1.1 המסע לאלזס החל בציריך – ממותגי יוקרה יקרים ועד לפסלו של פסטלוצי המחנך
2 ביולי, 20241.1 ציריך, שוויץ – 26.4.2024
לחיי המסע המתחיל עם אפרול-שפריץ בסוף אפריל 2024 בציריך המעטירה – 26.4.2024
התוכנית המקורית היתה לערוך מסע לחבל אלזס, Alsace ששלוש מדינות אוחזות בו ואינן מרפות : צרפת, גרמניה וגם שווייץ.
מצוקת הטיסות, שהיא בין השאר, תוצאת לוואי של מלחמת עזה 2023, הכתיבה כי הדרך היעילה והקלה היא לטוס לציריך שבשוויץ ומכאן יתחיל מסענו זה, שיחל בימיו האחרונים של חודש אפריל 2024.
עננת נבואתו הפסימית של ט.ס. אליוט, ב“ארץ הישימון” [ כאן בתרגומו של מנחם בראון – ובקולו של ט.ס. אליוט עצמו] ריחפה מעל ראשינו:
אך למרות תחזית פסימית זו, כנראה בהיותי אופסימיסט חסר תקנה… נטלתי פעם נוספת את “מקל-הטיולים” [ יש להודות ולהתוודות – שהוא מבחינתי “מקל-טיולים” מטאפורי ווירטואלי ] מעין אותו “מטה-קסם” ספרותי, שליווה את גוסטאב פון-אשנבאך, גיבורו של תומאס מאן במסעו לוונציה בנובלה המפורסמת כאשר:
”בימינו אחז מקל-טיולים בעל חוד של ברזל, שהשעינו במלוכסן על הקרקע, והוא עצמו עמד לו בשיכול רגליים וירכו נתמכת בידית המקל.” ] [תומאס מאן, מוות בונציה תרגום נילי מירסקי בעמ’ 10 ]
כידוע מסע: כל מסע, אפילו מסע קצר בן אלף מילין… מתחיל בצעד קטן אחד ! כלומר ב”הכנות למסע”, ואלה החלו במעקב צמוד, במהלך הימים שקדמו לטיסה לציריך, תוך דאגה לבעיה שכולם מדברים בה – אך איש אינו נוקף אצבע לפתרונה : בעיית “מזג האויר” [ או בלשון מודרנית יותר בעיית “התחממות האטמוספירה”].
התחזיות בישרו מזג אויר חורפי: גשמים, מעשה של יום-יום, וטמפרטורות נמוכות הנושקות ל 1-3 מעלות צלסיוס.
אנחנו אמורים לנחות בציריך ב 26.4.2024 בשעות לפני-הצהריים של סוף אפריל. האם בשורתו הפסימית של ט.ס. אליוט תחול גם עלינו ?
הצטיידתי, איפוא, בלבוש הולם, לקדם את פניו של “האכזר בירחים”… ויצאנו למסע זה כשחרדת-חורף מרחפת מעל ראשינו כעננה מעיקה:
התמקמנו במלון בליבה של ציריך, ולמוד מחכמתו של ארכימדס [ ”תנו לי מנוף מספיק ארוך, ונקודת משען להניחו עליה, ואניף את העולם” ] גם אני ביקשת לעצמי “נקודת משען” שממנה אצא למסע בציריך, וכיוון שביקורי הקודמים בציריך, אליה הגעתי ברכבת, החלו ב”תחנת הרכבת המרכזית” – אך טבעי שאלך אל המוכר והידוע, ולכן תחנת הרכבת הראשית ה – BANHOF נבחרה והיתה ל”נקודת המשען ה’ארכימדית’, למסעי בציריך.
יצאנו איפוא מן המלון שבמרכז ציריך, הגענו עד מהרה לגדת נהר הלימט – אחד משני הנהרות עליה שוכנת ציריך, וכדי לספוג את האוירה היטבנו את ליבנו במשקה – ששוויצרים רבים, מימיננו ומשמאלנו, לגמו ממנו – וכמצוות “אחרי רבים להטות” גם אנו התחלנו את המסע המצפה לנו באפרול-שפריץ… הצבעוני והעליז… באפריל, כשהשמים מעלינו עדיין, אפרוריים, אך השמש כמו הפציעה להפתעתנו [ ולכבודנו ? ] על גדת הנהר ?
משם המשכנו לעבר ה Bahnhofstraße הוא “רחוב תחנת הרכבת-הראשית” – ובעודי תוהה לאן אשים פני, נזכרתי באמירתו של פסימיסט אחר שאמר : “מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ” (איוב א’ ז’) וכך מצאתי עצמי מסתופף בפועל נסחף בנהר האדם הזורם במורד הרחוב …
בדרכי, הספקתי לחלוף על פני כמה וכמה חלונות ראווה נוצצים, המכוונים לתקוע חיצים חדים [ ורעילים ] [ דוגמת החיצים הנתקעים בבשרו של סנט. סבסטיאן בציורו המפורסם של מתיאס גרינוואלד, איתו ניפגש פנים-אל-פנים, בהמשך מסענו, כשנגיע לקולמר ] , באלה – שנפשותיהן המתמסרות בשקיקה ובהערצה ל’עגל-הזהב’, ומעוורות את עיניהם ונפשותיהם לאמונה כי צבע הזהב – הוא “צבע החיים” ו”טעם-החיים” וכי “הכסף יענה על הכל “…. כמה חלונות ראווה מנקרי עיניים הציציו אלינו עם מותגי העל-שלהם – והשמות ידועים ואין צורך להעלותם על דל שפתיים – שהרי הם חוזרים ונשנים בכל מרכזי הקניות המחשיבים את עצמם ומקשטים עצמם ומפארים עצמם במה שמכונה “אופנה עילית” ו”מותגי-עילית” וחנויות-יוקרה וקוראי מוזמנים לדמיין לעצמם את השמות המוכרים והידועים….
בולטים במיוחד ברחוב זה חנויות לממכר שעוני יוקרה יקרים במיוחד – לצד תכשיטים מנקרי עיניים, והכל בסמיכות למוסדות בנקאיים – ששמם הולך לפניהם , בסודיות שהם מקנים למפקידים בהם את אוצרותיהם מזה דורות …
ואם חפצת לדעת “מה היא השעה המדוייקת – עד דק ! ועד דקה ! ” תוכל להציץ בשעונים המוצגים בחלונות הראווה מעוררי התאווה, ואם תגלוש לאתרים המתגאים במחירים הגבוהים ביותר שהשיגו שעונים יקרים במיוחד במכירות פומביות, תגלה כי יש שעונים הנמכרים במיליוני דולארים ! לכל שעון. איני יודע אם השעה המוצגת על לוח הספרות של שעוני מיליונרים אלה, מדוייקת יותר מהשעה על שעוינהם של סתם אנשים מיושבי-דעת מן הישוב, אך אציין כי כאשר הצצתי בשעון שעל ידי, שעון רגיל שנרכש במחיר רגיל, הסתבר לי כי הוא הצביע כי עברה כבר כמחצית השעה של שיטוט לארכו של רחוב הבנהוף-שטרסה, עד שמצאתי את עצמי בכיכר המרכזית של העיר היא כיכר תחנת הרכבת המרכזית – שניתן להכתירה “הכיכר ההומה ביותר בציריך המנומסת….”:
כיכר תחנת הרכבת המרכזית – בציריך
והכיכר אכן הומה ועמוסה בעוברים ושבים: רעשי גלגלי המזוודות הנגררות ומקפצים, על פני אבני המרצפת מהדהדים ומתחרים בחריקות גלגלי החשמליות המתחכחות בצוויחות חדות בפסי הרכבת שעל הכביש, ביוצאן ובבואן בשערי התחנה העמוסה עד להתפקע !
הפסל המרשים והמזרקה שבכיכר, שהוקמו לכבודו של Alfred Escher [ 1819-1882 ] – תעשיין ופוליטיקאי שוויצרי, שהיה ממייסדי רשת מסילות הברזל המפוארת של שוויץ, אינם עושים, ככל הנראה, רושם רב על הבאים והיוצאים מהתחנה. אלה טרודים בעניני יום-יום שלהם, ולא בדמויות היסטוריות – כך הם ממהרים וחולפים על פני הפסל והמזרקה, בקושי מעיפים לעברו מבט, נחפזים לדרכם, כלא היה… וכאילו לא עמד שם לקדם את פניהם.
יומי הראשון בציריך החל שם: בצומת הסואן והשוקק ביותר של העיר ציריך:
הצומת הסואן והשוקק ביותר – בפתח תחנת הרכבת המרכזית
מכאן נפרש רחוב ה BANHOFSTRASSE [ רחוב-תחנת-הרכבת-הראשית ]
כפי שניתן ללמוד מהתצלום שלעיל: הטמפרטורות עדיין היו נמוכות.
מכאן, מכיכר זו, מתחיל רחוב ה BANHOFSTRASSE – [ “רחוב תחנת-הרכבת-המרכזית” ומוליך דרומה לכיוון אגם ציריך, השוכן כקילומטר וחצי דרומה מתחנת הרכבת.
במסגרת ‘שיעורי הבית’ שהכנתי לקראת הביקור בציריך, גלשתי אל מעמקי-מחילות האינטרנט, ומה שהעליתי בחכתי, היתה כתבה זאת שיוחדה לרחובה הראשי של העיר:
הכתבה המחמיאה [ שנראית כמוזמנת… ] ממליצה לקורא הסקרן, כמעט בלשון ציווי:
“ערוך קניות בשדרת הקניות היקרה ביותר: הבנהוף-שטראסה, הרחוב האלגנטי ביותר בליבה של העיר ציריך.
ברחוב זה תמצא את המותגים הבינלאומיים המוזכרים בשמותיהם באותה כתבה – השוכנים בבנינים הנחשבים בין הנכסים היקרים ביותר באירופה.
לצד מותגי האופנה שברחוב, תוכלו למצוא בשדרה זו את חנויות היוקרה של השעונים היקרים ביותר, עוגות לצד חנויות שוקולד – וסניפי הבנקים המרכזיים בשוויץ”
אכן, העושר ובעיקר היוקר שמשדר הרחוב בולטים לעין.
בספר בעל השם הפרובוקטיבי :
“שוויץ העירומה – האומה מאחרי 10 מיתוסים”
שרכשתי בחנות הספרים במוזיאון הלאומי השוייצרי, הניצב בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית, מנסה המחברת, העיתונאית Clare O’Dea : אירית במקורה, שחיה בשוויץ משנת 2003, ושירתה כתשע שנים כעיתונאית בשירות החדשות הבינלאומי של תאגיד השידור השויצרי, להעמיד במבחן ביקורתי 10 מיתוסים הקשורים ב”מותג” ששמו “שוויץ”
כגון : האם “השויצרים עשירים ?” ; האם “השויצרים מבריקים ? ” ; האם “השויצרים סקסיסטיים ? ; “האם השויצרים סייעו לנאצים” ? ; האם השויצרים משעממים? ” ; “האם השויצרים הם בנקאים נוכלים ?” ; האם הדמוקרטיה בשוויץ היא הדמוקרטיה הטובה בעולם?”
בפרק האם “השויצרים עשירים” : מציגה המחברת טבלה של עשרת המדינות בעלות העושר הגבוה ביותר לבוגר. [ הנתונים שהיא מציגה מתיחסים לאמצע שנת 2016] כדלקמן:
מטבלה זו, [ שהיתה נכונה כאמור, למועד פרסום הספר, 2016 ] עולה כי האזרח השוויצרי מחזיק בהון אישי של 536,600 דולר אמריקאי והוא במקום הראשון מבין עשר המדינות העשירות בעולם ! לעומת האזרח האמריקאי המחזיק הון של 388,600 דולאר ארה”ב בלבד.
באתר העוסק בסטטיסטיקה כלכלית עולמית מצאתי נתונים נכונים לשנת 2022 ואלה מצביעים כי הפער לטובת השווייצרים נותר גם כעבור כ 6 שנים ! :
“בשנת 2022, שוויץ הובילה את דירוג המדינות עם העושר הממוצע הגבוה ביותר למבוגר, עם כ-685,000 דולר אמריקאי לאדם. ארצות הברית דורגה במקום השני עם עושר ממוצע של כ-550,000 דולר ארה”ב למבוגר, ואחריה אוסטרליה.”
תחושת העושר ושביעות הרצון, משודרת ממגוון חלונות הראווה לאורך הבנהוף-שטארסה. ואכן: הרחוב שוקק אדם, החנויות ובתי הכל-בו הומים קונים, והחשמליות – רק להן זכות-התנועה לאורכו – חוצות אותו בשקט-שוייצרי מכובד ומנומס, לצפון ולדרום: פולטות וקולטות נוסעים, ובין לבין משתרר ה”שקט” שלפני הסערה שתבוא עוד מעט – כאשר החשמלית הבאה תעשה את דרכה לאורך הפסים שעל הכביש.
את ההפוגה בין חשמלית לחשמלית, מנצלים העוברים ושבים כדי לחצות את פסי המסילה מגדה אחת לשניה של הרחוב – כלומר : מחנות כל-בו לחנות מותגים מעברו השני של רחוב-הקניות והבנקים. מעין “מדרחוב-לדקות” עד בוא החשמלית הבאה…
הבנהוף-שטראסה – כמדרחוב בין חשמלית לחשמלית
לזכותה של ציריך, בצהרי היום הראשון לביקורי יאמר, כי ציריך הפתיעה לטובה: מזג האוויר כמו התחלף לקראתנו, והטמפרטורה עלתה, השמש זרחה, והשיטה פרחה וכרטיסי האשראי נשלפו והקופות השמיעו את קולן, ורחוב הקניות המהודר של ציריך, קם לעוד יום של “עסקים-כרגיל” אך , ראה זה פלא: למרות אלפי האנשים שמילאו אותו, לארכו ולרוחבו, הוא נשאר נקי מצוחצח ובעיקר מנומס….
נזכרתי בציטטה המיוחסת לסופר הגרמני תומאס מאן, לפיה :
“הבנהוף-שטרסה בציריך כל כך נקי, שאם מרק מיניסטרונה ישמט מידיו של הסועד וישפך על המדרכה… הסועד יוכל לסיים את המנה גם בליקוק שאריות מרק המיניסטרונה מהמדרכה הנקיה…”
שהרי אין חכם כבעל נסיון: תומאס מאן, אהב לבקר בציריך: בה בחר, באוגוסט שנת 1905, לבלות את ירח הדבש שלו ושל אשתו הטריה : קטיה פרינגסהיים – במלון היוקרתי והמפואר שבעיר:
מלון הפאר Baur au Lac ZURICH 1910
לימים יחזור תומאס מאן לציריך פעמים רבות ואף ישהה בה כגולה מאונס עקב עליית הנאצים לשלטון, ואליה ישוב לאחר מלחמת העולם השניה, כדי להמנע מלהגיע לארצו גרמניה.
כשאתה מהלך “לתומך” בבנהוף-שטראסה של ציריך, לא תוכל להתעלם או לעצום עיניך מחנויות היוקרה המקרינות עושר משני גדותיו של הרחוב ומריבויים של מוסדות בנקאיים, הפזורים לאורך הרחוב, והרי הם “הר הזהב” עליה רובצת כלכלת שווייץ מזה עשרות בשנים:
וכך שוטטתי לתומי ברחוב המקרין עושר ושגשוג ושאלתי את עצמי – האמנם אלה פניה של ציריך, ושל שוייץ הסוגדת ל”עגל-הזהב” ?.
לא הספקתי לעבור מרחק רב לאורך רחוב “העושר [ והאושר – ?? ] האין-סופי”… ומצאתי עצמי בצומת רחוב הבנהוף-שטראסה עם ה SCHWEIZER-GASSE – הסימטה השויצרית….:
במבט ראשון, אין בצומת זה, ענין מיוחד לעובר-אורח מזדמן, להתעכב עליו: את תשומת הלב לוכד בית כלבו מודרני בן כ 7 קומות, הנושא את שמו של כדור הארץ. [ “גלובוס” אם נחוץ תרגום…] כאילו היה אטלס המיתולוגי הנושא על כתפין את כל כובד משקלו של כדור-הארץ כולו:
אטלס נושא על כתפיו את כדור הארץ כולו
פסל רומי בעקבות מקור הלניסטי
בין בנין הכל-בו לבין הבנהוף-שטראסה פרוס לו גן קטן ובמרכזו כר דשא קטן-המידות, המקרין אנושיות, נינוחות ואף מזמן לעוברים ושבים, דשא להתרווח עליו להנאתם, ממהומת וקדחת הקניות האוחזת במתהלכים הלוך ושוב ברחוב הקניות הנוצץ והיקר !
הגינה וכר הדשא – כמפלט מבולמוס הקניות בו נתונים העוברים ושבים
ברחוב הקניות ההומה
במרכז כר הדשא מתנוסס פסל ברונזה כאילו היה חלק ממבנה בית הכל-בו הנישא מאחריו:
הפסל שבגן הצנוע, הינו פסל לכבודו של יוהאן היינריך פסטלוצי ( 1746-1827 )
אך מה הקשר בין בית הכל-בו המודרני ופסלו של ההומניסט והמחנך רב התהילה ?
בספר “בן סירא” למדנו : “במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות” – אך, יצר הסקרנות גבר עלי וביקשתי את נפשי לדעת: מה לפסל המהלל את השווייצרי ההומניסטן הינריך פxסטלוצי – איש החינוך המובהק – ולבית כל בו מודרני הנושא על כתפיו את כדור הארץ כולו – כדמות אותו אטלס הנושא על כתפיו השריריות את כל כדור-הארץ – בדומה לפסל הברזל בעל הסממנים הפשיסטיים שהוצב לקדם את פני הבאים לרוקפלר-סנטר שבשדרה החמישית של ניו-יורק:
פסל האטלס נושא הגלובוס – בפתח הרוקפלר-סנטר – בשדרה החמישית – בניו-יורק
הדימוי שהעשירים כה אוהבים לפאר בהם את עושרם [ וכוחם …]
פסל ברוקפלר-סנטר בניו יורק זה הוא פסלו של הפסל והארכיטקט האמריקאי 1877-1963 Lee Lawrie שהוצב בשדרה החמישית בניו-יורק – רחוב הקניות המהודר של ניו-יורק, שזכה ללא מעט הערות לא מחמיאות עוד בעת שהוצב שם בשנת 1937 .
ובויקיפדיה מצאנו את ההערות הלא-מחמיאה הבאות ליצירה פומפוזית זו:
Lawrie’s most noted work is not architectural: it is the freestanding statue of Atlas, on Fifth Avenue at Rockefeller Center, standing a total 45 feet tall, with a 15-foot human figure supporting an armillary sphere.[12]
At its unveiling, some critics were reminded of Benito Mussolini, while James Montgomery Flagg suggested that it looked as Mussolini thought he looked.[13]
The international character of Streamline Moderne, embraced by Fascism as well as corporate democracy, lost favor during the Second World War.
העבודה המוכרת ביותר של לורי אינה ארכיטקטונית:
זהו הפסל העומדבפני עצמו של אטלס,
בשדרה החמישית ברוקפלר סנטר,
בגובה כולל של 45 רגל, עם דמות אנושית של 15 רגל
התומכת בכדור ארמילירי.[12].
בעת חשיפתו, כמה מבקרים נזכרו בבניטו מוסוליני,
בעוד שג’יימס מונטגומרי פלאג הציע
שהוא נראה כפי שמוסוליני חשב שהוא נראה.[13]
האופי הבינלאומי של Streamline Moderne,
שאומץ על ידי הפשיזם כמו גם הדמוקרטיה התאגידית,
איבד את אהדה במהלך מלחמת העולם השנייה.
עשיתי איפוא “צא-ולמד: ומה שגיליתי הנה הוא לפניכם:
הפסל לכבודו של היינריך פסטלוצי, הוא מעשה ידיו של פסל שוויצרי שזכה בתחרות להקמת הפסל כחלק מקומפלקס בית-ספר שהוקם לכבוד המחנך השויצרי המפורסם – היינריך פסטלוצי, יליד העיר ציריך. בית הספר נוסד במקום בשנת 1860 [ מקום, שהכרוניקות מלמדות אותנו ששימש, בעבר הרחוק יותר – כמקום ההוצאה להורג של העיר המנומסת ציריך…].
בשנת 1899 נערכה תחרות להקמת פסל לכבוד המחנך הדגול כחלק מקומפלקס בית-הספר וזכה בה הפסל השויצרי
HUGO SIEGWART [ 1865-1938 ]
הפסל לכבוד היינריך פסטלוצי שהוקם בשנת 1899
ברקע בית הספר שהפסל היה חלק ממנו
בשנת 1961 נהרס בית הספר על שם פסטלוצי, ועל הקרקע היקרה שנתפנתה, הוקם בית כל-בו מניב הכנסות, שבחר לעצמו את המיתוג של “העולם” [ ה”גלובוס” בתרגום חופשי…] – ש”ניכס” לעצמו את פסלו של המחנך ההומניסט – אולי כמקדם מכירות לסחורות העוברות מיד ליד, תמורת מצלצלין, הנמכרות בקומותיו הרבות של בית הכל-בו המודרני. הפסל, הניצב היום בחזית בית הכל-בו הוא הפסל שהוצב במקורו בשנת 1899 בחצר בית הספר על שם היינריך פסטלוצי – המחנך השויצרי רב התהילה והוא נראה כך:
יוהאן היינריך פסטלוצי ( 1746-1827 )
המוטו ששפיתח היה : “ללמוד דרך הראש, הידיים והלב” ועקרון זה, ממשיך לשמש אבן יסוד עליו מושתתות שיטות החינוך המודרניות. בזכות פעילותו העניפה ברחבי שוויץ, מוגרה האנלפבתיות באמצע המאה ה 19 ולכן הוא זוכה למעמד כה נישא בתודעה של השווייצרים שרוב אישיה המצטיינם הצטיינו במקצועות ההנדסה והמדע.
שמו ושמעו הגיע אף לארץ ישראל, וכבר בשנת 1923 תורגם ספרו ההדרכה החינוכי שלו : “כיצד מלמדת גרטרוד את בניה” לעברית, כדי שישמש את הגננות והמורים שהחלו ללמוד מקצוע זה :
“כיצד מלמדת גרטרוד את בניה”
ספר זה שימש דורות של גננות ומורים בחינוך העברי כמורה דרך ורבבות תלמידי ישראל התחנכו על פי שיטותיו.
בשנת 1952 פרסם פרופ’ עקיבא ארנסט סימון, מחוגו של מרטין בובר, את הספר המקיף ורחב היריעה: “משנת פסטלוצי – מבחר מקורות” [ האוחז כ 400 עמודים ! ] וכולל תרגומים ערוכים ומובהרים מכתביו הרבים, של פסטלוצי, בנושאי חינוך ] – חומר ששימש ומשמש נר לרגליהם של כל תלמידי הסמינרים למורים ומחלקות החינוך באוניברסיטאות.
עקיבא א. סימון : “משנת פסטלוצי – מבחר מקורות”
– לימים זכה ספר זה גם למהדורה שניה מתוקנת תחת ידו של פרופ’ הוגו ברגמן.
פסטלוצי הוא אחד השויצריים שתרמו תרומה הומניסטית מובהקת לחברה השויצרית ולאנושות בכלל !
בתי הספר שהקים במקומות שונים בשוויץ, שימשו מופת בכל אירופה. בכתביו קידם את רעיון החינוך היסודי העשוי לשלב בצורה הרמונית את כישורי הראש וכוחותיו (כישורים שכליים) עם כישורי הלב (מוסריים ודתיים) ועם אלו של הידיים (כישורים למלאכות).
בשנת 1808 נבחר פסטלוצי לחבר חוץ של האקדמיה למדעים של בוואריה. פסטלוצי כיהן כיושב ראש “החברה ההלווטית” וכתב בשבילה את שני ספריו האחרונים: “הנאום בלנגנטאל ב-26 באפריל 1826″ ו”מסה על הקווים המנחים של רעיון החינוך היסודי”.
בזמן שהותו באיוורדון-לה-בן, 1824-1804, ייסד פסטלוצי מכון לבנים וגם בתי ספר לבנות, שנועדו ל”חרשים-אילמים” (לקויי שמיעה) ולילדים עניים.
ב-17 בפברואר 1827 עקב מחלה הובהל פסטלוצי לעירה קטנה ושמה ברוג, כדי לקבל עזרה רפואית. אך הוא מת שם כעבור יומיים, בגיל 81.
פסטלוצי הובא לקבורה בבית הספר הישן ביישוב ביר (Birr) בנוכחות הכומר המקומי ומורי בית הספר, בעוד ידידיו וקרוביו לא יכלו לקבל את ההודעה על מותו ולהגיע להלווייה, בגלל מכשולים קשים בתחבורה שנוצרו על ידי השלג הכבד.
בשנת 1846 לרגל מלאות 100 שנה להולדתו הציב הקנטון ארגאו שבצפונה של שוויץ מצבה בחזית הבניין החדש של בית הספר בביר ועליה מצבת זכרון מרשימה לכבודו.
בית הספר ועליו המצבה לזכרו של פסטלוצי בביר
על המצבה נחרתו המלים:
“פה נח היינריך פסטלוצי, נולד בציריך ב-12 בינואר 1746, מת בבריג ב-17 בפברואר 1827.
גואל העניים בנויהוף.
דרשן העם ב”לינהרד וגרטרוד”.
אבי היתומים בשטאן.
מייסד בתי הספר העממיים בבורגדורף ובמינכנבוכזה.
מחנך האנושות באיוורדון (איפרטן):
אדם, נוצרי, אזרח.
הכל בעד אחרים, כלום לעצמו.
יהי שמו מבורך“
אהבתי את ההפוגה הקלה, בגן הקטן בצל פסלו של יוהאן היינריך פסטלוצי, שווייצרי שהוא דוגמה להומניסט, שקידם את האנושות מצד החינוך והחמלה האנושית, להבדיל מרוב השוויצרים שזכו לפרסים ולתהילה עקב השיגיהם המדעיים והטכנולוגיים בתחומי הטכנולוגיה והמדעים המדוייקים.
הפוגה קלה זו, במסעי ב ‘לב מאפיליית העושר הקפיטליסטי’ של חנויות היוקרה שבבנהוף-שטראסה – שימשה לי מעין נווה מדבר ירוק ומשב רוח רענן, במדבר הצחיח של ממלכת עגל-הזהב, ושהות להרהר במה היא תהילת עולם :
האם אלה מצבורי הררי הזהב השמורים במרתפי הבנקים השויצריים, או בכוחה של הרוח כפי שהיא מתגלמת, בין השאר, בדמותו של היינריך יוהאן פסטלוצי –
אחרי הפוגה קצרה זו – המשכתי בשוטטות ברחוב הבנהוף-שטראסה, ועל רשמי מהמשכה של שוטטות זו תוכלו לקרוא בפוסט ההמשך הנמצא בהכנה ויועלה לאתר מילים בזמן קרוב.
ויקטור הרצברג
2.7.2024
המשכים…יבואו
.
.
.
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
