קישור ל- goto facebook page
היום 22.11.2024, 23:03. באתר "מילים" 672 פוסטים ובהם 857,912 מילים. { לשם השוואה: לפי ה'ויקיפדיה' בתנ"ך כולו יש 306,757 מילים...}
קטגוריות
[render-milim-categories]

[09.04] {רקע} ניטשה לו סאלומה והתשוקה ל…מוזיקה

18 בינואר, 2013

פרידריך ניטשה אצל הפסנתר

 

פוסט זה, העוסק בעיקרו בפרידריך ניטשה ויחסו אל המוזיקה, מובא כחלק מסדרת הפוסטים על ספרו של תומאס מאן “דוקטור פאוסטוס” כחומר רקע, שכן דמותו של אדיאן לוורקין, הקופוזיטור הגרמני – גיבור הרומאן של תומאס מאן, שזור אפיזודות וקוי דמיון לפרידריך ניטשה.

הביקור בבית הזונות, עליו הרחבנו בפוסטים הקודמים, ינוצל על ידי תומאס מאן ליצירת הקשר – מורכב ומסובך בין המוזיקה – לבין המחלה, והירידה והניוון של גרמניה עליהם כותב תומאס מאן הרבה בספרו. כזכור באפיזודה בבית הזונות נתקל ניטשה בפסנתר – ובו, ורק בו הוא נוגע – כאן, בבית הזונות נרקם הקשר בין הגיבור ובין המוזיקה ולאחר זמן, יתפתח קשר זה גם לקשר גופני עם אותה זונה – שלוורקין יכנה אותה “הטארה אסמרלדה” – שהמגע עימו ידביק אותו במחלתה הקשה והממארת… 

לכן ראיתי לנכון להרחיב מעט ולספר על משיכתו הרבה של פרידריך ניטשה למוזיקה ואף נסיונותיו להיות מלחין.

המוזיקה היתה עבור פרידריך ניטשה התגלמות “הכביר” [ Das Ungherure  –  ביטוי בגרמנית המכיל ומרמז גם על המפלצתיות ! ].

מגיל צעיר החל נוטה לה חיבה והוא קשור אליה בעבותות של משיכה בלתי מוסברת. לעיתים חשב עצמו כמלחין ואף שלח ידו בהלחנה.

בשנת 1865, שנה קריטית לסיפור המסופר בפוסטים אלה, והוא סטודנט כבן 21, בראשית דרכו באוניברסיטת בון, הסמוכה לעיר קלן, מחוז התפאורה לסיפור הביקור שביקר או לא ביקר ניטשה בבית הזונות, החל ניטשה מחבר מנגינות לשירי משוררים.

ליבו הלך אחר מילותיהם של משוררים מהאסכולה הרומנטית הגרמנית: כגון  פרידריך ריקרט  [ Friedrich Ruckert  ] ; יוסף פון-אייכנדורף [ Joseph Von Eeichendorf ] ואדלברט פון שאמיסו [Adelbert von Chamisso ] ואת מילותיהם ניסה לצקת למנגינותיו בתבנית הליד המסורתית.  הוא לא הסתפק בהלחנה של שירים למילותיהם של המשוררים הגרמניים שצוינו לעיל, ניסה כוחו בהלחנת שירים של משוררים ששפתם אינה גרמנית, כגון שיר בהלחנתו למילים של אלכסנדר פושקין הרוסי ושני שירים של משוררה הלאומי של הונגריה שנדור פאטפי.

מן הבחינה המוזיקלית, ניתן להצביע על השפעות מכיוונו של רוברט שומן [ 1810-1856] הקומפוזיטור הגרמני הרומנטיקן, על יצירותיו של פרידריך ניטשה.

 

שיר בת-הדייג-הצעירה

ביום 11 ביוני 1865  סיים ניטשה להלחין שיר למילים שחיבר קודם לכן. השיר נקרא “שיר בת-הדייג-הצעירה”

תנועתו חסרת המנוח של הים, ערפל הים המתעבה, תחושת החרדה המתקרבת, המוצאת ביטויה במילות השיר לובשת ביטוי רומנטי-דרמטי במוזיקה, המביטה קדימה לעבר השירה-דיבור Sprechgesangs 

להלן קישור לוידאו – עם תרגום המילים לאנגלית:

קישור ישיר לוידאו

 

להלן קובץ קול של   JUNGE FISCHERIN מוזיקה : פרידריך ניטשה

מילים: פרידריך ניטשה

מילות השיר – בת הדייג של ניטשה

 

יכולים אנו אף להציג את הפרטיטורה בכתב ידו של ניטשה לשירו זה

כתב ידו של ניטשה בפרטיטורה לשירו בת-הדייג

 

פרשת היחסים המוזרה משהו בין פרידריך ניטשה, הרווק המושבע, כאן בתצלום משנת 1882

ניטשה – 1882

 ובין לו סאלומה – האשה הדעתנית והעצמאית שהצליחה לערער במידה לא מועטה את שלוות נפשו של ניטשה, זכתה לתיאורים רבים ולפרשנויות אין ספור – אך התהיות בקשר למערת יחסים זו נשארו בלתי פתורות.

בספר “לו אנדריאס סאלומה – האשה מן החלומות” מאת היינץ פרדריך פטרס, כותב המחבר [ בעמ’ 85 ]:

“נסחף על גלי שכרון החושים שלו, כתב ניטשה כמה שירים, המשקפים את עליצותו הרבה שגבלה בגילויי רוח של שטות. הוא כינה את השירים הללו אידיליות ממסינה ] Idyllen aus Messina  ושיגרן לאחותו, כדי שהיא תוציא אום לאור. כמה מהם הם שירי אהבה, כמו למשל “בפה החסודה”, שבו הוא מעמיד פנים שהוא מהלל את האל, משום שאפילו הוא, האלוהים, אוהב נערה יפה”

 

לו סאלומה – 1881

 

ברשימה זו נתעכב על הלחנתו של שיר אחד שאת מילותיו חיברה לו סאלומה שמו “המנון לחיים”.

מתחילת הדרך התלהבותו של ניטשה מלו סאלומה היתה מרקיעת שחקים, נסחפת ודרמטית וכבר בפגישה הראשונה שהפגיש בין שהשניים ידידם המשותף, פול ריי – אמר לה ניטשה – את המילים הללו:

“מי יודע את הכוכבים ששילחו אותנו במסלולינו זה לעומת זה”

[ רולנד היימן, ניטשה, חיים של ביקורת, בעמ’ 251 ]

דברים אלו  היו מצד אחד דברי הערצה והתפעמות אך גם מידה של התנבאות. לו סאלומה נודעה לימים כאשה היודעת להקסים גברים רבים ובעיקר פגע טעמה וקסמיה פעלו על אינטלקטואלים ומלבד ניטשה נשבו בקסמיה גם המשורר ריינר מריה רילקה, ואף את נפשו של זיגמונד פרוינד הצליחה לשובב. היא חרטה על מערכות היחסים שהועידה להם, מעין מוטו שילווה אותה ממערכת יחסים אחת לזו שבאה אחריה – עד כי יש הטוענים כי הנהיגה משטר שכזה גם ביחסים עם מי שלימים יהיה בעלה – פרידריך קרל אנדריאס  לאמור:  ידידות [אינטלקטואלית ]  כן ;  מין – לא ולא !. [ האמנם ? ]

 

בספרו “הנה האיש” מספר פרידריך ניטשה על “ההריון” בן 18 החודשים של המפורסם בספריו “כה אמר זרטוסטרה”. בקטע המצוטטט להלן, תונח התשתית לחיבור בין פרידריך ניטשה, לו סאלומה , הספר “כה אמר זרטוסטרה” ושירה של לו סאלומה “המנון לחיים”.

” ולבסוף, הרי בו כלולה גם התחלתו של זרטוסטרא עצמו, בקטע שלפני האחרון, בחלק הרביעי של הספר, נמסר רעיון היסוד של זרתוסטרא. וכן שייך לתקופת ביניים זו “ההמנון לחיים” ( למקהלה מעורבת ולתזמורת ) שהפרטיטורה שלו הופיעה לפני שנתיים בהוצאת א.ו. פריטש: וייתכן שהוא אות בלתי מבוטל למצבי אותה שנה, כשהפאתוס המחייב החלטות, המכונה בפי “הפאתוס הטראגי” שכן בי עד מלאת. באחד הימים עתידים להשמיעו לזכרי. ומכיוון שמהלכות שמועות מטעות, מן הראוי להעיר, שהטקסט של ההמנון לא משלי הוא, כי אם פרי השראתה הנפלאה של רוסיה צעירה, אתה מיודד הייתי בימים ההם, העלמה לו פון סאלומה. כל היודע בכלל להפיק את המשמעות ממילותיו האחרונות של השיר, יגלה גם למה בחרתיו והערצתיו: יש בהן גדלות. הכאב איננו נימוק נגד החיים: “אם לא נותר עמך אושר לתתו לי, הבה ! יסורים עוד עמך…” ייתכן שגם במוסיקה שלי מצויה גדלות במקום זה. ( התו האחרון של קלארינט א הוא CIS ולא C. טעות דפוס ).

[ שקיעת האלילים “הנה האיש” ECCE HOMO בעמ’ 213, תרגום ד”ר ישראל אלדד, הוצאת שוקן] 

מילותיו האחרונות של השיר – תפילה לחיים – של לו סאלומה

וכאן מילות השיר שניטשה טרח להבהיר כי לא משלו הן אלא “פרי השראתה הנפלאה של רוסיה צעירה”

ניטשה ייחס משמעות רבה למילותיה של לו סאלומה, והלחין את השיר כליד לקול בליווי פסנתר. על כתיבת המוזיקה לשיר בישר ניטשה ללו סאלומה במכתב מסוף חודש אוגוסט 1882 :

 

“לו היקרה שלי,

עזבתי את טוטנברג יום אחד אחרייך, בלב גאה ואמיץ מאוד – אבל בזכות מה בעצם ?

עם אחותי דיברתי רק מעט, אולם מספיק כדי לשלוח את רוח הרפאים החדשה בחזרה אל הכלום שממנו היא נולדה.

בנאומברג דמון המוזיקה שרה עלי שוב – הלחנתי את “התפילה לחיים” שכתבת ; חברתי הפריזאית אוט, שניחנה בקול חזק, נפלא ובעל עושר ביטוי, תשיר לך אותו בקרוב.

לבסוף, לו יקרה שלי, אני חוזר על בקשה לבבית משכבר הימים; היי למי שאת [   werden Sie, die Sie Sind ] בתחילה חש האדם צורך דוחק להשתחרר מהאזיקים הכובלים אותו, ולבסוף הוא צריך לשחרר עצמו מהשחרור הזה ! כולנו סובלים באופן זה או אחר ממחלת האזיקים, גם לאחר שניתצנו את השלשלאות.

מכל הלב

שמח איתך בגורלך

שכן אני אוהב בך גם 

את תקוותי”

[פרידריך ניטשה – הנה האיש : מכתבים, תרגום יפתח הלרמן-כרמל, הוצאת כרמל ירושלים, בעמ’ 270 ]

במכתב מיום  9 בספטמבר 1882 לידידו פרנץ אוברבק בבזל, משבח ניטשה באזניו את ההיכרות לו סאלומה בקיץ שחלף, מוסר פרטים מתלהבים על פרשת יחסיהם ועל השיחות האינטלקטואליות שהחליפו בינהם, הוא חוזר לשיר “תפילה לחיים” וכותב:

“טאוטנברג נתנה ללו תכלית. היא השאירה לי שיר נוגע ללב “תפילה לחיים”.

ב 16 לספטמבר יכתוב ללו סאלומה מכתב נוסף בו יזכיר את השיר שהלחין כך:

“בינתיים פרופסור רידל, נשיא אגודת-המוזיקה הגרמנית, התאהב ב”מוזיקה  ההרואית” שלי ( אני מתכוון ל”תפילה לחיים” שלך). הוא מאוד רוצה שיבצעו אותה, ואין זה מן הנמנע שהוא יעבד אותה עבור מקהלתו הנפלאה  (אחת הטובות בגרמניה, “אגודת רידל” היא נקראת. זה יהיה שביל קטן בו נצעד שנינו ביחד אל הדורות הבאים – בלי לפסול דרכם אחרות “

[פרידריך ניטשה – הנה האיש : מכתבים, תרגום יפתח הלרמן-כרמל, הוצאת כרמל ירושלים, בעמ’ 273-4 ]

ממערכת היחסים הרופפת והמורכבת הזו נותרה התמונה, המציגה את פול ריי באמצע, ואת ניטשה מימין מושכים כביכול בעגלה עליה יושבת לו סאלומה ומנופפת בשוט, וציטטה אחת “כשאתה הולך אל האישה אל תשכח את השוט”, ציטטה שהוצאה לחלוטין מהקשרה

niettzsche-lau-ro-1

 

 

ברבות הימים, טענה לו סאלומה,  כאילו ניטשה פרץ בבכי כאשר קרא את מילות השיר Gebet an Das Leben 

 

קישור ישיר לשיר “תפילה לחיים” לפי מילותיה של לו סאלומה

 

 

 

הבאתי כאן את סיפור תשוקתו הרבה של ניטשה למוזיקה, תשוקה שניסתה למצוא את דרכה לליבה של נערה אחת, בשר ודם, תשוקה שלא מימשה את עצמה – וכל שנותר מאותה תשוקה הוא עיבוד דרמאטי, כבד, לא חינני [ בלשון המעטה ] של מי שניסה כוחו כמלחין, אך לא הצליח בכך – ולעומת ספריו מלאי ההגיגים והשירה – ובעיקר “כה אמר זרתוסטרה” הם עדות לכשרונותיו יוצאי הדופן – אף שבמערכת היחסים עם לו סאלומה – נחל אכזבה וכשלון.

 כאשר יכיר את ואגנר – יהפוך ניטשה למעריצו – אך עד מהרה, נואש ממנו והפנה לו עורף, אך היכרות זו לימדה אותו כי את כשרונותיו עליו להפגין בתחומים אחרים מאשר הלחנה.

– כל אלה הם כאמור בבחינת חומר רקע, שיתכן ושימש את תומאס מאן כאשר עיצב בנוסח ה”מונטאז’ ” בספרו “דוקטור פאוסטוס – חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו” את סיפור הקומפוזיטור  שהמוזיקה מבחינתו מתחילה, באותו ביקור משפיל שהיה או לא היה… בבית הזונות .

 

 

 

 

.

.

__________________________________

פוסטים בנושא תומאס מאן ו “דוקטור פאוסטוס”

___________________________________

 

 

 

 

 

[09.01] תומאס מאן וה”פאוסט” / פאוסטוס שלו

[09.02] {מבוא} תומאס מאן / פאוסטוס – אפיזודה ניטשאנית

[09.03] {רקע} תומאס מאן / פאוסטוס – ניטשה ביקר או לא ביקר

[09.04] {רקע} פרידריך ניטשה, לו סאלומה  – והתשוקה ל…מוזיקה 

[09.05] {רקע} פרידריך ניטשה – חלום ואגנר ושברו

[09.06] {רקע} תומאס מאן – ומגעה של המוזיקה 

[09.07] {04}  תומאס מאן / פאוסטוס – מאין נובעת המוזיקה

[09.08] {15} תומאס מאן / פאוסטוס – לכתוב מוזיקה במילים

[09.09] {16} תומאס מאן / פאוסטוס –  ההַתָּקָה ללייפציג

[09.10] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – לייפציג כניננוה

[09.11] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – בנתיבו של אדריאן לוורקין 

[09.12] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – הירידה לבית הזונות/המכתב

[09.13] {17} תומאס מאן / פאוסטוס – בבית הזונות / נקודת מבט שניה 

[09.14] {18-19} תומאס מאן / פאוסטוס – ההדבקות במחלה  / נקודת מבט שלישית

 

 

 

.

Google Translator
[render-milim-gtranslate]
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....