[2] ג’יימס ג’ויס / יוליסס – הקטלוג של לאופולד בלום

להוותם של כמה מפרשניו של ג’ויס –  שביקשו לראות בליאופולד בלום, את בן דמותו המודרני עד כדי חיקויו של אודיסיאוס, גיבור האודיסיאה של הומירוס  – בא הטקסט שרקח ג’יימס ג’ויס, וטפח להם על פניהם.

בפרק ה 17 – המכונה “איתקה” מתרחשת סיטואציה המרמזת ומחקה במידה של הומור, ובקריצת עין ג’וייסית אופיינית, את כניסתו בהגנב של אודיסאוס לביתו.

ב”אודיסיאה” של הומירוס, אודיסיאוס, מתחפש לאביון מרוד, ומתגנב לביתו – לאחר העדרות של עשרים שנה, לבחון את מידת נאמנותה של פנלופה, אשתו והאם עמדה בנאמנותה אליו כבעלה, חרף עשרים השנה שעברו וחרף חיזוריהם הבלתי פוסקים של המחזרים אחריה.

חמד לו ג’ויס לצון, והחליט להגניב את בלום בכניסתו חזרה לביתו. כיוון שכתב את יוליסס בניכר [ בטרייסט, פריז וציריך ] לא זכר במדוייק את מבנה הבית ברחוב אקלס 7 בדבלין, שבו שיכן את ליאופולד בלום ואשתו מולי.

לכן, כדי להיות בטוח שיגר מכתב לדודתו ובו ביקש שתבדוק עבורו ותודיעו:

“האפשרי הוא עבור אדם ממוצע לדלג מעבר לגדר הברזל, שברחוב אקלס 7 בין מן הרחוב ובין מן המדרגות, לגלוש בגופו מתחתית גדר-הברזל, כך שרגליו תהיינה כ2-3 רגל מעל לרצפה ולרדת בקפיצה בלי שייפגע ?ראיתי זאת מתבצע במו עיני אך על ידי אדם אתלטי במיוחד, אינפורמציה זו נחוצה לי כדי לקבוע ניסוחו של קטע..”

בפרק ה 17 [“איתקה”] חוזר בלום לביתו: את המפתח שכח במכנסיים שלבש שלשום ולכן הוא נאלץ לנקוט בדרך אחרת:

“תחבולה. בהציבו את כפות רגליו על הקיר הננסי טיפס מעל שבכת החצר, הידק את המגבעת על ראשו. נאחז בשתי נקודות חיבור תחתונות של הסורגים. הנמיך בהדרגה את גופו, מטר שבעים ושישה וחצי סנטימטרים אורכו, עד למרחק של שמונים ושישה סנטימטרים מקרקע החצר הפנימית, ואפשר לגופו לנוע באופן חופשי בחלל בכך שהתנתק מן הסורגים וצימד את ברכיו בהכנה להשלמת הנפילה”

[ג’ימס ג’ויס, יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’  714  ]

אלא שבכך, תם הדמיון:

לוז סיפורו של אודיסיאוס הוא הנאמנות שהפגינה כלפיו פנלופה אשתו, נאמנות אותה מגלה אודיסאוס השב לביתו אחרי עשרים שנות העדרות: עשר במלחמת טרויה ועשר בתלאות שעברו עליו עד שובו לביתו באתיקה.

על מידת הנאמנות, ניתן ללמוד ולהקיש מסיפור צדדי, מרגש, של קבלת הפנים שעורך לאודיסיאוס ארגוס, כלבו – הזקן.

אודיסיאוס מחופש לעני כדי שלא יכירוהו אך הכלב, בחושיו המיוחדים מזהה את אדוניו:

את הנאמנות הזו ניתן לראות אף במטבע רומי משנת 82 לפני הספירה.

מטבע רומי משנת 82 לפני הספירה המציגה את יוליסס וכלבו הנאמן ארגוס 

והנה הסיפור

וכאן בתרגומו לעברית של טשרניחובסקי:

 

“היה  שם כלב והיטה את אוזנו וירם את-ראשו/

ארגוס כלב אודיסס האיש רב התלאות, והוא בעצמו/

גידלו, ולא נהנה ממנו כי הקדים ועלה על קרית/

אליון הקדושה, ולפנים היו כל הבחורים /

משסים אותו בארנבות וצבאים ואילות השדה;/

אפס עתה כי נפקד אדוניו שכב באי כבוד/

על פני הזבל הנערם בשפע על פתח השער,/

[….]

ארגוס שם שכב וקרציות אין מספר שות שתו עליו/

הרגיש הלז באודיסיאוס האיש האלוהי כי קרב,/

כשכש בזנבו מיד אף הוריד את אזניו השתים,/

יען לא עצר עוד כח לקום ולקרוב אל בעליו/

ראה אודיסס ויסב את ראשו ומחה דמעתו/

בחשאי מעיני אבמיאוס….

[…]

אולם את ארגוס אפפה גזרת המות השחור/

אחרי ראותו שוב את אודיסאוס בשנת העשרים”

(אודיסיאה שיר שבע-עשרה שורות 291-327, תרגום שאול טשרניחובסקי )

להבדיל מאודיסאוס, לליאופולד בלום היה נחוץ יום אחד – הוא ה 16 ליוני 1904 – הוא היום לארכו מתרחשת עלילת “יוליסס” עד שיידע, בוודאות כי מולי אשתו – אינה כפנלופה, ובשעה ארבע אחר הצהריים נפגשה עם מאהבה עזאזל בוילן למפגש של “התענבלות” שבינה ובין נאמנות אין דבר.

ואז, קינאתו של ג’ימס ג’ויס בקטלוג של “דון-ג’יובאני” בוערת בו, והוא מחבר את הקטלוג של ליאופולד בלום:

לאחר שנכנס לביתו, הוא פותח בחקירה נמרצת, למצוא סימנים מחשידים [ מרשיעים ? ] נגד אשתו:

“במה נתקלו אבריו בהתמתחם בהדרגה ?

בכלי מיטה חדשים ונקיים. בריחות לוואי, בנוכחות של גוף אנושי, נשי, שלה. בסימני גוף אנושי גברי, לא שלו, בכמה פירורים ובכמה פתיתי בשר משומר, מבושל שנית, שאותם סילק.

מדוע חייך, אם חייך ?

למחשבה שכל מי שנכנס מדמה כי הוא הראשון שנכנס, בעוד שלמעשה הוא תמיד האבר האחרון בסידרה שקדמה לו גם אם הוא האבר הראשון בסדרה הבאה אחריו, כל אחד ואחד מדמה כי הוא הראשון , האחרון, האחד והיחיד. בעוד שלמעשה אין הוא הראשון ואף לא האחרון. לא האחד ולא היחיד, בסידרה שתחילתה באינסוף והמשכה עד אינסוף.

איזו סידרה קודמת ?

בהנחה שמלאוי היה האבר הראשון בסדרה שלו, פנרוז, בארטל ד’ארסי, פרופסור שיף, ג’וליוס מסטיאנסקי, ג’ון הנרי מנטון, האב ברנרד קוריגאן, חוואי בתצוגת הסוסים של החברה המלכותית בדבלין, “פסיכי” או’ריילי, מתיו דילון, ואלנטין בלייק דילון (ראש עירית דבלין), כריסטופר קאליניאן, לנהאן, , נגו רחוב איטלקי, גבר אלמוני בתיאטרון “גייטי”, בנימין דולארד, סימון דדאלוס, אנדרו (“פישר” בירק, ג’וזף קאף, ויזדום היילי, חבר מועצת העריה ג’ון הופר, ד”ר פרנסיס בריידי, האב בסטיאן מ”מאונט ארגוס”, מצחצח- נעלים במשרד הדואר המרכזי, יו’ א. (“עזאזל”) בוילאן, וכך כל אחד וכך הלאה בסדרה משוללת אבר סופי.”

[ ג’יימס ג’ויס, יוליסס, תרגום יעל רנן, עמ’ 787-8]

ה”קטלוג” של בלום כולל 27 שמות גברים החשודים כמחזריה / מאהביה של מולי בלום.

ומה אומרת על זה מולי בלום, אשתו ?

ראו בפוסטים על הקטלוג בעצם הקטלוגים של… מולי…

_________________ 

פורסם לראשונה ביום 14.2.2009 ב”קפה דה מרקר”

.