.

יוליסס – המהדורה הראשונה – שייקספיר אנד קומפני – פאריז 1922

 

הספר “יוליסס” – מבוא כללי:

את מסע ההיכרות עם הספר “יוליסס” ניתן לפתוח באנקדוטה, שולית, אך נדמה שהיא : מרתקת !

מהפרסום המוקדם שפרסמה סילביה ביץ’, האמריקאית הצעירה שניהלה בפאריז את חנות הספרים הקטנה : SHAKESPEAR AND COMPANY , שהיתה, גם היא, אחת הכתובות אליהן כיתתי רגלי בעקבות ג’יימס ג’ויס בפאריז –  כאשר ה”מדריך” שלי” בעקבותיו של ג’יימס ג’ויס בפאריז – היה הזכרונות מפאריז שהעלה, במוחו של סטיפן דדאלוס, המהלך על חוף הים בסנדימאונט לכיוון העיר דבלין, כאשר זכרונות פאריז מציפים אותו, במעופו המרהיב של “זרם התודעה” כפי שהעלה בפרק השלישי “פרוטיאוס” ביוליסס [ וראו הרחבה בקישור זה ] .

 

כשסילביה ביץ תיכננה להוציא את הספר לאור היא התכוונה למהדורה בת 1000 עותקים :

מהם:

100 עותקים על Holland Paper   –      350 פרנק לעותק;

150 עותקים על ניר מסוג פשוט יותר –     250 פרנק לעותק ;

750 עותקים על ניר בעבודת יד         –     150 פרנק לעותק

 

וב 2 בפברואר 1922 – יום הולדתו הארבעים של ג’וייס – מסרה לו את שני העותקים הראשונים שיצאו זה עתה מבית הדפוס.

 

בשנת 2009  פרסם העיתון הבריטי ” גרדיאן”,  כי עותק אחד של המהדורה הראשונה של “יוליסס” – נמכר במכירה פומבית במחיר של 275,000 פאונד אנגליים ! שבהשוואה למחירי היום שווה לכמיליון ורבע שקל – או במילים פשוטות דירת 4 חדרים ב….באר שבע [ לפי דיווח ביד 2). 

 

הפרסום בעתון הבריטי “גרדיין” על מכירת עותק המהדורה הראשונה של יוליסס

ב מחיר של 275,00 לירות שטרלינג

 

ועתה, כשהמחיר החומרי של ה”סחורה” שקוראים לה “יוליסס” כבר ידוע לנו, ננסה לעמוד על כמה מתכונותיו – הלא חומריות של הספר המיוחד ויוצא הדופן הזה.

 

כאשר קראתי, לצורך עבודת המסטר שהגשתי בשנת 1975 באוניברסיטה העברית בירושלים, על הצנזורה שהוטלה על “יוליסס” את פסק דינו של השופט John M.WOOLSEY  – שכתב כי לצורך כתיבת פסק הדין:

“קראתי את “יוליסס” פעם אחת במלואו וקראתי את הקטעים עליהם התביעה מתלוננת בתשומת לב פעמים אחדות. למעשה, במשך שבועות רבים, הזמן הפנוי שלי הוקדש לשיקול הדעת שחובה עלי להפעיל בבואי להחליט בענין זה”

לא נותר לי אלא לרחם על השופט, שנאלץ להקדיש שבועות כה רבים, לקרוא יצירה שבסוף פסק הדין כתב עליה שהיא [ אמנם… מהפכנית ויצירת מופת ] אך לא לפני שהוסיף:

“יוליסס” אינו ספר קל לקריאה. הוא מבריק ומשעמם, מובן וסתום, לעיתים. במקומות רבים זה נראה מגעיל, אך למרות שהוא מכיל, כפי שציינתי לעיל, מילים רבות נחשבות בדרך כלל למלוכלכות, לא מצאתי שום דבר שאני מחשיב כגועל לשם גועל. כל מילה בספר תורמת כמו אבן פסיפס אחת למכלול התמונה שג’ויס מבקש לבנות עבור קוראיו.“

 

מדוע יוליסס כה קשה לקריאה ?

 

– ובכלל למה לטרוח ולהתאמץ, ובמקום לגרור ספר עב-כרס בן כ 800 עמודים לחופשה ב”קריביים”, לא עדיף לקחת איזה רומן רומנטי מתקתק, שהשוק מוצף בהם, לחופשת בטן-גב  ?

 

 כדאי לנסות – ראשית כיוון ש”יוליסס” הוא ספר שאין עוד אחד כמוהו – ולא תקראו עוד ספר כמותו. הוא יחיד ומיוחד. ודווקא הקושי שהוא מציב – הוא מעלתו המיוחדת המעשירה והמסקרנת.

נזכיר כי מדובר ביצירה “קשישה” בת למעלה מ 100 שנה – ואם מיטב מבקרי הספרות הכתירו אותו כ”רומן הטוב ביותר במאה העשרים” – וכאמונים על המימרה: “בפני שיבה – תקום” ! – ננסה לעמוד על כמה מתכונותיו העיקריות של הספר – תוך התייחסות לקשיים שהוא מציב בפני הקוראים.

אטול דימוי מפסק דינו של השופט וולסי :

“כל מילה בספר תורמת כמו אבן פסיפס אחת למכלול התמונה שג’ויס מבקש לבנות עבור קוראיו.“

אכן דימוי הפסיפס – מציג את הספר הצגה ראויה:

הקוראים בספר “מתלוננים” על ריבוי האזכורים, הציטוטים, ההרמזים בהם רווי הספר עד להתפקע.

כדאי לצטט כאן התבטאות של ג’ויס ביחס לספרו:

 

“כללתי בספר כה הרבה תעלומות ומשחקי הרכבה דבר שיעסיק את הפרופסורים כמה מאות שנים כשהם מתווכחים למה התכוונתי , וזו הדרך היחידה להבטיח את הנצחיות שלי”

 

אין ספק – כתיבה מרובת הרמזים זו, מקשה על הקריאה ועל ההבנה והפיענוח.

לכן, עצה ראשונה היא : לקרוא את “יוליסס”, בתשומת לב ראויה… כמו למשל קוראת נלהבת זו של יצירת המופת:

מרילין מונרו – פותחת את “יוליסס”…

אך… בעיקר מומלץ לקרוא את יוליסס עם מדריך צמוד.

 

ספרם של חזי ועפר שלח “מדריך ליוליסס” שיצא ב 2012 בעברית

 

יכול בהחלט לסייע.

 

 

ארשה לעצמי להמליץ על שניים נוספים – באנגלית.

         

Ulysses Annotated

Allusions in Ulysses

ומדוע נחוץ “מדריך צמוד” ?

כיוון שדרך ניסוח המשפטים בספרו של ג’ויס – מבוססת, במידה רבה, על הציטוט ועל ההרמז ועל האסוציאציה – ואלה מהווים חלק בלתי נפרד מ”שפתו” דרכי ביטוי וסגנונו המיוחדים של ג’ויס.

ועוד קושי מובנה מוסיף לנו ג’יימס ג’ויס: הוא אינו מקפיד על המבנה המקובל של המשפט ו”מרשה לעצמו” גיוונים שונים ומשונים במבנה המשפטים שהוא משתמש בהם – לעיתים ארוכים ולעיתים בני מילים אחדות ולעיתים אפילו בני מילה אחת ! 

וההפתעה הגדולה מצפה למתמידים שיגיעו לפרק “פנלופה” – הוא הפרק המסיים את יוליסס – האוחז למעלה מ 40 עמודים של כתיבה בסגנון זרם התודעה ללא כל סימני פיסוק !

ואם לא די באלה, כל אחד מ 18 פרקיו של הספר כתוב בסגנון ספרותי שונה – דבר שמוסיף קושי ותעלומה על הקשיים שכבר עמדנו עליהם.

ניתן להשוות את הספר לפסיפס גדול ממדים, מרהיב במגוון תכניו וצבעיו. כאשר ניתן להתייחס לכל אחד מהציטוטים וההרמזים הללו כאילו היו האבנים, מהם בנוי הפסיפס.

בפסיפסים ההיסטוריים, כדי להשיג את הגיוון ואת הצבעים ואת היופי הניבט אלינו מהם, כללו יוצריהם  מגוון רב של אבני-פסיפס, חלקם אבנים פשוטות ורגילות לצד אבנים טובות, צבעוניות ונוצצות. בפסיפסים ההמרשימים בכנסיות הביזנטיות – נזקקו היוצרים לאבנים בצבעי זהב כדי לעטור בהן את הילת הקדושה מעל ראשון של ישו ושאר הקדושים. 

 

פסיפס ביזנטי ב”איה סופיה” באינסנבול

כך הוא, לטעמי, גם בסוגי הציטוטים וההרמזים היוצרים את “פסיפס-יוליסס”  : לא כל הציטוטים בעלי משקל דומה ולא כל ציטוט או הרמז בעלי השפעה דומה על הפרשנות ועל העומק המובע באמצעות האיזכור.

מותר לצטט כאן ציטוט מדבריו של ח.נ. ביאליק, שנכתבו במאמרו “גילוי וכיסוי בלשון” משנת 1915 – תקופה מקבילה לתקופת כתיבתו של “יוליסס,:

 

“כמה מאותן המלים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה; כמה מהן הבהיקו כברקים פתאום ובטיסה אחת האירו עולם מלא; דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח; וכמה מהן שמשו נרתיקין למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצרופיהן ובצרופי-צרופיהן הנפלאים ביותר.

יש מלים – הררי אל, ומלים – תהום רבה.“

 

“יוליסס” רווי ציטוטים והרמזים – ויש בהם גם כאלה שהם בהחלט : “הררי אל” ואחרים “תהום רבה”.

 

לכן, כדי לרדת לעומקו של הספר המיוחד הזה, מן הראוי, שלא ל”דלג” על מילים לא ברורות ואזכורים לא ידועים.

דווקא החקירה והדרישה בהם, והפענוח של סיבת צירופם לטקסט, היא המעניקה ל”יוליסס” את עיקר עומקו משמעותו.

וכאשר תיפרס המניפה למלוא רוחבה , וציטוטים רבים, כמו צבעים רבים בקשת, ירהיבו לעיננו – הקסם שב”יוליסס” יתחיל לעבוד:

 

אין הקורא נדרש ללכת לצורך כך לספריה הלאומית ולנבור שם בהררי ספרים.

המחברים Don Gifford ו Robert J. seidmann – ] כבר עשו זאת וריכזו את מחקריהם המעמיקים במדריך המעולה הנקרא: Ulysses Annotated  [ “יוליסס המוער” – שכבר הומלץ לעיל ].

אביא כאן את דבריה של יעל רנן ז”ל המתרגמת המעולה של יוליסס לעברית כ”תנא-דמסייע” כאשר ציינה ב”דבר המתרגמת” שהקדימה להוצאת הספר הזכירה במפורש כי בתרגומה נעזרה:

ב”ספר ההערות המצויין שהוקדש ליוליסס פרי עטם של : המחברים Don Gifford ו Robert J. seidmann

גם חזי ועפר שלח בפתח דבר ל”המדריך ליוליסס” מצאו לציין:

“בכתיבת הגוף המרכזי של הביאור שימשו ספרים רבים, ובראשם Ulysses Annotated מאת דון גיפורד עם רוברט סיידמן, שגרסה מוקדמת שלו שימשה את יעל רנן בתרגום יוליסס לעברת. זוהי עבודת ענק של ביאור והערות, ללא רובד סמיך של פרשנות, הקשים והתייחסויות הלקוח מעשרות ספרי ביקורת חשוביםשנכתבו על יוליסס, ביוגרפיות של ג’ויס ושאר מקורות .”

יתרונו הבולט של הספר הזה, האוחז 643 עמודים צפופים וגדושים, שהוא כולל:  מפות של האיזור בעיר דבלין בו מתרחשות כל אחת מ 18 האפיזודות – הפרקים של יוליסס ; תמצית קצרה של המסופר באודיסיאה בפרק המקביל – ומכאן ואילך הבהרה לכל שם, ציטוט, מילה או מושג המופיעים בספר והם אינם מובנים מאליהם.

 

וכן מומלץ לקרוא חומר רקע על הספר המצוי באינטרנט, ובכל הצניעות הראויה, כם מעט בפוסטים שפרסמתי במהלך השנים באתר “מילים”

 

 

הזיקה לאודיסיאה של הומירוס

 

 בספרו המונומטלי של פרופ’ נתן שפיגל, “הומרוס” [ הוצאת מאגנס תשמ”ט ]

 

מובאת הדעה כי הטקסטים של האיליאדה והאודיסיאה הופיעו במחצית המאה השמינית לפני הספירה.

טקסטים אלה שימשו את המדקלמים השונים [ “הראפסודים” ] שהיו מופיעים בפני הקהל במסגרת חגיגות ה”פאנ-אתיניאיה”, שהיתה חגיגה מפוארת לכבוד האלה אתנה.

בטקסטים אלה חלו , ברבות השנים, שינויים שונים, עד שאלה עברו עריכה בידי המדקדקים – האלכסנדרוניים במאה הראשונה לפני הספירה, וגם לאחר מכן עדיין הוכנסו בו שינויים ותוספות רבים.

המהדורה הראשונה בדפוס של כתבי הומרוס יצאה רק בשנת 1488 בפירנצה ובפועל זה הנוסח המוכר היום של האיליאדה והאודיסיאה.

 

ב”איליאדה” מסופרת פרשת מלחמת היוונים נגד “אייליון” – הוא שמה הנוסף של העיר טרויה, ה”איליאדה” מספרת את סיפור השנה העשירית – היא השנה האחרונה לאותה מלחמה עקובה מדם.

לצידה של ה”איליאדה” – נמצאת גם ה”אודיסיאה”, שהיא קצרה בכ 300 שורות מה”איליאדה”.

ה”אודיסיאה” מתארת את נדודי אודיסיאוס מאז שיצא מטרויה ועד לשובו לביתו באתיקה – נדודים שהתארכו לתקופה של 10 שנים. באותן 10 שנים עובר אודיסיאוס נסיונות רבים ומתגבר על סכנות רבות:

• • • תחילה הגיע עם 12 אוניותיו אל ארץ הקיקונים הפראיים;
  •  
    • ומשם נדד לארץ הלוטופאגים – אוכלי הלוטוס;
  •  
    • ומשם לאי של הקיקלופים בעלי העין האחת;

 ושם נאלץ להילחם עם מנהיגם פולימוס האיום שהצליח לטרוף 2 מאנשיו של אודיסאוס – והתכוון להשביע את רעבונו ביתר בני חבורתו של אודיסיאוס אך אודיסיאוס הערים עליו, השקה אותו ביין ועקר את עינו האחת – וכך הציל עצמו ואת אנשיו.

• • • משם נדדו לארץ הלאיסטריגונים – הם אוכלי האדם שם אבדו לאודיסיאוס רוב אנשיו ורוב ספינותיו ורק אחת נותרה לו,  וכך הצליח להגיע אל מקום מושבה של המכשפה קירקה, וקירקה הפכה את אנשיו לחזירים. אודיסיאוס אילץ את קירקה להשיב לאנשיו צורת אדם.
  •  
    • קירקה הורתה לאידיסיאוס לרדת אל ארץ המתים ולהיוועץ שם עם נפשו של החוזה טיירסיאס ולשמוע את הצפוי לו ואת דרכו לעתיד.
  •  
    • בהמשך מסעו פגש בסירנות שחלקן אישה וחלקן ציפור או דג שהיו שובות את ליבם של מלחי הספינות בשירתן המיוחדת, עד שאלה היו מוקסמים וספינותיהן נטרפות בלב הים. אודיסיאוס ציווה על אנשיו לאטום את אזניהם בדונאג כדי שלא ישמעו את שירת הסירנות והוא עצמו נקשר לתורן הספינה כך שלא יוכל להסיט אותה מדרכה, וכך ניצלה הספינה ואנשיו.
  •  
    • המפגש הרה הסכנות הבא יהיה עם שתי המפלצות סקילה וכאריבדיס – משימה שאיש לפני אודיסיאוס לא הצליח לחמוק מהן.
  •  
    • ואז הגיע אודיסיאוס את הפורענות הקשה מכולן – כאשר הוא ישן, ירדו אנשיו לחוף ושחטו את שווריו של הליוס – אל השמש. וכעונש על כך, הקדיר הליוס אל השמש, את קרניו ותקפה את ספינותיו סערה קשה ביותר וכל אנשיו של אודיסיאוס טבעו בים. כשהוא נאחז בקורה נסחף לחוף של אי
  •  
    •  וכך פגש את הנימפה קליפסו, אשר התאהבה בו והחזיקה בו 7 שנים ורק במצוות האלים שחררה אותו כדי שימשיך בדרכו לאתיקה , הרפסודה בה שט נטרפה בים והוא הגיע בשחיה אל ארץ הפיאקים.
  •  
    •  ומלכם ששמע על הרפתקאותיו העמיד לרשותו ספינה כדי שיגיע חזרה לביתו. כשהגיע לביתו הסתבר לו כי ביתו “שורץ” במחזריה של פנלופה אשתו. 

                                                                       

נסתפק בציון הרפתקאות וסכנות מסמרות-שיער אלה להדגיש כי בפנינו סיפורי אגדה ומיתוס – הרחוקים מהמציאות היום יומית, ומספרים על התרחשויות וארועים היפים לאלים ואינם ממידותיהם של בני אדם בשר-ודם [ כמוני כמוכם ].

סיפור ה”אודיסיאה” הוא סיפור מסעו של אודיסיאוס מנצחונו במלחמת טרויה ועד לשובו לביתו באיתקה ולאשתו פנלופה.

התלאות והרפתקאות מסמרות השיער שעבר – האריכו את מסעו בעוד עשר שנים [ מעבר לעשר השנים בהן נלחם את מלחמת טרויה ] וכך הוא מגיע חזרה לביתו – לאחר העדרות בת 20 ! שנה ומגלה שביתו שורץ במחזרים המבקשים את ידה של פנלופה אשתו – אשר חרף השנים הקשות והארוכות, והצרות שהמיתו עליה המחזרים שביקשו לשאת אותה, שמרה לבעלה אמונים בכל אותן 20 שנה !

כך מוצג אודיסיאוס בפתח האודיסיאה

 

 וכך שירטט ג’יימס ג’ויס את דמותו של ליאופולד בלום – כ”קריקטורה” של ה”אודיסיאוס המודרני”

 הטקסט המופיע מעל הוא הפסוק הפותח את האודיסיאה בשפה היוונית בכתב ידו של ג’יימס ג’ויס –

“כני לי, מוזה, הגבר זה רב הנסיון, שנדד”

 

 כאשר נקרא ב”יוליסס” של ג’ויס, נפגוש בדמותו, של אחד ליאופולד בלום שמו, גבר ממוצע כבן 38, פעמים נדמה לנו כי ב”נעבך” מדובר, יהודי שהמיר דתו, המתרוצץ לפרנסתו כסוכן מודעות של עתון דבלינאי, ברחבי דבלין, ועובר בין עסקים ובין פאבים שונים לוגם בירה, וסועד, סנדוויץ עם גבינת גורגונזולה עם כוסית יין בורגונדי,

ונפגוש גם את אשתו, מריון המכונה, מולי בלום, שהיא זמרת סופרן, המופיעה אי פה אי שם בקונצרטים אותם מארגן לה אמרגנה  בלזס “עזאזל” בוילאן, המשמש לעת מצוא גם מאהבה, השולח לה מכתב ובו הוא קובע איתה מפגש אהבהבים בשעה ארבע אחר הצהריים של אותו יום בו מתרחשת עלילת “יוליסס” .

מה שבולט במיוחד ב”יוליסס” – בהשוואה למה שרבים סוברים כי הוא, “מקור ההשראה” ליצירתו של ג’ויס הוא האירוניה והסארקאזם בהם נוקט ג’ויס ביחס לאותו מקור השראה:

וראו בענין זה הרחבה בקישור זה:

[06.2] יוליסס – ממיתוס לאירוניה : פרסומים ראשונים

 

נדגים זאת בשלושה ענינים בולטים במיוחד:

•  אם האודיסיאה של הומרוס מתפרסת על פני עשר שנים תמימות – יוליסס של ג’ויס – מצומצם ליום אחד בלבד – הוא ה 16.4.1904 – יום רגיל מכל בחינה שהיא שלא ארע בו שום אירוע מיוחד – פרט למפגש בו ריגשה נורה בארנאקל, את הסופר המחפש את דרכו.

 

• נדודיו של אודיסיאוס מתפשטים על מרחבי הים התיכון מטרויה השוכנת באסיה הקטנה במזרח הים התיכון ועד לגיברלטר בקצה המערבי של הים התיכון – והנה “יוליסס” מצומצם לתחומיה הצרים של עיר פרובינציאלית וקטנת מימדים כמו דבלין ששטחה אינו גדול יותר ממחצית השטח של מרכז תל-אביב.

וראו הרחבה בקישור זה: 

[06.4] יוליסס – ממיתוס לאירוניה : אחדות הזמן והמקום

• אפילו השם שבחר ג’ויס ליצירתו מעיד, כמדומה, על האירוניה בה נקט ביחס לאתו אנטי-גיבור שהציב בקדמת סיפורו : הוא ליאופולד בלום : מדוע לא קרא לגיבורו “אודיסיאוס” אלא נזקק לתרגום שמו כפי שהיה מקובל ברומי ?

 

וראו הרחבה בקישור זה

[06.3] יוליסס – ממיתוס לאירוניה: השם יוליסס כאירוניה 

האם בבחירות אלה ביקש ג’ויס להדגיש בפני קוראיו – כי אין הוא עוסק – חרף כל הסממנים חיצוניים – לא ב”שחזור” ולא בנסיון ל”החיאה” של המיתוס ההומרי – ואף לא בנסיון לספר אותו בלשון המאה העשרים.

כדי להבין את “יוליסס” וכדי להנות מיוליסס יש להצמד אל עובדות החיים ואל המציאות. ג’ויס קורא לקוראיו להתנער מהמיתוסים – בפועל מכל המיתוסים: 

 

זוכרים את הצהרתו של סטיפן דדלוס לקראת סיום “דיוקן האמן כאיש צעיר” ?

בעמוד 216 אומר סטיפן דדלוס לחברו קרנלי:

“אני אומר לך מה אעשה ומה לא אעשה . לא אשרת מה שאיני מאמין בו עוד, בין שייקרא ביתי, מולדתי או כנסייתי, ואנסה לבטא את עצמי באורח של חיים ושל אומנות באופן חופשי ושלם ככל שאוכל; ואשתמש באותם כלי זין שרק בהם אני מרשה לעצמי להשתמש: שתיקה, גלות וערמה”

 ביוליסס ג’ויס מנתץ את כל המיתוסים – תוך שהוא נשאר צמוד למציאות היום יומית האפורה ולעיתים גם האכזרית:

ג’ויס מתנער, במהלך האפיזודות השונות המאוזכרות ונדונות ב”יוליסס” ממיתוס הדת הקתולית – על ברכיה חונך בכל תקופת גידולו ומשטיפת המוח שעבר בכל תקופת חינוכו – דת שהיתה בעיניו אחד הגורמים לשיתוק הרוחני והניוון המוסרי אליו נקלעה אירלנד ארצו ואנשיה כפי שבאה לביטוי קודם בסיפורי “דבלינאים” ולאחר מכן ב”דיוקן האמן כאיש צעיר” ועתה ב”יוליסס”

ממיתוס הלאומנות הפאנטית האירית שעלתה בדם רב – פאנטיות שג’ויס עצמו הסתייג ממנה ;

ממיתוס השמרנות והשיתוק והניוון המוסרי שאפיין את חיי העיר דבלין, כפי שהיא משתקפת בסיפורי “דבלינאים” ;

וכן משאר המיתוסים ה”בורגניים” המקובלים של מקובלות ביחסים שבינו לבינה – לרבות השימוש בשפה “מהוגנת” מבלי חלילה לפגום בטעם ה”טוב” המתחסד.

במקום נהייה אחר “סיפורי אגדה” ו”עלילות גבורה” שאינן עומדות במבחני ההגיון והמתקבל על הדעת, ג’ויס מציג לפנינו ראיית עולם ריאליסטית לחלוטין.

העיר בה מתהלך גיבורו ליאופולד בלום היא עיר ממשית, שג’ויס עשה מאמצים כבירים, למרות ריחוקו ממנה כשכתב את הספר, לתאר אותה בדיוק רב, תוך שהוא נעזר במפות ובמדריכי עסקים, נעזר בבני משפחה וחברים לקבל הבהרות לפרטי פרטים אלה ואחרים שהיו נחוצים לו, עד כי כתב חלק מהפרקים עם שעון-עצר כדי למדוד את הזמן שצריך לעבור בהליכה רגילה כאשר הוא מתאר את בלום עובר ממקום למקום.

ג’ויס התבטא פעם ואמר כי אם “תחרב דבלין – ניתן יהיה לשחזרה ולקוממה מחדש על פי ספרי”.

מכאן ההתעקשות לשימוש בשפה ישירה ולעיתים אף פשוטה ועד כדי גסה ביחוד כשמדובר ביחסים שבינו לבינה.

 המהלך של ג’ויס הוא התנערות מהמיתוס ובחירה ב”רציונליות” בהגיון ובריאליה.

ולכן כאשר נקרא ביוליסס נקרא על אירועים יום יומיים וכל עלילות ה”גבורה” המתוארות ב”אודיסיאה” יקבלו מימדים ארציים וריאליים:

 

 

 כייון שאנו במבוא כללי לספר – נטיב לעשות אם נקדים ונציג באזני המאזינים – על מה מסופר ב 840  עמודי “יוליסס” – בשבוע הבא “נכנס” פנימה ונקרא מתוך שלושה פרקים בו להדגמת סגנונו:

 

בחרתי לתמצת את “סיפור העלילה ” של יליסס לתיאור קצר המלווה את מהלכיה של הדמות הראשית ב”יוליסס” הוא – האדם הממוצע – אם תרצו ה”כל-אדם”  ליאופולד בלום:

 

המבנה של יוליסס ותוכנו הכללי:                                                      

ביוליסס 18 פרקים המחולקים ל 3 חלקים:

חלק ראשון – הטלמכיה [ על שם בנו של יוליסס “טלמכוס” ]

1. שעה: 08:00 – טלמכוס – סטיפן דדלוס מתעורר במרטלו טואר
2. שעה: 10:00 – נסטור – סטיפן דדלוס כמורה בבית הספר בדלקי
3. שעה: 11:00 — פרוטיאוס – סטיפן דדלוס מהלך על החוף בסנדימאונט ומהרהר בזכרונות פאריז שלו. בפרק זה יזקק ג’ויס לסגנון “זרם התודעה”

 

החלק השני של יוליסס המתחיל בפרק הרביעי:

 

4. שעה 08:00 – “קאליפסו”

בלום מכין ארוחת בוקר למולי אשתו, והקורא נחשף לפנטזיות המיניות, על רקע התסכול המיני בשל יחסיו הקרירים עם אשתו, מולי מאז נפטר בנם התינוק לפני כ 11 שנה. מולי מתכננת את מפגשה עם מאהבה, ובלום מודאג מהתבגרותה המינית של ביתו בת ה 15;

 

5. שעה 10:00 – “אוכלי הלוטוס”

בלום מתכונן להשתתף בלוייתו של ידידו פאדי דינגאם “המסכן” והקורא נחשף לפרשת התכתובות הסודית תחת השם “הנרי פרח” שבלום מנהל בחשאי עם גברת בשם מרתה קליפורד;

 

6. שעה 11:00 – “האדס”

בלום, הבודד, משתתף בלוויה של פאדי דינגאם “המסכן” בבית הקברת גלסנווין שבדבלין, הקורא מתוודע לבדידות החברתית המקיפה אותו;

7. שעה 12:00 – “אאולוס”

כדי להרחיק עצמו ממחשבותיו על בגידתה הצפויה של אשתו, הוא הולך לבקר במשרדי העתון “Freeman’s Journal”; בין השאר לברר ענינים הקשורים בעבודתו כמגייס מודעות לעתון.

 

8. שעה 13:00 – “לסטריגונים”

שעת צהריים מתקרבת, ובלום נכנס לבר של דווי בירנס ומזמין סנדוויץ עם גבינת גורגונזולה וכוסית יין בורגונדי;

 

9. שעה 14:00 – “סקילה וכרבידיס”

בלום נפגש עם סטיפן דאדלוס ובאק מאליגן על מדרגות הספריה הלאומית של אירלנד – מתפתח בינהם דיון על “המלט” של שייקספיר;

 

10. שעה 15:0 – “הסלעים הנודדים”

בלום משוטט במרכז דבלין, בדרכו ל”מלון אורמונד”, אליו נוסע גם בלזס בוילאן – האמרגן / המאהב. בדרך הוא רוכש עבור מולי אשתו לבקשתה, את הספר הפורנוגרפי “מנעמי החטא” של הסופר פול דה-קוק, שמולי ציינה כי יש לו “שם נחמד” [ ‘תרנגול’ וגם סלנג ל’איבר מין זכרי’ ]

 

11. שעה 16:00 – “הסירנות”

בלום מגיע למלון “אורמונד” כשהוא “עוקב” אחר בלזס בוילאן בדרכו למפגש האהבים עם מולי אשתו – ואוכל ארוחת צהריים עם חברו ריצי גולדרינג תוך האזנה ל”קונצרט” של נגנים וזמרים חובבים; ביודעו על המפגש העומד להתרחש בשעה זו ממש בין בוילן ובין אשתו הוא מתוח ושוקע בשתיקה.

 

12. שעה 17:00 – “הקיקלופים”

בלום מתעמת עם דבלינאי שונא זרים ואנטישמי בפאב של ברני קירנאס; עימות המזכיר לו את זרותו ואת העובדה שחרף מאמציו אין הוא מקובל כדבלינאי לכל ענין ודבר.

 

13. שעה 20:00 – “נאוסיקה”

בלום מהלך בחוף סנדימאונט, מבחין בצעירה ששמה גרטי מקדואל. הוא עוקב אחריה כשהיא ישובה על החוף, כשהיא מבחינה בו מתענין בה היא מתחילה להפשיל את שמלתה, דבר המעורר את יצרו המיני, והוא מאונן. לפתע הנערה קמה ומתחילה להתרחק מהמקום ואז בלום מבחין כי כי צולעת…;

 

14. שעה 22:00 – “שורי השמש”

בלום מבחין בסטיפן דאדלוס וחבריו השתויים, כשהם מתהוללים בבית החולים ברחוב הולס ;

  

15. שעה 24:00 – “קירקי”

בלום עובר סידרה של הזיות-שוא משפילות בבית הזונות שמנהלת בלה כהן, מתפתחת מחוץ לבית הזונות תיגרה בין סטיפן דאדלוס וחייל בריטי ובלום לוקח את סטיפן תחת חסותו;

 

החלק השלישי של יוליסס המתחיל בפרק ה 16:

 

16. שעה 01:00 – “אמאוס”

בלום לוקח את סטיפן תחת חסותו, ומנסה להאכילו אך שכרותו הרבה של סטיפן אינה מאפשרת לו לאכול;

 

17. שעה 02:00 איתיקה;

בלום מביא את סטיפן לדירתו ברחוב אקלס 7 ומציע ל”חסר-הבית” לשתות קקאו ומיטה לישון בה, כשסטיבן מסרב בלום עוקב אחריו ומשגיח עליו עד שהוא יוצא דרך הגינה שמאחורי הבית – ואז בלום הולך לישון במיטתו.

 

18. שעת [ לילה מאוחרת – לא מוגדרת] פנלופה.

ה”מונולוג” המתגלגל של מולי בלום בו היא שוטחת בזרם תודעה מתמשך על פני למעלה מ 40 עמודים, ללא סימני פיסוק את עוללותיה, וחוויותיה מילדות ועד הלום, לרבות את יחסיה עם גברים, תוך פירוט התנסיותיה המיניות, ומסיימת את המונולוג בזכרונותיה הרומנטיים על התאהבותה בליאופולד בלום, עד לסיום ה”פתוח” המתבטא במילה yes”” שתחזור במונולוג כ 140 פעם.

 

 .

♦

19.- ג’ויס בעל-פה -שיחות, הרצאות ZOOM …

• [03.1] ג’יימס ג’ויס – נאמנות ובגידה – באודיסיאה וביוליסס [25.4.21]

 

---

קישור ישיר לכל הפוסטים בנושא ג’יימס ג’ויס באתר “מילים”

https://mymilim.info/?p=5970

---

 

.