאומן זכוכית ] אינו מצליח להעביר במקרה זה של “טירתו של כחול הזקן” את המסר.

את הטענות יש להפנות למי שהזמין ממנו את התפרואה הזו – המזכירה לי יותר דקורציה של חנות אהילים או חלון ראוה של חנות כל בו גדולה – המתקשטת לפני חג המולד, תקופת הקניות הגדולות באירופה וארה”ב, להבדיל מתפאורה מתבקשת לאופרה אקספרסיוניסטית אפלה המבקשת בצליליה הדיסוננטיים-משהו להבקיע את ליבות הטעם הבורגני הזחוח.

הדקורציה ה”יפה” והמיופייפת של ציהולי – והפעלתנות [ ההכרחית של הנגנים המושכים בקשתות ופועלים במרץ על הבמה להפיק את המוזיקה   – וכל פעילותם מבצבצת מבין הפרגודים ] כל אלה הותירו בליבי תחושת החמצה.

זוהי אופרה המזמינה במה רבת השראה – למרות ובאמצעות החושך הנדרש – ובמאי מוכשר בעזרת תפאורן חדשני יכולים היו להעניק לנו חוויה מרגשת, אקספרסיוניטסית, הצובטת בלב ומביאה את הקונפליקטים הפסיכולוגיים והאנושיים הדרמטיים לידי מיצוי , כיאה למוזיקה המעולה שכתב בארטוק לאופרה קצרה אך מרשימה זו.

מי שלא אכזב היו כמובן המוזיקה המעולה של בלה בארטוק, המרתקת, רבת הגוונים וההבעה והתזמור הצבעוני [ שהעמיד בצל את הצבעים ה”זוהרים” של ציהולי],

ראויים לציון תזמורת האופרה – התזמורת הסמפונית הישראלית ראשון לציון  ומנצחה – אילן וולקוב והזמרים  ולדימיר בראון והזמרת סבטלנה סנדלר שהציגו ביצוע טוב ומקצועי.

ויקטור

תל-אביב, 19.12.2010

__________________________

1.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – רקע

2.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – “הפרולוג”

3.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – שבע הדלתות

4.  בלה בארטוק:  טירתו של כחול הזקן – על הבמה באופרה בתל-אביב