.

♣

אני מתכבד להעתיק הנה את הרשימה שפורסמה באתר “בכיוון הרוח” בחודש דצמבר 2021. זוהי רשימה המתמצתת את הרצאת הזום שנשאתי במסגרת “החוג לתרבות קלאסית” שליד ספריות גבעתיים ביום 25 לנובמבר 2021 בה קראתי “קריאה – ארצית” בשירו הידוע של המשורר שאול טשרניחובסקי “האדם אינו אלא…”

• קישור ישיר  לסרטון הוידאו של המפגש מיום 25.11.2021  – בקישור מספר 1 
•  
• להלן   PDF -מצגת – טשרניחובסקי והשיר : “האדם אינו אלא…” 

 

נתבקשתי על ידי ידידי המשורר והעורך – והבעלים של האתר [ המומלץ ] “בכיוון הרוח” לתמצת את דברי בהרצאה הארוכה יותר – וכך נולד הפוסט שאני מעתיקו הנה – לנוחיות הקוראים. ותודה לראובן שבת על הרשות לפרסם את הרשימה באתר “מילים”

ומדוע מצאתי לנכון בעת הזאת להעלותה רשימה ישנה זו ?

משום שיש בה בבחינת הסבר, תירוץ, אולי אפילו מעין “אליבי” לנטייתי [ ה’אובססיבית’ במידה מסויימת…] לנסוע “בעקבות…” למקומות ההתרחשות של ארועים, לנופים בהם חיו היוצרים האהובים עלי ולבקר במקומות עליהם כתבו – ביקורים המוסיפים לדעתי [ מכל מקום לי עצמי …] עומק, מרחב ופרספקטיבה לקריאות ביצירות עצמן – בסימן : 

“ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ: (קהלת פרק ו פסוק ט )

המקרה של הפרשנויות השונות שנקשרו בשירו המונומנטלי של טשרניחובסקי – “האדם אינו אלא…” של מיטב חוקרי הספרות והשירה העברית ומיטב מומחי טשרניחובסקי לדורותיהם – מלמדים אותנו עד כמה חיונית היכרות ישירה ובלתי אמצעית עם התקופה והמקום בו כתב המשורר את שירו / יצירתו וביחוד בין המקום והתקופה המהדהדת בשיר / ביצירה עצמה.

על המבקרים לבקר  ביקורים של ממש ולמצער ביקורים וירטואליים [ באמצעים האינטרנטיים העומדים לרשותינו בימים אלה [ כגון מפות גוגל, תצלומים, סרטונים ביו-טיוב ושאת אינפורמציה ויזואלית וכו’ 

והכל כדי להתרשם מהמקומות עליהם כותבים הסופרים והמשוררים – שהרי טוב מראה עיניים ממשמע אזניים ומהתפלפלות התלושה מהמציאות – כפי שמלמדת קריאה ארצית בשירו המפורסם של שאול טשרניחובסקי – שנכתב על שורשיו בכפר הולדתו מיכאלובקה שבערבות אוקריאה.

אני מזמין את הקוראים לקרוא רשימה זו – כמעין מבוא לרשימות שתבואנה בהמשך בהן אדווח – בפירוט יתר על חוויות המסע שערכתי בצפונה של איטליה במשך כשבועיים – [ באוגוסט-ספטמבר 2022 ] במהלכן דיווחתי בתמצית שבתמצית ממקומות בהם ביקרתי – בדרך כלל בפרסות תצלום מהמקום…כמעין “מתאבן”… תוך הבטחה להרחבה ופירוט כאשר אשוב “למולדת הדבויה שלנו”.

עתה מששבתי הביתה – אני מקוה להתפנות ולמלא את הבטחי ולהתעכב על מקומות, ארועים סופרים, ואנשים שאת מקומותיהם נסעתי לראות ולהתרשם במסגרת אותו מסע אותו כיניתי בכותרת הפטסט שלי מיום 24 באוגוסט 2022 “מסעות לאיטליה: ארץ המגף, המגפיים והפשיזם” 

וכמבוא לקראת הבאות אני ממליץ על רשימה תמציתית זו שפורסמה כאמור בחודש דצמבר 2021 באתר “בכיוון הרוח”

 

♣

 

קריאה ‘ארצית’ ב “האדם אינו אלא…”

לש. טשרניחובסקי

מאת : ויקטור הרצברג *

*[ קורא סקרן וכותב מילים ב: “מילים” www.milim.org ]

 

 

שירו המפורסם של שאול טשרניחובסקי “האדם אינו אלא…” נכתב בעיירת-נופש קוקטית לחוף הים הבלטי, שגלויות-תיירים שלה משנות העשרים, מעלות ניחוח קל של דקדנט ‘נובו-רישי’ :

גלויית תיירים מצוירת : חוף הים ב”סווינמינדה”

 

טשרניחובסקי התגורר בעיירה “סווינמינדה”, בוילה של אחד ממעריציו שהעשיר, ונאות לסייע למשורר, שסבל מקשיים כספיים עקב יוקר המחיה בברלין. השם “סווינמינדה”  [ המופיע בחתימת השיר ] [ בגרמנית :  [Swinemunde  ] משמעו : “פתח-נהר סווינה”, מקום משכנה של העיירה כמופיע בגלוית תיירים זו משנות העשרים.

גלויית תיירים : העיירה סווינמינדה על פתח נהר הסווינה שנות העשרים

טשרניחובסקי יליד שנת 1875, על סף יובלו – [ גיל 50 נחשב באותם ימים  ל”כמעט-זקן”… ] – מחזיר אותנו בשיר זה ל : “… אוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי“,  וקוראי שירתו היום יודעים כי “אותה פנת-ארץ” היא הכפר מיכאלובקה בו נולד המשורר וחי בו עד הגיעו לגיל 15 –  מרחק אלפי קילומטרים ממקום כתיבת השיר.

את השיר כתב טשרניחובסקי – בחודשים מרץ-אפריל, 1925, לפני שהגיע לראשונה לארץ-ישראל, בנסיון למצוא בה עבודה כרופא ולהשתקע בה. אך בא”י המנדטורית, נחל אכזבה וכעבור כארבעה חודשים, שב חזרה לברלין. לאחר ששב לגרמניה – פרסם, בקיץ 1925 את השיר בגיליון כ”ג של הביטאון הספרותי “התקופה” בהוצאת שטיבל, שטשרניחובסקי היה באותה עת בין עורכיו.

1. מיכאלובקה  2. סווינמינדה – מסומנות על מפת גוגל בת-ימינו

השיר, שהמבקר והמשורר דוד פרישמן הכתירו כ :

“האלגיה [הקינה] הגדולה  שהיא אולי גם פסגת יצירתו” –

הפך לאחר פרסומו לאחד השירים המוכרים, המצוטטים ולא פחות מכך המנותחים, לפני-ולפנים, על ידי מרבית ומיטב מבקרי טשרניחובסקי לדורותיהם, שלא חדלו להתווכח על צפונותיו.

דברים שכתב פרופ’ דן מירון, ידגימו :

“דומה שעדיין הוא שיר שמרבית קוראי השירה, מקצועיים ושאינם מקצועיים, מתקשים בו. יותר מזה: מרבית קוראי השירה עדיין טועים בהבנתו אף על פי שכבר לפני יותר מעשרים שנה עשה בעז ערפלי ( 1970 ) ניסיון פרשני דידקטי מפורט להצביע על טעויות שטעו מבקרים שלפניו בהבנת השיר …”

[ מצוטט מתוך המאמר : ‘האדם אינו אלא’ – על דרכי יצירת המשמעות והמבנה בשיר טרגי – בקובץ שאול טשרניחובסקי – מחקרים ותעודות בעריכת בעז ערפלי, בעמ’ 358 ]

הדעות השונות והפיענוחים הסותרים, בהם פוענח השיר, מעלים על הדעת שנינה אחת של הסופר מיכה יוסף ברדיצ’בסקי, שהצליף כנגד מושא הערצתו:

“גדולתו של ניטשה היא בכך שהוא סותר תמיד את עצמו, ועל פי רוב הצדק עמו”.

כל מבקר מצא פרכות בביקורתו של קודמו וקודמו בקודמי קודמו, וכך הלאה, הולך וסובב הגלגל, אך השיר לעולם עומד לקריאה נוספת, ואנוכי, העני ממעש, אכניס ראשי בין הרים גבוהים ואציע קריאה נוספת של השיר, שבחרתי להכתירה: “קריאה ארצית’ כנכד מה שלימדנו מרבי יהושוע, שעמד על רגליו, ואמר:

“לא בשמיים היא !” [ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא , דף נ”ט, עמוד ב‘]…

 

השיר בן 76 השורות מחולק ל 5 בתי-שיר ובולטות בו שתי נקודות מבט:

הבית הראשון פותח בשורות המפורסמות:

“הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,”

אם נקודת המבט בבית הראשון היא “האדם” כאדם, קרי: האדם בדרך-כלל – הרי ביתר ארבעת בתי-השיר, נקודת המבט מתחלפת והופכת לנקודת מבט אישית:

בבתים 2, 3 ו-4 נזקק המשורר, לחזרה בנוסח זהה של פתיחת הבית, כמבקש להדגיש את חילופי נקודת המבט: “וּבְאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,” בבית החמישי, החותם את השיר, מגוון המשורר את נוסח הפתיחה – אך חוזר על המסר שבשלושת הבתים הקודמים: “וכתבנית אותה פינה, אשר בה נולדתי“

מֵאִגָּרָא רָמָא של “האדם” – ככלל, מעביר אותנו המשורר לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא של האני הפרטי – ומביאנו בבתים 2 ; 3 ; 4  ו-5 לפתח-ביתו האישי ולכפר הולדתו ואל אותה “קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה” שהיא “ תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ” – אשר נמצאת, למרות קטנותה, “בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה הַמַּכְחֶלֶת” …

“בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה הַמַּכְחֶלֶת” [ בחסות הויקיפדיה]

 

לאחר שהכריז, בפתח הבית הראשון, את המסר האוניברסלי : לפיו האדם אינו אלא – תוצר של המקום בו נולד, מתאר טשרניחובסקי את תהליך התגבשות הכרתו הראשונית: המתחילה בחוש השמיעה: [ “מה שקלטה אזנו עודה רעננה” ], ומשם לחוש הראיה [“מה שספגה עינו טרם שבעה לראות” וממשיכה בהתנסות בנוף [“כל אשר פגע במשעולי-טללים ילד מתלבט” ]

 אך, כל אלה לא הואילו לו כאשר נתקל “בכל גוש ועי-אדמה” [ ונזכיר: “עי-אדמה” משמעו תֵּל חֳרָבוֹת, גַּל שֶׁל מַפֹּלֶת, על פי הפסוק : “בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ… שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים” (תהילים עט א) ] – הוא לא הצליח לפענח את משמעותם של שרידי העבר של תרבויות קדומות – וכשלון זה מוביל אותו למאבק נפשי [ ברוח ה’התגברות העצמית’ ? – לה הטיף ניטשה  [ וראו דברי-המבוא של המתרגמת אילנה המרמן, לתרגום החדש של “כה אמר זרתוסטרה” בעמ’ 30 הוצאת עם-עובד] :

התהליך שמתואר בשירו של טשרניחובסקי, מתחולל “בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּבלא־דֵעַ “ [ בתת מודע ? ] כשהוא נחשף לתובנה כי בנפשו פנימה “ערוך-מזבח” – שמהדהד את אותן תרבויות קדומות – שאת חורבותיהן ראה אך לפשרן לא ירד – ומתוך משיכה בלתי מוסברת החל מקטיר להן ומקדש את פולחנן.

שומעים אנו כאן הד למשיכתו ארוכת השנים של טשרניחובסקי אל עולמות המיתוס: סיפורי אגדה שהועברו מפה לאוזן במשך דורות – שמקורן המדוייק לוט בערפל הדורות – אך הם מפעימים לבבות של עמים ולאומים.

ועם מטען זה – של התפעמות ממסתרי המיתוס הלא ברור – מביא אותנו המשורר לבית השני של השיר – המתרחש ב“אותה-פנת ארץ אשר בה נולדתי “ – שם :

“חוֹלְמוֹת

הַבָּמוֹת, בָּמוֹת־קֹדֶשׁ, עַל גַּב קִבְרֵי־פֶלֶא.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ שוֹפְכָן, אֵין יוֹדֵעַ מָתַי

וּמִי הָאִישׁ הַנָּם בְּחֵיקָן שְׁנָתוֹ־עוֹלָם.

וּפְסִילִים לוּטִים אַבְקוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹבְלִים

ומה פשר אותן “במות-במות קודש “?

את דברי המבקר דן מירון שציטטנו לעיל, לפיהם: “מרבית קוראי השירה עדיין טועים בהבנתו“,  של השיר,  נוכל להדגים בציטוטים אחדים, מפרי עטם של כמה מבחירי המבקרים, ש“על מזבח” פרשנותן של אותן “במות, במות קודש” שיברו את קולמוסיהם המחודדים ביותר…

והנה כמה פירושים לאותן “במות במות קודש”:

ברוך קורצוויל- הבמות : “סמל הבדידות”

“הנושא העיקרי כאן – גילוי הערבה. הלא הערבה היא גורם מכריע בנוף־המולדת. ובתוך הערבה – בחינת יסוד ראשון, בעל משמעות סמלית עמוקה – הבמות. אותן במות אנונימיות הן: איננו יודעים מי שפך אותן ומי נקבר בהן. הבמות המכחילות האלה – סמל הבדידות הן, הנשגבה והנוראה כאחת”

עדי צמח – הבמות : “עם ישראל”

“שלושת הסמלים האמורים   [א. הבמות שעל־גבי הקברים: ב. הנשר: ג. הרוח ]  מתייחסים לשלושה עצמים שונים. סמל הבמות שעל־גבי הקברים מייצג, לדברי המשורר. את עם ישראל הזר למשורר  ונוכרי לו מכל וכל, ואילו שני הסמלים האחרים מייצגים את המשורר.”

בעז ערפלי – הבמות: “אנלוגיות לקברים”

“ההקבלה בין מראה הנוף השלישי (הבמות) וחיי הדובר רחוקה ושרירותית.

סמל זה – סמל הבמות הקושר ״במות״ ו״קברים״ – אינו דומה למשורר כלל. לכל היותר נוצרת אנלוגיה בין הסמל ובין תחום מרוחק למדי של חיי הדובר-המשורר. המשורר הוא יהודי, כל היהודים ״עמוסי ברכת קברים וקללתם״. כלום התאמה מאולצת זו מייצגת פתרון שבעל כורחו לבעיה שירית שהסכמה האנלוגית הכללית כפתה על המשורר, וזה לא יצא ממנה בשלום ?

[…]

זאת ועוד, אם נדקדק במשמעויות העולות מן השיר אין הבמות אנלוגיות לעם, אלא הבמות שנושאת הערבה אנלוגיות לקברים שאת ברכתם ואת קללתם נושאת עדת בני עמי.“

 

דן מירון – הבמות: “שרויות במצב דמדומים הכרתי”

“בבית השני כשהוא לעצמו ואף על פי השתלבותו במערך הכולל של השיר . ב’האדם אינו אלא ‘ … נפתח תיאור הקברים והערבה כשהם עוטים זוהר רומנטי מתוק . הם מהווים חלק מנוף קסום ופלאי . הבמות הן ‘במות קודש’ והקברים הם ‘קברי פלא’. אין מדובר כאן באתרים בעלי תוכן פולחני ודתי אותנטי , שהרי אין איש יודע מי שפך את התלים ולשם מה נקברו בהם המתים הקדמוניים המוטמנים בתוכם, ולאיזה צורך דתי או שאינו דתי שימשה הקבורה הזאת. מדובר רק ב’אווירה’ פולחנית, ב’חרדת קודש’ כריגוש רומנטי כוללני וסתמי . כוללנות וסתמיות אלו מתאשרות על ידי תיאור הבמות כ’חולמות’ , היינו , כמי ששרויות במצב דמדומים הכרתי , שאין לתבוע ממנו מוגדרות ומודעות”

 

 

 

ה”קריאה הארצית” שאני מציע לקרוא את השיר “האדם אינו אלא…”  

מתבססת על עדותה של ד”ר רוחמה אלבז, סופרת ומרצה לספרות בסמינר לוינסקי ההולכת בעקבות סופרים עבריים למקומותיהם – ובספרה “אל המקום, בדרכים בעקבות סופרים” הביאה דיווח של עדת-ראיה מהכפר מיכאלובקה – כפר הולדתו של שאול טשרניחובסקי:

תצלום של דף מס’ 57 בספר, היה עבורי קצה החוט שהוביל אותי לסיורים [ בשלב זה וירטואליים בלבד ! ] במחוז ילדותו של טשרניחובסקי – במסע לגילוי אותן ה“במות במות-קדש, על גב קברי-פלא:

 

תצלום קטע מעמ’ 57 לספרה המומלץ של

ד”ר רוחמה אלבז “אל המקום – בדרכים בעקבות סופרים”

 

 

ועוד הוסיפה ד”ר רוחמה אלבז בעדותה כשציטטה את מנהלת המוזיאון הצנוע שבכפר הקטן מיכאלובקה, שבו צילמה את שני הפסילים הנראים לעיל, כי בעיר המחוז הסמוכה :Zaporizhia  ז׳פוריז׳יה – יש מוזיאון שם שמורים פסלים נוספים מהסוג האמור.

דרך שיטוט בערבות הידע של האינטרנט, גיליתי את סיפורו של “עם הסקיטים”,  עם נודדים ולוחמים שההיסטוריון היווני הרודוטוס [שחי משנת 848 ועד שנת 825 לפני הספירה ] התייחס אליו “על ההסטוריה” ולהלן ציטוט אחד מיני רבים, כמופיע בתרגומו לעברית מיוונית עתיקה של אלכסנדר שור [ וראו בפרויקט בן יהודה ]

“15.  אך אזכיר את אַרְדִּיס בן גִיגֵיס שמלך אחרי גיגיס. הוא לכד את פְרִיאֵינֵי ויצא למלחמה על מִילֵיטוֹס. בימי מלכו בסרדֵיס באו לאסיה הקִימֶרִים שגורשו ממקומות מושבותיהם על ידי הסְקִיתִים הנודדים ולכדו את סרדיס חוץ מהמצודה.”

והויקיפדיה מלמדת אותנו כי:

“סקיתים הם קבוצת עמים ממוצא הודו-אירופי שישבו בין המאה השמינית למאה הראשונה לפני הספירה בערבות אוקריאנה הדרומית ולחופיו של הים השחור“

זכרונות ילדותו ועלומיו של טשרניחובסקי, את במות הקבורה והפסילים השומרים עליהם , “עלו מעומק התת-מודע של המשורר” [ כדברי המבקר דב סדן ] – ולכן, בכל הכבוד למבקרים שציטטנו לעיל, שהתייחסו אל ה”במות” כאל סמל – נראה יותר כי אלה הן תמנות וזכרונות-ילדות ממשיים להבדיל מסמל ערטילאי…

הזכרונות הלל מצאו את דרכם לשיר מכונן זה – לאור משיכתו ונטייתו של טשרינחובסקי – המשורר ובעיקר המתרגם – אל האפוסים והמיתוסים של עמים רבים, שכמה מהחשובים בהם תרגם.

 

במת-קבורה מוקפת פסילים – באוקראינה [ בחסות הויקיפדיה]

כיום בעידן האינטרנט יכול כל קורא, בלחיצת כפתור לבקר במקומות רבים בעולם מכורסתו ובאמצעות המקלדת שלו…

הפסוק :

 “וּפְסִילִים לוּטִים אַבְקוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹבְלִים“

לובש צורה וממשות בתצלומים אלה, מאיזור כפר ילדותו של טשרניחובסקי:

 

פסיל לרגלי תל קבורה [ “במה” ] איזור Zaporizhia  ז׳פוריז׳יה, אוקראינה

[– בחסות הויקיפדיה ]

 

“שומר-הנהרות” איזור Zaporizhia  ז׳פוריז׳יה – אוקראינה

[– בחסות הויקיפדיה ]

 

– חבל שהמבקרים המקצועיים לא ביקרו ולו באמצעות ספרים, ואנציקלופדיות [בטרם עידן האינטרנט] – באותם אתרים, דבר שאני מאמין היה חוסך מהם התפלספויות “מלומדות”, ומיותרות שהרי “לא בשמיים היא”. נדמה שהיה על המבקרים, להיענות להזמנתו המפורשת של טשרניחובסקי, בארבעת בתי-השיר האחרונים ולבקר, פשוטו כמשמעו – באותה “קרקע” ואותה  “ארץ קטנה” אליה הזמין אותם שאול טשרניחובקי … לביקור.

 

ויקטור הרצברג

9.12.2021

.