◊♦◊

 

זה פוסט [אולי אפילו מסה ] בשני חלקים שקשר-גורדי ^## קושר ומקשר בין שני חלקיה !

 

 

חלק א’ : איטליה 1923     חלק ב’ : ישראל 2023  

ובו יסופר סיפורם של: שני ראשי ממשלה שחרדו לגורלם ולשני עושי דברם, שפעלו במצוות אדוניהם, לקדם דברי חקיקה, עליהם עמלו בקדחתנות כרדופי-אמוק, והכל כדי לנסות ולחלץ את שולחיהם מחרב-דמוקלס שהיתה תלויה ומתהפכת מעל ראשיהם ועתידם הפוליטי והאישי;

 

בחלק א’ : איטליה 1923 

ננסה לתאר כמיטב היכולת, את מהלך הארועים שהתרחשו באיטליה סביב שנת 1923, ועל פעלו של בן האצולה מחבל אברוצ’י הנידח, שבמרכז איטליה, הברון ג’אקומו אצ’רבו, שהפך והיה לפשיסט המוברג היטב בהנהגת המפלגה והשלטון הפשיסטי, אשר פעל כמיטב כשרונותיו לסייע למנהיגו בניטו אמילקרה אנדריאה מוסוליני להמשיך ולאחוז בהגה השלטון – ויהי-מה ! כל הארועים ארעו לפני כמאה שנה וספרי ההסטוריה הם כספר-הפתוח לעיני כל, והם גדושים עדויות רבות על שנעשה, יקל עלינו לפרוס את העובדות הידועות ולשרטט את המהלכים שקדמו לחקיקת החוק שדבק בו השם : “חוק אצ’רבו”- ולתוצאות חקיקתו  ; 

לעומת זאת:

בחלק ב’ : ישראל 2023  

ההולך ומצטייר  כצידה השני של אותה מטבע, בת כמאה שנה, נוכל לעקוב רק אחר מהלכיה הראשוניים של המערכה – המובלת על ידי שני מחולליה – ‘המוליך והמושך בחוטים’  ו’עושה דברו הצייתן’, המנסה לגרור, כבר משלביה הראשוניים של הפרשיה, את מה שהם מכנים “הרפורמה המשפטית” אל-עומת עשרות אלפי מפגינים וכנגד גלי התנגדות ומחאה עולים וגוברים, מצידם של רבים וטובים ובעלי ידע ונסיון מתחומי מחקר ועשיה רבים ומגוונים – רואים במעשה זה – “הפיכה שלטונית” וניסיון לשינוי המשטר החוקתי השורר במדינת ישראל  מזה למעלה משבעה עשורים – והם מרימים קולם, מתריעים ומזהירים מפני הסכנות שבמהלך.

בשל שלביה הראשוניים של הפרשה, כל שנוכל בשלב מוקדם זה, הוא לשרטט בקווים כלליים את המהלכים שננקטו עד עתה – ועל השאר נוכל להצביע – כ’לומדים-דבר-מתוך-דבר’,  ככל שידינו משגת, ובעיקר מהנסיון המר של מחוללי הפשיזם שהביאו על עמם ועל ארצם את האסון הגדול בתולדותיה של איטליה – כפי שיסופר בחלק א’ – איטליה 1923 ;

 

◊♦◊

חלק א’ : איטליה 1923  

 

 

  ג’אקומו אצ’רבו  Giacomo Acerbo

 

שמו ופעלו של ג’אקומו אצ’רבו אינו מוכר לרובם של הקוראים בפוסט זה לכן כדי להבין את הקשרם של הדברים, מן הראוי להציג   פרטים ביוגרפיים עיקריים עליו:

• ג’אקומו אצ’רבו נולד בשנת 1888 בעיירה נידחת ששמה  LORETO APURTINO  הסמוכה לעיר פסקרה Pescara במחוז אברוצו Abruzzo במרכזה של איטליה. כבן למשפחת אצולה מקומית הוא זכה לימים לתואר  Baron of ARTENO 
• את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת פיזה ובשנת 1912 קיבל את תאריו במדעי החקלאות והכלכלה.
• הוא הצטרף למסדר הבונים-החופשיים והפך להיות תומך במה שכונה באיטליה של ראשית המאה העשרים “אירדנטיסטים”   [ סיפוחיסטים” ? ] .
•  
• Irredentism היא “השאיפה לסיפוח שטחים הנמצאים תחת שלטון זר למולדת”. ההקשר ההסטורי לאיטליה של תחילת המאה העשרים היא התופעה של אוכלוסיה איטלקית נרחבת ששפתה ותרבותה איטלקית חיה תחת שלטונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיקר במחוזות הצפוניים של איטליה.

אם להזקק להגדרה המופיעה ב”ויקיפדיה” נוכל לצטט כדלקמן:

“אירידנטה (או אירידנטיזם Irredentism) היא התלכדות קבוצה לאומית המצויה במדינה אחת (לרוב קבוצה שהיא מיעוט), מתוך שאיפה להסתפח למדינה אחרת (בדרך כלל בעלת גבול משותף) שבה מהווה לאום זה רוב או מחזיק בשלטון. האירידנטה יכולה להתבטא הן בסיפוח השטח שבו מצויה הקבוצה הלאומית בלבד, והן בסיפוח כולל של המדינה שבה מצויה קבוצה זו. שאיפה זו מבוססת על זהות לאומית אתנית או דתית.”

• ה”אירדנטיסטים” עליהם נמנו החוגים המיליטריסטיים והלאומניים באיטליה דחפו להצטרפותה של איטליה כצד במלחמת העולם הראשונה – כשכוונתם להביא, על ידי כך, לסיפוח השטחים המאוכלסים דוברי איטלקית לתחומה של איטליה.
•  
• עם כניסתה של איטליה למלחמה [ ב 23.5.1915 ] התנדב ג’אקומו אצ’רבו לשרת בצבא איטליה ובסופה עוטר בשלוש מדליות כסף על גבורה שגילה בשירותו הצבאי והועלה לדרגת סרן. באותה מלחמה נפל אחיו בקרב;
•  
• ב 1919 השתחרר אצ’רבו מהצבא ופנה לפיתוח קריירה אקדמית בחקלאות ובכלכלה, אלא שהמאורעות, והנטית הלב הפוליטית שלו, משכו אותו אל עבר הפשיזם שרוחותיו החלו מנשבות באותה עת באיטליה.

 

  ג’אקומו אצ’רבו והפשיזם

• את הדרכו הפוליטית החל אצ’רבו ביסוד “האגודה [ “הפאשיו”] של המאבק הפרובינציאלי”

“Fascio di combattimento provinciale” במחוז ילדותו – אברוצ’י. 

חברי combattimento provinciale שהקים אצ’רבו באברוצ’י

 

ב 23.3.1919 ייסד בניטו מוסוליני, בכינוס בכיכר סאן ספולקורו במילנו,  את 

Fasci Italiani di Combattimento

כרטיס חבר מספר 195 בארגונו של בניטו מוסוליני

שהוקם בכיכר סאן ספולקרו במילנו ב 23.3.1919

נ”פאשיו” [ אגודה / איגוד / התאגדות ]  – הפך והיה לתשתית על בסיסה הוקמה המפלגה הפשיסטית האיטלקית. ראוי לשים לב לדמיון בשמות של שני הארגונים – זה שהקים אצ’רבו וזה שהקים מוסוליני.

תאריך ייסוד ה”פאשיו” של מוסוליני – ה 23 למרץ 1919 – הפך להיות “תאריך מקודש” בלוח השנה הפשיסטי:

כרזה פשיסטית לציון יום ה 23.3.1919 – יום יסוד התנועה

• ג’יובאני גיוליטי –  והבחירות של שנת 1921 

גיובאני גי’וליטי [ 1842-1929 ] כיהן כראש ממשלתה של איטליה  כבר ארבע קדנציות – הראשונה בהן עוד בשנת 1892 כולל  הקדנציה במהלכה הכניס את איטליה כצד במלחמת העולם הראשונה ב 1915. לאחר המלחמה ולאור האכזבה שהסבו תוצאותיה לאיטליה, נקלעה איטליה למשבר פוליטי וכלכלי חמור, התסיסה הציבורית געתה בעקבות “חוזה ורסאי” ועל רקע זה הוכרזו הבחירות שנועדו להתקיים ב 15 למאי 1921.

עתה, כשג’יובאני ג’יוליטי,  נושק לשנתו ה 79 ! , והרצון לשמר את הכח בידיו, ולהמשיך לחמם את כסא ראש הממשלה, יזם הפוליטיקאי הקשיש שדבק בכיסאו, את הקמת ה “BLOCCO NAZIONALE” – הוא ה”בלוק הלאומי” תחת כנפיו ניסה לאגד, מטעמים אופורטוניסטיים,  את הליברלים בראשם עמד ואת הלאומנים ואת הסוציאל-דמוקרטים ועל עגלה זו קפץ גם בניטו מוסוליני – אז כבן 38 בלבד !  עם התנועה הפשיסטית הצעירה, האלימה והתוקפנית שלו ה”פאשיו די קומבטימנטו” [ האגודה של המאבק” ] .

      בניטו מוסוליני         1920       ג’יובאני גיוליטי       

ה”נמר”     ו-     “טרפו”

התוצאה בבחירות 1921 היתה כי ה”בלוק הלאומי” השיג 105 מושבים מתוך 535 מושבי הפרלמנט – וכך הצליחו הפשיסטים להכניס 35 מאנשיהם ולעשותם חברי בית הנבחרים. בין אותם נבחרים הצליח גם ג’יאקומו אצ’רבו להבחר והיה לנציג הפשיסטים של מחוזו – מחוז אברוצ’ו בבית הנבחרים.

• ה“ג’וליטיזם” 

תרומתו ההסטורית של ג’יוליטי לפוליטיקה האיטלקית היתה שמשמו נגזר המושג “גוליטיזם” שבויקיפדיה מוגדר במילים אלו:

“שמו של ג’וליטי הפך מושג: “ג’וליטיזם” שפירושו שחיתות פוליטית ואופורטוניזם מדיני, והוא משקף את דעת הציבור על הדרך שבה מילא האיש את תפקידיו, ועל פניה של המערכת הפוליטית שבראשה עמד.”

• “לרכוב על גבו של נמר” 

 

 

ג’יובני ג’יוליטי, ראש הממשלה לשעבר, ראש גוש הימני-השמרני-ליברלי, האמין וקיווה כי על ידי צירופם של הפשיסטים הקיצוניים והצעקנים לקואליציה שלו יצליח מצד אחד לחזור לכסא הנחשק של ראש הממשלה תוך כדי זה שהוא “ממתן” ו”משתלט” על הפשיסטים “אנשי החולצות השחורות”  התוקפניים והצעקנים ;

אך קרה לו מה שקורה לכל מי שמנסה לרכוב על גבו של נמר – [ שכדרכו של נמר הוא טורף את הרוכב עליו… ]

אביא ציטוט מדבריו של הנשיא קנדי שלמד פרק חשוב בהסטוריה .

[ ואם נחוץ תרגום טוב לעברית של דברי הנשיא קנדי יימצא בירושלים [ או בקיסריה ] אחד שמתהדר באנגלית האמריקאית המבריקה שלו שייטיב…לתרגם ]

תעבורנה כעשר שנים מיום 30 באוקטובר 1922 – יום בו הציע המלך ויקטוריו עמנואל השלישי, לבניטו מוסוליני להקים ממשלה, וגם הר פרנץ פון פאפן, הקנצלר של גרמניה [כאן בתצלום מיום ה 30.1.1933 לצידו של הנבחר שלו…]  ואף הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג, הקשיש נשיא גרמניה, שסברו כי יצליחו לרכוב על גבו של הנמר… כשצרפו אותו לממשלת הקואליציה שלהם, אך עד מהרה הוא טרף את שניהם…[ וראו בקישור : “להשוות או לא להשוות – זו השאלה !

 

• המצעד על רומא 27  – 30 לאוקטובר 1922

על רקע חוסר השקט הפוליטי וחוסר היציבות השלטונית יזם בניטו מוסוליני את מה שיכונה לימים “המצעד על רומא” במסגרתו הוליך מכל חלקיה של איטליה את גדודי ה”חולצות השחורות” שלו למפגן כח מאיים על הפרלמנט ועל המלך ויקטור עמנואל השלישי לכיוונה של רומא.

ג’אקומו אצ’רבו השתתף, כפשיסט נאמן, ב“מצעד על רומא” כשהמוני ה”חולצות השחורות” גודשים את רחובותיה של רומא,  כאמצעי לחץ ואיום על הממשלה ועל המלך ויקטור עמנואל השלישי.

ה”חולצות השחורות” של הפשיסטים  במצעד על רומא 27.10.1922

המלך ויקטור עמנואל השלישי הכריז על מצב חרום, אך מנע מהצבא, שבראשו הגנרל פייטרו בודוליו שהתרברב “חמש דקות ירי יספיקו למוטט את הפשיזם”, מלפזר את החולצות השחורות בכח הנשק !

ברגעים קריטיים אלה שימש אצ’רבו כגורם מרגיע מפשר וממתן.  לפי בקשת ראש הלשכה של הפרלמנט, החל אצ’רבו לשמש כאיש קשר בין מוסוליני [ ששהה עדיין במילנו – מחשש פן ייעצר – במהומה שיצרו אלפי “החולצות השחורות” “שלו” שגדשו את רחובות רומא ] ובין נציגי המלך – במטרה להבטיח כי ה”חולצות השחורות” לא יפרצו לארמון המלך. 

המלך, שבחצרו היו לא מעטים שאהדו את הפשיסטים, דחה את הצעתו של הגנרל בודוליו ובמקום להורות לצבא לפתוח באש על המפגינים, הזמין את מוסוליני ללישכתו.

היתה זו פגישה הרת גורל עבור מוסוליני וכפי שיסתבר לימים – עבור איטליה כולה !

מוסוליני ביקש מג’אקומו אצ’רבו להתלוות אליו למפגש הרה גורל זה – ובדרכם לפגישה, כששניהם חמושים בכובעי צילינדר, כמתחייב מן הפרוטוקול והמעמד – משמר כבוד פשיסטי, הצדיע להם במועל יד פשיסטי, לברכת הדרך :

משמר כבוד פשיסטי, מצדיע למוסוליני ולאצ’רבו [ מימינו ]  –

בדרכם למלך, ויקטור עמנואל השלישי

בפגישה בין המלך ובין מוסוליני הציע המלך למוסוליני – על רקע המשבר הקואליציוני והתפטרות הממשלה של לואיג’י פאקטה, [ שכיהנה כממשלת מעבר באין ממשלה אחרת עד ה 29.10.1922 ] לנסות ולהקים ממשלה בראשותו – אך דרש ממנו התחייבות כי ממשלתו לא תפגע במעמד בית המלוכה באיטליה.

מוסוליני הסכים – והמלך הוביל את מוסוליני, הסוציאליסט לשעבר, חובש צילינדר בראש חוצות, בכרכרה המלכותית, לעבר בית הפרלמנט:

בניטו מוסוליני מובל בכירכרת המלך להכתרתו כראש הממשלה

30.10.1922

 

 

בניטו מוסוליני – כראש ממשלה

 

בית-הנבחרים-האיטלקי [ Camera die Deputati ] 1922

 

בית הנבחרים האיטלקי – הוא הבית התחתון אליו היו נבחרים נציגים בבחירות הכלליות שנערכו באיטליה – כלל 535 מושבים וזה הבית שאותו ‘קיבל’ מוסוליני .

כדי להקים ממשלה ולזכות באמון בית הנבחרים [ שעדיין תפקד במסגרת הדמוקרטית המקובלת ] היה על מוסוליני לקבץ סביבו קואליציה שתתמוך בממשלתו – והוא אכן הצליח והקים ממשלה [ בעלת מבנה רופף ] שהורכבה מ 10 שרים של שותפיו לקואליציה ורק ארבעה שרים פשיסטיים. מוסוליני עצמו, בנוסף לתפקיד ראש הממשלה נטל לעצמו את תפקיד שר החוץ ושר הפנים.

 

• נאום הבכורה – 16.11.1922 – נאום ה “Bivacco di manipoli”

את נאום הבכורה שלו בפני בית הנבחרים פתח מוסוליני בפניה מתנשאת ושחצנית לנבחרים. בניגוד לנוהג המקובל לפתוח בפניה ב”חברי פרלמנט נכבדים” פנה אליהם בפניה: הסתמית: ”רבותי”, תוך שהוא ממהר להבהיר להם כי פניו למשול. נאום זה זכה לכינוי נאום ה-Bivacco . [ תרגום ביטוי זה הינו “אוהל זמני” “מקלט לילה” [ כמקובל על מטפסי הרים או חיילים הנמים במהלך פעילותם בשקי שינה, תחת כיפת השמים  – כמקום שהייה זמני וארעי . וראו הסבר לביטוי זה בויקיפדיה בקישור זה ]

מפאת חשיבות דברי בניטו מוסוליני, וניסוחם המעורפל בכוונת מכוון,  אצטטם בלשון המקור האיטלקי: 

“Potevo fare di quest’aula sorda e grigio un bivacco di manipoli. Potevo sprangare il Parlamento e costruire un governo esclusivamente di fascisti. Potevo ma non ho, almeno in questo primo tempo, voluto”.

וכאן תרגומם לאנגלית:

“I could have turned this deaf and gray classroom into a bivouac of maniples. I could have bolted Parliament and built a government exclusively of fascists. I could but I didn’t, at least in this first half, want to”

וכאן תרגומם לעברית:

“יכולתי להפוך את הכיתה החירשת והאפורה הזו לביוואק של מניפולי. יכולתי לעקוף את הפרלמנט ולהקים ממשלה של פשיסטים בלבד. יכולתי, אבל לא רציתי, לפחות לא במחצית הראשונה הזו”

המסר המזלזל היה ברור : מעתה ואילך “אני אקבע את הכללים – ושהותכם וכוחם בבית נבחרים זה היא ‘ענין זמני’  ” – כאותו “מקלט רעוע ללילה” ה bivacco di manipoli שמטפסי הרים חוסים בו לזמן קצר, רק כדי להעביר את הלילה…  

על מנת להצליח במשימתו ולהשאר בשלטון ויהיא-מה החל מוסוליני לנקוט במדיניות אופורטוניסטית, דו פרצופית:

 

מצד אחד המשיך לעודד או להפעיל את בריוני החולצות השחורות ה”סקואדריסטי” שיזמו מעשי אלימות כנגד אנשי השמאל וכל מי שהפשיסטים תפסו למתנגדיהם הפוליטיים.

ה”קאדריסטים” אנשי החולצות-השחורות” שורפים ספרים ומסמכים

שנגנבו ממשרדי הסוציאליסטי- בשנת 1922 

[ על דרכו של מוסוליני לשלטון תוך שימוש נרחב באלימות – ראו הרחבה בפוסט זה “ מוסוליני – “הפשיו” ודרכו של מוסוליני לשלטון “

 

ומצד שני: כלפי הנבחרים בבית הנבחרים, ניהל מדיניות של ‘משחק פרלמנטרי מקובל’ של בריתות [ אותן נהג להפר ]  ומתן הטבות מהטבות שונות למגזרים שונים המיוצגים בבית הנבחרים.

 

• סמכויות חירום לשנה אחת… 

באותו נאום בכורה דרש מוסוליני למסור לידיו “סמכויות חירום” לתקופה של שנה, [התקופה המקסימלית שאיפשר החוק האיטלקי באותה תקופה ]  כדי לייצב את המצב הפוליטי ואת הכלכלה ובמילותיו של מוסוליני “לעשות סדר” ו”שתהיה משמעת ” ! 

והוא אכן זכה בהצבעה זו [ 215 הצביעו בעד ;  80 הצביעו נגד כ % 40  מחברי בית הנבחרים נעדרו בשל הטרור והאיומים שהופעלו כנגדם [ מצוטט מספרו של בנימין נויברגר “דיקטטורות – איטליה הפשיסטית” האוניברסיטה הפתוחה, 2009  – בעמ’ 128 ]

• חבלי תליה – כשיטת הפחדה והטלת אימה 
•  

אחת משיטות ההפחדה של אנשי “החולצות השחורות” היתה שימוש ב”מיצגים” בהם הוצגו “גרדומים” ו”חבלי-תליה” בפני חברי בית הנבחרים – כרמז למה שמצפה להם אם לא יענו לדרישות הפשיסטים:

“מיצג איומים” עם גרדום לרמז למאוימים מה צפוי להם אם לא יבינו את הרמז…

 

•  “המועצה הפשיסטית העליונה” GRAN CONSIGLIO FASCISTA 

בחודש דצמבר 1922, לאחר שקיבל את “סמכויות החירום” החל לפעול מוסוליני לביסוס שלטונו: במסגרת זו המציא גוף שלא היה קיים קודם לכן ולא היה לו זכר במבנה השלטוני שקדם למינויו כראש ממשלה, וקרא לו : “המועצה הפשיסטית העליונה” שתיפקדה בפועל כמעין  “קבינט על” – שבו נתקבלו ההחלטות שהן שהתוו בפועל את מדיניותה של הממשלה;

 

• “המיליציה הוולנטרית לבטחון לאומי”

 

בינואר 1923 – הוקמה ה“מיליציה הוולנטרית לבטחון לאומי” – אליה הועברו ו”סופחו”  כל חברי הקבוצות הפשיסטיות של ה“סקואדיסטים” – שמעתה ואילך החלו מקבלים את שכרם מקופת המדינה האיטלקית.

• “הצו לפיקוח על העתונות”
•  

ביוני 1923 נחתם על ידי מוסוליני – כראש ממשלה ומתוקף “סמכויות החירום” שהוענקו לו “הצו לפיקוח על העתונות” – צו שהעניק לשלטון שליטה ללא מיצרים על העתונות.

 

  חקיקת “חוק אצ’רבו”  LEGGE ACERBO 

 

ב 16 לחודש יולי 1923 נשא מוסוליני נאום בפרלמנט – ממנו נצטט להלן – ובו דיווח על יוזמת חקיקת חוק בחירות חדש שיזם. כדי לנסות ולטשטש את העקבות שהובילו להוגה החוק – הוא בניטו מוסוליני עצמו – פעל ראש הממשלה להדביק לו את הכינוי  “חוק אצ’רבו  [ LEGGE ACERBO ] – על שמו של ג’אקומו אצ’רבו, יועצו הקרוב ואיש סודו של מוסוליני שכיהן באותה עת בתפקיד של “תת מזכיר המדינה”. חוק ששינה את שיטת הבחירות הדמוקרטיות היחסיות הנהוגות בכל משטר דמוקרטי – על פיו היצוג בבית הנבחרים משקף את הצבעת המצביעים בבחירות. 

היוזמה לשינוי החקיקה ולשינוי שיטת הבחירות – נולדה על רקע שעון החול המתרוקן והולך לקראת תום השנה ל”סמכויות החירום” שקיבל מוסוליני ואז, הגה את הרעיון שבאופן פורמלי נוסח וקודם על ידי ג’יובאני אצ’רבו , כשליחו ועושה דברו של ראש הממשלה – בניטו מוסוליני, שלבד מדבריו בפרלמנט, כמצוטט להלן, העדיף “מטעמי צניעות…” להשאר בצל ולהסתתר מאחרי גבו של הברון ג’אקומו אצ’רבו…

בנאום מיום 16 ליולי 1923, שנשא בבית הנבחרים, דיווח מוסוליני, כבאגב אורחא, כי הוא יזם את החוק וקבע את עקרונותיו, ואז העביר את הטיפול בניסוחו ופרטיו הטכניים, לידיו של נאמנו ואיש סודו, ידידו המכובד הברון אצ’רבו …

להלן תצלום דף מתוך ספר נאומיו הפוליטיים של מוסוליני בתקופה מנובמבר 1914 ועד אוגוסט 1923 [ ראו בקישור זה ] 

 

ובתרגום הח”מ לעברית :

“החוק הזה, שאת קוי היסוד שלו אני הנחתי, ואולם לאחר מכן הועבר למען הרציפות לטיפולו של ידידי המכובד אצ’רבו ועובד בהמשך על ידי הועדה”

ומיד לאחר מכן, הופך מוסוליני, למליץ יושר של החוק ומכריז עליו כעל “חוק אולטרה-דמוקרטי” :

ובתרגום לעברית:

 

“אתם חייבים לשקול – אני אומר לכם זאת במלוא הכנות – שזה חוק עבורנו; – (הערות מהקהל .) – אבל הוא כולל עקרונות שהם אולטרה-דמוקרטיים – של תהליך הבחירות הלאומי “,

 

 למתענינים להלן הדף הרלונטי מספר נאומיו של מוסוליני: ההדגשות בצבע הוספו על ידי הח”מ:

 

 

כאמור, מטרת החוק שיזם בניטו מוסוליני, וטיפח וניסח בשליחותו,  נאמנו ועושה דברו : ג’אקומו אצ’רבו, היתה לחזק את מעמדו של מוסוליני בבית הנבחרים –  והדרך לכך, [ או כפי שמכנים זאת פרשנים בישראל של 2023 ] ה“קונץ-פטנט” של “חוק-אצרבו”  היתה הקביעה כי בבחירות הבאות – שתהינה ארציות – רשימה שתקבל למעלה מ 25 אחוז מהקולות [ ואפילו בקול אחד בלבד ! ] תזכה ב”בונוס” ויוענקו לה שני שלישים [ כלומר רוב מוחלט !  מהמושבים בבית הנבחרים !

 אכן “קונץ-פטנט”   ל’תפארת’… ! 

 

• הקדחתנות לחקיקת בזק:

 

דיקטטורים אוהבים לבצע מהלכים בהפתעה ובזריזות ולהכות את האויב בהלם ולהשיג את מטרתם לפני שהאוייב יספיק להתארגן ולהשיב מלחמה שערה. זוהי הטקטיקה של ה”בליץ-קריג” [ מלחמת-בזק ] 

אם נרשום לפנינו את המועד בו נשא מוסוליני את נאומו [ ביום 16.7.1923 ] ועד מועד בו נערכה ההצבעה להעברת החוק בבית-הנבחרים – נוכל למנות 5 ימים בלבד ! 

בעד החוק הצביעו 235 [ פשיסטים, לאומנים, שמרנים וחלק מהליברלים ] ונגדו 139 [ סוציאליסטים, קומוניסטים, פופולרי, וקומץ ליברלים ] – שלושת ראשי הממשלה הקודמים : ג’וליטי, סלנדרה ואורלנדו – הצביעו בעד החוק [ על חלק מהצירים הופעלו לחצים ואיומים, בין השאר בדמותם של חבלי תליה שנופפו כלפיהם אנשי ה”חולצות השחורות” מן היציעים]. חברי פרלמנט רבים, חששו להופיע להצבעה פן יאונה להם לכן לא השתתפו בהצבעה ] והחוק עבר בבית הנבחרים.

 הליך החקיקה באיטליה דרש כי החוק יאושר בסנט [ הוא הבית העליון ] והוא הוצג להצבעה בסנט ביום 14.11.1923. גם כאן הופעלו על הסנטורים לחצים כבדים מטעם הפשיסטים והתוצאות לא אחרו לבוא : 165 סנטורים הצביעו בעדו ורק 41 הצביעו נגדו –   והחוק אושר בסנט ונכנס לתוקף ביום 18.11.1923 – שנה מיום שהוענקו למוסוליני “סמכויות החירום” ! 

חוק זה שמוסוליני בנאומו הדמגוגי מיום 18.11.1922 כינה אותו “אולטרה-דמוקרטי” זכה לגינויים מכל שוחרי הדמוקרטיה:

 

הולדת הביטוי “טוטליטרי”  

אם נעיין בהגדרת המושג הרווח ומרחף מעל ראשינו בישראל של תחילת שנת 2023 : “טוטליטרי” נקבל את ההגדרה הקצרה הבאה – במילון “רב-מילים”

“טוֹטָלִיטָרִי תואר
המאפיין או המתייחס למשטר רודני, חד-מפלגתי, שבו כל תחומי החיים משועבדים למָרוּת השלטון. totalitarian”

והערך המורחב יותר של  “טוטליטריזם” כמופיע בויקיפדיה יספר לנו שמדובר ב:

“Over the next few months and on into 1924 the adjective was used again by Amendola (on several occasions), as well as by Augusto Monti and Piero Gobetti (in La Rivoluzione Liberale), and by Luigi Sturzo. In most cases it was, however, still associated with an electoral system that, thanks to the Acerbo law, had been definitively instituted on July 21, 1923.

The term has both critical and technical connotations as it is found in the daily Il Secolo, the Roman federalist magazine La Critica Politica, in Monti and Gobetti, as well as grass-roots party organ Il Popolo, where no hesitation was made to use, in the May 7, 1924 issue, the expression «elezioni totalitarie» («totalitarian elections») and to make a com-parison with Napoleon III’s plebiscites.”

 

“במהלך החודשים הבאים והלאה ב-1924 השתמש אמנדולה (בכמה הזדמנויות), כמו גם אוגוסטו מונטי ופירו גובטי (ב-La Revolution Liberale), ועל ידי לואיג’י סטורזו. בביטוי [ טוטליטרי ] ברוב המקרים זה היה, קשור לשיטת הבחירות שעקב חוק אצ’רבו, הונהגה באופן סופי ב-21 ביולי 1923.

 

למונח יש קונוטציות קריטיות וטכניות כפי שהוא הופיע ביומון Il Secolo, המגזין הפדרליסטי הרומי La Critica פוליטיקה, אצל הכותבים מונטי וגובטי, כמו גם במפלגת ההמונים העממית ‘איל פופולו’, [ הוא שמו של העיתון שיסד וערך בניטו מוסוליני -ו’]  שם לא היססו להשתמש, בגיליון 7 במאי 1924, בביטוי “elezioni totalitarie” (“בחירות טוטליטריות”) ולערוך השוואה עם משאלי העם שהיה עורך השאלות נפוליאון השלישי”.

בשלהי כהונתו ארוכת השנים של ראש הממשלה מטעם הנוצרים הדמוקרטים דה-גספרי, כאשר הכוחות בין הקואליציה והאופוזיציה היו פחות או יותר שקולים יזם דה-גאספרי שכיהן 8 קדנציות ברציפות כראש ממשלה וחשש לכיסאו,  חוק שיעניק למי שיזכה ברוב הקולות “בונוס” שיבטיח לו רוב מוחלט בפרלמנט הצעת החוק שיזם היתה נסיון להחיות את “חוק אצ’רבו” הפשיסטי  משנת 1923.

הסערה הציבורית שהתפתחה הובילה, עד מהרה, למהומות שהתפרצו ברחובות הערים:

מהומות רחוב במילנו -מיום 26.1.1953    במחאה כנגד “חוק ההונאה” LEGGE TRUFFA  

כחלק מהמאבק הציבורי נגד החוק הפיצו המתנגדים את הכרזות הבאות:

כרזת אזהרה כנגד ה”TRUFFA” -מרמה והטעיה

 

נסכם ונאמר כי החוק שיזם מוסוליני לסילוף רצון הבוחרים על ידי הענקת “בונוס” שיהפוך באופן מלאכותי את המיעוט [ רבע מהקולות ] לרוב מוחלט [ שני-שלישים] היה כפי שכתב  Joseph G. La Palombara במאמרו : 

The Italian Elections and the Problem of Representation
Source: The American Political Science Review , Sep., 1953, Vol. 47, No. 3 (Sep., 1953), pp.
676-703

“the first major step in the destruction of democracy with the passage of the Acerbo Law of 1923”

הצעד המשמעותי הראשון בהרס הדמוקרטיה עם הפיסקה הזו בחוק אצ’רבו משנת 1923

 

הרצח הפוליטי

 ג’יאקומו מאטיאוטי היה מנהיג המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית – וסמוך לאחר שתוצאות הבחירות נודעו נשא ביום 30 במאי 1924 נאום בפרלמנט ובו האשים את מוסוליני בזיוף תוצאות הבחירות וטען כי התוצאות הושגו עקב שיטות האלימות שהפעילו מנגנוני השלטון והכפופים ישירות למוסוליני.

את נאומו סיים במילים המצוטטות להלן:

 

“את דברי לגוף הדיון סיימתי –  עתה הכינו את דברי-ההספד עלי”

 

דבריו המרגשים של מטטיאוטי – היו לנבואה שהגשימה את עצמה !

 ב 10 ביוני 1924 הוא טייל ליד ביתו על גדת נהר הטיבר שברומא. שכנים סיפרו כי ראו מכונת לנציה שלתוכה נחטף, בעודו חוצה את הגשר שעל הנהר. 

היתה זו פעם אחרונה שנראה חי.

ביום 18 באוגוסט 1924 נמצאה גופתו המרקיבה, ביער הסמוך לרומא:

 18 באוגוסט 1924 – נמצאה גופתו של מאטיאוטי ביער סמוך לרומא

 

מכאן ואילך – איטליה המשיכה להתדרדר לתהום הפשיזם !

 

 

לפני המעבר ל לחלק ב’ – ישראל 2023 – ובמסגרת מה שכיניתי בראש פוסט זה ה”קשר הגורדי” ^## הקושרים ומקשרים את שני חלקיו !

 

שישה מאפיינים של הפשיזם – 1935

 

אני מזמין את הגולשים, שהגיעו עד הלום, לקרוא דברים שכתב בשנת 1935 המלומד H. ARTHUR STEINER

ושפורסמו ב: THE AMERICAN POLITICAL SIENCE REVIW  מחודש אוקטובר 1935:

 

“No effort will be made to expound in detail the basic philosophy of Fascism. It will be more suitable to outline its important manifestations where it actually appears. When all of these manifestations are present, we have genuine Fascism; when one or more are lacking, we have some- thing similar, but not identical. Of these characteristics of Fascism, there are at least six manifestations:

(1) the rejection of democracy;

(2) a dictatorial technique;

(3) repression of individual freedom;

(4) repression of organized labor;

(5) intense nationalism; and

(6) a reactionary perspective.”

ובתרגומם לעברית ובפועל לישראלית של 2023 :

 

“לא ייעשה מאמץ להסביר בפירוט את הפילוסופיה הבסיסית של הפשיזם. יהיה מתאים יותר לשרטט את ביטוייו החשובים היכן שהוא מופיע בפועל.

כאשר כל הביטויים הללו קיימים, יש לנו פשיזם אמיתי; כאשר אחד או יותר חסרים , יש לנו משהו דומה, אבל לא זהה.

מבין המאפיינים האלה של הפשיזם, יש לפחות שישה ביטויים:

 

• (1) דחיית הדמוקרטיה;
•  
• (2) טכניקה דיקטטורית;
•  
• (3) דיכוי חירות הפרט;
•  
• (4) דיכוי עבודה מאורגנת;
•  
• (5) לאומיות עזה;
•  
• (6) פרספקטיבה ריאקציונרית.”

 

 

אני חושש שהדברים שכתב מלומד אמריקאי זה באוקטובר 1935 בארה”ב מגשימים את עצמם בישראל של 2023 הנדחפת ומדורדרת על ידי “המושך-בחוטים” ועל ידי “עושי-דברו” –

אל אותם שישה מאפינים שצוינו לעיל.