.

הוואלקירה ברונהילדה על סוסתה “גראנה” 

 

המערכה השניה של “הוולקירה” מתרחשת במרחב הפתוח “בנוף פרטי הררי ומסולע” בניגוד למערכה הראשונה המתרחשת בביתו של הונדינג.

במערכה זו יורחב מספר המשתתפים ונפגוש כאן לראשונה גיבורים נוספים בעלילה בעלת הסממנים המיתולוגיים.

במערכה זו  חמש תמונות – ובארבע מהן מתנהל דו-שיח בין שתי דמויות:

התמונה הראשונה – דו-שיח בין ווטאן ובין פריקה – אשתו האלה.

בתמונה השניה – דו שיח בין ווטאן ובין ברונהילדה – הוולקירה – ביתו מאשה ארצית [ להבדיל מפריקה שהיא אשתו במעמד של אלה ]

בתמונה השלישית הדו שיח הוא בין זיגמונד וזיגלינדה [ החוזרים לבמה מאז נפרדנו מהם בסוף המערכה הראשונה ]

בתמונה הרביעית הדו שיח הוא בין ברונהילדה וזיגמונד

ובתמונה החמישית, שהיא התמונה המסיימת את המערכה השניה יופיעו על הבמה זיגמונד, זיגלינדה, ויתחולל הקרב בין הונדינג וזיגמונד כאשר אקורד הסיום – יהיה של ווטאן !

גם את סקירתנו זו את “סיפור המעשה” של המערכה השניה של ה”וולקירה” נלווה בדוגמאות מוזיקליות – משני סוגים:

דוגמה מוזיקלית שהיא “לייט-מוטיב” ; 

 

דוגמה מוזיקלית הקשורה ל”סיפור המעשה” אף שאינה בהכרח “לייט-מוטיב”

 

 

 

הוולקירה  Die Walküre – מערכה שניה

 

 

הפתיחה התזמורתית:

המערכה השניה נפתחת במבוא תזמורתי המממשיך את הסערה שהתרחשה זה עתה לנגד עיננו בסיום המערכה הראשונה, כאשר זיגמונד וזיגלינדה גילו האחד את השניה וגילו בסערת רגשות את אהבתם, הפתיחה מסטאת את סערת הרוחות הזו:

 הפתיחה התזמורתית:

ולקראת סופה של הפתיחה, יבצבץ ויישמע ויישמע הלייט מוטיב של הואלקירות, המבשר את הופעתה של ברונהילדה הוואלקירה על הבמה:

 

הלייט מוטיב של הוולקירות

 

 

1. התמונה הראשונה

 

על הבמה מופיע ווטאן אבי האלים. ווטאן פונה לברונהילדה שהיא “וואלקירה” [בפועל ביתו שנולדה מיחסיו עם בת-אנוש ולא מאשתו האלה פריקה.

הוא מכין אותה לקראת הקרב העומד להתחולל בין הונדינג ובין זיגמונד [ כפי שהובטח במערכה הראשונה ] ומדרבן אותה [ ביתו] לדהור על סוסתה לשדה הקרב ולהעניק את הנצחון לזיגמונד [ שהוא בן-גזע-וולזונג – ובפועל בנו של ווטאן ואחיה של ברונהילדה];

ברונילדה משמיעה את צהלות העדוד העצמי שלה:

 

קריאות הצהלה של הוולקירה – Hojotoho !

 

גם ברונהילדה מפצירה בווטאן להיכון למערכה אחרת  העומדת להתרגש עליו : האלה פריקה מגיעה כשהיא רכובה על עגלה רתומה לאיילים – כשפניה לדין ודברים עם ווטאן !

ואכן, פריקה, האלה המופקדת על מוסר-הנשואין, [הזועמת על בעלה ווטאן על שהספיק להוליד מאשה ארצית תשע וואלקירות – שאחת מהן היא ברונהילדה…], והיא מטיפה לו מוסר ומזהירה אותו כי הונדינג, הבעל הנבגד, שואף לנקום בשל היחסים שהתפתחו בין זיגמונד ובין זיגלינדה אשתו. [ רמז ואיום על ווטאן בשל בגידתו שלו ? ]

 

 

הלייט מוטיב של קריאת הנקמה של פריקה

 

אך, ווטאן, מתייצב לצד זוג האוהבים ושואל: 

“מָה רַע בְּמַעֲשֵׂי הַצֶּמֶד/ שֶׁהָאָבִיב אִחֵד בְּאַהֲבָה” ? // קֶסֶם הָאַהֲבָה כִּשֵּׁף אוֹתָם./ מִי יְכַפֵּר חֲטָאֵי אַהֲבָה ? “

ווטאן מגיב על לתלונתה של פריקה כי שבועת הנישואין הקדושה הופרה [ היא רומזת כאן גם למעשיו של ווטאן ] משיב לה ווטאן –

“לֹא קְדֻושָּׁה בְּעֵינֵי הַשְּׁבוּעָה / שֶׁמְּזַוֶּוגֶת לְלֹא אַהֲבָה”

ופריקה מתריסה כנגדו כי אין הוא מתנער ממעשה גילוי העריות בין האח לאחותו:

“צֶמֶד הַתְּאוֹמִים הַטָּמֵא / פֵּרוֹת נִאוּפְךָ”

אך מעיניו של ווטאן נשואות ל”גיבור-חופשי” מהכבלים בהם נתונים האלים [ וגם הוא עצמו ] אותו גיבור שיצליח להתנער מהמחויבויות החלות על האלים.

ווטאן מתאר לברונהילדה את הייסורים שעבר אותו גיבור מלידתו ועד היום.

פריקה מפצירה בווטאן לקחת ממנו את החרב [ נוטונג ] שנתן לו. 

ראוי לציון כאן, כי כאשר השיחה נסבה על החרב, בתזמורת מתרוצץ הלייט מוטיב של החרב [ Das  Schwert ] 

 

אזכור הלייט מוטיב של החרב [ Das  Schwert ] 

 

פריקה ממשיכה ללחוץ על ווטאן, שהתנגדותו לה הולכת ונחלשת; ווטאן הופך יותר ויותר “חלש” כנגדה.

לשאלתו “מה תבקשי ממני” היא דורשת כי יסיר מעל זיגמונד את חסותו.

ווטאן מנסה לתמרן ולהתחמק, לבסוף “מתרצה”  אך מוסיף מעין תנאי-מפלט, והוא :  כי ישאיר בידי ברונהילדה את ההחלטה כיצד היא תנהג.

פריקה אינה מניחה לו וממשיכה ללחוץ ודורשת ממנו להסיר מעל ברונהילדה את כוחותיה – כך שהעבד [ הוא זיגמונד ] יעמוד מופקר מול אוייבו [ הונדינג ] 

לפתע נשמע קולה של ברונהילדה:

 

 

איזכור הלייט מוטיב של הוולקירה

 

כשברונהילדה מתקרבת ורואה את פריקה היא משתתקת, ופריקה דורשת מווטאן כי יאפשר להמית את זיגמונד בקרב – והיא דורשת כי יישבע לה.

ווטאון מושפל, נכנע ו..נשבע בקול ענות חלושה :

 

 

 

 

2. התמונה השניה

בתמונה זו מתקיים דו שיח בין ברונהילדה ובין ווטאן. 

מרגע שווטאן נאלץ להשבע לפריקה, ו”נשבע לה” משתלטת עליו רוח-נכאים והוא שוקע בעצב עמוק. במצב רוח קודר ומלנכולי זה זה נפתחת התמונה השניה:

 

דכדוכו של ווטאן

 

ברונהילדה רואה את ווטאן בתבוסתו מול פריקה ומציינת כי הוא נראה לה עגמומי ועצוב – והוא ברוב יאושו מכריז כי נלכד בכבלי מעשי ידיו וכי עתה הוא הפחות חופשי מכולם והעצוב מכולם:

מכאן ואילך תתפתח שיחה בין ווטאן ובין ברונהילדה – שיחה שכפי שווטאן, המביט בעיניה של ברונהילדה אומר במפורש:

“אֶת אֲשֶׁר לְאִישׁ לֹא אֲגַלֶּה בַּמִּלִּים / לְנֶצַח אֵפוֹא לֹא יְבֻטָּא./ בֵּינִי לְבֵינִי רַק אֶשְׁקֹל אֶת הַדְּבָרִים/ כְּשֶׁאֵלַיִךְ אֲדַבֵּר”

מכאן ואילך ה”שיחה” תיהפך למונולוג ארוך של ווטאן, בו יסקור את עולמו, עברו, תקוותיו ופחדיו: 

ננסה לתמצת את הענינים אותם מזכיר ווטאן באותו מונולוג, שמושמע בקול עמום ומעורר אימה: מעין מונולוג בדיבור עם ליווי מוזיקלי מינימלי: [ שהוא בפועל תמצות של הנושאים העקריים ב”טבעת” ]

כאשר דעכה תשוקת הנעורים – ביקש ווטאן שלטון בעולם, וכדי להשיגו, הוא בגד והחוזים בהם התקשר היו מבוססים על אסון; האל לוגה פיתה אותו בדברי חלקלקות ונעלם.  ווטאו לא הסכים לוותר על האהבה, להבדיל מאלבריך, ש”ניאץ את האהבה” [ זכרו את הלייט-מוטיב של ניאוץ האהבה על ידי אלבריך במערכה הראשונה של ה”ריינגולד”]  ] ניאוץ שנועד כדי להשיג לו שלטון על העולם. ווטאן, גנב מאלבריך את הטבעת בערמה ובמקום להחזירה למעמקי הריין, לבנות הריין כדי שימשיכו לשמור עליו, השתמש בטבעת כדי לשלם לענקים האחים: פאפנר ופאסולט , כתשלום עבור בניית הוולהלה – אותה טירה נישאת,  ממנה שולט ווטאן בעולם;

ארדה, “האלה-היודעת-כל”, הניאה אותו מלהחזיק בטבעת. הוא ביקש ממנה לדעת עוד על הקץ. אך, היא חמקה שותקת; ווטאן צלל למעבה האדמה, ובקסם אהבים הוציא ממנה את המידע ונתן לה בתמורה כפקדון – את ברונהילדה שנולדה לו ממנה, יחד עם אחיותיה שמונה הוולקירות הנוספות, ובעזרתן ביקש ווטאן להעביר  את רוע הגזרה, שנתבסר מן-הוולהלה: כי יקיץ הקץ המחפיר של אלי-עליון;  

ווטאן ציווה על בנותיו הוואלקירות למצוא לו גיבורי חייל, אותם אנו מחזיקים ברסן החוק, ובעבותות של חוזים מפוקפקים, המבוססים על מרמה ומשמעת עוורת, והוואלקירות צריכות היו לעוררם אליי ריב וקרב, כדי שאת גופותיהם יוכל לקבץ לוואלהלה.

את שטף דיבורו הלוחש בזעם קוטעת ברונהילדה המציינת כי כבר מילאו הוואלקירות את וואלהלה בשפע של גיבורים ראויים; ווטאן מספר לה על האזהרה שהגיע לאזניו ולפיה אלבריך כבר גייס צבא.  ווטאן חושש מחילותיו הליליים ומאמין כי גיבוריו ינחילו לו נצחון.

ואולם, אם אי פעם תחזור הטבעת לידיו, מי שניאץ את האהבה [ הוא הניבלונג אלבריך ] יפיק מן הטבעת את סודותיה וילהיט את הגיבורים [ שגופותיהם כבר נאספו אל הוולהאלה …] לגייסם נגד ווטאן וכך הוגה ווטאן כיצג יוציא את הטבעת מידיו של אלבריך, שהרי פאפנר שזכה בטבעת כתמורה לבניית הולהאלה, רובץ עליה לשמרה  [ בדמותו כמפלצת מאיימת – כפי שיסתבר בדראמה-המוזיקלית – הבאה : “זיגפריד” ] לשמרה. הטבעת, כזכור הגיע לפפנר במהלך כריתתו של חוזה – ולכן, על ווטאן, לכבד את החוזה הקושר אותו.

אלה הם הכבלים הכובלים את ווטאן – ובדרך זאת, החוזים בהם התחייב וקשור ווטאן, הופכים את אבי האלים לעבד, לכן הוא מבקש כי ה”גיבור-החופשי” הוא שיוכל לו לפאפנר, ויוציא מידו את הטבעת; ווטאן מהרהר כיצד יצור את אותו גיבור חופשי, שיפעל על פי רצונותיו, ויגשים את שאיפותיו – וכאן תשמע קריאתו:

“הו מצוקה אלוהית ! חרפה זוועה !/ עד גועל לנצח רק את עצמי אמצא / בכל אשר אפעל!/ את האחר, שאליו אני נכסף, את האחר לא אראה לעולם, / שכן את עצמו חייב בן החורין ליצור, / אני רק עבדים לי יש”

וברונהילדה שואלת האם זיגמונד אינו מתאים לשליחות זו, ווטאן אומר כי עתה, משנכנע לרצונה של פריקה, עליו לבצע את מצוותה. 

וברונהילדה מבינה כי חרף הבטחותיו של ווטאן לגרום לנצחונו של זיגמונד בקרב עם הונדינג, ווטאן מסיר מעליו את חסותו – ווטאן מאשר כי עקב נגיעתו בזהב הזדהמה נפשו, והוא עומד לזנוח [ ובפועל לרצוח  ]את זה שאהב מכל – הוא זיגמונד [ שהוא בנו ] ;

ווטאן שוקע שוב ביאוש עמוק – וכל שאיפתו היא אחת : הקץ !

 

ווטאן : רק דבר אחד עוד ארצה : את הקץ ! את הקץ !”

 

ועתה, ווטאן, הצליח לרדת לסוף דעתה של נבואת הוולהלה:

“כאשר אויבה האפל של האהבה / בחרון יוליד לו בן, / סופם של בני אלמוות לא יתמהמה!”

עתה הסתבר לו כי כי הננס [ הוא הניבלונג אלבריך ] השתלט על אישה שאת חסדיה רכש בכסף, ועיבר אותה, ואילו הוא – ווטאן, שאהב באמת, [ ולא “ניאץ את האהבה”  ] לא הצליח להשיג לעצמו את “
הגיבור-החופשי”.

וברונהילדה, מבוהלת מנאומו של ווטאן שואלת – “מה מבקש הוא ממנה, ביתו,  כי תעשה”.

כאן יחול השינוי בדעתו של ווטאן, המורה לברונהילדה, בשונה ממה שהורה לה קודם, ומצווה עליה לפעול ברוח רצונה של פריקה – כלומר לסייע בנצחונו של הונדינג על זיגמונד בקרב המתקרב. 

ברונהילדה מנסה לעורר בווטאן את אהבתו לזיגמונד [ בנו ] אך ווטאן נחוש בהחלטתו ופוסק:

“זיגמונד יפול מידייך / את הנצחון תעניקי להונדינג / הישמרי לך ועמדי בעוז ; / את כל גבורתך הוכיחי בקרב”

וכשברונהילדה מנסה להמשיך ולגונן על זיגמונד מתפרץ כנגדה ווטאן בזעמו:

“הה, חצופה ! את מעזה פנים נגדי ?/

מי את אם לא כלי עיוור / של רצוני הכל יכול”

ומסיים באיום:

“או למי שזעמי יעלה לו בעצב !

על כן יעצתי לך – אל תתגרי בי !

בצעי את פקודתי :

זיגמונד יפול”

 

 

ווטאן לברונהילדה: “בצעי את פקודתי : זיגמונד יפול”

 

ברונהילדה שבורה: היא מתוודה כי מעולם לא ראתה את ווטאן במצב כזה. קשה לה לעמוד במצוותו. הלוחמת הואלקירה ברונהילדה, מתלוננת שהשריון שעליה כבד עליה.

והיא מקוננת בעצב נוגה על הגורל המר המצפה לזיגמונד:

 

קינתה של ברונהילדה על גורלו של זיגמונד

בקינה נוגה זו תסתיים התמונה השניה:

 

 

3. התמונה השלישית

 

בתמונה זו – מעביר וואגנר את תשומת הלב חזרה את בני הזוג זיגמונד וזיגלינדה:

אנו נחשפים אל מחוות האהבה שבינהן – והמוזיקה שמשמיעה התזמורת מקרינה על המאזינים את החום והחיבה שבין הנאהבים והנעימים : האח והאחות:

נגינת האהבים בין זיגמונד וזיגלינדה

 

אך בסופו של עונג האהבה,  לפתע מתפרצים הרהורי חטא שתוקפים את זיגלינדה – והיא מפצירה בזיגמונד כי ינוס מפניה – ינוס מפני “המחוללת”:

 

זיגלינדה: “סור ממני ! נוס מן המחוללת”

 

זיגמונד מנסה לדבר על ליבה ומרעיף עליה מילות אהבה ומבטיח לך כי ינקום את השפלתה על ידי הונדניג בעלה בעזרתה של החרב נוטונג – והוא מפציר בה לא לנוס ולהמתין עד יבוא האויב ותצפה בחרב הננעצת בליבו.

אך זיגלינדה מזהירה אותו מפני קולות קרנותיו של הונדינג המתקרב ובא ו“כנופיית הכלבים” אותה הוא מכנס . [ השם Hunding – שמו של בעלה, נגזר מהמלה Hunde = כלב ! ]

תחושה של פרידה ועצב תלויה באויר – וברגעיו האחרונים של זיגמונד, לפני הקרב הממשמש, ובא הוא קורא לזיגלינדה:  “אחותי-אהובתי”

 

זיגמונד: “אחותי ! אהובתי” “Schwester ! Gelibte” 

 

ונגינת התזמורת תלווה את תחושות העצב והצער על הפרידה בין זוג האוהבים, עד סופה של התמונה השלישית:

 

4. התמונה הרביעית

 

בתמונה זו יתקיים דו שיח בין ברונהילדה, היודעת כבר מה גזר ווטאן על זיגמונד, עת הורה לה להסיר חסותה מעליו, והיא אמורה לבשר לו ולהכינו לקראת הבאות.

ברונהילדה פונה אליו, בעודו מחובק עם זיגלינדה ומזמינה אותו להפנות מבטו אליה – זו שבקרוב ילך בעקבותיה:

וזיגמונד שואל

“מי את אמרי, / אשר כה יפה וחמורת סבר לפניי מופיעה?”

וברונהילדה משיבה:

“רק לבני מות נועד מבטי/

מי שצפה בי/

נפרד מאור החיים/

רק בשדה הקטל/

מופיעה אני לעיני בחיריי/

מי שהבחין בי, בו בחרתי לקורבן!”

 

ברונהילדה: “רק לבני מות נועד מבטי…”

 

והתזמורת בצליליה הנמוכים בהלמות תוף הגורל, ממחישה את סופו הקרב של זיגמונד.

בדו השיח המתפתח בין זיגמונד השואל וברונהילדה המשיבה, מנסה זיגמונד לדלות פרטים על הצפוי לו. ברונהילדה מבהירה לו כי פניו לוואלהלה, ומבהירה לו כי עדת לוחמים עזים שנפלו בקרב תקבלו בעונג בברכת קודש נעלה וזיגמונד שואל האם יפגוש שם את אביו וכשהיא מאשרת ממשיך זיגמונד לשאול האם יזכה שם לברכתה של אשה. ברונהילדה מבטיחה לו כי נערות עינוגים יעמדו שם לשרתו – אך זיגמונד, המאוהב באחותו, שואל האם אחותו-הכלה היא זו שיחבקנה שם.

והיא מבשר לו כי על זיגלינדה [ הנושאת ברחמה את בנם המשותף – זיגפריד ] חייבת להמשיך לחיות כשהיא נושמת את אויר הארץ.

זיגמונד מבין כי הפרידה מזיגלינדה היא סופית. רוח קרב מתפעמת בו והוא שש אלי קרב כנגד הונדינג ומבקש מברונהילדה כי תעמוד לצידו – אך היא מבשרת לו כי עליו נפל הפור ועליו למות – ואז ברגעי השבר הוא חוזר אל נוטונג החרב – ואיתה יהדוף כל איום. הוא מאיים על ברונהילדה עצמה. ומבטו חוזר אל זיגלינדה הישנה את שנתה – והוא מחליט, שאם נגזר עליו ליפול, הוא מוותר על וואלהלה ומוכן לרדת לתהומות גהינום. וולהלה מציעה לו כי יפקיד את זיגלינדה בידיה אך זיגמונד מתריס: 

“איש מלבדי לא יגע בטהורה/ כל עוד היא חיה;/ אם נגזר עליי למות,/ אקדים ואהרוג את המעולפת!”

 

זיגמונד אוחז בידו בנוטונג – החרב בה הוא שם מבטחו – ומאיים להמית זיגלינדה –

מחוות יאוש זו של זיגמנד : להמית בחרב נוטונג את אחותו-כלתו, מביאה את ברונילדה, שגם היא נמצאת בסערת רגשות לשנות את החלטתה ואת הוראתו של ווטאן ומצהירה :

“עצור בן וולזה! שמע אמרתי! / תחיה נא זיגלינדה,/ וזיגמונד יחיה עמה! / את גורל הקרב אטה,/ לך, זיגמונד, אעניק חסד ונצחון!”

את הסערה הנפשית ניתן לשמוע בתזמורת, באקורדי הסיום של התמונה הרביעית: 

 

זיגמונד : “חרב זו, חרב זו”

 

 

5. התמונה החמישית

התמונה החמישית , היא המסיימת את המערכה השניה של “הוולקירה” מתחילה במעין טקס פרידה שבין זיגמונד ובין זיגלינדה, אותה משכיב זיגמונד כדי שתישן .

קרנותיו של הונדינג המתקרב נשמעות וזיגמונד נדרך אלי קרב. זיגלינדה שהתעוררה מקולות קרנתיו של הונדינג חרדה וזועקת:

“הבית בוער – הצילני אחי ! / זיגמונד זיגמונד”

הונדינג  מגיע וקורא קריאות קרב ומתגרה בזיגמונד להתייצב מולו.

הונדינג מטיח בזיגמונד :

“הנה נואף נפשע / כאן תפגע בו פריקה” 

וכשזיגלינדה מבחינה כי הקרב בין בעלה ואהובה-אחיה עומד להתחיל זהיא זועקת:

“עצרו הגברים !

קודם תרצחו אותי”

הקרב מתחיל – שני הגברים מניפים את כלי זינם : זיגמונד את נוטונג חרבו והונדינג את כידונו – ואז מתערב ווטאן ומושיט את כידונו של ווטאן המנתץ את חרבותש זיגמונד – והונדינג מנצל את היתרון שנוצר ונועץ את כידונו בחזהו של זיגמונד.

ווטאן מורה לברונהילדה לאסוף את זיגלינדה על סוסתה.

ואז פונה ווטאן להונדינג :

“עבק, לך! כרע לפני פריקה, /הודיענה שכידונו של ווטאן / נקם במי שהמיט עליה חרפה

לך לך !

 

סערת הקרב בין הונדינג ובין זיגמונד וזעקתו של ווטאן : “לך ! לך ! Geh ! Geh !”

 

והתמונה תסתיים את המערכה השניה בקריאת זעמו של ווטאן, המבטיח להעניש את ברונהילדה הפושעת על שהפרה את הוראתו:

 

סוף המערכה השניה.

 

הוולקירה – מערכה שלישית – [ בהכנה ]

 

___________________________________

רשימת הפוסטים בנושא הרינג:

_________________________________________

1/4 הריינגולד –

[1] מבוא: מיתוס ה”מיתוסים”

[2] סיפור-העלילה [ סינופסיס] 

[3] אלגוריה ופרשנויות אחדות

 

 

2/4 הואלקירה –

[1] מערכה ראשונה : בין מיתוס קדמון לסיפור אהבה אישי

[2] מערכה שניה: אהבה-קנאה-נקמה ! 

 

 

 

 

 

 

.