[03] ניטשה > תומאס מאן - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

[09.03]{רקע} תומאס מאן / פאוסטוס – ניטשה: ביקר או לא ביקר ?

7 בפברואר, 2013

אוטו דיקס – בבית הזונות ארבע זונות ממתינות ללקוחות – 1921

כיום, אין כל חשיבות לאמת ההיסטורית: בין כה-וכה לא נוכל להשיב תשובה אחת, נקיה מספק, ברורה ומבוררה: האם ניטשה ביקר או לא ביקר; ואם ביקר – האם טימא גופו בנגיעות-תאווה בבשרה של הזונה ששירתה אותו;

האמנם בביקור זה נוגע בעגבת [ סיפליס ] או שמחלה זו – דבקה בו בעת שטיפל בחילים פצועים, עת שהתנדב במלחמת, 1870 בין פרוסיה לצרפת כחובש – כפי שמנסים סנגוריו ה”מוסריים” לטהר אותו מן הבושה.

אוטו דיקס – זוג בהעדר שיוויון

בראיה לאחור, מסתבר כי סיפור זה על הביקור, שהיה או לא היה, בבית הזונות בעיר קלן, חזק מכל אמת. למרות שלא נמצאו תימוכין של ממש לסיפור זה, שסופר כעדות כבושה, שבאה לעולם לאחר שכבר עברו כ 36 שנים מעת קרות הארועים, ולמרות שהוא סופר ממקור יחיד ובודד – למרות כל זאת, והחשד שמעוררות נסיבות סיפורו, כוחו רב לו עימו, והוא מחלחל לתודעת המבקשים לרדת לסוף דעתו של פרידריך ניטשה כאבן דרך שיש להתעכב לידה ולקרוא את מה שהיא אמורה לספר לנו על האיש החולה בחוליים רבים ובלתי מפוענחים – האיש חסר המנוח והמיוסר, שמאחרי הפילוסופיה הסוערת שלו – שלא נתנה מנוח לרבים והסעירה טובים.

בל נשכח כי סיפור זה, תמך בתדמית בה בחר ניטשה להציג עצמו במהלך חייו: אידיאליסט-בעל עקרונות, מתנזר-מחמיר, איש הרוח האולטימטיבי, שלא הטריד [כמעט] את נפשו בהוויות נשים ולא טימא את גופו בבשרן המצמית.

ואל יקל הדבר בעיניכם: עמדה זו משבשת לחוקרים אחדים את הניסיונות להסביר את שקיעתו הפתאומית של הפילוסוף הפורה והקודח בכתיבה מתפרצת וביקורתית. כאשר נפל-שקע לבלי קום, היה ניטשה במיטב שנותיו – עדיין לא מילא את שנתו ה 45 – ולפתע [ כמעט לפתע … כפי שידקדקו צייקנים מחמירים ] שקע לדמדומי ניתוק-מוחלט מהעולם הסובב אותו ונתדרדר לתהומות של חוסר-דעת. נפילה זו, שקיעה פתאומית זו, פרצה ונתחוללה – למראה עגלון המצליף בחוסר רחמים בסוסו, בכיכר קרלו-אלברטו שבעיר טורין, באיטליה. היה זה ביום 3 לחודש מאי 1889 ומאז – נדם ניטשה לתהומות הערפול הניתוק והשגעון עד שנפח נשמתו ביום 25 בחודש אוגוסט שנת 1900.

את השקיעה הזו, הפתאומית וחסרת ההסבר, ניסו חוקרים אלה לתלות במחלת העגבת [ הסיפליס ] שעברה אליו – מגופה המצורע של הזונה איתה בא במגע באותו בית זונות בקלן שאליו נקלע על …דרך מקרה ומכוחה של טעות בהבנה או על דרך הטעיה בלבד.

קישור ישיר לסרטון המציג את ניטשה בשנותיו האחרונות מנותק והלום לחלוטין

דבר אחד ברור: הסיפור שסיפר בשנת 1901 ידיד נעוריו של ניטשה, פאול-דואסן Paul Deussen, לימים פילוסוף חוקר תורות מזרחיות :

פאול דואסן

על דברים שהשמיע לו, כדברי עדותו המאוחרת, מפיו של חברו לספסל הלימודים באוניברסיטת בון בשנת 1865 – פרידריך ניטשה הצעיר – הטביע את חותמו בדרך בל-תימחה על כתיבת תולדותיו של ניטשה :

מסתבר שכמעט כל ביוגרף המנסה להעלות את חייו של ניטשה נזקק לאפיזודה זו ומוצא לשלב אותה בנסיונו לתאר את חייו של מושא הביוגרפיה שלו :

‘מוקף בחצי תריסר דמויות בתכשיטים זולים ובמלמלה, שהסתכלו בי בציפיה. עמדתי זמן מה מוכה אלם. ניגשתי באופן אינסטינקטיבי לפסנתר, כאילו היה היצור בעל הנשמה היחיד בחבורה וניגנתי כמה אקורדים. הם הפשירו את קיפאוני ואני נמלטתי החוצה”

[ריידיגר ספרנסקי “ניטשה חיי הגות” בעמ’ 10 , תרגום יעקב גוטשלק, הוצאת כרמל, ירושלים ]

ובגרסה דומה:

“פתאום מצאתי את עצמי מוקף בחצי תריסר רוחות-רפאים בבגדי-מלמלה ועדיי-סדקית, והן מביטות בי בצפייה” רגע קצר אחר נעתק הדיבור מפי. אחר כך ניגשתי מבלי משים אל הפסנתר, שהיה החפץ היחיד בעל הנשמה בחדר. השמעתי צלילים אחדים, ואלה שיחררו אותי מן השיתוק, ונמלטתי משם”

[רונלד היימן “ניטשה – חיים של ביקורת” בעמ’ 82 , מאנגלית: יוסף מילוא, דביר הוצאה לאור]

וגם בספרו של ואלטר קאופמן זוכה סיפור זה להערה בעמ’ 28 כדלקמן:

“דויסן פרסם אחר כך זכרונות על פרידריך ניטשה (1901). אפיזודה קטנה המסופרת בספר קיבלה משקל ספרותי מסויים: דויסן מתאר כיצד ניטשה הצעיר, בהגיעו לקלן, ביקש מסבל להביאו למלון [ ולא למסעדה… – ו’ ] והלה הביאו להפתעתו לבית-בושת. הנער שנבהל למראה נשים לבושות למחצה, לשליש ולרביע, קפא תחילה על עומדו, אחר כך ניגש לפסנתר, שנתגלה לעיניו כדבר החי היחידי באולם, הקיש במנענעיו, גילה כי הכלי פגום ומיהר לצאת. H.W. Braun בספרו Nietzche und die Frauen [ ניטשה והנשים ] מביא מקרה זה ומייחס לו חשיבות אפשרית: תומאס מאן, לבסוף, הכניסו לספרו דוקטור פאוסטוס, שם מסופר מעשה כזה בדיוק בגיבור הספר, לברקוהן ( בשם זה כלול רמז לאמרתו הידועה של ניטשה “חייה בסכנה!”). במסה של מאן על הפילוסופיה של ניטשה (Neue Studien , 1948 ) נזכרת אפיזודה זו שוב כבעלת חשיבות, כאשר מאן משער שניטשה לא יכול היה לעמוד בפיתוי לשוב לבית בושת שנה לאחר מכןושם נדבק בעגבת “

ניתן למצוא סיפור זה גם במקורות נוספים המתארים את תולדות חייו של פרידריך ניטשה [הוא ”FN” שבקטע שאצטט להלן]:

כך ב NIETZSCHE CRONICAL מצאתי את הקטע הבא”

“1865

[…]

In 1901, Deussen, in writing his recollections of his friendship with FN, recounts the story of FN’s encounter in a bordello. Apparently FN, being given an informal tour in Köln, asks his guide to take him to a restaurant. The guide takes him instead to a bordello and FN suddenly finds himself surrounded by prostitutes and is too startled to move. Seeing a piano in the room, he strikes a few chords, which frees him from his reverie and enables him to escape. Deussen is here recounting a story as FN told it to him; he did not directly witness it. Janz does not dismiss this story; citing Deussen’s phenomenal memory, he suggests that Deussen related the story accurately as FN told it to him [Janz I p. 138]. The story is not entirely implausible; FN at this time was no ladies man.