[1] פאון, המיתוס
5 באוגוסט, 2010_________________________
1.
“הפרלוד לאחר הצהריים של פאון” או בשמה הצרפתי Prélude à l’après-midi d’un faune של קלוד דביוסי, שצלילי החליל החולמניים שלו עולים מיד בפתיחה, הביא את תודעת מיתוס פאון לידיעת רבים. הצלחתה הרבה של יצירתו של דביוסי משכה את תשומת הלב למיתוס עתיק שחודש, ושבפועל לא נשכח מעולם.
בסדרת רשימות שלהלן ננסה לעמוד על מרכיבים שונים שעמדו ברקע ושימשו מקור השראה ממשי ואפשרי לדביוסי בכתיבת היצירה. נציג את היצירה עצמה , וכן מה שסביב לה.
לא בכדי פותח דביוסי בצליל החליל – החליל הוא כלי הנגינה המזוהה עם האל פאן , אל הרועים, המרעה והיערות במיתולוגיה היוונית, שהתגלגל והיה לפאון במיתולוגיה הרומית. החליל הוא כלי הנגינה המשמש את הרועים לכן טבעי הוא שזה הכלי בו מנגן האל.
אלא שאל זה אינו רק מנגן בחליל , אלא גם “מחלל” בו, ועל כן אולי מופיע צמד החלילים הזה בפיו בתחריט עתיק זה, לרמוז על הדו משמעות של החליל ככלי נגינה וביטוי לפאלוס.
לפי המיתולוגיה פאן זיווג בין אל [ הרמס ] ובת תמותה [ פנלופה ] ומכאן שהוא יצור כלאיים חלקו חיה וחלקו אדם. בדרך כלל הוא מוצג כבעל רגלי תיש וגוף אדם:
כבעל תכונות אלה, הוא יצור דוחה ומפחיד ומוצג בדרך כלל כזקן ומכוער:
אך יחד עם זאת כבעל און גברי וברבים מן הפסלים והתבליטים ששרדו מהתקופה העתיקה הוא מוצג בחיזור עיקש ואף בפעילויות מיניות :
האל, שהיה מרבה לחלל בחלילו, היה משתתף קבוע בחגיגות של דיוניסוס
והוא מוצג בתבליטים עתיקים לא רק כמשתתף בחגיגות דיוניסוס שכללו נגינה וריקודים ;
אלא גם כבעל תאוה מינית שאינה יודעת שובעה, וכמי שאינו בוחל באמצעים, ומבליט את מבוקשו עד שהוא משיגו:
בשל תכונותיו אלו זכה אל זה ליחס מיוחד בוילות הזימה של פומפיי – טרם נחרבה בהתפרצות הר הגעש ווזוב, ולצד ציורי קיר שהיום אנו מכנים “פורנוגרפיים”, עיצבו לכבודו גם כלי כתורת ומנחה שאינם מצניעים [ בלשון המעטה ! ] את יצריו המעוררים :
*
*
האל, היה כמסתבר, חובב נשים ובעיקר נימפות וניאדות [ שגם הון יצורים מיתולוגיים ].
התאהבות אחת שלו – זו בנימפה סרינקס, זכתה גם היא להתיחסויות הן במוזיקה של דביוסי – הן בשירתו של ריינר מריה רילקה והן בציור – ראה בקישור זה –
מימי קדם התפתחה המסורת שהאל – המרבה בנשים – מרבה לחלל בחליל רב קני ועל שמו נוצר אותו חליל המכונה “חליל פאן” שהוא קבוצה של חלילים המכוונים לאורכים שונים ולכן לגבהי צליל שונים היוצרים שורה מוזיקלית.
2.
מה מסתתר מאחרי מיתוס פאון ?
פאן, כשאר האלים, וככל היצורים המורכבים חלקם גוף-אדם וחלקם גוף חיה, המככבים בסיפורי המיתולוגיה היוונית והמיתוס בכלל, אינו אלא האנשה של חלומות, פחדים תשוקות ומאויים של האדם באשר הוא אדם. מבחינה זו המיתולוגיה היונית ככל המיתולוגיות האחרות וככל המיתוסים, היא כספר-הפתוח אל נפש האדם – ראשית היווני , ולאור העובדה שהיא שרדה ונעה עם הזמנים המתחלפים לתרבויות רבות נוספות, היא עדות לכך כי היא מבוע לנפש האדם בכלל: היא ראי נאמן של מהות חייו הנסתרים, המוחבאים והמודחקים של האדם. דרך סיפורים אלה ויצורי דימיון אלה שיחרר האדם את קצה הקרחון של סערת-רוחו, של פחדיו ובעיקר של תקוותיו ותשוקותיו שאינן ברות מימוש בחיים עצמם.
פאן ממלא במסכת זו תפקיד חשוב.
פאן הוא בן לוויה קבוע ואורח רצוי בחגיגות החשק, היין והיצר של דיוניסוס. הוא שובב, עליז, מתרונן ובעל יצר כיבוש, אונו תמיד במותניו, זיקפתו בולטת ותמידית והוא החולל ומחלל את הנשים שהוא צד להנאתו בטבע הפראי והסוער, אין לבוא אליו בטענות על פעילותו המינית הרבה והחריגה שהרי הוא כתיש הצריך להרבות את כל העדר והוא כל הזמן עסוק במלאכתו זו. הקינאה מצד אחד – והפחד מצד שני הביאו להצגתו כתיש זקן, מכוער חייתי ודוחה, אך יחד עם זאת ככובש.
ל”שיא חוצפתו” הוא מגיע כאשר הוא מנסה לפתות את אפרודיטה בכבודה ובעצמה אלת היופי והאהבה –
_________________________