.

 

 

1.  מבוא

 

בשנת 1926 הכתיר עצמו מוסוליני כ “IL DUCE “המנהיג”, וזה לאחר שבפועל השתלט, הכניע וביטל את כל המוסדות הדמוקרטיים שהיו באיטליה טרם שהתמנה להיות ראש ממשלה [ ב 30.10.1922].

בדצמבר של אותה שנה, הביא מוסוליני לחקיקתו של “חוק הפאשיו 1926″ – במסגרתו הוכרז הסמל שבחר מוסוליני ל”פאשיו די קומבטימנו” [ האגודה של המאבק”] אותה הקים ב 23.3.1919 במילנו, לסמלה הרשמי של איטליה הפאשיסטית.

 

סמלה של איטליה הפשיסטית

 

במשך כ 7 השנים בהם שימש הסמל את התנועה הפאשיסטית שהנהיג מוסוליני, לא מצא מי שבחר בו להסביר, את פשר בחירתו ומה הוא ביקש שיסמל עבור התנועה הפאשיסטית. רק עתה, בסוף שנת 1926, עם חקיקת החוק נמצאו הסברים לפשר הסמל האמור. הסברים אלה פורסמו במאמר שפורסם ביום 3.12.1926 בעיתונו של מוסוליני, “איל פופולו דאיטליה” שננוהל באותה תקופה על ידי אחיו, ארנולדו מוסליני, שהיה איש אמונו ונאמנו של בניטו אחיו, וקיבל על עצמו תפקיד העורך של העיתון בשל עיסוקיו הרבים של מוסוליני, מאז מונה כראש ממשלה.

 

דיון מפורט יותר ובחינתו בעין ביקורתית, של מאמר זה ובמשתמע ממנו, ימצא הקורא בפוסט הבא: [05] מוסוליני והפאשיזם – מה מסתתר מאחרי ה”פאשיו” הפשיסטי 

 

לצורך פוסט זה נסתפק בציטוט שתי מובאות מתוך המאמר – המלמדות אותנו בצורה חד משמעית, על הזיקה הישירה בין סמל ה”פאשיו”, שהחוק הפך אותו מסמלה של מפלגה לסמלה של המדינה, “להחייאתה של הרוח הרומית” 

 “ההחלטה לחוקק חוק זה שנתקבלה יום קודם לכן על ידי הממשלה, הינה עדות חדשה להחייאתה של הרוח הרומית. החלטה היוצרת איחוד מלא בין שתי הזהויות: הזהות של המפלגה והזהות של האומה, המפלגה חיה ביישותה של המדינה” 

 

 וכן:

“ברומי העתיקה, ה”פאשיו” היה קשור לנושאי המשרות הבכירים ביותר ולבעלי התפקידים הבכירים ( קונסולים, קוואסטורים ודיקטטורים) וסימל את יישום הכח והצדק”

 

בפוסט זה נבחן את הקרע ההסטורי לאותו “פאשיו” ונתמקד באיתור  שורשיו הרומיים, כפי שנשתמרו במטבעות בנות התקופה וכן בממצאים ארכיאולוגיים נוספים, וגם נצטט דברי הסטוריונים שאיזכרו את קיומו, וסיפרו על הליקטורים – הם אלה שנשאו אותו. בפוסט שלאחריו : “[05] מוסוליני והפאשיזם  – מה מסתתר מאחרי ה”פאשיו” הפשיסטי, ננסה לחשוף את המניעים הגלויים ובעיקר הנסתרים שעמדו מאחרי בחירת סמל זה לתנועה הפשיסטית האחטלקית.

 

________________________________

מקרא לסימנים:

 ^##   = הפניה לתרגום או הערת הבהרה

 ♥  = מהרהורי ליבו השותת של המחבר

💡 = וטוב מראה עיניים להבהרת התמונה

 __________________________

 

 

 

 

2.  ה”פאשיו” ברומי העתיקה

 הדבר הראשון הראוי לציון בבחינת הזיקה בין סמל ה”פאשיו” לבין “החייאתה של הרוח הרומית” הוא הדיוק ההסטורי ולפיו הביטוי שרווח ברומי והתיחס ל”פאשיו” היה ה-Fasces שמשמעו “צרור” 

העדויות הארכיאולוגיות ששרדו מתקופתה של רומי העתיקה הן רבות ומרשימות, [ וכל מי שביקר ברומא או אפילו בקיסריה יכול היה להתרשם מהן …] אך, העדויות הספציפיות על ה”פאסקס”  [ או ה”פאשיו” בשפתו של מוסוליני ] הן מועטות ודלות.

למרות נסיונותי לאתר, במוזיאון ארכיאולוגי זה או אחר, שרידים של ה”פאסקס” הרומי ככלי או מכשיר שלם, לא עלה הדבר בידי. על כן הדיון שאערוך להלן, יתבסס על עדויות משניות המצביעות על צורת ה”פאסקס” ועל השימושים שנעשו בו.

 

 

 

3. העדויות הארכיאולוגיות וההסטוריות

3.1  מטבעות ופאסקס עליהן

במטבעות מן המאה הראשונה לפני הספירה – תקופת שלהי וסוף הרפובליקה הרומית – ולפני שיוליוס קיסר הפך אותה לקיסרות – ניתן להתרשם מצורתו של ה”פקסס” – המופיע על גבי המטבע המוצג להלן – בין ענף החיטה ובין סמל הפולחן :

 הפקסס במרכז מטבע משנת 83 לפני-הספירה

לפי יצוגו של הפאסקס במטבע זה מדובר בצרור זרדים או מקלות או מוטות מוארכים הקשורים בקשרים אחדים לארכם ובחלק התחתון של הצרור מוצמד אליו קרדום ולהבו שגודלו כרוחבו של הצרור – פונה לצד שמאל.

הפקסס בצד ימין של המטבע משנת 83 לפני הספירה

 

3.2  מטבעות וליקטורים נושאי פאסקס

 

בנוסף למטבעות בהן הוצג הפאסקס – כאגד של מקלות, ולצידו השמאלי מוצמד הקרדום, שרדו מטבעות רומיים נוספים בהם ניתן לזהות את ה”פקסס” כככלי הנישא על כתפיהם של אנשים עוטי טוגות.

במטבע העשוי זהב המוצג להלן – נראים שלושה גברים הצועדים בטור. הראשון בהם והאחרון בהם נושאים על כתפם מוט ממנו מזדקר בקצהו העליון קרדום. אין ספק כי אלה הם נושאי הפקסס ההולכים לפני ואחרי האיש במרכז. נושאי הפאסקס נקראו “Lictores” ליקטורים

  

 שני ליקטורים נושאי פקסס – מלווים קונסול 27 לפני הספירה

במטבע כסף אחר המתוארך לשנת 54 לפני הספירה – נראים ארבעה אנשים: שני ליקטורים נושאי פקסס עם קרדומים המלווים את הקונסול שזוהה כ – Consul Lucius Junius Brutus – שהוא מאבותיו של מרכוס ברוטוס, אחד מרוצחי יוליוס קיסר. בראש התהלוכה הולך accensus – שהוא מורה דרך או משרת;

 

  Consul Lucius Junius Brutus 54 BC

 

לפי מטבעות אלה בהם מוצגים ליקטורים – מסתמן כי הליקטורים שימשו כמלווים, או כשומרי ראש לבעלי המשרות השלטוניות אותם ליוו.

מה שבולט בהופעתם של הליקטורים הוא הצגת הפאסקס על כתיפיהם בצורה בולטת – הצגה שמטרתה להרתיע את מי שמתכוון להפריע להם בדרכם או לפגוע בהם. 

לוח שיש ששרד מהתקופה הרומית מציד בפנינו שלושה גברים נושאי כלי ארוך על כתפם:

 

משמאל ליקטור ופאסקס על כתפו

 

על כתפו של השמאלי שבחבורה בולט קרדום ארוך ובקצהו שני להבים : זה הפונה ימינה – חד בדומה למקוש והשני, הפונה שמאלה, דומה ללהבו של גרזן. לפי כל הסמנים מדובר בפאסקס המזהה את הנושא אותו כליקטור.

אין לדעת בוודאות אם שני הגברים הנוספים המוצגים בתבליט גם הם ליקטורים [ נא לשים לב לשוני בעיצוב הבגד אותו הם לובשים לעומת הבגד של הליקטור ] מאחר וקצות הכלים שעל כתפיהם לא מוצגים בתבליט אין ודאות כי אכן מדובר ב”פאסקס”. התצלום עצמו אינו ברור דיו כדי לקבוע בודאות שמדובר באגד של מקלות.

שיטה זו להרתעת מתנגדים או מתנקשים פוטנציאליים – על ידי הצגה בולטת של כלי הנשק שבידי שומרי הראש, לא פסה מן העולם, וגם במקומות אחרים, נזקקים לה כפי למדנו מתצלומים רבים שפורסמו בעתונות, כגון אחד המוצג ♥ בקישור זה !  

♥ אכן, שיטות אבטחת אישים, שוכללו, ושכלולים שכאלה הגיעו אף לחולות הזהובים של הפרובינקיה שבנה הורדוס לכבודו של הקיסר אוגוסטוס מטיבו, לחופי ה Mare Nostrum , ששמו של הקיסר דבק בשמה, וכאשר נגזר על ליקטורים מודרניים אלה, לאבטח את מי שחייבים הם לאבטח, [ ואת בני משפחתו היקרים …] ולמען תיפגע חלילה נפשו של הרך עול הימים, כשהוא בונה מגדלים בחול… הם חופנים את כלי זינם תחת בגדי ה’כאילו-כלום’ היום-יומייים שלהם. האמנם הכל בשל הקירבה היתרה למימי “אותו הים” שלנו…  ?

💡

  :idea:

.

.

♥ וכך נראה חוף הים של קיסריה ביום 14.11.2020  💡

 

  :idea:

.

.

 

3.3 עדויות ההיסטוריונים

 

המטבעות שהוצגו לעיל, יכולות ללמד פרטים רבים על מבנה הכלי ועל שימוש מסויים שנעשה בו על ידי הליקטורים – הם נושאי הפאסקס, אך כדי לדעת יותר עלינו להזקק גם לעדויות היסטוריונים בני התקופה הרומית בהם מוזכרים הליקטורים, מעמדם ותפקידם, לצד הפקסי [ = פקסס ברבים ]

 

 3.3.1  ההיסטוריון טיטוס ליוויוס Titus Livius 

 

הסטוריון רומי זה  [ שחי בין השנים 64 לפני הספירה עד 17 לאחר הספירה ] תיאר בספרו את תולדותיה של רומי החל מהאגדות הראשונות המספרות על הווסדה ועד ימיו של אוגוסטוס קיסר.

לפי ספרו מקורם של הליקטורים הרומיים הוא בתרבות האטרוסקית, ולפי דבריו,  רומולוס המלך הראשון של רומי,  מינה 12 ליקטורים – כמספר הציפורים שנחזו, כמבשרות את יסודה של העיר, לפי הדת הרומית הקדומה. לפי גירסה אחרת המספר 12 נשאב מהמסורת האטרוסקית בה מינה המלך 12 ליקטורים כמספר השבטים שהרכיבו את ממלכת האטרוסקים.

על פי עדויות רבות שבספרו רחב המימדים – תפקידם של הליקטורים היה בעיקר כשומרי ראש של פקידי ממשל רומיים וכי הם פעלו גם כמוציאים לפועל של הוראותיהם של הממונים עליהם, ואף ביצעו פסקי דין של מוות כאשר נצטוו לעשות כן.

לפי ליוויוס [ המוכר גם בשמו ליוי ] מספרם של הליקטורים שליוו את פקידי הממשל גדל בהתאם למעמדם של הפקידם עליהם הגנו:

• הדיקטטורים [ בעלי הכח הזמני להכריז על מלחמה בזמני חרום ] 24 ליקטורים מחוץ לגבולות העיר רומי ו 12 בתחומי העיר;
• הקיסר – 12 ליקטורים
• קונסול – 12 ליקטורים
• פרו-קונסול – 11 ליקטורים
•  פרטור – 6 ליקטורים
• קוואסטור – ליקטור אחד.

כדי להמחיש את מעמדו ותפקידו של הליקטור כמשרתם והמוציא לפועל של הוראות הממונים עליו, כשהוא עצמו נעדר כל שיקול דעת, מספר ליוויוס על המצביא Bublius Horatius Cocles שחזר עטור נצחון מאחד הקרבות [ בשנת 509 לפני הספירה ] ולבש על כתפו את הבגד של אויבו שהוכרע בקרב. כאשר אחותו של המצביא ראתה את הבגד, שהיא עצמה הכינה עבור ארוסה, הבינה כי ארוסה, אותו אהבה, נפל בקרב ופרצה בזעקות כאב ושבר. למשמע צעקותיה הרמות שלף  אחיה הורטיוס את חרבו, רץ אליה וביתר את גופה בחרב כשהוא מכריז כי כך יעשה לכל אישה שתקונן על מותם של חיילי האוייב …[ אכן דוגמא ומופת לפאטריוטיזם ואהבת המולדת שאינה יודעת גבולות…]

הורטיוס,  הובא לפני המלך למשפט וזה ציווה לשפוט אותו בעוון “בגידה” [ וזאת על שום שנטל לעצמו סמכות לא לו והעניש את אחותו ].  המלך שחשש להוציא פסק דין אכזרי על המצביא שהביא נצחון, כינס את מועצת העם והודיע לחבריה כדלקמן:

 

“In accordance with the law I appoint duumvirs to pass judgement upon Horatius for treason.”  The dread formula of the law ran thus: “Let the duumvirs pronounce him guilty of treason; if he shall appeal from the duumvirs, let the appeal be tried; if the duumvirs win, let the lictor veil his head; let him  [the lictor ] bind him with a rope to a barren tree; let him   [the lictor ] scourge him either within or without the pomerium.” ¹ 

ולהלן תרגום הקטע לעברית בידי הח”מ  :

 

“על פי הוראות החוק אני ממנה בזאת צמד-שופטים שישפטו את הורטיוס בעוון בגידה. לשונו המחמירה של החוק קובעת כך : אם צמד-השופטים יכריזו עליו אשם בבגידה, ואם הוא יערער על החלטת צמד-השופטים – יש לקיים דיון בערעור. אם צמד השופטים יצדקו בהרשיעם אותו בבגידה – תנו לליקטור לכסות את ראשו, תנו לו [ לליקטור – ו’ ] לקשור אותו לעץ-עקר, תנו לו [ לליקטור – ו’ ] להלקות אותו עד מוות בין בתחומי העיר ובין מחוצה לה.”

 

הליקטור, שכלל אינו נזכר בשמו, לא כאן, ולא ביתר כ-50 האיזכורים הנוספים שלו במהלך ספרו של טוליוס ליווי, מופיע כאן, בתפקיד של מוציא לפועל ומבצע את פסק דינם של צמד-השופטים, והוא עצמו חסר כל מעמד ושיקול דעת.

הבאנו סיפור זה, כדי להראות כי, הנסיון של בעל המאמר בעתונו של מוסוליני, שביקש לייחס לליקטורים את מעמדם ה”רם” כאשר כתב:

“ברומי העתיקה, ה”פאשיו” היה קשור לנושאי המשרות הבכירים ביותר ולבעלי התפקידים הבכירים ( קונסולים, קוואסטורים ודיקטטורים) וסימל את יישום הכח והצדק”

נהג בדרך של דמגוגיה או בחוסר ידיעה, שכן מעמדם הליקטורים היה מעמד של שומרי ראש, מלווים ומשרתים של אדוניהם – והם עצמם היו נעדרי סמכויות של ממש וכל תפקידם היה לבצע את שהוטל עליהם.

 

3.3.2  ההיסטוריון פלוטארכוס Plutarchus

 

 גם בספרו של של ההסטוריון פלטארכוס “חיי אישים: אנשי רומי”, נמצאות עדויות אחדות לתפקודיהם של הליקטורים. מעדויות אלה ניתן ללמוד כי הליקטורים שימשו את אדוניהם כשומרי ראש, וכמבצעי הוראותיהם. פלוטארכוס מוסיף ומציין כי בעלי התפקידים בהיררכיה הרומית נזקקו לליקטורים , כסממנים למעמדם וככל שרב מספרם היה בכך כדי להאדיר את שמם ואת מעמדם.

כאשר פלוטראכוס כותב על הדיקטטור פאביוס מאקסימוס – הוא מתאר את האירוע הבא:

“פאביוס רצה להראות בפתח המעשה את גדולת המשרה ואת חשיבותה, כדי להרגיל את בני עירו לציות ולמשמעת, ומשום כך היה יוצא ברבים בלוויית כל עשרים וארבעה הליקטורים  וכשבא לקראתו הקונסול השני, שלח אליו שמש וציווהו לפטר מלפניו את הליקטורים שלו , להניח את אותות משרתו ולבוא לפניו כהדיוט”

בהערה שהוסיף המתרגם יוסף ג . ליבס להבהרת המושג “ליקטור” הוא מציין:

“ברומי הקדומה שליחי המלך נושאי הגרזינים וחבילי זרדים .   ( fasces cum securibus ) . ברומי הרפובליקאית היו שמשיהם של קונסולים ופקידים אחרים . לקונסול היו 12 ליקטורים.”²

מציטוט זה ניתן ללמוד כי הפקיד הרומי עליו שמרו ואותו ליוו – היה משתמש בהם גם כדי להעצים את הרושם של מעמדו.

מציטוט נוסף של פלוטארכוס, בתארו את חיי פומפיוס, מוצאים אנו את תיאור הליקטורים כמפני דרך לפני הקונסול;

“אותה שעה ישבו גליוס ולנטולוס הקנסולים על כסאותיהם במדי תפארתם , ועל פניהם עברו הפרשים שעמדו לבדיקה ! והיו רואים את פומפיוס כשהוא יורד אל הפורום, מקושט בכל סימני כהונתו, אבל הוא מוליך את סוסו בידו . כשקרב והכל הכירוהו, פקד על הליקטורים שלו לפנות לו דרך והוליך את הסוס עד לפני הקונסולים.”³

ובעמוד 251:

“ומשום ששניהם [ פומפיוס ולוקולוס – ו’ ] שרי צבא רבי תהילה ועטורי ניצחון היו, קישטו הליקטורים שלהם את חבילות הזרדים בעלי דפנה. אבל לוקולוס בא ממקומות ירוקים ומרובי צל, ופומפיוס עבר בדרך צחיחה שאין בה אילנות ; לפיכך כשראו הליקטורים של לוקולוס, שהדפנה של פומפיום יבשה ונבלה כליל, לקחו מן הרעננה שלהם וקישטו בה את חבילות הורדים של ההוא . זה נחשב לסימן, שפומפיוס יטול מלוקולוס את פירות נצחונותיו ואת תהילתו. לוקולוס היה הגדול בשנים משניהם , אף היה קונסול לפני פומפיוס, אלא ששתי תהלוכות הניצחון של פומפיוס הגדילו את כבודו של זה.” 

מציטוטים אלה, ומאחרים נוספים, שתקצר כאן היריעה מלפרטם , עולה כי תפקידם של הליקטורים היה לשמש לפקידים עליהם הוצבו, כשמשים ומשרתים וכשומרי ראש שיגנו עליהם ועל שלומם בבואם בציבור פן יאונה להם.

 

3.4 הליקטורים בתבליטים רומיים

 

חרף המספר הגדול של ליקטורים, עליהם מסופר בספרו של פלוטארכוס, העדויות הארכיאלוגיות לקיומם, אינן רבות. יתרה מזו: ברוב האנדרטאות מהתקופה הרומית בהם ניתן לזהות ליקטור מוצג ליקטור אחד בלבד נושא פאסקס, או למצער בודדים :

 

3.4.1  רומא – שער טיטוס 

שנת 82 לספירה 

המקרה הנדיר בו מוצגים פאקסי רבים – הוא על גבי התבליט שעל “שער טיטוס” שברומא [ זהו התבליט שכנגד התבליט ועליו סמל המנורה המובל לרומי, שהפכה להיות סמל מדינת ישראל ].

התבליט השני בשער טיטוס – שכנגד התבליט עם סמל המנורה המובל לרומי 

 

“הרקע של התבליט השני מחולק על ידי חבילות המקלות ( fasces ) של ליקטורים , ההולכים לפני המרכבה. פסים דקים אלה מחלקים את הרקע בקוויהם המלוכסנים בכיוונים שונים, ומגדילים את רושם החלל, בדומה לרמחים ברקע הפסיפס של קרב אלכסנדר ( ר’ עמי ( 192 ושל ‘כניעתה של ברדה’ לולאסקז, ואף אפשר שולאסקז ראה בעיניו את תבליטי קשת טיטוס ברומא ). תבליטי קשת טיטוס הם העדות הנאמנה ביותר למגמות האמנותיות של “התקופה הפלאווית” (( מיכאל אבי-יונה, תולדות האמנות הקלאסית,  מוסד ביאליק, 1969 בעמוד 233)).

הפאקסי המוצגים ברקע התבליט עצמו הם משניים לתוכנו העיקרי – הוא תהלוכת הנצחון של הקיסר המובלת על ידי ארבעת סוסי הנצחון – כל הפאקסי הם חסרי קרדום – וכל שהאמן הותיר על קיר התבליט הוא “חבילת המקלות” כפי שמכנה את הפאסקס – פרופ’ אבי-יונה.

 

3.4.2  רומא – Ara-Pacis אלת השלום של אוגוסטוס  

 

שנת 13 לפני הספירה  

לאחר שובו של אוגוסטוס ממסעות הנצחונות שלו בספרד ובצרפת, הוקם לכבוד הקיסר, שהביא את השלום לאימפריה, אתר להנצחת שלום זה שנקרא ARA PACIS [ אלת השלום ] . האתר נועד במקורו לסמל עבור הרומים את תחילת עידן השלום.

בניטו מוסוליני, חדור מוטיבציה להציג את זיקת המשטר הפאשיסטי שלו ל”מורשת רומי” ה- Romanita, הורה לחפור את האתר הארכיאולוגי בו נתגלו שרידי מזבח אוגוסטוס, ועליו תבליטים רבים המתארים את תולדותיה של רומי וקיסריה, וסיפור חייו של אוגוסטוס ולהעביר את הלוחות למבנה שנבנה במיוחד למטרה זו בצמוד לקברו של אוגוסטוס.

 הכניסה למבנה לתצוגת “מזבח השלום של אוגוסטוס”

 המבנה לתצוגת “מזבח השלום של אוגוסטוס”

ביום 23.9.1938 נפתח המבנה שתוכנן במיוחד להכיל את תבליטי השיש ומוסוליני, בא לטקס הפתיחה בראש קבוצת קצינים מצוחצחי מדים:

 

פתיחת “מזבח השלום של אוגוסטוס”

 

 

בניטו מוסוליני בביקור באתר לכבוד אוגוסטוס קיסר 

 

וסמוך לאחר מכן, היה גאה לארח במקום את היטלר ופמלייתו:

 

 המארח מוסלוני והאורחים היטלר, גבלס והימלר – באתר אוגוסטוס 1938 

 

לתוך המבנה הועבר “מזבח אוגוסטוס” שנחפר בהוראת מוסוליני לרבות תבליטי השיש המפוארים שלו.

להלן מראה כללי של הפאנל הדרומי של המזבח :

הדמות מימין במסגרת כחולה הוא הקונסול אגריפא ולצידו מסומן בעיגול אדום ליקטור עם פאסקס על כתפו. הדמות משמאל במסגרת הכחולה היא דמותו של הקיסר אוגוסטוס ולצידו בחלק השבור של התבליט תיאורם של שלושה ליקטורים:

 

הליקטורים בתבליט אוגוסטוס 

כדי שניתן יהיה להבחין בצורה ברורה יותר בדמויות שלושת הליקטורים להלן תצלום מוגדל של החלק העליון של התבליט:

 

בריבוע הכחול – אוגוסטוס, בשלושת הריבועים בתכלת שלושת הליקטורים – בעיגולים שלושת הפאסקס

 

 

למרות היותו של חלק זה של התבליט שבור ורק חלקים ממנו שרדו – ניתן להבחין בשלושת הפאסקס המסומנים בעיגול 

 שלשות הפאסקס 

 וגם בהצגת שלושת הליקטורים ניכרת התנהגותם האופיינית של שומרי ראש ומאבטחי אישים כשכל אחד מהם משקיף לכיוון אחר – ממנו עלולה להגיע הסכנה.

 

 

בחלק השמאלי של התבליט מופיעה דמותו של הקונסול אגריפא ולשמאלו מופיע ליקטור כשעל כתפו קרדום ידית עץ ארוכה ובקצה עם להב מתכת כבד. המוט אינו מתואר כאגד של מקלות אלא כידית של קרדום. לפי גירסה אחת מדובר בפאסקס המשמש ככלי נשק להגנה על הקונסול, ולפי גירסה אחרת הליקטור הזה הוא ליקטור בעל תפקיד דתי.

ליקטור לצד הקונסול אגריפא 

 

מבחינה טקטית הקרדום יכול לשמש ככלי נשק אפקטיבי כנגד מתנקשים מסוג המתנקשים שהתנקשו ביוליוס קיסר – בעת ששלפו חרבות מתחת לטוגות שלהם ותקפו אותו והרגו אותו כפי שהנציחו כעבור זמן במטבע ועליה שני פגיונות

מטבע ה EID-MAR לציון ה 15 במרס 44 – יום רציחת יוליוס קיסר

 אורכו של פגיון רומי שכזה שכונה – gladius היה רק כ 60 ס”מ- קצר בהרבה מהפאסקס הארוך.

הפגיון הרומי – “גלדיוס” 

 

כדי להדגיש את החשיבות הרבה שייחס מוסוליני לאתר אוגוסטוס – קברו רב הרושם ומבנה ה ARA PACIS שנבנה לצידו, בנה מוסוליני באותו מתחם גם מבנה בעל סגנון פאשיסטי מובהק – ושיכן בו את משרדי המוסד לביטוח לאומי הפאשיסטי – כאשר חזיתו אומרת הדר וכבוד לאוגוסטוס ולמוסוליני – ושתי אלות הנצחון מביאות במעופן את ה”פאשיו” כמנחה:

 

 המוסד לביטוח לאומי הפאשיסטי – בסמוך לאתר אוגוסטוס ברומא

 

 

 

3.4.3 רומא ה – Cancelleria 

בין השנים 81-96 – לספירה

 

במוזיאון בנקרא Pallazzo della Canceelleria בותיקן ברומא, מוצגים שני לוחות שיש גדולי מימדים באורך של כ 6 מטר ובגובה של 2.10 מ’ המתארים סצינות מחייו של הקיסר דומיטיאנוס.

בקצה השמאלי של הפנל השלם יותר המכונה Frize A מוצג הקיסר דומיטיאנוס בתהלוכה היוצאת למסע מלחמה. הצועד בראש התהלוכה ובפועל מוליך אותה הוא ליקטור נושא פאסקס על שכמו, לצידו של  MARS אל המלחמה; 

 

הקיסר דומיטיאנוס [ הרביעי משמאל ] יוצא למלחמה

הליקטור עם הפאסקס והקרדום לצד אל המלחמה MARS 

 

הפנל השני – שחלקים ממנו לא נשתמרו ומכונה Frize B מציג את הקיסר אספאסיאנוס השב משדה הקרב ומברך את בנו הצעיר דומיטיאנוס.

בפנל זה מופיעים שני ליקטורים – העיקרי במסגרת אדומה – והאחר במסגרת ירוקה.

מימין, במסגרת התכלת, מוצגות דמויות שחלקן העליון לא נשתמר אך עמידתן והמוט אשר הן מחזיקות בידן רומזות לאפשרות כי גם כאן מדובר בליקטורים – אך אין בכך ודאות בגלל החוסר בחלקים העליונים של הפנל שלא שרדו.

במסגרת האדומה הקיסר אספסיאנוס ולצידו ליקטור

במסגרת הירוקה ליקטור Curiatius – בעל תפקיד דתי

מלווה על ידי האלות-הבתולות לפי הדת הרומית. יש לשים לב כי הפקסס שבידו אינו כולל קרדום כיוון שהוא סמלי בלבד.

 

אספסינוס והליקטור – תשומת הלב לקישוט האריה המצורף לקרדום

 

הקישוט של ראש האריה מעל ללהב הקרדום מופיע גם בלוח שנמצא על קיר תיאטרון-מרסלוס שברומא, אותו החל לבנות יוליוס קיסר והשלימו אוגוסטוס קיסר בשנת 13 לפני הספירה לזכרו של מרכוס קלאודיוס מרסלוס בנו המאומץ והאהוב אותו ייעד להיות יורשו אך הוא נפטר בהיותו רק בן 20;

 

הלוח מתיאטרון מרסלוס – רומא 13 לפני הספירה

 

♥ ואם נהרהר הרהור של חוסר נחת ואף חרדה, בנטיית הלב ה’אלטרואיסטית’ של בעלי “מורשת” מסויימת עד למאוד, שנמשכו [ ויש כאלה שנמשכים גם כיום לחיות-בית תוקפניות שהן מועדות כמו ‘שור-שנגח’ ] בעבותות של “חמלה” ומפנים מזמנם היקר, כדי לפרוש ולפוש, ב’פינת הליטוף’ ומתרפקים על חברתן של של חיות המחמד שלהם, שהן במקרה [ או שלא במקרה ].. ממשפחת של החתולים הגדולים …והטורפים 

  :idea:

ייפתח לקורא הסקרן, צוהר להבנת החלטתו של מוסוליני, להוסיף את חיית-המחמד האהובה עליו, כאלמנט קישוטי כביכול לקרדום הפאשיסטי המוגדל והמאיים, אותה הוסיף, אחר כבוד, על גבי המטבע עם סמל הפאשיו, שהנפיק סמוך לאחר התמנותו כראש ממשלתה של ארצו…

  

 

 

3.4.4 רומא – עמוד טריאנוס

113 לספירה

עמוד טיאנוס שברומא נבנה בשנת 113 והוא מתאר על פני לוחות גליליים המתנשאים לגובה של 31 מטר – תיאורים של תולדותיו של הקיסר טריאנוס.

בסצינה המוצגת בפנל הבא נראה טריאנוס נושא דברים בפני חייליו לפני הקרב השני על דאקיה [ המקבילה לרומניה כיום ] לפני כיבושה:

טריאנוס קיסר נואם בפני חייליו

בקטע המודגש במסגרת אדומה נראה הקיסר נושא דברים לחייליו כשהוא מלווה בשני קצינים בכירים שלו ומאחריו – ליקטור שהוא שומר ראשו ובידו פאסקס ממנו בולט להב הקרדום:

הליקטור עם הפקסס – המאבטח צמוד לקיסר 

 

3.5 מצבות קברים ועליהן “פאסקס”

 

בנוסף למצבות קיסריות אלה שהוצבו כדי לפאר ולהלל את הקיסרים שעל שמותיהם נבנו אתרי התהילה הללו , נמצאו פאקסי גם על מצבות צנועות יותר, כגון על מצבת קברו של מודד קרקעות וכלי המדידה שלו עוצבו על קברו לצד שני פאקסי שבאו להעיד שהנקבר היה זכאי לליווי של שני ליקטורים בבואו למלא את תפקידו: 

 

מצבת קבר של מודד ועליה 2 פאקסי 

 

כמו גם מצבת קברו של מושל שנמצאה באפסוס שבטורקיה, וגם עליה הונצחו שני פאקסי – המעידים כי גם פקיד זה היה זכאי לליווי של שני שומרי ראשו חמושים בפאסקס:

 

מצבת קברו של רופוס המושל – אפסוס 

 

 

 

4. סיכום

הסקירה שהצגנו לעיל מלמדת כי הפאסקס הרומי לא היה סמל אלא כלי נשקם של שומרי הראש שהוצבו לאבטח את שלומם של הפקידים שהמשטר הרומי חפץ בשלומם וראה לנחוץ לאבטח את גופם וחייהם מפני אויבים ומתנקשים.

כפי שמלמדים גם הממצאים הארכיאולוגיים וגם כתבי ההסטוריונים הליקטורים עצמם לא היו בעלי מעמד גבוה בהיררכיה הרומית. תפקידם הצטמצם לתפקיד של שומרי ראש, משרתים ומוציאים לפועל של ההוראות שניתנו להם ולכן ההצגה שניסה בטאונו של מוסוליני להציגם במאמר שליווה את חקיקת חוק הפאשיו 1926 נועדה להעניק לסמל שנבחר מעמד של מורשת ומכובדות רומית.

“סמל הפאשיו” מורכב משני אלמנטים:

הצרור, האגד הקושר את כל היחידים לחבילה אחת, בה בטל ייחודו של האינדיבידואל כמו במשל של איזופוס המספר על חוזקם של כל האחים על פני שבריריותו של האחד, מסר המבקש לשדר  מונוליטיות [ ♥ כמו בסיסמה “עם אחד מדינה אחת” – שכיכבה בטקס יום העצמאות ה 68 של המדינה במאי 2016 :

ושאר ססמאות ברוחה של אותה “אחדות”

 

 

הקרדיט לתצלום:

 

 

 

והקרדום שלהבו בולט ומובלט ומאיים [ על מי שחורג מן האחדות ? ] 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

__________________________________________

פוסטים בנושא תומאס מאן – “מאריו והקוסם” והפשיזם

______________________________________________________________

[07.1] תמאס מאן: מאריו, הקוסם וצמיחת הפאשיזם – מבוא

[07.2] תומאס מאן: מאריו והקוסם – סממני הפאשיזם שבטקסט

[07.3] תומאס מאן – מאריו והקוסם – המופע של ה”קוואליירה צ’יפולה” – המבוא 

 

[07.4] מסע ומסה : בעקבות תומאס מאן 

[07.4.1] מסע ומסה : בעקבות ת. מאן – לפורטה-דאי-מארמי 

[07.4.2] מסע ומסה בעקבות ת.מאן -“חקירה בפסיכולוגיה של הפשיזם” 

[07.4.3] מסע ומסה בעקבות ת.מאן – האמן בשירות הפשיזם  

[07.4.4] בעקבות תומאס מאן – פשר הפסל Vittoria ב”פורט-דאי-מארמי”

 

 

 

_______________________________________

פוסטים בנושא “מוסוליני והפשיזם” 

_______________________________________

[03.1.1] מוסוליני והפשיזם: הולדת הפאשיזם מרוח ה”פאשיו”

[03.1.2] מוסוליני והפשיזם –  “הפאשיו” ודרכו של מוסוליני לשלטון

[03.1.3] מוסוליני והפשיזם – מוסוליני מכתיר עצמו “IL DOCE” -“המנהיג”

[03.1.4] מוסוליני והפשיזם – המקורות הרומיים של סמל ה”פאשיו”

[03.1.5] מוסוליני והפשיזם – מה מסתתר מאחרי ה”פאשיו” הפשיסטי

 

_________________ 

 

“מסעות אנטי-פשיסטים לאתרים פשיסטיים”

 

_______________________________________

פוסטים בנושא “פשיסטנים עבריים” 

_______________________________________

 

[01] פשיסטנים ופשיסטים בעברית 

[02] אב”א אחימאיר – “מפנקסו של פשיסטן”

[03] איתמר בן-אבי ועתונו “דאר היום” [ בהכנה ]

[04] מירי רגב – “אני שמחה להיות פשיסטית” –[ הפוסט בהכנה]  [ בינתיים : הסרטון ]

 

 

 

 

 

1. Titus Livius (Livy) – The History of Rome – page 36-7 [↩]
2. פלוטארכוס – חיי אישים : אנשי רומי – תרגם מהמקור היווני והוסיף מבוא והערות יוסף ג . ליבס מוסד ביאליק  – בעמוד 46 [↩]
3. פלוטארכוס בעמוד 245 [↩]